Return to Video

בנו של אבא קשה

  • 0:01 - 0:03
    זוהי תמונתו
  • 0:03 - 0:05
    של האדם שלאורך שנים רבות
  • 0:05 - 0:09
    תכננתי להרוג.
  • 0:09 - 0:12
    זהו אבי,
  • 0:12 - 0:16
    קלינטון ג'ורג' 'עין שקית' גראנט.
  • 0:16 - 0:18
    קוראים לו 'עין שקית' מאחר ויש לו
  • 0:18 - 0:22
    כל הזמן שקיות מתחת לעיניים.
  • 0:22 - 0:25
    בתור ילד בן 10, יחד עם אחיי,
  • 0:25 - 0:29
    חלמתי לגרד רעל
  • 0:29 - 0:33
    מנייר דביק נגד זבובים לתוך הקפה שלו,
  • 0:33 - 0:35
    לטחון זכוכית ולפזר אותה
  • 0:35 - 0:38
    מעל ארוחת הבוקר שלו,
  • 0:38 - 0:40
    לרופף את השטיח על המדרגות
  • 0:40 - 0:43
    כך שהוא ימעד וישבור את צווארו.
  • 0:43 - 0:45
    אך בבוא מועד הוא תמיד היה
  • 0:45 - 0:47
    מדלג מעל המדרגה הרופפת ההיא,
  • 0:47 - 0:49
    היה תמיד עוזב את הבית
  • 0:49 - 0:51
    מבלי אפילו לקחת לגימה מהקפה
  • 0:51 - 0:54
    או חתיכה מהאוכל.
  • 0:54 - 0:55
    אם כך, לאורך שנים רבות,
  • 0:55 - 0:57
    פחדתי שאבי ימות
  • 0:57 - 0:59
    לפני שתהיה לי אפשרות להרוג אותו.
  • 0:59 - 1:04
    (צחוק)
  • 1:04 - 1:07
    עד שאמנו ביקשה ממנו לעזוב
  • 1:07 - 1:08
    ולא לחזור,
  • 1:08 - 1:13
    'עין השקית' היה מפלצת מזעזעת.
  • 1:13 - 1:16
    הוא כל הזמן היה על סף עצבים,
  • 1:16 - 1:20
    ממש כמוני, כפי שאתם רואים.
  • 1:20 - 1:23
    הוא היה עובד בלילות
    ב-ווקסהול מוטורס בלוטון
  • 1:23 - 1:26
    והיה דורש שקט מוחלט בכל רחבי הבית,
  • 1:26 - 1:29
    כך שכאשר היינו חוזרים מבית הספר
  • 1:29 - 1:31
    ב-3:30 אחרי צהריים, היינו מצטופפים
  • 1:31 - 1:34
    ליד הטלוויזיה, כמעט כמו מפצחי כספות,
  • 1:34 - 1:37
    היינו מסובבים את ידית הווליום
  • 1:37 - 1:40
    של הטלוויזיה עד שהיה אפשר בקושי לשמוע.
  • 1:40 - 1:42
    ולפעמים, כשהיינו כך,
  • 1:42 - 1:44
    כל כך הרבה ש-ש-ש, כל כך הרבה ש-ש-ש
  • 1:44 - 1:46
    היה בתוך הבית
  • 1:46 - 1:48
    שדמיינתי לעצמי שאנחנו
  • 1:48 - 1:52
    צוות גרמני על צוללת
  • 1:52 - 1:54
    שמזדחלת לאורך קרקעית האוקיאנוס
  • 1:54 - 1:56
    בעוד שלמעלה, על פני המים,
  • 1:56 - 2:00
    אוניית הוד מלכותו 'עין שקית' עושה סיור
  • 2:00 - 2:02
    מוכנה לפסוק דיני מוות
  • 2:02 - 2:06
    בצליל ראשון שיטריד אותה.
  • 2:06 - 2:09
    אז זה היה השיעור
  • 2:09 - 2:10
    "לא למשוך תשומת לב לעצמך
  • 2:10 - 2:12
    בין אם בבית ובין אם מחוצה לו".
  • 2:12 - 2:15
    אולי זה היה שיעור של מהגרים.
  • 2:15 - 2:18
    היינו אמורים להיות תחת הרדאר,
  • 2:18 - 2:20
    כך שלא ממש הייתה תקשורת
  • 2:20 - 2:23
    בין 'עין השקית' לביננו
    וביננו לבין 'עין השקית',
  • 2:23 - 2:25
    והצליל שהכי היינו מצפים לו,
  • 2:25 - 2:27
    אתם יודעים כשאתה ילד ואתה רוצה
  • 2:27 - 2:31
    שהאבא שלך יבוא הביתה שיהיה לכולם שמח
  • 2:31 - 2:32
    ואתה מחכה לצליל הזה של דלת שנפתחת.
  • 2:32 - 2:34
    אז הצליל שהיינו מצפים לו
  • 2:34 - 2:36
    היה הצליל של הדלת שנסגרת,
  • 2:36 - 2:40
    מה שמשמעו היה שהוא הלך ולא יחזור.
  • 2:40 - 2:44
    אז לאורך שלושה עשורים,
  • 2:44 - 2:47
    אף פעם לא פגשתי את אבי ולא הוא אותי.
  • 2:47 - 2:49
    מעולם לא דיברנו לאורך שלושה עשורים,
  • 2:49 - 2:50
    ואז לפני כשנתיים החלטתי
  • 2:50 - 2:55
    להפנות עליו את הזרקור.
  • 2:55 - 2:57
    "אתה תחת פיקוח.
  • 2:57 - 2:58
    באמת.
  • 2:58 - 3:00
    אתה תחת פיקוח".
  • 3:00 - 3:03
    זו הייתה המנטרה שלו כלפינו, הילדים שלו.
  • 3:03 - 3:05
    פעם אחר פעם הוא היה אומר לנו את זה.
  • 3:05 - 3:08
    ואלו היו שנות ה-70, זה היה לוטון,
  • 3:08 - 3:10
    שבה הוא עבד ב-ווקסהול מוטורס,
  • 3:10 - 3:11
    והוא היה ג'מייקני.
  • 3:11 - 3:12
    וכוונתו הייתה,
  • 3:12 - 3:15
    שבתור ילד של מהגר ג'מייקני
  • 3:15 - 3:16
    הינך נמצא תחת פיקוח
  • 3:16 - 3:18
    כדי לראות לאן דרכך תפנה, לראות האם
  • 3:18 - 3:22
    תתאים לסטריאוטיפ של האומה שאירחה אותך,
  • 3:22 - 3:25
    זה של היותך חלש, עצלן,
  • 3:25 - 3:27
    שגורלך הוא חיי פשע.
  • 3:27 - 3:29
    אתה תחת פיקוח,
  • 3:29 - 3:33
    אז תפתיע אותם.
  • 3:33 - 3:38
    לשם כך, 'עין השקית' וחבריו,
  • 3:38 - 3:39
    בעיקר ג'מייקניים,
  • 3:39 - 3:43
    הביאו לידי מימוש חוכמה ג'מייקנית אחת:
  • 3:43 - 3:46
    תפנה אל העולם עם הצד הכי טוב שלך,
  • 3:46 - 3:48
    תראה לעולם את הפנים הכי יפות שלך.
  • 3:48 - 3:50
    אם ראיתם תמונות
  • 3:50 - 3:52
    של אנשי הקריבים שהגיעו
  • 3:52 - 3:54
    בשנות ה-40 וה-50,
  • 3:54 - 3:55
    אתם בטח שמתם לב שגברים רבים
  • 3:55 - 3:57
    לבשו כובעי לבד.
  • 3:57 - 4:01
    עכשיו, לא הייתה מסורת של
    חבישת כובעי לבד בג'מייקה.
  • 4:01 - 4:03
    הם המציאו את המסורת הזאת עם הגעתם לכאן.
  • 4:03 - 4:05
    הם רצו להקרין את עצמם במובן מסוים
  • 4:05 - 4:08
    שהם רצו שיתפשו אותם,
  • 4:08 - 4:09
    כך שאיך שהם נראו
  • 4:09 - 4:12
    ואילו שמות הם מעניקים לעצמם
  • 4:12 - 4:14
    היו מגדירים את זהותם.
  • 4:14 - 4:19
    אז 'עין השקית' הוא קרח
    ובעל שקיות מתחת לעיניים.
  • 4:19 - 4:23
    מגפיים מסודרות, היה קפדן
    ביותר למצב הנעליים שלו.
  • 4:23 - 4:26
    מודאג תמיד מודאג.
  • 4:26 - 4:29
    לשעון יש יד אחת יותר ארוכה מהשנייה.
  • 4:29 - 4:32
    (צחוק)
  • 4:32 - 4:36
    והבחור שאהבתי יותר מכולם היה
    הבחור שהם קראו לו 'בגדי-קיץ'.
  • 4:36 - 4:37
    כש'בגדי-קיץ' הגיע לארץ הזאת
  • 4:37 - 4:40
    מג'מייקה בשנות ה-60 המוקדמות, הוא התעקש
  • 4:40 - 4:42
    ללבוש חליפות קיץ קלות,
  • 4:42 - 4:44
    בכל מזג אוויר,
  • 4:44 - 4:45
    ובמהלך חקירתי של חייהם,
  • 4:45 - 4:48
    שאלתי את אמי, "מה קרה ל'בגדי-קיץ'?"
  • 4:48 - 4:53
    והיא אמרה "הוא הצטנן ומת."
    (צחוק)
  • 4:53 - 4:55
    אך אנשים כמו 'בגדי-קיץ'
  • 4:55 - 4:56
    לימדו מהי חשיבותו
    של הסטייל.
  • 4:56 - 4:58
    אולי הם הגזימו עם הסטייל שלהם
  • 4:58 - 5:01
    כי הם חשבו שהם לא נחשבים
  • 5:01 - 5:03
    לאנשים מתורבתים,
  • 5:03 - 5:06
    והם השליכו את היחס הזה של דורם
  • 5:06 - 5:09
    או את החרדות שלהם עלינו, הדור הבא,
  • 5:09 - 5:11
    עד כדי כך שבזמן שגדלתי,
  • 5:11 - 5:13
    אם בחדשות טלוויזיה או רדיו
  • 5:13 - 5:15
    דיווחו על אדם שחור
  • 5:15 - 5:17
    שעבר על החוק -
  • 5:17 - 5:20
    שוד, רצח, פריצה -
  • 5:20 - 5:24
    התכווצנו יחד עם ההורים שלנו,
  • 5:24 - 5:27
    כי הם אכזבו את הצד שלנו.
  • 5:27 - 5:28
    אתה לא יצגת רק את עצמך.
  • 5:28 - 5:30
    יצגת את הקבוצה,
  • 5:30 - 5:34
    וזה היה דבר מזעזע לקבל אותו,
  • 5:34 - 5:37
    במובן מסוים, שאתה אולי היית
  • 5:37 - 5:41
    נתפס באותה צורה.
  • 5:41 - 5:44
    אז זה מה שהיה צריך להילחם נגדו.
  • 5:44 - 5:49
    אבא שלנו והרבה מהקולגות שלו
  • 5:49 - 5:52
    הפגינו מעין העברה אך לא קבלה.
  • 5:52 - 5:54
    הם היו בנויים להעביר אך לא לקבל.
  • 5:54 - 5:57
    עלינו היה להיות בשקט.
  • 5:57 - 5:59
    כשאבא טרח ודיבר איתנו,
  • 5:59 - 6:01
    זה היה מגובה תודעתו.
  • 6:01 - 6:03
    הם דבקו בוודאות באמונתם
  • 6:03 - 6:07
    שהספק יחתור תחתיהם.
  • 6:07 - 6:11
    אך כשאני עובד בבית שלי
  • 6:11 - 6:15
    וכותב, אחרי יום של כתיבה, אני ממהר למטה
  • 6:15 - 6:18
    ואני מאוד מתלהב לדבר על
    מרקוס גארווי או בוב מארלי
  • 6:18 - 6:21
    ומילים מחליקות מפי כמו פרפרים
  • 6:21 - 6:23
    ואני כל כך מתלהב שהילדים שלי עוצרים אותי,
  • 6:23 - 6:27
    והם אומרים, "אבא, לאף אחד לאכפת."
  • 6:27 - 6:31
    (צחוק)
  • 6:31 - 6:33
    אבל האמת היא שכן אכפת להם.
  • 6:33 - 6:34
    הם חוצים את הגבול.
  • 6:34 - 6:37
    איכשהו הם מוצאים את דרכם אליך.
  • 6:37 - 6:41
    הם מגבשים את חייהם
    בהתאם לנרטיב של החיים שלך,
  • 6:41 - 6:45
    אולי איך שעשיתי את זה עם האבא והאמא שלי,
  • 6:45 - 6:47
    ואולי איך ש'עין שקית' עשה עם אבא שלו.
  • 6:47 - 6:49
    וזה היה לי יותר ברור
  • 6:49 - 6:52
    ככל שהתבוננתי בחיים שלו
  • 6:52 - 6:55
    ומבין, כמו שהם אומרים,
  • 6:55 - 6:56
    כך אומרים האינדיאנים,
  • 6:56 - 6:58
    "אל תבקר אדם אחר עד שהלכת
  • 6:58 - 7:00
    עם המוקסינים שלו."
  • 7:00 - 7:03
    אך בהסתכלות על חייו, זה היה בסדר
  • 7:03 - 7:06
    ומאוד פשוט להציג
  • 7:06 - 7:09
    חיי קריבים באנגליה בשנות ה-70
  • 7:09 - 7:14
    עם קערות עם פירות מפלסטיק,
  • 7:14 - 7:17
    אריחי תקרה מפוליסטירן,
  • 7:17 - 7:20
    ספות תמיד מכוסות
  • 7:20 - 7:23
    בכיסויים השקופים שאיתם הן הגיעו מהחנות.
  • 7:23 - 7:25
    אבל מה שיותר קשה לנווט הוא
  • 7:25 - 7:26
    הנוף הרגשי
  • 7:26 - 7:28
    בין הדורות,
  • 7:28 - 7:33
    והמשל הישן שעם גיל באה החוכמה
  • 7:33 - 7:35
    אינו נכון.
  • 7:35 - 7:39
    עם גיל באות מסיכות הנכבדות
  • 7:39 - 7:42
    והמסכות של אמיתות לא נוחות.
  • 7:42 - 7:45
    אבל מה שהיה נכון לגבי ההורים שלי,
  • 7:45 - 7:47
    אימי ואבי שלי הלכו עם זה,
  • 7:47 - 7:50
    הם לא סמכו על המדינה בנוגע לחינוך שלי.
  • 7:50 - 7:52
    אז תקשיבו איך אני נשמע.
  • 7:52 - 7:57
    הם היו נחושים לשלוח אותי לבית ספר פרטי,
  • 7:57 - 7:58
    אבל אבא שלי עבד בווקסהול מוטורס.
  • 7:58 - 8:02
    זה קצת קשה לממן לימודים בבית ספר פרטי
  • 8:02 - 8:05
    ולהאכיל צבא של ילדים.
  • 8:05 - 8:07
    אני זוכר שניגשתי לבית הספר
  • 8:07 - 8:09
    למבחן קבלה, ואבי אמר
  • 8:09 - 8:13
    לכומר - זה היה בית ספר קתולי -
  • 8:13 - 8:17
    הוא רצה 'חינוח' יותר טוב לילד שלו,
  • 8:17 - 8:20
    אבל באותו זמן הוא, האבא שלי,
  • 8:20 - 8:22
    מעולם לא הצליח לעבור "וורמס",
  • 8:22 - 8:25
    שלא לדבר על מבחני קבלה.
  • 8:25 - 8:27
    אך בכדי לממן את הלימודים שלי,
  • 8:27 - 8:30
    הוא היה צריך לעשות כמה עסקים מפוקפקים,
  • 8:30 - 8:33
    אז אבא שלי החליט לממן את הלימודים שלי
  • 8:33 - 8:36
    באמצעות סחר לא חוקי מהבגז' של האוטו שלו,
  • 8:36 - 8:38
    וזה היה עוד יותר בעייתי בגלל
  • 8:38 - 8:40
    שאבא שלי, זה לא היה האוטו שלו דרך אגב.
  • 8:40 - 8:42
    האבא שלי שאף לאוטו כזה,
  • 8:42 - 8:44
    אבל לאבא שלי היה מיני מעוך,
  • 8:44 - 8:48
    ומעולם לא, בהיותו ג'מייקני
    שהיגר למדינה הזאת,
  • 8:48 - 8:51
    מעולם לא היה לו רישיון נהיגה,
  • 8:51 - 8:54
    מעולם לא היה לו ביטוח או מס כבישים או טסט.
  • 8:54 - 8:56
    הוא חשב, "אני יודע לנהוג;
  • 8:56 - 8:59
    למה אני צריך אסמכתא של המדינה?"
  • 8:59 - 9:02
    אבל העניינים הסתבכו כשהמשטרה
    הייתה עוצרת
  • 9:02 - 9:04
    והמשטרה הייתה עוצרת אותנו הרבה,
  • 9:04 - 9:05
    והתלהבתי מהדרך שבה
  • 9:05 - 9:07
    אבא שלי התמודד עם המשטרה.
  • 9:07 - 9:10
    הוא באופן מיידי היה מקדם את השוטר,
  • 9:10 - 9:14
    כך שהשוטר בלוגס היה הופך
    לבלש חוקר בלוגס
  • 9:14 - 9:15
    במהלכה של השיחה
  • 9:15 - 9:17
    והיה מנופף לנו לשלום בשמחה.
  • 9:17 - 9:19
    אבי הציג אם כך למה שבג'מייקה
    אנחנו
  • 9:19 - 9:23
    מכנים "לשחק אותה טיפש בכדי לתפוס חכם".
  • 9:23 - 9:26
    אבל זה גם הוסיף לרעיון
  • 9:26 - 9:28
    שבעצם הוא היה מתכופף
  • 9:28 - 9:30
    או מתגמד על ידי השוטר -
  • 9:30 - 9:32
    כילד בן 10, ראיתי את זה -
  • 9:32 - 9:35
    אך כמו כן הייתה אמביוולנטיות
    לעבר סמכות.
  • 9:35 - 9:36
    כך שמצד אחד, היה
  • 9:36 - 9:38
    לעג לסמכות,
  • 9:38 - 9:40
    אך מצד שני, היה כבוד
  • 9:40 - 9:42
    לסמכות,
  • 9:42 - 9:44
    ולאנשים הללו מהקאריבים
  • 9:44 - 9:48
    הייתה צייתנות אדירה לסמכות,
  • 9:48 - 9:51
    וזהו דבר מאוד בולט, מאוד
    מוזר במובן מסויים,
  • 9:51 - 9:54
    מכיוון ומהגרים הם אנשים מאוד אמיצים.
  • 9:54 - 9:56
    הם עוזבים את בתיהם. אבי ואימי
  • 9:56 - 10:00
    עזבו את ג'מייקה ונסעו 6000 קילומטר,
  • 10:00 - 10:04
    ועדיין, הם הפכו ילדותיים מהמסע.
  • 10:04 - 10:06
    הם היו ביישנים,
  • 10:06 - 10:07
    ואיפשהו בדרך,
  • 10:07 - 10:09
    הסדר הקבוע של הדברים התהפך.
  • 10:09 - 10:13
    הילדים הפכו להורים.
  • 10:15 - 10:17
    אנשי הקאריביים הגיעו למדינה הזו
    עם תכנית לחמש שנים:
  • 10:17 - 10:19
    הם יעבדו, קצת כסף,
    ואז יחזרו,
  • 10:19 - 10:22
    אבל חמש שנים הפכו ל 10, 10 הפכו ל 15,
  • 10:22 - 10:24
    ולפני ששמו לב,
    מחליפים את הטפטים,
  • 10:24 - 10:28
    ובנקודה הזו, אתה יודע שאתה כאן
    בכדי להישאר.
  • 10:28 - 10:30
    אפילו שישנה הרגשת מקריות שכזו
  • 10:30 - 10:33
    שהורינו הרגישו לגבי להיות כאן,
  • 10:33 - 10:37
    אבל אנחנו הילדים ידענו שזהו סוף המשחק.
  • 10:37 - 10:40
    אני חושב שהייתה הרגשה
  • 10:40 - 10:45
    שהם לא יוכלו להמשיך עם האידאלים
  • 10:45 - 10:47
    של החיים שלהם הם ציפו.
  • 10:47 - 10:49
    המציאות הייתה מאוד שונה.
  • 10:49 - 10:51
    וזה היה גם נכון לגבי המציאות
  • 10:51 - 10:53
    הניסיון לחנך אותי.
  • 10:53 - 10:57
    אחרי שהחל את התהליך,
    אבי לא המשיך.
  • 10:57 - 10:59
    זה נשאר בידי אימי לחנך אותי,
  • 10:59 - 11:02
    וכמו שג'ורג' לאמינג יגיד,
  • 11:02 - 11:06
    זו הייתה אימי שגידלה אותי.
  • 11:06 - 11:08
    אפילו בהיעדרו, המנטרה הנושנת נשארה:
  • 11:08 - 11:10
    אתה נמצא תחת פיקוח.
  • 11:10 - 11:13
    אבל מודעות קפדנית כל כך מרובה יכולה
    להביא לחרדה,
  • 11:13 - 11:15
    עד ששנים לאחר מכן, כשהייתי חוקר
  • 11:15 - 11:17
    למה כל כך הרבה גברים שחורים
  • 11:17 - 11:19
    אובחנו כחולים בסכיזופרניה,
  • 11:19 - 11:21
    פי שישה מאשר מה שמצופה,
  • 11:21 - 11:25
    לא הופתעתי לשמוע את הפסיכיאטר אומר,
  • 11:25 - 11:29
    "אנשים שחורים הם מלומדים בפארנויה."
  • 11:29 - 11:33
    ואני תוהה מה 'עין שקית' יסיק מכך.
  • 11:33 - 11:35
    ועכשיו, גם לי היה ילד בן 10,
  • 11:35 - 11:38
    והסבתי את תשומת ליבי ל'עין שקית'
  • 11:38 - 11:40
    והלכתי לחפש אותו.
  • 11:40 - 11:43
    הוא היה עדיין בלוטון, עכשיו כבר בן 82,
  • 11:43 - 11:47
    ולא ראיתי אותו כבר כ 30 שנה.
  • 11:47 - 11:49
    וכשהוא פתח את הדלת,
  • 11:49 - 11:52
    ראיתי אדם כזה קטן, עם עיניים מחייכות,
  • 11:52 - 11:55
    והוא חייך, ומעולם לא ראיתי אותו מחייך.
  • 11:55 - 11:58
    מאוד התבלבלתי מזה.
  • 11:58 - 12:01
    אבל התישבנו, והיה עימו
    חבר קריביאני,
  • 12:01 - 12:03
    והם דיברו על דברים עברו,
  • 12:03 - 12:06
    ואבי היה מסתכל עלי,
  • 12:06 - 12:08
    והוא הסתכל עלי כאילו אני
  • 12:08 - 12:11
    אעלם באורך פלא כשם שהופעתי.
  • 12:11 - 12:13
    והוא פנה לחברו ואמר,
  • 12:13 - 12:16
    "לילד הזה ולי יש חיבור עמוק, עמוק מאוד,
  • 12:16 - 12:19
    חיבור עמוק מאוד."
  • 12:19 - 12:21
    אבל אני מעולם לא הרגשתי אותו.
  • 12:21 - 12:24
    אם היה דופק, הוא היה מאוד חלש
  • 12:24 - 12:26
    או אפילו לא קיים.
  • 12:26 - 12:28
    וכמעט והרגשתי שבמהלך האיחוד הזה
  • 12:28 - 12:33
    כמו נמצאתי באודישן לתפקיד הבן של אבי.
  • 12:33 - 12:35
    כשהספר יצא לאור,
  • 12:35 - 12:37
    הוא קיבל ביקורות יפות בעיתונים,
  • 12:37 - 12:40
    אבל העיתון הפופולרי
    בלוטון הוא לא הגארדיאן,
  • 12:40 - 12:42
    אלא חדשות לוטון,
  • 12:42 - 12:46
    וחדשות לוטון פרסם כותרת על הספר,
  • 12:46 - 12:51
    "הספר שאולי ירפא ניתוק בן 32 שנה."
  • 12:51 - 12:54
    והבנתי שזה עלול ליצג גם
  • 12:54 - 12:56
    את הפער והנתק בין דור אחד לזה שבא אחריו,
  • 12:56 - 13:00
    בין אנשים כמוני לבין אלו מהדור של אבי,
  • 13:00 - 13:03
    אבל אין מסורת בחיים הקאריביים
  • 13:03 - 13:05
    של ספרי זכרונות או ביוגרפיות.
  • 13:05 - 13:09
    המסורת היא שאתה לא מדבר על עניינים
    פרטיים בפומבי.
  • 13:09 - 13:13
    אבל אני שמחתי על הכותרת, דווקא חשבתי
    לעצמי, כן,
  • 13:13 - 13:15
    ישנה אפשרות שזה
  • 13:15 - 13:20
    יצית שיחות שלעולם לא ערכנו עד כה.
  • 13:20 - 13:24
    זה יסגור את פער הדורות, אולי.
  • 13:24 - 13:26
    זה יכול להיות הכלי לתיקון.
  • 13:26 - 13:29
    ואפילו התחלתי להרגיש שהספר הזה
  • 13:29 - 13:32
    אולי יראה בעיני אבי
  • 13:32 - 13:36
    כמעשה של מסירות הבן.
  • 13:36 - 13:39
    טיפש מסכן שמשלה את עצמו.
  • 13:39 - 13:43
    "שקית עין" הרגיש עקוץ ממה שהוא הרגיש
  • 13:43 - 13:46
    כאוורור כל חסרונותיו לעיני הציבור.
  • 13:46 - 13:49
    הוא נעקץ מהבגידה שלי,
  • 13:49 - 13:51
    והוא הלך לעיתונים יום אחרי
  • 13:51 - 13:53
    ודרש תגובה,
  • 13:53 - 13:55
    והוא קיבל אותה דרך הכותרת
  • 13:55 - 13:58
    " 'עין שקית' נושך בחזרה."
  • 13:58 - 14:01
    ומדובר היה בשיחזור מהבהב של הבגידה שלי.
  • 14:01 - 14:04
    לא הייתי בנו יותר.
  • 14:04 - 14:06
    הוא ראה זאת בדמיונו איך שמו
  • 14:06 - 14:08
    נגרר בבוץ, והוא לא היה מוכן להרשות זאת.
  • 14:08 - 14:11
    הוא היה חייב להחזיר את כבודו,
    וזה מה שהוא עשה,
  • 14:11 - 14:13
    ובהתחלה, למרות שהייתי מאוכזב,
  • 14:13 - 14:15
    גדלתי להעריץ את העמדה הזו.
  • 14:15 - 14:18
    הייתה עדיין אש שזרמה בעורקיו,
  • 14:18 - 14:22
    אפילו שהיה כבר בן 82.
  • 14:22 - 14:24
    ואם המחיר היה שנחזור
  • 14:24 - 14:28
    לעוד 30 שנה של שתיקה,
  • 14:28 - 14:34
    כמו שאבי היה אומר, "אם כך, אז זה כך."
  • 14:34 - 14:37
    ג'אמייקנים יגידו לכם שאין דברים כאלו כמו
    עובדות,
  • 14:37 - 14:39
    יש רק גרסאות.
  • 14:39 - 14:41
    אנחנו נספר לעצמנו את הגרסא של הסיפור
  • 14:41 - 14:44
    שאיתה אנחנו מסוגלים לחיות הכי טוב.
  • 14:44 - 14:47
    כל דור בונה אידיאל
  • 14:47 - 14:49
    שהוא אינו מעוניין או לפעמים אינו יכול
  • 14:49 - 14:51
    לפרק,
  • 14:51 - 14:55
    אבל בכתיבת הגרסא שלי, הסיפור
  • 14:55 - 14:57
    החל להשתנות,
  • 14:57 - 15:01
    והוא היה מנותק ממני.
  • 15:01 - 15:04
    איבדתי את שנאתי לאבי.
  • 15:04 - 15:08
    כבר לא רציתי שהוא ימות או לרצוח אותו,
  • 15:08 - 15:12
    והרגשתי חופשי,
  • 15:12 - 15:17
    הרבה יותר חופשי משהרגשתי אי פעם.
  • 15:17 - 15:19
    ואני תוהה האם החופשיות הזו
  • 15:19 - 15:22
    יכולה לעבור אליו.
  • 15:24 - 15:29
    באיחוד הראשוני ההוא,
  • 15:29 - 15:31
    היכה בי הרעיון שיש לי
  • 15:31 - 15:34
    מעט מאוד תמונות של עצמי
  • 15:34 - 15:37
    כילד צעיר.
  • 15:37 - 15:39
    זוהי תמונה שלי,
  • 15:39 - 15:41
    בן תשעה חודשים.
  • 15:41 - 15:43
    בתמונה המקורית,
  • 15:43 - 15:46
    אני מורם על ידי אבי, 'עין שקית',
  • 15:46 - 15:48
    אך כשהורי נפרדו, אימי
  • 15:48 - 15:51
    הוקיעה אותו מכל נבכי חיינו.
  • 15:51 - 15:55
    היא לקחה זוג מספריים וחתכה
    אותו מכל תמונה,
  • 15:55 - 15:59
    ובמשך שנים, אמרתי לעצמי
    שהאמת של התמונה הזו
  • 15:59 - 16:02
    היא שאתה לבד,
  • 16:02 - 16:05
    אתה חסר תמיכה.
  • 16:05 - 16:07
    אבל ישנה דרך אחרת להסתכל על התמונה הזו.
  • 16:07 - 16:09
    זוהי תמונה שיש לה את הפוטנציאל
  • 16:09 - 16:12
    לאיחוד,
  • 16:12 - 16:15
    פוטנציאל להתאחד עם אבי,
  • 16:15 - 16:19
    ובכמיהתי להיות מוחזק על ידי אבי,
  • 16:19 - 16:21
    אני החזקתי אותו לכיוון האור.
  • 16:21 - 16:24
    באיחוד הראשוני ההוא,
  • 16:24 - 16:27
    היו רגעים מאוד מביכים ולחוצים,
  • 16:27 - 16:28
    וכדי להפיג את המתח,
  • 16:28 - 16:31
    החלטנו לצאת להליכה.
  • 16:31 - 16:33
    ובזמן שהלכנו, היכה בי
  • 16:33 - 16:35
    שאני שבתי להיות הילד
  • 16:35 - 16:39
    אפילו שעכשיו כבר הייתי יותר גבוה מאבי.
  • 16:39 - 16:41
    הייתי גבוה מאבי במעל ל 30 סנטימטרים.
  • 16:41 - 16:44
    הוא עדיין היה האיש הגדול,
  • 16:44 - 16:49
    והשתדלתי להתאים את עצמי לצעדיו.
  • 16:49 - 16:50
    והבנתי שהוא הולך
  • 16:50 - 16:53
    כאילו הוא עדיין הינו תחת פיקוח,
  • 16:53 - 16:56
    אבל הערצתי את הליכתו.
  • 16:56 - 16:58
    הוא הלך כמו גבר
  • 16:58 - 17:01
    הנמצא בצד המפסיד של גמר
    גביע הפוטבול
  • 17:01 - 17:05
    העולה במדרגות כדי לאסוף
    את מדליית ההשתתפות שלו.
  • 17:05 - 17:09
    היה כבוד בתבוסה.
  • 17:09 - 17:11
    תודה רבה.
  • 17:11 - 17:12
    (מחיאות כפיים)
Title:
בנו של אבא קשה
Speaker:
קולין גראנט
Description:

קולין גראנט בילה חיים שלמים בניווט בנוף הרגשי בין עולמו של אביו לבין עולמו שלו. נולד באנגליה להורים ג'אמייקנים, גראנט חולק סיפורים של התמודדות בתוך קהילת המהגרים שלו-
ומהרהר על הדרך בה הצליח לסלוח לאביו שדחה אותו
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
17:25

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.