Return to Video

ארבעת הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו אודות המוות

  • 0:00 - 0:02
    יש לי שאלה:
  • 0:02 - 0:06
    מי כאן זוכר מתי הבין לראשונה
  • 0:06 - 0:09
    שהוא עומד למות?
  • 0:09 - 0:12
    אני זוכר.
    הייתי נער צעיר,
  • 0:12 - 0:15
    וסבי זה עתה נפטר.
  • 0:15 - 0:19
    ואני זוכר שאחרי כמה ימים
    שכבתי במיטה בלילה
  • 0:19 - 0:22
    וניסיתי לתפוש מה קרה.
  • 0:22 - 0:25
    מה פירוש "הוא מת"?
  • 0:25 - 0:27
    לאן הוא הלך?
  • 0:27 - 0:30
    זה היה כאילו שבמציאות נפער חור
  • 0:30 - 0:32
    ובלע אותו.
  • 0:32 - 0:35
    ואז עלתה במוחי
    השאלה המזעזעת באמת:
  • 0:35 - 0:38
    אם הוא מת,
    האם זה עלול לקרות גם לי?
  • 0:38 - 0:42
    האם החור הזה במציאות
    יכול להיפער ולבלוע אותי?
  • 0:42 - 0:44
    האם הוא ייפער מתחת למיטתי
  • 0:44 - 0:47
    ויבלע אותי בעודי ישן?
  • 0:47 - 0:51
    בנקודה מסוימת, כל הילדים
    נעשים מודעים למוות.
  • 0:51 - 0:53
    זה יכול לקרות
    בכל מיני צורות, כמובן,
  • 0:53 - 0:55
    ובדרך כלל זה קורה בשלבים.
  • 0:55 - 0:58
    המושג שלנו אודות המוות
    מתפתח ככל שאנו גדלים.
  • 0:58 - 1:01
    ואם תנסו להגיע בחזרה
    עד לפינות האפלות
  • 1:01 - 1:03
    של זכרונכם,
  • 1:03 - 1:06
    ודאי תיזכרו במשהו
    דומה למה שהרגשתי
  • 1:06 - 1:09
    כשסבי נפטר ואני הבנתי:
  • 1:09 - 1:11
    "זה עלול לקרות גם לי!"
  • 1:11 - 1:13
    התחושה שמאחורי כל זה
  • 1:13 - 1:17
    ממתין האַין.
  • 1:17 - 1:19
    וההתפתחות הזו, בילדות,
  • 1:19 - 1:22
    משקפת את ההתפתחות
    של המין שלנו.
  • 1:22 - 1:25
    בדיוק כשם שהיתה נקודה
    בהתפתחות שלכם
  • 1:25 - 1:29
    כילדים,
    כשחוש העצמיות והזמן שלכם
  • 1:29 - 1:31
    נעשה מתוחכם מספיק
  • 1:31 - 1:35
    כדי להבין שאתם בני-תמותה,
  • 1:35 - 1:38
    כך גם בשלב מסוים
    באבולוציה של המין שלנו,
  • 1:38 - 1:41
    חוש העצמיות והזמן
    של איזה בן-אנוש קדום
  • 1:41 - 1:44
    נעשה מתוחכם מספיק
  • 1:44 - 1:47
    והוא הפך לאדם הראשון שהבין:
  • 1:47 - 1:50
    "אני עתיד למות!"
  • 1:50 - 1:52
    זאת היא, אם תרצו,
    הקללה שלנו.
  • 1:52 - 1:56
    זהו המחיר שאנו משלמים
    על היותנו כל-כך חכמים, לעזאזל.
  • 1:56 - 1:59
    נגזר עלינו לחיות עם הידע
  • 1:59 - 2:01
    שהדבר הכי גרוע שעלול לקרות
  • 2:01 - 2:03
    אכן יקרה יום אחד,
  • 2:03 - 2:04
    הקץ לכל המיזמים שלנו,
  • 2:04 - 2:08
    לתקוותינו, לחלומותינו, לעולמנו האישי.
  • 2:08 - 2:11
    כולנו חיים בצילו של
  • 2:11 - 2:13
    חזון-אחרית-ימים אישי.
  • 2:13 - 2:16
    וזה מפחיד. זה מבהיל.
  • 2:16 - 2:18
    לכן אנו מחפשים מוצא.
  • 2:18 - 2:21
    ובמקרה שלי, מכיוון שהייתי בן 5,
  • 2:21 - 2:24
    המשמעות היתה לשאול את אמא.
  • 2:24 - 2:27
    וכשהתחלתי לראשונה לשאול
  • 2:27 - 2:29
    מה קורה כשאנו מתים,
  • 2:29 - 2:31
    המבוגרים סביבי, באותה עת,
  • 2:31 - 2:34
    השיבו בתערובת אנגלית אופיינית
    של הסברים מסורבלים
  • 2:34 - 2:37
    ותירוצים נוצריים קלושים,
  • 2:37 - 2:39
    והביטוי ששמעתי הכי הרבה
  • 2:39 - 2:40
    היה ש"סבא נמצא עכשיו
  • 2:40 - 2:43
    "למעלה, ומסתכל למטה עלינו,"
  • 2:43 - 2:46
    ושאם גם אני אמות,
    מה שכמובן לא יקרה,
  • 2:46 - 2:49
    גם אני אגיע שם למעלה,
  • 2:49 - 2:51
    וזה גרם למוות להישמע
    דומה מאד
  • 2:51 - 2:53
    למעלית קיומית.
  • 2:53 - 2:56
    זה לא נשמע סביר במיוחד.
  • 2:56 - 2:59
    נהגתי אז לצפות בתכניות
    של חדשות ילדים,
  • 2:59 - 3:02
    ואז זה היה עידן
    חקר החלל.
  • 3:02 - 3:04
    טילים טסו כל הזמן לשמים,
  • 3:04 - 3:07
    לחלל, לשם למעלה.
  • 3:07 - 3:09
    אבל איש מהאסטרונאוטים, כשהם חזרו,
  • 3:09 - 3:12
    לא הזכיר שפגש את סבא שלי
  • 3:12 - 3:15
    או בכלל אנשים מתים.
  • 3:15 - 3:16
    אבל אני הייתי מבוהל,
  • 3:16 - 3:18
    והרעיון של נסיעה במעלית הקיומית
  • 3:18 - 3:20
    כדי לפגוש את סבא שלי,
  • 3:20 - 3:21
    נשמע טוב בהרבה מאשר להיבלע
  • 3:21 - 3:24
    ע"י האין בזמן השינה.
  • 3:24 - 3:27
    לכן בכל זאת האמנתי בכך,
  • 3:27 - 3:29
    למרות שזה לא היה
    הגיוני במיוחד.
  • 3:29 - 3:32
    והתהליך המחשבתי הזה שעברתי כילד,
  • 3:32 - 3:34
    ועברתי אותו מאז הרבה פעמים,
  • 3:34 - 3:36
    גם כמבוגר,
  • 3:36 - 3:38
    הוא תוצר
    של מה שהפסיכולוגים מכנים
  • 3:38 - 3:40
    "הטיה".
  • 3:40 - 3:43
    הטיה היא דרך שבה, באופן שיטתי,
  • 3:43 - 3:45
    אנו מבינים דברים בצורה שגויה,
  • 3:45 - 3:48
    עושים חישובים מוטעים,
    שיפוטים מוטעים,
  • 3:48 - 3:51
    מעוותים את המציאות או רואים
    את מה שברצוננו לראות.
  • 3:51 - 3:53
    וההטייה עליה אני מדבר
  • 3:53 - 3:55
    עובדת ככה:
  • 3:55 - 3:57
    מעמתים מישהו עם העובדה
  • 3:57 - 3:59
    שהוא עתיד למות,
  • 3:59 - 4:02
    והוא יאמין כמעט לכל סיפור
  • 4:02 - 4:04
    שיאמר לו שזה לא נכון
  • 4:04 - 4:06
    ושהוא יכול לחיות לנצח,
  • 4:06 - 4:10
    אפילו אם זה אומר שהוא יכול
    לעלות במעלית הקיומית.
  • 4:10 - 4:14
    היום אנו יודעים
    שזו ההטייה הגדולה מכולן.
  • 4:14 - 4:17
    זה הוכח ביותר מ-400
  • 4:17 - 4:19
    מחקרים אמפיריים.
  • 4:19 - 4:22
    המחקרים האלה הם מחוכמים
    אבל פשוטים.
  • 4:22 - 4:23
    הם עובדים ככה:
  • 4:23 - 4:25
    לוקחים שתי קבוצות אנשים
  • 4:25 - 4:28
    שדומות זו לזו בכל
    ההיבטים הרלוונטיים,
  • 4:28 - 4:30
    ומזכירים לקבוצה אחת
    שהם עתידים למות
  • 4:30 - 4:33
    אבל לא לקבוצה השניה,
    ומשווים בין ההתנהגויות שלהן.
  • 4:33 - 4:37
    כלומר, מתבוננים איך ההטייה
    משפיעה על ההתנהגות
  • 4:37 - 4:41
    כשאנשים נעשים מודעים
    להיותם בני-תמותה.
  • 4:41 - 4:44
    ובכל פעם ופעם
    מתקבלת אותה תוצאה:
  • 4:44 - 4:47
    אנשים שנעשו מודעים
    להיותם בני-תמותה
  • 4:47 - 4:49
    מוכנים יותר להאמין לסיפורים
  • 4:49 - 4:51
    שמבטיחים להם שבאפשרותם
    לחמוק מהמוות
  • 4:51 - 4:52
    ולחיות לנצח.
  • 4:52 - 4:55
    לדוגמה: מחקר שנערך לאחרונה
  • 4:55 - 4:57
    לקח שתי קבוצות של אגנוסיטקנים,
  • 4:57 - 4:59
    אנשים ללא השקפה חד-משמעית
  • 4:59 - 5:02
    מבחינת אמונתם הדתית.
  • 5:02 - 5:05
    קבוצה אחת התבקשה לחשוב
    על המוות.
  • 5:05 - 5:07
    הקבוצה השניה התבקשה לחשוב
  • 5:07 - 5:09
    על בדידות.
  • 5:09 - 5:11
    לאחר מכן הם נשאלו שוב
    בנוגע לאמונתם הדתית.
  • 5:11 - 5:14
    אצל אלו שהתבקשו
    לחשוב על המוות
  • 5:14 - 5:18
    הוכפלה הסבירות לכך שיביעו אמונה
  • 5:18 - 5:19
    באלוהים ובישו.
  • 5:19 - 5:21
    סבירות כפולה.
  • 5:21 - 5:24
    אפילו שלפני-כן כולם היו
    אגנוסטיים במידה שווה.
  • 5:24 - 5:26
    אבל די בכך שהחדירו בהם
    את הפחד מהמוות,
  • 5:26 - 5:30
    כדי שהם ירוצו אל ישו.
  • 5:30 - 5:33
    זה מראה שכשמזכירים לאנשים
    את המוות
  • 5:33 - 5:36
    זה מטה אותם להאמין,
    חרף כל ההוכחות,
  • 5:36 - 5:38
    וזה עובד לא רק
    כשמדובר בדת,
  • 5:38 - 5:41
    אלא גם בכל מערכת אמונה
  • 5:41 - 5:44
    שמבטיחה צורה מסוימת
    של חיי-נצח,
  • 5:44 - 5:46
    בין אם זה פרסום
  • 5:46 - 5:47
    או הולדת ילדים
  • 5:47 - 5:49
    או אפילו לאומנות,
  • 5:49 - 5:52
    שמבטיחה את המשך החיים
    כחלק משלם גדול יותר.
  • 5:52 - 5:54
    זאת היא הטיה שעיצבה
  • 5:54 - 5:57
    את מהלך ההיסטוריה האנושית.
  • 5:57 - 5:59
    התיאוריה שהתגבשה לגבי ההטייה הזו
  • 5:59 - 6:01
    בעקבות יותר מ-400 מחקרים,
  • 6:01 - 6:03
    קרויה "תיאוריית ניהול הפחד",
  • 6:03 - 6:06
    הרעיון הוא פשוט ביותר:
  • 6:06 - 6:08
    אנו מפתחים את השקפות העולם שלנו,
  • 6:08 - 6:10
    כלומר, את הסיפורים שאנו
    מספרים לעצמנו
  • 6:10 - 6:13
    על העולם ועל מקומנו בו,
  • 6:13 - 6:15
    כדי שיעזרו לנו לנהל
  • 6:15 - 6:18
    את הפחד מהמוות.
  • 6:18 - 6:20
    וסיפורי האלמוות האלה
  • 6:20 - 6:23
    מופיעים באלפי צורות,
  • 6:23 - 6:27
    אך אני מאמין שמאחורי
    המגוון למראית-עין,
  • 6:27 - 6:29
    יש למעשה רק ארבע
    צורות יסוד
  • 6:29 - 6:33
    שלובשים סיפורי האלמוות האלה.
  • 6:33 - 6:35
    ואנו יכולים לראות
    שהן חוזרות על עצמן
  • 6:35 - 6:38
    לכל אורך ההיסטוריה
    בשינויים קלים מאד
  • 6:38 - 6:41
    שמשקפים את אוצר המלים
    של התקופה.
  • 6:41 - 6:43
    כעת אציג בקצרה
    את ארבע צורות היסוד האלה
  • 6:43 - 6:45
    של סיפור האלמוות,
  • 6:45 - 6:47
    ואני רוצה לתת לכם מושג מסוים
  • 6:47 - 6:49
    של האופן בו הן מסופרות
    בכל תרבות
  • 6:49 - 6:51
    או דור
  • 6:51 - 6:53
    באמצעות אוצר המלים של התקופה.
  • 6:53 - 6:56
    הסיפור הראשון הוא הפשוט מכולם.
  • 6:56 - 6:58
    אנו רוצים להימנע מהמוות,
  • 6:58 - 7:00
    והחלום לעשות זאת בגוף הזה
  • 7:00 - 7:02
    ובעולם הזה, לנצח,
  • 7:02 - 7:05
    הוא הראשון והפשוט ביותר
    מבין סיפורי האלמוות,
  • 7:05 - 7:08
    ואולי זה נשמע בתחילה
    בלתי סביר,
  • 7:08 - 7:12
    אבל בעצם כמעט כל תרבות
    בדברי ימי האנושות
  • 7:12 - 7:14
    האמינה באיזה סיפור או אגדה
  • 7:14 - 7:16
    של סם-חיים או מעיין נעורים
  • 7:16 - 7:19
    או משהו דומה,
    שמבטיחים לקיים אותנו
  • 7:19 - 7:22
    לנצח.
  • 7:22 - 7:24
    במצרים העתיקה היו אגדות כאלה,
  • 7:24 - 7:26
    בבבל העתיקה, בהודו העתיקה.
  • 7:26 - 7:29
    בכל ההיסטוריה האירופית
    אנו מוצאים אותן באלכימיה,
  • 7:29 - 7:32
    ואנו כמובן ממשיכים
    להאמין בהן היום,
  • 7:32 - 7:35
    אלא שהיום אנו מספרים
    את הסיפור הזה באוצר המלים
  • 7:35 - 7:36
    של המדע.
  • 7:36 - 7:38
    לפני 100 שנה,
  • 7:38 - 7:40
    התגלו לראשונה ההורמונים,
  • 7:40 - 7:41
    ואנשים קיוו שטיפולים הורמונליים
  • 7:41 - 7:44
    ירפאו את הזקנה והמחלות,
  • 7:44 - 7:47
    והיום אנו משליכים את יהבנו
    על תאי גזע,
  • 7:47 - 7:49
    הנדסה גנטית וננו-טכנולוגיה.
  • 7:49 - 7:53
    אבל הרעיון שהמדע
    יכול לרפא את המוות
  • 7:53 - 7:56
    הוא רק פרק נוסף בסיפור
  • 7:56 - 7:58
    של סם החיים הקסום,
  • 7:58 - 8:02
    סיפור שגילו כגיל הציוויליזציה.
  • 8:02 - 8:05
    אלא שההימור הכולל על הרעיון
    של מציאת סם החיים
  • 8:05 - 8:06
    וחיי נצח
  • 8:06 - 8:08
    הוא אסטרטגיה מסוכנת.
  • 8:08 - 8:10
    כשאנו סוקרים במבט היסטורי
  • 8:10 - 8:13
    את כל מי שחיפשו סם-חיים,
  • 8:13 - 8:15
    הדבר היחיד שמשותף כיום לכולם
  • 8:15 - 8:18
    הוא שכולם מתו.
  • 8:18 - 8:21
    לכן נחוצה לנו תכנית גיבוי,
    וסוג כזה בדיוק של תכנית ב',
  • 8:21 - 8:25
    הוא מה שמציע הסוג השני
    של סיפורי האלמוות,
  • 8:25 - 8:27
    והוא הקימה לתחייה.
  • 8:27 - 8:29
    נותר הרעיון
    שאני הוא הגוף הזה,
  • 8:29 - 8:31
    אני הוא האורגניזם הפיזי הזה,
  • 8:31 - 8:33
    הסיפור מקבל את העובדה
    שאני עתיד למות,
  • 8:33 - 8:35
    אבל אומר שלמרות זאת
  • 8:35 - 8:37
    אוכל לקום לתחייה ולחיות שוב.
  • 8:37 - 8:40
    במלים אחרות,
    אוכל לעשות כמעשה ישו.
  • 8:40 - 8:42
    ישו מת,
    הוא שהה 3 ימים בקבר,
  • 8:42 - 8:45
    ואז קם לתחייה ושב לחיות.
  • 8:45 - 8:48
    והרעיון שכולנו נוכל לקום לתחייה
    ולחיות שוב
  • 8:48 - 8:50
    הוא רעיון אדוק,
    לא רק אצל נוצרים
  • 8:50 - 8:53
    אלא גם אצל היהודים והמוסלמים.
  • 8:53 - 8:55
    אבל רצוננו להאמין בסיפור הזה
  • 8:55 - 8:57
    טבוע בנו כה עמוק,
  • 8:57 - 8:59
    עד שהמצאנו אותו מחדש
  • 8:59 - 9:01
    עבור עידן המדע,
  • 9:01 - 9:04
    למשל עם רעיון הקריוניקה.
  • 9:04 - 9:05
    הרעיון הוא שכשתמותו,
  • 9:05 - 9:07
    יקפיאו את גופתכם,
  • 9:07 - 9:10
    ואז, מתישהו כשהטכנולוגיה
  • 9:10 - 9:11
    תהיה מספיק מתקדמת,
  • 9:11 - 9:13
    תופשרו, יתקנו אתכם
    ויחזירו אתכם לחיים
  • 9:13 - 9:14
    וכך תקומו לתחייה.
  • 9:14 - 9:17
    כלומר, יש אנשים שמאמינים
    שאיזה אל כל-יכול
  • 9:17 - 9:19
    יקים אותם לתחייה,
  • 9:19 - 9:23
    ויש אנשים שמאמינים שאיזה
    מדען כל-יכול יעשה זאת.
  • 9:23 - 9:26
    אבל בעיני אחרים,
    כל רעיון התחייה,
  • 9:26 - 9:28
    של היציאה מתוך הקבר,
  • 9:28 - 9:30
    קצת דומה מדי
    לסרט זומבים גרוע.
  • 9:30 - 9:33
    לדעתם הגוף יותר מדי מלוכלך,
    יותר מדי לא-מהימן
  • 9:33 - 9:35
    מכדי להבטיח חיי-נצח,
  • 9:35 - 9:39
    והם משליכים את יהבם
    על הסיפור השלישי,
  • 9:39 - 9:41
    שעוסק יותר באלמוות רוחני,
  • 9:41 - 9:43
    הרעיון שנוכל לנטוש את גופנו
  • 9:43 - 9:45
    ולהמשיך לחיות בצורת נשמה.
  • 9:45 - 9:47
    רוב בני האדם עלי אדמות
  • 9:47 - 9:49
    מאמינים שיש להם נשמה,
  • 9:49 - 9:51
    וזהו רעיון מרכזי בדתות רבות.
  • 9:51 - 9:54
    אבל אפילו כך, בצורתו הנוכחית,
  • 9:54 - 9:56
    בצורתו המסורתית,
  • 9:56 - 9:58
    רעיון הנשמה הוא פופולרי
    במידה עצומה,
  • 9:58 - 9:59
    ובכל זאת אנו, שוב,
  • 9:59 - 10:01
    ממציאים אותו מחדש
    עבור העידן הדיגיטלי,
  • 10:01 - 10:03
    למשל עם הרעיון
  • 10:03 - 10:05
    שאפשר לנטוש את הגוף
  • 10:05 - 10:07
    ולהעלות את הנפש, את המהות,
  • 10:07 - 10:09
    את העצמי האמיתי, למחשב,
  • 10:09 - 10:14
    ולהמשיך לחיות כאוואטר באֶתר.
  • 10:14 - 10:16
    אך כמובן שיש ספקנים שאומרים
  • 10:16 - 10:18
    שאם נבחן עדויות מדעיות,
  • 10:18 - 10:19
    במיוחד במדעי המוח,
  • 10:19 - 10:21
    הן קובעות שהנפש,
  • 10:21 - 10:23
    המהות, העצמי האמיתי,
  • 10:23 - 10:25
    תלויה מאד בחלק מסוים
  • 10:25 - 10:27
    של הגוף, דהיינו המוח.
  • 10:27 - 10:30
    ואותם ספקנים יכולים למצוא נחמה
  • 10:30 - 10:32
    בסוג הרביעי של סיפורי האלמוות,
  • 10:32 - 10:34
    והוא המורשת,
  • 10:34 - 10:36
    הרעיון שאפשר להמשיך לחיות
  • 10:36 - 10:38
    בהד שמותירים בעולם,
  • 10:38 - 10:41
    כמו הלוחם היווני הדגול אכילס,
  • 10:41 - 10:43
    שהקריב את חייו במלחמת טרויה
  • 10:43 - 10:46
    כדי שיוכל לקנות תהילת נצח.
  • 10:46 - 10:48
    והרדיפה אחר התהילה נפוצה ומקובלת
  • 10:48 - 10:51
    כפי שהיתה מאז ומעולם,
  • 10:51 - 10:52
    ובעידן הדיגיטלי שלנו,
  • 10:52 - 10:54
    אפילו קל יותר להשיגה.
  • 10:54 - 10:56
    אין צורך להיות לוחם דגול
    כמו אכילס
  • 10:56 - 10:58
    או מלך גדול או גיבור
  • 10:58 - 11:03
    יש צורך רק בחיבור לאינטרנט
    ובחתול מצחיק. [צחוק]
  • 11:03 - 11:05
    אבל יש אנשים
    שמעדיפים להותיר אחריהם
  • 11:05 - 11:08
    מורשת מוחשית יותר, ביולוגית--
    לדוגמה, ילדים.
  • 11:08 - 11:10
    או שהם רוצים, מקווים,
    להמשיך לחיות
  • 11:10 - 11:12
    כחלק משלם גדול יותר,
  • 11:12 - 11:14
    אומה, משפחה או שבט,
  • 11:14 - 11:17
    מאגר הגנים שלהם.
  • 11:17 - 11:18
    אבל, שוב, יש ספקנים
  • 11:18 - 11:20
    שמפקפקים אם המורשת
  • 11:20 - 11:22
    היא באמת בת-אלמוות.
  • 11:22 - 11:24
    וודי אלן, לדוגמה, שאמר:
  • 11:24 - 11:27
    "איני רוצה להמשיך ולחיות
    בליבות בני ארצי,
  • 11:27 - 11:29
    "אלא להמשיך לחיות בדירה שלי."
  • 11:29 - 11:31
    אז אלה הם ארבעת
  • 11:31 - 11:33
    הסוגים הבסיסיים של
    סיפורי האלמוות,
  • 11:33 - 11:34
    ואני ניסיתי לתת לכם
    מושג מסוים
  • 11:34 - 11:37
    איך הם חוזרים ומסופרים
    בכל דור ודור
  • 11:37 - 11:38
    בשינויים קלים בלבד
  • 11:38 - 11:41
    כדי להתאים לסגנון התקופה.
  • 11:41 - 11:44
    והעובדה שהם חוזרים ונשנים כך,
  • 11:44 - 11:47
    בצורה כה דומה ובמערכות אמונה
    כה שונות,
  • 11:47 - 11:49
    אומרת, לדעתי,
  • 11:49 - 11:51
    שעלינו לפקפק באמיתותה
  • 11:51 - 11:55
    של כל גירסה שהיא
    של סיפורים אלה.
  • 11:55 - 11:57
    העובדה שיש אנשים שמאמינים
  • 11:57 - 12:00
    שאיזה אל כל-יכול
    ישיב אותם לחיים
  • 12:00 - 12:03
    ואילו אחרים מאמינים
    שאיזה מדען כל-יכול יעשה זאת,
  • 12:03 - 12:06
    אומרת שלא אלה ולא אלה
    מאמינים בכך
  • 12:06 - 12:09
    על סמך הוכחה כלשהי.
  • 12:09 - 12:11
    האמת היא
    שאנו מאמינים בסיפורים אלה
  • 12:11 - 12:13
    כי אנו מוטים להאמין בהם,
  • 12:13 - 12:15
    ואנו מוטים להאמין בהם
  • 12:15 - 12:19
    משום שאנו כה פוחדים
    מפני המוות.
  • 12:19 - 12:21
    אז השאלה היא,
  • 12:21 - 12:25
    האם נגזר עלינו לחיות
    את תקופת החיים הבודדת שלנו
  • 12:25 - 12:29
    באופן שמעוצב ע"י פחד והכחשה,
  • 12:29 - 12:32
    או שמא נוכל להתגבר
    על ההטייה הזאת?
  • 12:32 - 12:34
    הפילוסוף היווני אפיקורוס
  • 12:34 - 12:36
    חשב שכן.
  • 12:36 - 12:39
    הוא טען שהפחד מן המוות
    הוא טבעי,
  • 12:39 - 12:42
    אבל איננו הגיוני.
  • 12:42 - 12:45
    "המוות," הוא אמר,
    "הוא כלום מבחינתנו,
  • 12:45 - 12:47
    "כי כשאנחנו כאן,
    המוות איננו כאן,
  • 12:47 - 12:51
    "וכשהמוות נמצא כאן,
    אנחנו איננו."
  • 12:51 - 12:53
    מרבים לצטט את זה,
    אבל קשה
  • 12:53 - 12:55
    באמת לתפוש ולהפנים זאת,
  • 12:55 - 12:57
    בדיוק משום שאת עצם הרעיון
    של לא להיות
  • 12:57 - 13:00
    קשה כל-כך לדמיין.
  • 13:00 - 13:02
    אז 2,000 שנה אח"כ,
    פילוסוף אחר,
  • 13:02 - 13:05
    לודוויג ויטגנשטיין, ניסח זאת כך:
  • 13:05 - 13:08
    "המוות איננו אירוע בחיים:
  • 13:08 - 13:12
    "איננו נשארים בחיים כדי לחוות
    את המוות.
  • 13:12 - 13:13
    "ולכן," הוא הוסיף,
  • 13:13 - 13:16
    "במובן הזה,
    לחיים אין סוף."
  • 13:16 - 13:19
    כך שזה היה טבעי לי, כילד,
  • 13:19 - 13:22
    לפחוד מלהיבלע ע"י האין,
  • 13:22 - 13:23
    אבל זה לא היה הגיוני,
  • 13:23 - 13:25
    כי להיבלע ע"י האין
  • 13:25 - 13:27
    איננו משהו שמישהו מאיתנו
  • 13:27 - 13:31
    יזכה לחיות כדי להתנסות בו.
  • 13:31 - 13:33
    ההתגברות על ההטייה הזו
    אינה קל, כי
  • 13:33 - 13:36
    הפחד מן המוות
    טבוע עמוק בנו,
  • 13:36 - 13:41
    אבל כשאנו מבינים
    שהפחד עצמו איננו הגיוני,
  • 13:41 - 13:43
    וכשאנו מבטאים בגלוי
  • 13:43 - 13:46
    את הדרכים בהן הוא יכול
    להטות אותנו באופן לא מודע,
  • 13:46 - 13:47
    אנו יכולים לפחות להתחיל
  • 13:47 - 13:50
    לנסות למזער את השפעתו
  • 13:50 - 13:52
    על חיינו.
  • 13:52 - 13:55
    אני אישית מוצא
    שעוזר לראות את החיים
  • 13:55 - 13:57
    כמו ספר:
  • 13:57 - 13:59
    בדיוק כפי שספר
    תחום בין כריכותיו,
  • 13:59 - 14:00
    בין ההתחלה ולסוף,
  • 14:00 - 14:04
    כך גם חיינו תחומים
    בין הלידה למוות,
  • 14:04 - 14:08
    ולמרות שהספר תחום
    בין ההתחלה לסוף,
  • 14:08 - 14:10
    הוא יכול להקיף נופים רחוקים,
  • 14:10 - 14:13
    דמויות אקזוטיות, הרפתקאות נפלאות.
  • 14:13 - 14:16
    ולמרות שהספר תחום
    בין ההתחלה לסוף,
  • 14:16 - 14:18
    לדמויות שבו
  • 14:18 - 14:21
    אינן מכירות את אופקיהן.
  • 14:21 - 14:24
    הן מכירות רק את הרגעים
    שיוצרים את סיפורן,
  • 14:24 - 14:27
    אפילו כשהספר סגור.
  • 14:27 - 14:29
    כך שהדמויות שבספר
  • 14:29 - 14:33
    אינן חוששות מלהגיע
    אל העמוד האחרון.
  • 14:33 - 14:35
    לונג ג'והן סילבר אינו חושש
  • 14:35 - 14:38
    שתסיימו לקרוא את העותק
    של "אי המטמון" שלכם.
  • 14:38 - 14:39
    וכך גם אנו צריכים לנהוג.
  • 14:39 - 14:42
    דמיינו את הספר של חייכם,
  • 14:42 - 14:44
    את כריכותיו, את תחילתו וסופו,
    ואת לידתכם ומותכם.
  • 14:44 - 14:47
    אתם יכולים להכיר
    רק את הרגעים שביניהם,
  • 14:47 - 14:48
    הרגעים שיוצרים את חייכם.
  • 14:48 - 14:50
    אין שום הגיון בכך שתחששו
  • 14:50 - 14:53
    ממה שנמצא מחוץ לכריכות האלה,
  • 14:53 - 14:54
    אם זה לפני לידתכם
  • 14:54 - 14:56
    או אחרי מותכם.
  • 14:56 - 14:59
    ואין שום טעם שתדאגו
    מהו אורך הספר,
  • 14:59 - 15:02
    או אם מדובר בחוברת קומיקס
    או בסיפור גבורה.
  • 15:02 - 15:04
    הדבר היחיד שחשוב
  • 15:04 - 15:07
    הוא שתהפכו אותו לסיפור טוב.
  • 15:07 - 15:09
    תודה לכם.
  • 15:09 - 15:13
    [מחיאות כפיים]
Title:
ארבעת הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו אודות המוות
Speaker:
סטיבן קייב
Description:

הפילוסוף סטיבן קייב פותח בשאלה קודרת אך משכנעת: מתי תפשתם לראשונה שאתם עתידים למות? ומעניין אף יותר: מדוע אנו, בני האדם, מרבים כל-כך להתנגד לכורח שבמוות? בהרצאה מרתקת מתעמק קייב בארבעה נרטיבים - הנפוצים בכל התרבויות - שאנו מספרים לעצמנו "כדי שיעזרו לנו לנהל את הפחד מן המוות".
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
15:33

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.