Return to Video

איזו מציאות אתם יוצרים לעצמכם?

  • 0:01 - 0:03
    כשדורותי הייתה קטנה
  • 0:03 - 0:04
    היא הוקסמה מדג הזהב שלה.
  • 0:05 - 0:09
    אבא שלה הסביר לה שדגים שוחים
    על ידי תנועות מהירות של זנבם
  • 0:09 - 0:10
    כדי להניע את עצמם במים.
  • 0:11 - 0:13
    בלי להסס דורותי מיד אמרה:
  • 0:13 - 0:17
    ״נכון אבא, והם שוחים אחורנית
    כשהם מניעים את ראשם מהר״
  • 0:17 - 0:18
    (צחוק)
  • 0:18 - 0:21
    בשבילה זו הייתה עובדה
    נכונה ככל עובדה אחרת.
  • 0:21 - 0:23
    דגים שוחים אחורנית כשהם מכשכשים בראשם.
  • 0:23 - 0:25
    היא האמינה בזה.
  • 0:25 - 0:28
    חיינו מלאים בדגים ששוחים אחורנית.
  • 0:28 - 0:31
    אנחנו מניחים הנחות,
    קופצים למסקנות לא הגיוניות,
  • 0:31 - 0:32
    מועדים להטיות.
  • 0:32 - 0:34
    אנחנו יודעים שאנחנו צודקים,
    ושהם טועים.
  • 0:34 - 0:36
    אנחנו חוששים מפני הגרוע ביותר.
  • 0:36 - 0:38
    אנחנו שואפים לשלמות בלתי מושגת.
  • 0:39 - 0:42
    אנחנו מספרים לעצמנו מה אנחנו יכולים
    לעשות ומה לא.
  • 0:42 - 0:46
    בתודעתנו, דגים שוחים אחורנית
    בכשכוש פראי של ראשיהם,
  • 0:46 - 0:47
    ואנחנו אפילו לא מבחינים בהם.
  • 0:49 - 0:51
    אספר לכם חמש עובדות עלי.
  • 0:51 - 0:53
    אחת מהן אינה נכונה.
  • 0:54 - 0:59
    אחת: בגיל 19 סיימתי בהצטיינות
    תואר במתמטיקה מאוניברסיטת הרווארד.
  • 1:00 - 1:04
    שתיים: כיום אני מנהל חברת בניה
    בעיר אורלנדו.
  • 1:05 - 1:08
    שלוש: כיכבתי בקומדיה בטלוויזיה.
  • 1:09 - 1:14
    ארבע: איבדתי את הראיה בשל מחלה גנטית נדירה.
  • 1:15 - 1:19
    חמש: עבדתי כעוזר משפטי
    לשני שופטי בית המשפט העליון.
  • 1:20 - 1:22
    איזו מהעובדות אינה נכונה?
  • 1:24 - 1:25
    למעשה, כולן נכונות.
  • 1:26 - 1:28
    כן, כולן נכונות.
  • 1:29 - 1:31
    (מחיאות כפיים)
  • 1:33 - 1:36
    בשלב זה, רוב האנשים מתעניינים
    רק בתוכנית הטלוויזיה...
  • 1:36 - 1:38
    (צחוק)
  • 1:40 - 1:41
    אני מדבר מנסיון.
  • 1:42 - 1:46
    טוב, התוכנית הייתה
    ״הצלצול הגואל: הכיתה החדשה״
  • 1:46 - 1:49
    שיחקתי את וויזל ווייזל
  • 1:50 - 1:54
    שהיה דמות של חנון מוזר שכזה,
  • 1:54 - 1:59
    מה שהפך את התפקיד למאתגר במיוחד עבורי
  • 1:59 - 2:01
    בהתחשב בכך שהייתי נער בן 13
  • 2:01 - 2:02
    (צחוק)
  • 2:03 - 2:06
    עכשיו, האם התקשתם להאמין במספר 4?
    העוורון שלי?
  • 2:07 - 2:08
    מדוע?
  • 2:09 - 2:12
    אנחנו מניחים הנחות לגבי ״נכויות״.
  • 2:12 - 2:15
    כעיוור, אני נתקל בהנחות מוטעות רבות
  • 2:15 - 2:17
    לגבי היכולות שלי בכל יום.
  • 2:19 - 2:21
    אבל הנקודה שאני מנסה להעביר
    לא קשורה לעיוורון שלי.
  • 2:21 - 2:22
    אלא לראיה שלי.
  • 2:23 - 2:28
    ההתעוורות שלי לימדה אותי
    לחיות את חיי עם עיניים פקוחות לרווחה.
  • 2:28 - 2:31
    היא לימדה אותי לזהות את
    הדגים הללו ששוחים אחורנית
  • 2:31 - 2:32
    שתודעתנו יוצרת.
  • 2:32 - 2:34
    ההתעוורות הכניסה אותם לפוקוס.
  • 2:36 - 2:38
    איך זה מרגיש, לראות?
  • 2:39 - 2:40
    ראייה היא מיידית וסבילה.
  • 2:41 - 2:43
    עינייך נפתחות והנה העולם.
  • 2:43 - 2:45
    ״לראות זה להאמין.״
    ״טוב מראה עיניים.״
  • 2:45 - 2:46
    נכון?
  • 2:47 - 2:49
    ובכן, זה מה שאני חשבתי.
  • 2:50 - 2:54
    ואז, מגיל 12 עד 25
    מצב הרשתיות שלי הלך והתדרדר.
  • 2:55 - 2:58
    הראיה שלי הלכה והפכה לקרנבל
  • 2:58 - 3:01
    מוזר של מראות ואשליות.
  • 3:02 - 3:04
    המוכר שלשמחתי איתרתי בחנות
  • 3:04 - 3:05
    היה בעצם בובה.
  • 3:06 - 3:07
    התכופפתי לשטוף את ידי
  • 3:07 - 3:11
    ולפתע ראיתי שאני נוגע במשתנה ולא בכיור
  • 3:11 - 3:12
    כשאצבעותי חשו את הצורה האמיתית.
  • 3:13 - 3:15
    חברה תיארה לי תמונה שהחזקתי בידי
  • 3:15 - 3:17
    ורק אז יכולתי לראות מה מצולם בה.
  • 3:19 - 3:24
    במציאות שלי עצמים הופיעו,
    שינו צורה ונעלמו.
  • 3:24 - 3:27
    זה היה קשה ומתיש לראות.
  • 3:28 - 3:31
    צרפתי יחד חלקי תמונות והבזקים,
  • 3:31 - 3:33
    עיבדתי את הרמזים במודע,
  • 3:33 - 3:36
    חיפשתי הגיון כלשהו
    בקליידוסקופ המתפורר שלי,
  • 3:37 - 3:38
    עד שלא ראיתי שום דבר בכלל.
  • 3:40 - 3:41
    למדתי שמה שאנחנו רואים
  • 3:41 - 3:44
    אינו אמת אוניברסלית.
  • 3:44 - 3:46
    אינו מציאות אובייקטיבית.
  • 3:48 - 3:53
    מה שאנחנו רואים הוא
    גרסה פרטית של מציאות מדומה
  • 3:53 - 3:55
    הנבנית באמנות על ידי המוח שלנו.
  • 3:56 - 3:58
    הרשו לי להסביר קצת מדעי המוח למתחילים:
  • 3:58 - 4:01
    קליפת הראיה מהווה כ 30% ממוחכם.
  • 4:02 - 4:05
    זאת בהשוואה לבערך 8% מהמוח
    המוקדשים לחוש המישוש,
  • 4:05 - 4:07
    ו-2-3% לשמיעה.
  • 4:08 - 4:11
    בכל שניה, עיניכם יכולות לשלוח לקליפת הראיה
  • 4:11 - 4:14
    עד שני מיליארד יחידות מידע.
  • 4:14 - 4:18
    שאר גופכם יכול לשלוח למוח
    לכל היותר מיליארד נוסף.
  • 4:19 - 4:23
    אז חוש הראיה תופס שליש מנפח מוחכם,
  • 4:23 - 4:26
    ויכול לצרוך בערך שני שליש
    ממשאבי העיבוד של מוחכם.
  • 4:27 - 4:28
    זה לא מפתיע אם כן
  • 4:28 - 4:30
    שאשליית הראיה היא כה משכנעת.
  • 4:30 - 4:33
    אבל אל תטעו לרגע:
    ראיה היא אשליה.
  • 4:34 - 4:36
    פה זה מתחיל להיות מעניין.
  • 4:36 - 4:38
    כדי ליצור את חווית הראיה
  • 4:38 - 4:41
    מוחכם משתמש במושגים הנובעים
    מהבנתכם את העולם
  • 4:41 - 4:45
    ידע אחר, זכרונות, דעות, רגשות, תשומת לב.
  • 4:46 - 4:50
    כל הדברים הללו ועוד רבים אחרים
    מקושרים במוחכם לחוש הראיה שלכם.
  • 4:51 - 4:54
    קישורים אלה פועלים בשני הכיוונים
    וקורים לרוב באופן לא מודע.
  • 4:54 - 4:56
    למשל,
  • 4:56 - 4:58
    מה שנראה לכם משפיע על הרגשתכם,
  • 4:59 - 5:01
    והרגשתכם יכולה לשנות להלכה
    את מה שאתם רואים.
  • 5:02 - 5:04
    מחקרים רבים מראים זאת.
  • 5:05 - 5:06
    אם יבקשו מכם להעריך
  • 5:06 - 5:10
    את מהירות הליכתו של אדם
    מצפיה בווידאו, למשל,
  • 5:10 - 5:14
    תשובתכם תשתנה אם נתבקשתם לחשוב
    על צ׳יטות או על צבים.
  • 5:15 - 5:18
    גבעה תראה תלולה יותר
    אם בדיוק סיימתם להתעמל,
  • 5:18 - 5:21
    וציון דרך ייראה רחוק יותר
  • 5:21 - 5:22
    כשסוחבים תרמיל כבד.
  • 5:24 - 5:27
    בזאת הגענו לסתירה מהותית.
  • 5:28 - 5:33
    מה שאתם רואים הוא למעשה
    המצאה מנטלית שיצרתם
  • 5:33 - 5:34
    שנחווית באופן פאסיבי
  • 5:34 - 5:37
    כייצוג מיידי של העולם סביבכם.
  • 5:38 - 5:40
    המציאות שלכם נוצרת על ידכם
    והיא אמינה בעיניכם.
  • 5:42 - 5:44
    אני האמנתי במציאות שלי עד שהיא התפוררה.
  • 5:45 - 5:47
    כשעיני התקלקלו, האשליה נופצה.
  • 5:49 - 5:51
    אתם מבינים, חוש הראיה הוא רק דרך אחת
  • 5:51 - 5:53
    בה אנו מעצבים את המציאות שלנו.
  • 5:53 - 5:56
    אנו יוצרים את המציאויות
    שלנו בשלל דרכים.
  • 5:57 - 6:00
    בואו נקח לדוגמה את הפחד.
  • 6:01 - 6:04
    פחד מעוות את המציאות שלכם.
  • 6:06 - 6:10
    לפי ההגיון העקום של הפחד,
    כל דבר עדיף על חוסר וודאות.
  • 6:10 - 6:13
    הפחד משלים את החסר בכל מחיר,
  • 6:13 - 6:15
    ממיר את מעורר האימה במוכר,
  • 6:15 - 6:17
    מציע את הגרוע מכל במקום המעורפל,
  • 6:18 - 6:19
    מחליף בין הנחות ובין מסקנות.
  • 6:20 - 6:25
    לפסיכולוגים יש מונח נהדר לזה:
    אופוליזינג – בחירת התסריט הגרוע ביותר.
  • 6:25 - 6:26
    נכון?
  • 6:26 - 6:29
    פחד מחליף את הבלתי ידוע.
  • 6:30 - 6:32
    עכשיו, פחד מנציח את עצמו
  • 6:32 - 6:34
    כשאתם הכי צריכים
  • 6:34 - 6:36
    להביט מעבר לעצמכם ולחשוב בהיגיון,
  • 6:36 - 6:39
    הפחד נסוג במהירות לעומק התודעה שלכם,
  • 6:39 - 6:41
    מצמצם ומעוות את ההבחנה שלכם,
  • 6:41 - 6:43
    מטביע את יכולתכם לחשוב בביקורתית
  • 6:43 - 6:45
    בנחשול של רגשות טורדניים.
  • 6:46 - 6:49
    כשיש לכם הזדמנות משכנעת לפעול,
  • 6:49 - 6:51
    הפחד מקפיא אתכם.
  • 6:51 - 6:55
    מדיח אתכם לצפות בחוסר מעש
    איך נבואותיו הקודרות מגשימות את עצמן.
  • 6:58 - 7:00
    כשהמחלה המעוורת שלי אובחנה,
  • 7:00 - 7:03
    ידעתי בוודאות שעיוורון יהרוס את חיי.
  • 7:04 - 7:07
    עיוורון היה גזר דין מוות לעצמאותי.
  • 7:07 - 7:09
    זה היה הסוף להישגים שלי.
  • 7:11 - 7:15
    העיוורון אמר שאחיה חיים חסרי יחוד,
  • 7:15 - 7:16
    קטנים ועצובים,
  • 7:16 - 7:18
    וכנראה לבד.
  • 7:18 - 7:19
    ידעתי זאת.
  • 7:21 - 7:24
    זו הייתה בדיה שנולדה מהפחדים שלי,
    אבל האמנתי בה.
  • 7:25 - 7:27
    זה היה שקר, אבל זו הייתה המציאות שלי,
  • 7:27 - 7:31
    בדיוק כמו אותם דגים השוחים אחורנית
    במוחה של דורותי הקטנה.
  • 7:32 - 7:34
    אלמלא נלחמתי במציאות שיצרו הפחדים שלי,
  • 7:34 - 7:36
    הייתי חי בה.
  • 7:36 - 7:37
    אני בטוח בכך.
  • 7:40 - 7:42
    אז איך אפשר לחיות את חייכם
    עם עיניים פקוחות לרווחה?
  • 7:43 - 7:45
    זה ידע נרכש.
  • 7:46 - 7:48
    ניתן ללמוד זאת, ניתן להתאמן בזה.
  • 7:49 - 7:50
    אסכם בקצרה:
  • 7:52 - 7:54
    עליכם לדרוש מעצמכם דין וחשבון
  • 7:54 - 7:56
    על כל רגע, כל מחשבה,
  • 7:56 - 7:57
    כל פרט.
  • 7:58 - 8:00
    ראו מעבר לפחדים שלכם.
  • 8:00 - 8:02
    זהו את ההשערות שלכם.
  • 8:02 - 8:03
    רתמו לטובתכם את כוחכם הפנימי.
  • 8:03 - 8:06
    השתיקו את המבקר הפנימי שבכם.
  • 8:06 - 8:08
    תקנו את הנחותייכם השגויות
    לגבי מזל או הצלחה.
  • 8:09 - 8:13
    קבלו את היתרונות והחולשות,
    והבינו את ההבדלים בינהם.
  • 8:14 - 8:15
    פתחו את ליבכם
  • 8:15 - 8:16
    לכל הדברים שהתברכתם בהם.
  • 8:17 - 8:20
    הפחדים שלכם, אלה המבקרים אתכם,
  • 8:20 - 8:22
    הגיבורים והנבלים שלכם --
  • 8:22 - 8:25
    הם כולם התירוצים שלכם,
  • 8:25 - 8:27
    הצידוקים, קיצורי הדרך,
  • 8:27 - 8:29
    ההצדקות, הכניעות שלכם.
  • 8:30 - 8:33
    הם בדיות שנחוות כמציאות שלכם.
  • 8:34 - 8:36
    בחרו לראות מעבר להם.
  • 8:36 - 8:37
    בחרו להשתחרר מהם.
  • 8:38 - 8:41
    אתם היוצרים של המציאות שלכם.
  • 8:42 - 8:45
    ההעצמה הזו מלווה באחריות מלאה.
  • 8:46 - 8:52
    אני בחרתי לצאת ממחילות הפחד
    לדרך לא סלולה ולא מוגדרת.
  • 8:52 - 8:55
    בחרתי לבנות שם חיים מאושרים.
  • 8:56 - 8:58
    ללא שום בדידות,
  • 8:58 - 9:01
    אני חולק את חיי היפים עם דורותי,
  • 9:01 - 9:03
    אישתי היפה.
  • 9:03 - 9:05
    עם השלישיה שלנו, ה"טריפקסים",
  • 9:06 - 9:08
    ועם התוספת האחרונה למשפחתנו,
  • 9:08 - 9:10
    התינוקת המתוקה קלמנטיין.
  • 9:11 - 9:12
    ממה אתם מפחדים?
  • 9:14 - 9:15
    אילו שקרים אתם מספרים לעצמכם?
  • 9:17 - 9:19
    איך אתם מייפים את האמת שלכם
    וכותבים את הסיפורים שלכם?
  • 9:20 - 9:23
    איזו מציאות אתם יוצרים לעצמכם?
  • 9:24 - 9:27
    בעבודה ובחיים האישיים שלכם,
    במערכות היחסים שלכם,
  • 9:27 - 9:29
    בלבכם ובנשמתכם,
  • 9:29 - 9:31
    הדגים השוחים אחורנית
    גורמים לנזק משמעותי.
  • 9:33 - 9:36
    הם גובים מחיר בהזדמנויות לא מנוצלות
    ובפוטנציאל לא ממומש,
  • 9:37 - 9:40
    יוצרים חוסר בטחון וחוסר אמון
  • 9:40 - 9:42
    במקום הגשמה וקשרים.
  • 9:44 - 9:46
    אני מפציר בכם לזהות אותם.
  • 9:47 - 9:52
    הלן קלר אמרה שהדבר היחיד הגרוע מעיוורון,
  • 9:52 - 9:54
    הוא ראיה ללא חזון.
  • 9:55 - 9:59
    עבורי, ההתעוורות הייתה ברכה אמיתית.
  • 9:59 - 10:01
    כי דרך העיוורון קיבלתי חזון.
  • 10:02 - 10:04
    אני מקווה שתוכלו לראות את מה שאני רואה.
  • 10:04 - 10:05
    תודה לכם.
  • 10:06 - 10:08
    (מחיאות כפיים)
  • 10:21 - 10:24
    ברונו ג'יסני: אייזק, לפני שתרד מהבמה,
    יש לי שאלה.
  • 10:24 - 10:28
    זהו קהל של מארגנים, יזמים, ממציאים.
  • 10:28 - 10:31
    אתה המנכ״ל של חברה בפלורידה,
  • 10:31 - 10:34
    ורבים מהם בוודאי תוהים,
  • 10:34 - 10:36
    איך זה להיות מנכ"ל עיוור?
  • 10:36 - 10:40
    באילו קשיים אתה נתקל,
    ואיך אתה מתמודד איתם?
  • 10:40 - 10:43
    אייזק לידסקי: ובכן, הקושי העיקרי
    הפך ליתרון משמעותי.
  • 10:43 - 10:45
    אני לא רואה את התגובות של אנשים.
  • 10:46 - 10:48
    (צחוק)
  • 10:48 - 10:50
    – מה זה הרעש הזה?...
    – בדיוק.
  • 10:50 - 10:54
    כך למשל, בפגישות המנהלים שלי
  • 10:54 - 10:56
    אני לא רואה הבעות פנים או מחוות,
  • 10:58 - 11:01
    אז למדתי לדרוש הרבה יותר תגובות מילוליות.
  • 11:01 - 11:05
    אני פשוט מכריח אנשים לומר לי מה הם חושבים.
  • 11:06 - 11:08
    ובאופן זה,
  • 11:08 - 11:12
    זה הפך, כפי שאמרתי,
    ליתרון בשבילי ובשביל החברה שלי,
  • 11:12 - 11:15
    כך אנחנו מתקשרים באופן עמוק יותר,
  • 11:15 - 11:17
    נמנעים מעמימות,
  • 11:18 - 11:24
    ובעיקר, הצוות שלי יודע
    שמה שהם חושבים באמת משפיע.
  • 11:27 - 11:29
    – אייזק, תודה שבאת ל TED
    – תודה לך, ברונו.
  • 11:29 - 11:33
    (מחיאות כפיים)
Title:
איזו מציאות אתם יוצרים לעצמכם?
Speaker:
אייזק לידסקי
Description:

מציאות אינה דבר שאנו חווים. היא נוצרת במוחנו. אייזק לידסקי למד את השיעור החשוב הזה מכלי ראשון, כשנסיבות חייו יוצאות הדופן הביאו לתובנות חשובות. בהרצאה אישית זו, הנובעת מהתבוננות פנימית, הוא מדרבן אותנו לחדול מלתרץ תירוצים, מלהניח הנחות ומלחשוש. הוא מאיץ בנו לקבל עלינו את האחריות הנהדרת כיוצרים של המציאות שלנו.

more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
11:46

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions