Return to Video

מה ששש שנים בשבי לימדו אותי על פחד ואמונה

  • 0:02 - 0:03
    בפעם הראשונה
  • 0:04 - 0:05
    שהרגשתי פחד
  • 0:06 - 0:07
    הייתי בת 41.
  • 0:09 - 0:11
    תמיד אמרו לי שהייתי אמיצה.
  • 0:12 - 0:14
    כשהייתי קטנה הייתי מטפסת על העץ הכי גבוה
  • 0:14 - 0:17
    והתקרבתי לכל חיה בלי פחד.
  • 0:18 - 0:20
    אהבתי אתגרים.
  • 0:20 - 0:22
    אבי היה אומר:
  • 0:22 - 0:24
    פלדה טובה יכולה להחזיק מעמד
  • 0:24 - 0:26
    בכל טמפרטורה".
  • 0:26 - 0:28
    וכשנכנסתי לפוליטיקה בקולומביה,
  • 0:32 - 0:35
    חשבתי שאוכל להתמודד עם כל טמפרטורה שהיא.
  • 0:35 - 0:37
    רציתי לסיים עם השחיתות במדינה;
  • 0:37 - 0:39
    רציתי לנתק את הקשרים
  • 0:39 - 0:41
    בין הפוליטיקאים וסוחרי הסמים.
  • 0:41 - 0:44
    בפעם הראשונה שנבחרתי
  • 0:44 - 0:47
    זה היה בגלל שגיניתי ונקבתי בשמם,
  • 0:47 - 0:49
    של פוליטיקאים מושחתים
  • 0:49 - 0:50
    וטמאים.
  • 0:50 - 0:53
    גיניתי גם את נשיא הרפובליקה
  • 0:54 - 0:56
    בשל קשריו עם הקרטלים
  • 0:58 - 1:00
    ושם התחילו האיומים.
  • 1:01 - 1:03
    נאלצתי להוציא את ילדיי הקטנים
  • 1:04 - 1:06
    מהמדינה, בבוקר אחד
  • 1:06 - 1:09
    מוחבאים ברכב משוריין של שגריר צרפת
  • 1:09 - 1:10
    עד שהביאו אותם למטוס.
  • 1:11 - 1:12
    וימים לאחר מכן,
  • 1:13 - 1:16
    נפלתי קורבן למתקפה, אך יצאתי ללא פגע.
  • 1:17 - 1:18
    בשנה שלאחר מכן,
  • 1:19 - 1:23
    הקולומביאנים בחרו בי
    עם מספר הקולות הכי גבוה,
  • 1:24 - 1:27
    והרגשתי שהאנשים הריעו לי בשל אומץ לבי.
  • 1:28 - 1:31
    וגם אני חשבתי שהייתי אמיצה.
  • 1:31 - 1:33
    אבל זה לא היה כך.
  • 1:35 - 1:38
    פשוט מעולם לא חוויתי
  • 1:39 - 1:41
    פחד אמיתי.
  • 1:43 - 1:44
    זה השתנה
  • 1:45 - 1:48
    ב -23 בפברואר 2002.
  • 1:49 - 1:53
    הייתי באותה העת מועמדת לנשיאות קולומביה
  • 1:53 - 1:57
    וקידמתי את האג'נדה של הקמפיין שלי
  • 1:57 - 2:00
    כאשר נעצרתי על ידי קבוצה של גברים חמושים
  • 2:00 - 2:02
    במדים
  • 2:02 - 2:03
    בבגדי צבא.
  • 2:05 - 2:07
    הסתכלתי במגפיים שנעלו; הם היו מגומי.
  • 2:07 - 2:09
    וידעתי
  • 2:09 - 2:11
    שבצבא קולומביה נועלים מגפי עור.
  • 2:12 - 2:14
    הבנתי שאלה היו לוחמי הגרילה.
  • 2:14 - 2:16
    של ה FARC.
  • 2:16 - 2:19
    משם הכל קרה מהר מאוד.
  • 2:22 - 2:25
    המפקד הורה לנו לעצור את הרכב,
  • 2:26 - 2:30
    בינתיים אחד מאנשיו דרך על מוקש נעל
  • 2:31 - 2:33
    ועף באוויר.
  • 2:34 - 2:36
    ונחת בישיבה,
  • 2:36 - 2:38
    מולי
  • 2:38 - 2:40
    ועינינו נפגשו
  • 2:41 - 2:43
    ואז הבחור הבין:
  • 2:44 - 2:47
    שמגף הגומי עם הרגל שלו
  • 2:47 - 2:48
    נפל הרחק משם.
  • 2:50 - 2:51
    (אנחות)
  • 2:53 - 2:54
    הוא התחיל
  • 2:57 - 2:59
    לצרוח בטירוף.
  • 3:01 - 3:02
    והאמת היא
  • 3:03 - 3:04
    שהרגשתי,
  • 3:04 - 3:09
    כמו שאני מרגישה עכשיו
    כשאני משחזרת את הרגשות,
  • 3:09 - 3:13
    הרגשתי באותו רגע שמשהו נשבר בתוכי
  • 3:14 - 3:17
    והרגשתי שנדבקתי בפחד שלו
  • 3:17 - 3:20
    והמיינד שלי קפא ולא הצליח לחשוב.
  • 3:20 - 3:21
    הייתי משותקת.
  • 3:21 - 3:23
    וכאשר לבסוף הגבתי
  • 3:25 - 3:26
    אמרתי לעצמי:
  • 3:27 - 3:28
    "הם הולכים להרוג אותי
  • 3:29 - 3:31
    ולא נפרדתי מילדיי."
  • 3:35 - 3:39
    בזמן שהם הכניסו אותי למעבה הג'ונגל
  • 3:41 - 3:43
    אנשי ה FARC הכריזו
  • 3:43 - 3:45
    שאם הממשלה לא תנהל איתם משא ומתן
  • 3:47 - 3:48
    הם יהרגו אותי.
  • 3:49 - 3:51
    וידעתי
  • 3:51 - 3:55
    שהממשלה לא תנהל משא ומתן.
  • 3:56 - 3:57
    מנקודה זו
  • 3:58 - 4:00
    הלכתי לישון כל לילה
  • 4:00 - 4:01
    עם פחד.
  • 4:01 - 4:03
    עם זיעה קרה,
  • 4:03 - 4:05
    רועדת,
  • 4:05 - 4:07
    עם כאבי בטן,
  • 4:07 - 4:09
    נדודי שינה.
  • 4:10 - 4:12
    אבל גרוע מזה קרה לדעתי
  • 4:12 - 4:14
    כי מהזיכרון שלי,
  • 4:15 - 4:17
    נמחקו כל מספרי הטלפונים,
  • 4:17 - 4:19
    הכתובות,
  • 4:19 - 4:21
    שמותיהם של האנשים הכי קרובים אלי,
  • 4:21 - 4:24
    אפילו אירועים משמעותיים בחיי.
  • 4:27 - 4:28
    ולכן,
  • 4:29 - 4:32
    התחלתי לפקפק בבריאות הנפשית שלי.
  • 4:33 - 4:35
    ועם הספק
  • 4:35 - 4:36
    הגיע הייאוש,
  • 4:37 - 4:39
    ועם היאוש הגיע הדיכאון.
  • 4:40 - 4:43
    סבלתי משינויי התנהגות גדולים
  • 4:43 - 4:46
    וזו לא היתה רק פרנויה ברגעי בהלה.
  • 4:47 - 4:49
    זה היה
  • 4:49 - 4:50
    חוסר אמון,
  • 4:51 - 4:52
    זו היתה שנאה,
  • 4:53 - 4:55
    וזה היה גם הרצון להרוג.
  • 4:56 - 4:58
    ואת זה הבנתי
  • 4:58 - 5:01
    כשכבלו אותי
  • 5:01 - 5:03
    אזוקה בצווארי לעץ.
  • 5:04 - 5:07
    באותו יום החזיקו אותי בחוץ
  • 5:08 - 5:10
    תחת סופת גשמים טרופית.
  • 5:11 - 5:13
    אני זוכרת שהתעורר בי
  • 5:14 - 5:17
    צורך דחוף ללכת לשירותים.
  • 5:21 - 5:23
    "מה שאת צריכה לעשות
  • 5:25 - 5:27
    את עושה מולי.
  • 5:32 - 5:33
    כלבה".
  • 5:39 - 5:41
    צעק השומר.
  • 5:49 - 5:50
    ואני
  • 5:53 - 5:56
    החלטתי באותו רגע
  • 6:05 - 6:06
    להרוג אותו.
  • 6:10 - 6:13
    ובמשך ימים,
  • 6:15 - 6:18
    תכננתי וחיפשתי את הרגע המתאים,
    ואת הדרך הנכונה לעשות זאת,
  • 6:19 - 6:20
    כשאני מלאת שנאה,
  • 6:20 - 6:21
    מלאת פחד,
  • 6:22 - 6:24
    עד שלפתע,
  • 6:24 - 6:25
    קמתי
  • 6:25 - 6:27
    התנערתי
  • 6:27 - 6:29
    וחשבתי;
  • 6:30 - 6:32
    "הם לא יהפכו אותי לאחת מהם.
  • 6:32 - 6:34
    אני לא אהיה רוצחת.
  • 6:35 - 6:39
    עדיין יש לי די חופש
  • 6:41 - 6:42
    כדי להחליט
  • 6:44 - 6:45
    מי אני רוצה להיות".
  • 6:48 - 6:50
    זה היה אז שלמדתי שהפחד
  • 6:52 - 6:54
    מעמת אותי עם עצמי.
  • 6:55 - 6:56
    מכריח אותי
  • 6:57 - 7:00
    לערוך את האנרגיות שלי,
  • 7:00 - 7:02
    לערוך את המרידיאנים שלי.
  • 7:04 - 7:06
    למדתי שלהתמודד עם פחד
  • 7:08 - 7:11
    יכול לעבור התמרה לנתיב של צמיחה.
  • 7:14 - 7:16
    רגשות רבים עולים בי סביב כל זה
  • 7:17 - 7:19
    אבל במבט לאחור,
  • 7:21 - 7:22
    אני יכולה לזהות
  • 7:23 - 7:26
    את הצעדים שעשיתי כדי להגיע לשם.
  • 7:26 - 7:28
    ואני רוצה לחלוק עימכם
  • 7:29 - 7:30
    שלושה מהם.
  • 7:30 - 7:31
    הראשון
  • 7:31 - 7:32
    היה
  • 7:34 - 7:36
    להיות מונחית על ידי עקרונות,
  • 7:37 - 7:38
    כי הבנתי
  • 7:38 - 7:41
    שבאמצע תבהלה ובלוק מנטלי
  • 7:41 - 7:45
    אם הולכים אחר העקרונות,
  • 7:45 - 7:46
    פועלים נכון.
  • 7:48 - 7:52
    אני זוכרת את הלילה הראשון
  • 7:52 - 7:55
    במחנה ריכוז שהגרילה בנו
  • 7:56 - 7:57
    במעבה הג'ונגל,
  • 7:58 - 8:01
    עם סורגים בגובה של 4 מטר,
  • 8:01 - 8:03
    גדרות תיל,
  • 8:03 - 8:05
    מגדלי שמירה בארבעת הפינות,
  • 8:05 - 8:08
    וגברים חמושים, שמפנים
    אלינו נשק 24 שעות ביממה.
  • 8:09 - 8:12
    באותו בוקר, בבוקר הראשון,
  • 8:13 - 8:16
    גברים אחדים הגיעו, צועקים:
  • 8:16 - 8:17
    "התפקדו מחדש, התפקדו מחדש,"
  • 8:19 - 8:23
    עמיתיי החטופים התעוררו אחוזי פחד
  • 8:23 - 8:26
    והחלו להזדהות עם מספרים עוקבים.
  • 8:27 - 8:28
    אבל כשתורי הגיע
  • 8:30 - 8:31
    אמרתי"
  • 8:32 - 8:33
    "אינגריד בטנקורט.
  • 8:33 - 8:36
    אם אתם רוצים לדעת אם אני פה קראו לי בשמי."
  • 8:38 - 8:40
    הזעם של השומרים
  • 8:41 - 8:43
    לא השתווה לזעמם של העמיתים שלי.
  • 8:44 - 8:46
    כי כמובן, הם היו
  • 8:47 - 8:49
    מפוחדים, כולנו היינו מפוחדים,
  • 8:49 - 8:50
    והם פחדו שבגללי,
  • 8:50 - 8:52
    יענישו אותם.
  • 8:53 - 8:55
    אבל בשבילי, מעבר לפחד
  • 8:56 - 9:01
    היה לי הצורך להגן על הזהות שלי,
  • 9:01 - 9:04
    לא לאפשר שיהפכו אותי לאובייקט, למספר.
  • 9:04 - 9:06
    זה היה עיקרון,
  • 9:06 - 9:08
    כדי להגן
  • 9:10 - 9:12
    על מה שנחשב בעיני ככבוד האדם.
  • 9:13 - 9:15
    אבל חשוב לציין :
  • 9:15 - 9:17
    שאנשי הגרילה,
  • 9:19 - 9:23
    בחנו זאת היטב; הם עסקו בחטיפות לאורך שנים,
  • 9:23 - 9:24
    והם פיתחו
  • 9:24 - 9:26
    טכניקה כדי
  • 9:27 - 9:29
    לשבור אותנו,
  • 9:29 - 9:30
    להכניע אותנו, להפריד בינינו.
  • 9:31 - 9:32
    וכך
  • 9:33 - 9:35
    הצעד השני
  • 9:36 - 9:39
    היה ללמוד כיצד לבנות אמון בסולידריות
  • 9:39 - 9:42
    ללמוד להתאחד.
  • 9:43 - 9:47
    הג'ונגל הוא כוכב לכת אחר.
  • 9:48 - 9:49
    זהו ...
  • 9:49 - 9:51
    זה עולם
  • 9:52 - 9:55
    לח של צללים,
  • 9:56 - 10:01
    עם זמזום של מיליוני חרקים,
  • 10:01 - 10:03
    נמלים מכל מיני סוגים.
  • 10:04 - 10:07
    ליום אחד, לא הפסקתי להתגרד
    כשהייתי בג'ונגל
  • 10:09 - 10:13
    וכן, הטרנטולות, העקרבים
  • 10:13 - 10:14
    האנקונדות.
  • 10:14 - 10:16
    פעם נפגשתי פנים אל פנים
  • 10:16 - 10:18
    עם אנקונדה באורך 8 מטרים
  • 10:18 - 10:20
    שהיתה בולעת אותי בבליעה אחת
  • 10:20 - 10:22
    היגוארים ...
  • 10:22 - 10:24
    אבל מה שרציתי לומר לכם הוא
  • 10:24 - 10:27
    שאף אחת מהחיות האלו
  • 10:27 - 10:29
    לא גרמה לנו כל כך הרבה נזק
  • 10:29 - 10:30
    כמו האדם.
  • 10:35 - 10:37
    לוחמי הגרילה הטילו עלינו אימה.
  • 10:38 - 10:40
    והפיצו
  • 10:40 - 10:41
    שמועות,
  • 10:42 - 10:45
    ועוררו האשמות הדדיות בין עמיתים,
  • 10:45 - 10:47
    קנאה,
  • 10:47 - 10:49
    טינה,
  • 10:49 - 10:51
    וחוסר אמון.
  • 10:52 - 10:54
    הפעם הראשונה
  • 10:54 - 10:55
    שנמלטתי
  • 10:56 - 10:57
    למשך זמן ממושך
  • 10:57 - 10:58
    היתה עם לוצ'ו.
  • 10:58 - 11:01
    לוצ'ו היה בן ערובה שנתיים יותר ממני.
  • 11:02 - 11:05
    החלטנו לקשור את עצמנו
  • 11:06 - 11:07
    בחבלים
  • 11:07 - 11:12
    כדי שיהיה לנו הכוח להוריד
    את עצמנו למים האפלים
  • 11:12 - 11:14
    המלאים בדגי פיראנה
  • 11:14 - 11:15
    ותנינים.
  • 11:16 - 11:18
    מה שעשינו היה
  • 11:18 - 11:21
    שבמשך היום התחבאנו בין עצי המנגרוב,
  • 11:22 - 11:24
    ובלילה,
  • 11:24 - 11:26
    היינו יוצאים, נכנסים למים,
  • 11:27 - 11:30
    ושוחים ונותנים לזרם לשאת אותנו.
  • 11:31 - 11:33
    זה נמשך כמה ימים כך.
  • 11:34 - 11:36
    אבל לוצ'ו
  • 11:37 - 11:39
    חלה.
  • 11:39 - 11:40
    הוא היה חולה סוכרת,
  • 11:41 - 11:42
    ונכנס לתרדמת סוכרתית.
  • 11:43 - 11:45
    אז,
  • 11:45 - 11:48
    אנשי הגרילה תפסו אותנו.
  • 11:49 - 11:52
    אבל לאחר שחוויתי את כל זה עם לוצ'ו,
  • 11:53 - 11:56
    שהתמודדנו יחד, מאוחדים, עם הפחד
  • 11:57 - 12:00
    לא עונשים, ולא אלימות, שום דבר,
  • 12:01 - 12:03
    לעולם לא יוכל
  • 12:03 - 12:04
    להפריד בינינו.
  • 12:07 - 12:09
    מה שנכון הוא
  • 12:09 - 12:13
    שכל המניפולציות האלו של לוחמי
    הגרילה גרמו לנו כל כך הרבה נזק
  • 12:14 - 12:16
    שאפילו היום,
  • 12:17 - 12:19
    בקרב אחדים מהחטופים
  • 12:21 - 12:22
    מאותו זמן,
  • 12:24 - 12:25
    קיימים מתחים
  • 12:26 - 12:28
    שהגיעו בירושה
  • 12:28 - 12:30
    מכל אותו רעל
  • 12:32 - 12:34
    שייצרו אנשי הגרילה.
  • 12:36 - 12:37
    הצעד השלישי
  • 12:39 - 12:41
    חשוב מאוד בשבילי,
  • 12:41 - 12:43
    והוא מתנה שברצוני להעניק לכם.
  • 12:44 - 12:46
    הצעד השלישי
  • 12:46 - 12:49
    הוא ללמוד כיצד לפתח אמונה.
  • 12:51 - 12:55
    אני רוצה להסביר את זה כך:
  • 12:56 - 12:57
    ג'ון פרנק פינצ'או
  • 12:58 - 13:00
    היה מש"ק במשטרה
  • 13:00 - 13:03
    שהיה בן ערובה למעלה משמונה שנים.
  • 13:04 - 13:07
    הוא היה ידוע כפחדן הגדול ביותר מבינינו.
  • 13:10 - 13:12
    אבל פינצ'ו,
  • 13:12 - 13:13
    קראתי לו "פינצ'ו".
  • 13:13 - 13:16
    פינצ'ו קיבל ההחלטה
  • 13:16 - 13:18
    שהוא רוצה לברוח.
  • 13:18 - 13:20
    והוא ביקש ממני לעזור לו.
  • 13:20 - 13:23
    אני, באותו זמן כבר הייתי
    בעלת תואר מאסטר בניסיונות בריחה
  • 13:23 - 13:25
    (צחוק)
  • 13:25 - 13:26
    אז
  • 13:28 - 13:30
    התחלנו אבל היה לנו עיכוב
  • 13:30 - 13:33
    כי פינצ'ו היה צריך קודם כל ללמוד לשחות.
  • 13:33 - 13:36
    והיינו צריכים בזמן ההכנות
  • 13:36 - 13:38
    להתנהל בחשאיות גמורה.
  • 13:39 - 13:40
    בכל אופן,
  • 13:40 - 13:42
    כשלבסוף היה הכל מוכן,
  • 13:42 - 13:44
    פינצ'ו התקרב אלי
  • 13:45 - 13:47
    באחר צהריים אחד ואמר לי:
  • 13:47 - 13:50
    "אינגריד, נניח שאני בג'ונגל
  • 13:50 - 13:53
    ואני מסתובב ומסתובב
    ולא מצליח למצוא את הדרך החוצה.
  • 13:53 - 13:55
    מה אני עושה?"
  • 13:56 - 13:57
    "פינצ'ו,
  • 13:59 - 14:00
    אתה לוקח טלפון,
  • 14:01 - 14:03
    ומתקשר לזה שלמעלה."
  • 14:04 - 14:05
    "אינגריד,
  • 14:05 - 14:07
    את יודעת שאני לא מאמין באלוהים."
  • 14:12 - 14:13
    "לאלוהים לא איכפת.
  • 14:13 - 14:14
    הוא עדיין יעזור לך."
  • 14:17 - 14:20
    (מחיאות כפיים)
  • 14:24 - 14:26
    באותו יום ירד גשם כל הלילה.
  • 14:27 - 14:29
    ובבוקר שלמחרת,
  • 14:30 - 14:32
    המחנה התעורר לקולות מהומה גדולה
  • 14:32 - 14:35
    כי פינצ'ו ברח.
  • 14:35 - 14:37
    הם דרשו שנפרק את המחנה, והתחלנו לצעוד,
  • 14:38 - 14:39
    ובמהלך ההליכה
  • 14:40 - 14:45
    מנהיג הגרילה אמר לנו שפינצ'ו מת,
  • 14:45 - 14:47
    ושהם מצאו את השרידים שלו
  • 14:47 - 14:50
    שחנקה אותו אנקונדה.
  • 14:53 - 14:54
    עברו 17 יום,
  • 14:54 - 14:56
    והאמינו לי, ספרתי אותם,
  • 14:56 - 15:00
    כי הם היו עינוי בשבילי.
  • 15:02 - 15:04
    אבל ביום ה 17,
  • 15:06 - 15:08
    פרצו החדשות ברדיו ובישרו:
  • 15:08 - 15:10
    שפינצ'ו היה חופשי
  • 15:10 - 15:11
    וכמובן שהיה חי.
  • 15:12 - 15:14
    וזו היתה ההצהרה הראשונה
  • 15:14 - 15:16
    שלו ברדיו:
  • 15:17 - 15:19
    "אני יודע שעמיתיי מקשיבים לי.
  • 15:20 - 15:21
    אינגריד,
  • 15:21 - 15:23
    עשיתי מה שאמרת לי.
  • 15:23 - 15:25
    קראתי לזה שלמעלה,
  • 15:25 - 15:28
    והוא שלח אלי פטרול שהוציא אותי מהג'ונגל."
  • 15:31 - 15:34
    זה היה רגע יוצא דופן,
  • 15:35 - 15:36
    כי...
  • 15:36 - 15:38
    ברור שפחד מדבק.
  • 15:39 - 15:40
    אבל האמונה גם כן,
  • 15:40 - 15:43
    והאמונה אינה רציונלית או רגשית,
  • 15:44 - 15:45
    האמונה
  • 15:46 - 15:49
    היא תרגיל של הרצון.
  • 15:49 - 15:52
    היא משמעת של הרצון.
  • 15:52 - 15:55
    וזה מה שמאפשר לנו להתמיר
  • 15:55 - 15:56
    את כל מה שהננו,
  • 15:56 - 15:58
    את החולשות שלנו, השבריריות שלנו,
  • 15:58 - 16:00
    לכוח, ליכולת.
  • 16:00 - 16:02
    זוהי באמת התמרה.
  • 16:03 - 16:06
    זה מה שנותן לנו את הכוח
  • 16:06 - 16:07
    לקום ולהתייצב
  • 16:08 - 16:10
    אל מול הפחד
  • 16:11 - 16:12
    ולהסתכל מעליו
  • 16:12 - 16:14
    ולהסתכל מעבר לו,
  • 16:16 - 16:18
    אני מקווה שזה יזכיר לנו,
  • 16:20 - 16:22
    כי אני יודעת שכולנו זקוקים
  • 16:23 - 16:26
    להתחבר לכוח שבתוכנו
  • 16:26 - 16:28
    עבור אותם רגעים
  • 16:28 - 16:31
    שסערה רוגשת מעל הסירה שלנו.
  • 16:31 - 16:36
    עברו הרבה הרבה הרבה מאוד שנים
  • 16:38 - 16:42
    לפני שיכולתי לשוב הביתה.
  • 16:44 - 16:48
    אבל כשלקחו אותנו כפותים באזיקים,
  • 16:48 - 16:51
    למסוק שלבסוף הוציא אותנו מהג'ונגל,
  • 16:51 - 16:54
    הכל קרה כל כך מהר כמו בעת שנחטפתי.
  • 16:56 - 16:58
    בשניה אחת,
  • 16:58 - 16:59
    ראיתי לרגליי
  • 16:59 - 17:02
    את מפקד הגרילה,
  • 17:02 - 17:03
    משתנק,
  • 17:04 - 17:06
    ואת מפקד יחידת ההצלה,
  • 17:07 - 17:08
    צועק:
  • 17:09 - 17:13
    "אנחנו הצבא של קולומביה!
  • 17:13 - 17:15
    הם חופשיים!"
  • 17:16 - 17:18
    הצעקה
  • 17:19 - 17:21
    שצעקנו כולנו,
  • 17:21 - 17:23
    כששבנו וזכינו בחופש שלנו,
  • 17:23 - 17:28
    ממשיכה להדהד בתוכי עד לעצם היום הזה.
  • 17:30 - 17:31
    כעת,
  • 17:33 - 17:36
    אני יודעת שאפשר להפריד בינינו,
  • 17:36 - 17:38
    שאפשר לתמרן אותנו עם פחד.
  • 17:41 - 17:45
    ה"לא" במשאל למען השלום בקולומביה
  • 17:45 - 17:47
    או ה"ברקזיט",
  • 17:47 - 17:51
    או רעיון החומה בין מקסיקו וארצות הברית,
  • 17:51 - 17:53
    או הטרור האיסלמי,
  • 17:53 - 17:55
    הם בכל המקרים דוגמאות
  • 17:55 - 17:57
    של שימוש פוליטי בפחד
  • 17:58 - 18:01
    כדי להפריד בינינו או לגייס אותנו.
  • 18:02 - 18:04
    כעת, כולנו מרגישים פחד.
  • 18:05 - 18:08
    אבל כולנו יכולים להימנע מגיוס,
  • 18:09 - 18:15
    באמצעות המשאבים שיש לנו,
    העקרונות, האחדות, האמונה שלנו.
  • 18:16 - 18:19
    הפחד הוא, כמובן, חלק מהמצב האנושי שלנו
  • 18:19 - 18:23
    ובנוסף הוא הכרחי כדי לשרוד.
  • 18:23 - 18:25
    אבל מעל לכל,
  • 18:25 - 18:30
    אמת המידה שלפיה כל אחד מאיתנו בונה
  • 18:31 - 18:34
    את הזהות שלנו, את האישיות שלנו.
  • 18:37 - 18:38
    זה נכון,
  • 18:38 - 18:44
    הייתי בת 41 כשלראשונה בחיי הרגשתי פחד,
  • 18:44 - 18:47
    ולחוש פחד לא היה החלטה שלי,
  • 18:48 - 18:53
    אבל כן החלטתי מה לעשות עם הפחד הזה.
  • 18:55 - 18:59
    אפשר לשרוד
  • 19:00 - 19:01
    בזחילה
  • 19:01 - 19:02
    עם פחד.
  • 19:03 - 19:05
    אבל אפשר גם
  • 19:06 - 19:09
    להתעלות מעל הפחד,
  • 19:09 - 19:11
    להמריא, לפרוש כנפיים,
  • 19:11 - 19:15
    ולטפס, לעוף גבוה, גבוה, גבוה,
  • 19:15 - 19:16
    עד לכוכבים,
  • 19:16 - 19:19
    המקום שאליו כל אחד מאיתנו רוצה להגיע.
  • 19:22 - 19:23
    תודה רבה.
  • 19:23 - 19:27
    (מחיאות כפיים)
Title:
מה ששש שנים בשבי לימדו אותי על פחד ואמונה
Speaker:
אינגריד בטנקורט
Description:

בשנת 2002, לוחמי הגרילה הקולומביאנית הידועה בשם ה- FARC (הכוחות המזוינים המהפכניים של קולומביה) חטפו את אינגריד בטנקורט במהלך הקמפיין שלה לנשיאות. במהלך שש השנים הבאות,, בטנקורט הוחזקה כבת ערובה במחנות אסירים בג'ונגל, שם היא סבלה מאוד ממלריה, פרעושים, רעב, ואכזריות אנושית, עד אשר שוחררה על ידי הצבא הקולומביאני. בהרצאה אישית עמוקה זו, הפוליטיקאית שהפכה לסופרת מסבירה מה זה לחיות במצב תמידי של פחד - וכיצד אמונתה תמכה בה.
more » « less
Video Language:
Spanish
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
19:27

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.