איליי הצלופח: הגירה מסתורית - ג'יימס פרוסק

צפו בשיער המלא: http://ed.ted.com/lessons/eli-the-eel-a-mysterious-migration-james-prosek

הם חלקלקים. ובעוד שהם נראים לגמרי כמו נחשים תת ימיים, צלופחים הם למעשה דגים יחודיים שיכולים לנשום דרך העור שלהם ואפילו לשרוד מחוץ למים.
ג'יימס פרוסק עוקב אחרי מסע החיים של איליין, צלופחית האנגויילה כשהיא (כן היא) עוברת את ההגירה ה"הפוכה" המסתורית שלה מהים למים מתוקים חזרה לים.

שיעור מאת ג'ייימס פרוסק, אנימציה של סינמטיק.

הם ארוכים וחלקלקים,

והם לא ממש צבעוניים.

אבל יש להם יופי מוזר משל עצמם.

התנועות המפותלות הליליות שלהם

במים

הן מהפנטות לצפיה.

ולמרות שהם דומים לנחשים תת מימיים,

צלופחים הם, למעשה, סוג מאוד מעניין של דגים.

יש כמה דברים בנוגע לצלופחים

שהופכים אותם ליחודיים

חוץ מהצורה המוארכת שלהם וגוף נטול אברים.

ראשית,

לצלופחים יש את היכולת לנשום דרך העור שלהם.

חלק אפילו יכולים לעזוב את המים

ולנוע על האדמה לתקופות קצרות.

ובניגוד לדגים נודדים,

כמו סלמון,

שמשריצים במים מתוקים

אבל חיים את חייהם הבוגרים במים מלוחים,

צלופחים מסוג אנגויילה

נודדים בכיוון ההפוך,

משריצים ומתרבים באוקיינוסים ובימים,

ומבלים את רוב חייהם האחרים

במים מתוקים.

אם היינו לוקחים צלופח מים מתוקים

ועוקבים אחרי הסיפור שלו,

הוא היה נולד באמצע האוקיינוס האטלנטי הצפוני,

בערך אלף שש מאות קילומטר מזרחית לברמודה.

האזור הזה, שנקרא ים סרגסו,

שיוצר את החלק המערבי

של הזרם הסאב טרופי,

מערבולת ענקית באמצע האוקיינוס.

הצלופח שלנו, בואו נקרא לו איליי,

היה מתחיל כאחד מעשר או עשרים מליון ביצים,

שנישאות על ידי צלופח נקבי,

בוקע לתוך משהו שקוף בצורת עלה

שלא נראה דומה אפילו לצלופח בוגר.

איליי מתחיל להסחף בזרמי האוקיינוס,

בעיקר זרם הגולף

לכיוון אירופה או צפון אמריקה,

תלוי במין הספציפי שלו.

כשהוא מגיע לחוף,

איליי באורך של בערך חמישה ס:מ,

נראה יותר צלופחי אבל עדיין שקוף,

ידוע בשלב הזה כצלופח זכוכית.

אבל תוך כמה ימים במים מתוקים,

העור של אילי מקבל צבע חומחומי שחור,

נראה עכשיו יותר כמו צלופח בוגר.

אתם אולי תשימו לב

שלא הזכרנו כלום

בנוגע למין הצלופח עדיין,

זה בגלל שזה נקבע רק

ברגע שהצלופח נכנס למים מתוקים,

למרות שאף אחד לא בטוח איך בדיוק זה קורה.

רוב הצלופחים שנשארים בשפכי הנהרות

ובמים מעט מלוחים הופכים לזכרים,

בעוד אלה שעולים במעלה הזרם הופכים לנקבות,

וגדלים עד לפי שניים או שלוש מאשר

בני הזוג שלהם בעתיד.

במקרה הזה,

מסתבר שאיליי היה בעצם קיצור של איליין.

כצלופחית נקבה,

איליין תהיה די בודדת

למשך רוב חייה בזרם,

אוכלת כל מה שנופל למים:

חגבים, צרצרים, דגים קטנים,

זחלים של חרקים, צפרדעים, גוזלים,

כמעט כל מה שהיא יכולה לשים בתוך הפה.

והיא תגדל די הרבה,

עד לאורך של מטר ורבע

ותשקול עד שישה קילו.

אנחנו לא יודעים בדיוק איך

צלופחים של מים מתוקים יודעים כשמגיע הזמן

לחזור לאוקיינוס,

אבל משהו קורא להם.

והגירת הסתיו שלהם

היא אחת מההגירות הבלתי נראות הגדולות ביותר

על פני הפלנטה.

כשאיליין עוזבת את המים המתוקים לאוקיינוס,

היא עוברת שינוי מדהים.

העיניים שלה גדלות פי עשר,

העור שלה נעשה עבה יותר,

והסנפירים שלה גדלים.

אלה הם ככל הנראה התאמות

למסע המתקרב באוקיינוס,

ואיליין עושה את המהפך שלה בצורה חלקה

ממים מתוקים למים מלוחים,

מה שהיה רעיל לרוב סוגי הדגים.

ברגע שאיליין עוזבת את פי נתיבי המים המתוקים,

היא תעלם לגמרי מעיניי האנשים.

אף אחד לא ראה,

או היה מסוגל לעקוב,

אחרי צלופחים בוגרים בנדידה שלהם,

ואנחנו לא יודעים באיזה עומק הם משריצים.

אבל מניחים שהם יכולים לעקוב אחרי כמה סימנים

שהם יכולים לזהות,

כמו הגבול הטרמי בין זרמים באוקיינוס

או גבול המליחות,

כדי לחזור לאותו אזור באוקיינוס

בו הם נולדו.

מפני שאנחנו אפילו לא יודעים בדיוק

מה קורה במהלך הנדידה של הצלופחים,

אנחנו יכולים רק לדמיין איך הרביה האמיתית נראית.

אבל ההנחה הנפוצה

היא שאיליין ואלפי,

או מאות אלפי,

צלופחים אחרים

מתאספים במאסות גדולות, משולבות

ומשחררים את הביצים והזרע שלהם

באורגיה עצומה שידועה כפנמיקסיה.

מספר ימים אחרי שהביצים מוטלות,

הן בוקעות,

והמחזור מתחיל מחדש.

ובגלל שמעולם לא ראינו

את הצלופחים הבוגרים חוזרים
במעלה נהרות מים מתוקים,

אנחנו חייבים להניח,

שכשסיימו את המסע המעגלי הארוך שלהם,

היצורים המדהימים והמסתוריים האלה

מתים שם לבסוף,

באותו מקום בו הם נולדו.

להתראות איליין!

זה היה תענוג להכיר אותך.