Return to Video

אנשים לא צריכים למות כי הם גרים רחוק מדי מרופא.

  • 0:01 - 0:04
    אני רוצה לשתף אתכם
    במשהו שאבא שלי לימד אותי:
  • 0:05 - 0:08
    שום מצב אינו קבוע.
  • 0:09 - 0:12
    זה לקח שהוא חלק איתי שוב ושוב,
  • 0:12 - 0:16
    ואני למדתי שהוא נכון בדרך הקשה.
  • 0:17 - 0:20
    הנה אני בכיתה ד'.
  • 0:20 - 0:23
    זו תמונת מחזור שצולמה בכיתה שלי בבית הספר
  • 0:23 - 0:25
    במונרוביה, ליבריה.
  • 0:26 - 0:30
    ההורים שלי היגרו מהודו
    למערב אפריקה בשנות השבעים,
  • 0:30 - 0:32
    ולי היתה הזכות לגדול שם.
  • 0:34 - 0:35
    הייתי בן תשע,
  • 0:35 - 0:37
    אהבתי לשחק בכדורגל,
  • 0:37 - 0:39
    והייתי חנון של מתמטיקה ומדעים.
  • 0:39 - 0:43
    היו לי חיים שכל ילד היה חולם עליהם.
  • 0:45 - 0:48
    אבל שום מצב אינו קבוע.
  • 0:48 - 0:51
    בערב חג המולד של 1989,
  • 0:51 - 0:54
    פרצה בליבריה מלחמת אזרחים.
  • 0:55 - 0:57
    המלחמה התחילה באזורים הכפריים,
  • 0:57 - 1:01
    ובתוך חודשים, צבאות המורדים
    צעדו לכיוון העיר שלנו.
  • 1:01 - 1:02
    בית הספר שלי נסגר,
  • 1:02 - 1:06
    וכשצבאות המורדים השתלטו
    על שדה התעופה הבינלאומי היחיד,
  • 1:06 - 1:08
    אנשים נכנסו לפניקה והתחילו לברוח.
  • 1:10 - 1:13
    בוקר אחד אמא שלי אמרה,
    "ראג', תארוז את הדברים שלך --
  • 1:13 - 1:14
    אנחנו צריכים ללכת."
  • 1:15 - 1:17
    הבהילו אותנו למרכז העיר,
  • 1:17 - 1:21
    ושם על מסלול המראה חילקו אותנו לשני טורים.
  • 1:23 - 1:24
    עמדתי עם משפחתי בטור אחד,
  • 1:25 - 1:28
    ודחפו אותנו לפתח תא המטען
  • 1:28 - 1:29
    של מטוס הצלה.
  • 1:29 - 1:32
    ישבתי על הספסל עם דפיקות לב.
  • 1:32 - 1:35
    כשהסתכלתי החוצה מפתח התא,
  • 1:35 - 1:38
    ראיתי מאות ליברים בטור אחר,
  • 1:38 - 1:40
    נושאים ילדים על גבם.
  • 1:41 - 1:43
    כשהם ניסו לקפוץ פנימה יחד איתנו,
  • 1:43 - 1:46
    ראיתי איך החיילים עוצרים בעדם.
  • 1:47 - 1:48
    הם לא הורשו לברוח.
  • 1:49 - 1:51
    אנחנו היינו בני המזל.
  • 1:51 - 1:53
    איבדנו את כל מה שהיה לנו,
  • 1:53 - 1:56
    אבל התיישבנו מחדש באמריקה,
  • 1:56 - 1:59
    וכמהגרים, נהנינו מקהילה תומכת
  • 1:59 - 2:00
    שהתקבצה סביבנו.
  • 2:02 - 2:04
    הם הכניסו את משפחתי לביתם,
  • 2:04 - 2:05
    הם חנכו אותי.
  • 2:06 - 2:08
    והם עזרו לאבא שלי לפתוח חנות בגדים.
  • 2:08 - 2:11
    כנער הייתי מבקר את אבא שלי בסופי שבוע,
  • 2:11 - 2:13
    לעזור לו למכור נעלי ספורט וג'ינס.
  • 2:13 - 2:15
    ובכל פעם שהעסק לא הצליח,
  • 2:15 - 2:18
    הוא היה מזכיר לי את המנטרה ההיא:
  • 2:18 - 2:20
    שום מצב אינו קבוע.
  • 2:21 - 2:25
    המנטרה הזו, וההתמדה של הורי
    והתמיכה מהקהילה,
  • 2:25 - 2:28
    אפשרו לי ללמוד בקולג'
  • 2:28 - 2:29
    ובסופו של דבר ללכת לבית ספר לרפואה.
  • 2:30 - 2:33
    התקוות שלי אבדו במלחמה פעם אחת,
  • 2:34 - 2:35
    אבל בזכותם,
  • 2:35 - 2:38
    היתה לי הזדמנות
    להגשים את החלום להיות רופא.
  • 2:39 - 2:41
    המצב שלי השתנה.
  • 2:43 - 2:45
    עברו 15 שנים מאז שברחתי משדה התעופה ההוא,
  • 2:45 - 2:48
    אבל הזיכרון של שני הטורים ההם לא עזב אותי.
  • 2:48 - 2:51
    הייתי סטודנט לרפואה באמצע שנות העשרים שלי,
  • 2:51 - 2:52
    ורציתי לחזור לשם
  • 2:52 - 2:55
    ולראות אם אוכל לעזור לאנשים שנשארו מאחור.
  • 2:56 - 2:57
    אבל כשהגעתי,
  • 2:57 - 2:59
    מצאתי הרס מוחלט.
  • 2:59 - 3:01
    המלחמה הותירה אותנו עם 51 רופאים
  • 3:01 - 3:03
    המשרתים מדינה של ארבעה מיליון בני אדם.
  • 3:03 - 3:07
    זה כמו שבעיר סן-פרנסיסקו
    יהיו רק עשרה רופאים.
  • 3:07 - 3:10
    אז אם חליתם בעיר
    שבה נמצאים מעט הרופאים האלה,
  • 3:11 - 3:12
    יתכן שיהיה לכם סיכוי.
  • 3:12 - 3:16
    אבל אם חליתם בכפר נידח ביערות הגשם,
  • 3:16 - 3:18
    הנמצא מרחק ימים מהמרפאה הקרובה ביותר --
  • 3:18 - 3:22
    הייתי רואה חולים מתים
    ממחלות שאיש לא צריך למות מהן,
  • 3:22 - 3:24
    רק משום שהם הגיעו אלי מאוחר מדי.
  • 3:24 - 3:28
    דמיינו שיש לכם ילדה בת שנתיים
    שמתעוררת עם חום בוקר אחד,
  • 3:28 - 3:30
    ואתם יודעים שאולי יש לה מלריה,
  • 3:30 - 3:33
    והדרך היחידה שבה היא תקבל
    את התרופות להן היא זקוקה
  • 3:33 - 3:35
    היא לקחת אותה לנהר,
  • 3:35 - 3:37
    לעלות על קאנו, לחתור לגדה השנייה
  • 3:37 - 3:40
    ואז ללכת מרחק של עד יומיים הליכה דרך היער
  • 3:40 - 3:42
    רק כדי להגיע למרפאה הקרובה ביותר.
  • 3:42 - 3:45
    מיליארד בני אדם חיים
    בקהילות הנידחות ביותר בעולם,
  • 3:45 - 3:49
    ולמרות ההתקדמות שלנו
    ברפואה המודרנית ובטכנולוגיה,
  • 3:49 - 3:52
    החידושים שלנו אינם מגיעים
    עד הקילומטר האחרון.
  • 3:52 - 3:54
    הקהילות הללו נשארו מאחור,
  • 3:54 - 3:56
    כי הן נחשבות למקום שקשה להגיע אליו
  • 3:56 - 3:57
    וקשה לשרת אותו.
  • 3:58 - 4:00
    החולי הוא אוניברסלי;
  • 4:00 - 4:02
    הגישה לטיפול לא.
  • 4:02 - 4:05
    ההבנה הזאת הציתה אש בנשמתי.
  • 4:05 - 4:09
    אנשים לא צריכים למות
    כי הם חיים רחוק מדי מרופא או ממרפאה.
  • 4:09 - 4:12
    שום מצב לא צריך להיות קבוע.
  • 4:13 - 4:16
    והעזרה במקרה הזה לא הגיעה מבחוץ,
  • 4:16 - 4:18
    היא באה מבפנים.
  • 4:18 - 4:20
    היא באה מתוך הקהילות עצמן.
  • 4:20 - 4:22
    הכירו את מוסו.
  • 4:22 - 4:23
    אי שם בליבריה הכפרית,
  • 4:23 - 4:27
    במקום שבו לרוב הבנות
    אין הזדמנות לסיים בית ספר יסודי,
  • 4:27 - 4:29
    מוסו התמידה.
  • 4:30 - 4:32
    בגיל 18 היא סיימה את התיכון,
  • 4:32 - 4:34
    וחזרה לקהילה שלה.
  • 4:35 - 4:37
    היא ראתה שהילדים לא מקבלים טיפול
  • 4:37 - 4:40
    למחלות שמצריכות טיפול --
  • 4:40 - 4:42
    מחלות קטלניות, כמו מלריה ודלקת ריאות.
  • 4:42 - 4:44
    אז היא החליטה להתנדב.
  • 4:46 - 4:49
    ישנם מיליוני מתנדבים כמו מוסו
    באזורים כפריים ברחבי העולם,
  • 4:50 - 4:51
    והתחלנו לחשוב --
  • 4:51 - 4:55
    תושבים כמו מוסו יכולים לעזור לנו לפתור את הבעיה.
  • 4:56 - 4:59
    מערכת הבריאות שלנו בנויה באופן
  • 4:59 - 5:03
    שהתפקיד של אבחון מחלות ומרשם תרופות
  • 5:03 - 5:06
    מוגבל לצוות של אחיות ושל רופאים כמוני.
  • 5:06 - 5:09
    אבל אחיות ורופאים מרוכזים בערים
  • 5:09 - 5:12
    וקהילות כפריות כמו זו של מוסו נותרו מאחור.
  • 5:13 - 5:15
    אז התחלנו לשאול כמה שאלות:
  • 5:15 - 5:17
    מה אם נארגן מחדש את מערכת הבריאות?
  • 5:17 - 5:20
    מה אם חברי קהילה כמו מוסו
  • 5:20 - 5:23
    יהיו חלק או אף המרכז של הצוות הרפואי שלנו?
  • 5:23 - 5:27
    מה אם מוסו תוכל לעזור לנו
    להביא את שירותי הבריאות מהמרפאות בערים
  • 5:27 - 5:30
    אל סף דלתם של שכניה?
  • 5:31 - 5:33
    מוסו היתה בת 48 כשפגשתי אותה.
  • 5:34 - 5:37
    ולמרות כישוריה ואופיה הקשוח,
  • 5:37 - 5:40
    לא היתה לה עבודה במשך 30 שנה.
  • 5:41 - 5:44
    אז מה אם נוכל לתמוך בה באמצעות טכנולוגיה?
  • 5:44 - 5:49
    מה אם נשקיע בה באמצעות הכשרה אמיתית,
  • 5:49 - 5:51
    נספק לה תרופות אמיתיות,
  • 5:52 - 5:55
    וניתן לה עבודה אמיתית?
  • 5:56 - 6:01
    ובכן, בשנת 2007
    ניסיתי לענות על השאלות האלה.
  • 6:01 - 6:03
    אישתי ואני התחתנו באותה שנה.
  • 6:04 - 6:09
    וביקשנו מהקרובים שלנו
    לוותר על מתנות לחתונה,
  • 6:09 - 6:10
    ולתרום כסף במקום
  • 6:10 - 6:13
    כדי שנוכל לגייס סכום כסף להקים עמותה.
  • 6:14 - 6:17
    אני מבטיח לכם, אני הרבה יותר רומנטי מזה.
  • 6:17 - 6:18
    (צחוק)
  • 6:18 - 6:21
    הצלחנו לגייס 6000 דולר,
  • 6:21 - 6:23
    ובשיתוף עם עוד כמה ליברים ואמריקנים
  • 6:23 - 6:25
    הקמנו את העמותה שנקראת
    Last Mile Health.
  • 6:25 - 6:30
    מטרתנו היא להפוך את עובדי מערכת הבריאות
    לנגישים עבור כולם, בכל מקום.
  • 6:30 - 6:32
    יצרנו תהליך של שלושה שלבים --
  • 6:32 - 6:34
    הכשרה, ציוד ושכר --
  • 6:34 - 6:37
    כדי להשקיע במתנדבים כמו מוסו
  • 6:37 - 6:39
    כדי שיהפכו לעובדים פרא-מקצועיים,
  • 6:39 - 6:41
    שיהפכו לעובדי בריאות קהילתיים
  • 6:41 - 6:46
    תחילה הכשרנו את מוסו למנוע, לאבחן ולטפל
  • 6:46 - 6:49
    בעשר המחלות העיקריות
    שמהן סבלו משפחות בכפר שלה.
  • 6:50 - 6:53
    אחות מפקחת ביקרה אותה
    פעם בחודש כדי להדריך אותה.
  • 6:54 - 6:56
    ציידנו אותה בטכנולוגיה רפואית מודרנית,
  • 6:56 - 7:00
    כמו בדיקת המלריה המהירה הזו
    בשווי דולר אחד,
  • 7:00 - 7:04
    ושמנו אותם בתרמיל מלא בתרופות כמו זה
  • 7:04 - 7:06
    לטיפול בזיהומים כמו דלקת ריאות,
  • 7:07 - 7:08
    והכי חשוב,
  • 7:08 - 7:12
    סמארטפון, שיעזור לה לעקוב ולדווח על מגפות.
  • 7:13 - 7:16
    ולבסוף, היכרנו בכבודה של העבודה של מוסו.
  • 7:16 - 7:19
    יחד עם הממשלה הליברית, ניסחנו חוזה,
  • 7:19 - 7:20
    שילמנו לה
  • 7:20 - 7:22
    ונתנו לה הזדמנות לעבודה אמיתית.
  • 7:22 - 7:24
    והיא מדהימה.
  • 7:24 - 7:27
    מוסו למדה יותר מ-30 מיומנויות רפואיות,
  • 7:27 - 7:30
    כולל זיהוי ילדים עם תת-תזונה,
  • 7:30 - 7:33
    הערכת הגורם לשיעול בילדים בעזרת סמארטפון,
  • 7:33 - 7:36
    תמיכה בנשאי איידס
  • 7:36 - 7:40
    וטיפול בחולים שאיבדו איברים.
  • 7:42 - 7:44
    בתור חלק מהצוות שלנו,
  • 7:44 - 7:46
    ובתור עובדים פרא-מקצועיים,
  • 7:46 - 7:48
    עובדי הבריאות הקהילתיים עוזרים להבטיח
  • 7:48 - 7:50
    שהרבה מהשירותים של רופא המשפחה שלכם
  • 7:50 - 7:54
    מגיעים למקומות שאליהם
    רוב רופאי המשפחה לעולם לא יגיעו.
  • 7:54 - 7:57
    אחד מהדברים האהובים עלי הוא לטפל בחולים
  • 7:57 - 7:58
    יחד עם העובדים הקהילתיים.
  • 7:58 - 8:01
    בשנה שעברה ביקרתי את א"ב,
  • 8:01 - 8:04
    שכמו מוסו, לא היתה לו הזדמנות ללמוד.
  • 8:04 - 8:08
    הוא היה בחטיבת הביניים, בכיתה ח',
  • 8:08 - 8:09
    כשהוריו מתו.
  • 8:09 - 8:11
    הוא הפך ליתום ונאלץ לנשור מבית הספר.
  • 8:13 - 8:17
    בשנה שעברה, שכרנו והכשרנו את א"ב
    בתור עובד בריאות קהילתי.
  • 8:18 - 8:21
    ובזמן שהוא עשה ביקורי בית,
  • 8:21 - 8:23
    הוא פגש את הילד הזה ששמו פרינס,
  • 8:23 - 8:27
    שאימו לא הצליחה להניק אותו,
  • 8:27 - 8:30
    ובגיל שישה חודשים, מצבו החל להתדרדר.
  • 8:30 - 8:33
    א"ב בדיוק למד איך להשתמש בסרט המדידה
  • 8:34 - 8:37
    ששמים מסביב לזרועו של ילד
    כדי לאבחן תת-תזונה.
  • 8:37 - 8:39
    א"ב הבחין שפרינס היה באזור האדום,
  • 8:40 - 8:41
    שפירושו שעליו להתאשפז.
  • 8:41 - 8:44
    אז א"ב לקח את פרינס ואת אמא שלו לנהר,
  • 8:44 - 8:45
    נכנס לקאנו
  • 8:45 - 8:48
    וחתר במשך ארבע שעות כדי להגיע לבית החולים.
  • 8:48 - 8:50
    אחרי שפרינס שוחרר,
  • 8:51 - 8:55
    א"ב לימד את אמא שלו
    להאכיל את התינוק בתוספי תזונה.
  • 8:56 - 8:58
    לפני כמה חודשים,
  • 8:58 - 9:01
    א"ב לקח אותי לבקר את פרינס,
    שהפך לילדון שמנמן.
  • 9:01 - 9:02
    (צחוק)
  • 9:02 - 9:05
    הוא השיג את כל שלבי ההתפתחות,
    הצליח להיעמד בעצמו,
  • 9:06 - 9:07
    ואפילו מתחיל לומר כמה מילים.
  • 9:07 - 9:10
    עובדי הבריאות הקהילתיים מעוררים בי השראה.
  • 9:10 - 9:12
    לעתים קרובות אני שואל אותם
    למה הם עושים את זה
  • 9:12 - 9:14
    וכששאלתי את א"ב,
  • 9:15 - 9:19
    הוא אמר, "דוקטור, מאז שנשרתי
    מבית הספר, זו הפעם הראשונה
  • 9:19 - 9:21
    שהיתה לי הזדמנות לקחת עט ולכתוב.
  • 9:22 - 9:24
    המוח שלי מתרענן."
  • 9:26 - 9:30
    סיפוריהם של א"ב ומוסו
    לימדו אותי דבר בסיסי
  • 9:30 - 9:31
    על טבע האדם.
  • 9:32 - 9:34
    הרצון שלנו לשרת אחרים
  • 9:35 - 9:39
    יכול לעזור לנו לשנות את המצב שלנו.
  • 9:40 - 9:44
    עוצמת הרצון לשרת את שכנינו נגעה מאוד ללבי
  • 9:44 - 9:45
    לפני כמה שנים,
  • 9:46 - 9:48
    כשעמדנו בפני אסון עולמי.
  • 9:49 - 9:50
    בדצמבר 2013,
  • 9:50 - 9:54
    קרה משהו ביערות הגשם מעבר לגבול, בגינאה.
  • 9:54 - 9:59
    פעוט בשם אמיל חלה וסבל מהקאות, חום ושלשול.
  • 9:59 - 10:01
    באזור שבו הוא חי כבישים הם נדירים
  • 10:01 - 10:04
    וקיים מחסור חמור בעובדי שירותי הבריאות.
  • 10:05 - 10:06
    אמיל מת,
  • 10:06 - 10:08
    וכמה שבועות אחר כך אחותו מתה,
  • 10:08 - 10:10
    וכעבור כמה שבועות נוספים אמא שלו מתה.
  • 10:10 - 10:13
    המחלה התפשטה מקהילה אחת לאחרת.
  • 10:13 - 10:15
    ורק שלושה חודשים לאחר מכן
  • 10:15 - 10:18
    העולם זיהה אותה בתור אבולה.
  • 10:18 - 10:21
    במצב שבו כל דקה חשובה,
    איבדנו כבר חודשים,
  • 10:21 - 10:24
    והנגיף התפשט במערב אפריקה
    כמו אש בשדה קוצים,
  • 10:25 - 10:27
    ומשם לחלקים אחרים של העולם.
  • 10:27 - 10:30
    עסקים נסגרו, טיסות בוטלו.
  • 10:30 - 10:31
    בשיא המשבר,
  • 10:31 - 10:36
    כשאמרו לנו ש-1.4 מיליון בני אדם
    עלולים להיות נגועים,
  • 10:36 - 10:39
    כשאמרו לנו שרובם ימותו,
  • 10:39 - 10:42
    כשכמעט איבדנו כל תקווה,
  • 10:44 - 10:47
    אני זוכר שעמדתי עם קבוצה של עובדים
  • 10:47 - 10:49
    ביער גשם שבו היתה התפרצות של המחלה.
  • 10:49 - 10:52
    עזרנו להכשיר ולצייד אותם במסכות,
  • 10:52 - 10:54
    כפפות וחלוקים שהם יצטרכו
  • 10:54 - 10:56
    כדי להגן על עצמם מפני הנגיף
  • 10:56 - 10:59
    בזמן שהם מטפלים בחולים.
  • 10:59 - 11:01
    אני זוכר את הפחד בעיניהם.
  • 11:02 - 11:07
    ואני זוכר שנשארתי ער בלילה,
    מבועת מהשאלה האם עשיתי את הדבר הנכון
  • 11:09 - 11:10
    כשהשארתי אותם שם בחוץ.
  • 11:11 - 11:15
    כשהאבולה איימה להוריד את האנושות על ברכיה,
  • 11:15 - 11:19
    עובדי הבריאות הקהילתיים
    בליבריה לא נכנעו לפחד.
  • 11:20 - 11:22
    הם עשו את מה שהם תמיד עשו:
  • 11:22 - 11:25
    הם נענו לצורך לשרת את שכניהם.
  • 11:26 - 11:29
    חברי הקהילות ברחבי ליבריה
    למדו על התסמינים של אבולה
  • 11:29 - 11:33
    הצטרפו לאחיות ורופאים
    ועברו מדלת לדלת למצוא את החולים
  • 11:33 - 11:35
    ולטפל בהם.
  • 11:35 - 11:38
    הם איתרו אלפי אנשים שנחשפו לנגיף
  • 11:38 - 11:40
    ועזרו לשבור את שרשרת ההדבקה.
  • 11:40 - 11:44
    כעשרת אלפים עובדים סיכנו את חייהם
  • 11:44 - 11:47
    כדי לעזור להאבק בנגיף ולעצור את התפשטותו.
  • 11:48 - 11:53
    (מחיאות כפיים)
  • 11:55 - 11:58
    היום, האבולה נמצאת תחת שליטה במערב אפריקה,
  • 11:58 - 12:00
    ואנחנו למדנו כמה דברים.
  • 12:00 - 12:03
    למדנו שפערים בשירותי הרפואה הכפריים
  • 12:03 - 12:05
    יכולים להביא להתפרצות מחלות,
  • 12:05 - 12:07
    ושזה מעמיד את כולנו בסכנה.
  • 12:08 - 12:10
    למדנו שמערכת החירום היעילה ביותר
  • 12:10 - 12:12
    היא למעשה מערכת יומיומית,
  • 12:12 - 12:15
    ושהמערכת הזאת צריכה להגיע לכל הקהילות,
  • 12:15 - 12:17
    כולל קהילות כפריות כמו זו של אמיל.
  • 12:19 - 12:20
    ויותר מהכל,
  • 12:20 - 12:23
    למדנו מהאומץ של עובדי הבריאות
    הקהילתיים של ליבריה,
  • 12:23 - 12:27
    שאנחנו כבני אדם איננו מוגדרים
    על פי התנאים שאיתם אנו מתמודדים,
  • 12:27 - 12:29
    לא משנה עד כמה הם נראים חסרי תקווה.
  • 12:30 - 12:32
    אנו מוגדרים על פי התגובה שלנו אליהם.
  • 12:34 - 12:36
    ב-15 השנים האחרונות,
  • 12:37 - 12:39
    ראיתי את העוצמה של הרעיון הזה
  • 12:39 - 12:43
    להפוך אזרחים רגילים
    לעובדי בריאות קהילתיים --
  • 12:43 - 12:45
    ולגיבורים יומיומיים.
  • 12:46 - 12:48
    וראיתי כיצד זה עובד בכל מקום,
  • 12:48 - 12:50
    מהיערות של מערב אפריקה,
  • 12:50 - 12:52
    ועד לקהילות הדייגים של אלסקה.
  • 12:53 - 12:54
    זה נכון,
  • 12:54 - 12:57
    שעובדי הבריאות הקהילתיים
    אינם מבצעים ניתוחי מוח,
  • 12:57 - 12:59
    אבל הם מאפשרים
  • 12:59 - 13:02
    להביא שירותי בריאות לכולם, בכל מקום.
  • 13:04 - 13:05
    אז מה עכשיו?
  • 13:06 - 13:10
    ובכן, אנחנו יודעים
    שמיליוני אנשים עדיין מתים
  • 13:10 - 13:11
    מגורמים שניתן למנוע
  • 13:11 - 13:13
    בקהילות כפריות ברחבי העולם.
  • 13:13 - 13:17
    ואנחנו יודעים שרוב מקרי המוות האלה קורים
  • 13:17 - 13:19
    ב-75 המדינות הצבועות בכחול.
  • 13:20 - 13:21
    אנחנו גם יודעים
  • 13:21 - 13:24
    שאם נכשיר צבא של עובדי בריאות קהילתיים
  • 13:24 - 13:28
    שילמדו רק 30 מיומנויות מצילות חיים,
  • 13:29 - 13:33
    נוכל להציל כמעט 30 מיליון
    בני אדם עד שנת 2030.
  • 13:34 - 13:38
    30 שירותים יכולים להציל
    30 מיליון חיים עד 2030.
  • 13:38 - 13:40
    זו אינה רק תוכנית --
  • 13:40 - 13:42
    אנו מוכיחים שהדבר אפשרי.
  • 13:42 - 13:43
    בליבריה,
  • 13:43 - 13:47
    הממשלה מכשירה אלפי עובדים כמו א"ב ומוסו
  • 13:47 - 13:49
    אחרי התפרצות האבולה,
  • 13:49 - 13:52
    שיביאו שירותי בריאות
    לכל ילד ולכל משפחה במדינה.
  • 13:52 - 13:54
    היה לנו הכבוד לעבוד איתם,
  • 13:54 - 13:57
    ואנחנו עכשיו משתפים פעולה עם כמה ארגונים
  • 13:57 - 13:59
    שעובדים במדינות אחרות
  • 13:59 - 14:01
    כדי לנסות לעזור להם לעשות את אותו הדבר.
  • 14:02 - 14:05
    אם נוכל לעזור למדינות האלה,
  • 14:06 - 14:07
    נוכל להציל את חייהם של מיליונים,
  • 14:07 - 14:09
    ובאותו זמן,
  • 14:09 - 14:10
    נוכל ליצור מיליוני מקומות עבודה.
  • 14:12 - 14:15
    אבל לא נוכל לעשות את זה ללא טכנולוגיה.
  • 14:15 - 14:18
    אנשים מודאגים מזה שהטכנולוגיה
    תגנוב לנו את מקומות העבודה,
  • 14:18 - 14:21
    אבל במקרה של עובדי בריאות קהילתיים,
  • 14:21 - 14:24
    הטכנולוגיה היתה חיונית
    ליצירת מקומות עבודה.
  • 14:24 - 14:26
    בלי טכנולגיה -- בלי הסמארטפונים,
  • 14:26 - 14:29
    בלי הבדיקה המהירה הזאת --
  • 14:30 - 14:34
    זה היה בלתי אפשרי עבורנו
    להעסיק את א"ב ומוסו.
  • 14:35 - 14:38
    ואני חושב שהגיע הזמן
    שהטכנולוגיה תעזור לנו להכשיר,
  • 14:38 - 14:42
    להכשיר את האנשים מהר יותר וטוב יותר מבעבר.
  • 14:43 - 14:44
    בתור רופא,
  • 14:44 - 14:47
    אני משתמש בטכנולוגיה כדי להתעדכן
    ולהשלים הסמכות.
  • 14:47 - 14:50
    אני שמתמש בסמארטפונים,
    באפליקציות, ובקורסים אונליין.
  • 14:50 - 14:52
    אבל כשא"ב רוצה ללמוד,
  • 14:52 - 14:54
    הוא צריך לקפוץ שוב לתוך הקאנו,
  • 14:55 - 14:57
    ולהגיע למרכז ההכשרה.
  • 14:57 - 14:59
    וכשמוסו מגיעה להכשרה שלה,
  • 15:00 - 15:03
    המדריכים שלה עדיין משתמשים
    בלוחות נייר וטושים.
  • 15:04 - 15:09
    למה שלא תהיה להם אותה גישה ללמידה שיש לי?
  • 15:10 - 15:14
    אם אנחנו באמת רוצים שעובדי הקהילה
    ישלטו במיומניות מצילות החיים
  • 15:14 - 15:15
    ואף יותר מזה,
  • 15:16 - 15:19
    עלינו לשנות את המודל החינוכי המיושן הזה.
  • 15:20 - 15:22
    טכנולוגיה יכולה לשנות את כללי המשחק.
  • 15:22 - 15:26
    אני נפעם לנוכח מהפכת החינוך הדיגיטלית
  • 15:26 - 15:29
    שהובילו ארגונים כמו אקדמיית קהאן ואדקס.
  • 15:30 - 15:33
    ואני חושב שהגיע הזמן;
  • 15:33 - 15:34
    הזמן לחבר
  • 15:34 - 15:36
    בין מהפכת החינוך הדיגיטלית
  • 15:36 - 15:38
    לבין מהפכת עובדי הבריאות הקהילתיים.
  • 15:39 - 15:43
    זה מביא אותי למשאלת פרס TED שלי.
  • 15:44 - 15:46
    הייתי רוצה --
  • 15:46 - 15:48
    הייתי רוצה שתעזרו לנו לגייס
  • 15:48 - 15:52
    את הצבא הגדול ביותר
    של עובדי בריאות קהילתיים בעולם
  • 15:52 - 15:55
    באמצעות הקמת אקדמיה לבריאות הקהילה,
  • 15:55 - 15:58
    פלטפורמה גלובלית שתכשיר, תחבר ותעצים.
  • 15:59 - 16:00
    (מחיאות כפיים)
  • 16:00 - 16:01
    תודה.
  • 16:01 - 16:05
    (מחיאות כפיים)
  • 16:05 - 16:06
    תודה.
  • 16:08 - 16:09
    הנה הרעיון:
  • 16:09 - 16:11
    אנחנו ניצור ונאצור
  • 16:12 - 16:16
    את החומרים החינוכיים
    הדיגיטליים הטובים ביותר.
  • 16:17 - 16:21
    אנו נביא אותם לעובדי בריאות ברחבי העולם,
  • 16:21 - 16:23
    כולל א"ב ומוסו.
  • 16:23 - 16:26
    הם יקבלו שיעורים באמצעות סרטונים
    על מתן חיסונים לילדים
  • 16:26 - 16:29
    ויעברו קורסים אונליין על זיהוי המגפה הבאה,
  • 16:29 - 16:31
    כדי שהם לא יאלצו להמשיך להשתמש בלוחות.
  • 16:31 - 16:35
    אנחנו נעזור למדינות האלה לתגמל את העובדים,
  • 16:35 - 16:39
    כדי שהם לא יהיו קבוצה
    בלתי מוכרת ובלתי מוערכת,
  • 16:39 - 16:42
    אלא יהפכו להיות בעלי מקצוע
    ידועים ובעלי עוצמה.
  • 16:42 - 16:44
    בדיוק כמו אחיות ורופאים.
  • 16:45 - 16:49
    ואנחנו ניצור רשת של חברות ויזמים
  • 16:49 - 16:51
    שיצרו חידושים שיכולים להציל חיים
  • 16:51 - 16:53
    ונעזור לחבר אותם לעובדים כמו מוסו,
  • 16:53 - 16:56
    כדי שהיא תוכל לשרת את הקהילה שלה טוב יותר.
  • 16:57 - 17:00
    ואנחנו נעבוד ללא לאות כדי לשכנע ממשלות
  • 17:00 - 17:04
    להפוך את עובדי הבריאות הקהילתיים
    לאבן הפינה של תוכניות השירות הרפואי שלהן.
  • 17:06 - 17:10
    אנחנו מתכננים לבחון וליצור אבטיפוס
    של האקדמיה בליבריה
  • 17:10 - 17:11
    ובכמה מדינות שותפות,
  • 17:11 - 17:13
    ואז אנו מתכננים להפוך אותה לגלובלית,
  • 17:13 - 17:15
    כולל צפון אמריקה הכפרית.
  • 17:16 - 17:18
    בעזרת העוצמה של הפלטפורמה הזאת,
  • 17:18 - 17:20
    אנו מאמינים שאפשר יהיה לשכנע מדינות
  • 17:20 - 17:24
    שמהפכה בשירותי הבריאות היא אפשרית.
  • 17:24 - 17:29
    החלום שלי הוא שהאקדמיה הזאת תתרום להכשרתם
  • 17:29 - 17:31
    של מאות אלפי חברי קהילה
  • 17:31 - 17:34
    שיעזרו להביא שירותי בריאות לשכנים שלהם --
  • 17:34 - 17:35
    מאות מיליונים מהם
  • 17:35 - 17:38
    שחיים בקהילות הנידחות ביותר בעולם,
  • 17:39 - 17:41
    מקהילות יערות הגשם של מערב אפריקה,
  • 17:41 - 17:43
    ועד לכפרי הדייגים של אלסקה הכפרית;
  • 17:43 - 17:47
    מפסגות האפלצ'ים ועד הרי אפגניסטן.
  • 17:47 - 17:50
    אם החזון הזה תואם לשלכם,
  • 17:50 - 17:53
    לכו ל-communityhealthacademy.org
  • 17:54 - 17:55
    והצטרפו למהפכה.
  • 17:57 - 18:01
    ספרו לנו אם אתם או הארגון שלכם
    או מישהו שאתם מכירים יכול לעזור לנו
  • 18:01 - 18:04
    בבניית האקדמיה הזאת בשנה הקרובה.
  • 18:06 - 18:08
    עכשיו, כשאני מתסכל על החדר הזה,
  • 18:08 - 18:11
    אני מבין שאנו לא קובעים
    את מסלול החיים שלנו;
  • 18:11 - 18:13
    אחרים קובעים אותו.
  • 18:13 - 18:16
    ויש כאן אנשים רבים שתרמו למטרה הזאת.
  • 18:16 - 18:20
    לכבוד הוא לנו להיות חלק מהקהילה הזאת,
  • 18:20 - 18:22
    קהילה שמוכנה לקחת על עצמה מטרה
  • 18:22 - 18:24
    נועזת כמו זאת.
  • 18:24 - 18:26
    אז אני רוצה להציע, לסיום,
  • 18:26 - 18:27
    מחשבה.
  • 18:28 - 18:31
    אני חושב הרבה על מה שאבא שלי לימד אותי.
  • 18:32 - 18:34
    היום, גם אני הפכתי לאבא.
  • 18:34 - 18:36
    יש לי שני בנים,
  • 18:36 - 18:40
    ואשתי ואני בדיוק גילינו
    שהיא בהריון עם ילדנו השלישי.
  • 18:40 - 18:41
    (מחיאות כפיים)
  • 18:41 - 18:42
    תודה.
  • 18:42 - 18:44
    (מחיאות כפיים)
  • 18:44 - 18:47
    לאחרונה טיפלתי באישה בליבריה
  • 18:47 - 18:50
    שכמו אשתי, היתה בהריונה השלישי.
  • 18:50 - 18:52
    אבל בניגוד לאשתי,
  • 18:53 - 18:56
    לא היו לה שירותי בריאות לפני הלידה
    של שני התינוקות הראשונים שלה.
  • 18:58 - 19:02
    היא חיה בקהילה מבודדת ביער שכבר מאה שנה
  • 19:02 - 19:03
    שלא היו בה שירותי בריאות
  • 19:05 - 19:06
    עד...
  • 19:06 - 19:10
    עד שבשנה שעברה אחות הכשירה את השכנים שלה
  • 19:10 - 19:11
    שהפכו לעובדי בריאות קהילתיים.
  • 19:11 - 19:13
    אז מצאתי את עצמי,
  • 19:13 - 19:17
    בודק את האישה שהיתה בשליש השני שלה,
  • 19:17 - 19:20
    ושלפתי את האולטרא-סאונד
    כדי לבדוק את התינוק,
  • 19:20 - 19:24
    והיא התחילה לספר לנו סיפורים
    על שני הילדים הראשונים שלה,
  • 19:24 - 19:27
    שמתי את סורק האולטרא-סאונד על בטנה,
  • 19:27 - 19:29
    והיא עצרה באמצע המשפט.
  • 19:31 - 19:33
    היא פנתה לעברי ואמרה,
  • 19:33 - 19:35
    "דוקטור, מה זה הקול הזה?"
  • 19:37 - 19:41
    זו היתה הפעם הראשונה שהיא שמעה
    את פעימות הלב של התינוק שלה.
  • 19:42 - 19:47
    העיניים שלה אורו בדיוק כמו
    העיניים של אשתי ושלי
  • 19:47 - 19:49
    כששמענו את פעימות הלב של התינוק שלנו.
  • 19:52 - 19:54
    לאורך ההיסטוריה האנושית,
  • 19:54 - 19:58
    חולי היה אוניברסלי, וגישה לטיפול לא.
  • 19:58 - 20:00
    אבל כמו שאיש חכם אמר לי פעם:
  • 20:02 - 20:04
    שום מצב אינו קבוע.
  • 20:05 - 20:07
    הגיע הזמן.
  • 20:07 - 20:09
    הגיע הזמן שנלך כמה רחוק שצריך
  • 20:09 - 20:11
    כדי לשנות את המצב הזה ביחד.
  • 20:12 - 20:13
    תודה.
  • 20:13 - 20:17
    (מחיאות כפיים)
Title:
אנשים לא צריכים למות כי הם גרים רחוק מדי מרופא.
Speaker:
ראג' פנג'בי
Description:

החולי הוא אוניברסלי - אבל הגישה לטיפול לא. לרופא ראג' פנג'בי יש חזון נועז, להביא שירותי רפואה לכל אדם, בכל מקום. בעזרת פרס TED לשנת 2017, פנג'בי בונה את האקדמיה לבריאות הקהילה, פלטפורמה גלובלית שמטרתה לרענן את הדרך שבה עובדי בריאות קהילתיים לומדים כישורים חיוניים, ובאותה הזדמנות ליצור מקומות עבודה.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
20:18

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.