אד גבגן: סיפור על תפרים ומנתחים
-
0:04 - 0:07אנו קמים בבוקר,
-
0:07 - 0:09מתלבשים, נועלים נעליים,
-
0:09 - 0:12יוצאים אל העולם.
-
0:12 - 0:16מתכוונים לחזור הביתה,
להתפשט, -
0:16 - 0:18ללכת למיטה,
-
0:18 - 0:20לקום, לעשות הכל מחדש,
-
0:20 - 0:23והציפייה הזו, הקצב הזה,
-
0:23 - 0:25נותן לנו מבנה
-
0:25 - 0:29שבו אנו מארגנים
את עצמנו ואת חיינו, -
0:29 - 0:32ומעניק לנו
כושר ניבוי מסוים. -
0:32 - 0:35כשחיים בעיר ניו-יורק, כמוני,
-
0:35 - 0:42זה כמעט כאילו - עם כל האנשים
שעושים כל-כך הרבה דברים -
0:42 - 0:45בו-זמנית בשטח כה מצומצם,
-
0:45 - 0:49זה כמעט כאילו שהחיים
מחלקים לך קלפים נוספים -
0:49 - 0:50מתוך אותה חפיסה.
-
0:50 - 0:55אתה מעולם... צירופי מקרים הם אפשריים
-
0:55 - 1:00והם לא...
אינכם מצפים שהם יקרו. -
1:00 - 1:02ואינכם חושבים, "אני אהיה זה
-
1:02 - 1:04שהולך ברחוב
-
1:04 - 1:07ובגלל שבחרת ללכת
בצד זה או אחר, -
1:07 - 1:10כל שארית חייך תשתנה לנצח.
-
1:10 - 1:16לילה אחד אני נוסע
ברכבת המקומית העירה. -
1:16 - 1:20אני עולה לרכבת.
אני נוטה להיות קצת דרוך -
1:20 - 1:22כשאני נכנס לרכבת התחתית.
-
1:22 - 1:25אני לא אחד מאלה
שמתנתקים מהעולם עם אוזניות -
1:25 - 1:26או עם ספר.
-
1:26 - 1:29אז אני נכנס לקרון,
ואני מסתכל, -
1:29 - 1:31ואני רואה זוג אחד,
-
1:31 - 1:35ילדים בגיל קולג'
נראים כמו סטודנטים, -
1:35 - 1:37בחור ובחורה, יושבים זה ליד זה,
-
1:37 - 1:39הרגל שלה תלויה מעל הברך שלו,
-
1:39 - 1:44והם עושים -
יש להם אביזר קטן, -
1:44 - 1:45והם קושרים קשרים כאלה,
-
1:45 - 1:47והם עושים את זה ביד אחת,
-
1:47 - 1:51ביד ימין וביד שמאל
ומהר מאוד, -
1:51 - 1:53ואז היא מעבירה לו את זה
והוא עושה את זה. -
1:53 - 1:55מעולם לא ראיתי דבר כזה.
-
1:55 - 1:58זה כאילו שהם מתרגלים להטוטים.
-
1:58 - 2:02בתחנה הבאה נכנס לקרון
בחור אחד, -
2:02 - 2:06ויש לו מראה של
של פרופסור אורח. -
2:06 - 2:08יש לו ילקוט עור
מלא וגדוש -
2:08 - 2:12ותיק מסמכים מלבני
ותיק של מחשב נייד -
2:12 - 2:14ומקטורן טוויד עם טלאי עור,
-
2:14 - 2:16ו- [צחוק]
-
2:16 - 2:19הוא מביט בהם, ואז
-
2:19 - 2:22כהרף-עין,
הוא כורע ברך לפניהם, -
2:22 - 2:24ומתחיל לומר,
-
2:24 - 2:26"תקשיבו, ככה עושים את זה, הביטו,
-
2:26 - 2:28אם תעשו ככה- "
והוא לוקח מידיהם את השרוכים -
2:28 - 2:32ומתחיל מיד לקשור
את הקשרים האלה, -
2:32 - 2:36ואפילו יותר טוב מהם,
באופן מדהים. -
2:36 - 2:39מסתבר שהם סטודנטים לרפואה
-
2:39 - 2:42והם בדרך להרצאה אודות
-
2:42 - 2:45שבטכניקות התפירה העדכניות,
וזה האיש שירצה שם. -
2:45 - 2:46[צחוק]
-
2:46 - 2:49אז הוא מתחיל להגיד להם
דברים כמו, -
2:49 - 2:51"לא, זה חשוב מאד כאן. אתם יודעים,
-
2:51 - 2:54כשתצטרכו את הקשרים האלה,
-
2:54 - 2:55זה יהיה, כאילו,
-
2:55 - 2:59הכל יקרה בו-זמנית,
זה יהיה - -
2:59 - 3:03מידע יגיע אליכם
בבת אחת, -
3:03 - 3:04יהיו אברים
שיפירעו לכם לגשת, -
3:04 - 3:06זה יהיה חלקלק,
-
3:06 - 3:07וגם,
-
3:07 - 3:10חשוב מאוד
שתוכלו לעשות את זה -
3:10 - 3:14אפילו יותר מטבע שני,
בכל יד, ימין, שמאל, -
3:14 - 3:16עליכם להיות מסוגלים לעשות זאת
מבלי לראות את אצבעותיכם." -
3:16 - 3:19ובאותו רגע, כששמעתי את זה,
-
3:19 - 3:26פשוט הועפתי מקרון התחתית
לתוך לילה אחד -
3:26 - 3:29שבו קיבלתי טרמפ מאמבולנס
-
3:29 - 3:33שאסף אותי מהמדרכה
שבה דקרו אותי -
3:33 - 3:38לטיפול נמרץ
של ביה"ח סנט וינסנט שבמנהטן, -
3:38 - 3:40מה שקרה היה,
-
3:40 - 3:43שכנופיה אחת הגיעה מברוקלין.
-
3:43 - 3:46כחלק מטקס החניכה
של 3 מחבריה, -
3:46 - 3:47היה עליהם להרוג מישהו,
-
3:47 - 3:51ויצא שאני הייתי האיש
שצעד ברחוב בליקר -
3:51 - 3:52באותו לילה,
-
3:52 - 3:56והם התנפלו עלי ללא מילה.
-
3:56 - 3:59המזל הגדול היה,
-
3:59 - 4:02כשהייתי ב"נוטרדאם"
השתתפתי בנבחרת האגרוף, -
4:02 - 4:06אז הרמתי מיד את ידי,
אינסטינקטיבית. -
4:06 - 4:10לבחור מימין היה סכין
עם להב של 25 ס"מ, -
4:10 - 4:13והוא נכנס מתחת למרפק שלי,
-
4:13 - 4:18והוא עלה למעלה וחתך
את הווריד הנבוב התחתון שלי. -
4:18 - 4:19מי שמבין קצת באנטומיה
-
4:19 - 4:21יודע שזה לא מקום טוב
להיחתך בו, -
4:21 - 4:24כולל כל מה שנמצא
בדרך אליו למעלה, -
4:24 - 4:26ואז - ידי היו עדיין מורמות -
-
4:26 - 4:29הוא משך את הסכין
וכיוון לצוואר שלי, -
4:29 - 4:33ותקע אותו בצוואר שלי
עד לידית, -
4:33 - 4:36הצלחתי גם להחטיף
ימנית ישירה אחת -
4:36 - 4:37ולהשכיב בנוק-אאוט
את זה שבאמצע. -
4:37 - 4:40השני המשיך לעבוד עלי,
-
4:40 - 4:41גרם לקריסת הריאה השניה שלי,
-
4:41 - 4:47ובזכות העובדה שהצלחתי להשכיב את ההוא,
זכיתי להפוגה של רגע. -
4:47 - 4:50ברחתי במורד הרחוב והתמוטטתי,
-
4:50 - 4:53החבר'ה באמבולנס
צינררו אותי על המדרכה -
4:53 - 4:55והודיעו לטיפול נמרץ
-
4:55 - 4:57שהם מביאים מישהו.
-
4:57 - 5:00ואחת מהשפעות הלוואי
-
5:00 - 5:04של אובדן דם חמור
-
5:04 - 5:05הוא ראיית מנהרה,
-
5:05 - 5:07אז אני זוכר את עצמי
על האלונקה -
5:07 - 5:11עם שדה-ראיה בגודל של מטבע,
-
5:11 - 5:13כשאני מזיז את הראש לצדדים,
-
5:13 - 5:14ואז הגענו לסנט וינסנט,
-
5:14 - 5:16אנו טסים במסדרון,
-
5:16 - 5:18ואני רואה את האורות חולפים,
-
5:18 - 5:25ולזיכרונות כאלה
יש השפעה משונה. -
5:25 - 5:29הם לא הולכים למקום שאליו
זכרונות רגילים הולכים. -
5:29 - 5:34יש להם מין כספת
שבה הם מאוחסנים בהפרדה גבוהה, -
5:34 - 5:39כשג'ורג' לוקאס אחראי
על כל האפקטים הקוליים. [צחוק] -
5:39 - 5:43כך שלפעמים, לזכור אותם,
-
5:43 - 5:47לא דומה לשום זיכרון אחר.
-
5:47 - 5:50אני מגיע לטיפול נמרץ,
-
5:50 - 5:53והם מחכים לי, והאורות דולקים,
-
5:53 - 5:58וכעת יכולתי לנשום מעט יותר,
-
5:58 - 6:01כי הדם יצא.
הדם מילא את הריאות שלי -
6:01 - 6:03והיה לי קשה מאד לנשום,
-
6:03 - 6:06אבל עכשיו הכל יצא
על האלונקה. -
6:06 - 6:10אמרתי, "אני יכול לעזור במשהו?"
-
6:10 - 6:11ו- [צחוק] -
-
6:11 - 6:15האחות צחקה צחוק היסטרי משהו,
-
6:15 - 6:17ואני מפנה את הראש
כדי לראות את כולם, -
6:17 - 6:21ועלה בי זיכרון מוזר,
כאילו אני בקולג' -
6:21 - 6:24ואני עורך התרמה,
-
6:24 - 6:28אני מגייס כספים
עבור קורבנות השיטפון בבנגלדש, -
6:28 - 6:30ואז אני רואה שהרופא המרדים
-
6:30 - 6:32מרכיב עלי מסכה,
ואני חושב לעצמי, -
6:32 - 6:34"הוא נראה מבנגלדש,"
[צחוק] -
6:34 - 6:37ויש לי רק את שתי העובדות האלו, ואני רק חושב,
-
6:37 - 6:41"זה יכול לעבוד איכשהו." [צחוק]
-
6:41 - 6:43ואז אני יוצא,
-
6:43 - 6:45והם עובדים עלי במשך כל הלילה,
-
6:45 - 6:50והייתי צריך בערך 40 יחידות של דם כדי להחזיק מעמד
-
6:50 - 6:53בזמן שהם עבדו,
-
6:53 - 6:57והמנתח הוציא בערך שליש מהמעיים שלי,
-
6:57 - 7:01המעי העיוור, אברים שלא ידעתי שיש לי,
-
7:01 - 7:03ומאוחר יותר הוא אמר לי שאחד הדברים האחרונים שהוא עשה
-
7:03 - 7:06בזמן שהוא היה שם היה להסיר את התוספתן שלי,
-
7:06 - 7:09חשבתי שזה נפלא, אתם יודעים,
-
7:09 - 7:12רק לסדר קצת שם בסוף. [צחוק]
-
7:12 - 7:16והתעוררתי בבוקר.
-
7:16 - 7:18מההרדמה, הוא הודיע להם
-
7:18 - 7:22שהוא רוצה להיות שם, והוא נתן לי
-
7:22 - 7:25בערך שני אחוז לחיות.
-
7:25 - 7:27אז הוא היה שם כשהתעוררתי,
-
7:27 - 7:29וזה היה, להתעורר היה כמו
-
7:29 - 7:35לשבור את הקרח לתוך אגם קפוא של כאב.
-
7:35 - 7:37זה עטף את כולי.
-
7:37 - 7:41והיתה רק נקודה אחת שלא כאבה
-
7:41 - 7:43יותר ממה שאי פעם הרגשתי,
-
7:43 - 7:44וזה היה קימור כף הרגל,
-
7:44 - 7:48והוא החזיק את הקשת של הרגל שלי
-
7:48 - 7:52ושפשף את הקימור באגודל שלו.
-
7:52 - 7:55והסתכלתי למעלה, והוא כאילו,
-
7:55 - 7:56"טוב לראות אותך,"
-
7:56 - 8:00וניסיתי להיזכר מה קרה
-
8:00 - 8:01וניסיתי לקלוט את הכל,
-
8:01 - 8:06והכאב היה פשוט מכריע, והוא אמר,
-
8:06 - 8:09"אתה יודע, לא סיפרנו אותך. חשבתי
-
8:09 - 8:13שאולי קיבלת כוח מהשער כמו שימשון,
-
8:13 - 8:16ואתה תצטרך את כל הכוח שיש לך."
-
8:16 - 8:20ובימים ההם, השיער שלי הגיע למותניים,
-
8:20 - 8:23רכבתי על אופנוע, הייתי רווק,
-
8:23 - 8:28הייתי בעלים של בר, זו הייתה תקופה שונה.
[צחוק] -
8:28 - 8:30אבל
-
8:30 - 8:33שלושה ימים הייתי מחובר למכונות תומכות חיים,
-
8:33 - 8:37וכולם ציפו,
-
8:37 - 8:41בגלל כמות הדברים הגדולה שהם היו צריכים לעשות
-
8:41 - 8:43שאני לא אשאר בחיים,
-
8:43 - 8:45אז אלה היו שלושה ימים של
-
8:45 - 8:48כולם חיכו שאני או אמות או אחרבן,
-
8:48 - 8:50ו - [צחוק] -
-
8:50 - 8:53כשבסופו של דבר חירבנתי, אז זה איכשהו,
-
8:53 - 8:56מבחינת הניתוח, זה כאילו עברתי איזה גבול טוב,
-
8:56 - 8:57ו- הממ - [צחוק] -
-
8:57 - 9:00באותו היום, המנתח נכנס
-
9:00 - 9:04והוריד את הסדינים ממני.
-
9:04 - 9:05היו איתו שלושה או ארבעה חברים,
-
9:05 - 9:08והוא עשה ככה, והם הסתכלו,
-
9:08 - 9:10ולא היה זיהום,
-
9:10 - 9:12והם התכופפו מעלי והם דחפו ובחנו,
-
9:12 - 9:15והם כאילו, "אין שטפי דם, בלה בלה,
-
9:15 - 9:17תסתכל על הצבע," והם מדברים ביניהם
-
9:17 - 9:20ואני כמו איזה רכב מתוקן
-
9:20 - 9:24שהוא כאילו, "כן, אני עשיתי את זה." [צחוק]
-
9:24 - 9:27וזה היה פשוט,
-
9:27 - 9:30זה היה מדהים, מפני שהחבר'ה האלה החליקו לו
-
9:30 - 9:32על כמה טוב יצאתי, אתם יודעים? [צחוק]
-
9:32 - 9:35וזה הריצ'רץ' שלי, והסיכות עדיין בפנים
-
9:35 - 9:36והכל.
-
9:36 - 9:39ו-
-
9:39 - 9:41מאוחר יותר, כשהשתחררתי
-
9:41 - 9:47והפלאשבקים
-
9:47 - 9:51והסיוטים הקשו עלי,
-
9:51 - 9:53חזרתי אליו
-
9:53 - 9:57ושאלתי אותו, פחות או יותר,
-
9:57 - 9:59מה אני אעשה?
-
9:59 - 10:04ואני חושב, סוג של, כמנתח, הוא אמר,
-
10:04 - 10:06"ילד, אני הצלתי את החיים שלך.
-
10:06 - 10:08כאילו, עכשיו אתה יכול לעשות מה שתרצה, כאילו,
-
10:08 - 10:10אתה צריך להתחיל עם זה.
-
10:10 - 10:12זה כאילו נתתי לך מכונית חדשה
-
10:12 - 10:14ואתה מתלונן שאתה לא מוצא חנייה.
-
10:14 - 10:18כאילו, רק, צא, ואתה יודע, תעשה את המקסימום האפשרי.
-
10:18 - 10:22אבל אתה חי. זה העניין."
-
10:22 - 10:28ואז אני שומע, "בינג-בונג," ודלתות התחתית נסגרות,
-
10:28 - 10:34והתחנה הבאה היא שלי, ואני מביט בילדים האלה,
-
10:34 - 10:36ואז אני, אני חושב לעצמי,
-
10:36 - 10:38"אני ארים את החולצה שלי
-
10:38 - 10:39ואראה להם," - [צחוק] -
-
10:39 - 10:42ואז אני חושב, "לא, זו הרכבת התחתית של ניו יורק,
-
10:42 - 10:45זה יוביל לדברים אחרים." [צחוק]
-
10:45 - 10:49אז אני רק חושב, הם צריכים ללכת להרצאה שלהם.
-
10:49 - 10:53אני יורד, ועומד שם על הרציף,
-
10:53 - 10:56ומרגיש את האצבע שלי
-
10:56 - 10:58בתוך
-
10:58 - 11:02הצלקת הראשונה שאי פעם קיבלתי,
-
11:02 - 11:05מחבל הטבור שלי,
-
11:05 - 11:08ואז מסביב לזה, עקבתי
-
11:08 - 11:11אחרי הצלקת האחרונה שקיבלתי
-
11:11 - 11:13מהמנתח שלי,
-
11:13 - 11:19ואני חושב, שהמפגש האקראי הזה
-
11:19 - 11:22עם הילדים האלה ברחוב עם הסכינים
-
11:22 - 11:25הוביל אותי
-
11:25 - 11:28לצוות הרפואי שלי,
-
11:28 - 11:32וההכשרה שלהם
-
11:32 - 11:34והכישורים שלהם
-
11:34 - 11:38ותמיד גם עם מעט מזל
-
11:38 - 11:41הדפו את הכאוס.
-
11:41 - 11:45תודה לכם. [מחיאות כפיים]
-
11:45 - 11:54[מחיאות כפיים]
-
11:54 - 12:00תודה לכם. אני בר מזל שאני פה. תודה לכם.
[מחיאות כפיים]
- Title:
- אד גבגן: סיפור על תפרים ומנתחים
- Speaker:
- Ed Gavagan
- Description:
-
more » « less
יום אחד אד גבגן ישב ברכבת התחתית, וצפה בשני סטודנטים לרפואה מתאמנים בתפירה. וזיכרון חזק שטף אותו - של רגע מהמם אחד ששינה את חייו. סיפור בלתי נשכח על פשע, מיומנות והכרת תודה.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 12:21
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for A story about knots and surgeons | |
|
Sonia Barchilon accepted Hebrew subtitles for A story about knots and surgeons | |
|
|
Sonia Barchilon edited Hebrew subtitles for A story about knots and surgeons | |
|
|
Sonia Barchilon edited Hebrew subtitles for A story about knots and surgeons | |
|
|
Sonia Barchilon edited Hebrew subtitles for A story about knots and surgeons | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for A story about knots and surgeons | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for A story about knots and surgeons | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for A story about knots and surgeons |