WEBVTT

00:00:00.785 --> 00:00:02.665
מה אם הייתי יכולה להציג לכם סיפור

00:00:02.689 --> 00:00:05.133
שהייתם זוכרים, בכל הגוף

00:00:05.133 --> 00:00:07.314
ולא רק בראש?

00:00:07.314 --> 00:00:10.013
כל חיי כעיתונאית, נאלצתי

00:00:10.013 --> 00:00:12.338
לנסות לייצר סיפורים, שיגרמו לשינוי

00:00:12.342 --> 00:00:14.942
ואולי לעודד אנשים לאיכפתיות

00:00:14.942 --> 00:00:17.282
עבדתי בדפוס. עבדתי בסרטים תיעודיים.

00:00:17.286 --> 00:00:18.575
עבדתי כשדרנית

00:00:18.579 --> 00:00:21.671
אבל זה לא באמת קרה, עד
שהתחלתי להיות מעורבת במציאות מדומה

00:00:21.671 --> 00:00:24.526
שהתחלתי לראות, דברים באמת אינטנסיביים

00:00:24.526 --> 00:00:26.534
תגובות אמיתיות מאנשים

00:00:26.538 --> 00:00:28.233
שממש הפתיעו אותי

NOTE Paragraph

00:00:28.237 --> 00:00:32.940
אז הרעיון שבמציאות מדומה

00:00:32.940 --> 00:00:35.964
אני יכולה למקם אתכם בתוך סצינה

00:00:35.964 --> 00:00:38.159
באמצע הסיפור

00:00:38.159 --> 00:00:41.662
ע"י חבישת המשקפיים האלה, 
שעוקבות אחרי נקודת ההסתכלות שלכם

00:00:41.662 --> 00:00:44.614
אתם מקבלים תחושה בכל הגוף

00:00:44.614 --> 00:00:47.209
כאילו אתם באמת שם

00:00:47.209 --> 00:00:50.641
אז לפני חמש שנים, כשהתחלתי לדחוף את הנושא

00:00:50.641 --> 00:00:53.905
לשלב עיתונות ביחד עם מציאות מדומה

00:00:53.905 --> 00:00:56.477
רציתי להכין יצירה על רעב

00:00:56.481 --> 00:00:59.660
משפחות בארה״ב שחוות רעב
בנקי אוכל מוצפים באנשים

00:00:59.664 --> 00:01:02.319
ולעיתים קרובות אוזל להם המזון

00:01:02.329 --> 00:01:05.949
ברור שאני לא יכולה לגרום לאנשים לחוש רעב

00:01:05.973 --> 00:01:10.720
אבל אולי אני יכולה למצוא דרך,
לגרום להם להרגיש משהו פיזית

NOTE Paragraph

00:01:10.726 --> 00:01:13.810
אז שוב, זה היה לפני 5 שנים

00:01:13.814 --> 00:01:17.010
לעשות עיתונות משולבת מציאות מדומה

00:01:17.010 --> 00:01:20.017
נחשב יותר גרוע מרעיון חצי מבושל

00:01:20.021 --> 00:01:21.396
ולא היה לי מימון

00:01:21.400 --> 00:01:23.919
ותאמינו לי היו לי הרבה קולגות שצחקו עלי

00:01:23.923 --> 00:01:27.743
אבל כן הייתה לי, מתמחה מעולה

00:01:27.743 --> 00:01:30.035
אישה בשם מיכאלה קובסה-מארק

00:01:30.035 --> 00:01:31.841
ויחד הלכנו לבנקי אוכל

00:01:31.841 --> 00:01:34.933
והתחלנו להקליט ולצלם

00:01:34.937 --> 00:01:36.867
עד שיום אחד היא חזרה למשרד

00:01:36.881 --> 00:01:39.296
מתייפחת, דמעות תנין

00:01:39.300 --> 00:01:41.912
היא היתה בשטח עמדה בתור ארוך לאוכל

00:01:41.912 --> 00:01:45.901
שהאישה שמנהלת את קו האוכל
הרגישה חסרת אונים

00:01:45.901 --> 00:01:48.883
היא צעקה ״יש יותר מדי אנשים!״

00:01:48.887 --> 00:01:50.803
״יש יותר מדי אנשים!״

00:01:50.803 --> 00:01:54.392
ואיש עם סכרת שאם לא מקבל אוכל בזמן

00:01:54.392 --> 00:01:58.701
רמות הסוכר בדם שלו צונחת והוא נכנס לתרדמת

00:01:58.701 --> 00:02:00.247
ברגע ששמעתי את ההקלטה הזו

00:02:00.251 --> 00:02:03.526
ידעתי שזו תהיה יצירת המפתח

00:02:03.526 --> 00:02:07.284
שניתן לתאר בה באמת את 
המתרחש בבנקי האוכל

NOTE Paragraph

00:02:07.290 --> 00:02:10.926
אז הנה התור, אתם יכולים לראות
כמה הוא ארוך נכון?

00:02:10.930 --> 00:02:13.577
ושוב כפי שציינתי לא היה לנו הרבה מימון

00:02:13.577 --> 00:02:17.351
אז הייתי צריכה לייצר את זה
עם אנשים מדומים שנתרמו

00:02:17.355 --> 00:02:21.501
ואנשים התחננו וביקשו טובות, 
לעזור לי לייצר את המודלים

00:02:21.505 --> 00:02:23.684
ולבנות דברים מדוייקים ככל הניתן

00:02:23.688 --> 00:02:26.327
ואז ניסינו להעביר את מה שאירע באותו יום

00:02:26.327 --> 00:02:29.675
עם כמות הדיוק המקסימלית

NOTE Paragraph

00:02:29.675 --> 00:02:42.328
(וידאו) קול: ״יש יותר מדי אנשים!״
״יש יותר מדי אנשים!״

NOTE Paragraph

00:02:42.338 --> 00:02:59.021
קול: ״או.קי יש לו התקף״

NOTE Paragraph

00:02:59.023 --> 00:03:02.182
קול: ״אנחנו צריכים אמבולנס״

NOTE Paragraph

00:03:02.182 --> 00:03:04.228
נוני דה-לה פנה: אז האיש בימין

00:03:04.228 --> 00:03:06.124
עבורו, הוא הלך מסביב לגופה

00:03:06.124 --> 00:03:09.355
עבורו, הוא בחדר עם הגופה

00:03:09.355 --> 00:03:11.602
כמו האיש הזה לרגליו

00:03:11.602 --> 00:03:13.828
ולמרות הראייה ההיקפית שלו,

00:03:13.828 --> 00:03:15.933
הוא יכול לראות שהוא בתוך מרחב המעבדה

00:03:15.933 --> 00:03:20.140
הוא אמור לראות שהוא לא ברחוב

00:03:20.164 --> 00:03:23.060
אבל הוא מרגיש שהוא שם אם אותם אנשים

00:03:23.084 --> 00:03:25.094
הוא מאד נזהר שלא לדרוך על האיש

00:03:25.118 --> 00:03:27.504
שלא באמת שם, נכון?

NOTE Paragraph

00:03:27.506 --> 00:03:30.609
אז בסופו של דבר היצירה הזו הגיעה 
לסנדס ב 2012

00:03:30.633 --> 00:03:34.554
דבר נפלא, לראשונה הוצג סרט 
של מציאות מדומה

00:03:34.578 --> 00:03:37.058
אי פעם, בעצם.

00:03:37.062 --> 00:03:39.033
וכשהלכנו, הייתי ממש מבוהלת

00:03:39.047 --> 00:03:41.514
לא ידעתי איך אנשים יגיבו

00:03:41.514 --> 00:03:42.927
ומה שיקרה

00:03:42.927 --> 00:03:45.818
הגענו לאירוע, עם משקפיים שמודבקות 
בסרט דבק

NOTE Paragraph

00:03:45.842 --> 00:03:49.827
(וידאו) או את בוכה
את בוכה, ג׳ינה את בוכה

NOTE Paragraph

00:03:49.851 --> 00:03:52.571
אז אתה שומע את ההפתעה בקולי, נכון?

00:03:52.595 --> 00:03:56.190
והתגובה הזו היא התגובה שראינו שם

00:03:56.214 --> 00:03:58.984
שוב ושוב ושוב:

00:03:59.008 --> 00:04:02.714
אנשים על הרצפה, מנסים לנחם את הנפגע

00:04:02.738 --> 00:04:04.658
מנסים ללחוש לו משהו באוזן

00:04:04.682 --> 00:04:08.640
או בדרך כלשהי, לעזור, למרות שהם לא יכולים

00:04:08.664 --> 00:04:11.082
והיו לי הרבה אנשים שבאו לאחר 
שיצאו מהיצירה ואמרו לי

00:04:11.082 --> 00:04:14.050
״אלוהים ישמור, הייתי כל כך מתוסכל/ת
שלא יכולתי לעזור לאדם הזה״

00:04:14.050 --> 00:04:17.011
ולקחת את זה לחייהם

NOTE Paragraph

00:04:17.011 --> 00:04:20.195
אז לאחר שהסרט הזה הושלם

00:04:20.198 --> 00:04:24.027
דיקן בית הספר לקולנוע 
של אוניברסיטת דרום קליפורניה

00:04:24.031 --> 00:04:28.268
הביא את ראש הפורום לכלכלה עולמית
להתנסות ב״רעב״

00:04:28.268 --> 00:04:29.633
הוא לקח את המשקפיים

00:04:29.633 --> 00:04:32.697
והזמין סרטון על סוריה, בו במקום.

00:04:32.697 --> 00:04:35.624
ואני באמת רציתי לכתוב כתבה 
על הילדים פליטי סוריה

00:04:35.628 --> 00:04:40.800
כי הילדים הושפעו הכי קשה,
ממלחמת האזרחים בסוריה

00:04:40.809 --> 00:04:44.797
שלחתי צוות לגבול עם עיראק
להקליט חומר במחנות פליטים

00:04:44.797 --> 00:04:47.972
למקום שהיום לא הייתי שולחת לשם צוות

00:04:47.972 --> 00:04:50.474
כי שם דע״ש פועלים

00:04:50.474 --> 00:04:53.184
ושוב שיחזרנו אירוע מהרחוב

00:04:53.188 --> 00:04:57.351
שבו ילדה צעירה שרה ופצצה ומתפוצצת

00:04:57.351 --> 00:04:59.459
עכשיו, כשאתם באמצע הסצנה

00:04:59.459 --> 00:05:02.027
ואתם שומעים את הקולות האלו

00:05:02.027 --> 00:05:04.364
ורואים את הפצועים סביבכם

00:05:04.364 --> 00:05:07.378
זו תחושה מאד מפחידה ואמיתית

00:05:07.378 --> 00:05:11.942
אנשים שהיו מעורבים בפיצוצים אמתיים 
שאמרו לי

00:05:11.942 --> 00:05:16.211
שזה עורר בהם את אותו הפחד

NOTE Paragraph

00:05:16.211 --> 00:05:21.650
[מלחמת האזרחים בסוריה אולי ניראת רחוקה]

00:05:22.080 --> 00:05:28.694
[עד שאתה חווה זאת בעצמך]

NOTE Paragraph

00:05:29.064 --> 00:05:36.043
(ילדה שרה)

NOTE Paragraph

00:05:36.043 --> 00:05:38.835
(פיצוץ)

NOTE Paragraph

00:05:38.839 --> 00:05:43.696
[פרוייקט סוריה]

00:05:43.988 --> 00:05:46.655
[חווית מציאות מדומה]

NOTE Paragraph

00:05:46.655 --> 00:05:48.741
הוזמנו להביא את המיצג

00:05:48.745 --> 00:05:50.819
למוזיאון אלברט וויקטוריה בלונדון

00:05:50.819 --> 00:05:52.180
וזה לא פורסם

00:05:52.204 --> 00:05:54.548
שמו אותנו בחדר עם השטיח הזה

00:05:54.552 --> 00:05:55.914
לא היה שום כתבה בנושא

00:05:55.918 --> 00:05:59.685
כך שכל מי שבמקרה נכנס,
לבקר במוזיאון באותו יום

00:05:59.685 --> 00:06:01.462
ראה אותנו עם האורות המשוגעים האלו

00:06:01.466 --> 00:06:05.161
אתם יודעים, אולי הם רצו לראות 
את הסיפור מאחורי האריגים

00:06:05.165 --> 00:06:08.512
והם נתקלו במצלמות המציאות המדומה שלנו

00:06:08.513 --> 00:06:11.660
אבל הרבה אנשים ניסו את זה, 
ובמשך חמישה ימים רצופים

00:06:11.664 --> 00:06:16.214
סיימנו עם 54 דפי הערות בספר המבקרים

00:06:16.228 --> 00:06:18.594
ונאמר לנו שם ע״י אוצר המוזיאון

00:06:18.594 --> 00:06:21.207
כי הם מעולם לא ראו השתפכות רגשית כזאת.

00:06:21.207 --> 00:06:25.848
דברים כגון: ״זה כל כך אמיתי״, ״לגמרי אמין״

00:06:25.852 --> 00:06:28.322
או כמובן ההערה שאני הכי התלהבתי ממנה

00:06:28.336 --> 00:06:31.215
״מרגיש אמיתי, כאילו הייתי שם באמצע משהו

00:06:31.215 --> 00:06:34.451
שבדרך כלל הייתי רואה בחדשות הטלויזיה״

NOTE Paragraph

00:06:34.463 --> 00:06:38.299
אז זה עובד נכון? הדבר הזה עובד

00:06:38.299 --> 00:06:42.122
וזה לא באמת חשוב מאיפה אתם 
או בני כמה אתם

00:06:42.122 --> 00:06:44.339
זה באמת מעורר

NOTE Paragraph

00:06:44.343 --> 00:06:48.335
עכשיו, אל תבינו אותי לא נכון, אני לא אומרת
שכשאתם בתוך סצנה

00:06:48.335 --> 00:06:51.199
אתם שוכחים שאתם כאן

00:06:51.223 --> 00:06:54.428
אבל מתברר, שאנחנו יכולים להרגיש
בשני מקומות במקביל

00:06:54.428 --> 00:06:57.592
יכול להיות לנו, מה שאני מכנה, נוכחות כפולה

00:06:57.592 --> 00:07:02.483
ואני חושבת, שזה מה שמאפשר לי 
להתחבר לאותן רגשות של אמפתיה.

00:07:02.483 --> 00:07:04.038
נכון?

NOTE Paragraph

00:07:04.041 --> 00:07:07.262
אז זה אומר, כמובן,

00:07:07.262 --> 00:07:12.191
שאני צריכה להיות מאוד זהירה
ביצירת היצירות האלה.

00:07:12.191 --> 00:07:16.457
אני חייבת לדבוק בפרקטיקות עיתונאיות
הטובות ביותר

00:07:16.461 --> 00:07:18.616
ולהיות בטוחה שהסיפורים החזקים האלו

00:07:18.620 --> 00:07:20.236
נבנים עם אמינות

00:07:20.236 --> 00:07:22.633
אם החומרים לא נאספו על ידנו

00:07:22.633 --> 00:07:27.625
אנו חייבים להיות מדוייקים ביתר קפידה

00:07:27.625 --> 00:07:30.940
לגבי המקור ומאיפה המידע הזה הגיע

00:07:30.944 --> 00:07:32.272
והאם הוא אמין?

NOTE Paragraph

00:07:32.276 --> 00:07:33.663
תנו לי לתת לכם דוגמא

00:07:33.663 --> 00:07:36.624
עם המקרה של טרייבון מרטין,
זהו בחור, ילד

00:07:36.624 --> 00:07:40.751
שהיה בן 17, הוא קנה סודה וממתק מחנות

00:07:40.751 --> 00:07:44.241
בדרכו הביתה עקב אחריו השומר השכונתי

00:07:44.245 --> 00:07:47.690
ג׳ורג׳ צימרמן, שבסופו של דבר
ירה והרג אותו

00:07:47.690 --> 00:07:48.829
כדי ליצור את היצירה

00:07:48.829 --> 00:07:52.475
קיבלנו את השרטוטים האדריכליים
של המתחם כולו,

00:07:52.475 --> 00:07:57.248
שיחזרנו את הסצנה כולה מפנים ומבחוץ
בהסתמך על השרטוטים האלו

00:07:57.252 --> 00:07:58.577
כל הפעילות

00:07:58.577 --> 00:08:04.400
מבוססת על ההקלטות האמיתיות של המשטרה

00:08:04.400 --> 00:08:07.218
ובאופן מעניין, חדרנו למספר מבזקי חדשות 
עם הסיפור הזה

00:08:07.218 --> 00:08:11.207
השחזור הפלילי שעשה את שחזור השמע,
פרימאו הפקות

00:08:11.211 --> 00:08:13.187
אמרו שהם יעידו

00:08:13.187 --> 00:08:15.886
שג׳ורג׳ צימרמן, כשיצא מהרכב

00:08:15.886 --> 00:08:20.022
דרך את נשקו לפני שהחל לרדוף אחרי מרטין

NOTE Paragraph

00:08:20.022 --> 00:08:23.458
אז כפי שאתם יכולים לראות
העקרונות הבסיסיים של עיתונאות,

00:08:23.458 --> 00:08:25.355
לא לגמרי משתנים כאן, נכון?

00:08:25.355 --> 00:08:28.773
אנחנו עדיין ממשיכים עם אותם עקרונות, 
שתמיד היינו

00:08:28.773 --> 00:08:32.120
מה ששונה, היא התחושה של להיות בסצנה,

00:08:32.120 --> 00:08:34.475
בין אם אתם צופים באדם מתמוטט מרעב

00:08:34.475 --> 00:08:36.974
או להרגשה שאתם באמצע סצנת פיצוץ

00:08:36.974 --> 00:08:41.936
וזה מה שהניע אותי קדימה עם היצירות האלו

00:08:41.940 --> 00:08:43.703
ולחשוב על איך ליצור אותן

00:08:43.703 --> 00:08:47.922
אנחנו מנסים לעשות את זה, כמובן,
מעבר לאמירה, יותר זמין

00:08:47.922 --> 00:08:50.853
אנחנו מייצרים יצירות לסלולר, 
כמו זו של מרטין

00:08:50.857 --> 00:08:54.426
ולדברים האלו יש השפעה

00:08:54.430 --> 00:08:57.042
אמריקנים אמרו לי שהם תרמו

00:08:57.042 --> 00:09:01.440
ניכויים ישירים מחשבון הבנק שלהם,
כסף, שילך לילדי פליטים סוריים.

00:09:01.444 --> 00:09:03.827
ויצירת ״רעב״ בלוס אנג׳לס, עזרה להתחיל

00:09:03.827 --> 00:09:06.260
אופן חדש ליצירת חדשות

00:09:06.260 --> 00:09:09.370
שלדעתי הולך להצטרף לכל הפלטפורמות הרגילות

00:09:09.374 --> 00:09:10.545
בעתיד

NOTE Paragraph

00:09:10.549 --> 00:09:11.748
תודה.

00:09:11.748 --> 00:09:13.958
(מחיאות כפיים)