דמיינו את זה:

זה יום שני בבוקר,

אתם במשרד,

אתם מתכוננים להתחיל את היום בעבודה,

והבחור הזה שאתם סוג של
מזהים מהמשך המסדרון,

נכנס ישר לקיוביק שלכם

וגונב לכם את הכיסא.

לא אומר מילה --

פשוט מתגלגל איתו הלאה.

לא נותן לכם שום מידע בנוגע
ללמה הוא לקח לכם את הכיסא

מכל הכיסאות שנמצאים שם.

לא מכיר בעובדה שאולי תצטרכו את הכיסא

כדי לעשות קצת עבודה היום.

לא הייתם מסכימים לזה. הייתם עושים בלגן.

הייתם עוקבים אחרי הבחור חזרה לקיוביק שלו

והייתם אומרים, "למה את הכיסא שלי?"

אוקיי, אז עכשיו זה
יום שלישי בבוקר ואתם במשרד,

והזמנה לפגישה קופצת ביומן שלכם.

(צחוק)

וזה מאישה שאתם סוג של
מכירים במורד המזדרון,

והנושא מתייחס לאיזה פרוייקט
ששמעתם מעט עליו.

אבל אין אג'נדה.

אין מידע על למה אתם הוזמנתם לפגישה.

ועדיין אתם מקבלים את ההזמנה, ואתם הולכים.

וכשהפגישה המאוד לא יעילה הזו מסתיימת,

אתם חוזרים לשולחן שלכם,

ועומדים ליד השולחן שלכם ואומרים,

"וואי, הלוואי שהיו לי
את השעתיים האלו חזרה,

ממש כמו שהלוואי שהיה לי את הכיסא חזרה."

(צחוק)

כל יום, אנחנו מאפשרים לעובדים איתנו,

שאחרת הם אנשים ממש נחמדים,

לגנוב מאיתנו.

ואני מדבר על משהו בעל ערך
הרבה יותר גדול מרהיטי משרד.

אני מדבר על זמן. הזמן שלכם.

למעשה, אני מאמין

שאנחנו באמצע של מגפה גלובלית

של מחלה נוראית חדשה שידועה כ MAS:

סינדרום הקבלה ללא מחשבה.

(צחוק)

הסימפטום העיקרי של סינדרום הקבלה ללא מחשבה

הוא פשוט קבלה של הזמנות לפגישה
ברגע שהן קופצות ביומן.

(צחוק)

זה רפלקס לא רצוני -- דינג, קליק,
בינג -- זה ביומן שלכם,

"חייב ללכת, אני כבר מאחר לפגישה."(צחוק)

פגישות הן חשובות, נכון?

ושיתוף פעולה הוא המפתח להצלחה של הארגון.

ופגישה שמנוהלת היטב יכולה להוביל
לתוצאות ממש חיוביות שמובילות לפעולות.

אבל בין הגלובליזציה

וטכנולוגיות המידע הנפוצות,

הדרך בה אנחנו עובדים

באמת השתנתה דרמטית במהלך השנים האחרונות.

ואנחנו אומללים. (צחוק)

ואנחנו אומללים לא בגלל שהבחור האחר
לא יכול לנהל פגישות טובות,

זה בגלל MAS, סינרום הקבלה ללא מחשבה,

שזה פצע שנגרם עצמית.

למעשה, יש לי הוכחות שמראות
ש MAS הוא תופעה עולמית.

תנו לי לספר לכם למה.

לפני כמה שנים,
העלתי סרטון ליוטיוב, ובסרטון,

שיחקתי כל שיחת ועידה
ממש גרועה שאי פעם הייתם בה.

הוא באורך של בערך חמש דקות,

ויש בו את כל הדברים שאנחנו
שונאים בפגישות ממש גרועות.

יש את המנהל שאין לו מושג איך לנהל פגישה.

יש את המשתתפים שאין להם מושג למה הם שם.

כל העניין סוג של מתמוטט
לתאונת רכבת שיתופית.

וכולם עוזבים מאוד עצבניים.

זה די משעשע.

(צחוק)

בואו נראה.

(סרטון) המטרה שלנו היום היא להגיע
להסכמה על הצעה מאוד חשובה.

כקבוצה, אנחנו צריכים להחליט עם --

בלופ בלופ --

היי, מי כרגע הצטרף?

היי, זה ג'ו, אני עובד מהבית היום.

(צחוק)

היי ג'ו, תודה שהצטרפת אלינו היום, מעולה.

כרגע אמרתי, יש לנו הרבה אנשים
על השיחה שהיינו רוצים לעבור,

אז בואו נדלג על קריאת התפקידים

ואני אצלול ישר פנימה.

המטרה שלנו היום היא להגיע
להסכמה על הצעה מאוד חשובה.

כקבוצה, אנחנו צריכים להחליט אם --

בלופ בלופ --

(צחוק)

היי, מי כרגע הצטרף?

לא? חשבתי ששמעתי ביפ. (צחוק)

נשמע מוכר?

כן, נשמע מוכר גם לי.

כמה שבועות אחרי שהעלתי את זה,

500,000 אנשים בעשרות מדינות,

אני מתכוון עשרות מדינות,

צפו בסרטון הזה.

ולאחר שלוש שנים,
הוא עדיין מקבל אלפי צפיות בחודש,

הוא קרוב לבערך מליון עכשיו.

ולמעשה, כמה מהחברות הגדולות בעולם,

חברות ששמעתם עליהן אבל אני לא אזכיר,

ביקשו את הרשות שלי להשתמש
בסרטון בהדרכת עובדים חדשים

כדי ללמד את העובדים החדשים שלהם
איך לא לנהל פדישות בחברה שלהם.

ואם המספרים --

יש מליון צפיות והוא בשימוש בחברות --

לא מספיקים להכיח שיש לנו
בעיה עולמית עם פגישות,

יש הרבה הרבה אלפים

של הערות ברשת

אחרי שהסרטון עלה.

אלפי אנשים כתבו דברים כמו,

"אוי, זה היה היום שלי היום!"

"זה היה היום שלי כל יום!"

"זה החיים שלי."

בחור אחד כתב,

"זה מצחיק בגלל שזה נכון.

מפחיד, עצוב, ומדכא כמה שזה נכון.

זה גרם לי לצחוק עד שבכיתי.

ובכיתי, ובכיתי עוד."

(צחוק)

הבחור המסכן הזה אמר,

"החיים היום יומיים שלי
עד הפרישה או המוות, אנחה."

אלה ציטוטים אמיתיים

וזה ממש עצוב.

רעיון משותף שעובר בין כל ההערות האלו ברשת

הוא שהאמונה הבסיסית שאנחנו חסרי אונים

לעשות משהו חוץ מללכת לפגישות האלו

ולסבול את הפגישות האלו
המנוהלות בצורה גרועה

ולחיות כדי לפגוש יום נוסף.

אבל האמת היא, אנחנו לא חסרי אונים בכלל.

למעשה, התרופה ל MAS היא ממש פה בידינו.

היא ממש פה בקצות אצבעותינו, מילולית.

זה משהו שאני קורא לו, לא MAS!

(צחוק)

שזה, אם אני זוכר את הספרדית מהתיכון,

אומר משהו כמו, "מספיק כבר,
תגרמו לזה להפסיק!"

כך לא MAS עובד. זה מאוד פשוט.

ראשית, בפעם הבאה שאתם מקבלים הזמנה לפגישה

שאין לכם הרבה מידע עליה אם בכלל,

תלחצו על כפתור ההיסוס!

זה בסדר, מותר לכם, לכן הוא שם.

זה ממש ליד כפתור ההסכמה.

או כפתור האולי, או כל כפתור
שיש שם כדי לא להסכים מיידית.

אז, צרו קשר עם האדם שהזמין אתכם לפגישה.

אמרו להם שאתם מאוד מתרגשים
לתמוך בעבודה שלהם,

ושאלו אותם מה המטרה של הפגישה הזו,

ותגידו להם שאתם מעוניינים ללמוד איך
אתם יכולים לעזור להם להשיג את המטרה שלהם.

ואם נעשה את זה מספיק פעמים,

ונעשה את זה בכבוד,

אנשים אולי יתחילו להיות יותר מתחשבים

בנוגע לדרך בה הם מוציאים הזמנות לפגישות.

ואתם יכולים לעשות החלטות
יותר מושכלות בנוגע ללקבל אותן.

אנשים אולי למעשה יתחילו
לשלוח אג'נדות. דמיינו!

או שאולי לא יעשו שיחת ועידה
עם 12 אנשים כדי לדבר על מצב

כשהם יכולים פשוט
לשלוח אימייל מהיר ולסיים עם זה.

אנשים אולי יתחילו לשנות
את ההתנהגות שלהם בגלל ששיניתם את שלכם.

והם אולי יחזירו לכם גם את הכיסא. (צחוק)

לא MAS!

תודה לכם.

(מחיאות כפיים)