אתם יודעים, החלק האהוב עלי בלהיות אבא
הוא הסרטים שיוצא לי לצפות בהם.
אני אוהב לחלוק את הסרטים האהובים עלי עם ילדיי
וכשבתי הייתה בת ארבע,
צפינו יחדיו בסרט "הקוסם מארץ עוץ".
הסרט השתלט לחלוטין על דמיונה למשך מספר חודשים.
הדמות האהובה עליה הייתה כמובן גלינדה.
הדבר נתן לה תירוץ נהדר להתהלך בעודה לובשת שמלה מנצנצת
ואוחזת בידה שרביט.
אולם, כשאתה צופה בסרט מספיק פעמים
אתה מתחיל להבין כמה הוא יוצא מגדר הרגיל.
אנחנו חיים ומגדלים את ילדינו
במעין קומפלקס תעשייתי-מסחרי המבוסס על פנטזיות של ילדים.
אך "הקוסם מארץ עוץ" עמד לבדו
הוא לא יצר את המגמה הזו.
ארבעים שנה מאוחר יותר, המגמה הזו סוף סוף תפסה תאוצה
כשהדבר מתבטא בסרט אחר
שהציג דמות מתכתית
ודמות פרוותית
המצילות בחורה על ידי התחפשות לשומרים בשירות האויב.
אתם יודעים על מה אני מדבר ? (צחוק)
כן.
ישנו הבדל גדול בין שני הסרטים הללו
בעצם שני הבדלים גדולים בין "הקוסם מארץ עוץ"
וכל הסרטים שאנחנו רואים היום.
הראשון הוא שיש מעט מאד אלימות ב"קוסם מארץ עוץ".
נכון, הקופים המעופפים מתנהגים בצורה תוקפנית למדי אך כך גם עצי התפוחים.
אולם, אני חושב שאם "הקוסם מארץ עוץ" היה נוצר בימינו,
הקוסם היה אומר "דורותי, את המושיעה של ארץ עוץ
כפי שהנבואה חזתה.
השתמשי בנעלי הבית הקסומות שלך כדי להביס
את הצבאות יצירי-המחשב של המכשפה המרשעת."
אבל זה לא הנוסח המוכר לנו.
עוד דבר שלטעמי הוא ייחודי ל"קוסם בארץ עוץ"
הוא שכל הדמויות האמיצות ביותר
והחכמות ביותר ואף המרושעות ביותר
הן דמויות נשיות.
התחלתי להבחין בזה
כשצפיתי עם בתי ב"מלחמות הכוכבים",
דבר שקרה מספר שנים מאוחר יותר, כשהנסיבות השתנו.
באותו זמן כבר היה לי בן.
הוא היה רק בן שלוש באותו זמן.
הוא לא הוזמן לצפות איתנו משום שהיה צעיר מדי בשביל זה.
אולם, הוא היה ילד שני במספר
ורמת הפיקוח שלנו צנחה משמעותית. (צחוק)
אז הוא שוטט לו לתוך החדר,
והדבר הותיר בו חותם
כפי שאם ברווזה משפיעה על אפרוחיה הברווזונים,
ואני לא חושב שהוא הבין את ההתרחשויות
אבל הוא בהחלט "ספג" אותן לתוך מוחו.
ואני תוהה מה בדיוק הוא "ספג".
האם הוא מעבד מסרים כמו אומץ
והתמדה ונאמנות ?
האם הוא מבין שלוק
מצטרף לצבא שמטרתו היא למוטט את הממשלה ?
האם הוא מבין
שיש רק בנים ביקום הזה
פרט לדודה ברו וכמובן הנסיכה הזו,
שהיא מאד מגניבה, אבל בעצם נמצאת ברקע למשך רוב הסרט
עד שלקראת סופו היא "זוכה" להעניק לגיבור היום מדליה וקריצה שובבה
כדי להודות לו על שהציל את היקום, דבר שהוא עשה
באמצעות הקסם שהוא נולד עימו ?
השוו מצב דברים זה ל"קוסם מארץ עוץ" בגרסת 1939.
איך דורותי מצילה את היום בסרט שלה ?
על ידי התיידדות עם כולם
והפיכתה למנהיגה.
זה העולם שבו הייתי רוצה לגדל בו את ילדיי
ארץ עוץ, נכון ? ולא עולם בו הגברים שבחבורה רבים ביניהם
שזה המקום שבו אנו נמצאים ביום.
למה יש שימוש כה נרחב בכוח - במובן של אלימות -
בסרטים המיועדים עבור ילדינו
ושימוש כה מועט ב"דרך הלבנים הצהובות" ?
יש הרבה כתיבה איכותית על הנושא הזה, כיצד ילדות מושפעות
מסרטי ילדים מוכווני-אלימות עבור הקהל הזכרי הצופה בהם
וכדאי לכם לקרוא אותה. היא מצוינת.
לא קראתי הרבה על איך שבנים מגיבים למסרים הללו.
אני יודע מניסיוני
שהנסיכה ליה לא סיפקה את ההקשר הנכון
שהייתי יכול להשתמש בו בעודי מנווט את דרכי בעולם המבוגרים
שהוא כמובן משותף לגברים ונשים. (צחוק)
אני חושב שהיה רגע של "נשיקה ראשונה"
שבמהלכו חשבתי שהכתוביות תיכף יחלו לרוץ על פני המסך
מפני שזו הנקודה שבה הסרט אמור להסתיים, נכון ?
הגיבור סיים את מסעו, הוא זכה בבחורה.
למה הם עדיין עומדים שם ?
אני לא מבין מה עוד צריך לקרות.
הסרטים מתמקדים בעיקר בהבסת הנבל התורן
ובהשגת הפרס ולא נשאר הרבה מקום
עבור מערכות יחסים אחרות ומסעות אחרים.
זה כאילו שאם אתה בן,
אז אתה חיה מגושמת וחביבה,
ואם אתה בת, כדאי שתצטייד בחליפת השריון שלך.
יש הרבה יוצאים מן הכלל,
ואני אשמש כמגן של כל נסיכת "דיסני" בפני כל אחד מכם.
אבל בהחלט נוצר פה מסר עבור הבנים שבחבורה,
שהם לא בדיוק קהל היעד של הסרט.
הם עושים עבודה נהדרת בלימוד בנות
איך לצאת נגד השלטון הגברי,
אבל הם לא בהכרח מראים לבנים
כיצד הם אמורים לצאת נגד אותו שלטון.
אין דמויות האמורות לשמש להם כדוגמא.
בנוסף, יש בנמצא נשים נהדרות
שכותבות סיפורים חדשים עבור ילדינו,
אבל עד כמה שהרמיוני וקטניס הן דמויונות מצוינות ורב-מימדיות
עדיין מדובר בסרטי מלחמה לכל דבר ועניין.
בנוסף יש לציין את האולפן המצליח ביותר בכל הזמנים
שממשיך לנפק קלאסיקה אחר קלאסיקה,
אשר כל אחת מהן עוסקת
במסעו של ילד, או גבר,
או שני גברים שהם חברים, או גבר ובנו הצעיר,
או שני גברים שמגדלים ילדה קטנה.
עד עכשיו, כפי שבוודאי רבים מכם חושבים,
השנה הם סוף סוף הוציאו לאור את "אמיצה".
אני ממליץ על הסרט בחום לכולכם. אתם יכולים להזמין אותו ולצפות בו.
האם אתם זוכרים מה אמרו המבקרים כש"אמיצה" יצא לקולנוע ?
"הו, אני לא מאמין שפיקסאר יצרו "סרט נסיכות"."
הסרט מצוין. אל תתנו להם לעצור בעדכם מלצפות בו.
עכשיו, כמעט כל הסרטים הללו נכשלים ב"מבחן בכדל".
אני לא יודע אם שמעתם עליו.
הוא עוד לא בדיוק פרץ לתודעת הציבור,
אבל אולי היום נוכל להאיץ את התהליך.
אליסון בכדל היא אמנית קומיקס
ואי שם באמצע שנות ה-80, היא הקליטה שיחה
שהיא ניהלה עם חברתה בנוגע לסרטים שהן צפו בהם יחדיו.
זה פשוט מאד, יש בסך הכל שלוש שאלות שאתם אמורים לשאול את עצמכם:
האם יש יותר מדמות אחת בסרט
ממין נקבה שמדברת במהלכו?
אז תתחילו מעמידה ברף הזה.
האם הנשים האלה מדברות ביניהן באיזושהי נקודת זמן במהלך הסרט?
והאם השיחה שלהן נוגעת לנושא שלא קשור
לבחור ששתיהן מחבבות? (צחוק)
נכון? תודה לכם. (מחיאות כפיים)
תודה רבה לכם.
שתי נשים שמדברות אחת עם השניה על כל מיני דברים.
זה קורה. ראיתי את זה קורה,
ועדיין, נדיר לראות את זה מתרחש בסרטים
שלמדנו להכיר ולאהוב.
למעשה, השבוע הלכתי לראות
סרט מצוין בשם "ארגו".
נכון? יש דיבורים על מועמדות לאוסקר, מאד מצליח בקופות הכרטיסים,
בעצם ישנה הסכמה כללית לכך שמדובר בסרט הוליוודי איכותי.
הסרט הזה נכשל ב"מבחן בכדל"
ואני לא חושב שזה צריך לקרות, כי חלק גדול מהסרט הזה,
אני לא יודע אם יצא לכם לראותו, אבל חלק גדול ממנו
מתרחש בשגרירות שבה מתחבאים גברים ונשים
בזמן משבר בני הערובה.
יש כמה וכמה סצינות שבהן הגברים
מנהלים שיחות עמוקות ומלאות חרדה במהלך הימצאם במחבוא הזה
ורגע השיא עבור אחת מהדמויות הנשיות בסרט מתרחש כאשר
היא מציצה מעבר לדלת ואומרת "מותק, אתה בא למיטה?"
זוהי בעצם הוליווד האמיתית.
אז הבה ונביט במספרים
מתוך 100 הסרטים המפופולאריים של 2011,
בכמה מהם אשה שיחקה את הדמות הראשית ?
אחת עשרה. לא רע.
זה פחות ממספר הנשים
שנבחרו לקונגרס בבחירות האחרונות, אז מצבנו טוב בסך הכל.
אבל יש מספר גדול מזה שהצגתי
שהולך להפיל את כל הנוכחים בחדר הזה מהכסא.
בשנה שעברה, עיתון ה"ניו יורק טיימס" פרסם מחקר
שבוצע על ידי הממשלה.
הנה הממצאים:
אחת מתוך כל חמש נשים בארה"ב
אומרת שהיא הותקפה מינית מתישהו במהלך חייה.
עכשיו, אני לא חושב שזו אשמתה של תרבות הבידור בת זמננו.
אני לא חושב שיש קשר בין זה לסרטי ילדים.
אני אפילו לא חושב
שיש קשר ישיר בין נתון זה לוידאו קליפים או פורנוגרפיה,
אבל משהו אינו כשורה,
וכשאני שומע את הנתון הסטטיסטי הזה,
אחד הדברים שעולים במוחי
הוא שמדובר במספר גדול של עברייני מין.
מי האנשים הללו ? מה הם לומדים ?
מה הם לא משכילים להבין ?
האם הם "סופגים" את המסר
שתפקידו של הגיבור הוא להביס את הנבל באמצעות אלימות
ואז לקבל את הפרס, שהוא אשה
חסרת חברים שאינה מדברת ?
האם זה המסר שנקלט במוחנו ?
אתם יודעים,
כהורה שיש לו הזכות
לגדל ילדה
כמו כל אלה מכם שעושים את אותו הדבר,
אנו מגלים את העולם הזה שבו קיים הנתון הסטטיסטי הזה
כמקום מאד מפחיד שעלינו להכין את בנותינו לקראתו.
יש ברשותנו כלים כמו "גירל פאוור" (כוח נשי),
ואנחנו מקווים שזה יעזור,
אבל עלי לתהות, האם "גירל פאוור" הולך להגן עליהן
אם באותו הזמן, בין אם במעשה או במחדל,
אנו מלמדים את בנינו לשמור על כוחם הגברי?
כוונתי היא, שאם מסתכלים על רשימת הסרטים ב"נטפליקס"
ישנו דבר אחד מאד חשוב שאנו יכולים לעשות
ואני פונה בעיקר לאבות שנמצאים פה היום.
אני חושב שאנחנו צריכים להראות לבנינו
הגדרה חדשה למושג "גבריות".
הגדרת המושג "גבריות" כבר עוברת שינוי משמעותי ברגעים אלה ממש
בוודאי יצא לכם לקרוא איך הכלכלה החדשה משנה
את חלוקת התפקידים בין מי שנשאר בבית לבין מי שיוצא להביא משכורת.
זה נושא שזוכה להתייחסות נרחבת
אז הבנים שלנו יצטרכו למצוא דרך
להסתגל למצב הזה, ליצור איזושהי מערכת יחסים חדשה,
ואני חושב שעלינו להראות להם ולהדגים עבורם
איך גבר אמיתי
הוא מישהו שבוטח באחיותיו
ומכבד אותן, ורוצה להיות שותף שלהן,
ומגן עליהן מפני הנבלים האמיתיים,
שהם גברים אחרים שרוצים לפגוע בנשים.
אני חושב שמבחינת רשימת הסרטים ב"נטפליקס" זה מתפקידנו
למצוא את הסרטים שעומדים בהצלחה ב"מבחן בכדל",
אם נוכל למצוא את הסרטים האלה. עלינו למצוא את הגיבורות
שמככבות בסרטים אלה,
שמראות אומץ אמיתי, שמסוגלות ליצור קירוב לבבות,
ועלינו לדחוק בבנינו להזדהות עם הגיבורות הללו
ולומר "אני רוצה להיות שותף שלהן"
מפני שבסופו של דבר הם יהיו שותפים שלהן.
כששאלתי את בתי מיהי הדמות החביבה עליה ב"מלחמות הכוכבים"
אתם יודעים מה היא ענתה ?
אובי-וואן.
אובי-וואן קנובי וגלינדה.
מה יש לשתי הדמויות הללו במשותף?
אולי לא מדובר רק בשמלה מנצנצת.
מדובר בעצם בדמויות בעלות מומחיות.
אלה שתי דמויות שבסרטים בהם הן מופיעות
יודעות יותר מכל דמות אחרת,
והן אוהבות לחלוק את הידע שלהן עם אנשים אחרים
ולעזור להם לממש את הפוטנציאל שלהם.
מדובר בעצם במנהיגים.
זה הסיפור שהייתי רוצה עבור בתי,
וזה הסיפור שאני רוצה עבור בני.
אני רוצה לראות יותר סיפורים כאלה.
אני רוצה פחות סיפורים בהם נאמר לבני
"לך והילחם לבד",
ויותר סיפורים בהם הוא נדרש להיות חלק מצוות
אולי אף צוות בהנהגתן של נשים,
במטרה לעזור לאנשים
להפוך להיות אנשים טובים יותר
כמו הקוסם מארץ עוץ.
תודה לכם.