חוויתי את ההפיכה הצבאית הראשונה שלי בגיל ארבע.

בגלל ההפיכה,

המשפחה שלי נאלצה לעזוב את מולדתי שבגאנה

ולעבור לגמביה.

בתהפוכות הגורל,

שישה חודשים לאחר שהגענו,

גם שם היתה הפיכה צבאית.

אני זוכר בבירור איך העירו אותי באמצע הלילה

ואיך אספנו את מעט החפצים שיכולנו לאסוף

והלכנו כמעט שעתיים

לבית מסתור.

במשך שבוע ישנו מתחת למיטות שלנו

בגלל שפחדנו שכדורים ישרקו דרך החלון.

אז, בגיל שמונה,

עברנו לבוצואנה.

הפעם, זה היה שונה.

לא היו הפיכות.

הכל עבד. חינוך נהדר.

היו להם תשתיות כל כך טובות

כך שאפילו אז היתה להם

מערכת טלפון מבוססת על סיב אופטי,

הרבה לפני שזה הגיע למדינות המערביות.

הדבר היחיד שלא היה להם

זה שלא היתה להם

תחנת טלויזיה לאומית משלהם,

אז אני זוכר שצפיתי

בטלויזיה מדרום אפריקה השכנה,

וראיתי את נלסון מנדלה בכלא

מקבל הזדמנות להשתחרר

אם הוא יוותר על המאבק באפרטהייד.

אבל הוא לא השתחרר. הוא סירב לעשות זאת

עד שהוא באמת ישיג את המטרה שלו

של שחרור דרום אפריקה מאפרטהייד.

ואני זוכר שהרגשתי איך מנהיג טוב אחד בלבד

יכול לחולל שינוי כל כך גדול באפריקה.

אז בגיל 12,

המשפחה שלי שלחה אותי לבית ספר תיכון בזימבבוואה.

בהתחלה, גם זה היה מדהים:

כלכלה בצמיחה, תשתיות מצויינות,

וזה היה נראה כמו מודל

לפיתוח כלכלי באפריקה.

סיימנתי תיכון בזימבבוואה

והלכתי לקולג'.

שש שנים לאחר מכן, חזרתי למדינה.

הכל היה שונה.

היא התנפצה לרסיסים.

מיליוני אנשים היגרו ממנה

הכלכלה היתה עיי חורבות,

והיה נדמה פתאום כאילו 30 שנים

של התפתחות נמחקו.

איך מדינה יכולה להתקלקל כל כך, כל כך מהר?

רוב האנשים יסכימו

שזה הכל בגלל מנהיגות.

אדם אחד, הנשיא רוברט מוגאבה,

אחראי כמעט לבדו

להרס המדינה הזו.

עכשיו, כל החוויות האלו של חיים

בחלקים שונים של אפריקה

בהתבגרותי

עשו לי שני דברים.

הדבר הראשון הוא שזה גרם לי להתאהב באפריקה.

לכל מקום אליו הלכתי,

חוויתי את היופי הנפלא של היבשת שלנו

וראיתי את החוסן והרוח של האנשים שלנו,

ובאותו זמן, הבנתי שאני רוצה להקדיש

את שארית חיי להפיכת היבשת הזו לנהדרת.

אבל גם הבנתי שלהפוך את אפריקה לנהדרת

ידרוש התייחסות לנושא הזה של מנהיגות.

אתם מבינים, כל המדינות האלה שחייתי בהן,

ההפיכות

והשחיתות שראיתי בגאנה וגמביה

ובזימבבוואה,

היו מנוגדות לדוגמאות הנפלאות שראיתי

בבוצואנה ובדרום אפריקה
למנהיגות טובה.

זה גרם לי להבין שאפריקה תקום או תיפול

על האיכות של מנהיגינו.

עכשיו, אפשר אולי לחשוב, כמובן,

מנהיגות משנה בכל מקום.

אבל אם תיקחו עמכם דבר אחד מהשיחה הזו היום

קחו זאת:

באפריקה, יותר מבכל מקום אחר בעולם,

ההבדל שמנהיג טוב אחד יכול לחולל

הוא גדול בהרבה מבכל מקום אחר, וזו הסיבה:

בגלל שבאפריקה, יש לנו מוסדות חלשים,

כמו מערכת המשפט, החוקה,

החברה האזרחית וכן הלאה.

אז הנה כלל אצבע שאני מאמין בו:

כשלחברות יש מוסדות חזקים,

ההבדל שמנהיג טוב אחד יכול לחולל הוא מוגבל,

בעוד שכשיש לך מוסדות חלשים,

אז מנהיג טוב אחד בלבד

יכול להרים או להרוס את המדינה.

בואו נעשה את זה קצת יותר מוחשי.

אתה הופך לנשיא ארצות הברית.

אתה חושב, "ואו, הגעתי.

אני האדם החזק ביותר בעולם".

אז אתה מחליט, אולי תנו לי להעביר איזה חוק.

פתאום, הקונגרס מקיש לך על הכתף

ואומר "לא, לא, לא, לא, לא, אתה לא יכול לעשות את זה."

אתה אומר "תנו לי לנסות בדרך הזו."

הסנאט בא ואומר "אה-אה,

אנחנו לא חושבים שאתה יכול לעשות זאת."

אתה אומר "אולי תנו לי להדפיס קצת כסף.

אני חושב שהכלכלה צריכה גירוי."

נגיד הבנק המרכזי יחשוב שאתה משוגע.

אולי ידיחו אותך בגלל זה.

אבל אם אתה הופך לנשיא של זימבבוואה,

ואתה אומר "אתם יודעים, אני ממש אוהב את העבודה הזו.

אני חושב שאשאר בה לנצח."
[צחוק]

ובכן, אתה פשוט יכול.

אתה מחליט שאתה רוצה להדפיס כסף.

אתה מתקשר לנגיד הבנק המרכזי ואומר:

"בבקשה תכפילו את אספקת הכסף."

הוא יאמר "אוקיי, כן, אדוני,

האם יש משהו נוסף שאני יכול לעשות עבורך?"

זה הכח שיש למנהיגים אפריקאים,

וזו הסיבה בגללה הם מחוללים את השינוי הכי משמעותי

על היבשת.

החדשות הטובות הן

שהאיכות של המנהיגים שלנו הולכת ומשתפרת.

היו לנו שלושה דורות של מנהיגים, לדעתי.

הדור הראשון הוא אלה שהופיעו

בשנות ה-50 וה-60.

אנשים כמו קוואמה נקרומה מגאנה

וג'וליוס נייררה מטנזניה.

המורשת שהם השאירו לנו היא
שהם הביאו עצמאות לאפריקה.

הם שיחררו אותנו מהקולוניאליזם,

ובואו ניתן להם קרדיט על כך.

אחריהם הגיע הדור השני.

אלו הם אנשים שלא הביאו דבר

מלבד הרס וחורבן לאפריקה.

חשבו לוחמה, שחיתות, הפרת זכויות אדם.

זה הסטריאוטיפ של המנהיג האפריקאי הטיפוסי

שאנו חושבים עליו בדרך כלל:

מובוטו ססה סקו מזאיר

סאני אבאצ'ה מניגריה.

החדשות הטובות הן שרוב המנהיגים האלה
כבר לא איתנו,

והם הוחלפו על ידי הדור השלישי,

אלו הם אנשים כמו נלסון מנדלה המנוח

ורוב המנהיגים שאנו רואים באפריקה היום,

כמו פול קגאמה וכן הלאה.

עכשיו, המנהיגים האלה בהחלט אינם מושלמים,

אך הדבר האחד שהם עשו הוא

שהם ניקו הרבה מהבלאגן של הדור השני.

הם הפסיקו את הלחימה.

ואני קורא להם הדור המייצב.

הם הרבה יותר אחראים לעם שלהם,

הם שיפרו את מדיניות המאקרו-כלכלה,

ואנו רואים לראשונה

את אפריקה צומחת, ולמעשה זוהי

הכלכלה הגדלה בקצב
השני הכי המהיר בעולם.

אז המנהיגים האלה בשום מובן אינם מושלמים,

אבל הם באופן כללי

המנהיגים הכי טובים שראינו

בחמישים השנים האחרונות.

אז לאן ממשיכים מכאן?

אני מאמין שלדור הבא

שיבוא אחרי הדור הזה, הדור הרביעי,

יש הזדמנות ייחודית

לשנות את פני היבשת.

באופן ספציפי, הם יכולים לעשות שני דברים

שהדורות הקודמים לא עשו.

הדבר הראשון שהם צריכים לעשות

הוא ליצור שגשוג עבור היבשת.

למה שגשוג הוא כה חשוב?

בגלל שאף אחד מהדורות הקודמים

לא הצליח לטפל בבעיה הזו של העוני.

לאפריקה היום

יש את האוכלוסיה הגדלה בקצב המהיר בעולם,

אך גם הענייה ביותר.

עד שנת 2030,

באפריקה יהיה כח עבודה גדול מבסין,

ועד 2050,

יהיה בה את כח העבודה הגדול בעולם.

מיליאד אנשים יזדקקו למשרות באפריקה,

אז אם לא נצמיח את הכלכלות שלנו מהר מספיק,

אנחנו יושבים על פצצה מתקתקת,

לא רק עבור אפריקה, אלא עבור כל העולם.

הרשו לי להראות לכם דוגמה

לאדם אחד שחי את המורשת הזו

של יצירת שגשוג: לטישיה.

לטישיה היא אשה צעירה מקניה

שבגיל 13 נאלצה לנשור מבית הספר

בגלל שהמשפחה שלה 
לא יכלה לשלם את דמי הלימוד.

אז היא התחילה עסק משלה בגידול ארנבים,

שבמקרה נחשבים למעדן בחלק הזה של קניה

שבו היא חיה.

העסק הצליח כל כך, שתוך שנה

היא העסיקה 15 נשים

והיתה מסוגלת לייצר מספיק הכנסה

כדי לשלוח את עצמה לבית הספר,

ודרך הנשים הללו

לממן בית ספר עבור 65 ילדים נוספים.

ברווחים שהיא הפיקה

היא השתמשה לבניית בית ספר,

וכיום היא מחנכת

400 ילדים בקהילה שלה.

והיא בדיוק הגיעה לגיל 18.

[מחיאות כפיים]

דוגמה נוספת היא אריק רג'אונרי.

אריק בא מהאי מדגסקר.

עכשיו, אריק הבין שחקלאות

תהיה המפתח ליצירת משרות

בחלקים הכפריים של מדגסקר,

אבל הוא גם הבין שדשן היה

מאוד יקר עבור רוב החקלאים במדגסקר.

במדגסקר יש עטלפים מאוד מיוחדים

שמייצרים גללים

שיש בהם הרבה חומרים מזינים.

ב-2006, אריק התפטר מעבודתו כרואה חשבון

והקים חברה לייצור

דשן מגללי העטלפים.

כיום, אריק בנה עסק

שמניב מספר מיליוני דולרים של רווחים,

והוא מעסיק 70 אנשים במשרה מלאה

ו-800 נוספים במהלך העונה

בה העטלפים מטילים את גלליהם הכי הרבה.

עכשיו, מה שאני אוהב בסיפור הזה

הוא שהוא מראה שהזדמנויות ליצירת שגשוג

נמצאות כמעט בכל מקום.

אריק ידוע בתור איש העטלף.

[צחוק]

ומי חשב שאפשר

לבנות עסק של מולטי-מיליון דולרים

ולהעסיק כל כך הרבה אנשים

רק מקקי של עטפלים?

[צחוק]

הדבר השני שהדור הזה צריך לעשות

הוא ליצור את המוסדות שלנו.

הם צריכים לבנות אותם כך

שלעולם לא נוחזק יותר כבני ערובה

על ידי מעטים כמו רוברט מוגאבה.

עכשיו, כל זה נשמע נהדר,

אבל מהיכן יגיע הדור הרביעי הזה?

האם פשוט נשב ונקווה שהם יגיחו

במקרה, או שאלוהים יתן לנו אותם?

לא, אני לא חושב.

זה נושא חשוב מכדי שנשאיר אותו ליד המקרה.

אני מאמין שעלינו ליצור מוסדות אפריקאים,

מקומיים, שיזהו ויפתחו

את המנהיגים האלה באופן שיטתי ומעשי.

אנחנו עושים זאת במהלך 10 השנים האחרונות

באמצעות האקדמיה האפריקאית למנהיגות.

לטישיה היא אחת מהמנהיגות הצעירות שלנו.

היום, יש לנו 700 מהם, שמטופחים

למען היבשת האפריקאית,

ובמשך 50 השנים הבאות

אנו מצפים ליצור 6,000 מהם.

אבל יש דבר אחד שהטריד אותי.

אנחנו מקבלים כ-4000 בקשות קבלה בשנה

עבור 100 מנהיגים צעירים שאנו יכולים לקבל

לאקדמיה הזו,

אז ראיתי את הרעב העצום שקיים

להכשרת המנהיגות הזו שאנו מציעים.

אבל לא הצלחנו לספק אותו.

אז היום, אני מכריז בפעם הראשונה בפומבי

על הרחבה של החזון

של האקדמיה האפריקאית למנהיגות.

אנחנו בונים 25 אוניברסיטאות חדשות באפריקה

שהולכות לטפח את הדור הבא

של מנהיגים אפריקאים.

כל קמפוס יכיל 10,000 מנהיגים בכל זמן

אז אנחנו נחנך ונפתח

250,000 מנהיגים בכל רגע נתון.

[מחיאות כפיים]

במהלך 50 השנים הבאות, המוסד הזה

יצור 3 מיליון מנהיגים של שינוי

עבור היבשת.

התקווה שלי היא שחצי מהם

יהפכו להיות היזמים שאנו צריכים,

שייצרו את המשרות שאנו צריכים,

והחצי השני

יכנס לממשלות

ולארגונים ללא מטרות רווח,

והם יבנו את המוסדות להם אנו זקוקים.

אבל הם לא ילמדו רק לימודים אקדמיים.

הם גם ילמדו איך להפוך למנהיגים,

והם יפתחו את כישוריהם כיזמים,

אז חשבו על כך בתור

מוסדות הלימודים היוקרתיים של אפריקה,

אבל במקום להתקבל על סמך ממוצע הציונים שלך

או בגלל כמה כסף שיש לך

או מאיזו משפחה אתה בא,

הקריטריון העיקרי לקבלה לאוניברסיטה הזו

יהיה מהו הפוטנציאל שיש לך

לשינוי פני אפריקה?

אך מה שאנחנו עושים

הוא רק קבוצה אחת של מוסדות.

אנו לא יכולים לשנות את אפריקה לבדנו.

התקווה שלי

היא שהרבה, הרבה מוסדות אפריקאים מקומיים

יצמחו וישגשגו,

ושהמוסדות הללו יעבדו כולם יחד

למעך חזון משותף של פיתוח

הדור הבא של מנהיגים אפריקאים,

הדור הרביעי,

והם ילמדו אותם את המסר המשותף הזה:

צרו משרות, בנו את המוסדות שלנו.

נלסון מנדלה פעם אמר,

"כל כמה זמן,

מוטל על דור להיות גדול.

אתם יכולים להיות הדור הגדול הזה."

אני מאמין שאם נקפיד לזהות ולטפח

את הדור הבא של מנהיגים אפריקאים,

אז הדור הרביעי הזה שמגיע

יהיה הגדול ביותר שאפריקה

ואכן העולם כולו, ראה אי פעם.

תודה

[מחיאות כפיים]