האיש הזה עוטה
משהו שמכונה
"זקן דבורים."
[צחוק]
זקן מלא דבורים.
זה ודאי מה שעולה
בדעת רבים מכם
כשאתם חושבים
על דבורי-דבש, על חרקים,
או כל דבר שיש לו
יותר משתי רגליים.
קודם כל ברצוני לומר לכם:
קלטתי אתכם.
אני מבין את זה.
אבל צריך לדעת עוד דברים רבים,
ואני רוצה שתפתחו כאן
את הראש שלכם,
תשאירו אותו פתוח ותשנו
את השקפתכם על דבורי הדבש.
שימו לב שהאיש הזה
לא נעקץ.
הוא ודאי קשר לסנטרו
מלכת דבורים,
ושאר הדבורים נמשכות אליה.
וזה בעצם ממחיש את יחסינו
עם דבורי הדבש,
שנמשכים כבר אלפי שנים.
התפתחנו מאד בצמוד,
כי אנו תלויים בדבורים
לצרכי האבקה,
ולאחרונה יותר
אפילו כמוצר כלכלי.
רבים מכם ודאי שמעו
שהדבורים נעלמות.
לא סתם מתות, אלא נעלמות.
אנו אפילו לא מוצאים
גוויות שלהן.
קוראים לזה "הפרעת קריסת המושבה",
וזו תופעה מוזרה.
חוקרים בכל העולם
עדיין לא יודעים מה גורם לכך,
אך אנו כן יודעים
שלצד הירידה במספר הדבורים,
מחיריהם של יותר
מ-130 סוגי פירות וירקות
שאנו תלויים בהם למזוננו,
עולים.
כך שדבורי הדבש חשובות
מבחינת תפקידן בכלכלה
וגם בחקלאות.
כאן אתם רואים כמה תמונות
של מה שמכונה
"גגות ירוקים"
או חקלאות עירונית.
אנו מכירים
את התמונה משמאל, שמראה
גינה שכונתית מקומית בדרום העיר.
זה המקום לו אני קורא בית.
יש לי כוורת דבורים בחצר האחורית.
ובעתיד אולי יהיה לי
גם גג ירוק,
ככל שננצל עוד שטחים עירוניים,
שיש בהם המון
מרחבי גינון.
הביטו בתמונה זו,
מעל לקו אורנג' של התחתית, בבוסטון.
נסו לאתר את הכוורת.
היא נמצאת שם.
היא על הגג,
ממש בפינה.
והיא נמצאת שם
כבר כמה שנים.
כיום הכוורן העירוני עובד כך,
שהכוורות די מוסתרות,
ולא מאיזה צורך מעשי,
אלא רק כי אנשים לא חשים בנוח
עם עצם קיומן,
ולכן ברצוני היום
שתחשבו על זה,
על היתרונות של הדבורים בעיר
ומדוע הן באמת דבר נפלא.
אתן לכם הסבר קצרצר
איך ההאבקה עובדת.
אנו יודעים שהפרחים
של הפירות והירקות,
אפילו האספסת שבמספוא
של חיות המשק
עבור הבשר שאנו אוכלים,
תלויים במאביקים,
בצמח יש איברים זכריים ונקביים,
ועקרונית, המאביקים נמשכים לצמחים
בגלל הצוף שלהם,
ואגב כך,
הדבורה שמבקרת כמה פרחים
ואוספת קצת אבקה,
או את המקבילה לזרע הזכרי,
אגב כך,
ואז עוברת לפרחים אחרים
ובסופו של דבר
ייווצר תפוח, במקרה הזה.
אתם רואים את הכיוון:
הפטוטרת נופלת.
הפריחה נופלת
עד שאנו אוכלים אותו,
זו סקירה כללית
כיצד פועלת ההאבקה.
הבה נחשוב על החיים בעיר,
לא היום,
ולא בעבר, אלא מה דעתכם
על עוד 100 שנה?
איך זה ייראה?
עומדים בפנינו אתגרים כבירים ועצומים
בימים אלה של היעלמות בתי-גידול.
יש לנו יותר ויותר בני-אדם,
מיליארדי בני-אדם, ובעוד 100 שנה
האל יודע כמה יהיו,
וכמה מעט מקום יהיה לכולם,
כך שעלינו לשנות את
אופן התייחסותנו לערים,
ואם נביט על תמונה זו משמאל,
של העיר ניו-יורק כיום,
רואים כמה רבים הם
גווני האפור והחום.
יש לנו יריעות זפת על הגגות
שמחזירות את החום
בחזרה לאטמוספרה,
וזה ללא ספק תורם
להתחממות הגלובלית.
מה דעתכם שבעוד 100 שנה
יהיו לנו גגות ירוקים
וגינון בכל מקום,
ונגדל את התוצרת שלנו
ממש בעיר?
נחסוך בעלויות תובלה,
נחסוך בעזרת תזונה בריאה יותר,
וגם נחנך
וניצור מקומות עבודה
חדשים ומקומיים.
אנו זקוקים לדבורים
למען עתיד ערינו וחיינו בעיר.
הנה כמה נתונים שאספנו
בעזרת החברה שלנו
"בסט ביז", שבה אנו מביאים,
מתקינים ומנהלים
כוורות דבורי-דבש
עבור כל מי שרוצה,
בעיר, בכפר,
ואנו מכניסים את דבורי הדבש
ואת מושג הכוורנות
בחצרותיכם האחוריות או על הגגות
או אפילו ביציאות החירום,
ורואים כמה זה פשוט
וכמה זה אפשרי.
זיהינו מגמה מנוגדת לאינטואיציה
במספרים האלה. אז בואו נבחן
את הנתונים האלה, למעלה,
של ההישרדות אחרי
תרדמת החורף.
זו היתה בעיה גדולה
במשך שנים רבות,
בערך מאז סוף שנות ה-80,
כשהופיעה קרדית הוורואה
והביאה איתה הרבה
נגיפים שונים, חיידקים
ומחלות פטרייתיות.
קשה לשרוד את תרדמת החורף,
ובתקופה הזו אובדות
רוב המושבות,
ואנו גילינו שבערים,
הדבורים שורדות
טוב יותר מאשר בכפר.
קצת מנוגד לאינטואיציה, נכון?
אנו חושבים:
"דבורים - כפר - חקלאות",
אבל הדבורים מראות
משהו אחר.
הדבורים אוהבות להיות בעיר.
[צחוק]
ויותר מכך:
הן מייצרות יותר דבש.
הדבש העירוני טעים.
הדבורים של בוסטון,
על גג מלון "סיפורט",
ששם יש לנו
מאות אלפי דבורים
שמעופפות מעלינו ממש עכשיו
ואני בטוח שאיש מכם
לא שם לב אליהן כשעברנו שם,
עפות אל כל
הגינות הקהילתיות המקומיות
ומייצרות דבש טעים ובריא
בדיוק לפי הטעם
של הפרחים בעירנו.
כך שהתפוקה של הכוורות בעיר,
במונחי ייצור דבש,
גבוהה יותר, וכך גם ההישרדות
אחרי תרדמת החורף,
בהשוואה לאזורים הכפריים.
שוב, מעט מנוגד לאינטואיציה.
ואם נביט לאחור,
על קו הזמן
של בריאות דבורי הדבש,
אנו יכולים לחזור לשנת 950 ולראות
שהיתה גם תמותה רבה
של דבורים באירלנד.
כך שבעיות הדבורים היום
אינן בהכרח חדשות.
זה קרה גם
לפני אלף שנים,
אך אנו לא מספיק שמים לב
לבעיות האלה בעיר.
אז דבר אחד ברצוני
לעודד אתכם להקדיש לו מחשבה
הוא המושג של האי העירוני.
חישבו על כך
שבעיר אולי חם יותר.
מדוע הדבורים
משגשגות יותר בעיר?
זו שאלה חשובה
שתעזור לנו להבין
מדוע הן בכלל נמצאות בעיר.
אולי בעיר יש יותר אבקה.
כשהרכבות מגיעות למרכזי הערים,
ייתכן שהן נושאות איתן
אבקה קלה מאד,
והעיר היא פשוט
מרכול אחד גדול.
המון עצי תרזה גדלים
לאורך פסי הרכבת.
אולי בעיר יש פחות חומרי הדברה
מאשר באזורים הכפריים.
אולי יש דברים נוספים
שפשוט טרם חשבנו עליהם,
אך הנה מושג אחד שכדאי
לחשוב עליו: האי העירוני.
וקריסת מושבה אינה הדבר היחיד
שפוגע בדבורי הדבש.
דבורי הדבש גוססות,
וזהו אתגר עצום וכביר
של זמננו.
כאן אתם רואים
את מפת העולם,
ואנו עוקבים אחר התפשטות
קרדית הוורואה.
קרדית הוורואה הזו
היא ששינתה את חוקי המשחק
בכוורנות, ואתם רואים,
מימין למעלה,
השנים מתחלפות,
אנו מגיעים לזמן המודרני,
ואתם רואים את התפשטות
קרדית הוורואה
החל מתחילת המאה ה-20.
כאן זה 1968,
והיא מכסה כמעט את כל אסיה.
1971, ראינו שהיא מתפשטת
לאירופה ולדרום אמריקה,
וכשאנו מגיעים לשנות ה-80,
ובפרט 1987,
קרדית הוורואה הגיעה לבסוף
לצפון אמריקה ולארה"ב,
ואז הכל השתנה
מבחינת דבורי הדבש בארה"ב.
רבים מכם זוכרים ודאי
את שנות ילדותם,
אולי נעקצתם ע"י דבורה,
ראיתם דבורים על פרחים.
חישבו על הילדים של היום.
הילדות שלהם מעט שונה.
הם לא חווים דברים כאלה.
הדבורים פשוט כבר אינן בסביבה.
אנו זקוקים לדבורים, הן נעלמות,
וזו בעיה רצינית.
מה נוכל לעשות?
אני חוקר את דבורי הדבש.
יש לי תואר ד"ר בחקר
בריאות דבורי הדבש.
התחלתי לחקור אותן ב-2005.
ב-2006, דבורי הדבש
החלו להיעלם,
ולפתע, החנון הקטן הזה
שהולך לביה"ס ועובד עם חרקים--
[צחוק]
נעשה מאד רלוונטי.
כך זה קרה.
המחקר שלי מתמקד בדרכים
לשיפור בריאות הדבורים.
אני לא חוקר מהו כשלעצמו
הדבר שהורג את הדבורים.
אני לא אחד
מהחוקרים הרבים בעולם
שבוחנים את השפעות
מדבירי המזיקים או המחלות
או אובדן בתי הגידול
והתזונה הגרועה על הדבורים.
אנו בודקים דרכים
לשפר את בריאות הדבורים
בעזרת חיסונים, יוגורט,
למשל פרוביוטיקה,
וסוגי טיפול אחרים שדבורים
יכולות לקבל דרך הפה,
וזה תהליך קל מאד,
אפילו בן 7 יכול לעשות זאת.
פשוט מערבבים קצת אבקה,
סוכר ומים,
וכל רכיב פעיל שרוצים להוסיף,
ונותנים את זה לדבורים.
בלי שום כימיקלים,
רק חומרים שמחזקים
את המערכת החיסונית.
כבני-אדם אנו מתייחסים לבריאותנו
במונחים של הכנות לקראת העתיד.
אנו מתעמלים, אוכלים בריא,
לוקחים ויטמינים.
מדוע לא לחשוב על דבורי הדבש
באותו אופן?
להביא אותן למקומות
שבהם הן ישגשגו
ולנסות לשפר את בריאותן
בטרם יחלו.
במשך שנים רבות באוניברסיטה
דקרתי דבורים וניסיתי לייצר חיסונים
בעזרת מחטים. [צחוק]
שנים!
שנים מעל השולחן.
"אוי ואבוי, כבר 3 בבוקר
ואני עדיין דוקר דבורים."
[צחוק]
ויום אחד אמרתי,
"למה לא ליצור פשוט חיסון אוראלי?"
כאילו, "דה".
אז זה מה שאנו עושים. [צחוק]
אני שמח להראות לכם
כמה תמונות של כוורות עירוניות,
כי הן יכולות להיות
איך שאתם רוצים.
צריך ממש לגלות פתיחות
בעניין הזה.
אפשר לצבוע את הכוורת
כך שתתאים לבית.
אפשר להסתיר כוורת בתוך הבית.
אלה 3 כוורת
שנמצאות על הגג
של מלון
"פיירמונט קופלי פלזה",
והן פשוט יפהפיות.
כי התאמנו
את הצבע החדש
של פנים החדרים שלהם
כך שיהיה בגוון עץ מוכתם בכחול
להתאים לסדינים,
ואלה דבורים נהדרות,
והן גם מנצלות עשבי תבלין
שגדלים בגינה.
לכאן באים השפים
כדי למצוא חומרי-גלם לבישול,
והדבש--
הם עורכים אירועים חיים--
הם משתמשים בדבש הזה
בבארים שלהם.
דבש הוא תחליף תזונתי מעולה
לסוכר רגיל
כי יש בו סוגי סוכר שונים.
יש לנו גם מיזם
של כיתות ללימוד הכוורת,
שבו-- זו יוזמה ללא כוונות רווח--
אנו מפיצים בעולם
את הבשורה האומרת
שאפשר להכניס את הכוורות
לכיתות לימוד
ולתוך מוזיאונים, מאחורי זכוכית,
ולהשתמש בהן ככלי חינוכי.
הכוורת שאתם רואים כאן
היתה בבי"ס "פנוויי"
כבר שנים רבות.
הדבורים מעופפות היישר
אל שולי פארק פנוויי.
איש לא שם לב אליהן.
אם אינכם פרח,
הדבורים לא תתייחסנה אליכם.
[צחוק]
ממש לא. ממש לא.
הן אומרות:
"סליחה, אני רק עוברת כאן."
[צחוק]
תמונות נוספות כאן
שמספרות חלק מהסיפור
שהפך את הכוורנות העירונית לנפלאה,
הן מהעיר ניו-יורק, שבה הכוורנות
היתה בלתי-חוקית עד 2010.
זו בעיה גדולה,
כי איך יאביקו
את כל הגינות
והתוצרת המקומית? בידיים?
כי בבוסטון עצמה,
יש חברה נהדרת
בשם "מגדלי העיר הירוקה",
והם מסתובבים
ומאביקים את יבולי הדלעות שלהם
בעזרת מקלות אוזניים,
ואם הם מחמיצים את 3 ימי
חלון ההזדמנויות שלהם, לא יהיה פרי.
הלקוחות שלהם לא מרוצים,
ואנשים ירעבו.
כך שזה חשוב.
יש לנו גם כמה תמונות
של דבש מברוקלין.
ב"ניו-יורק טיימס" זו היתה תעלומה
שהדבש היה מאד אדום,
ומחלקת הזיהוי הפלילי
של מדינת ניו-יורק נכנסה לעניין
והם ערכו בדיקות מדעיות
שגילו את מקור הגוון האדום
במפעל לליקר דובדבנים
בהמשך הרחוב. [צחוק]
כך שאפשר להתאים את טעם הדבש
איך שרוצים
ע"י שתילת פרחים
ידידותיים לדבורים.
פריס היא דוגמה נהדרת
לכוורנות עירונית.
יש להם כוורות
על גג בית האופרה
כבר שנים רבות,
וזה בעצם מה שגרם לאנשים לחשוב,
"אנו יכולים לעשותזאת,
וכדאי שנעשה זאת."
גם בלונדון ובאירופה בכלל,
הגישה מאד מתקדמת
מבחינת השימוש בגגות ירוקים
ושילוב הכוורות בחיים הרגילים,
וכעת אראה לכם תמונת סיום.
ברצוני לעודד אתכם
לפתוח את הראש.
מה תוכלו לעשות כדי להציל
את הדבורים או לעזור להן
או לחשוב על
ערים מקיימות בעתיד?
האמת היא שעליכם רק
לשנות את השקפתכם.
נסו להבין שהדבורים
הן מאד חשובות.
הדבורה שאתם פוגשים
לא תעקוץ אתכם.
הדבורה מתה.
דבורי הדבש מתות כשהן עוקצות,
אז גם הן לא מעוניינות בכך.
[צחוק]
אין מה להיבהל מהן.
הן נמצאות בכל העיר.
תוכלו אפילו לקבל כוורת משלכם,
אם תרצו.
הן מהוות משאב נהדר וזמין,
ויש גם חברות שיעזרו לכם
בהקמה ובהדרכה
וזה חשוב למערכת החינוך
העולמית שלנו
שסטודנטים ילמדו
על החקלאות העולמית
בדיוק כמו הילדה הזו,
ששוב, אפילו לא נעקצת.
תודה לכם.
[מחיאות כפיים]