היום 40 מליון אמריקנים נמצאים בחוב
על מעברם לכלכלה החדשה.

עניים מידי לשלם את דרכם במשך הלימודים,

הם כעת חייבים ללווים
יותר מטריליון דולר אמריקני.

הם מוצאים כל עבודה שהם יכולים לקבל

לשלם חוב
מאובטח בגופם.

באמריקה,

אפילו מהמר שפשט רגל
מקבל הזדמנות שניה.

אבל זה כמעט בלתי אפשרי

לאמריקני להיפטר 
מחובותיו הסטודנטיאליים.

היה היה, באמריקה.

ללכת לאוניברסיטה משמעותו 
לא היה לסיים בחוב.

אבא של חבר שלי פול
סיים את התואר בקולורדו

בזכות חוק החיילים המשוחררים.

בדור שלו,

השכלה גבוהה היתה בחינם,
או כמעט חינם.

כי זה נחשב לטובת הכלל.

לא עוד.

כשפול גם סיים באוניברסטית קולורדו,

הו שילם על התואר באנגלית
באמצעות עבודה בחצי משרה.

לפני 30 שנה,

שכר לימוד להשכלה גבוהה
היה בר השגה, סביר,

ואיזה חובות שצברת,
שילמת עד תום הלימודים.

לא עוד.

ביתו של פול הלכה בעקבותיו,

אבל עם הבדל אחד:

כשהיא סיימה לפני 5 שנים,

זה היה עם חוב עצום.

סטודנטים כמו קייט צריכים לקחת הלוואה

כי עלות הלימודים הגבוהים
הפכה להיות בלתי ניתנת להשגה

להרבה אם לא לרוב המשפחות האמריקניות.

אבל אז למה?

להכנס לחוב כדי לקנות השכלה יקרה

זה לא רע בכלל אם יכולת להחזיר

עם הכנסה מוגדלת
שהרווחת מזה.

אבל פה קבור הכלב.

אפילו כבעלת תואר 
הרוויחה 10 אחוז יותר ב2001

מזה שהרוויחה ב2013.

אז ...

שכר לימוד עולה,

מימון ציבורי יורד,

הכנסות משפחתיות פוחתות,

הכנסות אישיות חלשות.

מתפלאים שיותר 
מרבע ממי שחייב

לא יכולים לשלם את ההלוואה הסטודנטיאלית?

הזמנים הכי גרועים
יכולים להיות הזמנים הכי טובים,

כי אמיתות מסוימות צצות
בדרכים שאי אפשר להתעלם.

אני רוצה לדבר על שלוש מהם היום.

1.2 טריליון דולר של חוב לתעודות

מבהירים

שהשכלה גבוהה
היא מוצר שאתם יכולים לרכוש.

כולנו מדברים על השכלה
כמו שהכלכלנים מדברים עכשיו,

כהשקעה שאפשר לעשות
כדי לשפר את המניה האנושית

באמצעות אימון לעבודה.

כהשקעה שאפשר לעשות
למיין ולסווג אנשים

כדי שמעסיקים יוכלו
להעסיק אותם יותר בקלות.

חדשות ארה"ב והעולם
מדווחות על דירוגי מכללות

בדיוק כמו שצרכנים
מדרגים מכונות כביסה.

השפה מתובלת בברבריות.

מורים נקראים "נותני שירות,"

סטודנטים נקראים "צרכנים."

סוציולוגיה ושייקספיר
וכדורגל ומדע,

כל אלה הם "תוכן."

חוב סטודנטי הוא רווחי.

רק לא לך.

החוב שלך משמין את הרווח
של תעשיית ההלוואות לסטודנטים.

שתי הגורילות במשקל 363 קילו ש --

סאלי מאי ונוויאנט --

דווחו שנה שעברה על רווח משותף
של 1.2 מיליארד דולר.

ובדיוק כמו משכנתאות,

הלוואות סטודנטים יכולות להתקבץ
ולהיארז ולהחתך ולהצטמצם,

ולהימכר בוול סטריט,

ומכללות ואוניברסיטאות

שמשקיעים בהלוואות המובטחות

מרוויחות פעמיים.

פעם אחת משכר הלימוד,

ואז מהריבית על החוב.

עם כל הכסף שהולך להיות,

אנחנו מופתעים שחלק
מעסק ההשכלה הגבוהה

החלו לעסוק בפרסום שקרי,

בפיתוי והחלפה ...

בניצול הבורים שהם הולכים ללמוד?

שלישית:

תעודות הן מותג.

לפני שנים רבות מורה שלי כתב,

"כשאל סטודנטים מתייחסים כצרכנים,

הופכים אותם לאסירים של התמכרות וקנאה."

כמו שאפשר למכור ולמכור מחדש לצרכנים
גרסאות משודרגות של אייפון,

אפשר למכור לאנשים
יותר ויותר חינוך.

מכללה זה התיכון החדש,

אנחנו כבר אומרים את זה.

אבל למה לעצור שם?

אנשים יכולים להמכר בגבוה יותר
עם אישורים והסמכות,

תואר שני, דוקטורנטים.

השכלה גבוה גם משווקת כאובייקט סטטוס.

קנה תואר,

כמו שאתה קונה לקסוס
או תיק של לואי ויטון,

להבדיל עצמך מאחרים.

כדי שתוכל להיות מושא לקנאת אחרים.

דיפלומות הם מותג.

אבל האמיתות האלה לעיתים
נחבאות מאחורי נאום מכירות רועש.

אין יום שעובר

מבלי שאיש מדיניות בטלויזיה יאמר לנו,

"תואר הוא חיוני לחלוטין

כדי לטפס מעלה
אל חיי מעמד הביניים."

וההוכחה המוצעת בד"כ היא
פרמיית המכללה:

בוגר תואר שמרוויח בממוצע
56 אחוז יותר מבוגר תיכון.

בוא נסתכל על המספר הזה יותר מקרוב,

כי על פניו,

נראה שהוא מבוסס על הסיפורים שכולנו שמענו

על בוגרי תואר שעובדים כמלצרים וקופאים.

ממאה אנשים שנרשמו
בכל צורה ללימודים שניונים-אחרונים,

45 לא מסיימים בזמן הרצוי,

ממספר סיבות,
להכליל פיננסיות.

מ55 שכן מסיימים,

2 ישארו בלי תעסוקה,

ו18 נוספים מועסקים בתת תנאים.

אז, בוגרי תואר מרוויחים יותר
מבוגרי תיכון,

אך האם זה משלם על שכר הלימוד המופקע

והמשכורות שאבדו בתקופת הלמודים?

עכשיו אפילו כלכלנים מודים

ללכת ללמוד במכללה משתלם
לאלה המשלימים אותה.

אבל זה רק בגלל שמשכורות תלמידי תיכון
נחתכו עד לעצם,

במשך עשורים עכשיו.

במשך עשורים,

מעובדים עם תעודת בגרות

נחסך חלק משמעותי
ממה שהם מייצרים.

ואם וכשיקבלו כמו שצריכים לקבל,

אז ללכת למכללה היתה
השקעה רעה לרבים.

פרמיית המכללה?

אני חושב שזה הנחה בתיכון.

2 מתוך 3 אנשים שנרשמו
לא הולכים למצוא עבודה הולמת.

והעתיד, עבורם,
לא נראה מבטיח במיוחד --

למעשה, ממש עגום.

והם אלו שהולכים לסבול

מהצורות המענישות ביותר של חוב סטודנטיאלי.

והם אלו,

בצורה מסקרנת ועצובה,

שלהם משווקים בצורה הקולנית ביותר
את דבר פרמיית המכללה.

זאת לא רק ציניות שיווקית,

זה אכזרי.

אז מה עושים?

מה אם סטודנטים והורים התייחסו
אל השכלה גבוהה כמוצר צרכני?

נראה שכולם עושים זאת.

אז, כמו כל מוצר צרכני אחר,

היית דורש לדעת
עבור מה אתה משלם.

כשאתה קונה תרופות,

אתה מקבל רשימה של תופעות לוואי.

כשאתה קונה מוצר השכלה גבוהה,

אתה צריך לקבל תווית אזהרה

שמאפשרת לצרכנים לבחור,

לקבל החלטות מודעות.

כשאתה קונה מכונית,

זה אומר לך לכמה ליטר לק"מ לצפות.

מי יודע מה לצפות

מתואר למשל, ללימודים קנדיים.

יש דבר כזה, דרך אגב.

מה אם היתה אפליקציה לזה?

אחת שקישרה את עלות ההתמחות
להכנסה צפויה.

בוא נקרא לזה שכר לימוד מבוסס הכנסה או IBT.

אחד מכם יוצר את זה.

(צחוק)

גלו את המציאות שלכם.

(צחוק)

יש שלושה יתרונות,

שלוש הטבות לIBT.

כל משתמש יכול לגלות

כמה כסף הוא או היא הולכים לעשות
ממכללה מסויימת והתמחות.

משתמשים מודעים כאלה

לא ינטו ליפול קורבן
לתכסיס של תגרן,

לנאום המכירות.

אלא גם יבחרו בחכמה.

למה מישהו ישלם יותר למכללה

מאשר בוא נאמר, 15 אחוז
תוספת ההכנסה שירוויחו?

יש את היתרון השני לIBT.

על ידי קשירת העלות וההכנסה,

ראשי מכללות יאלצו
לנהל את התמחור טוב יותר,

להמציא דרכים יצירתיות לעשות כן.

למשל,

כל הסטודנטים כאן משלמים
בגסות עם אותו שכ"ל לכל התמחות.

זה לא פייר,
וצריך להשתנות.

סטודנט להנדסה משתמש ביותר משאבים

ומתקנים ומעבדות וצוות פקולטי

מאשר סטודנט לפילוסופיה.

אבל הסטודנט לפילוסופיה,
כתוצאה,

מסבסד את הסטודנט להנדסה.

מי שאז, דרך אגב,
הולך להרוויח יותר כסף.

למה ששני אנשים שקונים אותו מוצר,

משלמים אותו דבר,

אבל אדם אחד מקבל חצי
או שליש מהשירות.

למעשה, בוגרי תואר, חלק מההתמחויות,

משלמים 25 אחוז מההכנסה שלהם
כדי לשלם את החוב הסטודנטיאלי,

כשאחרים משלמים 5 אחוז.

כזה חוסר שוויון ייגמר
כשהתמחויות מתומחרות נכון יותר.

עכשיו בוודאי, כל המידע הזה --

ואחד מכם הולך לעשות את זה, כן?

כל המידע הזה צריך להיות מתוכנן היטב,

אולי ערוך על ידי 
חברות ראיית חשבון חיצוניות

להמנע מסטטיסטיקות שקריות.

אנחנו מכירים סטטיסטיקה, נכון?

אבל יהיה איך שיהיה,

ההטבה השלישית והגדולה ביותר
של שכ"ל מבוסס הכנסה (IBT),

היא תשחרר אמריקנים מהפחד
והעובדה של נזק כלכלי

כי הם קנו מוצר דפוק.

אולי, עם הזמן,

אמריקנים צעירים וזקנים יתגלו מחדש,

כמו שהאדון אמר מקודם,

את הסקרנות שלהם, את האהבה ללמוד --

להתחיל ללמוד מה שהם אוהבים,

לאהוב מה שהם לומדים,

ללכת אחר התשוקה שלהם ...

לקבל השראה מהאינטיליגנציה שלהם

ללכת בשבילי מחקר
שהם באמת רוצים.

אחרי הכל, היו אלה אריק וקווין,

לפני שנתיים,

בדיוק צעירים כאלו,

שנתקלו בי ועבדו איתי,

ועדיין,

במחקר הנ"ל של סטודנטים
בחוב באמריקה.

תודה על תשומת הלב.

(מחיאות כפיים)