WEBVTT

00:00:00.513 --> 00:00:03.266
שלום. שמי ג'ארט קרוזוסקה,

00:00:03.266 --> 00:00:07.732
ואני כותב ומאייר ספרי ילדים למחייתי.

00:00:07.732 --> 00:00:11.892
אז אני משתמש בדמיוני
כמשרה מלאה.

00:00:11.892 --> 00:00:15.221
אבל הרבה לפני שדמיוני
הפך למקצוע שלי,

00:00:15.221 --> 00:00:17.949
הדמיון שלי הציל את חיי.

NOTE Paragraph

00:00:17.949 --> 00:00:20.436
כשהייתי ילד, אהבתי לצייר,

00:00:20.436 --> 00:00:23.302
והאמן הכי מוכשר שהכרתי

00:00:23.302 --> 00:00:25.136
היה אמא שלי,

00:00:25.136 --> 00:00:28.452
אבל אמי היתה מכורה להרואין.

00:00:28.452 --> 00:00:31.897
כשיש לך הורה מכור לסמים,

00:00:31.897 --> 00:00:35.236
אתה קצת כמו צ'רלי בראון
שמנסה לבעוט בכדור,

00:00:35.236 --> 00:00:37.732
כי כל כמה שאתה רוצה
לאהוב את האדם הזה,

00:00:37.732 --> 00:00:39.970
כל כמה שאתה רוצה
לקבל אהבה מאותו אדם,

00:00:39.970 --> 00:00:43.223
בכל פעם שאתה פותח את הלב,
אתה נופל בסופו של דבר.

00:00:43.223 --> 00:00:47.443
אז לאורך ילדותי
אמי ישבה בכלא

00:00:47.443 --> 00:00:48.869
ולא היה לי אבא

00:00:48.869 --> 00:00:52.529
כי אפילו לא ידעתי את שמו הפרטי
עד שהייתי בכיתה ו'.

00:00:52.529 --> 00:00:54.849
אבל היו לי סבים,

00:00:54.849 --> 00:00:57.420
הסבים מצד אמא שלי,
ג'וזף ושירלי,

00:00:57.420 --> 00:01:00.702
שאימצו אותי
קצת לפני יום הולדתי השלישי

00:01:00.702 --> 00:01:02.164
וקיבלו אותי כאילו הייתי בנם,

00:01:02.164 --> 00:01:04.092
אחרי שכבר גידלו חמישה ילדים.

00:01:04.092 --> 00:01:07.302
אז שני אנשים
שגדלו בתקופת השפל הגדול,

00:01:07.302 --> 00:01:12.340
ממש בתחילת שנות ה-80 לחייהם
החליטו לגדל ילד חדש.

00:01:12.340 --> 00:01:14.398
הייתי "בן הדוד אוליבר"

00:01:14.398 --> 00:01:16.504
בקומדיה של משפחת קרוזוסקה,

00:01:16.504 --> 00:01:19.085
הילד החדש שהגיע משום מקום.

NOTE Paragraph

00:01:19.085 --> 00:01:23.228
ואני רוצה לומר שהחיים איתם
היו ממש נוחים.

00:01:23.228 --> 00:01:26.321
שניהם עישנו שתי חפיסות ליום,
שניהם, בלי פילטר,

00:01:26.321 --> 00:01:28.524
וכשהייתי בן שש,

00:01:28.524 --> 00:01:30.627
כבר ידעתי להזמין קוקטייל
"סת'רן קומפורט מנהטן",

00:01:30.627 --> 00:01:32.780
יבש, עם פלח לימון
וקרח בצד,

00:01:32.780 --> 00:01:36.761
הקרח היה בצד כדי שאפשר יהיה
להוסיף עוד קצת משקה בכוס.

NOTE Paragraph

00:01:36.761 --> 00:01:40.100
אבל הם נורא אהבו אותי.
הם כל-כך אהבו אותי.

00:01:40.100 --> 00:01:42.460
והם תמכו במאמצים היצירתיים שלי,

00:01:42.460 --> 00:01:44.949
כי סבי היה אדם שבנה את עצמו
במו-ידיו.

00:01:44.949 --> 00:01:46.669
הוא ניהל מפעל ועבד בו.

00:01:46.669 --> 00:01:49.132
סבתי היתה עקרת-בית.

00:01:49.132 --> 00:01:51.710
אבל היה להם ילד שאהב רובוטריקים

00:01:51.710 --> 00:01:55.851
ואת סנופי ואת צבי הנינג'ה,

00:01:55.851 --> 00:02:00.652
ואני התאהבתי בכל הדמויות
שקראתי עליהן,

00:02:00.652 --> 00:02:03.727
והן הפכו לחברים שלי.

00:02:03.727 --> 00:02:06.029
אז החברים הכי טובים שלי היו הדמויות

00:02:06.029 --> 00:02:08.500
שעליהן קראתי בספרים.

NOTE Paragraph

00:02:08.500 --> 00:02:11.587
למדתי בביה"ס היסודי "גייטס ליין"
בווסטר שבמסצ'וסטס,

00:02:11.587 --> 00:02:14.283
והיו לי שם מורים נהדרים,

00:02:14.283 --> 00:02:17.684
בעיקר הגב', אליש, בכיתה א'.

00:02:17.684 --> 00:02:21.443
ואני ממש יכול לזכור
את האהבה שהיא העניקה

00:02:21.443 --> 00:02:24.190
לנו, לתלמידיה.

NOTE Paragraph

00:02:24.190 --> 00:02:27.089
כשהייתי בכיתה ג',

00:02:27.089 --> 00:02:28.832
קרה אירוע חשוב.

00:02:28.832 --> 00:02:31.176
סופר ביקר בבת-ספרנו,
ג'ק גנטוס.

00:02:31.176 --> 00:02:34.616
סופר שספריו התפרסמו
בא לשוחח איתנו

00:02:34.616 --> 00:02:37.114
על מה שהוא עושה למחייתו.

00:02:37.114 --> 00:02:40.488
ולאחר מכן, כולנו חזרנו לכיתות

00:02:40.488 --> 00:02:43.062
וכל אחד צייר גירסה משלו
של הדמות הראשית שלו,

00:02:43.062 --> 00:02:44.511
"ראלף הרקוב".

00:02:44.511 --> 00:02:47.368
ולפתע הופיע הסופר בפתח,

00:02:47.368 --> 00:02:50.320
ואני זוכר שהוא טייל לו
במעברים בין הכסאות,

00:02:50.320 --> 00:02:53.940
כשהוא עובר מילד לילד,
מסתכל על שולחנותיהם בדממה.

00:02:53.940 --> 00:02:57.137
אבל הוא נעצר ליד
השולחן שלי,

00:02:57.137 --> 00:02:59.637
הוא נקש באצבעותיו
על השולחן שלי ואמר,

00:02:59.637 --> 00:03:01.991
"יופי של חתול."
[צחוק]

00:03:01.991 --> 00:03:04.730
והמשיך הלאה.

00:03:04.730 --> 00:03:10.066
שלוש מלים שחוללו שינוי עצום בחיי.

NOTE Paragraph

00:03:10.066 --> 00:03:12.905
כשהייתי בכיתה ג',
כתבתי לראשונה ספר,

00:03:12.905 --> 00:03:16.587
"הינשוף שחשב שהוא המעופף הטוב ביותר."
[צחוק]

00:03:16.587 --> 00:03:18.872
היינו צריכים לכתוב אגדה יוונית משלנו,

00:03:18.872 --> 00:03:21.715
להמציא בעצמנו סיפור בריאה,
אז כתבתי סיפור על ינשוף

00:03:21.715 --> 00:03:25.658
שהזמין את הרמס למירוץ תעופה,

00:03:25.658 --> 00:03:27.769
והינשוף רימה.

00:03:27.769 --> 00:03:31.491
והרמס, כאל יווני,
התרגז והתמרמר,

00:03:31.491 --> 00:03:33.360
והפך את הינשוף לירח,

00:03:33.360 --> 00:03:35.299
וכך נאלץ הינשוף לחיות
את שארית חייו בתור ירח

00:03:35.299 --> 00:03:38.342
ולראות איך משפחתו וחבריו
משתעשעים בלילות.

00:03:38.342 --> 00:03:41.754
כן.
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:03:41.754 --> 00:03:43.906
בספר שלי היה דף שער.

00:03:43.906 --> 00:03:48.208
ברור שהייתי מודאג מאד
בנושא הקניין הרוחני שלי בגיל 8.

00:03:48.208 --> 00:03:51.339
[צחוק]

00:03:51.339 --> 00:03:54.586
זה היה סיפור שסופר
במלים ובאיורים,

00:03:54.586 --> 00:03:56.774
בדיוק מה שאני עוסק בו היום,

00:03:56.774 --> 00:04:00.461
לפעמים אני מניח למלים
לתפוס את מרכז הבמה,

00:04:00.461 --> 00:04:03.531
ולפעמים אני מניח לתמונות
לעשות את כל העבודה,

00:04:03.531 --> 00:04:05.766
לספר את הסיפור.

NOTE Paragraph

00:04:05.766 --> 00:04:09.112
העמוד האהוב עלי הוא עמוד 
"אודות המחבר".

00:04:09.112 --> 00:04:11.351
[צחוק]

00:04:11.351 --> 00:04:14.194
למדתי לכתוב על עצמי
בגוף שלישי

00:04:14.194 --> 00:04:17.314
בגיל צעיר.

NOTE Paragraph

00:04:17.314 --> 00:04:20.838
ואני אוהב את המשפט האחרון:
"הוא נהנה לכתוב ספר זה."

00:04:20.838 --> 00:04:24.769
ונהניתי לכתוב את הספר
כי אני אוהב להשתמש בדמיון שלי.

00:04:24.769 --> 00:04:25.954
וזה כל העניין בכתיבה.

00:04:25.954 --> 00:04:28.469
הכתיבה היא שימוש בדמיון
על גבי נייר,

00:04:28.469 --> 00:04:31.440
ואני מתחיל לחשוש מאוד
כי אני מבקר בבתי-ספר רבים כל כך

00:04:31.440 --> 00:04:34.497
ונראה שזה מושג
זר כל-כך לילדים,

00:04:34.497 --> 00:04:38.311
שכתיבה עשויה להיות
שימוש בדמיון על גבי נייר,

00:04:38.311 --> 00:04:42.390
אם בכלל מרשים להם לכתוב
בשעות הלימודים.

00:04:42.390 --> 00:04:44.578
אז כל-כך אהבתי לכתוב,
שהייתי חוזר הביתה מבית-הספר,

00:04:44.578 --> 00:04:47.073
שולף פיסות נייר,

00:04:47.073 --> 00:04:48.994
משדך אותן יחד,

00:04:48.994 --> 00:04:51.834
וממלא את הדפים הריקים ההם
במלים ובציורים

00:04:51.834 --> 00:04:55.510
רק משום שאהבתי
להשתמש בדמיון שלי.

NOTE Paragraph

00:04:55.510 --> 00:04:57.622
וכך הדמויות האלה הפכו לחבריי.

00:04:57.622 --> 00:05:00.682
הייתה ביצה, עגבניה,
ראש חסה ודלעת,

00:05:00.682 --> 00:05:03.156
וכולם חיו בעיר המקרר.

00:05:03.156 --> 00:05:05.978
ובאחת ההרפתקאות
הם הגיעו לבית רדוף-רוחות

00:05:05.978 --> 00:05:07.381
שהיה מלא בסכנות כה רבות

00:05:07.381 --> 00:05:12.065
למשל, ממחה מרושע
שניסה לקצוץ אותם,

00:05:12.065 --> 00:05:18.007
מצנם מרושע שניסה לחטוף
את בני הזוג לחם,

00:05:18.007 --> 00:05:20.362
ותנור מיקרוגל מרושע
שניסה להמיס את חברם,

00:05:20.362 --> 00:05:23.759
שהיה חבילת חמאה.
[צחוק]

00:05:23.759 --> 00:05:25.962
ציירתי גם קומיקס,

00:05:25.962 --> 00:05:28.099
וזו היתה עבורי דרך נוספת
לספר סיפורים,

00:05:28.099 --> 00:05:31.330
בעזרת מלים ובעזרת ציורים.

NOTE Paragraph

00:05:31.330 --> 00:05:33.114
כשהייתי בכיתה ו',

00:05:33.114 --> 00:05:35.970
פסק המימון הציבורי
ללימודי האמנות

00:05:35.970 --> 00:05:38.014
במערכת בית-הספר הציבוריים
של ווסטר.

00:05:38.014 --> 00:05:41.398
משיעור אמנות אחד בשבוע

00:05:41.398 --> 00:05:42.995
עברתי לשניים בחודש

00:05:42.995 --> 00:05:45.841
אחר כך פעם בחודש,
ואחר זה נגמר.

00:05:45.841 --> 00:05:47.713
וסבי, שהיה חכם,

00:05:47.713 --> 00:05:49.548
ראה בכך בעיה,
כי הוא ידע

00:05:49.548 --> 00:05:53.128
שזה הדבר היחיד שיש לי.
לא אהבתי ספורט.

00:05:53.128 --> 00:05:55.910
הייתה לי האמנות.

00:05:55.910 --> 00:05:58.368
אז ערב אחד הוא נכנס לחדרי,

00:05:58.368 --> 00:05:59.913
התיישב בקצה המיטה,

00:05:59.913 --> 00:06:02.152
ואמר, "ג'ארט, זה תלוי בך,
אבל אם אתה רוצה,

00:06:02.152 --> 00:06:04.641
היינו רוצים לשלוח אותך ללמוד
בחוגים של מוזיאון ווסטר לאמנות."

00:06:04.641 --> 00:06:06.238
ואני כל-כך התרגשתי.

00:06:06.238 --> 00:06:07.908
אז מכיתה ו' ועד י"ב,

00:06:07.908 --> 00:06:09.909
הייתי הולך לשיעורים
במוזיאון לאמנות,

00:06:09.909 --> 00:06:11.628
פעם, פעמיים,
לפעמים 3 פעמים בשבוע,

00:06:11.628 --> 00:06:14.660
והייתי מוקף בילדים נוספים
שאוהבים לצייר,

00:06:14.660 --> 00:06:18.064
ילדים נוספים עם תשוקה דומה.

NOTE Paragraph

00:06:18.064 --> 00:06:21.023
הפעם הראשונה שבה פרסמתי 
הייתה כשעיצבתי את העטיפה

00:06:21.023 --> 00:06:23.634
לספר השנה של השכבה שלי בכיתה ח'.

00:06:23.634 --> 00:06:26.901
ואם אתם תוהים לגבי סגנון השמלה
שבה הלבשתי את הקמע שלנו,

00:06:26.901 --> 00:06:29.509
הייתי מאד בעניין בל ביב דיוו
ואם סי האמר,

00:06:29.509 --> 00:06:33.370
וונילה אייס באותה תקופה.
[צחוק]

00:06:33.370 --> 00:06:37.263
ועד עצם היום הזה אני יודע 
לשיר קריוקי

00:06:37.263 --> 00:06:39.806
עם השיר "אייס, אייס בייבי"
בלי להביט במסך.

00:06:39.806 --> 00:06:43.316
אל תבקשו ממני,
כי אני עוד אעשה את זה.

NOTE Paragraph

00:06:43.316 --> 00:06:45.238
אז העבירו אותי לבית ספר פרטי,

00:06:45.238 --> 00:06:47.461
מהגן ועד כיתה ח' במערכת הציבורית
אך משום-מה

00:06:47.461 --> 00:06:49.836
סבי התרגז בגלל שמישהו

00:06:49.836 --> 00:06:52.197
בתיכון המקומי נדקר למוות,

00:06:52.197 --> 00:06:54.893
ולכן הוא לא הסכים שאלמד שם.

00:06:54.893 --> 00:06:57.704
הוא רצה שאלך לבית ספר פרטי,
ונתן לי לבחור.

00:06:57.704 --> 00:06:59.440
ללכת ל"הולי ניים", בית ספר מעורב,

00:06:59.440 --> 00:07:01.813
או לסנט ג'ון, בית ספר לבנים בלבד.

00:07:01.813 --> 00:07:04.013
הוא היה חכם מאוד,
כי הוא ידע במה אבחר,

00:07:04.013 --> 00:07:06.749
ואני חשבתי שאני מחליט בעצמי,

00:07:06.749 --> 00:07:08.545
והוא ידע שלא אבחר
בסנט ג'ון,

00:07:08.545 --> 00:07:10.243
וכך הלכתי לתיכון "הולי ניים",

00:07:10.243 --> 00:07:13.011
וזה היה מעבר קשה,
כי, כפי שאמרתי,

00:07:13.011 --> 00:07:14.571
לא השתתפתי במשחקי ספורט,

00:07:14.571 --> 00:07:17.052
ובית הספר התמקד בספורט,

00:07:17.052 --> 00:07:21.216
אך אני מצאתי נחמה
בחדר האמנות של מר שיליילי.

00:07:21.216 --> 00:07:23.714
וממש פרחתי שם.

00:07:23.714 --> 00:07:26.873
בכל יום הייתי קצר-רוח
להגיע לכיתה.

NOTE Paragraph

00:07:26.873 --> 00:07:29.160
אז איך רכשתי חברים?

00:07:29.160 --> 00:07:33.393
ציירתי ציורים מצחיקים של המורים -
[צחוק] -

00:07:33.393 --> 00:07:36.150
והעברתי אותם בין כולם.

00:07:36.150 --> 00:07:39.948
אבל בשיעור אנגלית בכיתה ט',

00:07:39.948 --> 00:07:41.924
חברי ג'ון, שישב לידי,

00:07:41.924 --> 00:07:44.639
צחק בקול רם מדי.

00:07:44.639 --> 00:07:46.920
אדון גרינווד לא אהב את זה.

00:07:46.920 --> 00:07:50.827
[צחוק]

00:07:50.827 --> 00:07:54.212
הוא קלט מיד
שאני הסיבה למהומה,

00:07:54.212 --> 00:07:58.227
ובפעם הראשונה בחיי,
הוציאו אותי מהכיתה,

00:07:58.227 --> 00:08:00.409
ואני חשבתי לעצמי,
"אוי ואבוי, הלך עלי.

00:08:00.409 --> 00:08:03.614
סבא שלי יהרוג אותי."

00:08:03.614 --> 00:08:05.175
ואז הוא יצא למסדרון ואמר,

00:08:05.175 --> 00:08:06.293
"תראה לי את הנייר."

00:08:06.293 --> 00:08:11.357
ואני חשבתי, "אוי לא.
הוא חושב שזה פתק."

00:08:11.357 --> 00:08:14.193
אז הוצאתי את התמונה הזו
והושטתי לו אותה.

00:08:14.193 --> 00:08:17.406
הוא ישב רגע בדממה,

00:08:17.406 --> 00:08:19.554
ואז אמר לי,

00:08:19.554 --> 00:08:22.917
"אתה ממש מוכשר."
[צחוק]

00:08:22.917 --> 00:08:25.606
אתה ממש טוב.
אתה יודע, עיתון בית הספר

00:08:25.606 --> 00:08:27.989
זקוק לקריקטוריסט חדש,
וזה צריך להיות אתה.

00:08:27.989 --> 00:08:31.615
רק תפסיק לצייר בשיעור שלי."

NOTE Paragraph

00:08:31.615 --> 00:08:33.949
וכך ההורים שלי
מעולם לא ידעו על זה.

00:08:33.949 --> 00:08:37.175
ולא נכנסתי לצרות.
הוצגתי בפני גברת קייסי,

00:08:37.175 --> 00:08:38.839
שניהלה את עיתון בית הספר,

00:08:38.839 --> 00:08:43.411
ובמשך שלוש וחצי שנים

00:08:43.411 --> 00:08:45.787
הייתי הקריקטוריסט
של עיתון בית הספר,

00:08:45.787 --> 00:08:47.959
וטיפלתי בנושאים רציניים כגון,

00:08:47.959 --> 00:08:51.067
השמיניסטים מרושעים,

00:08:51.067 --> 00:08:53.663
האליפים חנונים,

00:08:53.663 --> 00:08:59.468
נשף הסיום נורא יקר. אני לא מאמין
כמה שזה יקר ללכת לנשף הסיום.

00:08:59.468 --> 00:09:03.052
וגייסתי לזה את המנהל

00:09:03.052 --> 00:09:06.915
וגם כתבתי סיפור בהמשכים
על בחור בשם ווסלי

00:09:06.915 --> 00:09:10.161
שלא הלך לו בענייני אהבה,
ונשבעתי לכולם

00:09:10.161 --> 00:09:12.277
שזה לא עלי,

00:09:12.277 --> 00:09:16.079
אבל במשך כל השנים אחר כך
זה בהחלט היה עלי.

NOTE Paragraph

00:09:16.079 --> 00:09:18.207
אבל זה היה כל כך מגניב כי יכולתי 
להמציא סיפורים,

00:09:18.207 --> 00:09:19.385
יכולתי להמציא רעיונות,

00:09:19.385 --> 00:09:21.688
והם היו מתפרסמים בעתון בית הספר,

00:09:21.688 --> 00:09:24.298
ואנשים שאני לא מכיר יכלו לקרוא אותם.

00:09:24.298 --> 00:09:27.353
ואהבתי את המחשבה הזאת, 
את היכולת לשתף את הרעיונות שלי

00:09:27.353 --> 00:09:29.683
באמצעות נייר מודפס.

NOTE Paragraph

00:09:29.698 --> 00:09:32.879
כשהייתי בן 14, סבא וסבתא שלי

00:09:32.879 --> 00:09:35.124
נתנו לי את מתנת היומולדת הכי טובה בעולם:

00:09:35.124 --> 00:09:40.043
שולחן שרטוט, ומאז אני עובד עליו.

00:09:40.043 --> 00:09:41.299
הנה אני, אחרי 20 שנה,

00:09:41.299 --> 00:09:45.843
ואני עדיין עובד על השולחן הזה כל יום.

00:09:45.843 --> 00:09:48.253
בערב של יום הולדתי ה-14,

00:09:48.253 --> 00:09:52.418
קיבלתי את השולחן הזה, 
ואכלנו אוכל סיני.

00:09:52.418 --> 00:09:56.038
וזה היה הפתק שקיבלתי:

00:09:56.038 --> 00:09:58.315
"אתה תנחל הצלחה בעבודתך."

00:09:58.315 --> 00:10:01.143
הדבקתי את הפתק לחלק השמאלי העליון של השולחן,

00:10:01.143 --> 00:10:03.102
וכמו שאתם יכולים לראות, הוא עדיין שם.

00:10:03.102 --> 00:10:07.003
אף פעם לא באמת ביקשתי 
מהסבים שלי שום דבר.

00:10:07.003 --> 00:10:09.347
טוב, בעצם שני דברים: 
ראסטי, שהיה אוגר נהדר

00:10:09.347 --> 00:10:13.483
וחי חיים ארוכים וטובים
כשהייתי בכיתה ד'.

00:10:13.483 --> 00:10:16.302
[צחוק]

00:10:16.302 --> 00:10:19.499
ומצלמת וידיאו.

00:10:19.499 --> 00:10:21.739
פשוט רציתי מצלמת וידיאו.

00:10:21.739 --> 00:10:24.220
ואחרי שביקשתי והתחננתי

00:10:24.220 --> 00:10:26.651
קיבלתי לחג המולד 
מצלמת וידיאו יד שנייה,

00:10:26.651 --> 00:10:30.483
ומייד התחלתי ליצור אנימציות

00:10:30.483 --> 00:10:32.683
בעצמי,

00:10:32.683 --> 00:10:35.363
ולאורך כל התיכון יצרתי אנימציות.

00:10:35.363 --> 00:10:38.460
שכנעתי את המורה לאנגלית שלי בכיתה י'
לאפשר לי

00:10:38.460 --> 00:10:40.787
לעשות את ה"בוק ריפורט"
על "מיזרי" של סטיבן קינג

00:10:40.787 --> 00:10:45.551
כסרט אנימציה קצר.
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:10:45.551 --> 00:10:48.407
והמשכתי לצייר קומיקס.

00:10:48.407 --> 00:10:52.351
המשכתי לצייר קומיקס, ובמוזיאון ווסטר לאמנות

00:10:52.351 --> 00:10:56.584
נתנו לי את העצה הטובה ביותר
שקיבלתי אי פעם ממורה כלשהו.

00:10:56.584 --> 00:10:59.473
מארק לינץ', מורה מדהים

00:10:59.473 --> 00:11:01.688
וכיום הוא גם חבר טוב שלי,

00:11:01.688 --> 00:11:04.095
הייתי בן 14 או 15,

00:11:04.095 --> 00:11:07.116
ונכנסתי לשיעור הקומיקס שלו
כמעט באמצע הקורס

00:11:07.116 --> 00:11:08.930
והתרגשתי כל כך, זרחתי.

00:11:08.930 --> 00:11:12.231
היה לי ספר על איך לצייר קומיקס 
בסגנון הוצאת מארוול

00:11:12.231 --> 00:11:14.536
והוא לימד אותי איך לצייר גיבורי-על,

00:11:14.536 --> 00:11:16.864
איך לצייר אישה, 
איך לצייר שרירים

00:11:16.864 --> 00:11:18.790
בדיוק כפי שהם אמורים להיות

00:11:18.790 --> 00:11:21.615
לו הייתי מצייר את סדרת אקסמן או ספיידרמן.

00:11:21.615 --> 00:11:24.507
וכל הצבע פשוט אזל מפניו,

00:11:24.507 --> 00:11:26.246
והוא הסתכל בי ואמר,

00:11:26.246 --> 00:11:29.016
"תשכח כל מה שלמדת."

00:11:29.016 --> 00:11:32.840
אבל לא הבנתי. 
הוא אמר, "יש לך סגנון נהדר.

00:11:32.840 --> 00:11:37.002
לך על הסגנון הייחודי שלך. 
אל תצייר כמו שאומרים לך לצייר.

00:11:37.002 --> 00:11:39.160
תצייר כמו שאתה מצייר ותתמיד בדרך הזאת,

00:11:39.160 --> 00:11:41.609
כי אתה ממש טוב."

NOTE Paragraph

00:11:41.609 --> 00:11:45.183
בגיל ההתבגרות הייתי מלא חרדות
כמו כל מתבגר

00:11:45.183 --> 00:11:48.696
אבל אחרי 17 שנים עם אמא

00:11:48.696 --> 00:11:50.858
שנכנסה ויצאה מחיי כמו יו-יו

00:11:50.858 --> 00:11:54.759
ואבא שלא הכרתי, הייתי מלא כעס.

00:11:54.759 --> 00:11:57.481
וכשהייתי בן 17 פגשתי את אבי 
בפעם הראשונה,

00:11:57.481 --> 00:12:01.382
וממנו נודע לי שיש לי אח ואחות 
שלא ידעתי על קיומם.

00:12:01.382 --> 00:12:03.302
וביום שבו פגשתי את אבי לראשונה

00:12:03.302 --> 00:12:06.066
נודע לי שלא התקבלתי 
לבית הספר לעיצוב של רוד איילנד,

00:12:06.066 --> 00:12:09.817
הקולג' היחיד שרציתי ללכת אליו.

NOTE Paragraph

00:12:09.817 --> 00:12:12.209
אבל בערך באותה תקופה 
הלכתי ל"קאמפ סאנשיין"

00:12:12.209 --> 00:12:14.709
להתנדב במשך שבוע 
ולעבוד עם ילדים מדהימים,

00:12:14.709 --> 00:12:17.781
ילדים עם לוקמיה, 
וילד בשם אריק שינה את חיי.

00:12:17.781 --> 00:12:20.346
אריק לא הצליח להגיע לגיל 6,

00:12:20.346 --> 00:12:22.911
ואריק חי איתי כל יום.

NOTE Paragraph

00:12:22.911 --> 00:12:26.600
ואחרי החוויה הזאת
המורה שלי לאמנות, מר שליילי,

00:12:26.600 --> 00:12:27.792
הביא ספרי ילדים,

00:12:27.792 --> 00:12:29.642
וחשבתי, "ספרים לילדים!"

00:12:29.642 --> 00:12:34.710
והתחלתי לכתוב ספרים לקוראים צעירים

00:12:34.710 --> 00:12:36.439
כשהייתי שמיניסט בתיכון.

00:12:36.439 --> 00:12:39.227
בסופו של דבר הגעתי לבית הספר לעיצוב של רוד איילנד (RISD).

00:12:39.227 --> 00:12:41.331
עברתי לשם בשנה ב',

00:12:41.331 --> 00:12:44.962
ושם לקחתי כל קורס אפשרי בכתיבה,

00:12:44.962 --> 00:12:48.995
ושם כתבתי סיפור על חשופית כתומה וענקית

00:12:48.995 --> 00:12:50.647
שרצתה להיות חברה של ילד.

00:12:50.647 --> 00:12:52.156
לילד בכלל לא הייתה סבלנות אליו.

00:12:52.156 --> 00:12:55.395
ושלחתי את הספר הזה לתריסר מוציאים לאור

00:12:55.395 --> 00:12:57.939
והוא נדחה שוב ושוב,

00:12:57.939 --> 00:13:00.692
אבל הייתי מעורב גם במחנה הקיץ 
"הול אין דה וול גאנג קאמפ",

00:13:00.692 --> 00:13:03.677
מחנה קיץ מדהים לילדים 
עם כל מיני מחלות קשות,

00:13:03.677 --> 00:13:06.925
והילדים האלו במחנה - 
הם אלה שקראו את הסיפורים שלי,

00:13:06.925 --> 00:13:10.692
ואני הקראתי להם,
וראיתי שהם מגיבים ליצירה שלי.

NOTE Paragraph

00:13:10.692 --> 00:13:14.428
סיימתי את הלימודים ב-RISD.
הסבים שלי היו גאים מאוד,

00:13:14.428 --> 00:13:17.046
עברתי לבוסטון ופתחתי שם חנות.

00:13:17.046 --> 00:13:19.221
פתחתי סטודיו וניסיתי לפרסם.

00:13:19.221 --> 00:13:22.262
שלחתי את הספרים שלי.
שלחתי מאות גלויות

00:13:22.262 --> 00:13:24.659
לעורכים ולמנהלים אמנותיים

00:13:24.659 --> 00:13:26.299
אבל לא קיבלתי שום תשובה.

00:13:26.299 --> 00:13:28.154
וסבא שלי היה מתקשר כל שבוע,

00:13:28.154 --> 00:13:32.485
ושואל, "ג'ארט, איך הולך? 
יש לך כבר עבודה?"

00:13:32.485 --> 00:13:34.749
כי הוא השקיע סכום כסף נכבד

00:13:34.749 --> 00:13:36.670
בלימודים שלי.

00:13:36.670 --> 00:13:40.525
והייתי עונה לו, "כן, יש לי עבודה.
אני כותב ומאייר ספרי ילדים."

00:13:40.525 --> 00:13:44.043
והוא שאל, "ומי משלם לך על זה?"

00:13:44.043 --> 00:13:46.009
ואני עניתי, "אף אחד, אף אחד, אף אחד בינתיים.

00:13:46.009 --> 00:13:47.169
אבל אני יודע שזה יקרה."

NOTE Paragraph

00:13:47.169 --> 00:13:50.662
בסופי השבוע עבדתי בתכנית השנתית
של "הול אין דה וול"

00:13:50.662 --> 00:13:53.845
כדי להרוויח עוד קצת כסף
בזמן שניסיתי להתחיל ולהחזיק את עצמי,

00:13:53.845 --> 00:13:57.597
ואחד הילדים שהיה ממש היפראקטיבי,

00:13:57.597 --> 00:14:00.469
התחלתי לקרוא לו "ילד קוף,"

00:14:00.469 --> 00:14:04.150
וחזרתי הביתה וכתבתי ספר בשם
"לילה טוב, ילד קוף."

00:14:04.150 --> 00:14:07.432
ושלחתי עוד סבב אחד אחרון של גלויות.

00:14:07.432 --> 00:14:10.806
וקיבלתי אי-מייל מעורך בהוצאת "ראנדום האוס"

00:14:10.806 --> 00:14:14.557
ובשורת הנושא היה כתוב, "עבודה יפה!"
סימן קריאה.

NOTE Paragraph

00:14:14.557 --> 00:14:16.345
"שלום ג'ארט, קיבלתי את הגלויה שלך.

00:14:16.345 --> 00:14:19.108
אני אוהב את האיורים שלך, 
אז נכנסתי לאתר שלך

00:14:19.108 --> 00:14:23.069
ורציתי לשאול אם ניסיתי אי פעם לכתוב 
סיפורים משלך,

00:14:23.069 --> 00:14:25.735
כי אני ממש אוהב את האיורים שלך
ונראה שיש סיפורים שמלווים אותם.

00:14:25.735 --> 00:14:29.806
תודיע לי בבקשה אם אתה מגיע אי פעם לניו-יורק."

00:14:29.806 --> 00:14:33.108
וזה היה מעורך בסדרת הספרים לילדים של ראנדום האוס.

NOTE Paragraph

00:14:33.108 --> 00:14:35.444
אז בשבוע שאחרי הגעתי לניו יורק "במקרה".

00:14:35.444 --> 00:14:38.388
[צחוק]

00:14:38.388 --> 00:14:40.700
ונפגשתי עם העורך,

00:14:40.700 --> 00:14:43.924
וחזרתי מניו יורק עם חוזה לספר הראשון שלי,

00:14:43.924 --> 00:14:44.957
"לילה טוב, ילד קוף,"

00:14:44.957 --> 00:14:48.419
שפורסם ב-12 ביוני, 2001.

NOTE Paragraph

00:14:48.419 --> 00:14:54.114
והעתון המקומי פרסם את הידיעה.

00:14:54.114 --> 00:14:58.379
חנות הספרים המקומית עשתה מזה עניין.

00:14:58.379 --> 00:15:00.268
הם מכרו את כל העותקים שהיו להם.

00:15:00.268 --> 00:15:04.045
החברים שלי אמרו 
שזה כמו טקס אשכבה אבל שמח,

00:15:04.045 --> 00:15:06.622
כי כל מי שהכרתי אי פעם
עמד בתור כדי לראות אותי

00:15:06.622 --> 00:15:09.646
אבל אני לא מתתי. 
פשוט חתמתי על ספרים.

00:15:09.646 --> 00:15:11.193
הסבים שלי היו שם.

00:15:11.193 --> 00:15:13.782
הם שמחו כל כך. 
הם היו הכי גאים בעולם.

00:15:13.782 --> 00:15:17.534
גב' אליש הייתה שם. מר שיליילי היה שם.
גב' קייסי הייתי שם.

00:15:17.534 --> 00:15:18.973
גב' אליש התפרצה לראש התור ואמרה,

00:15:18.973 --> 00:15:22.230
"אני לימדתי אותו לקרוא." 
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:15:22.230 --> 00:15:24.774
ואז קרה משהו ששינה את חיי.

00:15:24.774 --> 00:15:26.990
קיבלתי את מכתב המעריצים המשמעותי הראשון שלי,

00:15:26.990 --> 00:15:30.265
שבו איזה ילד אהב את ילד קוף כל כך

00:15:30.265 --> 00:15:33.861
שהוא רצה עוגת יומולדת בצורת ילד קוף.

00:15:33.861 --> 00:15:38.248
לילד בן שנתיים זה כמו קעקוע. 
[צחוק]

00:15:38.248 --> 00:15:41.309
נכון?
יש יומולדת רק פעם בשנה.

00:15:41.309 --> 00:15:44.154
וזה היה רק היומולדת השני שלו.

00:15:44.154 --> 00:15:45.160
וקיבלתי את התמונה הזאת וחשבתי,

00:15:45.160 --> 00:15:47.202
"התמונה הזאת תחייה בתודעה שלו

00:15:47.202 --> 00:15:50.878
לאורך כל חייו. 
התמונה הזאת תמיד תהיה

00:15:50.878 --> 00:15:53.834
באלבום התמונות המשפחתי שלו."

NOTE Paragraph

00:15:53.834 --> 00:15:56.502
אז התמונה הזאת, מאותו רגע, מוסגרה

00:15:56.502 --> 00:15:59.549
וניצבה מולי כשעבדתי על כל הספרים שלי.

NOTE Paragraph

00:15:59.549 --> 00:16:02.109
10 ספרי תמונות שלי פורסמו.

00:16:02.109 --> 00:16:05.509
"חוות הפאנק," "ראש-שקית," "אולי הפיל הסגול."

00:16:05.509 --> 00:16:07.793
לא מזמן גמרתי לעבוד על הספר התשיעי

00:16:07.793 --> 00:16:10.286
בסדרת "מבשלת בית הספר," 
סדרת רומנים גרפיים

00:16:10.286 --> 00:16:12.870
על מבשלת שנלחמת בפשע.

00:16:12.870 --> 00:16:15.686
אמור להתפרסם ספר ראשית קריאה שכתבתי

00:16:15.686 --> 00:16:19.366
שנקרא "יחידת המשטרה ברווזן: 
הצפרדע שהריחה את הפרחים מלמטה"

00:16:19.366 --> 00:16:22.936
ואני נוסע ברחבי ארצות הברית 
ומבקר באינספור בתי ספר,

00:16:22.936 --> 00:16:27.446
ואומר להמון ילדים שהם מציירים חתולים נהדרים.

NOTE Paragraph

00:16:27.446 --> 00:16:29.974
ואני פוגש ראשי-שקית.

00:16:29.974 --> 00:16:34.545
מבשלות בתי הספר מתייחסות אלי ממש יפה.

00:16:34.545 --> 00:16:39.069
וזכיתי להיות מפורסם

00:16:39.069 --> 00:16:40.919
בזכות הילדים.

00:16:40.919 --> 00:16:43.009
עד היום סדרת "מבשלת בית הספר" זכתה

00:16:43.009 --> 00:16:45.990
בפרס חביב הקהל של השנה
בקטגוריית כיתה ג' או ד',

00:16:45.990 --> 00:16:47.960
והזוכים הוצגו

00:16:47.960 --> 00:16:52.220
על גבי מסכי ענק בטיימס סקוור.

00:16:52.220 --> 00:16:54.944
"חוות הפאנק" ו"מבשלת בית הספר" 
נמצאים בתהליך הפיכתם לסרטים,

00:16:54.944 --> 00:16:57.518
אז הפכתי להיות מפיק קולנוע

00:16:57.518 --> 00:17:00.251
ואני באמת חושב שזה בזכות
אותה מצלמת וידיאו

00:17:00.251 --> 00:17:02.815
שקיבלתי בכיתה ט'.

00:17:02.815 --> 00:17:05.585
ראיתי אנשים שחוגגים יום הולדת
בנושא "חוות הפאנק,"

00:17:05.585 --> 00:17:08.472
אנשים שמתחפשים ל"חוות הפאנק"
בליל כל הקדושים,

00:17:08.472 --> 00:17:10.101
חדר לתינוק בסגנון "חוות הפאנק,"

00:17:10.101 --> 00:17:14.916
שגורם לי לחשוש מעט לגבי
בריאותו הנפשית של הילד בטווח הארוך.

NOTE Paragraph

00:17:14.916 --> 00:17:17.387
ואני מקבל מכתבי מעריצים מדהימים,

00:17:17.387 --> 00:17:19.795
ואני מקבל פרויקטים מדהימים,

00:17:19.795 --> 00:17:23.147
והרגע הכי חשוב עבורי התרחש 
בליל כל הקדושים האחרון.

00:17:23.147 --> 00:17:25.301
פעמון הדלת צלצל וזה היה 
ילד שבא לבקש ממתק או תעלול

00:17:25.301 --> 00:17:29.458
והוא היה מחופש לדמות שלי.
זה היה כל כך מגניב.

NOTE Paragraph

00:17:29.458 --> 00:17:32.572
הסבים שלי כבר נפטרו,

00:17:32.572 --> 00:17:35.636
אז כמחווה כלפיהם יזמתי מלגה על שמם 
במוזיאון ווסטר לאמנות

00:17:35.636 --> 00:17:38.911
לילדים שנמצאים במצב קשה

00:17:38.911 --> 00:17:41.619
ושמי שמטפל בהם 
לא מסוגל לשלם לחוגים.

00:17:41.619 --> 00:17:44.210
ובמוזיאון הוצגו עבודותיי
מ-10 השנים הראשונות שספריי יצאו לאור

00:17:44.210 --> 00:17:47.306
ואתם יודעים מי באה לחגוג איתי?
גב' אליש.

NOTE Paragraph

00:17:47.306 --> 00:17:48.993
אמרתי, "גב' אליש, מה שלומך?"

NOTE Paragraph

00:17:48.993 --> 00:17:52.099
והיא ענתה, "אני כאן."
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:17:52.099 --> 00:17:58.713
זה נכון. את בחיים, וזה לא רע כרגע.

NOTE Paragraph

00:17:58.713 --> 00:18:00.389
אז הרגע הכי חשוב מבחינתי,

00:18:00.389 --> 00:18:02.375
העבודה החשובה ביותר שלי כיום 
היא שאני עצמי אבא,

00:18:02.375 --> 00:18:04.723
ויש לי שתי בנות מקסימות,

00:18:04.723 --> 00:18:07.514
והמטרה שלי היא להקיף אותן בהשראה,

00:18:07.514 --> 00:18:10.636
מהספרים שנמצאים בכל אחד מהחדרים בבית,

00:18:10.636 --> 00:18:13.226
דרך קירות החדרים שלהן שעליהם ציירתי

00:18:13.226 --> 00:18:16.865
ועד לרגעי היצירתיות המשותפים שלנו,

00:18:16.865 --> 00:18:20.350
כשאנחנו מציירים פרצופים בחצר

00:18:20.350 --> 00:18:22.674
וגם כשאני נותן לה לשבת 
על שולחן העבודה שלי

00:18:22.674 --> 00:18:25.362
אותו שולחן שעליו אני יושב 
בעשרים שנה האחרונות.

00:18:25.362 --> 00:18:27.638
תודה.
[מחיאות כפיים]