1
00:00:00,513 --> 00:00:03,266
שלום. שמי ג'ארט קרוזוסקה,

2
00:00:03,266 --> 00:00:07,732
ואני כותב ומאייר ספרי ילדים למחייתי.

3
00:00:07,732 --> 00:00:11,892
אז אני משתמש בדמיוני
כמשרה מלאה.

4
00:00:11,892 --> 00:00:15,221
אבל הרבה לפני שדמיוני
הפך למקצוע שלי,

5
00:00:15,221 --> 00:00:17,949
הדמיון שלי הציל את חיי.

6
00:00:17,949 --> 00:00:20,436
כשהייתי ילד, אהבתי לצייר,

7
00:00:20,436 --> 00:00:23,302
והאמן הכי מוכשר שהכרתי

8
00:00:23,302 --> 00:00:25,136
היה אמא שלי,

9
00:00:25,136 --> 00:00:28,452
אבל אמי היתה מכורה להרואין.

10
00:00:28,452 --> 00:00:31,897
כשיש לך הורה מכור לסמים,

11
00:00:31,897 --> 00:00:35,236
אתה קצת כמו צ'רלי בראון
שמנסה לבעוט בכדור,

12
00:00:35,236 --> 00:00:37,732
כי כל כמה שאתה רוצה
לאהוב את האדם הזה,

13
00:00:37,732 --> 00:00:39,970
כל כמה שאתה רוצה
לקבל אהבה מאותו אדם,

14
00:00:39,970 --> 00:00:43,223
בכל פעם שאתה פותח את הלב,
אתה נופל בסופו של דבר.

15
00:00:43,223 --> 00:00:47,443
אז לאורך ילדותי
אמי ישבה בכלא

16
00:00:47,443 --> 00:00:48,869
ולא היה לי אבא

17
00:00:48,869 --> 00:00:52,529
כי אפילו לא ידעתי את שמו הפרטי
עד שהייתי בכיתה ו'.

18
00:00:52,529 --> 00:00:54,849
אבל היו לי סבים,

19
00:00:54,849 --> 00:00:57,420
הסבים מצד אמא שלי,
ג'וזף ושירלי,

20
00:00:57,420 --> 00:01:00,702
שאימצו אותי
קצת לפני יום הולדתי השלישי

21
00:01:00,702 --> 00:01:02,164
וקיבלו אותי כאילו הייתי בנם,

22
00:01:02,164 --> 00:01:04,092
אחרי שכבר גידלו חמישה ילדים.

23
00:01:04,092 --> 00:01:07,302
אז שני אנשים
שגדלו בתקופת השפל הגדול,

24
00:01:07,302 --> 00:01:12,340
ממש בתחילת שנות ה-80 לחייהם
החליטו לגדל ילד חדש.

25
00:01:12,340 --> 00:01:14,398
הייתי "בן הדוד אוליבר"

26
00:01:14,398 --> 00:01:16,504
בקומדיה של משפחת קרוזוסקה,

27
00:01:16,504 --> 00:01:19,085
הילד החדש שהגיע משום מקום.

28
00:01:19,085 --> 00:01:23,228
ואני רוצה לומר שהחיים איתם
היו ממש נוחים.

29
00:01:23,228 --> 00:01:26,321
שניהם עישנו שתי חפיסות ליום,
שניהם, בלי פילטר,

30
00:01:26,321 --> 00:01:28,524
וכשהייתי בן שש,

31
00:01:28,524 --> 00:01:30,627
כבר ידעתי להזמין קוקטייל
"סת'רן קומפורט מנהטן",

32
00:01:30,627 --> 00:01:32,780
יבש, עם פלח לימון
וקרח בצד,

33
00:01:32,780 --> 00:01:36,761
הקרח היה בצד כדי שאפשר יהיה
להוסיף עוד קצת משקה בכוס.

34
00:01:36,761 --> 00:01:40,100
אבל הם נורא אהבו אותי.
הם כל-כך אהבו אותי.

35
00:01:40,100 --> 00:01:42,460
והם תמכו במאמצים היצירתיים שלי,

36
00:01:42,460 --> 00:01:44,949
כי סבי היה אדם שבנה את עצמו
במו-ידיו.

37
00:01:44,949 --> 00:01:46,669
הוא ניהל מפעל ועבד בו.

38
00:01:46,669 --> 00:01:49,132
סבתי היתה עקרת-בית.

39
00:01:49,132 --> 00:01:51,710
אבל היה להם ילד שאהב רובוטריקים

40
00:01:51,710 --> 00:01:55,851
ואת סנופי ואת צבי הנינג'ה,

41
00:01:55,851 --> 00:02:00,652
ואני התאהבתי בכל הדמויות
שקראתי עליהן,

42
00:02:00,652 --> 00:02:03,727
והן הפכו לחברים שלי.

43
00:02:03,727 --> 00:02:06,029
אז החברים הכי טובים שלי היו הדמויות

44
00:02:06,029 --> 00:02:08,500
שעליהן קראתי בספרים.

45
00:02:08,500 --> 00:02:11,587
למדתי בביה"ס היסודי "גייטס ליין"
בווסטר שבמסצ'וסטס,

46
00:02:11,587 --> 00:02:14,283
והיו לי שם מורים נהדרים,

47
00:02:14,283 --> 00:02:17,684
בעיקר הגב', אליש, בכיתה א'.

48
00:02:17,684 --> 00:02:21,443
ואני ממש יכול לזכור
את האהבה שהיא העניקה

49
00:02:21,443 --> 00:02:24,190
לנו, לתלמידיה.

50
00:02:24,190 --> 00:02:27,089
כשהייתי בכיתה ג',

51
00:02:27,089 --> 00:02:28,832
קרה אירוע חשוב.

52
00:02:28,832 --> 00:02:31,176
סופר ביקר בבת-ספרנו,
ג'ק גנטוס.

53
00:02:31,176 --> 00:02:34,616
סופר שספריו התפרסמו
בא לשוחח איתנו

54
00:02:34,616 --> 00:02:37,114
על מה שהוא עושה למחייתו.

55
00:02:37,114 --> 00:02:40,488
ולאחר מכן, כולנו חזרנו לכיתות

56
00:02:40,488 --> 00:02:43,062
וכל אחד צייר גירסה משלו
של הדמות הראשית שלו,

57
00:02:43,062 --> 00:02:44,511
"ראלף הרקוב".

58
00:02:44,511 --> 00:02:47,368
ולפתע הופיע הסופר בפתח,

59
00:02:47,368 --> 00:02:50,320
ואני זוכר שהוא טייל לו
במעברים בין הכסאות,

60
00:02:50,320 --> 00:02:53,940
כשהוא עובר מילד לילד,
מסתכל על שולחנותיהם בדממה.

61
00:02:53,940 --> 00:02:57,137
אבל הוא נעצר ליד
השולחן שלי,

62
00:02:57,137 --> 00:02:59,637
הוא נקש באצבעותיו
על השולחן שלי ואמר,

63
00:02:59,637 --> 00:03:01,991
"יופי של חתול."
[צחוק]

64
00:03:01,991 --> 00:03:04,730
והמשיך הלאה.

65
00:03:04,730 --> 00:03:10,066
שלוש מלים שחוללו שינוי עצום בחיי.

66
00:03:10,066 --> 00:03:12,905
כשהייתי בכיתה ג',
כתבתי לראשונה ספר,

67
00:03:12,905 --> 00:03:16,587
"הינשוף שחשב שהוא המעופף הטוב ביותר."
[צחוק]

68
00:03:16,587 --> 00:03:18,872
היינו צריכים לכתוב אגדה יוונית משלנו,

69
00:03:18,872 --> 00:03:21,715
להמציא בעצמנו סיפור בריאה,
אז כתבתי סיפור על ינשוף

70
00:03:21,715 --> 00:03:25,658
שהזמין את הרמס למירוץ תעופה,

71
00:03:25,658 --> 00:03:27,769
והינשוף רימה.

72
00:03:27,769 --> 00:03:31,491
והרמס, כאל יווני,
התרגז והתמרמר,

73
00:03:31,491 --> 00:03:33,360
והפך את הינשוף לירח,

74
00:03:33,360 --> 00:03:35,299
וכך נאלץ הינשוף לחיות
את שארית חייו בתור ירח

75
00:03:35,299 --> 00:03:38,342
ולראות איך משפחתו וחבריו
משתעשעים בלילות.

76
00:03:38,342 --> 00:03:41,754
כן.
[צחוק]

77
00:03:41,754 --> 00:03:43,906
בספר שלי היה דף שער.

78
00:03:43,906 --> 00:03:48,208
ברור שהייתי מודאג מאד
בנושא הקניין הרוחני שלי בגיל 8.

79
00:03:48,208 --> 00:03:51,339
[צחוק]

80
00:03:51,339 --> 00:03:54,586
זה היה סיפור שסופר
במלים ובאיורים,

81
00:03:54,586 --> 00:03:56,774
בדיוק מה שאני עוסק בו היום,

82
00:03:56,774 --> 00:04:00,461
לפעמים אני מניח למלים
לתפוס את מרכז הבמה,

83
00:04:00,461 --> 00:04:03,531
ולפעמים אני מניח לתמונות
לעשות את כל העבודה,

84
00:04:03,531 --> 00:04:05,766
לספר את הסיפור.

85
00:04:05,766 --> 00:04:09,112
העמוד האהוב עלי הוא עמוד 
"אודות המחבר".

86
00:04:09,112 --> 00:04:11,351
[צחוק]

87
00:04:11,351 --> 00:04:14,194
למדתי לכתוב על עצמי
בגוף שלישי

88
00:04:14,194 --> 00:04:17,314
בגיל צעיר.

89
00:04:17,314 --> 00:04:20,838
ואני אוהב את המשפט האחרון:
"הוא נהנה לכתוב ספר זה."

90
00:04:20,838 --> 00:04:24,769
ונהניתי לכתוב את הספר
כי אני אוהב להשתמש בדמיון שלי.

91
00:04:24,769 --> 00:04:25,954
וזה כל העניין בכתיבה.

92
00:04:25,954 --> 00:04:28,469
הכתיבה היא שימוש בדמיון
על גבי נייר,

93
00:04:28,469 --> 00:04:31,440
ואני מתחיל לחשוש מאוד
כי אני מבקר בבתי-ספר רבים כל כך

94
00:04:31,440 --> 00:04:34,497
ונראה שזה מושג
זר כל-כך לילדים,

95
00:04:34,497 --> 00:04:38,311
שכתיבה עשויה להיות
שימוש בדמיון על גבי נייר,

96
00:04:38,311 --> 00:04:42,390
אם בכלל מרשים להם לכתוב
בשעות הלימודים.

97
00:04:42,390 --> 00:04:44,578
אז כל-כך אהבתי לכתוב,
שהייתי חוזר הביתה מבית-הספר,

98
00:04:44,578 --> 00:04:47,073
שולף פיסות נייר,

99
00:04:47,073 --> 00:04:48,994
משדך אותן יחד,

100
00:04:48,994 --> 00:04:51,834
וממלא את הדפים הריקים ההם
במלים ובציורים

101
00:04:51,834 --> 00:04:55,510
רק משום שאהבתי
להשתמש בדמיון שלי.

102
00:04:55,510 --> 00:04:57,622
וכך הדמויות האלה הפכו לחבריי.

103
00:04:57,622 --> 00:05:00,682
הייתה ביצה, עגבניה,
ראש חסה ודלעת,

104
00:05:00,682 --> 00:05:03,156
וכולם חיו בעיר המקרר.

105
00:05:03,156 --> 00:05:05,978
ובאחת ההרפתקאות
הם הגיעו לבית רדוף-רוחות

106
00:05:05,978 --> 00:05:07,381
שהיה מלא בסכנות כה רבות

107
00:05:07,381 --> 00:05:12,065
למשל, ממחה מרושע
שניסה לקצוץ אותם,

108
00:05:12,065 --> 00:05:18,007
מצנם מרושע שניסה לחטוף
את בני הזוג לחם,

109
00:05:18,007 --> 00:05:20,362
ותנור מיקרוגל מרושע
שניסה להמיס את חברם,

110
00:05:20,362 --> 00:05:23,759
שהיה חבילת חמאה.
[צחוק]

111
00:05:23,759 --> 00:05:25,962
ציירתי גם קומיקס,

112
00:05:25,962 --> 00:05:28,099
וזו היתה עבורי דרך נוספת
לספר סיפורים,

113
00:05:28,099 --> 00:05:31,330
בעזרת מלים ובעזרת ציורים.

114
00:05:31,330 --> 00:05:33,114
כשהייתי בכיתה ו',

115
00:05:33,114 --> 00:05:35,970
פסק המימון הציבורי
ללימודי האמנות

116
00:05:35,970 --> 00:05:38,014
במערכת בית-הספר הציבוריים
של ווסטר.

117
00:05:38,014 --> 00:05:41,398
משיעור אמנות אחד בשבוע

118
00:05:41,398 --> 00:05:42,995
עברתי לשניים בחודש

119
00:05:42,995 --> 00:05:45,841
אחר כך פעם בחודש,
ואחר זה נגמר.

120
00:05:45,841 --> 00:05:47,713
וסבי, שהיה חכם,

121
00:05:47,713 --> 00:05:49,548
ראה בכך בעיה,
כי הוא ידע

122
00:05:49,548 --> 00:05:53,128
שזה הדבר היחיד שיש לי.
לא אהבתי ספורט.

123
00:05:53,128 --> 00:05:55,910
הייתה לי האמנות.

124
00:05:55,910 --> 00:05:58,368
אז ערב אחד הוא נכנס לחדרי,

125
00:05:58,368 --> 00:05:59,913
התיישב בקצה המיטה,

126
00:05:59,913 --> 00:06:02,152
ואמר, "ג'ארט, זה תלוי בך,
אבל אם אתה רוצה,

127
00:06:02,152 --> 00:06:04,641
היינו רוצים לשלוח אותך ללמוד
בחוגים של מוזיאון ווסטר לאמנות."

128
00:06:04,641 --> 00:06:06,238
ואני כל-כך התרגשתי.

129
00:06:06,238 --> 00:06:07,908
אז מכיתה ו' ועד י"ב,

130
00:06:07,908 --> 00:06:09,909
הייתי הולך לשיעורים
במוזיאון לאמנות,

131
00:06:09,909 --> 00:06:11,628
פעם, פעמיים,
לפעמים 3 פעמים בשבוע,

132
00:06:11,628 --> 00:06:14,660
והייתי מוקף בילדים נוספים
שאוהבים לצייר,

133
00:06:14,660 --> 00:06:18,064
ילדים נוספים עם תשוקה דומה.

134
00:06:18,064 --> 00:06:21,023
הפעם הראשונה שבה פרסמתי 
הייתה כשעיצבתי את העטיפה

135
00:06:21,023 --> 00:06:23,634
לספר השנה של השכבה שלי בכיתה ח'.

136
00:06:23,634 --> 00:06:26,901
ואם אתם תוהים לגבי סגנון השמלה
שבה הלבשתי את הקמע שלנו,

137
00:06:26,901 --> 00:06:29,509
הייתי מאד בעניין בל ביב דיוו
ואם סי האמר,

138
00:06:29,509 --> 00:06:33,370
וונילה אייס באותה תקופה.
[צחוק]

139
00:06:33,370 --> 00:06:37,263
ועד עצם היום הזה אני יודע 
לשיר קריוקי

140
00:06:37,263 --> 00:06:39,806
עם השיר "אייס, אייס בייבי"
בלי להביט במסך.

141
00:06:39,806 --> 00:06:43,316
אל תבקשו ממני,
כי אני עוד אעשה את זה.

142
00:06:43,316 --> 00:06:45,238
אז העבירו אותי לבית ספר פרטי,

143
00:06:45,238 --> 00:06:47,461
מהגן ועד כיתה ח' במערכת הציבורית
אך משום-מה

144
00:06:47,461 --> 00:06:49,836
סבי התרגז בגלל שמישהו

145
00:06:49,836 --> 00:06:52,197
בתיכון המקומי נדקר למוות,

146
00:06:52,197 --> 00:06:54,893
ולכן הוא לא הסכים שאלמד שם.

147
00:06:54,893 --> 00:06:57,704
הוא רצה שאלך לבית ספר פרטי,
ונתן לי לבחור.

148
00:06:57,704 --> 00:06:59,440
ללכת ל"הולי ניים", בית ספר מעורב,

149
00:06:59,440 --> 00:07:01,813
או לסנט ג'ון, בית ספר לבנים בלבד.

150
00:07:01,813 --> 00:07:04,013
הוא היה חכם מאוד,
כי הוא ידע במה אבחר,

151
00:07:04,013 --> 00:07:06,749
ואני חשבתי שאני מחליט בעצמי,

152
00:07:06,749 --> 00:07:08,545
והוא ידע שלא אבחר
בסנט ג'ון,

153
00:07:08,545 --> 00:07:10,243
וכך הלכתי לתיכון "הולי ניים",

154
00:07:10,243 --> 00:07:13,011
וזה היה מעבר קשה,
כי, כפי שאמרתי,

155
00:07:13,011 --> 00:07:14,571
לא השתתפתי במשחקי ספורט,

156
00:07:14,571 --> 00:07:17,052
ובית הספר התמקד בספורט,

157
00:07:17,052 --> 00:07:21,216
אך אני מצאתי נחמה
בחדר האמנות של מר שיליילי.

158
00:07:21,216 --> 00:07:23,714
וממש פרחתי שם.

159
00:07:23,714 --> 00:07:26,873
בכל יום הייתי קצר-רוח
להגיע לכיתה.

160
00:07:26,873 --> 00:07:29,160
אז איך רכשתי חברים?

161
00:07:29,160 --> 00:07:33,393
ציירתי ציורים מצחיקים של המורים -
[צחוק] -

162
00:07:33,393 --> 00:07:36,150
והעברתי אותם בין כולם.

163
00:07:36,150 --> 00:07:39,948
אבל בשיעור אנגלית בכיתה ט',

164
00:07:39,948 --> 00:07:41,924
חברי ג'ון, שישב לידי,

165
00:07:41,924 --> 00:07:44,639
צחק בקול רם מדי.

166
00:07:44,639 --> 00:07:46,920
אדון גרינווד לא אהב את זה.

167
00:07:46,920 --> 00:07:50,827
[צחוק]

168
00:07:50,827 --> 00:07:54,212
הוא קלט מיד
שאני הסיבה למהומה,

169
00:07:54,212 --> 00:07:58,227
ובפעם הראשונה בחיי,
הוציאו אותי מהכיתה,

170
00:07:58,227 --> 00:08:00,409
ואני חשבתי לעצמי,
"אוי ואבוי, הלך עלי.

171
00:08:00,409 --> 00:08:03,614
סבא שלי יהרוג אותי."

172
00:08:03,614 --> 00:08:05,175
ואז הוא יצא למסדרון ואמר,

173
00:08:05,175 --> 00:08:06,293
"תראה לי את הנייר."

174
00:08:06,293 --> 00:08:11,357
ואני חשבתי, "אוי לא.
הוא חושב שזה פתק."

175
00:08:11,357 --> 00:08:14,193
אז הוצאתי את התמונה הזו
והושטתי לו אותה.

176
00:08:14,193 --> 00:08:17,406
הוא ישב רגע בדממה,

177
00:08:17,406 --> 00:08:19,554
ואז אמר לי,

178
00:08:19,554 --> 00:08:22,917
"אתה ממש מוכשר."
[צחוק]

179
00:08:22,917 --> 00:08:25,606
אתה ממש טוב.
אתה יודע, עיתון בית הספר

180
00:08:25,606 --> 00:08:27,989
זקוק לקריקטוריסט חדש,
וזה צריך להיות אתה.

181
00:08:27,989 --> 00:08:31,615
רק תפסיק לצייר בשיעור שלי."

182
00:08:31,615 --> 00:08:33,949
וכך ההורים שלי
מעולם לא ידעו על זה.

183
00:08:33,949 --> 00:08:37,175
ולא נכנסתי לצרות.
הוצגתי בפני גברת קייסי,

184
00:08:37,175 --> 00:08:38,839
שניהלה את עיתון בית הספר,

185
00:08:38,839 --> 00:08:43,411
ובמשך שלוש וחצי שנים

186
00:08:43,411 --> 00:08:45,787
הייתי הקריקטוריסט
של עיתון בית הספר,

187
00:08:45,787 --> 00:08:47,959
וטיפלתי בנושאים רציניים כגון,

188
00:08:47,959 --> 00:08:51,067
השמיניסטים מרושעים,

189
00:08:51,067 --> 00:08:53,663
האליפים חנונים,

190
00:08:53,663 --> 00:08:59,468
נשף הסיום נורא יקר. אני לא מאמין
כמה שזה יקר ללכת לנשף הסיום.

191
00:08:59,468 --> 00:09:03,052
וגייסתי לזה את המנהל

192
00:09:03,052 --> 00:09:06,915
וגם כתבתי סיפור בהמשכים
על בחור בשם ווסלי

193
00:09:06,915 --> 00:09:10,161
שלא הלך לו בענייני אהבה,
ונשבעתי לכולם

194
00:09:10,161 --> 00:09:12,277
שזה לא עלי,

195
00:09:12,277 --> 00:09:16,079
אבל במשך כל השנים אחר כך
זה בהחלט היה עלי.

196
00:09:16,079 --> 00:09:18,207
אבל זה היה כל כך מגניב כי יכולתי 
להמציא סיפורים,

197
00:09:18,207 --> 00:09:19,385
יכולתי להמציא רעיונות,

198
00:09:19,385 --> 00:09:21,688
והם היו מתפרסמים בעתון בית הספר,

199
00:09:21,688 --> 00:09:24,298
ואנשים שאני לא מכיר יכלו לקרוא אותם.

200
00:09:24,298 --> 00:09:27,353
ואהבתי את המחשבה הזאת, 
את היכולת לשתף את הרעיונות שלי

201
00:09:27,353 --> 00:09:29,683
באמצעות נייר מודפס.

202
00:09:29,698 --> 00:09:32,879
כשהייתי בן 14, סבא וסבתא שלי

203
00:09:32,879 --> 00:09:35,124
נתנו לי את מתנת היומולדת הכי טובה בעולם:

204
00:09:35,124 --> 00:09:40,043
שולחן שרטוט, ומאז אני עובד עליו.

205
00:09:40,043 --> 00:09:41,299
הנה אני, אחרי 20 שנה,

206
00:09:41,299 --> 00:09:45,843
ואני עדיין עובד על השולחן הזה כל יום.

207
00:09:45,843 --> 00:09:48,253
בערב של יום הולדתי ה-14,

208
00:09:48,253 --> 00:09:52,418
קיבלתי את השולחן הזה, 
ואכלנו אוכל סיני.

209
00:09:52,418 --> 00:09:56,038
וזה היה הפתק שקיבלתי:

210
00:09:56,038 --> 00:09:58,315
"אתה תנחל הצלחה בעבודתך."

211
00:09:58,315 --> 00:10:01,143
הדבקתי את הפתק לחלק השמאלי העליון של השולחן,

212
00:10:01,143 --> 00:10:03,102
וכמו שאתם יכולים לראות, הוא עדיין שם.

213
00:10:03,102 --> 00:10:07,003
אף פעם לא באמת ביקשתי 
מהסבים שלי שום דבר.

214
00:10:07,003 --> 00:10:09,347
טוב, בעצם שני דברים: 
ראסטי, שהיה אוגר נהדר

215
00:10:09,347 --> 00:10:13,483
וחי חיים ארוכים וטובים
כשהייתי בכיתה ד'.

216
00:10:13,483 --> 00:10:16,302
[צחוק]

217
00:10:16,302 --> 00:10:19,499
ומצלמת וידיאו.

218
00:10:19,499 --> 00:10:21,739
פשוט רציתי מצלמת וידיאו.

219
00:10:21,739 --> 00:10:24,220
ואחרי שביקשתי והתחננתי

220
00:10:24,220 --> 00:10:26,651
קיבלתי לחג המולד 
מצלמת וידיאו יד שנייה,

221
00:10:26,651 --> 00:10:30,483
ומייד התחלתי ליצור אנימציות

222
00:10:30,483 --> 00:10:32,683
בעצמי,

223
00:10:32,683 --> 00:10:35,363
ולאורך כל התיכון יצרתי אנימציות.

224
00:10:35,363 --> 00:10:38,460
שכנעתי את המורה לאנגלית שלי בכיתה י'
לאפשר לי

225
00:10:38,460 --> 00:10:40,787
לעשות את ה"בוק ריפורט"
על "מיזרי" של סטיבן קינג

226
00:10:40,787 --> 00:10:45,551
כסרט אנימציה קצר.
[צחוק]

227
00:10:45,551 --> 00:10:48,407
והמשכתי לצייר קומיקס.

228
00:10:48,407 --> 00:10:52,351
המשכתי לצייר קומיקס, ובמוזיאון ווסטר לאמנות

229
00:10:52,351 --> 00:10:56,584
נתנו לי את העצה הטובה ביותר
שקיבלתי אי פעם ממורה כלשהו.

230
00:10:56,584 --> 00:10:59,473
מארק לינץ', מורה מדהים

231
00:10:59,473 --> 00:11:01,688
וכיום הוא גם חבר טוב שלי,

232
00:11:01,688 --> 00:11:04,095
הייתי בן 14 או 15,

233
00:11:04,095 --> 00:11:07,116
ונכנסתי לשיעור הקומיקס שלו
כמעט באמצע הקורס

234
00:11:07,116 --> 00:11:08,930
והתרגשתי כל כך, זרחתי.

235
00:11:08,930 --> 00:11:12,231
היה לי ספר על איך לצייר קומיקס 
בסגנון הוצאת מארוול

236
00:11:12,231 --> 00:11:14,536
והוא לימד אותי איך לצייר גיבורי-על,

237
00:11:14,536 --> 00:11:16,864
איך לצייר אישה, 
איך לצייר שרירים

238
00:11:16,864 --> 00:11:18,790
בדיוק כפי שהם אמורים להיות

239
00:11:18,790 --> 00:11:21,615
לו הייתי מצייר את סדרת אקסמן או ספיידרמן.

240
00:11:21,615 --> 00:11:24,507
וכל הצבע פשוט אזל מפניו,

241
00:11:24,507 --> 00:11:26,246
והוא הסתכל בי ואמר,

242
00:11:26,246 --> 00:11:29,016
"תשכח כל מה שלמדת."

243
00:11:29,016 --> 00:11:32,840
אבל לא הבנתי. 
הוא אמר, "יש לך סגנון נהדר.

244
00:11:32,840 --> 00:11:37,002
לך על הסגנון הייחודי שלך. 
אל תצייר כמו שאומרים לך לצייר.

245
00:11:37,002 --> 00:11:39,160
תצייר כמו שאתה מצייר ותתמיד בדרך הזאת,

246
00:11:39,160 --> 00:11:41,609
כי אתה ממש טוב."

247
00:11:41,609 --> 00:11:45,183
בגיל ההתבגרות הייתי מלא חרדות
כמו כל מתבגר

248
00:11:45,183 --> 00:11:48,696
אבל אחרי 17 שנים עם אמא

249
00:11:48,696 --> 00:11:50,858
שנכנסה ויצאה מחיי כמו יו-יו

250
00:11:50,858 --> 00:11:54,759
ואבא שלא הכרתי, הייתי מלא כעס.

251
00:11:54,759 --> 00:11:57,481
וכשהייתי בן 17 פגשתי את אבי 
בפעם הראשונה,

252
00:11:57,481 --> 00:12:01,382
וממנו נודע לי שיש לי אח ואחות 
שלא ידעתי על קיומם.

253
00:12:01,382 --> 00:12:03,302
וביום שבו פגשתי את אבי לראשונה

254
00:12:03,302 --> 00:12:06,066
נודע לי שלא התקבלתי 
לבית הספר לעיצוב של רוד איילנד,

255
00:12:06,066 --> 00:12:09,817
הקולג' היחיד שרציתי ללכת אליו.

256
00:12:09,817 --> 00:12:12,209
אבל בערך באותה תקופה 
הלכתי ל"קאמפ סאנשיין"

257
00:12:12,209 --> 00:12:14,709
להתנדב במשך שבוע 
ולעבוד עם ילדים מדהימים,

258
00:12:14,709 --> 00:12:17,781
ילדים עם לוקמיה, 
וילד בשם אריק שינה את חיי.

259
00:12:17,781 --> 00:12:20,346
אריק לא הצליח להגיע לגיל 6,

260
00:12:20,346 --> 00:12:22,911
ואריק חי איתי כל יום.

261
00:12:22,911 --> 00:12:26,600
ואחרי החוויה הזאת
המורה שלי לאמנות, מר שליילי,

262
00:12:26,600 --> 00:12:27,792
הביא ספרי ילדים,

263
00:12:27,792 --> 00:12:29,642
וחשבתי, "ספרים לילדים!"

264
00:12:29,642 --> 00:12:34,710
והתחלתי לכתוב ספרים לקוראים צעירים

265
00:12:34,710 --> 00:12:36,439
כשהייתי שמיניסט בתיכון.

266
00:12:36,439 --> 00:12:39,227
בסופו של דבר הגעתי לבית הספר לעיצוב של רוד איילנד (RISD).

267
00:12:39,227 --> 00:12:41,331
עברתי לשם בשנה ב',

268
00:12:41,331 --> 00:12:44,962
ושם לקחתי כל קורס אפשרי בכתיבה,

269
00:12:44,962 --> 00:12:48,995
ושם כתבתי סיפור על חשופית כתומה וענקית

270
00:12:48,995 --> 00:12:50,647
שרצתה להיות חברה של ילד.

271
00:12:50,647 --> 00:12:52,156
לילד בכלל לא הייתה סבלנות אליו.

272
00:12:52,156 --> 00:12:55,395
ושלחתי את הספר הזה לתריסר מוציאים לאור

273
00:12:55,395 --> 00:12:57,939
והוא נדחה שוב ושוב,

274
00:12:57,939 --> 00:13:00,692
אבל הייתי מעורב גם במחנה הקיץ 
"הול אין דה וול גאנג קאמפ",

275
00:13:00,692 --> 00:13:03,677
מחנה קיץ מדהים לילדים 
עם כל מיני מחלות קשות,

276
00:13:03,677 --> 00:13:06,925
והילדים האלו במחנה - 
הם אלה שקראו את הסיפורים שלי,

277
00:13:06,925 --> 00:13:10,692
ואני הקראתי להם,
וראיתי שהם מגיבים ליצירה שלי.

278
00:13:10,692 --> 00:13:14,428
סיימתי את הלימודים ב-RISD.
הסבים שלי היו גאים מאוד,

279
00:13:14,428 --> 00:13:17,046
עברתי לבוסטון ופתחתי שם חנות.

280
00:13:17,046 --> 00:13:19,221
פתחתי סטודיו וניסיתי לפרסם.

281
00:13:19,221 --> 00:13:22,262
שלחתי את הספרים שלי.
שלחתי מאות גלויות

282
00:13:22,262 --> 00:13:24,659
לעורכים ולמנהלים אמנותיים

283
00:13:24,659 --> 00:13:26,299
אבל לא קיבלתי שום תשובה.

284
00:13:26,299 --> 00:13:28,154
וסבא שלי היה מתקשר כל שבוע,

285
00:13:28,154 --> 00:13:32,485
ושואל, "ג'ארט, איך הולך? 
יש לך כבר עבודה?"

286
00:13:32,485 --> 00:13:34,749
כי הוא השקיע סכום כסף נכבד

287
00:13:34,749 --> 00:13:36,670
בלימודים שלי.

288
00:13:36,670 --> 00:13:40,525
והייתי עונה לו, "כן, יש לי עבודה.
אני כותב ומאייר ספרי ילדים."

289
00:13:40,525 --> 00:13:44,043
והוא שאל, "ומי משלם לך על זה?"

290
00:13:44,043 --> 00:13:46,009
ואני עניתי, "אף אחד, אף אחד, אף אחד בינתיים.

291
00:13:46,009 --> 00:13:47,169
אבל אני יודע שזה יקרה."

292
00:13:47,169 --> 00:13:50,662
בסופי השבוע עבדתי בתכנית השנתית
של "הול אין דה וול"

293
00:13:50,662 --> 00:13:53,845
כדי להרוויח עוד קצת כסף
בזמן שניסיתי להתחיל ולהחזיק את עצמי,

294
00:13:53,845 --> 00:13:57,597
ואחד הילדים שהיה ממש היפראקטיבי,

295
00:13:57,597 --> 00:14:00,469
התחלתי לקרוא לו "ילד קוף,"

296
00:14:00,469 --> 00:14:04,150
וחזרתי הביתה וכתבתי ספר בשם
"לילה טוב, ילד קוף."

297
00:14:04,150 --> 00:14:07,432
ושלחתי עוד סבב אחד אחרון של גלויות.

298
00:14:07,432 --> 00:14:10,806
וקיבלתי אי-מייל מעורך בהוצאת "ראנדום האוס"

299
00:14:10,806 --> 00:14:14,557
ובשורת הנושא היה כתוב, "עבודה יפה!"
סימן קריאה.

300
00:14:14,557 --> 00:14:16,345
"שלום ג'ארט, קיבלתי את הגלויה שלך.

301
00:14:16,345 --> 00:14:19,108
אני אוהב את האיורים שלך, 
אז נכנסתי לאתר שלך

302
00:14:19,108 --> 00:14:23,069
ורציתי לשאול אם ניסיתי אי פעם לכתוב 
סיפורים משלך,

303
00:14:23,069 --> 00:14:25,735
כי אני ממש אוהב את האיורים שלך
ונראה שיש סיפורים שמלווים אותם.

304
00:14:25,735 --> 00:14:29,806
תודיע לי בבקשה אם אתה מגיע אי פעם לניו-יורק."

305
00:14:29,806 --> 00:14:33,108
וזה היה מעורך בסדרת הספרים לילדים של ראנדום האוס.

306
00:14:33,108 --> 00:14:35,444
אז בשבוע שאחרי הגעתי לניו יורק "במקרה".

307
00:14:35,444 --> 00:14:38,388
[צחוק]

308
00:14:38,388 --> 00:14:40,700
ונפגשתי עם העורך,

309
00:14:40,700 --> 00:14:43,924
וחזרתי מניו יורק עם חוזה לספר הראשון שלי,

310
00:14:43,924 --> 00:14:44,957
"לילה טוב, ילד קוף,"

311
00:14:44,957 --> 00:14:48,419
שפורסם ב-12 ביוני, 2001.

312
00:14:48,419 --> 00:14:54,114
והעתון המקומי פרסם את הידיעה.

313
00:14:54,114 --> 00:14:58,379
חנות הספרים המקומית עשתה מזה עניין.

314
00:14:58,379 --> 00:15:00,268
הם מכרו את כל העותקים שהיו להם.

315
00:15:00,268 --> 00:15:04,045
החברים שלי אמרו 
שזה כמו טקס אשכבה אבל שמח,

316
00:15:04,045 --> 00:15:06,622
כי כל מי שהכרתי אי פעם
עמד בתור כדי לראות אותי

317
00:15:06,622 --> 00:15:09,646
אבל אני לא מתתי. 
פשוט חתמתי על ספרים.

318
00:15:09,646 --> 00:15:11,193
הסבים שלי היו שם.

319
00:15:11,193 --> 00:15:13,782
הם שמחו כל כך. 
הם היו הכי גאים בעולם.

320
00:15:13,782 --> 00:15:17,534
גב' אליש הייתה שם. מר שיליילי היה שם.
גב' קייסי הייתי שם.

321
00:15:17,534 --> 00:15:18,973
גב' אליש התפרצה לראש התור ואמרה,

322
00:15:18,973 --> 00:15:22,230
"אני לימדתי אותו לקרוא." 
[צחוק]

323
00:15:22,230 --> 00:15:24,774
ואז קרה משהו ששינה את חיי.

324
00:15:24,774 --> 00:15:26,990
קיבלתי את מכתב המעריצים המשמעותי הראשון שלי,

325
00:15:26,990 --> 00:15:30,265
שבו איזה ילד אהב את ילד קוף כל כך

326
00:15:30,265 --> 00:15:33,861
שהוא רצה עוגת יומולדת בצורת ילד קוף.

327
00:15:33,861 --> 00:15:38,248
לילד בן שנתיים זה כמו קעקוע. 
[צחוק]

328
00:15:38,248 --> 00:15:41,309
נכון?
יש יומולדת רק פעם בשנה.

329
00:15:41,309 --> 00:15:44,154
וזה היה רק היומולדת השני שלו.

330
00:15:44,154 --> 00:15:45,160
וקיבלתי את התמונה הזאת וחשבתי,

331
00:15:45,160 --> 00:15:47,202
"התמונה הזאת תחייה בתודעה שלו

332
00:15:47,202 --> 00:15:50,878
לאורך כל חייו. 
התמונה הזאת תמיד תהיה

333
00:15:50,878 --> 00:15:53,834
באלבום התמונות המשפחתי שלו."

334
00:15:53,834 --> 00:15:56,502
אז התמונה הזאת, מאותו רגע, מוסגרה

335
00:15:56,502 --> 00:15:59,549
וניצבה מולי כשעבדתי על כל הספרים שלי.

336
00:15:59,549 --> 00:16:02,109
10 ספרי תמונות שלי פורסמו.

337
00:16:02,109 --> 00:16:05,509
"חוות הפאנק," "ראש-שקית," "אולי הפיל הסגול."

338
00:16:05,509 --> 00:16:07,793
לא מזמן גמרתי לעבוד על הספר התשיעי

339
00:16:07,793 --> 00:16:10,286
בסדרת "מבשלת בית הספר," 
סדרת רומנים גרפיים

340
00:16:10,286 --> 00:16:12,870
על מבשלת שנלחמת בפשע.

341
00:16:12,870 --> 00:16:15,686
אמור להתפרסם ספר ראשית קריאה שכתבתי

342
00:16:15,686 --> 00:16:19,366
שנקרא "יחידת המשטרה ברווזן: 
הצפרדע שהריחה את הפרחים מלמטה"

343
00:16:19,366 --> 00:16:22,936
ואני נוסע ברחבי ארצות הברית 
ומבקר באינספור בתי ספר,

344
00:16:22,936 --> 00:16:27,446
ואומר להמון ילדים שהם מציירים חתולים נהדרים.

345
00:16:27,446 --> 00:16:29,974
ואני פוגש ראשי-שקית.

346
00:16:29,974 --> 00:16:34,545
מבשלות בתי הספר מתייחסות אלי ממש יפה.

347
00:16:34,545 --> 00:16:39,069
וזכיתי להיות מפורסם

348
00:16:39,069 --> 00:16:40,919
בזכות הילדים.

349
00:16:40,919 --> 00:16:43,009
עד היום סדרת "מבשלת בית הספר" זכתה

350
00:16:43,009 --> 00:16:45,990
בפרס חביב הקהל של השנה
בקטגוריית כיתה ג' או ד',

351
00:16:45,990 --> 00:16:47,960
והזוכים הוצגו

352
00:16:47,960 --> 00:16:52,220
על גבי מסכי ענק בטיימס סקוור.

353
00:16:52,220 --> 00:16:54,944
"חוות הפאנק" ו"מבשלת בית הספר" 
נמצאים בתהליך הפיכתם לסרטים,

354
00:16:54,944 --> 00:16:57,518
אז הפכתי להיות מפיק קולנוע

355
00:16:57,518 --> 00:17:00,251
ואני באמת חושב שזה בזכות
אותה מצלמת וידיאו

356
00:17:00,251 --> 00:17:02,815
שקיבלתי בכיתה ט'.

357
00:17:02,815 --> 00:17:05,585
ראיתי אנשים שחוגגים יום הולדת
בנושא "חוות הפאנק,"

358
00:17:05,585 --> 00:17:08,472
אנשים שמתחפשים ל"חוות הפאנק"
בליל כל הקדושים,

359
00:17:08,472 --> 00:17:10,101
חדר לתינוק בסגנון "חוות הפאנק,"

360
00:17:10,101 --> 00:17:14,916
שגורם לי לחשוש מעט לגבי
בריאותו הנפשית של הילד בטווח הארוך.

361
00:17:14,916 --> 00:17:17,387
ואני מקבל מכתבי מעריצים מדהימים,

362
00:17:17,387 --> 00:17:19,795
ואני מקבל פרויקטים מדהימים,

363
00:17:19,795 --> 00:17:23,147
והרגע הכי חשוב עבורי התרחש 
בליל כל הקדושים האחרון.

364
00:17:23,147 --> 00:17:25,301
פעמון הדלת צלצל וזה היה 
ילד שבא לבקש ממתק או תעלול

365
00:17:25,301 --> 00:17:29,458
והוא היה מחופש לדמות שלי.
זה היה כל כך מגניב.

366
00:17:29,458 --> 00:17:32,572
הסבים שלי כבר נפטרו,

367
00:17:32,572 --> 00:17:35,636
אז כמחווה כלפיהם יזמתי מלגה על שמם 
במוזיאון ווסטר לאמנות

368
00:17:35,636 --> 00:17:38,911
לילדים שנמצאים במצב קשה

369
00:17:38,911 --> 00:17:41,619
ושמי שמטפל בהם 
לא מסוגל לשלם לחוגים.

370
00:17:41,619 --> 00:17:44,210
ובמוזיאון הוצגו עבודותיי
מ-10 השנים הראשונות שספריי יצאו לאור

371
00:17:44,210 --> 00:17:47,306
ואתם יודעים מי באה לחגוג איתי?
גב' אליש.

372
00:17:47,306 --> 00:17:48,993
אמרתי, "גב' אליש, מה שלומך?"

373
00:17:48,993 --> 00:17:52,099
והיא ענתה, "אני כאן."
[צחוק]

374
00:17:52,099 --> 00:17:58,713
זה נכון. את בחיים, וזה לא רע כרגע.

375
00:17:58,713 --> 00:18:00,389
אז הרגע הכי חשוב מבחינתי,

376
00:18:00,389 --> 00:18:02,375
העבודה החשובה ביותר שלי כיום 
היא שאני עצמי אבא,

377
00:18:02,375 --> 00:18:04,723
ויש לי שתי בנות מקסימות,

378
00:18:04,723 --> 00:18:07,514
והמטרה שלי היא להקיף אותן בהשראה,

379
00:18:07,514 --> 00:18:10,636
מהספרים שנמצאים בכל אחד מהחדרים בבית,

380
00:18:10,636 --> 00:18:13,226
דרך קירות החדרים שלהן שעליהם ציירתי

381
00:18:13,226 --> 00:18:16,865
ועד לרגעי היצירתיות המשותפים שלנו,

382
00:18:16,865 --> 00:18:20,350
כשאנחנו מציירים פרצופים בחצר

383
00:18:20,350 --> 00:18:22,674
וגם כשאני נותן לה לשבת 
על שולחן העבודה שלי

384
00:18:22,674 --> 00:18:25,362
אותו שולחן שעליו אני יושב 
בעשרים שנה האחרונות.

385
00:18:25,362 --> 00:18:27,638
תודה.
[מחיאות כפיים]