ליד חור שחור הזמן והמרחב עושים כמה דברים מאוד מוזרים מאד כי חורים שחורים הם כנראה ביותר

המקומות האלימים ביותר שאנחנו מכירים ביקום. הנהר הזה מספק אנלוגיה יפה של מה קורה

למרחב וזמן ככל שאתה מתקרב יותר ויותר, לחור השחור.

כעת במעלה הזרם המים זורמים לאט למדי.

נדמיין שהם זורמים במהירות של שלושה קילומטרים לשעה

ואני יכול לשחות ב- 4 קמ"ש, כך שאני יכול לשחות מהר יותר מהזרימה ויכול בקלות לברוח

אבל ככל שאתה הולך רחוק יותר, רחוק במורד הזרם לכיוון

המפל שבמרחק, הנהר זורם יותר מהר.

דמיינו כי החלטתי לקפוץ לנהר ממש שם בקצה המפלים

המים זורמים הרבה יותר ממה שאני יכול לשחות.

כך, שלא משנה מה עשיתי, לא משנה כמה קשה ניסיתי

לא אהיה מסוגל לשחות בחזרה במעלה הנהר

אני אסחף לכיוון הקצה, ואני אעלם מעל למפלים

ובכן, אותו דבר קרוב לחור השחור,

מכיוון שהמרחב זורם מהר יותר, ויותר, ומהר יותר

לכיוון החור השחור.

פשוטו כמשמעו, דבר זה, המרחב שבו אני נמצא, זורם מעבר לקצה לתוך החור השחור.

לאחר מכן, בנקודה מאוד מיוחדת, הנקראת אופק אירועים, המרחב זורם

במהירות האור לתוך החור השחור.

האור עצמו, במהירות של 300.000 ק"מ לשניה לא עובר מספיק מהר כדי לברוח מהזרימה

והאור עצמו צולל לתוך החור השחור.

ובכן, כפי שאתה נופל לתוך חור שחור, על פני אופק האירועים, אז אם היית הולך כשרגליך תחילה, הרגליים היו

בתאוצה רבה יותר מהראש, כך שתהיה מתוח

ממש כמו ספגטי.

כעת אתה מגיע היישר אל המרכז,

לאחר מכן ההבנה שלנו את חוקי הפיזיקה נשברת.

התיאוריה הטובה ביותר שלנו של חלל וזמן, תורת היחסות הכללית של איינשטיין

אומרת שהמרחב והזמן מתעקלים לאין שיעור , כי

מרכז החור הופך צפוף עד אין קץ

המקום הזה נקרא הסינגולריות וזה המקום

בו נעצרת הבנתנו את היקום.