אי שם ברגעים אלה ממש,
אנשים עומדים בתור כדי להפחיד את עצמם,
אולי בנסיעה ברכבת הרים,
או בצפייה בסרט אימה,
למעשה, במהלך אוקטובר 2015,
כ-28 מיליון איש
ביקרו בבית רדוף רוחות בארה"ב.
אבל רבים חושבים שההתנהגות הזו מתמיהה,
ושואלים:
"מה יכול להיות כ"כ כיף בלפחד?"
לפחד יצא שם רע, אבל יש בו גם מן הטוב.
קודם כל, פחד יכול לגרום להרגשה נעימה.
כשאיום מעורר בנו את תגובת ה'הילחם או ברח',
הגוף שלנו מתכונן לסכנה
ע"י שחרור כימיקלים שמשנים
את תפקוד המוח והגוף.
תגובה אוטומטית זו מתניעה מערכות
שיכולות לעזור להישרדות.
הן עושות זאת ע"י כך
שהן מוודאות שיש לנו מספיק אנרגיה
ושאנחנו מוגנים מפני תחושת הכאב,
ובו בזמן, הן חוסמות מערכות בלתי חיוניות
כמו חשיבה ביקורתית.
להרגיש מלאי אנרגיה, ונטולי כאב,
מבלי להיות שקועים במחשבות טורדניות
שבד"כ מעסיקות את מוחנו,
זה נשמע מצוין,
אולי משום שהתגובה הזו דומה,
אם כי לא זהה,
למה שאנו חווים במצבי עוררות חיוביים,
כמו התרגשות, שמחה, ואפילו סקס.
ההבדל הוא בהקשר.
אם אנחנו בסכנה אמיתית,
אנחנו עסוקים בהישרדות, לא בכיף.
אבל כשאנחנו מפעילים
את תגובת העוררות הגבוהה הזו במקום בטוח,
אנחנו יכולים להנות מתחושת ה'היי' הטבעית
המתרחשת במצבי פחד.
זו הסיבה שאנשים ברכבת הרים יכולים לעבור
מצרחות לצחוק תוך שניות.
גופכם נמצא כבר במצב אופורי.
אתם רק מגדירים מחדש את החוויה.
ולמרות שהתגובה לאיום היא אוניברסלית,
מחקרים מראים שקיים שוני בין אנשים
בדרך הפעולה של הכימיקלים
המופרשים כתגובה לאיום.
זה מסביר למה ישנם אנשים
שמחפשים ריגושים יותר מאחרים.
הבדלים גופניים אחרים מסבירים
למה חלק אוהבים את הסחרחורת
שנגרמת בהיפוכי הבורג ברכבת הרים,
אבל שונאים את תחושת הבטן המתהפכת
שנגרמת במקטע ירידה תלול,
או למה חלק צווחים מהנאה
בתוך בית רדוף רוחות,
אך נסוגים אחוזי אימה
בביקור בבית קברות אמיתי.
פחד מעורר לא רק תחושת 'היי' טבעית וכייפית.
כשאנחנו עושים משהו שמפחיד אותנו
זה יכול להעלות לנו את הדימוי העצמי.
כמו כל אתגר אישי,
אם זה השתתפות במרוץ או קריאת ספר ארוך,
כשאנחנו מגיעים לקו הסיום,
אנחנו חשים תחושת הישג.
זה נכון גם כשאנחנו יודעים
שאנחנו לא באמת עומדים בפני איום.
המוח האנליטי שלנו אולי יודע
שמתים הקמים לתחייה אינם אמיתיים,
אבל הגוף שלנו אומר משהו אחר.
הפחד מרגיש אמיתי,
אז כשאנחנו יוצאים מזה בחיים,
הסיפוק ותחושת ההישג גם הם מרגישים אמיתיים.
זו אדפטציה אבולוציונית נהדרת.
אלו שהיו בעלי איזון נכון בין אומץ לשכל,
שידעו מתי להילחם למרות הפחד,
ומתי לסגת,
זכו לשרוד,
להשיג מזון חדש,
וקרקעות חדשות.
לבסוף, פחד יכול לקרב בין אנשים.
רגשות יכולים להיות מדבקים,
וכשאתם רואים חבר צורח וצוחק,
אתם חשים צורך לעשות כמוהו.
זה משום שתחושותיהם של חברינו נעשות ברורות
כי אנו יוצרים את הרגשות האלו בעצמנו.
למעשה, האזורים הפעילים
במוחם של חברינו הצורחים,
פעילים גם אצלנו כשאנו צופים בהם.
זה לא רק מגביר את החוויה הרגשית שלנו,
אלא גם מקרב אותנו לאלה שאיתנו.
תחושת הקירבה במצבי פחד
מחוזקת ע"י ההורמון אוקסיטוצין
המופרש במצבי ׳הילחם או ברח׳.
הפחד הוא חוויה רגשית עזה,
וכל דבר שמעורר תגובה עזה
נחרט היטב בזיכרוננו.
אתם לא רוצים לשכוח מה עלול לפגוע בכם.
אז אם צפייה בסרט אימה יחד עם חבריכם
גרמה לזיכרון חיובי, והותירה תחושת סיפוק,
אתם תרצו לחזור עליה שוב ושוב.