אני רוצה להכיר לכם יצור חי:

פטריית עובש רירית, 
פיסרום פוליספלום.

זהו עובש במשבר זהות, 
מפני שהוא לא עובש,

בואו נבהיר זאת מיד.

זו אחת מתוך 700 פטריות עובש ריריות

ששייכת לממלכת האמבות.

זהו יצור חד-תאי,

תא בודד

הוא חובר לתאים נוספים

כדי ליצור "סופר-תא" ענק

כדי לנצל באופן מיטבי את המשאבים שלרשותו.

בתוך פטריית עובש רירית יכולים להימצא אלפי

או מיליוני גרעיני תא,

כולם חולקים דופן בתא,

כולם פועלים כישות אחת.

בסביבת הגידול הטבעית שלה,

מוצאים את הפטרייה הרירית ביערות,

מחפשת ואוכלת צמחיה נרקבת,

אך באותה המידה היא יכולה להימצא

במעבדות מחקר,

כיתות לימוד, ואפילו סטודיו לאמנות.

לראשונה פגשתי את פטריית העובש הרירית 
לפני חמש שנים.

אחד מחברי, מיקרו-ביולוג,

נתן לי צלחת פטרי ובתוכה בועה צהובה קטנה

ואמר לי ללכת הביתה ולשחק איתה.

ההנחיות היחידות שקיבלתי הן

שהיא אוהבת חושך ולחות

ודייסת שיבולת שועל.

אני אמנית שעבדה כבר מספר שנים

עם תהליכים ביולוגים ומדעיים,

כך שחומרים חיים אינם זרים לי.

עבדתי עם צמחים, חיידקים,

דיונונים, זבובי פירות.

אז התרגשתי לארח את החברה החדשה שלי

לראות מה היא מסוגלת לעשות.

לקחתי אותה הביתה וצפיתי בה.

האכלתי אותה במזון מגוון.

התבוננתי בה כשהיא בנתה רשת תקשורת.

היא יצרה קשרים בין מקורות מזון שונים.

ראיתי אותה משאירה שובל אחריה,

שמראה היכן היא הייתה.

הבחנתי שכאשר היא מאסה בצלחת פטרי מסוימת

היא ברחה ומצאה בית טוב יותר.

הצלחתי להתבונן בה

דרך צילום בקיטועי זמן.

פטריית עובש רירית גדלה בערך בס"מ אחד 
כל שעה,

אז היא לא אידאלית לצפייה חיה

אלא אם קיימת איזה צורה של מדיטציה מתקדמת,

אך דרך צילומי קיטוע הזמן,

יכולתי לראות כמה התנהגויות מעניינות.

לדוגמה, לאחר שניזונה 
ממנה יפה של שיבולת שועל,

הפטרייה יוצאת לגלות אזורים חדשים

בכמה כיוונים במקביל.

כשהיא פוגשת את עצמה,

היא כבר יודעת שהיא שם,

היא מזהה את עצמה,

ואז היא נסוגה לאחור

וצומחת לכיוונים אחרים.

אני די התרשמתי מההישג,

איך משהו שהוא למעשה 
לא יותר מאוסף של תאי ריר

יכול למפות את הטריטוריה שלו,

לזהות את עצמו, ולנוע באופן מכוון.

מצאתי אין ספור מחקרים מדעיים,

מאמרים מחקריים,

המתארים עבודות מדהימות עם היצור הזה,

אני אציג לכם מספר עבודות.

לדוגמא, קבוצה מאוניברסיטת הוקאידו ביפן

מילאה מבוך בפטריית העובש הרירית.

היא חברה יחד ויצרה תא ענק.

הם הכניסו לה מזון בשתי נקודות,

שיבולת שועל כמובן,

והיא יצרה קשר

בין המזונות.

היא נסוגה מאזורים ריקים וממסלולים חסומים.

ישנם ארבעה מסלולים אפשריים לצלוח את המבוך,

אך פעם אחר פעם,

הפטרייה יצרה את המסלול הקצר

והיעיל ביותר.

די חכמה.

המסקנות מהמחקר היו

שלפטרייה יש צורה פרימיטיבית של אינטליגנציה.

מחקר אחר חשף את הפטרייה לאוויר קר 
במרווחי זמן קבועים.

היא לא אהבה את זה. 
היא לא אוהבת קור.

היא לא אוהבת יובש.

הם ביצעו את החשיפה במרווחים קבועים,

וכל פעם, הפטרייה

האטה את קצב צמיחתה בתגובה.

עם זאת, במרווח הזמן הבא,

החוקרים לא השתמשו באוויר הקר,

אך הפטרייה האטה

בצפייה לכך שזה כן יקרה.

איכשהו היא ידעה שהגיע הזמן

לאוויר הקר שהיא לא אוהבת.

המסקנות מהמחקר היו

שפטריית העובש הרירית מסוגלת ללמוד.

ניסוי שלישי:

הפטרייה הוזמנה לחקור
שטח מכוסה בשיבולת שועל.

היא מתפשטת בתבנית דמויית-ענפים,

היא מתקדמת, ובכל צומת מזון שהיא מוצאת,

היא יוצרת רשת, קשרים,

וממשיכה להתפשט.

אחרי 26 שעות
היא יצרה

רשת די יציבה

בין מאגרי שיבולת השועל השונים.

לכאורה אין כאן דבר מרשים,

עד שאתם מגלים ששיבולת השועל המרכזית

מייצגת את העיר טוקיו

והשאר הם תחנות רכבת פרבריות.

פטריית העובש שיעתקה

את רשת התחבורה של טוקיו.

-- (צחוק) --

מערכת מורכבת שהתפתחה עם הזמן

על ידי גדילת הקהילה, 
מהנדסים אזרחיים, תכנון ערים.

מה שלקח לנו מעל 100 שנה

לקח לפטרייה קצת יותר מיום.

המסקנות מהניסוי היו

שהפטרייה מסוגלת ליצור רשתות יעילות

ולפתור את בעיית הסוכן הנוסע.

היא מתפקדת כמחשב ביולוגי.

לכן, נוצרו מודלים מתמטיים בהשראתה,

היא נותחה באלגוריתמים.

היא עברה בדיקות אולטרה סאונד, 
שוכפלה, וחוקתה.

בכל העולם, צוותי חוקרים

מפענחים את העקרונות הביולוגיים שלה

מנסים להבין את חוקי החישוביות שלה

ומיישמים את הידע לתחומים של אלקטרוניקה,

תכנות ורובוטיקה.

אז השאלה היא,

כיצד היא עובדת?

אין לה מערכת עצבים מרכזית.

אין לה מוח,

ועם זאת היא יכולה לבצע פעולות

אותן אנו קושרים עם פעילות מוחית.

היא מסוגלת ללמוד, לזכור,

לפתור בעיות, לקבל החלטות.

אז איפה נמצאת האינטליגנציה הזאת?

זהו צילום מיקרוסקופי, 
סרט שצילמתי,

והוא מוגדל בערך פי 100

מואץ בערך פי 20

ובתוך פטריית העובש,

יש זרימה שפועמת בקצב,

מבנה דמוי וריד שנושא

חומר תאי, מזון ומידע כימי

דרך התא

תחילה הוא זורם בכיוון אחד, 
ואז בכיוון השני.

וזוהי התנודה התמידית, המסונכרנת

בתוך התא שמאפשרת לו

לפתח הבנה מורכבת של הסביבה,

ללא מרכז בקרה עיקרי.

כאן טמונה האינטליגנציה.

לא רק חוקרים אקדמאים באוניברסיטאות

מתעניינים בייצור הזה.

לפני מספר שנים, הקמתי את "סליימוקו",

הקולקטיב של פטריית העובש הריריות.

רשת מקוונת, פתוחה, דמוקרטית

של חוקרים וחובבי הפטרייה

שנועדה לחלוק ידע וניסויים

מעבר למחלוקות בין תחומיות

ומעבר למחלוקות אקדמיות.

ההצטרפות לחבורת סליימוקו מבוססת
על ברירה עצמאית.

אנשים מצאו את הקבוצה בעצמם

כמו שהפטרייה מוצאת את שיבולת השועל.

הקבוצה מורכבת ממדענים

ומדעני מחשב וחוקרים

אבל גם אמנים כמוני,

ארכיטקטים, מעצבים, כתבים, פעילים חברתיים, 
ומה שלא תרצו.

זוהי חבורה מאוד מעניינת וקיבוצית.

רק מספר דוגמאות:

אמן שמצייר עם פטריית פיסרום זוהרת:

קבוצה משותפת

שמשלבת עיצוב ביולוגי ואלקטרוני

עם טכנולוגיות הדפסה בתלת ממד בסדנה;

אמן נוסף שמשתמש בפטריית העובש הרירית

כדרך לעודד את הקהילה

למפות את האזור שלהם.

כאן, הפטרייה משמשת ישירות

ככלי ביולוגי, 
אך באופן מטפורי

כסמל לדרכים לשוחח

על לכידות חברתית, 
תקשורת

ושיתוף פעולה.

עוד פעילויות שנוגעות לציבור,

אני עושה המון סדנאות בפטריית העובש הרירית,

דרך יצירתית לגשת לאורגניזם.

כך שאנשים מוזמנים לבוא וללמוד

על הדברים המדהימים שהיא מסוגלת לעשות,

והם מעצבים ניסויים בצלחות פטרי,

סביבה שבה הפטרייה יכול לנווט

בכדי לבדוק את המאפיינים שלה.

כל אחד לוקח הביתה 'חיית מחמד' חדשה

והם מוזמנים לפרסם את התוצאות

באתר של פטריית העובש.

הקבוצה איפשרה לי

ליצור שיתופי פעולה

עם מגוון של אנשים מעניינים.

אני עובדת עם יוצרי סרטים

על סרט דוקומנטרי באורך מלא.

ואני מדגישה שהסרט הוא באורך מלא

שנמצא כרגע בשלבי עריכה אחרונים

ויגיע לאולמות הקולנוע בקרוב מאוד.

(צחוק)

התאפשר לי גם לערוך 
את מה שלדעתי

הוא ניסוי פטריית העובש האנושי 
הראשון בעולם.

זהו חלק ממיצג ברוטרדם מהשנה שעברה.

הזמנו אנשים להפוך לפטרייה לחצי שעה.

למעשה קשרנו אנשים יחד

כך שהם יהפכו לתא ענק,

והזמנו אותם לפעול בהתאם לחוקי הפטרייה.

חייבים לתקשר דרך צמתים,

אין דיבורים.

הם חייבים לפעול כישות אחת, 
תא ענק אחד,

ללא אגו,

והמוטיבציה לזוז

ולחקור את הסביבה

היא בחיפוש אחרי מזון.

כך שהדשדוש האקראי הזה נמשך, 
כשחבורה של זרים

קשורים יחד בחבלים צהובים 
ולובשים חולצות צהובות עם סמל הפטרייה

טיילו בפארק המוזיאון.

כשהם נתקלו בעצים, הם חויבו לארגן מחדש

את הקשרים ביניהם כדי ליצור תא ענק

ללא דיבורים.

זהו ניסוי מגוחך 
מהרבה מאד בחינות.

הוא לא מונע מתוך השערה.

אנחנו לא מנסים להוכיח או להדגים דבר.

אך הניסוי למעשה נתן לנו דרך

לעניין ציבור רחב

בנושאים כמו אינטליגנציה, 
ייצוג, אוטונומיה,

וליצור כלי משחק

לצורך דיונים אודות

השלבים הבאים.

אחד הדברים המרגשים

בניסוי הזה

הוא השיחה שנוצרה אחריו.

דיון ספונטני שנוצר בפארק.

אנשים דיברו על הפסיכולוגיה האנושית,

על הקושי לוותר

על האישיות והאגו.

אנשים אחרים דיברו על
תקשורת בין חיידקים.

כל אחד דיבר

על הפרשנות האישית שלו,

ומסקנת הניסוי הייתה

שאנשי העיר רוטרדם משתפים פעולה ברמה גבוהה,

בעיקר כשקיבלו בירה.

לא נתנו להם שיבולת שועל.

נתנו להם גם בירה.

אבל הם לא היו יעילים 
כמו פטריית העובש הרירית,

ופטריית העובש הרירית, עבורי,

היא נושא מחקר מרתק.

היא מרתקת מבחינה ביולוגית,

היא מרתקת מבחינה חישובית,

אבל גם כסמל,

דרך ליצור דיון אודות קהילה,

התנהגות כקבוצה, שיתוף פעולה.

יצרתי הרבה עבודות אמנות בהשראת המדע,

ועבודה זו היא מחווה לניסוי המבוך

אולם בדרך שונה.

ופטריית העובש היא גם חומר היצירה שלי.

היא עוזרת ההפקה שלי בצילום, הדפס, 
אנימציה,

אירועים בהשתתפות קהל.

למרות שהפטרייה לא בוחרת

לעבוד אתי, לא בדיוק,

זהו סוג של שיתוף פעולה.

אני יודעת לחזות התנהגויות מסוימות

ע"י הבנת צורת הפעולה שלה,

אבל אינני יכולה לשלוט בה.

היא בעלת המילה האחרונה

בתהליך היצירה.

ואחרי הכל, יש לה
אסתטיקה פנימית משלה.

המבנה דמוי הענפים בו הפטרייה גדלה

קיים בכל הצורות, כל גודל בטבע,

מאפיקי נהר ועד ברקים,

מכלי הדם שלנו ועד מערכת העצבים.

ברור שיש כאן כללים חשובים

לפיהם מתנהג היצור הפשוט והמסובך הזה,

ולא משנה מה נקודת המוצא שלנו
או סוג המחקר,

יש המון מה ללמוד

מצפייה ומשחק

בגוש היפהפה, חסר המוח הזה.

קבלו בבקשה את פיסרום פוליצפלום.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)