1
00:00:00,023 --> 00:00:03,464
[הרצאה זו מכילה שפה גרפית ותיאורים 
של אלימות מינית]

2
00:00:03,488 --> 00:00:04,869
[הצפייה באחריות הצופה]

3
00:00:04,893 --> 00:00:07,849
טום סטרנג'ר: בשנת 1996, כשהייתי בן 18,

4
00:00:07,873 --> 00:00:11,480
הייתה לי הזדמנות פז להשתתף בתכנית 
חילופי תלמידים בינלאומית.

5
00:00:12,071 --> 00:00:15,792
באופן אירוני אני אוסטרלי שמעדיף 
מזג-אוויר קר כקרח,

6
00:00:15,816 --> 00:00:20,675
אז הייתי מרוגש ודומע כשעליתי על
מטוס לאיסלנד,

7
00:00:20,699 --> 00:00:23,922
אחרי שנפרדתי מהוריי ואחיי.

8
00:00:24,853 --> 00:00:27,908
התקבלתי בברכה בבית של משפחה 
איסלנדית יפיפיה.

9
00:00:27,932 --> 00:00:29,333
שלקחה אותי לטיולים,

10
00:00:29,357 --> 00:00:32,448
ועזרה לי לתפוש את השפה 
האיסלנדית המלודיסטית.

11
00:00:33,213 --> 00:00:36,201
נאבקתי מעט עם הגעגועים הראשוניים הביתה.

12
00:00:36,225 --> 00:00:38,223
גלשתי בסנובורד אחרי בית-ספר,

13
00:00:38,247 --> 00:00:39,610
וישנתי הרבה.

14
00:00:40,480 --> 00:00:44,418
שעתיים של לימודי כימיה בשפה שאתה 
עדיין לא לגמרי מבין

15
00:00:44,442 --> 00:00:46,224
יכולות להיות חומר הרדמה טוב.

16
00:00:46,248 --> 00:00:47,398
(צחוק)

17
00:00:48,636 --> 00:00:51,160
המורה שלי המליצה לי לנסות להשתתף 
במחזה של בית-הספר

18
00:00:51,184 --> 00:00:53,514
רק כדי לעזור לי להיות יותר פעיל חברתי.

19
00:00:54,094 --> 00:00:56,595
מתברר שלא הגעתי להיות חלק מהמחזה,

20
00:00:56,619 --> 00:00:58,526
אבל כך הכרתי את ת'ורדיס.

21
00:00:59,451 --> 00:01:01,514
חלקנו אהבת נעורים מקסימה,

22
00:01:01,538 --> 00:01:04,032
והיינו נפגשים בהפסקת הצהריים 
רק כדי להחזיק ידיים

23
00:01:04,056 --> 00:01:06,202
ולהסתובב בעיר העתיקה רייקיאוויק.

24
00:01:06,655 --> 00:01:09,917
פגשתי את המשפחה החמה שלה, 
והיא פגשה את החברים שלי.

25
00:01:10,675 --> 00:01:13,449
היינו במערכת יחסים צעירה קצת יותר מחודש

26
00:01:13,473 --> 00:01:15,720
כשנערך נשף חג-המולד של בית-הספר שלנו.

27
00:01:18,052 --> 00:01:21,336
ת'ורדיס אלבה: הייתי בת 16 ומאוהבת 
בפעם הראשונה.

28
00:01:21,797 --> 00:01:23,594
ההליכה שלנו לנשף חג-המולד ביחד

29
00:01:23,618 --> 00:01:26,415
הייתה אישור פומבי של הקשר שלנו,

30
00:01:26,439 --> 00:01:29,406
ואני הרגשתי ילדה ברת-המזל בעולם.

31
00:01:29,430 --> 00:01:32,007
כבר לא ילדה, אלא אישה צעירה.

32
00:01:32,730 --> 00:01:34,643
מסוממת מהבגרות החדשה שבי,

33
00:01:34,667 --> 00:01:39,027
הרגשתי שזה רק טבעי לנסות באותו הלילה
לשתות רום בפעם הראשונה.

34
00:01:39,496 --> 00:01:41,558
זה היה רעיון רע.

35
00:01:41,582 --> 00:01:43,070
נעשתי מבוחלת,

36
00:01:43,094 --> 00:01:44,914
מתנדנדת בין הכרה לחוסר הכרה,

37
00:01:44,938 --> 00:01:48,063
בין התקפים של קיא עוויתי.

38
00:01:48,087 --> 00:01:51,051
המאבטחים רצו להזמין לי אמבולנס,

39
00:01:51,075 --> 00:01:54,064
אבל טום התנהג כאביר על הסוס הלבן שלי,

40
00:01:54,088 --> 00:01:56,123
ואמר להם שהוא יקח אותי הביתה.

41
00:01:56,782 --> 00:01:58,483
זה היה כמו אגדה,

42
00:01:58,507 --> 00:02:00,283
הידיים החזקות שלו סביבי,

43
00:02:00,307 --> 00:02:02,598
משכיב אותי בבטחה של מיטתי.

44
00:02:03,602 --> 00:02:08,129
אבל הכרת התודה שהרגשתי כלפיו
מהר הפכה לאימה

45
00:02:08,153 --> 00:02:12,611
כשהוא החל לפשוט אותי מבגדיי 
ולעלות עליי.

46
00:02:13,457 --> 00:02:14,793
הראש שלי התבהר,

47
00:02:14,817 --> 00:02:17,944
אבל הגוף שלי היה עדיין חלש 
מכדי להאבק,

48
00:02:17,968 --> 00:02:20,302
והכאב היה מסנוור.

49
00:02:20,765 --> 00:02:22,848
חשבתי שאני הולכת להיחצות לשניים.

50
00:02:23,804 --> 00:02:25,379
כדי להישאר שפויה

51
00:02:25,403 --> 00:02:28,677
ספרתי בשקט את השניות על השעון המעורר שלי.

52
00:02:29,622 --> 00:02:31,357
ומאז אותו הלילה

53
00:02:31,381 --> 00:02:37,155
אני יודעת שיש 7,200 שניות בשעתיים.

54
00:02:39,140 --> 00:02:42,378
למרות שצלעתי במשך ימים ובכיתי במשך שבועות,

55
00:02:42,402 --> 00:02:46,808
התקרית הזו לא התאימה לרעיונות שלי על אונס
כמו שראיתי בטלויזיה.

56
00:02:47,361 --> 00:02:49,382
טום לא היה מטורף חמוש;

57
00:02:49,406 --> 00:02:51,169
הוא היה החבר שלי.

58
00:02:51,193 --> 00:02:53,802
וזה לא קרה בסימטה מפוקפקת,

59
00:02:53,826 --> 00:02:55,887
זה קרה במיטה שלי.

60
00:02:56,733 --> 00:03:00,352
עד שהצלחתי להגדיר את מה שקרה לי כאונס,

61
00:03:00,376 --> 00:03:02,367
הוא סיים את תכנית החילוף שלו

62
00:03:02,391 --> 00:03:03,946
ועזב לאוסטרליה.

63
00:03:04,532 --> 00:03:08,175
אז אמרתי לעצמי שזה חסר טעם 
להתעסק במה שקרה.

64
00:03:08,199 --> 00:03:09,384
וחוץ מזה,

65
00:03:09,408 --> 00:03:12,003
זו בוודאי הייתה האשמה שלי, איכשהו.

66
00:03:12,685 --> 00:03:14,990
גדלתי בעולם בו מלמדים בנות

67
00:03:15,014 --> 00:03:17,176
שהן נאנסות מסיבה מסויימת.

68
00:03:17,784 --> 00:03:20,349
החצאית שלהן הייתה קצרה מדיי,

69
00:03:20,373 --> 00:03:22,867
החיוך שלהן היה רחב מדיי,

70
00:03:22,891 --> 00:03:25,309
והנשימה שלהן הריחה מאלכוהול.

71
00:03:26,017 --> 00:03:28,783
ואני הייתי אשמה בכל הדברים הללו,

72
00:03:28,807 --> 00:03:30,857
אז האשמה הייתה חייבת להיות עליי.

73
00:03:31,675 --> 00:03:33,099
לקח לי שנים להבין

74
00:03:33,123 --> 00:03:37,034
שיש רק דבר אחד שיכול היה למנוע ממני
להיאנס בלילה ההוא,

75
00:03:37,058 --> 00:03:39,200
וזה לא החצאית שלי,

76
00:03:39,224 --> 00:03:41,174
זה לא החיוך שלי,

77
00:03:41,198 --> 00:03:43,394
זה לא היה האמון הילדותי שלי.

78
00:03:43,832 --> 00:03:47,566
הדבר היחיד שיכול היה למנוע ממני
להיאנס בלילה ההוא

79
00:03:47,590 --> 00:03:49,640
זה הגבר שאנס אותי --

80
00:03:49,664 --> 00:03:51,677
אילו היה עוצר בעצמו.

81
00:03:52,729 --> 00:03:54,840
ט.ס: יש לי זכרונות מעומעמים מהיום למחרת:

82
00:03:55,716 --> 00:03:58,030
תופעות הלוואי של השתיה,

83
00:03:58,054 --> 00:04:00,843
איזו ריקנות שניסיתי להדחיק.

84
00:04:01,631 --> 00:04:02,845
שום דבר מעבר.

85
00:04:03,745 --> 00:04:06,036
אבל לא הופעתי בדלת של ת'ורדיס.

86
00:04:07,409 --> 00:04:09,215
חשוב לציין כעת

87
00:04:09,239 --> 00:04:11,739
שלא ראיתי את המעשה שלי כמה שהוא היה.

88
00:04:12,658 --> 00:04:15,706
המילה "אונס" לא הדהדה במוחי 
כפי שהייתה אמורה.

89
00:04:16,639 --> 00:04:19,934
ולא צלבתי את עצמי עם הזכרונות 
של הלילה הקודם.

90
00:04:21,524 --> 00:04:23,898
זה לא בדיוק היה סרוב מודע,

91
00:04:23,922 --> 00:04:27,281
זה היה יותר כמו כל קבלה של המציאות
הייתה אסורה.

92
00:04:28,365 --> 00:04:32,479
ההגדרה שלי למעשים שלי לגמרי הפריכו כל הכרה

93
00:04:32,503 --> 00:04:34,780
בטראומה האדירה שגרמתי לת'ורדיס.

94
00:04:36,454 --> 00:04:37,857
אם להיות כן,

95
00:04:37,881 --> 00:04:41,975
הדחקתי את המעשה כולו 
במשך ימים לאחר מכן,

96
00:04:42,758 --> 00:04:44,278
ובזמן שביצעתי אותו.

97
00:04:45,443 --> 00:04:49,952
התכחשתי לאמת בכך ששכנעתי את עצמי
שזה היה סקס ולא אונס.

98
00:04:50,788 --> 00:04:54,654
וזה היה שקר שגרם לי להרגיש בושה גדולה.

99
00:04:56,174 --> 00:04:58,421
נפרדתי מת'ורדיס יומיים לאחר מכן,

100
00:04:58,445 --> 00:05:00,089
ואחר-כך ראיתי אותה כמה פעמים

101
00:05:00,113 --> 00:05:02,171
במשך שארית מהשנה שלי באיסלנד,

102
00:05:02,195 --> 00:05:05,088
מרגיש דקירה חדה של עצב בכל פעם.

103
00:05:06,314 --> 00:05:10,276
עמוק בפנים, ידעתי שעשיתי משהו 
רע לאין שיעור.

104
00:05:11,326 --> 00:05:14,349
אך מבלי לתכנן את זה, 
הטבעתי את הזכרונות עמוק בפנים,

105
00:05:14,373 --> 00:05:16,154
ואליהם קשרתי אבן.

106
00:05:18,215 --> 00:05:19,961
מה שבא בעקבות הייתה תקופה
של תשע שנים

107
00:05:19,985 --> 00:05:23,123
שניתן לתאר בצורה הכי טובה 
כ"הכחשה ובריחה".

108
00:05:24,010 --> 00:05:28,489
כשהייתה לי את ההזדמנות לזהות 
את העינוי שגרמתי,

109
00:05:28,513 --> 00:05:30,756
לא השתהתי מספיק כדי לעשות זאת.

110
00:05:32,102 --> 00:05:34,159
בין אם זה היה דרך הסחת דעת,

111
00:05:34,183 --> 00:05:35,659
שימוש בחומרים,

112
00:05:35,683 --> 00:05:37,301
חיפוש ריגושים

113
00:05:37,325 --> 00:05:40,674
או שיטור קפדני של הקול הפנימי שבי,

114
00:05:40,698 --> 00:05:42,967
סירבתי להיות סטטי ושקט.

115
00:05:44,927 --> 00:05:46,387
ועם הרעש הזה,

116
00:05:46,411 --> 00:05:49,380
ציירתי בכבדות על חלקים אחרים בחיי

117
00:05:49,404 --> 00:05:51,575
על מנת להרכיב תמונה של מי הייתי.

118
00:05:52,636 --> 00:05:53,866
הייתי גולש,

119
00:05:53,890 --> 00:05:55,607
סטודנט למדעי החברה,

120
00:05:55,631 --> 00:05:57,717
חבר לאנשים טובים,

121
00:05:57,741 --> 00:05:59,999
אח ובן אהוב,

122
00:06:00,023 --> 00:06:01,575
מדריך טבע,

123
00:06:01,599 --> 00:06:03,162
ולבסוף, עובד נוער.

124
00:06:04,119 --> 00:06:08,121
נאחזתי בחוזקה ברעיון הפשוט
שאני לא אדם רע.

125
00:06:09,460 --> 00:06:11,540
לא חשבתי שיש בי את זה.

126
00:06:12,129 --> 00:06:14,199
חשבתי שאני עשוי ממשהו אחר.

127
00:06:14,608 --> 00:06:16,168
בחינוך המטופח שקיבלתי,

128
00:06:16,192 --> 00:06:18,538
המשפחה המורחבת, האוהבת והמודל לחיקוי שלי,

129
00:06:19,586 --> 00:06:21,521
האנשים הקרובים לי היו חמים ואמיתיים

130
00:06:21,545 --> 00:06:23,440
בכבודם כלפי נשים.

131
00:06:24,717 --> 00:06:29,543
לקח לי זמן רב להתבונן
בפינה החשוכה הזו שלי

132
00:06:29,567 --> 00:06:31,201
ולשאול אותה שאלות.

133
00:06:34,231 --> 00:06:36,206
ת.א: תשע שנים אחרי נשף חג-המולד,

134
00:06:36,230 --> 00:06:37,711
הייתי בת 25,

135
00:06:37,735 --> 00:06:40,302
ובדרך הישר אל התמוטטות עצבים.

136
00:06:41,098 --> 00:06:44,722
הערך העצמי שלי היה קבור מתחת 
עומס כבד של שתיקה

137
00:06:44,746 --> 00:06:48,038
שבודדה אותי מכל מי שהיה חשוב לי,

138
00:06:48,062 --> 00:06:50,967
ונאכלתי בשנאה וכעס שלא במקומם

139
00:06:50,991 --> 00:06:52,755
ושהוצאתי על עצמי.

140
00:06:53,635 --> 00:06:56,245
יום אחד, התפרצתי החוצה בבכי

141
00:06:56,269 --> 00:06:58,212
אחרי ריב עם אדם אהוב,

142
00:06:58,236 --> 00:06:59,935
ונכנסתי אל בית קפה

143
00:06:59,959 --> 00:07:02,041
שם ביקשתי עט ממלצרית.

144
00:07:02,648 --> 00:07:04,494
תמיד הייתה איתי מחברת,

145
00:07:04,518 --> 00:07:08,251
בטענה שזה היה על מנת לרשום רעיונות
ברגעים של השראה

146
00:07:08,275 --> 00:07:12,505
אבל האמת הייתה שהייתי חייבת 
להיות תמיד בתזוזה,

147
00:07:12,529 --> 00:07:14,416
מפני שברגעים של דממה

148
00:07:14,440 --> 00:07:17,085
מצאתי את עצמי סופרת שניות שוב.

149
00:07:18,071 --> 00:07:23,080
אבל ביום ההוא, צפיתי בפליאה
במילים זורמות החוצה מהעט שלי,

150
00:07:23,104 --> 00:07:26,165
ויוצרות את המכתב החשוב ביותר 
שאי פעם כתבתי,

151
00:07:26,189 --> 00:07:27,723
ממוען לטום.

152
00:07:28,295 --> 00:07:31,835
לצד תיאור האלימות שהוא העביר אותי בה,

153
00:07:31,859 --> 00:07:35,042
המילים "אני רוצה למצוא מחילה"

154
00:07:35,066 --> 00:07:36,550
החזירו לי מבט,

155
00:07:36,574 --> 00:07:38,989
לא מפתיעות אף אחד יותר מאשר את עצמי.

156
00:07:39,580 --> 00:07:44,266
אבל עמוק בפנים הבנתי שזו הייתה 
הדרך שלי החוצה מהסבל,

157
00:07:44,290 --> 00:07:48,327
מפני שללא קשר להאם הוא ראוי לסליחה שלי,

158
00:07:48,351 --> 00:07:50,837
אני הייתי ראויה לנחת.

159
00:07:51,347 --> 00:07:54,347
תקופת הבושה שלי הסתיימה.

160
00:07:56,172 --> 00:07:57,671
לפני ששלחתי את המכתב

161
00:07:57,695 --> 00:08:00,442
הכנתי את עצמי לקבל כל מיני תגובות שליליות,

162
00:08:00,466 --> 00:08:04,213
או הדבר שמצאתי הכי סביר: ללא תגובה כלל.

163
00:08:05,216 --> 00:08:07,963
התוצאה היחידה שלא הכנתי את עצמי אליה

164
00:08:07,987 --> 00:08:10,216
היתה האחת שלבסוף קיבלתי --

165
00:08:10,240 --> 00:08:15,151
וידוי בכתב מטום, מלא חרטה.

166
00:08:15,618 --> 00:08:19,705
כפי שהסתבר, גם הוא היה אסיר של דממה.

167
00:08:20,354 --> 00:08:24,404
וזה סימן את ההתחלה של התכתבות
בת שמונה שנים

168
00:08:24,428 --> 00:08:26,852
שאלוהים יודע שהיא לא הייתה קלה,

169
00:08:26,876 --> 00:08:29,044
אבל תמיד כנה.

170
00:08:29,717 --> 00:08:33,304
שחררתי את עצמי מהנטל שסחבתי 
על כתפיי שלא בצדק,

171
00:08:33,328 --> 00:08:36,736
והוא בתורו לקח אחריות על מעשיו 
בלב שלם.

172
00:08:37,415 --> 00:08:39,687
חילופי הדברים שלנו בכתב הפכו לפלטפורמה

173
00:08:39,711 --> 00:08:42,428
לניתוח התוצאות של אותו הלילה,

174
00:08:42,452 --> 00:08:44,647
והם היו הכל, מקורעות לב

175
00:08:44,671 --> 00:08:47,225
לכדי ריפוי מעבר למילים.

176
00:08:47,613 --> 00:08:51,549
ועדיין, זה לא היה לי לסגירת מעגל.

177
00:08:52,358 --> 00:08:55,840
אולי כי פורמט המייל לא הרגיש לי
אישי מספיק,

178
00:08:55,864 --> 00:08:57,775
אולי כי זה קל להיות אמיץ

179
00:08:57,799 --> 00:09:01,907
כשאתה מתחבא מאחורי מסך מחשב
בקצה השני של העולם.

180
00:09:01,931 --> 00:09:03,717
אבל התחלנו דיאלוג

181
00:09:03,741 --> 00:09:07,507
שהרגשתי שהיה הכרחי על מנת
לחקור אותו לעומקו.

182
00:09:08,072 --> 00:09:10,137
אז, אחרי שמונה שנים של כתיבה,

183
00:09:10,161 --> 00:09:13,867
וכמעט 16 שנים אחרי אותו לילה נורא,

184
00:09:13,891 --> 00:09:17,722
אזרתי את האומץ להציע רעיון פרוע:

185
00:09:17,746 --> 00:09:19,406
שניפגש פנים מול פנים

186
00:09:19,430 --> 00:09:22,261
ונעמוד בפני העבר שלנו אחת ולתמיד.

187
00:09:25,171 --> 00:09:28,364
ט.ס: איסלנד ואוסטרליה הם 
גיאוגרפית בצורה הזו.

188
00:09:29,250 --> 00:09:31,497
במרכזם נמצאת דרום אפריקה.

189
00:09:32,046 --> 00:09:34,951
החלטנו על העיר קייפ-טאון,

190
00:09:34,975 --> 00:09:37,019
ושם נפגשנו למשך שבוע.

191
00:09:38,426 --> 00:09:41,896
העיר עצמה התגלתה להיות 
סביבה עוצמתית להפליא

192
00:09:41,920 --> 00:09:44,804
כדי להתמקד בפיוס וסליחה.

193
00:09:45,847 --> 00:09:48,486
בשום מקום אחר לא עמדו למבחן 
ריפוי והתקרבות מחדש

194
00:09:48,510 --> 00:09:50,144
כמו שנבחנו בדרום אפריקה.

195
00:09:51,036 --> 00:09:54,903
כאומה, דרום אפריקה חיפשה לשבת
באמת של עברה,

196
00:09:54,927 --> 00:09:57,330
ולהקשיב לפרטים של ההיסטוריה שלה.

197
00:09:58,819 --> 00:10:02,568
הידיעה הזו רק האדירה את האפקט 
שהיה לקייפ-טאון עלינו.

198
00:10:04,006 --> 00:10:05,468
במהלך אותו שבוע,

199
00:10:05,492 --> 00:10:08,382
כל אחד סיפר את סיפור חייו,
פשוטו כמשמעו,

200
00:10:08,406 --> 00:10:09,996
מההתחלה ועד הסוף.

201
00:10:11,305 --> 00:10:13,805
וזה היה על מנת לנתח את ההיסטוריה שלנו.

202
00:10:15,568 --> 00:10:18,401
צייתנו למדיניות קפדנית של להיות כנים,

203
00:10:18,425 --> 00:10:21,350
וזה הגיע עם חשיפה מסויימת,

204
00:10:21,374 --> 00:10:23,280
פגיעות של לב פתוח.

205
00:10:24,312 --> 00:10:26,439
היו שם וידויים מוציאיי קרביים,

206
00:10:26,463 --> 00:10:29,287
ורגעים שפשוט לא יכולנו להבין

207
00:10:29,311 --> 00:10:31,119
את החוויה של האחר.

208
00:10:32,258 --> 00:10:37,152
ההשפעות הסייסמיות של אלימות מינית 
דוברו בקול רם והורגשו,

209
00:10:37,176 --> 00:10:38,506
פנים מול פנים.

210
00:10:39,979 --> 00:10:41,482
אך בזמנים אחרים,

211
00:10:41,506 --> 00:10:44,140
מצאנו בהירות מרוממת,

212
00:10:45,164 --> 00:10:49,564
ואפילו צחוק לא צפוי אבל משחרר.

213
00:10:51,250 --> 00:10:52,780
בסופו של דבר,

214
00:10:52,804 --> 00:10:56,432
עשינו את המיטב להקשיב
אחד לשני בתשומת לב.

215
00:10:57,404 --> 00:11:03,245
והמציאויות הפרטיות שלנו 
שודרו בטוהר ללא סינון

216
00:11:03,269 --> 00:11:05,645
שלא יכול היה לעשות פחות 
מלהקל על הנשמה.

217
00:11:08,508 --> 00:11:12,553
ת.א: הרצון לנקום הוא רגש 
מאוד אנושי --

218
00:11:12,577 --> 00:11:14,215
אִינְסְטִינְקְטִיבִי, אפילו.

219
00:11:14,829 --> 00:11:16,840
וכל מה שרציתי לעשות במשך שנים

220
00:11:16,864 --> 00:11:20,833
היה להכאיב לטום כפי שהכאיב לי.

221
00:11:21,658 --> 00:11:24,711
אבל לולא הייתי מוצאת דרך
אל מחוץ לשנאה והכעס,

222
00:11:24,735 --> 00:11:26,900
אני לא בטוחה שהייתי עומדת כאן היום.

223
00:11:28,058 --> 00:11:31,985
זה לא אומר שלא היו לי ספקות לאורך הדרך.

224
00:11:32,689 --> 00:11:36,350
כשהמטוס נחת במסלול הנחיתה בקייפ-טאון,

225
00:11:36,374 --> 00:11:37,977
אני זוכרת שחשבתי

226
00:11:38,001 --> 00:11:42,207
"למה פשוט לא לקחתי לי פסיכולוג
ובקבוק של ודקה

227
00:11:42,231 --> 00:11:44,447
כמו שאדם נורמלי היה עושה?"

228
00:11:44,471 --> 00:11:47,391
(צחוק)

229
00:11:47,415 --> 00:11:50,620
לרגעים, החיפוש שלנו אחר הבנה בקייפ-טאון

230
00:11:50,644 --> 00:11:52,811
הרגיש כמו מסע בלתי אפשרי,

231
00:11:52,835 --> 00:11:54,934
וכל מה שרציתי לעשות היה להרים ידיים

232
00:11:54,958 --> 00:11:57,174
ולחזור הביתה לבעלי האוהב, וידיר,

233
00:11:57,198 --> 00:11:58,409
ולילד שלנו.

234
00:11:59,994 --> 00:12:02,357
אבל למרות הקשיים שלנו,

235
00:12:02,381 --> 00:12:07,009
המסע הזה הסתיים בהרגשת
ניצחון אחרי הכל,

236
00:12:07,033 --> 00:12:10,166
שאור ניצח חושך,

237
00:12:10,812 --> 00:12:15,124
שמשהו בונה יכול להיווצר מההריסות.

238
00:12:16,572 --> 00:12:17,897
קראתי איפשהו

239
00:12:17,921 --> 00:12:21,782
שאתה צריך לנסות להיות האדם
שהזדקקת לו כשהיית צעיר.

240
00:12:21,806 --> 00:12:23,390
ובזמן ההוא, כשהייתי נערה,

241
00:12:23,414 --> 00:12:27,262
הייתי צריכה לדעת שהבושה לא הייתה שלי,

242
00:12:27,286 --> 00:12:29,800
שיש תקווה אחרי אונס,

243
00:12:29,824 --> 00:12:31,419
שאתה אפילו יכול למצוא אושר,

244
00:12:31,443 --> 00:12:33,333
כמו שאני חולקת עם בעלי היום.

245
00:12:33,861 --> 00:12:38,216
וזו הסיבה שהתחלתי לכתוב בקדחנות
כשחזרתי מקייפ-טאון,

246
00:12:38,240 --> 00:12:40,964
וכתוצאה מכך נוצר ספר שנכתב במשותף עם טום,

247
00:12:40,988 --> 00:12:44,173
שאנו מקווים שיכול להיות לשימוש 
לאנשים משני צידי הסולם

248
00:12:44,197 --> 00:12:46,501
של הפושע-שורד.

249
00:12:47,180 --> 00:12:48,634
יותר מהכל,

250
00:12:48,658 --> 00:12:52,793
זהו סיפור שהיינו צריכים לשמוע 
כשהיינו צעירים יותר.

251
00:12:54,726 --> 00:12:56,547
בהתחשב באופי הסיפור שלנו,

252
00:12:56,571 --> 00:12:59,347
אני מכירה את המילים שבאופן
בלתי נמנע מלוות אותו --

253
00:12:59,933 --> 00:13:02,489
קורבן, אנס --

254
00:13:02,513 --> 00:13:04,768
ותגיות הן דרך לסדר רעיונות,

255
00:13:04,792 --> 00:13:09,174
אבל הן גם יכולות לגרום לדה-הומניזציה 
בהקשר שלהן.

256
00:13:09,838 --> 00:13:11,938
ברגע שמישהו נחשב לקורבן,

257
00:13:11,962 --> 00:13:17,195
הרבה יותר קל לסווג אותו כמישהו פגום,

258
00:13:17,219 --> 00:13:18,725
מביש,

259
00:13:18,749 --> 00:13:20,024
פָּחוּת.

260
00:13:20,643 --> 00:13:23,363
ואותו הדבר כאשר מישהו
מתוייג כאנס,

261
00:13:23,387 --> 00:13:25,933
כל כך הרבה יותר קל 
לכנות אותו מפלצת --

262
00:13:26,576 --> 00:13:27,875
לא אנושי.

263
00:13:28,614 --> 00:13:31,645
אבל איך אנחנו נבין 
מה הדבר בחברות אנושיות

264
00:13:31,669 --> 00:13:33,250
שיוצר אלימות

265
00:13:33,274 --> 00:13:37,753
אם אנחנו מסרבים להכיר 
באנושיות של אלו המבצעים אותה?

266
00:13:38,534 --> 00:13:39,698
ואיך --

267
00:13:39,722 --> 00:13:41,901
(מחיאות כפיים)

268
00:13:41,925 --> 00:13:47,293
ואיך אנחנו יכולים להעצים שורדים 
אם אנו גורמים להם להרגיש פחותים?

269
00:13:48,072 --> 00:13:51,499
איך אנחנו יכולים לדון בפתרונות 
לאחד האיומים הגדולים ביותר

270
00:13:51,523 --> 00:13:54,797
לחייהם של נשים וילדים בכל העולם,

271
00:13:54,821 --> 00:13:58,644
אם המילים עצמן שאנו משתמשים בהן
הן חלק מהבעיה?

272
00:14:01,786 --> 00:14:04,278
ט.ס: ממה שאני כעת למדתי,

273
00:14:04,302 --> 00:14:08,875
המעשים שלי באותו הלילה ב-1996
היו אנוכיים.

274
00:14:10,028 --> 00:14:12,151
הרגשתי זכאי לגוף של ת'ורדיס.

275
00:14:13,743 --> 00:14:16,608
היו לי השפעות חברתיות חיוביות קודם לכן,

276
00:14:16,632 --> 00:14:19,173
ודוגמאות להתנהגות הוגנת סביבי.

277
00:14:19,830 --> 00:14:21,027
אך באותו אירוע,

278
00:14:21,051 --> 00:14:23,155
בחרתי להשתמש בשליליים.

279
00:14:23,716 --> 00:14:26,612
אלו שרואים בנשים כבעלות פחות ערך פנימי,

280
00:14:27,687 --> 00:14:32,098
ושלגברים יש מאין תביעה סימלית ולא מדוברת
על הגוף שלהן.

281
00:14:33,781 --> 00:14:36,790
אך ההשפעות הללו שאני מדבר עליהן 
הן חיצוניות לי.

282
00:14:37,582 --> 00:14:40,363
וזה הייתי רק אני בחדר ההוא
מחליט החלטות,

283
00:14:40,387 --> 00:14:41,615
לא אף אחד אחר.

284
00:14:42,969 --> 00:14:44,754
כשאתה לוקח אחריות על משהו

285
00:14:44,778 --> 00:14:47,396
וממש מתכונן להאבק באשמה,

286
00:14:48,259 --> 00:14:50,582
אני באמת מאמין שדבר מפתיע עשוי להתרחש.

287
00:14:51,249 --> 00:14:53,556
אני קורא לזה פרדוקס של בעלות.

288
00:14:54,989 --> 00:14:57,781
חשבתי שאקרוס תחת כובד האחריות.

289
00:14:58,377 --> 00:15:01,260
חשבתי שתעודת האנושיות שלי תישרף.

290
00:15:02,476 --> 00:15:06,222
במקום זאת, הוצע לי לקחת אחריות
אמיתית על מה שעשיתי,

291
00:15:07,148 --> 00:15:10,408
וגיליתי שזה לא השתלט על כל מי שהייתי.

292
00:15:11,460 --> 00:15:12,821
אם לנסח בפשטות,

293
00:15:12,845 --> 00:15:17,361
דבר שעשית לא צריך להוות את כל כולך.

294
00:15:18,659 --> 00:15:20,317
הרעש שבראשי נחלש.

295
00:15:20,951 --> 00:15:24,979
הרחמים העצמיים גוועו ברעב לחמצן,

296
00:15:25,003 --> 00:15:29,476
והתחלפו באוויר נקי של קבלה --

297
00:15:30,658 --> 00:15:34,942
קבלה שאכן פגעתי באדם הנפלא 
שעומד כאן לצידי;

298
00:15:34,966 --> 00:15:40,565
קבלה שאני חלק מקבוצה גדולה
ומזעזעת של גברים יום-יומיים

299
00:15:40,589 --> 00:15:43,271
שהיו אלימים מינית כלפי בנות זוגם.

300
00:15:44,931 --> 00:15:47,340
אל תזלזלו בכוחן של מילים.

301
00:15:48,372 --> 00:15:53,013
לומר לת'ורדיס שאנסתי אותה 
שינה את ההסכמה שלי עם עצמי,

302
00:15:53,037 --> 00:15:54,297
וכמו כן, איתה.

303
00:15:55,517 --> 00:15:56,989
אך החשוב מכל,

304
00:15:57,013 --> 00:16:00,089
האשמה עברה מת'ורדיס אליי.

305
00:16:01,331 --> 00:16:02,482
לעיתים קרובות מדיי,

306
00:16:02,506 --> 00:16:07,090
האחריות מיוחסת לשורדות האלימות המינית,

307
00:16:07,114 --> 00:16:09,625
ולא לגברים שביצעו אותה.

308
00:16:10,736 --> 00:16:11,886
לעיתים קרובות מדיי,

309
00:16:11,910 --> 00:16:16,992
ההכשחה והבריחה משאירות 
את שני הצדדים הרחק מהאמת.

310
00:16:18,984 --> 00:16:21,764
יש בהחלט שיח ציבורי שמתנהל כעת,

311
00:16:22,371 --> 00:16:24,550
וכמו רבים,

312
00:16:24,574 --> 00:16:27,164
אנחנו נרגשים שיש פחות נסיגה

313
00:16:27,188 --> 00:16:29,908
מהנושא הקשה אך החשוב הזה.

314
00:16:31,028 --> 00:16:34,666
אני מרגיש מחויבות אמיתית 
להוסיף את הקול שלנו לכך.

315
00:16:38,072 --> 00:16:42,731
ת.א: מה שאנחנו עשינו זה לא מרשם 
שאנו קוראים לאחרים לעשות כן.

316
00:16:43,182 --> 00:16:48,715
לאף אחד אין את הזכות לומר לאף אחד אחר
איך להתמודד עם הכאב העמוק ביותר שלהם

317
00:16:48,739 --> 00:16:50,484
או עם השגיאה הגדולה ביותר שלהם.

318
00:16:51,336 --> 00:16:53,687
שבירת הדממה שלכם היא אף פעם לא קלה,

319
00:16:53,711 --> 00:16:55,925
ובהתחשב באיפה אתם נמצאים בעולם,

320
00:16:55,949 --> 00:16:59,161
זה יכול להיות אפילו מסוכן 
לדבר על אונס.

321
00:17:00,088 --> 00:17:04,154
אני מבינה שאפילו האירוע 
הטראומתי ביותר של חיי

322
00:17:04,178 --> 00:17:06,937
הוא עדיין עדות לזכות שלי,

323
00:17:06,961 --> 00:17:10,191
מכיוון שאני יכולה לדבר על כך 
מבלי להיות מוחרמת,

324
00:17:10,215 --> 00:17:11,563
או אפילו להיהרג.

325
00:17:12,293 --> 00:17:15,222
אך עם הזכות הזו להשמיע קול,

326
00:17:15,246 --> 00:17:18,104
מגיעה האחריות להשתמש בו.

327
00:17:18,733 --> 00:17:23,263
זה המעט שאני חייבת 
לעמיתיי השורדים שלא יכולים.

328
00:17:24,841 --> 00:17:27,907
הסיפור שכרגע העברנו הוא ייחודי,

329
00:17:27,931 --> 00:17:32,597
ועדיין הוא כל כך נפוץ כשהאלימות
המינית היא מגיפה עולמית.

330
00:17:32,621 --> 00:17:35,026
אבל זה לא חייב להיות כך.

331
00:17:35,741 --> 00:17:38,757
אחד הדברים שאני גיליתי כשימושי 
במסע ההחלמה שלי

332
00:17:38,781 --> 00:17:41,429
היה ללמד את עצמי על אלימות מינית.

333
00:17:41,453 --> 00:17:43,867
וכתוצאה מכך אני קוראת, כותבת

334
00:17:43,891 --> 00:17:46,544
ומדברת על הבעיה הזו כבר יותר מעשור,

335
00:17:46,568 --> 00:17:49,120
הולכת לכנסים מסביב לעולם.

336
00:17:49,144 --> 00:17:51,123
ומהניסיון שלי,

337
00:17:51,147 --> 00:17:55,778
המשתתפים באירועים האלה 
הם כמעט באופן בלעדי נשים.

338
00:17:57,013 --> 00:18:03,629
אבל הגיע הזמן להפסיק להתייחס
לאלימות מינית כאל בעיה של נשים.

339
00:18:03,653 --> 00:18:09,100
(מחיאות כפיים)

340
00:18:17,069 --> 00:18:21,113
רובם המכריע של מקרי האלימות המינית
נגד נשים וגברים

341
00:18:21,137 --> 00:18:23,020
מבוצעים על ידי גברים.

342
00:18:23,044 --> 00:18:27,452
ולמרות זאת קולם לא מיוצג מספיק בדיון הזה.

343
00:18:28,842 --> 00:18:32,743
אך כולנו נזקקים כאן.

344
00:18:33,744 --> 00:18:37,629
רק דמיינו את כל הסבל שנוכל להקל

345
00:18:37,653 --> 00:18:41,587
אם נעז להתמודד עם הבעיה הזו ביחד.

346
00:18:42,880 --> 00:18:44,038
תודה רבה.

347
00:18:44,062 --> 00:18:48,329
(מחיאות כפיים)