הטכנולוגיה שעשויה להיות
בעלת ההשפעה הגדולה ביותר

על אחדים מהעשורים הבאים

הגיעה.

וזו לא מדיה חברתית.

אלה לא נתונים גדולים.

זו לא רובוטיקה.

זה אפילו לא בינה מלאכותית.

תופתעו ללמוד

שזו הטכנולוגיה שבבסיס
מטבעות דיגיטליים כמו ביטקוין.

זה נקרא בלוקצ'יין.
בלוקצ'יין.

זו לא המילה הכי צלילית
בעולם,

אבל אני מאמין שזהו עכשיו

הדור הבא של האינטרנט,

והוא טומן בחובו הבטחה לכל
עסק, כל חברה

ולכולכם, באופן אישי.

בכמה מהעשורים האחרונים היה
לנו את האינטרנט של המידע.

וכאשר שלחתי לכם אימייל או קובץ
פאואר פוינט או משהו,

אני למעשה לא שולח לכם 
את המקורי,

אני שולח לכם העתק.

וזה נהדר.

זהו מידע בעל אופי דמוקרטי.

אבל כשמדובר בנכסים -

דברים כמו כסף,

נכסים פיננסיים כמו מניות ואגרות חוב,

נקודות נאמנות, קניין רוחני,

מוסיקה, אמנות, הצבעה,

זיכוי זיהום פחמני, ונכסים אחרים -

לשלוח לכם עותק זה רעיון ממש רע.

אם אני שולח לכם 100 דולר,

זה באמת חשוב
שאין לי עדיין את הכסף -

(צחוק)

ושאני לא יכול לשלוח לכם אותו.

זה כבר נקרא 
בעיית "ההוצאה הכפולה"

על ידי קריפטוגרפים מזה זמן רב.

אז כיום, אנחנו סומכים לחלוטין
על מתווכים גדולים -

מתווכים כמו בנקים, ממשלה,

חברות מדיה חברתית גדולות,
חברות כרטיסי אשראי וכן הלאה -

כדי לבסס אמון בכלכלה שלנו.

ומתווכים אלה מבצעים את 
כל הלוגיקה העסקית של העסקאות

מכל סוג של מסחר,

החל מאימות, וזיהוי של אנשים,

דרך סילוק, הסדר וניהול רישומים

ובסך הכל, הם עושים 
עבודה טובה למדי.

אבל יש בעיות שהולכות וגדלות.

קודם כל, הם ריכוזיים.

זה אומר שניתן לפרוץ אותם,
יותר ויותר -

ג'יי פי מורגן, 
הממשלה הפדרלית בארה"ב,

לינקדין, הום דיפו ואחרים

גילו זאת בדרך הקשה.

הם פסלו מיליארדי אנשים
מתוך הכלכלה הגלובלית,

לדוגמא, אנשים שאין להם 
מספיק כסף

כדי שיהיו בעלי חשבון בנק.

הם מאיטים את הקצב.

יכול לקחת שנייה עבור דוא"ל
להישלח ברחבי העולם,

אבל יכול לקחת ימים או שבועות

לכסף לעבור דרך המערכת הבנקאית
לעברה השני של העיר.

והם לוקחים נתח מהפעולה

10 עד 20 אחוזים רק כדי לשלוח כסף
למדינה אחרת.

הם לוכדים את הנתונים שלנו,

וזה אומר שאנחנו לא יכולים להשתמש 
בהם ליצירת רווחים

או להשתמש בהם כדי לנהל את חיינו
טוב יותר.

הפרטיות שלנו נפגעת.

והבעיה הגדולה ביותר היא שבסך הכל,

הם כבר הפקיעו את הנדבנות
של העידן הדיגיטלי באופן א-סימטרי:

יש לנו יצירת עושר אבל יש לנו
אי שוויון חברתי הולך וגדל.

אז מה אם היה,
לא רק אינטרנט של מידע

מה אם היה אינטרנט של ערך -

סוג כלשהו של מערכת חשבונאות רחבה, 
גלובלית, מופצת

מורצת על מיליוני מחשבים

וזמינה לכולם.

ושבה כל סוג של נכס,
מכספים עד למוסיקה,

יכול להיות מאוחסן, מועבר, מבוצע,
מוחלף ומנוהל,

כל זאת ללא מתווכים רבי עוצמה?

מה אם היה
מדיום מקומי עבור ערך?

ובכן, בשנת 2008, 
התעשייה הפיננסית התרסקה

ואולי לטובה.

אדם או אנשים אנונימיים
בשם סטושי נקמוטו

יצר מסמך שבו הוא פיתח
פרוטוקול לכסף דיגיטלי

ששימש כבסיס למטבע מבוזר
בשם ביטקוין.

ומטבע מבוזר זו אפשר לאנשים
לבסס אמון ולבצע עיסקאות

ללא צד שלישי.

ופעולה לכאורה פשוטה זו
הדליקה ניצוץ

שהצית את העולם,

שריגש או הפחיד או עניין
את כולם

במקומות רבים.

עכשיו, לא להתבלבל עם ביטקוין -

ביטקוין הוא נכס; זה נע מעלה ומטה,

וזה צריך לעניין אותכם
אם אתם ספקולנטים.

באופן רחב יותר, 
זהו מטבע מבוזר.

זה לא מטבע פיאט שנשלט על ידי
מדינת לאום,

וזה מעניין יותר.

אבל העניין האמתי כאן הוא
הטכנולוגיה הבסיסית.

שנקראית בלוקצ'יין

אז בפעם הראשונה עכשיו
בהיסטוריה האנושית,

אנשים בכל מקום יכולים
לבטוח זה בזה

ולבצע עסקאות איש עם
רעהו.

ואמון נוצר לא על ידי 
מוסד גדול כלשהו,

אלא על ידי שיתוף פעולה,
על ידי הצפנה

ובעזרת איזשהו קוד חכם.

ובגלל שאמון הוא יליד
הטכנולוגיה,

אני קורא לזה,
"פרוטוקול הנאמנות."

עכשיו, אתם בוודאי תוהים:

איך הדבר הזה עובד?

נכסים - נכסים דיגיטליים כמו כסף
למוסיקה וכל מה שביניהם -

אינם מאוחסנים במקום מרכזי,

אלא הם מופצים לרוחב
מערכת חשבונאית עולמית,

באמצעות רמת ההצפנה
הגבוהה ביותר.

וכאשר מתבצעת עסקה,

היא מתפרסמת באופן גלובלי,

למיליונים רבים של מחשבים.

ושם בחוץ, ברחבי העולם,

יש קבוצה של אנשים
בשם "כורים."

אלה לא אנשים צעירים,
הם כורי ביטקוין.

ויש להם כוח מחשוב מסיבי
בקצות האצבעות שלהם -

גדול פי 10 עד 100
מ Google בכל רחבי העולם.

כורים אלה עושים עבודה רבה.

וכל 10 דקות,

כמו סוג של פעימות הלב 
של הרשת,

נוצר בלוק

שמכיל את כל העסקאות
מ 10 הדקות הקודמות.

ואז הכורים מגיעים לעבודה,
ומנסים לפתור כמה בעיות קשות.

והם מתחרים:

והכורה הראשון שמגלה את האמת
ומאמת את הבלוק,

מתוגמל במטבע דיגיטלי.

במקרה של הביטקוין בלוקצ'יין,
עם ביטקוין.

ואז -- זהו החלק העיקרי --

בלוק זה מקושר לבלוק הקודם

ולבלוק הקודם

כדי ליצור שרשרת של בלוקים.

וכל אחד עם חותם זמן,

מעין חותם שדומה
לחותם שעווה דיגיטלי

אז לו הייתי רוצה ללכת 
ולפרוץ את הבלוק

ונאמר, לשלם לך ולך 
עם אותו הכסף,

הייתי צריך לפרוץ את הבלוק ההוא,

ובנוסף את כל הבלוקים הקודמים,

כל ההיסטוריה של המסחר 
על שרשרת הבלוקים ההיא,

לא רק במחשב אחד
אלא במיליוני מחשבים,

בו זמנית,

הכל בשימוש ברמות גבוהות של
הצפנה,

לנוכח משאב המיחשוב החזק 
ביותר בעולם

שצופה בי.

קשה לעשות.

זה לאין ערוך יותר מאובטח

ממערכות המחשוב
שיש לנו היום.

בלוקצ'יין. כך זה עובד.

אז הביטקוין בלוקצ'יין הוא
רק אחד.

יש הרבה.

האתראום בלוקצ'יין פותח על 
ידי קנדי בשם ויטאליק.

הוא בן 19,

ולבלוקצ'יין זה יש כמה יכולות
בלתי רגילות

אחת מהן היא שניתן לבנות
חוזים חכמים.

זה מעין מה שזה נשמע.

זה חוזה בביצוע עצמי,

והחוזה מטפל באכיפה,
בניהול, ביצוע

ותשלום -- לחוזה יש מעין חשבון
בנק, גם, במובן -

של הסכמים בין אנשים.

והיום, באתראום בלוקצ'יין

יש פרויקטים בדרך פעולה
לעשות הכל

החל מיצירת תחליף חדש 
לשוק המניות

ליצירת מודל חדש של דמוקרטיה.

שבה פוליטיקאים נותנים
דין וחשבון לאזרחים.

(תשואות)

אז כדי להבין איזה שינוי רדיקלי
זה הולך להביא,

בואו נסתכל על תעשייה אחת,
שירותים פיננסיים.

מזהים את זה?

מכונת רוב גולדברג.

זו מכונה מסובכת עד כדי גיחוך
שעושה משהו ממש פשוט,

כמו לשבור ביצה או לסגור דלת.

ובכן, היא סוג של מזכירה לי
את תעשיית השירותים הפיננסיים

בכנות.

כלומר,אתה מקיש את הכרטיס שלך
בחנות שבפינה,

וביטסטרים (רצף בינארי) עובר דרך
תריסר חברות,

כל אחת עם מערכת המחשב שלה,

בחלקן עם מחשב מרכזי מ 1970

זקן יותר מהרבה מהאנשים
כאן באולם,

וכעבור שלושה ימים, 
הסדר קורה.

טוב, עם התעשייה הפיננסית 
בלוקצ'יין,

לא יהיה שום הסדר,

כי התשלום וההסדר הם
אותה פעילות עצמה,

זה רק שינוי בפנקס החשבונאות.

אז בוול סטריט,ובכל רחבי העולם,

התעשייה הפיננסית חווה מהפך גדול,

ומשתאה, האם אנחנו עלולים
להיות מוחלפים,

או איך אנו חובקים טכנולוגיה זו 
לשם הצלחה?

כעת, למה זה צריך להיות
לכם אכפת?

טוב, הרשו לי לתאר כמה יישומים.

שגשוג.

העידן הראשון של האינטרנט,

האינטרנט של המידע,

הביא לנו עושר
אבל לא שגשוג משותף,

בגלל אי-שוויון חברתי הולך וגדל.

וזה נמצא בליבו של
כל הכעס והקיצוניות

והפרוטקציוניזם 
ושנאת הזרים וגרוע מזה

שאנו רואים שגדל בעולם היום,

המקרה של ברקסיט לאחרונה.

אז האם נוכל לפתח כמה גישות 
חדשות לבעיה זו של אי-שוויון?

כי הגישה היחידה היום היא 
חלוקה מחדש של העושר,

למסות אנשים ולהפיץ זאת יותר.

האם נוכל לחלק מראש את העושר?

האם אנו יכולים לשנות את הדרך 
שבה עושר נוצר מלכתחילה

על ידי דמוקרטיזציה של יצירת עושר,

לערב יותר אנשים בכלכלה,

ואז להבטיח שיקבלו פיצוי הוגן?

הרשו לי לתאר חמש דרכים
בהן אפשר לעשות את זה.

מספר אחד:

הידעתם כי 70 אחוזים של אנשים בעולם 
שיש להם קרקע

יש להם זכות קניין קלושה לגביו?

אז, יש לך חווה קטנה בהונדורס,
דיקטטור כלשהו עולה לשלטון,

ואומר, "אני יודע שיש לך חתיכת
נייר שאומרת שהחווה שלך בבעלותך,

אבל המחשב הממשלתי אומר
שהחווה היא בבעלות החבר שלי."

זה קרה בקנה מידה 
המוני בהונדורס,

והבעיה הזו קיימת בכל מקום.

הרננדו דה סוטו,
הכלכלן הדרום אמריקאי הגדול,

אומר שזה הוא נושא מספר אחד בעולם

במונחים של ניידות כלכלית,

יותר חשוב מבעלות על חשבון בנק,

כי אם אין לך זכות בעלות
תקפה על אדמתך,

אינך יכול ללוות כנגדה,

ואינך יכול לתכנן את העתיד.

אז היום, חברות עובדות עם ממשלות

כדי לשים זכות בעלות על בלוקצ'יין.

וברגע שזה שם, זה לא ניתן לשינוי.

לא ניתן לפרוץ אותו.

זה יוצר את התנאים לשגשוג

עבור מיליארדי אנשים פוטנציאליים .

שנית:

הרבה כותבים מדברים על Uber

ו-Airbnb ו- TaskRabbit
ו -Lyft וכו'

כחלק מכלכלת שיתוף.

זהו רעיון חזק מאוד,

שחברים יכולים יחד
ליצור ולשתף עושר.

דעתי היא ...

חברות אלה לא ממש משתפות.

למעשה, הם יצליחו
דווקא משום שהם אינם משתפים.

הם מצרפים את השירותים יחד,
והם מוכרים אותם.

מה אם, במקום Airbnb שהוא 
תאגיד של 25 מיליארד דולר,

היה יישום מבוזר על בלוקצ'יין 
שאנחנו נקרא לו B-Airbnb,

והוא בעצם היה בבעלות
כל האנשים

שיש להם חדר להשכיר.

וכאשר מישהו רוצה לשכור חדר,

הוא נכנס למסד הנתונים
ולכל הקריטריונים בבלוקצ'יין,

הם עוברים עליו , זה עוזר
להם למצוא את החדר המתאים,

ואז הבלוקצ'יין עוזר
עם החוזים,

הוא מזהה את הצדדים,

הוא מטפל בתשלומים

רק באמצעות תשלומים דיגיטליים -
הם מובנים בתוך המערכת.

וזה גם מטפל במוניטין,

כי אם היא מדרגת חדר
כחדר של חמישה כוכבים,

חדר זה נמצא שם,

וזה מדורג וזה לא ניתן לשינוי.

לכן, למשבשי הכלכלה השיתופית 
הגדולה בעמק הסיליקון

ניתן להפריע,

וזה יהיה טוב לשגשוג.

מספר שלוש:

הזרימה הגדולה של קרנות
מהעולם המפותח

לעולם המתפתח

אינו השקעה ארגונית,

וזה אפילו לא סיוע חוץ.

אלה הם תשלומים חוזרים.

זו הפזורה העולמית;

אנשים עזבו את אדמות אבותיהם,

והם שולחים כסף בחזרה
למשפחותיהם בבית.

זה 600 מיליארד דולר בשנה,
וזה גדל,

ואנשים אלה מרומים.

אנאלי דומינגו היא
מנהלת משק בית.

היא גרה בטורונטו,

וכל חודש היא הולכת
למשרד של ווסטרן יוניון

עם קצת מזומנים

להעביר כסף לאמה במנילה.

זה עולה לה כ -10 אחוזים;

לכסף לוקח ארבעה עד שבעה
ימים להגיע לשם;

אמא שלה אף פעם לא יודעת
מתי זה הולך להגיע.

זה גוזל לה חמש שעות
מהשבוע שלה לעשות זאת

לפני שישה חודשים,

אנאלי דומינגו השתמשה 
בבלוקצ'יין שנקרא אברה.

ומהמכשיר הנייד שלה,
היא שלחה 300 דולר.

זה עבר ישירות
לנייד של אמא שלה

מבלי לעבור דרך מתווך.

ואז אמא שלה
הביטה במכשיר הנייד שלה -

זה כמו סוג של ממשק אובר,
יש "כספרי" אברה נעים.

היא מקישה על כספר זהו
כספר חמישה כוכבים,

שנמצא במרחק של שבע דקות.

הבחור מגיע עד לדלת,
נותן לה פסוס פיליפינים,

היא שמה אותם בארנקה.

כל העניין לקח דקות,

ועלה לה שני אחוזים.

זוהי הזדמנות גדולה לשגשוג.

מספר ארבע: הנכס החזק ביותר
של העידן הדיגיטלי הוא נתונים.

ונתונים הוא באמת 
סוג חדש של נכס,

אולי גדול יותר מסוגי 
הנכסים קודמים,

כמו קרקע בכלכלה האגררית,

או מפעל תעשייתי,

או אפילו כסף.

וכולכם - אנחנו - יוצרים נתונים אלו.

אנו יוצרים את הנכס הזה,

ואנחנו מותירים מאחורינו 
שביל זה של פירורים דיגיטליים

כשאנחנו הולכים לאורך החיים.

ופירורים אלה נאספים
לתמונת ראי שלכם,

אתם הוירטואלים.

ואתם הוירטואלים עשויים לדעת
יותר עליכם מאשר אתם יודעים,

כי אתם לא יכולים לזכור
מה שקניתם לפני שנה,

או אמרתם לפני שנה,
או המיקום המדויק שלכם לפני שנה.

ואתם הוירטואליים לא בבעלותכם -

זו הבעיה הגדולה.

אז היום, יש חברות שעובדות

כדי ליצור זהות בקופסה שחורה,

אתם הווירטואליים שבבעלותכם.

וקופסה שחורה זה נעה סביב איתכם

כשאתם נוסעים ברחבי העולם,

והיא מאוד, מאוד קמצנית.

היא רק מוסרת שמץ של מידע

שנדרש כדי לעשות משהו.

הרבה עסקאות,

המוכר אפילו לא צריך
לדעת מי אתם.

הם רק צריכים לדעת
ששילמו להם.

ואז האווטאר הזה
גורף את כל הנתונים הללו

ומאפשר לכם להפיק מזה רווח.

וזה דבר נפלא,

כי זה גם יכול לעזור לנו
להגן על הפרטיות שלנו,

ופרטיות היא הבסיס
לחברה חופשית.

בואו נקבל נכס זה שאנו יוצרים

חזרה לשליטה שלנו,

שנוכל להיות בעלים של הזהות שלנו

ולנהל זאת באופן אחראי.

לבסוף --

(תשואות)

לבסוף, מספר חמש:

ישנם הרבה יוצרי תוכן

שאינם מקבלים תמורה הולמת,

מכיוון שהמערכת
עבור קניין רוחני אינה פועלת.

היא הופרה מאז העידן הראשון 
של האינטרנט.

קחו את המוסיקה.

מוזיקאים נשארים עם פירורים
בסוף שרשרת המזון כולה.

לו הייתם כותבי שירים,
לפני 25 שנה, כתבתם להיט,

הוא היה זוכה למיליון סינגלים,

יכולתם לקבל תגמולים בגובה של
כ-45,000 דולר.

היום, אתם כותבים שירים,
אתם כותבים להיט,

הוא זוכה למיליון סטרימים,

אתם לא מקבלים 45 אלף,

אתם מקבלים 36 דולר,

מספיק כדי לקנות פיצה נחמדה.

אז אימוגן היפ,

הזמרת וכותבת השירים, זוכת
פרס הגראמי,

משמיעה כעת מוסיקה 
על מערכת בלוקצ'יין.

היא קוראת לזה "mycelia."

והמוסיקה מוקפת בחוזה חכם.

והמוסיקה מגנה על
זכויות הקניין הרוחני שלה.

אתם רוצים לשמוע את השיר?

זה בחינם, או אולי כמה מיקרו סנטים 
שזורמים לחשבון דיגיטלי.

אתם רוצים להשמיע את השיר
בסרט שלכם, זה משהו אחר,

וזכויות הקניין הרוחני נקובות בפירוט.

אתם רוצים לעשות רינגטון? זה דבר אחר.

היא מתארת שהשיר הופך להיות לעסק

זה שם, על פלטפורמה זאת 
משווק את עצמו,

מגן על זכויות המחבר,

ובגלל שלשיר יש מערכת תשלומים

במובן של חשבון בנק,

כל הכסף זורם חזרה אל האמן,

והם שולטים בענף,

ולא המתווכים החזקים הללו.

עכשיו, זה הוא -

(תשואות)

זה לא רק כותבי שירים,

זה כל יוצרי תוכן,

כמו אמנות,

כמו המצאות,

תגליות מדעיות, עיתונאים.

יש כל מיני אנשים
שלא מקבלים תמורה הולמת,

ועם בלוקצ'יינים,

זה יוריד עליהם גשם של מטבעות בבלוקצ'יין.

וזה דבר נפלא.

אז, אלו הן חמש הזדמנויות

מתוך תריסר

כדי לפתור בעיה אחת, שגשוג,

שהיא אחת מאינספור בעיות

שבלוקצ'יין יכול ליישם.

עכשיו, טכנולוגיה אינה יוצרת
שגשוג, כמובן - אנשים עושים זאת.

אבל המקרה שאני מעלה בפניכם כאן, שוב

הג'יני של הטכנולוגיה
ברחה מהבקבוק,

והיא נועדה עם אדם או בני אדם
לא מוכרים

בזמן של אי ודאות זו 
בהיסטוריה האנושית,

וזה נותן לנו עוד שעת כושר,

הזדמנות נוספת לשכתב
את רשת הכוח הכלכלי

ואת הסדר הישן של הדברים,

ולפתור אחדות מבעיות העולם
הקשות ביותר,

אם נרצה בכך.

תודה רבה.

(תשואות)