"סדר, סדר. אז מי יש לנו פה?" "כבודו, זו קליאופטרה, המלכה המצרית שהרומנים הזוהרים שלה השמידו שני גנרלים רומאים מהטובים ביותר, והביאו את סוף הרפובליקה." כבודו, זו קליאופטרה, אחת הנשים החזקות בהסטוריה ששלטונה הביא למצרים כמעט 22 שנה של יציבות ושגשוג." "אה, למה אנחנו אפילו לא יודעים איך היא נראתה?" "רוב האמנות והתאורים מגיעים הרבה אחרי זמנה במאה הראשונה לספירה, ממש כמו רוב הדברים שנכתבו עליה." "אז מה אנחנו כן יודעים? קליאופטרה השביעית היתה האחרונה מהשושלת הפתולמאית, משפחה יוונית מקדונית ששלטה במצרים אחרי כיבושה על ידי אלכסנדר הגדול. היא שלטה במשותף באלכסנדריה עם אחיה - לו היא גם נישאה - עד שהוא הגלה אותה." "אבל איך כל זה קשור לרומא?" "מצריים היתה מדינת-בת של רומא במשך זמן רב, ואביה של קליאופטרה צבר חובות גדולים לרפובליקה. אחרי שהובסה על ידי יוליוס קיסר במלחמת האזרחים הרומאית, הגנרל פומפיי חיפש מקלט במצרים אבל במקום זה, הוצא להורג על ידי אחיה של קליאופטרה." "יוליוס קיסר בטח אהב את זה." "לא ממש, הוא חשב שהרצח הוא לא לעניין, ותבע את תשלום החוב של מצרים. הוא היה יכול למחול למצרים, אבל קליאופטרה שיכנעה אותו להחזיר אותה לשלטון במקום." "שמענו שהיא היתה מאוד משכנעת." "ולמה לא? קליאופטרה היתה אישה מרתקת. היא פיקדה על צבאות בגיל 21, דיברה במספר שפות, וחונכה בעיר עם הספריה הטובה בעולם, וכמה מהמלומדים הגדולים בזמנה." "הממ." "היא שמרה על קיסר במצרים כשרומא הזדקקה לו." קיסר לא רק נשאר. הוא הוקסם מהתרבות והידע המצריים, ולמד הרבה במשך שהותו שם. כשהוא חזר לרומא, הוא שינה את לוח השנה, פתח במיפקד אוכלוסין, תכנן ספריה ציבורית, והציע הרבה פרוייקטי תשתיות חדשים." "כן, הכל מאוד שאפתני, בדיוק מה שגרם לרצח שלו." "אל תאשימו את המלכה בפוליטיקה המוזרה של רומא. העבודה שלה היתה לשלוט במצרים, והיא עשתה זאת היטב. היא ייצבה את הכלכלה, הצליחה להביס את הביורקרטיה, ועצרה את השחיתות של כוהנים וגורמים רשמיים. כשהבצורת היכתה, היא פתחה את מחסני האוכל לציבור, והעניקה חנינה ממיסים, כל זאת כשהיא שומרת על יציבות ועצמאות הממלכה שלה, ללא מרידות בכל שארית שלטונה." "אז מה השתבש?" "אחרי מות קיסר, המלכה הזרה לא יכלה להפסיק להתערב בענייני הרומאים." "למעשה, אלה היו הפלגים הרומאים שהגיעו ודרשו את עזרתה. וכמובן שלא היתה לה ברירה אלא לתמוך באוקטביאן ומארק אנטוני בנקמה בקיסר, אם רק לשם בנם." "ושוב, היא סיפקה את התמיכה המיוחדת שלה למארק אנטוני." "למה זה משנה? למה לאף אחד לא אכפת מהרומנים הרבים האחרים של קיסר או אנטוני? למה אנחנו מניחים שהיא יזמה את היחסים? ולמה רק נשים חזקות מוגדרות על ידי המיניות שלהן?" "סדר." "קליאופטרה ואנטוני היו אסון. הם פגעו ברפובליקה עם החגיגות המגוחכות שלהם, ישבו על כסאות הזהב, והתלבשו כמו אלים, עד שאוקטביאן שיכנע את כל רומא במגלומניה שלהם." "ועדיין אוקטביאן היה זה שתקף את אנטוני. סיפח את מצרים, והצהיר על עצמו כקיסר. הפחד הרומאי מאישה שליטה הוא שגמר את הרפובליקה שלהם, לא האישה עצמה." "כמה אירוני." הסיפור של קליאופטרה שרד בעיקר בגלל אוייביה ברומא, ומאוחר יותר כותבים מילאו את הפערים עם שמועות וסטראוטיפים. אולי לעולם לא נדע את האמת המלאה על חייה ושלטונה, אבל אנחנו יכולים להפריד עובדות משמועות אם נעמיד את ההסטוריה למשפט.