אנשים מפחדים מחרקים
יותר משהם מפחדים למות.

(צחוק)

לפחות על פי סקר של "ספרי הרשימות"
שנערך ב-1973

שקדם לכל הרשימות המקוונות של הכי טובים, 
הכי גרועים והכי מצחיקים שישנן היום.

רק גבהים ודיבור מול קהל

ניצחו את בעלי ששת הרגליים
כמקורות לפחד.

ואני חושדת שאם הייתם מכניסים לשם עכבישים,

השילוב של חרקים ועכבישים 
היה מגיע לראש הרשימה.

עכשיו, אני לא אחת מאותם אנשים.

אני ממש אוהבת חרקים.

אני חושבת שהם מעניינים ויפהפיים,

ולפעמים אפילו חמודים.

(צחוק)

ואני לא לבד.

במשך מאות, כמה מהמוחות הגדולים ביותר במדע,

מצ'ארלס דארווין לא. א. וילסון,

שאבו השראה מחקירת כמה מהמוחות
הקטנים ביותר על כדור הארץ.

ובכן, מדוע זה?

מה גורם לנו לחזור כל הזמן לחרקים?

חלק מזה, כמובן, הוא סדר הגודל
של כמעט כל מאפיין שתהם.

יש יותר חרקים 
מאשר כל סוג אחר של בעל חיים.

אנחנו אפילו לא יודעים 
כמה מינים של חרקים ישנם,

כיוון שמינים חדשים
מתגלים כל הזמן.

ישנם לפחות מיליון,
אולי אפילו 10 מיליון.

זה אומר שאם היה לכם לוח שנה
של "חרק החודש"

לא הייתם צריכים לחזור לאותו מין
לפחות 80,000 שנים.

(צחוק)

קבלו את זה, פנדות וחתלתולים!

(צחוק)

עכשיו ברצינות,
חרקים הם חיוניים.

אנו זקוקים להם.

מעריכים שאחת 
מתוך שלוש נגיסות מזון

מתאפשרת בזכות מאביקים.

מדענים משתמשים בחרקים על מנת 
להגיע לתגליות יסודיות

לגבי הכל, ממבנה מערכת העצבים שלנו

ועד תפקוד הגנים והדנ"א שלנו.

אבל מה שאני אוהבת בחרקים יותר מכל,

הוא מה שהם יכולים לספר לנו
על ההתנהגות שלנו.

נראה כאילו חרקים 
עושים כל מה שאנשים עושים.

הם נפגשים, מזדווגים, רבים, נפרדים.

והם עושים זאת עם מה שנראה
כמו אהבה או יריבות.

אך מה שמניע את ההתנהגות שלהם
הוא למעשה שונה ממה שמניע אותנו,

וההבדל הזה
יכול להאיר את עינינו.

זה הכי בולט

באחד מתחומי העניין 
הכי גדולים שלנו - סקס.

עכשיו, אני טוענת,
ואני חושבת שאני יכולה להגן

על מה שאולי יישמע כמו טענה מפתיעה:

אני חושבת שיחסי מין של חרקים
מעניינים יותר מאשר יחסי מין של אנשים.

(צחוק)

והמגוון הפראי שאנו רואים

מערער כמה מההנחות שלנו

לגבי מה זה אומר להיות זכר ונקבה.

כמובן, בתור התחלה,

חרקים רבים לא צריכים סקס
כדי להתרבות.

נקבות של כנימות יכולות לייצר שיבוטים
קטנטנים של עצמן מבלי להזדווג מעולם.

הנה, לידת בתולין.

על שיחי הורדים שלכם.

(צחוק)

כאשר הם כן מקיימים יחסי מין,

אפילו הזרע שלהם יותר מעניין
מאשר זרע אנושי.

יש כמה סוגים של זבובי פירות

שהזרע שלהם ארוך יותר מאורך גופו 
של הזכר עצמו.

זה חשוב כי הזכרים משתמשים בזרע שלהם
כדי להתחרות.

ישנם חרקים זכרים שמתחרים בעזרת נשקים,
כמו הקרניים של חיפושיות אלו.

אך הם מתחרים גם לאחר ההזדווגות
בעזרת הזרע שלהם.

לשפיריות ושפריריות יש פין 
שמזכיר אולר שוויצרי,

כשכל חלקיו בולטים.

(צחוק)

הם משתמשים בכלים מאיימים אלו כבמצקת,

בכדי להסיר זרע של זכרים קודמים 
איתם הנקבה הזדווגה.

(צחוק)

ובכן, מה אפשר ללמוד מזה?

(צחוק)

נכון, המטרה אינה לחקות אותם,

או שהם יהוו עבורנו מודל.

וטוב שכך.

כבר ציינתי שקניבליזם בסקס
הוא להיט בקרב חרקים?

אז לא, זאת לא הנקודה.

אבל מה שחרקים עושים,

זה לשבור חוקים רבים שיש לנו, בני האדם, 
בנוגע לתפקיד של כל מגדר.

אנשים חושבים שהטבע מכתיב
גירסה של סיטקום משנות החמישים

בנוגע להתנהגות של זכרים ונקבות.

הזכרים אמורים להיות 
דומיננטיים ואגרסיביים,

והנקבות פסיביות וצנועות.

אבל זה פשוט לא המצב.

אז לדוגמה, קחו את החרגולים,

קרובים של הצרצרים והחגבים.

הזכרים מאוד בררניים בהזדווגות,

כי הם לא רק מעבירים
זרע בהזדווגות,

הם גם נותנים לנקבה מתנת נישואים.

אתם יכולים לראות את החרגולים
מזדווגים בתמונות האלה.

בשתי התמונות, הזכר נמצא מימין,

והאיבר דמוי החרב הוא איבר הטלת הביצים
של הנקבה.

הגוש הלבן הוא הזרע,

הגוש הירוק הוא מתנת הנישואים,

הזכר מייצר אותה מגופו

וזהו דבר מאוד יקר ערך לייצור.

זה יכול לשקול עד שליש
ממשקל גופו.

אעצור עכשיו לרגע ואתן לכם לדמיין

איך זה היה אם גברים,
בכל פעם כשהם עושים סקס,

היו צריכים לייצר משהו 
ששוקל 20-30 ק"ג.

(צחוק)

אוקיי, הם לא היו יכולים לעשות זאת
לעיתים קרובות.

(צחוק)

ואכן, גם החרגולים לא יכולים.

מה שזה אומר

הוא שהחרגולים הזכרים מאוד בררניים

בהחלטה למי להציע מתנת נישואין זו.

המתנה הזאת מאוד מזינה,

והנקבה אוכלת אותה במהלך
ואחרי ההזדווגות.

אז ככל שהיא יותר גדולה,
זה עדיף לזכר,

משום שזה מספק יותר זמן לזרע שלו

להתנקז לתוך גופה
ולהפרות את הביציות.

אך זה גם אומר שהזכרים
מאוד פאסיביים בנוגע להזדווגות,

בעוד שהנקבות מאוד אגרסיביות ותחרותיות,

בניסיון להשיג 
כמה שיותר מתנות נישואין כאלו.

זו לא בדיוק מערכת חוקים סטריאוטיפית.

למרות שבאופן כללי,

זכרים אינם כה חשובים בחייהם של 
רבים מהחרקים.

אצל החרקים החברתיים -
הדבורים, הצרעות והנמלים -

הפרטים שרואים מדי יום -

הנמלים שהולכות הלוך ושוב
לקערת הסוכר שלנו,

דבורי הדבש שמרחפות מפרח לפרח -

כל אלה הן תמיד נקבות.

אנשים התקשו להבין זאת במשך 1,000 שנה.

היוונים הקדמונים ידעו שישנם דבורים,
נטולי עוקץ,

הגדולים יותר מהפועלות,

למרות שהיוונים הסתייגו מעצלותם של אלה,

כי הם יכלו לראות שהם מתבטלים סביב הכוורת

עד מעוף הזיווג -

אלה הם הזכרים.

הם מתבטלים עד מעוף הזיווג,

אך הם לא לוקחים חלק באיסוף הצוף
או האבקה.

היוונים לא הצליחו לפענח את מינם של 
דבורים אלה,

וחלק מהבלבול היה 
שהם ידעו על יכולת העקיצה של הדבורים

אך הם התקשו להאמין

שבעל חיים הנושא נשק שכזה הוא נקבה.

אריסטו ניסה להתערב גם כן.

הוא הציע, "אוקיי, אם אלה שעוקצים
הינם הזכרים..."

אבל אז הוא התבלבל, כי זה אומר

שהזכרים הם גם אלה 
שמטפלים בצעירים במושבה,

והוא חשב שזה לחלוטין בלתי אפשרי.

לכן הוא הסיק שייתכן ולדבורים יש 
איברים של שני המינים

באותו פרט,

רעיון שאינו כה מופרך,
חיות מסוימות עושות זאת,

אך הוא לא באמת הצליח להבין זאת מעולם.

אתם יודעים, אפילו היום, 
הסטודנטים שלי, למשל,

קוראים לכל בעל חיים שהם רואים,
כולל חרקים, זכר.

כשאני אומרת להם שהנמלים הלוחמות האכזריות,

עם הלסתות הענקיות שלהן,
המגנות על המושבה,

הן תמיד נקבות,

נראה שהם לא ממש מאמינים לי.

(צחוק)

ובהחלט כל הסרטים -
עבודת נמלים, כוורת בסרט -

מציגים את הדמויות הראשיות 
של החרקים החברתיים כזכרים.

ובכן, מה זה משנה?

אלה הם סרטים. 
הם בידיוניים.

יש בהם בעלי חיים שמדברים.

מה זה משנה אם הם מדברים כמו ג'רי סיינפלד?

לדעתי זה משנה,

ולמעשה זה חלק מבעיה עמוקה יותר

בעלת השלכות על בריאותנו

ועל אספקטים רבים נוספים בחיינו.

כולכם יודעים שמדענים משתמשים במה שנקרא
מערכות מודל,

שהם חיות -
חולדות לבנות או זבובי פירות -

שהם מעין ממלאי-מקום לכל שאר בעלי החיים,
כולל בני אדם,

והרעיון הוא שמה שנכון עבור אדם

יהיה נכון גם עבור חולדה לבנה.

ובדרך כלל, זה המצב.

אך אפשר לקחת את הרעיון 
של מערכות מודל רחוק מדי.

ומה שאני חושבת שעשינו,

הוא להשתמש בזכרים, בכל המינים,
כאילו שהם מערכות המודל שלנו.

הנורמה.

הדרך שבה דברים אמורים להיות.

ונקבות כסוג של וריאנט-

משהו מיוחד שלומדים רק לאחר 
שהבסיס כבר קיים.

ועכשיו, חזרה לחרקים.

אני חושבת שזה אומר

שאנשים לא רואים מה שנמצא מולם.

מכיוון שהם מניחים שבמת העולם
מאוכלסת על ידי שחקנים זכרים

ולנקבות יש תפקידים קטנים וחסרי חשיבות.

אך כשאנו עושים זאת, אנו מפספסים הרבה
מדרך הפעולה של הטבע.

ואנו יכולים גם לפספס את השונות 
בין יצורים חיים,

כולל אנשים.

אני חושבת שזו הסיבה שהשתמשנו בזכרים
כמודל למחקרים רפואיים רבים,

משהו שהיום אנו מודעים לבעייתיות שלו

אם אנו רוצים שהתוצאות יותאמו 
הן לגברים והן לנשים.

ובכן, הדבר האחרון שאני באמת אוהבת בחרקים

הוא משהו שאנשים רבים תופסים כמעצבן.

יש להם מוחות קטנים, קטנטנים

עם מעט מאד יכולת קוגניטיבית,
לפי התפיסה הרווחת.

יש להם התנהגות מורכבת,
אך חסר להם מוח מורכב.

לכן, אי אפשר לחשוב עליהם 
כעל אנשים קטנים

כי הם לא עושים דברים כמונו.

אני שמחה שקשה 
להאניש חרקים,

להסתכל עליהם ולחשוב עליהם 
כעל אנשים קטנים

בתוך שלד חיצוני, עם שש רגליים.

(צחוק)

במקום זאת, 
חייבים לקבל אותם בתנאים שלהם,

כי חרקים גורמים לנו לתהות
מה נורמלי ומה טבעי.

עכשיו, אתם יודעים, אנשים כותבים סיפורת
ומדברים על עולמות מקבילים.

הם מעלים השערות על העל-טבעי,

אולי נשמותיהם של המתים הולכות בינינו.

המשיכה של עולם אחר

היא משהו שאנשים אומרים שהוא חלק
מרצונם לטבול בעל-טבעי.

אך ככל שזה נוגע לי,

מי צריך את היכולת לראות אנשים מתים,

כשאנו יכולים לראות חרקים חיים?

תודה לכם.

(מחיאות כפיים)