אני מניחה

שכל עובדת-סיוע באפריקה

מגיעה בקריירה שלה לרגע

שבו היא רוצה לקחת
את כל הכסף שנועד למיזם שלה,

בין אם מדובר בבית ספר
או בתכנית הכשרה,

לארוז אותו במזוודה,

לעלות למטוס שיטוס מעל לכפרים
הכי עניים בארץ,

ולהתחיל להשליך את הכסף מהחלון.

כי בשביל עובדת-סיוע לשעבר,

הרעיון למסור פשוט כסף מזומן

לידיהם של האנשים
הכי עניים בעולם

לא נשמע מטורף,

אלא דווקא מספק מאד.

היה לי הרגע הזה
בערך בחלוף 10 שנים,

ולמזלי, אז גם נוכחתי לדעת

שהרעיון הזה אכן קיים,

ושהוא אולי בדיוק
מה שמערכת הסיוע זקוקה לו.

בלשון הכלכלנים,
זו "העברת מזומנים בלתי-מותנית",

וזה בדיוק מה שזה:
כסף מזומן שניתן ללא שום תנאים.

ממשלות בארצות מתפתחות

עושות זאת מזה עשרות שנים,

ורק עכשיו, הודות להוכחות חדשות
ובעזרת טכנולוגיה חדשה,

אפשר להפוך זאת למודל
למתן סיוע.

הרעיון הוא פשוט למדי, נכון?

אז מדוע בזבזתי עשר שנים
בעשיית דברים אחרים למען העניים?

בכנות, האמנתי שאני יכולה
לנצל את הכסף כדי להועיל לעניים,

יותר מכפי שהעניים יכלו
לעשות זאת בעצמם.

היו לי שתי הנחות-יסוד:

האחת, שהעניים הם עניים
חלקית, כי הם אינם משכילים

ולא מקבלים החלטות טובות;

והשניה, שבגלל זה נחוצים אנשים כמוני

שימצאו מה הם צריכים
וישיגו זאת עבורם.

מסתבר שההוכחות מראות אחרת.

בשנים האחרונות חוקרים בדקו

מה קורה כשאנו נותנים
לעניים כסף מזומן.

עשרות מחקרים הוכיחו באופן גורף

שאנשים משתמשים בהעברות מזומנים

כדי לשפר את איכות חייהם.

נשים הרות באורוגוואי
קונות מזון טוב יותר

ויולדות תינוקות בריאים יותר.

גברים בסרילנקה משקיעים בעסקיהם.

החוקרים שבחנו את עבודתנו בקניה

מצאו שאנשים השקיעו במגוון נכסים,

מחיות-משק וציוד
ועד שיפוצים בבית,

והם ראו עליה בהכנסות

מעסקים ומחקלאות

תוך שנה ממועד משלוח הכסף.

שום מחקר כזה לא העלה

שאנשים בזבזו יותר
על שתיה או עישון

או שעבדו פחות.

למעשה, הם עבדו יותר.

כל אלה הם צרכים חומריים.

בוויטנאם, מקבלי-תרומות קשישים
שילמו בכסף שהועבר להם

תמורת ארונות-מתים.

כמי שתוהה אם מאסלו טעה,

אני מוצאת שהחלטה זו,
להעדיף צרכים רוחניים,

מעוררת ענווה עמוקה.

אינני יודעת אם הייתי מעדיפה
לתרום מזון,

ציוד או ארונות-מתים,

מה שמעלה את השאלה:

באיזו מידה אנו יודעים להקצות משאבים

בשם העניים?

האם אנו שווים את העלות?

שוב, אנו יכולים לבחון
הוכחות אמפיריות

למה שקורה כשאנו
נותנים דברים לעניים

לפי בחירתנו.

מחקר חושפני ביותר
בחן בהודו תכנית סיוע

שנותנת חיות משק למה שמכונה
"העניים ביותר",

והוא מצא ש-30% ממקבלי התרומות

מכרו את בעלי החיים
שניתנו להם

תמורת מזומנים.

האירוניה האמיתית היא,

שעל כל נכס בשווי 100 דולר

שתכנית זו תרמה למישהו,

התכנית השקיעה 99 דולר
כדי לבצע זאת.

מה אם היינו מנצלים במקום זה
את הטכנולוגיה כדי לתרום מזומנים,

בין אם מסוכנויות סיוע
או מכל אחד מאיתנו

היישר לידי האדם העני?

היום, 3 מכל 4 קנייתים
משתמשים בכסף נייד,

שהוא, עקרונית, חשבון בנק
שאפשר לנהל

מכל טלפון סלולרי.

השולח יכול לשלם עמלה של 1.6%

ובקליק אחד

לשלוח כסף ישירות
לחשבונו של המקבל

ללא שום מתווכים.

כמו הטכנולוגיות שמערערות את התעשיות
בחיינו אנו,

טכנולוגיית התשלומים בארצות עניות

מסוגלת לערער את הסיוע.

היא מתפשטת במהירות כזו,
עד שאפשר לדמיין

כיצד היא מגיעה כך
למיליארדים מעניי העולם.

זה מה שהתחלנו לעשות
ב"תרומה ישירה".

אנו הארגון הראשון

שמוקדש להעברות כספים לעניים.

אנו שולחים מזומנים ל-35,000 אנשים
בכל האזורים הכפריים של קניה ואוגנדה

בתשלומים חד-פעמיים של
1,000 דולר למשפחה.

עד כה דאגנו לעניים ביותר

בכפרים העניים ביותר,
ובחלק הזה של העולם

מדובר במי שחיים בבתים
עשויי בוץ וסכך,

ולא מלט וברזל.

אז תארו לעצמכם
שזו המשפחה שלכם.

אנו מופיעים אצלכם
עם טלפון "אנדרואיד".

מקבלים את שמכם, מצלמים אתכם

ואת הבקתה שלכם

ורושמים את קואורדינטות האיכון הלווייני.

באותו לילה אנו מעלים
את כל הנתונים לענן,

וכל חלק עובר בדיקה
של צוות עצמאי

שמשתמש, לדוגמה, בתמונות לווין.

לאחר מכן אנו חוזרים,

מוכרים לכם טלפון סלולרי פשוט,

אם עדיין אין לכם כזה,

ואחרי כמה שבועות

שולחים אליו כסף.

משהו שלפני 5 שנים

נראה בלתי-אפשרי,

אנו יכולים לבצעו ביעילות

וללא שום שחיתות.

ככל שאנו נותנים לעניים
יותר כסף,

וככל שיש לנו יותר הוכחות
שזה מצליח,

כך אנו נאלצים לשקול מחדש

את כל יתר התרומות שלנו.

היום, ההגיון שביסוד הסיוע
הוא לעתים קרובות מדי:

"לפחות אנו עוזרים במשהו."

כשאנו שבעי רצון מהרף הזה
שהצבנו לעצמנו,

כשאנו מספרים לעצמנו שמוטב לסייע

מאשר לא לסייע בכלל,

אנו נוטים להשקיע באופן בלתי יעיל

ברעיונות שלנו, שנראים לנו חדשניים,

בכתיבת דוחות,

בכרטיסי טיסה וברכבי-שטח.

מה אם ההגיון היה:

"האם נביא יותר תועלת
שלא בעזרת תרומת כסף ישירה?"

הארגונים היו נאלצים להוכיח

שהם מיטיבים יותר עם העניים

מכפי שהעניים מסוגלים
להיטיב עם עצמם.

מובן שתרומת כסף
אינה יוצרת תועלת ציבורית,

כמו חיסול מחלות
או הקמת מוסדות חזקים,

אבל בכוחה להציב רף גבוה יותר

לגבי האופן בו אנו עוזרים
למשפחות עצמן

לשפר את חייהן.

אני מאמינה בסיוע.

אני מאמינה שהסיוע ברובו
טוב יותר מאשר

השלכת כסף ממטוס.

אני גם בטוחה לגמרי

שהרבה מאד מהסיוע כיום

איננו מועיל יותר
מתרומה ישירה של כסף לעניים.

אני מקווה שיום אחד
הוא יהיה כזה.

תודה לכם.

[מחיאות כפיים]