0:00:07.248,0:00:10.821 דמיינו מטוס הטס בגובה מילימטר מעל הקרקע 0:00:10.821,0:00:14.029 ומקיף את כדור הארץ בכל 25 שניות 0:00:14.029,0:00:17.335 בעודו סופר כל גבעול של עשב. 0:00:17.335,0:00:20.551 הקטינו זאת לגודל כף ידכם, 0:00:20.551,0:00:24.305 וקבלו משהו שווה ערך לדיסק קשיח מודרני, 0:00:24.305,0:00:28.455 עצם שודאי מסוגל להכיל[br]יותר מידע מהספריה המקומית שלכם. 0:00:28.455,0:00:32.906 אז איך הוא אוגר כל כך הרבה מידע[br]במקום כל כך קטן? 0:00:32.906,0:00:37.122 בליבו של כל דיסק קשיח ישנה ערמה של דיסקות[br]המסתובבות במהירות גבוהה 0:00:37.122,0:00:40.525 עם ראש רישום המרחף מעל כל דיסקה. 0:00:40.525,0:00:46.278 כל דיסקה מצופה בשכבה[br]של גרגרי מתכת מגנטית מיקרוסקופיים, 0:00:46.278,0:00:49.591 והמידע שלכם אינו מתקיים שם[br]בצורה המוכרת לכם. 0:00:49.591,0:00:52.768 במקום, הוא נרשם כתבנית מגנטית 0:00:52.768,0:00:55.819 המורכבת מקבוצות של גרגרים קטנים אלה. 0:00:55.819,0:00:58.169 בכל קבוצה, המכונה גם בשם ביט, 0:00:58.169,0:01:01.121 השדה המגנטי של כל הגרגירים מכוון 0:01:01.121,0:01:03.596 לאחד משני מצבים אפשריים, 0:01:03.596,0:01:06.805 המייצגים ערכים של ״0״ ו-״1״. 0:01:06.805,0:01:08.668 מידע נכתב על גבי הדיסק 0:01:08.668,0:01:12.577 על ידי המרת מחרוזות הביטים לזרם חשמלי 0:01:12.577,0:01:14.994 שמוזן דרך אלקטרומגנט. 0:01:14.994,0:01:18.613 השדה החזק שמשרה מגנט זה [br]מסוגל לשנות כיוון המיגנוט 0:01:18.613,0:01:21.145 של גרגרי המתכת. 0:01:21.145,0:01:24.102 ברגע שמידע זה נכתב על גבי הדיסק, 0:01:24.102,0:01:28.843 נעשה שימוש בראש הקריאה המגנטי[br]בכדי להפכו חזרה לצורה שימושית, 0:01:28.843,0:01:33.468 ממש כמו מחט הפטיפון שמתרגמת[br]את חריצי התקליט למוזיקה. 0:01:33.468,0:01:37.634 אבל כיצד ניתן לקבל[br]כל כך הרבה מידע מ-״0״ ו-״1״? 0:01:37.634,0:01:40.300 ובכן, על ידי כך ששמים הרבה מהם יחד. 0:01:40.300,0:01:45.246 לדוגמה, אות מיוצגת על ידי בייט אחד,[br]או שמונה ביטים, 0:01:45.246,0:01:47.879 וגודלה של תמונה ממוצעת [br]הוא כמה מגה-בייטים, 0:01:47.879,0:01:50.865 שכל אחד מהם מונה 8 מיליון ביטים. 0:01:50.865,0:01:54.779 בגלל שכל ביט חייב להכתב[br]על אזור פיזי בדיסק, 0:01:54.779,0:01:58.833 השאיפה היא תמיד להגדיל[br]את הצפיפות המרחבית של הדיסק, 0:01:58.833,0:02:03.572 או כמה ביטים ניתן לדחוס[br]בכל סנטימטר מרובע. 0:02:03.572,0:02:08.907 הצפיפות המרחבית של דיסק קשיח מודרני[br]היא בערך 93 גיגה-ביט לסנטימטר מרובע, 0:02:08.907,0:02:15.524 גדולה פי 300 מליון מצפיפותו [br]של הדיסק הקשיח הראשון של IBM מ-1957. 0:02:15.524,0:02:17.929 ההתקדמות המדהימה ביכולת איכסון המידע 0:02:17.929,0:02:20.732 אינה רק תוצאה של הקטנה פיזית של רכיבים 0:02:20.732,0:02:22.914 אלא גם תוצר של שלל המצאות. 0:02:22.914,0:02:26.153 שיטה שנקראת תהליך ליתוגרפיה של סרט דק 0:02:26.153,0:02:29.847 אפשרה למהנדסים [br]לכווץ את ראש הקריאה והכתיבה. 0:02:29.847,0:02:32.767 ולמרות גודלו, [br]תהליך הקריאה הפך לרגיש יותר 0:02:32.767,0:02:39.090 הודות לניצול של תגליות חדשות בתחום[br]התכונות המגנטיות והקוואנטיות של החומר. 0:02:39.090,0:02:43.384 בנוסף, ניתן היה לדחוס יותר ביטים [br]הודות לאלגוריתמים מתמטיים 0:02:43.384,0:02:46.600 שמסננים רעש מהפרעות מגנטיות, 0:02:46.600,0:02:51.474 ומוצאים את רצפי הביטים ההגיוניים ביותר[br]בכל מקטע של סיגנל קריאה. 0:02:51.474,0:02:54.465 ולבסוף, שליטה על ההתרחבות התרמית של הראש, 0:02:54.465,0:02:57.548 שהתקבלה על ידי הצבת גוף חימום תחת [br]ראש הכתיבה המגנטי, 0:02:57.548,0:03:02.675 אפשרה לו לרחף [br]פחות מחמישה ננומטר מעל פני הדיסקה, 0:03:02.675,0:03:06.661 בערך ברוחב של שני גדילי DNA. 0:03:06.661,0:03:08.417 במהלך העשורים האחרונים, 0:03:08.417,0:03:12.564 הגידול האקספוננציאלי ביכולת אכסון המידע[br]ועוצמת העיבוד של מחשבים 0:03:12.564,0:03:15.816 התנהג על פי מגמה הידועה בשם חוק מור, 0:03:15.816,0:03:23.099 שב-1975 חזה שצפיפות המידע תוכפל כל שנתיים. 0:03:23.099,0:03:25.993 אבל בצפיפות של 15 גיגה-ביט לסנטימטר מרובע, 0:03:25.993,0:03:30.185 כיווץ נוסף של הגרגירים המגנטיים[br]או גידול נוסף בצפיפותם 0:03:30.185,0:03:34.361 העמידו סיכון חדש שנקרא בשם[br]האפקט הסופרפראמגנטי. 0:03:34.361,0:03:37.545 כשנפח הגרגיר המגנטי קטן מדי, 0:03:37.545,0:03:41.476 המיגנוט שלו מופרע בקלות על ידי אנרגיית חום 0:03:41.476,0:03:44.429 וזה יכול לגרום לביטים להסתובב ללא שליטה, 0:03:44.429,0:03:46.714 מה שמוביל לאובדן מידע. 0:03:46.714,0:03:50.819 מדענים פתרו את המגבלה הזו[br]בדרך פשוטה להפליא: 0:03:50.819,0:03:55.899 על ידי שינוי כיוון הרישום מארכי לאנכי, 0:03:55.899,0:04:01.225 מה שאיפשר לצפיפות המרחבית[br]להתקרב ל-155 גיגה-ביט לסנטימטר מרובע. 0:04:01.225,0:04:04.858 לאחרונה, [br]יכולת אכסון המידע המירבית גדלה שוב 0:04:04.858,0:04:07.682 דרך שימוש בתהליך רישום מגנטי בסיוע חום. 0:04:07.682,0:04:11.451 תהליך זה משתמש בראש רישום[br]יציב אף יותר מבחינה תרמית, 0:04:11.451,0:04:14.889 ובעל התנגדות מגנטית המופחתת רגעית 0:04:14.889,0:04:18.517 על ידי חימום נקודה ספציפית עם לייזר 0:04:18.517,0:04:20.535 ואיפשור תהליך הכתיבה בזמן זה. 0:04:20.535,0:04:23.557 ובעוד דיסקים קשיחים אלה [br]נמצאים כרגע בשלב האב טיפוס, 0:04:23.557,0:04:28.295 למדענים כבר יש את הטריק הבא במעלה השרוול: 0:04:28.295,0:04:30.291 שיטת תבניות הביטים, 0:04:30.291,0:04:35.267 שבה ביטים מאורגנים[br]במבנים נפרדים בגודל ננומטרי, 0:04:35.267,0:04:40.303 מה שעלול לאפשר צפיפות של[br]3.1 טרה-ביט לסנטימטר מרובע 0:04:40.303,0:04:41.780 או יותר. 0:04:41.780,0:04:46.247 אז הודות למאמצים המשולבים[br]של דורות של מהנדסים, 0:04:46.247,0:04:48.014 מדעני חומרים, 0:04:48.014,0:04:49.976 ופיזיקאים מתחום הקוואנטיים, 0:04:49.976,0:04:53.019 יכול כלי עוצמתי ומדוייק זה 0:04:53.019,0:04:55.814 להסתובב בכף ידכם.