0:00:07.248,0:00:10.821
דמיינו מטוס הטס בגובה מילימטר מעל הקרקע

0:00:10.821,0:00:14.029
ומקיף את כדור הארץ בכל 25 שניות

0:00:14.029,0:00:17.335
בעודו סופר כל גבעול של עשב.

0:00:17.335,0:00:20.551
הקטינו זאת לגודל כף ידכם,

0:00:20.551,0:00:24.305
וקבלו משהו שווה ערך לדיסק קשיח מודרני,

0:00:24.305,0:00:28.455
עצם שודאי מסוגל להכיל[br]יותר מידע מהספריה המקומית שלכם.

0:00:28.455,0:00:32.906
אז איך הוא אוגר כל כך הרבה מידע[br]במקום כל כך קטן?

0:00:32.906,0:00:37.122
בליבו של כל דיסק קשיח ישנה ערמה של דיסקות[br]המסתובבות במהירות גבוהה

0:00:37.122,0:00:40.525
עם ראש רישום המרחף מעל כל דיסקה.

0:00:40.525,0:00:46.278
כל דיסקה מצופה בשכבה[br]של גרגרי מתכת מגנטית מיקרוסקופיים,

0:00:46.278,0:00:49.591
והמידע שלכם אינו מתקיים שם[br]בצורה המוכרת לכם.

0:00:49.591,0:00:52.768
במקום, הוא נרשם כתבנית מגנטית

0:00:52.768,0:00:55.819
המורכבת מקבוצות של גרגרים קטנים אלה.

0:00:55.819,0:00:58.169
בכל קבוצה, המכונה גם בשם ביט,

0:00:58.169,0:01:01.121
השדה המגנטי של כל הגרגירים מכוון

0:01:01.121,0:01:03.596
לאחד משני מצבים אפשריים,

0:01:03.596,0:01:06.805
המייצגים ערכים של ״0״ ו-״1״.

0:01:06.805,0:01:08.668
מידע נכתב על גבי הדיסק

0:01:08.668,0:01:12.577
על ידי המרת מחרוזות הביטים לזרם חשמלי

0:01:12.577,0:01:14.994
שמוזן דרך אלקטרומגנט.

0:01:14.994,0:01:18.613
השדה החזק שמשרה מגנט זה [br]מסוגל לשנות כיוון המיגנוט

0:01:18.613,0:01:21.145
של גרגרי המתכת.

0:01:21.145,0:01:24.102
ברגע שמידע זה נכתב על גבי הדיסק,

0:01:24.102,0:01:28.843
נעשה שימוש בראש הקריאה המגנטי[br]בכדי להפכו חזרה לצורה שימושית,

0:01:28.843,0:01:33.468
ממש כמו מחט הפטיפון שמתרגמת[br]את חריצי התקליט למוזיקה.

0:01:33.468,0:01:37.634
אבל כיצד ניתן לקבל[br]כל כך הרבה מידע מ-״0״ ו-״1״?

0:01:37.634,0:01:40.300
ובכן, על ידי כך ששמים הרבה מהם יחד.

0:01:40.300,0:01:45.246
לדוגמה, אות מיוצגת על ידי בייט אחד,[br]או שמונה ביטים,

0:01:45.246,0:01:47.879
וגודלה של תמונה ממוצעת [br]הוא כמה מגה-בייטים,

0:01:47.879,0:01:50.865
שכל אחד מהם מונה 8 מיליון ביטים.

0:01:50.865,0:01:54.779
בגלל שכל ביט חייב להכתב[br]על אזור פיזי בדיסק,

0:01:54.779,0:01:58.833
השאיפה היא תמיד להגדיל[br]את הצפיפות המרחבית של הדיסק,

0:01:58.833,0:02:03.572
או כמה ביטים ניתן לדחוס[br]בכל סנטימטר מרובע.

0:02:03.572,0:02:08.907
הצפיפות המרחבית של דיסק קשיח מודרני[br]היא בערך 93 גיגה-ביט לסנטימטר מרובע,

0:02:08.907,0:02:15.524
גדולה פי 300 מליון מצפיפותו [br]של הדיסק הקשיח הראשון של IBM מ-1957.

0:02:15.524,0:02:17.929
ההתקדמות המדהימה ביכולת איכסון המידע

0:02:17.929,0:02:20.732
אינה רק תוצאה של הקטנה פיזית של רכיבים

0:02:20.732,0:02:22.914
אלא גם תוצר של שלל המצאות.

0:02:22.914,0:02:26.153
שיטה שנקראת תהליך ליתוגרפיה של סרט דק

0:02:26.153,0:02:29.847
אפשרה למהנדסים [br]לכווץ את ראש הקריאה והכתיבה.

0:02:29.847,0:02:32.767
ולמרות גודלו, [br]תהליך הקריאה הפך לרגיש יותר

0:02:32.767,0:02:39.090
הודות לניצול של תגליות חדשות בתחום[br]התכונות המגנטיות והקוואנטיות של החומר.

0:02:39.090,0:02:43.384
בנוסף, ניתן היה לדחוס יותר ביטים [br]הודות לאלגוריתמים מתמטיים

0:02:43.384,0:02:46.600
שמסננים רעש מהפרעות מגנטיות,

0:02:46.600,0:02:51.474
ומוצאים את רצפי הביטים ההגיוניים ביותר[br]בכל מקטע של סיגנל קריאה.

0:02:51.474,0:02:54.465
ולבסוף, שליטה על ההתרחבות התרמית של הראש,

0:02:54.465,0:02:57.548
שהתקבלה על ידי הצבת גוף חימום תחת [br]ראש הכתיבה המגנטי,

0:02:57.548,0:03:02.675
אפשרה לו לרחף [br]פחות מחמישה ננומטר מעל פני הדיסקה,

0:03:02.675,0:03:06.661
בערך ברוחב של שני גדילי DNA.

0:03:06.661,0:03:08.417
במהלך העשורים האחרונים,

0:03:08.417,0:03:12.564
הגידול האקספוננציאלי ביכולת אכסון המידע[br]ועוצמת העיבוד של מחשבים

0:03:12.564,0:03:15.816
התנהג על פי מגמה הידועה בשם חוק מור,

0:03:15.816,0:03:23.099
שב-1975 חזה שצפיפות המידע תוכפל כל שנתיים.

0:03:23.099,0:03:25.993
אבל בצפיפות של 15 גיגה-ביט לסנטימטר מרובע,

0:03:25.993,0:03:30.185
כיווץ נוסף של הגרגירים המגנטיים[br]או גידול נוסף בצפיפותם

0:03:30.185,0:03:34.361
העמידו סיכון חדש שנקרא בשם[br]האפקט הסופרפראמגנטי.

0:03:34.361,0:03:37.545
כשנפח הגרגיר המגנטי קטן מדי,

0:03:37.545,0:03:41.476
המיגנוט שלו מופרע בקלות על ידי אנרגיית חום

0:03:41.476,0:03:44.429
וזה יכול לגרום לביטים להסתובב ללא שליטה,

0:03:44.429,0:03:46.714
מה שמוביל לאובדן מידע.

0:03:46.714,0:03:50.819
מדענים פתרו את המגבלה הזו[br]בדרך פשוטה להפליא:

0:03:50.819,0:03:55.899
על ידי שינוי כיוון הרישום מארכי לאנכי,

0:03:55.899,0:04:01.225
מה שאיפשר לצפיפות המרחבית[br]להתקרב ל-155 גיגה-ביט לסנטימטר מרובע.

0:04:01.225,0:04:04.858
לאחרונה, [br]יכולת אכסון המידע המירבית גדלה שוב

0:04:04.858,0:04:07.682
דרך שימוש בתהליך רישום מגנטי בסיוע חום.

0:04:07.682,0:04:11.451
תהליך זה משתמש בראש רישום[br]יציב אף יותר מבחינה תרמית,

0:04:11.451,0:04:14.889
ובעל התנגדות מגנטית המופחתת רגעית

0:04:14.889,0:04:18.517
על ידי חימום נקודה ספציפית עם לייזר

0:04:18.517,0:04:20.535
ואיפשור תהליך הכתיבה בזמן זה.

0:04:20.535,0:04:23.557
ובעוד דיסקים קשיחים אלה [br]נמצאים כרגע בשלב האב טיפוס,

0:04:23.557,0:04:28.295
למדענים כבר יש את הטריק הבא במעלה השרוול:

0:04:28.295,0:04:30.291
שיטת תבניות הביטים,

0:04:30.291,0:04:35.267
שבה ביטים מאורגנים[br]במבנים נפרדים בגודל ננומטרי,

0:04:35.267,0:04:40.303
מה שעלול לאפשר צפיפות של[br]3.1 טרה-ביט לסנטימטר מרובע

0:04:40.303,0:04:41.780
או יותר.

0:04:41.780,0:04:46.247
אז הודות למאמצים המשולבים[br]של דורות של מהנדסים,

0:04:46.247,0:04:48.014
מדעני חומרים,

0:04:48.014,0:04:49.976
ופיזיקאים מתחום הקוואנטיים,

0:04:49.976,0:04:53.019
יכול כלי עוצמתי ומדוייק זה

0:04:53.019,0:04:55.814
להסתובב בכף ידכם.