1
00:00:00,000 --> 00:00:03,000
אם תהיה לי בת,

2
00:00:03,000 --> 00:00:05,000
במקום אמא,

3
00:00:05,000 --> 00:00:08,000
היא תקרא לי נקודה B,

4
00:00:08,000 --> 00:00:11,000
בגלל שכך היא יודעת שלא משנה מה יקרה,

5
00:00:11,000 --> 00:00:14,000
לפחות היא תמיד תמצא את דרכה אליי.

6
00:00:14,000 --> 00:00:17,000
ואני הולך לצייר מערכות שמש על גב כף ידיה,

7
00:00:17,000 --> 00:00:20,000
כך שהיא תהיה מוכרחה ללמוד את כל היקום

8
00:00:20,000 --> 00:00:23,000
לפני שהיא תוכל לומר, "או, אני יודע את זה כמו את גב כף היד שלי."

9
00:00:23,000 --> 00:00:25,000
והיא הולכת ללמוד

10
00:00:25,000 --> 00:00:28,000
שהחיים האלה יצליפו בעוצמה בפנים,

11
00:00:28,000 --> 00:00:31,000
יחכו עד שתקום רק כדי שיוכלו לבעוט לך בבטן.

12
00:00:31,000 --> 00:00:33,000
אבל הנשימה שנעתקת ממך

13
00:00:33,000 --> 00:00:35,000
היא הדרך היחידה להזכיר לריאות שלך

14
00:00:35,000 --> 00:00:37,000
עד כמה הן אוהבות את טעמו של האויר.

15
00:00:37,000 --> 00:00:39,000
יש כאן כאב

16
00:00:39,000 --> 00:00:41,000
שאינו יכול להרפא בעזרת תחבושת או שירה.

17
00:00:41,000 --> 00:00:43,000
כך שהפעם הראשונה שהיא תבין

18
00:00:43,000 --> 00:00:45,000
שאשת הפלא לא תגיע,

19
00:00:45,000 --> 00:00:47,000
אני אבטיח שהיא מבינה

20
00:00:47,000 --> 00:00:49,000
שהיא אינה חייבת ללבוש את הגלימה בעצמה.

21
00:00:49,000 --> 00:00:51,000
בגלל שלא משנה כמה רחב את יכולה למתוח את אצבעותיך,

22
00:00:51,000 --> 00:00:53,000
הידים שלך תמיד יהיו קטנות מדי

23
00:00:53,000 --> 00:00:55,000
מכדי לתפוס את כל הכאב שאת רוצה לרפא.

24
00:00:55,000 --> 00:00:57,000
האמיני לי, אני ניסיתי.

25
00:00:57,000 --> 00:00:59,000
"וחמודה," אני אגיד לה,

26
00:00:59,000 --> 00:01:01,000
אל תרימי את אפך כך באויר.

27
00:01:01,000 --> 00:01:03,000
אני יודעת את הטריק, עשיתי את זה מיליון פעמים.

28
00:01:03,000 --> 00:01:05,000
את פשוט מריחה את העשן

29
00:01:05,000 --> 00:01:08,000
כדי שתוכלי למצוא את הדרך לבית בוער,

30
00:01:08,000 --> 00:01:10,000
כדי שתוכלי למצוא את הילד שאיבד את הכל בשריפה

31
00:01:10,000 --> 00:01:12,000
לראות אם את יכולה להציל אותו.

32
00:01:12,000 --> 00:01:16,000
או אולי למצוא את הילד שהצית את האש בהתחלה,

33
00:01:16,000 --> 00:01:18,000
לראות אם את יכולה לשנות אותו."

34
00:01:18,000 --> 00:01:20,000
אבל אני יודע שהיא תעשה זאת בכל מקרה,

35
00:01:20,000 --> 00:01:22,000
אז במקום אני תמיד אשמור תוספת

36
00:01:22,000 --> 00:01:24,000
של שוקולד ומגפיים בסביבה,

37
00:01:24,000 --> 00:01:27,000
בגלל שאין שום לב שבור ששוקולד לא יכול לאחות.

38
00:01:28,000 --> 00:01:30,000
אוקי, יש כמה לבבות שבורים ששוקולד לא יכול לאחות.

39
00:01:30,000 --> 00:01:32,000
אז לכן יש את המגפיים.

40
00:01:32,000 --> 00:01:36,000
בגלל שגשם ישטוף הכל, אם תתני לו.

41
00:01:36,000 --> 00:01:38,000
אני רוצה שהיא תביט בעולם

42
00:01:38,000 --> 00:01:40,000
דרך התחתית של ספינת זכוכית,

43
00:01:40,000 --> 00:01:42,000
להביט דרך מיקרוסקופ

44
00:01:42,000 --> 00:01:44,000
בגלקסיות הקיימות

45
00:01:44,000 --> 00:01:46,000
על הקצה של מוח האדם,

46
00:01:46,000 --> 00:01:48,000
בגלל שזאת הדרך שאמא שלי לימדה אותי.

47
00:01:48,000 --> 00:01:50,000
שיהיו ימים כמו אלה.

48
00:01:50,000 --> 00:01:53,000
♫ יהיו ימים כאלה, אמי אמרה ♫

49
00:01:53,000 --> 00:01:55,000
כאשר את פותחת את ידיך לתפוס

50
00:01:55,000 --> 00:01:57,000
אבל נשארת רק עם יבלות וחבלות,

51
00:01:57,000 --> 00:02:00,000
כאשר את פוסעת מתא הטלפון ומנסה לעוף

52
00:02:00,000 --> 00:02:02,000
ואותם אנשים שאת מנסה להציל

53
00:02:02,000 --> 00:02:04,000
הם אלה שדורכים על הגלימה שלך,

54
00:02:04,000 --> 00:02:06,000
כאשר המגפיים ימלאו בגשם,

55
00:02:06,000 --> 00:02:08,000
ותתבוססי עד ברכיך באכזבות.

56
00:02:08,000 --> 00:02:11,000
ואלה אותם הימים שנותנים יותר סיבות לאמר תודה רבה.

57
00:02:11,000 --> 00:02:13,000
בגלל שאין דבר יפה יותר

58
00:02:13,000 --> 00:02:16,000
מאשר הדרך בה הים מסרב להפסיק לנשק את החוף,

59
00:02:16,000 --> 00:02:19,000
למרות כל הפעמים שהוא נסחף חזרה.

60
00:02:19,000 --> 00:02:22,000
את תתני לרוח לנשוב כרוח ניצחון, וקצת להפסד.

61
00:02:22,000 --> 00:02:24,000
את תניחי את הכוכב

62
00:02:24,000 --> 00:02:26,000
בנקודת ההתחלה שוב ושוב.

63
00:02:26,000 --> 00:02:29,000
ולא חשוב כמה מוקשים יתפוצצו בדקה,

64
00:02:29,000 --> 00:02:31,000
תדאגי שתמיד תבחיני

65
00:02:31,000 --> 00:02:33,000
ביופיו של המקום המצחיק הזה שנקרא חיים.

66
00:02:33,000 --> 00:02:36,000
וכן, בסולם מאחד ועד אמון יתר,

67
00:02:36,000 --> 00:02:38,000
אני כל כך תמימה.

68
00:02:38,000 --> 00:02:41,000
אבל אני רוצה שהיא תדע שהעולם הזה עשוי מסוכר.

69
00:02:41,000 --> 00:02:43,000
הוא יכול להתמוטט כל כך בקלות,

70
00:02:43,000 --> 00:02:46,000
אבל אל תפחדי לחרוץ את לשונך ולטעום אותו.

71
00:02:46,000 --> 00:02:49,000
"עחמודה," אני אומר לה, "זכרי שאמך היא דאגנית,

72
00:02:49,000 --> 00:02:51,000
ואביך הוא לוחם,

73
00:02:51,000 --> 00:02:53,000
ואת הילדה עם הידיים הקטנות והעיניים הגדולות

74
00:02:53,000 --> 00:02:55,000
שלעולם לא אומרת די."

75
00:02:55,000 --> 00:02:57,000
זיכרי שדברים טובים באים בשלשות

76
00:02:57,000 --> 00:02:59,000
וכך גם הדברים הרעים.

77
00:02:59,000 --> 00:03:01,000
ותמיד התנצלי כאשר את עושה משהו רע.

78
00:03:01,000 --> 00:03:03,000
אך לעולם אל תתנצלי

79
00:03:03,000 --> 00:03:06,000
על הדרך בה עיניך מסרבות להפסיק לזרוח.

80
00:03:06,000 --> 00:03:09,000
קולך קטן, אבל לעולם אל תפסיקי לשיר.

81
00:03:09,000 --> 00:03:11,000
אבל כאשר לבסוף יתנו לך כאב ראש,

82
00:03:11,000 --> 00:03:14,000
כאשר ישחילו מלחמה ושנאה מתחת לדלתך

83
00:03:14,000 --> 00:03:16,000
ויציעו לך עלונים בפינות הרחוב

84
00:03:16,000 --> 00:03:18,000
לציניות ותבוסה,

85
00:03:18,000 --> 00:03:23,000
אימרי להם שהם באמת צריכים לפגוש את אמא שלך.

86
00:03:24,000 --> 00:03:28,000
תודה. תודה.

87
00:03:28,000 --> 00:03:30,000
(מחיאות כפיים)

88
00:03:30,000 --> 00:03:32,000
תודה.

89
00:03:32,000 --> 00:03:35,000
(מחיאות כפיים)

90
00:03:35,000 --> 00:03:37,000
תודה.

91
00:03:37,000 --> 00:03:39,000
(מחיאות כפיים)

92
00:03:39,000 --> 00:03:41,000
תודה.

93
00:03:41,000 --> 00:03:45,000
(מחיאות כפיים)

94
00:03:45,000 --> 00:03:48,000
בסדר, הייתי רוצה לעצור לרגע,

95
00:03:48,000 --> 00:03:50,000
ואני רוצה שתחשבו על שלושה דברים

96
00:03:50,000 --> 00:03:52,000
שאתם יודעים שהם נכונים.

97
00:03:52,000 --> 00:03:54,000
הם יכולים להיות בכל דבר שתרצו --

98
00:03:54,000 --> 00:03:56,000
טכנולוגיה, בידור, עיצוב,

99
00:03:56,000 --> 00:03:58,000
המשפחה שלכם, מה שאכלתם לארוחת הבוקר.

100
00:03:58,000 --> 00:04:01,000
החוק היחיד הוא לא לחשוב יותר מדי חזק.

101
00:04:01,000 --> 00:04:03,000
אוקי, מוכנים? קדימה.

102
00:04:09,000 --> 00:04:11,000
אוקי.

103
00:04:11,000 --> 00:04:13,000
אז הנה שלושה דברים שאני יודעת שהם נכונים.

104
00:04:13,000 --> 00:04:15,000
אני יודעת שז'אן-לוק גודרד צדק

105
00:04:15,000 --> 00:04:17,000
כשאמר, "לסיפור טוב

106
00:04:17,000 --> 00:04:19,000
יש התחלה, אמצע וסוף,

107
00:04:19,000 --> 00:04:22,000
למרות שלא בהכרח בסדר זה."

108
00:04:22,000 --> 00:04:25,000
אני יודעת שאני נורא עצבנית ונרגשת להיות כאן למעלה,

109
00:04:25,000 --> 00:04:27,000
מה שמאד מקשה על היכולת שלי להיות רגועה.

110
00:04:27,000 --> 00:04:29,000
(צחוק)

111
00:04:29,000 --> 00:04:31,000
ואני יודעת

112
00:04:31,000 --> 00:04:33,000
שחיכיתי כל השבוע כדי לספר את הבדיחה הזאת.

113
00:04:33,000 --> 00:04:35,000
(צחוק)

114
00:04:35,000 --> 00:04:38,000
למה הדחליל הוזמן ל-TED?

115
00:04:38,000 --> 00:04:41,000
בגלל שהוא היה מרשים בשדה (ההתמחות) שלו.

116
00:04:41,000 --> 00:04:44,000
(צחוק)

117
00:04:44,000 --> 00:04:47,000
אני מצטערת.

118
00:04:47,000 --> 00:04:50,000
אוקי, אז אלה שלושת הדברים שאני יודעת שהם נכונים.

119
00:04:50,000 --> 00:04:53,000
אבל יש המון דברים שיש לי בעיה להבין.

120
00:04:53,000 --> 00:04:57,000
אז אני כותבת שירים כדי להסביר דברים.

121
00:04:57,000 --> 00:04:59,000
לפעמים הדרך היחידה שאני יודעת להבין משהו

122
00:04:59,000 --> 00:05:01,000
היא על ידי כתיבת שירה.

123
00:05:01,000 --> 00:05:03,000
ולפעמים אני מגיעה לסופו של השיר

124
00:05:03,000 --> 00:05:05,000
ומסתכלת לאחור, "אה, על זה כל זה היה".

125
00:05:05,000 --> 00:05:07,000
ולפעמים אני מגיעה לסופו של השיר

126
00:05:07,000 --> 00:05:09,000
ולא הצלחתי לפתור שום דבר,

127
00:05:09,000 --> 00:05:11,000
אבל לפחות יצא לי שיר חדש מזה.

128
00:05:11,000 --> 00:05:14,000
שירה מדוברת היא אמנות של הצגת שירה.

129
00:05:14,000 --> 00:05:16,000
אני מספרת לאנשים שזה כולל יצירת שירה

130
00:05:16,000 --> 00:05:18,000
שלא רק רוצה להשאר על הנייר,

131
00:05:18,000 --> 00:05:21,000
שהיא דורשת להשמע בקול רם

132
00:05:21,000 --> 00:05:23,000
או להתממש בצורה אישית.

133
00:05:23,000 --> 00:05:25,000
כאשר הייתי בשנה הראשונה בבית הספר התיכון,

134
00:05:25,000 --> 00:05:29,000
הייתי פקעת של הורמונים עצבניים.

135
00:05:29,000 --> 00:05:31,000
והייתי לא מפותחת

136
00:05:31,000 --> 00:05:33,000
ויותר מדי עצבנית.

137
00:05:33,000 --> 00:05:35,000
ולמרות הפחד שלי

138
00:05:35,000 --> 00:05:37,000
שיסתכלו עליי יותר מדי,

139
00:05:37,000 --> 00:05:40,000
הייתי מוקסמת מהרעיון של שירה מדוברת.

140
00:05:40,000 --> 00:05:43,000
הרגשתי ששתי האהבות הסודיות שלי, שירה ותאטרון,

141
00:05:43,000 --> 00:05:46,000
התחברו, ילדו תינוק,

142
00:05:46,000 --> 00:05:48,000
תינוק שהייתי צריכה להכיר.

143
00:05:48,000 --> 00:05:50,000
אז החלטתי לנסות.

144
00:05:50,000 --> 00:05:52,000
השיר המדובר הראשון שלי,

145
00:05:52,000 --> 00:05:56,000
עמוס בכל החוכמה של ילדה בת 14,

146
00:05:56,000 --> 00:05:58,000
השיר היה על חוסר צדק

147
00:05:58,000 --> 00:06:00,000
בלהראות כלא נשית.

148
00:06:00,000 --> 00:06:02,000
השיר היה מאד כועס,

149
00:06:02,000 --> 00:06:04,000
ובעיקר מוגזם,

150
00:06:04,000 --> 00:06:07,000
אבל השירה המדוברת היחידה שראיתי עד לאותו רגע

151
00:06:07,000 --> 00:06:09,000
היתה בעיקר כועסת,

152
00:06:09,000 --> 00:06:11,000
אז חשבתי שזה מה שמצופה ממני.

153
00:06:11,000 --> 00:06:13,000
הפעם הראשונה שהופעתי

154
00:06:13,000 --> 00:06:16,000
קהל של צעירים צעקו וצרחו את האהדה שלהם,

155
00:06:16,000 --> 00:06:19,000
וכאשר ירדתי מהבמה רעדתי כולי.

156
00:06:19,000 --> 00:06:21,000
הרגשתי טפיחה על כתפי,

157
00:06:21,000 --> 00:06:23,000
והסתובבתי לראות

158
00:06:23,000 --> 00:06:25,000
נערה ענקית בסוודר עם כובע יוצאת מהקהל.

159
00:06:25,000 --> 00:06:27,000
היא היתה בגובה של אולי 2.5 מטר

160
00:06:27,000 --> 00:06:29,000
ונראתה כמי שיכולה לחבוט בי עם יד אחת,

161
00:06:29,000 --> 00:06:31,000
אבל במקום זאת היא פשוט הנהנה כלפי

162
00:06:31,000 --> 00:06:34,000
ואמרה, "הי, באמת הרגשתי את זה. תודה."

163
00:06:34,000 --> 00:06:36,000
וברק פגע בי.

164
00:06:36,000 --> 00:06:38,000
הייתי מכורה.

165
00:06:38,000 --> 00:06:41,000
גיליתי את הבר הזה בצד המזרחי של מנהטן

166
00:06:41,000 --> 00:06:44,000
שאירח ערבי מיקרופון פתוח שבועיים,

167
00:06:44,000 --> 00:06:47,000
וההורים ההמומים, אבל התומכים, שלי לקחו אותי

168
00:06:47,000 --> 00:06:50,000
לטבול בכל טיפה של שירה מדוברת שיכולתי.

169
00:06:50,000 --> 00:06:53,000
הייתי צעירה בלפחות עשור מהאחרים,

170
00:06:53,000 --> 00:06:56,000
אבל איך שהוא המשוררים במועדון השירה באוורי

171
00:06:56,000 --> 00:06:59,000
לא הוטרדו מהילדה בת ה-14 שהסתובבה שם --

172
00:06:59,000 --> 00:07:01,000
למען האמת הם קיבלו אותי בברכה.

173
00:07:01,000 --> 00:07:03,000
וכאן זה היה, מהקשבה למשוררים האלה משתפים בסיפורים שלהם

174
00:07:03,000 --> 00:07:06,000
למדתי ששירה מדוברת לא חייבת להיות כועסת,

175
00:07:06,000 --> 00:07:09,000
היא יכולה להיות כייפית או כואבת

176
00:07:09,000 --> 00:07:11,000
או רצינית או טיפשית.

177
00:07:11,000 --> 00:07:14,000
מועדון השירה באוורי הפך להיות הכיתה שלי והבית שלי.

178
00:07:14,000 --> 00:07:16,000
והמשוררים שהופיעו שם

179
00:07:16,000 --> 00:07:18,000
עודדו אותי לשתף את הסיפורים שלי גם כן.

180
00:07:18,000 --> 00:07:20,000
לא חשוב שהייתי בת 14 --

181
00:07:20,000 --> 00:07:23,000
הם אמרו לי, "תכתבי על להיות בת 14."

182
00:07:23,000 --> 00:07:25,000
וכך עשיתי ועמדתי נדהמת כל שבוע

183
00:07:25,000 --> 00:07:28,000
כאשר המשוררים הבוגרים והמבריקים האלה

184
00:07:28,000 --> 00:07:30,000
צחקו איתי ונאנחו את אהדתם

185
00:07:30,000 --> 00:07:33,000
ומחאו כפיים ואמרו לי, "היי, אני באמת גם הרגשתי את זה."

186
00:07:34,000 --> 00:07:37,000
כעת אני יכולה לחלק את מסע השירה המדוברת שלי

187
00:07:37,000 --> 00:07:39,000
לשלושה שלבים.

188
00:07:39,000 --> 00:07:41,000
שלב ראשון היה הרגע שאמרתי,

189
00:07:41,000 --> 00:07:43,000
"אני יכולה. אני יכולה לעשות זאת."

190
00:07:43,000 --> 00:07:45,000
וזה היה תודות לנערה עם כובע.

191
00:07:45,000 --> 00:07:47,000
שלב שני היה הרגע שאמרתי,

192
00:07:47,000 --> 00:07:49,000
"אני אמשיך.

193
00:07:49,000 --> 00:07:52,000
אני אוהבת שירה מדוברת. אני אמשיך לבוא שבוע אחר שבוע."

194
00:07:52,000 --> 00:07:54,000
והשלב השלישי התחיל

195
00:07:54,000 --> 00:07:56,000
כאשר הבנתי שאני לא חייבת לכתוב שירים כעוסים,

196
00:07:56,000 --> 00:07:58,000
אם זה לא מי שאני.

197
00:07:58,000 --> 00:08:00,000
היו דברים שהיו מיוחדים לי,

198
00:08:00,000 --> 00:08:03,000
וככל שהתמקדתי בדברים אלה,

199
00:08:03,000 --> 00:08:05,000
השירה שלי נעשתה מוזרה יותר,

200
00:08:05,000 --> 00:08:07,000
אבל יותר הרגשתי שזה שלי.

201
00:08:07,000 --> 00:08:10,000
זו לא רק האימרה "כתבי מה שאת יודעת,"

202
00:08:10,000 --> 00:08:13,000
זה איסוף של כל הידע והנסיון

203
00:08:13,000 --> 00:08:15,000
שאספתם עד עכשיו

204
00:08:15,000 --> 00:08:18,000
לעזור לכם לצלול לדברים שאתם לא יודעים.

205
00:08:18,000 --> 00:08:20,000
אני משתמשת בשירה לעזור לי להבין מה שאינני מבינה,

206
00:08:20,000 --> 00:08:22,000
אבל אני מגיעה לכל שיר

207
00:08:22,000 --> 00:08:24,000
עם תרמיל מלא

208
00:08:24,000 --> 00:08:26,000
בכל המקומות בהם הייתי.

209
00:08:26,000 --> 00:08:29,000
כשהגעתי לאוניברסיטה, פגשתי משורר עמית

210
00:08:29,000 --> 00:08:32,000
שחלק איתי את האמונה בקסם של השירה המדוברת.

211
00:08:32,000 --> 00:08:34,000
ובאמת, פיל קיי ואני

212
00:08:34,000 --> 00:08:37,000
חולקים בצורה מיקרית את אותו שם משפחה.

213
00:08:37,000 --> 00:08:40,000
כאשר הייתי בתיכון יצרתי את פרויקט ק.ו.ל.

214
00:08:40,000 --> 00:08:43,000
כדרך לעודד את חבריי לשירה מדוברת איתי.

215
00:08:43,000 --> 00:08:46,000
אבל פיל ואני החלטנו להמציא מחדש את פרויקט ק.ו.ל. --

216
00:08:46,000 --> 00:08:48,000
בפעם הזאת שינינו את המשימה

217
00:08:48,000 --> 00:08:51,000
להשתמש בשירה מדוברת כדרך בידור,

218
00:08:51,000 --> 00:08:53,000
חינוך והשראה.

219
00:08:53,000 --> 00:08:55,000
נשארנו תלמידים במשרה מלאה, אבל בינתיים טיילנו,

220
00:08:55,000 --> 00:08:57,000
מופיעים ומלמדים

221
00:08:57,000 --> 00:09:00,000
ילדים בני 9 ומועמדים לאוניברסיטה,

222
00:09:00,000 --> 00:09:03,000
מקליפורניה לאינדיאנה ולהודו

223
00:09:03,000 --> 00:09:06,000
לתיכונים ציבוריים במורד הרחוב מהקמפוס

224
00:09:06,000 --> 00:09:08,000
וראינו פעם אחר פעם

225
00:09:08,000 --> 00:09:10,000
כיצד שירה מדוברת

226
00:09:10,000 --> 00:09:12,000
פורצת מנעולים.

227
00:09:12,000 --> 00:09:14,000
אך לפעמים,

228
00:09:14,000 --> 00:09:16,000
שירה יכולה להיות באמת מפחידה.

229
00:09:16,000 --> 00:09:18,000
לפעמים,

230
00:09:18,000 --> 00:09:21,000
אתם צריכים לסדר מתבגרים כדי שיכתבו שירה.

231
00:09:21,000 --> 00:09:24,000
אז המצאתי את הרשימות. כל אחד יכול לכתוב רשימות.

232
00:09:24,000 --> 00:09:26,000
והרשימה הראשונה שאני נותנת

233
00:09:26,000 --> 00:09:29,000
היא "10 דברים שאני יודע שהם נכונים."

234
00:09:29,000 --> 00:09:32,000
וזה מה שקורה, וזה מה שאתם יכולים לגלות גם כן

235
00:09:32,000 --> 00:09:34,000
אם כולנו נתחיל לשתף את הרשימות שלנו בקול רם.

236
00:09:34,000 --> 00:09:36,000
ובנקודה מסוימת, אתם תגלו

237
00:09:36,000 --> 00:09:39,000
שלמישהו יש את אותו דבר בדיוק

238
00:09:39,000 --> 00:09:41,000
או דבר מאד דומה,

239
00:09:41,000 --> 00:09:43,000
למשהו ברשימה שלכם.

240
00:09:43,000 --> 00:09:45,000
ואז למישהו אחר

241
00:09:45,000 --> 00:09:48,000
יש את הדבר ההפוך לחלוטין משלכם.

242
00:09:48,000 --> 00:09:51,000
שלישית, למישהו יש משהו שמעולם לא שמעתם עליו.

243
00:09:51,000 --> 00:09:54,000
ורביעית, למישהו יש משהו שחשבתם שאתם יודעים הכל עליו,

244
00:09:54,000 --> 00:09:57,000
אבל הם מציגים זוית אחרת של הסתכלות על זה.

245
00:09:57,000 --> 00:10:00,000
ואני אומרת לאנשים שזהו המקום ממנו סיפורים גדולים מגיעים ממנו --

246
00:10:00,000 --> 00:10:02,000
ארבעת הקישורים האלה

247
00:10:02,000 --> 00:10:04,000
של הדברים שיש לכם תשוקה לגביהם

248
00:10:04,000 --> 00:10:06,000
ושאחרים יכולים להיות מושקעים בהם.

249
00:10:06,000 --> 00:10:09,000
ורוב האנשים מגיבים ממש טוב לתרגיל הזה.

250
00:10:09,000 --> 00:10:12,000
אבל אחת התלמידות שלי, תלמידת שנה א' בשם שרלוט,

251
00:10:12,000 --> 00:10:14,000
לא השתכנעה.

252
00:10:14,000 --> 00:10:17,000
שרלוט היתה מאד טובה בכתיבת רשימות, אבל סרבה לכתוב שום שיר.

253
00:10:17,000 --> 00:10:20,000
"גברתי", היא אמרה, "אני פשוט לא מעונינת.

254
00:10:20,000 --> 00:10:23,000
אין לי שום דבר מעניין לספר."

255
00:10:23,000 --> 00:10:25,000
אז נתתי לה רשימה אחר רשימה,

256
00:10:25,000 --> 00:10:27,000
עד שיום אחר נתתי לה את הרשימה

257
00:10:27,000 --> 00:10:29,000
"10 דברים שהייתי אמורה ללמוד עד עכשיו."

258
00:10:29,000 --> 00:10:31,000
הדבר השלישי ברשימה של שרלוט היה,

259
00:10:31,000 --> 00:10:33,000
"הייתי אמורה ללמוד לא להדלק על גברים

260
00:10:33,000 --> 00:10:35,000
שגילם פי שלוש מגילי."

261
00:10:35,000 --> 00:10:37,000
שאלתי אותה למה הכוונה,

262
00:10:37,000 --> 00:10:39,000
והיא אמרה, "גברתי, זה סיפור די ארוך."

263
00:10:39,000 --> 00:10:42,000
ואמרתי, "שרלוט, זה נשמע לי די מעניין."

264
00:10:42,000 --> 00:10:44,000
ואז היא כתבה את השיר הראשון שלה,

265
00:10:44,000 --> 00:10:47,000
שיר אהבה שכמותו לא שמעתי קודם לכן.

266
00:10:47,000 --> 00:10:50,000
והשיר התחיל,

267
00:10:50,000 --> 00:10:52,000
"אנדרסון קופר הוא גבר יפיפה."

268
00:10:52,000 --> 00:10:54,000
(צחוק)

269
00:10:54,000 --> 00:10:56,000
"האם ראיתם אותו ב"60 דקות",

270
00:10:56,000 --> 00:10:58,000
מתחרה במייקל פלפס בבריכה --

271
00:10:58,000 --> 00:11:00,000
לבוש חליפת שחיה בלבד --

272
00:11:00,000 --> 00:11:02,000
צולל במים, נחוש לנצח את אלוף השחיה?

273
00:11:02,000 --> 00:11:05,000
לאחר התחרות, הוא נפנף את שערו הגולש והרטוב,

274
00:11:05,000 --> 00:11:07,000
ואמר, "אתה אלוהים."

275
00:11:07,000 --> 00:11:09,000
לא, אנדרסון, אתה אלוהים.

276
00:11:09,000 --> 00:11:11,000
(צחוק)

277
00:11:11,000 --> 00:11:15,000
(מחיאות כפיים)

278
00:11:15,000 --> 00:11:18,000
עכשיו אני יודעת שחוק מספר אחד להיות קול

279
00:11:18,000 --> 00:11:20,000
היא להראות לא מוטרד,

280
00:11:20,000 --> 00:11:23,000
לעולם לא להודות שמשהו מפחיד אתכם

281
00:11:23,000 --> 00:11:25,000
מרשים אתכם או מלהיב אתכם.

282
00:11:25,000 --> 00:11:27,000
מישהו פעם אמר לי

283
00:11:27,000 --> 00:11:29,000
זה כמו לצעוד דרך החיים בצורה כזאת.

284
00:11:29,000 --> 00:11:31,000
אתם מגינים על עצמכם

285
00:11:31,000 --> 00:11:34,000
מכל הכאבים והפגיעות הלא צפויים שעלולים להופיע.

286
00:11:34,000 --> 00:11:36,000
אבל אני מנסה לצעוד דרך החיים בצורה כזאת.

287
00:11:36,000 --> 00:11:39,000
ואכן, זה אומר לתפוס את כל הצרות והכאבים,

288
00:11:39,000 --> 00:11:42,000
אבל זה גם אומר שכאשר דברים מדהימים ויפים

289
00:11:42,000 --> 00:11:44,000
פשוט נופלים מהשמיים,

290
00:11:44,000 --> 00:11:46,000
אני מוכנה לתפוס אותם.

291
00:11:46,000 --> 00:11:48,000
אני משתמש בשירה המדוברת כדי לעזור לסטודנטים שלנו

292
00:11:48,000 --> 00:11:50,000
לגלות מחדש את הפלאים,

293
00:11:50,000 --> 00:11:53,000
להלחם באינסטינקטים שלהם כדי להיות רגועים ולא מוטרדים

294
00:11:53,000 --> 00:11:56,000
ובמקום זאת, לחפש כדי להיות מעורבים במה שקורה סביבם.

295
00:11:56,000 --> 00:11:59,000
כך הם יכולים לתרגם זאת מחדש וליצור משהו מזה.

296
00:11:59,000 --> 00:12:01,000
אני לא חושבת ששירה מדוברת

297
00:12:01,000 --> 00:12:03,000
היא צורה האמנות האידאלית.

298
00:12:03,000 --> 00:12:06,000
אני תמיד מנסה למצוא את הדרך הטובה ביותר כדי לספר כל סיפור.

299
00:12:06,000 --> 00:12:09,000
אני כותבת מחזות זמר, אני מכינה סרטים קצרים במקביל לשירים שלי.

300
00:12:09,000 --> 00:12:11,000
אבל אני מלמד שירה דיבורית

301
00:12:11,000 --> 00:12:13,000
בגלל שזה נגיש.

302
00:12:13,000 --> 00:12:15,000
לא כל אחד יכול לקרוא תוים מוזיקליים

303
00:12:15,000 --> 00:12:17,000
או להיות בעל מצלמה,

304
00:12:17,000 --> 00:12:19,000
אבל כל אחד יכול לתקשר בדרכים מסוימות,

305
00:12:19,000 --> 00:12:21,000
ולכל אחד יש סיפורים

306
00:12:21,000 --> 00:12:23,000
שהאחרים יכולים ללמוד מהם.

307
00:12:23,000 --> 00:12:26,000
בנוסף, שירה דיבורית, מאפשרת חיבורים מיידים.

308
00:12:26,000 --> 00:12:28,000
זה לא נדיר שאנשים מרגישים שהם לבד

309
00:12:28,000 --> 00:12:30,000
או שאף אחד לא מבין אותם,

310
00:12:30,000 --> 00:12:32,000
אבל הקראת שירה מלמדת

311
00:12:32,000 --> 00:12:35,000
שאם יש לכם את היכולת להביע את עצמכם

312
00:12:35,000 --> 00:12:37,000
והאומץ להציג את כל הסיפורים והדעות האלה,

313
00:12:37,000 --> 00:12:39,000
אתם יכולים להיות מתוגמלים

314
00:12:39,000 --> 00:12:41,000
בחדר מלא בעמיתים שלכם,

315
00:12:41,000 --> 00:12:43,000
או הקהילה שלכם, שיקשיבו.

316
00:12:43,000 --> 00:12:45,000
ואולי אפילו נערה ענקית עם כובע

317
00:12:45,000 --> 00:12:47,000
תתחבר בעזרת מה שתשתפו.

318
00:12:47,000 --> 00:12:50,000
וזה מדהים להבין,

319
00:12:50,000 --> 00:12:52,000
בעיקר כאשר אתם בני 14.

320
00:12:52,000 --> 00:12:54,000
בנוסף, עכשיו בעזרת YouTube,

321
00:12:54,000 --> 00:12:56,000
הקשרים אינם עוד מוגבלים לחדר בו אנחנו נמצאים.

322
00:12:56,000 --> 00:12:59,000
אני כל כך ברת מזל שיש ארכיון של הופעות

323
00:12:59,000 --> 00:13:01,000
שאני יכולה לשתף עם תלמידי.

324
00:13:01,000 --> 00:13:03,000
זה מאפשר אפילו יותר הזדמנויות

325
00:13:03,000 --> 00:13:06,000
עבורם למצוא משורר או שיר

326
00:13:06,000 --> 00:13:08,000
שהם יכולים להתחבר אליו.

327
00:13:08,000 --> 00:13:10,000
זה מפתה -- כאשר אתם מבינים לבסוף --

328
00:13:10,000 --> 00:13:12,000
זה מפתה להמשיך ולכתוב את אותו שיר,

329
00:13:12,000 --> 00:13:15,000
להמשיך לספר את אותו הסיפור, פעם אחר פעם,

330
00:13:15,000 --> 00:13:17,000
ברגע שתבינו שזה יתן לכם מחיאות כפיים.

331
00:13:17,000 --> 00:13:20,000
זה לא מספיק רק ללמד שאתם יכולים לבטא את עצמכם,

332
00:13:20,000 --> 00:13:22,000
אתם צריכים גם לגדול ולחקור

333
00:13:22,000 --> 00:13:24,000
ולקחת סיכונים ולאתגר את עצמכם.

334
00:13:24,000 --> 00:13:27,000
וזהו שלב שלוש:

335
00:13:27,000 --> 00:13:29,000
למלא את העבודה שאתם עושים

336
00:13:29,000 --> 00:13:31,000
עם הדברים המיוחדים שעושים אתכם מה שאתם,

337
00:13:31,000 --> 00:13:33,000
אפילו אם הדברים האלה משתנים כל הזמן.

338
00:13:33,000 --> 00:13:36,000
בגלל שהשלב השלישי לעולם לא מסתיים.

339
00:13:36,000 --> 00:13:38,000
אבל אתם לא מתחילים בשלב שלוש,

340
00:13:38,000 --> 00:13:41,000
עד שלא עושים קודם את שלב אחד: אני יכול.

341
00:13:41,000 --> 00:13:43,000
אני נוסעת הרבה כאשר אני מלמדת,

342
00:13:43,000 --> 00:13:46,000
ואני לא תמיד מצליחה לראות את כל הסטודנטים שלי מגיעים לשלב שלוש,

343
00:13:46,000 --> 00:13:48,000
אבל הייתי מאד ברת מזל עם שרלוט,

344
00:13:48,000 --> 00:13:51,000
שיכולתי לראות כיצד המסע שלה מתפתח בדרך שהוא התפתח.

345
00:13:51,000 --> 00:13:53,000
ראיתי אותה מגלה

346
00:13:53,000 --> 00:13:56,000
שעל ידי הכנסה של הדברים שהיא יודעת שהם נכונים לתוך העבודה שלה,

347
00:13:56,000 --> 00:13:59,000
היא יכולה ליצור שירים שרק שרלוט יכולה לכתוב --

348
00:13:59,000 --> 00:14:02,000
על גלגלי עיניים, ומעליות ודורה החוקרת.

349
00:14:02,000 --> 00:14:04,000
ואני מנסה לספר סיפורים שרק אני יכולה לספר --

350
00:14:04,000 --> 00:14:06,000
כמו הסיפור הזה.

351
00:14:06,000 --> 00:14:09,000
חשבתי הרבה על הדרך הטובה ביותר לספר את הסיפור הזה,

352
00:14:09,000 --> 00:14:11,000
ותמהתי אם הדרך הטובה ביותר

353
00:14:11,000 --> 00:14:13,000
שתהיה מצגת פאור-פוינט או סרט קצר --

354
00:14:13,000 --> 00:14:15,000
והיכן בדיוק היתה ההתחלה או האמצע או הסוף?

355
00:14:15,000 --> 00:14:18,000
ותמהתי אני אצליח להגיע לסוף של ההרצאה הזאת

356
00:14:18,000 --> 00:14:21,000
ואצליח לבסוף להבין את הכל או לא.

357
00:14:21,000 --> 00:14:23,000
ותמיד חשבתי שההתחלה שלי היתה במועדון השירה באוורי,

358
00:14:23,000 --> 00:14:26,000
אבל כנראה זה היה הרבה יותר מוקדם.

359
00:14:26,000 --> 00:14:28,000
כשהתכוננתי ל-TED,

360
00:14:28,000 --> 00:14:30,000
גיליתי את דף היומן הזה ביומן ישן.

361
00:14:30,000 --> 00:14:34,000
אני חושבת ש-54 בדצמבר היה כנראה צריך להיות ה-24.

362
00:14:34,000 --> 00:14:36,000
זה ברור שכאשר הייתי ילדה,

363
00:14:36,000 --> 00:14:38,000
בהחלט צעדתי דרך חיי כך.

364
00:14:38,000 --> 00:14:40,000
אני חושבת שכולנו עשינו זאת.

365
00:14:40,000 --> 00:14:43,000
הייתי רוצה לעזור לאחרים לגלות מחדש את הפלא הזה --

366
00:14:43,000 --> 00:14:45,000
לרצות להתחבר עם זה, לרצות ללמוד,

367
00:14:45,000 --> 00:14:47,000
לרצות לשתף את מה שהם למדו,

368
00:14:47,000 --> 00:14:49,000
מה שהם גילו שהוא נכון

369
00:14:49,000 --> 00:14:51,000
והם עדיין מגלים.

370
00:14:51,000 --> 00:14:54,000
אז הייתי רוצה לסיים עם השיר הזה.

371
00:14:54,000 --> 00:14:57,000
כאשר הם הפציצו את הירושימה,

372
00:14:57,000 --> 00:15:00,000
הפיצוץ יצר סופרנובה קטנה,

373
00:15:00,000 --> 00:15:03,000
כך שכל יצור חי, אדם או צמח

374
00:15:03,000 --> 00:15:05,000
שבא במגע ישיר

375
00:15:05,000 --> 00:15:07,000
עם הקרנים מהשמש הזאת

376
00:15:07,000 --> 00:15:09,000
הפך מיד לאפר.

377
00:15:09,000 --> 00:15:11,000
ומה שנשאר מהעיר במהרה הפך גם הוא.

378
00:15:11,000 --> 00:15:13,000
הנזק ארוך הטווח של הקרינה הגרעינית

379
00:15:13,000 --> 00:15:16,000
גרם לעיר שלמה ותושביה

380
00:15:16,000 --> 00:15:19,000
להפוך לאבקה.

381
00:15:19,000 --> 00:15:22,000
כאשר נולדתי, אמי אמרה שהסתכלתי מסביב לכל החדר בבית החולים

382
00:15:22,000 --> 00:15:26,000
עם מבט שאמר, "זה? כבר עשיתי זאת בעבר."

383
00:15:26,000 --> 00:15:28,000
היא אמרה שיש לי עיניים זקנות.

384
00:15:28,000 --> 00:15:31,000
כאשר סבא גנג'י שלי מת, הייתי רק בת חמש,

385
00:15:31,000 --> 00:15:33,000
אבל לקחתי את ידה של אמא שלי ואמרתי לה,

386
00:15:33,000 --> 00:15:36,000
"אל תדאגי, הוא יחזור כתינוק."

387
00:15:36,000 --> 00:15:39,000
ועדיין, עבור מישהו שנראה כמי שעשה זאת כבר,

388
00:15:39,000 --> 00:15:42,000
אני עדיין לא הצלחתי להבין שום דבר.

389
00:15:42,000 --> 00:15:45,000
הברכיים שלי מתפוקקות בכל פעם שאני עולה על במה.

390
00:15:45,000 --> 00:15:47,000
הבטחון העצמי שלי יכול להמדד

391
00:15:47,000 --> 00:15:49,000
בכפיות מעורבות בשירה שלי,

392
00:15:49,000 --> 00:15:52,000
וזה עדיין תמיד נותן לי טעם מצחיק בפה.

393
00:15:52,000 --> 00:15:55,000
אבל בהירושימה, כמה אנשים נמחקו לחלוטין,

394
00:15:55,000 --> 00:15:58,000
משאירים רק שעון יד או עמוד יומן.

395
00:15:58,000 --> 00:16:01,000
אז למרות שיש לי עכבות למלא את כל כיסיי,

396
00:16:01,000 --> 00:16:03,000
אני ממשיכה לנסות,

397
00:16:03,000 --> 00:16:05,000
מקווה שיום אחד אכתוב שיר

398
00:16:05,000 --> 00:16:07,000
שאוכל בגאווה להשאיר בתערוכה במוזיאון

399
00:16:07,000 --> 00:16:09,000
כהוכחה היחידה שהייתי קיימת.

400
00:16:09,000 --> 00:16:11,000
הורי קראו לי שרה,

401
00:16:11,000 --> 00:16:13,000
שהוא שם תנכי.

402
00:16:13,000 --> 00:16:16,000
בסיפור המקורי אלוהים אמר לשרה שהיא תוכל לעשות משהו בלתי אפשרי

403
00:16:16,000 --> 00:16:19,000
והיא צחקה,

404
00:16:19,000 --> 00:16:21,000
בגלל שהשרה הראשונה,

405
00:16:21,000 --> 00:16:23,000
לא ידעה מה לעשות עם הבלתי אפשרי.

406
00:16:23,000 --> 00:16:26,000
ואני? ובכן גם אני לא יודעת,

407
00:16:26,000 --> 00:16:28,000
אבל אני רואה את הבלתי אפשרי כל יום.

408
00:16:28,000 --> 00:16:31,000
בלתי אפשרי לנסות להתחבר בעולם הזה,

409
00:16:31,000 --> 00:16:33,000
לנסות להאחז באחרים בזמן שדברים מתפוצצים סביבכם,

410
00:16:33,000 --> 00:16:35,000
לדעת שבזמן שאתם מדברים,

411
00:16:35,000 --> 00:16:38,000
הם לא רק מחכים לתורם לדבר -- הם שומעים אתכם.

412
00:16:38,000 --> 00:16:40,000
הם מרגישים בדיוק מה שאתם מרגישים

413
00:16:40,000 --> 00:16:42,000
באותו הרגע שאתם מרגישים זאת.

414
00:16:42,000 --> 00:16:44,000
זה מה שאני שואפת אליו בכל פעם שאני פותח את פי --

415
00:16:44,000 --> 00:16:46,000
זהו קשר בלתי אפשרי.

416
00:16:46,000 --> 00:16:49,000
יש חלק מקיר בהירושימה

417
00:16:49,000 --> 00:16:52,000
שנשרף לשחור לחלוטין על ידי הקרינה.

418
00:16:52,000 --> 00:16:54,000
אבל על המדרגה הקידמית, אדם שישב שם

419
00:16:54,000 --> 00:16:56,000
חסם את הקרניים מלפגוע באבן.

420
00:16:56,000 --> 00:16:58,000
הדבר היחיד שנשאר עכשיו

421
00:16:58,000 --> 00:17:00,000
הוא צל תמידי של אור חיובי.

422
00:17:00,000 --> 00:17:02,000
אחרי פצצת האטום,

423
00:17:02,000 --> 00:17:04,000
מומחים אמרו שיקח 75 שנה

424
00:17:04,000 --> 00:17:07,000
לאדמה פגועת הקרינה של העיר הירושימה

425
00:17:07,000 --> 00:17:09,000
לגדל שוב איזה שהוא דבר.

426
00:17:09,000 --> 00:17:12,000
אבל באביב הזה, היו פקעות חדשות בוקעות מהאדמה.

427
00:17:12,000 --> 00:17:14,000
כאשר פגשתי אתכם, ברגע זה,

428
00:17:14,000 --> 00:17:16,000
אני אינני יותר חלק מהעתיד שלכם.

429
00:17:16,000 --> 00:17:18,000
אני מתחילה במהירות להיות חלק מהעבר שלכם.

430
00:17:18,000 --> 00:17:21,000
אבל באותו הרגע, אני זוכה לשתף את ההווה שלכם.

431
00:17:21,000 --> 00:17:23,000
ואתם, אתם זוכים לשתף את שלי.

432
00:17:23,000 --> 00:17:25,000
וזה ההווה הטוב ביותר שקיים.

433
00:17:25,000 --> 00:17:27,000
אז אם תאמרו לי שאני יכולה לעשות את הבלתי אפשרי,

434
00:17:27,000 --> 00:17:29,000
אני כנראה אצחק עליכם.

435
00:17:29,000 --> 00:17:31,000
אני לא יודעת אם אני יכולה לשנות כבר את העולם,

436
00:17:31,000 --> 00:17:33,000
בגלל שאני לא יודעת הרבה לגביו --

437
00:17:33,000 --> 00:17:35,000
ואני גם לא יודעת הרבה על גלגול נשמות,

438
00:17:35,000 --> 00:17:37,000
אבל אם תצליחו להצחיק אותי מספיק חזק,

439
00:17:37,000 --> 00:17:40,000
לפעמים אני שוכחת באיזו מאה אני.

440
00:17:40,000 --> 00:17:43,000
זו אינה הפעם הראשונה שלי כאן. זו אינה הפעם האחרונה שלי כאן.

441
00:17:43,000 --> 00:17:45,000
אלה אינן המילים האחרונות שאני אשתף.

442
00:17:45,000 --> 00:17:48,000
אבל בכל מקרה, אני עושה את כל המאמצים

443
00:17:48,000 --> 00:17:51,000
להצליח בפעם הזאת כאן.

444
00:17:51,000 --> 00:17:53,000
תודה רבה.

445
00:17:53,000 --> 00:17:57,000
(מחיאות כפיים)

446
00:17:57,000 --> 00:17:59,000
תודה רבה.

447
00:17:59,000 --> 00:18:01,000
(מחיאות כפייים)

448
00:18:01,000 --> 00:18:03,000
תודה רבה.

449
00:18:03,000 --> 00:18:07,000
(מחיאות כפיים)