אהבתי את בית הספר,

עד למבחן הראשון שלי.

אהבתי את המורים
ואהבתי את החברים שלי.

אבל שנאתי לקרוא.
זה עשה לי כאב ראש.

כל מיני מומחים התחילו
להוציא אותי מהכיתה,

והצמידו לי את התווית:
"נכה קריאה וכתיבה."

ובמשך שנים הייתי משוגע לגמרי
ובחרדות בקשר לביה"ס.

ובחטיבת הביניים זה החמיר.

עד שהתחלתי ללמוד בבית

ואז תפשתי שאני פשוט זקוק
לשיטת לימוד חלופית.

אז למדתי על תרבויות קדומות במצרים,

ביולוגיה, במסעות ספארי בקניה,

חשבון אמיתי בחנויות מכולת
ושערי חליפין ב"קרייגסליסט".

הודות ללימודים בבית,
עלה שוב ממוצע הציונים שלי,

שבה אלי הערכתי העצמית
והרגשתי מועצם.

ומרגע שנעשיתי אחראי
לניהול הזמן שלי,

וקצת התרגלתי לזה,

לא הייתי מסוגל לדמיין עתיד
שמתנהל לפי לו"ז של מישהו אחר.

אז בשנה שעברה הקמתי
עסק משלי.

הרעיון עלה בי בליברפול,

כשצפיתי בכלי-רכב אמפיביים
ממלחמת העולם ה-2, בשם "ברווזים"

שנערכו בהם סיורים ביבשה ובמים.

כששבתי הביתה להומר שבאלסקה,

חשבתי על... ערכתי מחקר
ותכננתי סיור דומה

למרות שלא היה לי סיכוי
לרכוש "ברווז".

אבל לפני שנתיים תכננתי סיור
שהתאים ליכולתי הכספית,

נרשמתי לתחרות רעיונות עסקיים,
זכיתי בקצת כסף,

והפכתי לבעלים של העתק מדויק
של חשמלית מסן-פרנציסקו.

למדתי על תקנות, שיווק וחוקים,

ועל מה שנדרש כדי לגרום
לחלקים נעים ישנים לנוע מחדש.

בבוקר שלפני הסיור הראשון שלי,

הייתי מתחת לחשמלית
ותיקנתי נזילת דלק,

הדלק נזל במורד המרפקים שלי,

ואני זוכר שחשבתי לעצמי,

"הייתי יכול עכשיו לישון עד מאוחר."

אז פרט לדאגות בקשר
לנזילת דלק פה ושם

או שהעבודה מפריעה לי
לצאת לדיג,

אני מאושר לגלות כמה מעצים זה
להתחיל מחלום,

ולהגיע למשהו מוחשי.

למדתי שאסור לי להניח לאנשים
להצמיד לי תוויות,

ושהגבולות היחידים שלי
הם הגבולות שאני מציב לעצמי.

החשיבה השונה איפשרה לי
להגשים את חלומי

ואני מקווה שיום אחד,
בעזרת חשיבה שונה,

אוכל להיות חלק מחלום גדול יותר
שייצור פתרונות חיוביים

עבור שאר העולם.

[מחיאות כפיים]