ממש עכשיו,

יש סרט שמתנגן בתוך ראשכם.

הוא מתנגן באיכות מעולה.

הוא מוצג ב- 3 ממדים עם צליל היקפי

של מה שאתם רואים ושומעים כרגע,

אבל זו רק ההתחלה.

בסרט שלכם יש ריחות וטעמים ותחושות.

יש בו את תחושת הגוף שלכם,

כאב, רעב, אורגזמות.

יש בו רגשות,

כעס ושמחה.

יש בו זיכרונות, כמו סצנות שקרו בילדות שלכם

שמוקרנות מולכם.

ויש בו גם קריין שמתמלל את הסיפור

כחלק מזרם התודעה שלכם.

אתם נמצאים בלב ליבו של הסרט

חווים את הכל באופן ישיר.

הסרט הזה הוא זרם התודעה שלכם,

צבירת הניסיון

של המוח והעולם.

תודעה היא אחת מהעובדות הבסיסיות ביותר

של הקיום האנושי.

כל אחד מאתנו חווה תודעה.

כל אחד מאיתנו צופה בסרט משלו,

אתה ואתה ואתה.

אין שום דבר שאנחנו מכירים באופן ישיר יותר.

בעצם, אני מכיר את התודעה שלי באופן ישיר.

אני לא יכול להיות בטוח שגם לכם יש תודעה.

התודעה גם נותנת משמעות לחיים.

ללא התודעה, שום דבר בחיינו

לא היה בעל משמעות או ערך.

אבל במקביל,

מדובר בתופעה המסתורית ביותר ביקום.

למה יש לנו תודעה?

למה אנחנו צופים בסרטים הפנימיים הללו?

למה אנחנו לא פשוט רובוטים

שמעבדים את כל המידע,

מייצרים תוצאות,

ולא חווים את הסרט הפנימי?

נכון להיום, אף אחד לא יודע את התשובות

לשאלות הללו.

אני טוען שעל מנת לשלב את התודעה

אל תוך המדע, נזדקק לרעיונות קיצוניים.

יש אנשים שטוענים שחקר מדעי של המודעות

אינו אפשרי.

מדע, מטבעו, הוא אובייקטיבי.

מודעות, מטבעה, היא סובייקטיבית.

כך שלעולם לא יוכל להיות
מחקר מדעי של המודעות.

במשך רוב המאה ה- 20
התפיסה הזו נחשבה לנכונה.

פסיכולוגים חקרו התנהגות אנושית
בכלים אובייקטיביים,

חוקרי מוח חקרו את המוח
באמצעים אובייקטיביים,

ואף אחד מהם לא התייחס למודעות.

אפילו לפני 30 שנה, כאשר TED יוסד,

היו מעט מאד נתונים מדעיים

שעסקו במודעות.

אולם, לפני 20 שנה,

כל זה התחיל להשתנות.

חוקרי מוח כמו פרנסיס קריק

ופיזיקאים כמו רוג'ר פנרוז

טענו שהגיע הזמן שהמדע

יתקוף את נושא המודעות.

ומאז, חלה עליה עצומה במחקר,

פריחה של התחום המדעי

העוסק בחקר המודעות.

ונעשתה עבודה נהדרת, עבודה גדולה.

אבל בו בזמן, היו גם

מגבלות משמעותיות.

ההתמקדות

של חוקרי המודעות בשנים האחרונות

הייתה בחיפוש אחרי קשר,

קשר בין חלקים יעודים במוח

ומצבי מודעות שונים.

ראינו דוגמאות למחקר הזה

בהרצאה של ננסי קנוישר והמחקר המדהים

שהיא הציגה לפני מספר דקות.

כיום אנחנו מבינים בצורה טובה יותר, לדוגמה,

את אזורי המוח שפועלים

במצב המודעות של הסתכלות על פנים

או תחושת כאב

או תחושת שמחה.

אבל עדיין מדובר במחקרים שמחפשים קשר.

לא מדובר במחקר שמנסה להסביר.

אנחנו יודעים שיש אזורים במוח

שפעילים בזמן מצבי מודעות מסויימים,

אבל אנחנו לא יודעים למה.

אני אוהב להסביר זאת ולאמר

שהמחקרים הללו של חוקרי המוח

עונים על חלק מהשאלות

שחשובות להבנת תחום ההכרה,

השאלה לגבי פעילותם של אזורי מוח שונים

והקשר שלהם למצבי הכרה.

אבל במידה מסוימת, אלו הן הבעיות הקלות.

לא אתגר אמתי למדעני המוח.

אין בעיות קלות בנושא מחקר ההכרה.

אבל אנחנו לא מתייחסים כרגע לשאלה המסתורית

שעומדת בלב הנושא:

מדוע כל עיבוד המידע במוח

מלווה במודעות?

מדוע אנחנו חווים את אותו סרט פנימי?

נכון להיום, אין לנו שום מושג.

ואולי תגידו,

בואו ניתן לחוקרי המוח כמה שנים.

נחכה ונראה שכמו תופעות חדשות אחרות

כמו פקקי תנועה, כמו סופות הוריקן,

כמו החיים עצמם, גם לזה ימצא פתרון.

המקרים הקלסיים של תופעות מתהוות

הם כל מקרי ההתנהגות המתהווה,

ההתנהגות של מכוניות בפקק תנועה,

התפקוד של סופת הוריקן,

הדרך בה יצורים חיים מתרבים

ומסתגלים, ויוצרים אנרגיה,

כל השאלות שעוסקות בתפקוד אובייקטיבי.

ניתן לנסות ולהחיל את הידע הזה גם לחקר המוח

על מנת לנסות ולהסביר חלק מההתנהגויות

והתפקודים שמבצע המוח האנושי

כתופעות מתהוות:

הדרך בה אנו הולכים, מדברים, משחקים שחמט

כל השאלות העוסקות בהתנהגות.

אבל כשחוזרים לנושא המודעות,

שאלות אודות התנהגות

הם חלק מהבעיות הקלות של המחקר.

הבעיה הקשה,

שואלת למה

כל ההתנהגות הזו

מלווה בהתנסות סובייקטיבית?

וכאן, התפיסה המקובלת

של תהליכי התהוות,

אפילו התפיסות המקובלות של מדעי המוח,

לא מספקים, עד כה, תשובות טובות.

אני מאמין במדע שמבוסס על חומר.

אני מחפש תאוריה מדעית של מודעות

שעובדת,

ובמשך זמן ארוך, חיפשתי

ללא הצלחה

תאוריה של מודעות

במונחים פיזיים טהורים

שתעבוד.

אבל בסופו של יום הגעתי למסקנה

שזה פשוט לא עובד מסיבות מערכתיות.

זה סיפור ארוך,

אבל הרעיון המרכזי הוא שהתוצאות שנקבל

מצמצום ההסברים האפשריים

בכלים פיזיקליים, בהתבסס
על הכרות עם מבנה המוח.

יהיו סיפורים על תפקוד של מערכת,

המבנה שלה, הדינמיקה שלה,

ההתנהגות שנובעת ממנה,

תשובות נהדרות לבעיות הקלות -

כיצד אנו מתנהגים, כיצד אנו מתפקדים -

אבל כשאנו חוזרים לחוויה הסובייקטיבית -

מדוע נדמה לנו שמדובר בחוויה פנימית? -

מדובר במשהו חדש באופן מהותי,

ועומדת לפנינו שאלות נוספות.

כך שנראה לי שהגענו למבוי סתום.

יש לנו שרשרת נהדרת של הסברים,

אנחנו רגילים למונחים בה,
הפיזיקה מסבירה את הכימיה,

הכימיה מסבירה את הביולוגיה,

הביולוגיה מסבירה חלקים מהפסיכולוגיה.

אבל מודעות

פשוט לא מתאימה לתמונה הזו.

מצד אחד, ברור לנו

שיש לנו מודעות.

מצד שני, אנחנו לא יודעים איך

להתאים את המודעות
אל תוך עולם המושגים המדעי.

נראה לי שכיום המודעות

היא סוג של חריגה,

תופעה שאנו צריכים לשלב

אל תוך תפיסת העולם שלנו,
אבל אין לנו עדין מושג איך.

כאשר אנחנו עומדים
בפני בעיות 'לא נורמליות',

אנחנו חייבים לחפש פתרונות לא שגרתיים,

ואני חושב שנאלץ להביא בחשבון
גם כמה רעיונות

שנשמעו מטורפים בהתחלה

לפני שנוכל להבין לעומק את נושא המודעות

באופן מדעי.

יש מספר אפשרויות

של נושאי מחקר 'מטורפים'.

לידידי, דן דנט, שנמצא עמנו היום,
יש רעיון כזה.

הרעיון המטורף שלו טוען שאין בעיה קשה

בתחום המודעות.

כל הרעיון של הסרט הסובייקטיבי הפנימי

מערב בתוכו סוג של אשליה או בלבול.

למעשה, כל מה שעלינו לעשות הוא להסביר

את את מטרת הפעילות, את התנהגות המוח,

וכך נוכל להסביר את כל מה

שדורש הסבר.

ואני אומר, בואו נחזק אותו.

מדובר בסוג של רעיון קיצוני

שחייבים לבדוק

אם נרצה להגיע למסקנה מבוססת על ראיות

מתחום המוח לגבי המודעות.

ממש במקביל, עבורי ועבור רבים אחרים,

התאוריה של דן נשמעת קיצונית מדי

מכיוון שהיא מפריכה את הצורך
באיסוף נתונים לגבי המודעות

על מנת להציג הסבר מספק.

אז נבדוק כיוון מחקר שונה.

בזמן שנשאר לנו,

אני רוצה לספר לכם על שני רעיונות מטורפים

שלטעמי הם מבטיחים.

הרעיון המטורף הראשון

טוען שהמודעות היא אבן יסוד.

פיזיקאים מניחים שחלק מהתכונות של היקום

הן אבני יסוד:

מרחב וזמן ומסה.

הם מנסחים חוקים ששולטים באבני היסוד הללו,

כמו כוח המשיכה ומכניקת קוונטים.

תכונות היסוד והחוקים הללו

לא מוסברים במונחים בסיסיים יותר.

הם נתפסים כאבני יסוד פרימיטיביות,

שמהן נבנה העולם.

לפעמים, רשימת אבני היסוד גדלה.

במאה ה- 19, מקסוול הבין

שלא ניתן להסביר את תופעת האלקטרומגנטיות

במונחים של אבני היסוד הקיימות -

מרחב, זמן, מסה, חוקי ניוטון -

והוא ניסח את את חוקי היסוד

של האלקטרומגנטיות

ותיאר את המטען החשמלי

כאבן בניין יסודית

שנשלטת על ידי חוקי האלקטרומגנטיות.

אני חושב שזה גם המצב

בנושא המודעות.

אם לא ניתן להסביר את המודעות

במונחים ובאבני היסוד הקיימים -

מרחב, זמן, מסה, מטען חשמלי -

אז באופן הגיוני,
צריך להרחיב את הרשימה.

הדבר הטבעי שצריך לעשות הוא לשער

שהמודעות היא אבן יסוד,

אבן יסוד בסיסית של הטבע.

זה לא אומר שפתאום לא ניתן
להמשיך במחקר המדעי.

זה מאפשר לנו לבצע מחקר מדעי
עם אבן היסוד החדשה.

כך שמה שנחוץ לנו הוא מחקר

של הכוחות הבסיסיים שמשפיעים על התודעה,

הכוחות שמחברים את התודעה

אל שאר אבני היסוד של הטבע: מרחב, זמן, מסה,

תהליכים פיזיקליים.

פיזיקאים אומרים לפעמים

שחוקי הבסיס חייבים להיות פשוטים מספיק

כך שנוכל לרשום אותם על חולצת T.

ונראה לי שהעיקרון הזה עובד

במקרה של המודעות.

אנחנו מחפשים חוקי יסוד כה פשוטים

שניתן לרשום אותם על חולצת T.

אנחנו לא יודעים עדיין מהם החוקים הללו,

אבל אנחנו ממשיכים לחפש אותם.

הרעיון המטורף השני

טוען שהמודעות עשויה להיות כלל עולמית.

לכל מערכת יכולה להיות מידה מסויימת

של מודעות.

התפיסה הזו מכונה גם פאן-פסיכיזם:

פאן משמעותו כל, פסיכו משמעותו מוח,

לכל מערכת יש מודעות,

לא רק לבני אדם, כלבים, עכברים, זבובים,

אלא גם לחיידקים של רוב נייט,

גם לחלקיקי יסוד.

אפילו לפוטון יש מידה מסוימת של מודעות.

אנחנו לא טוענים שפוטונים הם אינטליגנטים

או בעלי יכולת לחשוב.

אנחנו לא טוענים שהפוטונים

דואגים וחרדים

כי הם חושבים לעצמם, "וואו,
אני מסתובב במהירות קרובה למהירות האור.

אני אף פעם לא מאט ונהנה מהחיים."

לא, ממש לא ככה.

המחשבה היא שאולי יש לפוטונים

מרכיבים מסוימים
של תחושה סובייקטיבית בסיסית,

מרכיב פרימיטיבי מוקדם של מודעות.

זה אולי נשמע לכם מטורף.

מי יכול להעלות בדעתו רעיונות מטורפים כאלה?

חלק מהרעיון נובע מהרעיון
המטורף הראשון שהצגתי,

שמדבר על המודעות כמרכיב בסיסי של היקום.

אם זו אבן יסוד, כמו מרחב וזמן ומסה,

אז טבעי להניח שמדובר בתכונה כלל עולמית,

כמו שאר אבני היסוד.

חשוב גם להזכיר שלמרות שהרעיון

נשמע לנו לא הגיוני,

הוא נשמע יותר הגיוני לאנשים

מתרבויות אחרות,

בהן המוח האנושי נחשב לחלק

בלתי נפרד מהטבע.

תמיכה נוספת מגיעה מהתפיסה

שיתכן שהדרך הפשוטה והחזקה ביותר

לזהות כוחות סביב שיקשרו את המודעות

לתהליכי עיבוד פיזיקליים

הוא על ידי קישור של המודעות למידע.

בכל מקום בו יש עיבוד מידע,

יש גם מודעות.

עיבוד מידע מורכב, כמו במוח האדם,

תודעה מורכבת.

עיבוד מידע פשוט,

תודעה פשוטה.

התפתחות מרגשת קרתה בשנים האחרונות

חוקר מוח, ג'וליו טונוני,

אימץ את התאוריה הזו

ופיתח אותה הלאה בשקדנות

תוך שימוש בכלים מתמטיים תאורטיים.

יש לו שיטה להערכה מתמטית

של עיבוד מידע

לה הוא קורא פי,

שמודדת את כמות המידע

שמעובד על ידי המערכת.

והוא מניח שערך הפי מקביל

למידת המודעות.

כך שבמוח האנושי,

מבוצע עיבוד של כמות עצומה של מידע,

ולכן ערך הפי גבוה,

מידה גבוה של מודעות.

בעכבר, מתבצעת כמות בינונית של עיבוד מידע,

עדיין בעל חשיבות רבה,

ומידה רבה של מודעות.

אולם כשנמשיך ונרד אל תולעים,

חיידקים, חלקיקים,

ערך הפי ירד מאד.

כמות המידע המעובד יורדת,

אבל לעולם לא מגיעה לאפס.

על פי התאוריה של טונוני,

ישנה רמה שונה מאפס

של מודעות.

למעשה, הוא מציע נוסח לחוק הבסיסי

של המודעות: פי גבוה, מודעות גבוהה.

אני לא יודע אם התאוריה הזו נכונה,

אבל כנראה שזו התאוריה המובילה כיום

בתחום מדעי התודעה,

והשתמשו בה כדי לאחד מגוון רחב

של נתונים מדעיים,

ויש לתאוריה גם תכונה נחמדה נוספת, 
הא פשוטה מספיק

וניתן לרשום אותה על חולצת T.

גורם מעודד נוסף הוא

שהפאן-פסיכיזם עשויה לסייע לנו לשלב

את המודעות בעולם הפיזי.

פיזיקאים ופילוסופים שמו לב לעובדה

שחוקי הפיזיקה הם מופשטים באופן מוגזם.

הם מתארים את מבנה המציאות

בעזרת מספר משוואות,

אבל הם לא מספרים לנו על המציאות

שנמצאת בבסיס הדברים.

כפי שאמר סטיבן הוקינג,

מה מוסיף את האש למשוואה?

על פי הפאן-פסיכיזם,

ניתן להשאיר את המשוואות
הפיזיקליות ללא שינוי,

אבל ניתן להשתמש בהם על מנת לתאר

את זרימת המודעות.

זה מה שחוקי הפיזיקה שואפים באמת לעשות,

לתאר את זרימת המודעות.

על פי תפיסה זו,

המודעות היא שמוסיפה את האש למשוואה.

על פי תפיסה זו, המודעות לא מתקימת

מחוץ לעולם הפיזי

בתור תוספת כלשהי.

היא נמצאת בלב העולם הפיזי.

נקות המבט הזו, לדעתי,
נקודת המבט הפאן-פסיכיסטית,

יכולה לעצב מחדש את הקשר שלנו

לטבע,

ויכולות להיות לה השפעות
מרחיקות לכת על החברה

ועל חוקי האתיקה.

חלק מהן עשויות להיות מנוגדות להיגיון.

פעם חשבתי שאסור לי לאכול שום דבר

שיש לו מודעות,

ולכן עלי להיות צמחוני.

אם אתה פאן-פסיכיסט ואתה מסכים
עם נקודת המבט הזו,

אתה צפוי להיות מאד רעב.

לדעתי אם חושבים על כך,

זה צפוי לשנות את נקודת המבט שלנו,

מהבחינה האתית

והמבחינה המוסרית,

הוא לא דווקא עצם קיום המודעות,

אלא מידת המודעות והמורכבות שלה.

זה טבעי גם לשאול לגבי המודעות

של מערכות אחרות, כמו מערכות מחשב.

ומה לגבי מערכות בינה מלאכותית

כמו בסרט "Her"? סמנתה,

האם יש לה מודעות?

אם נסתכל מנקודת המבט של המידע המעובד,

ונקודת המבט הפאן-פסיכיסטית,

אין ספק שהיא מבצעת עיבוד מידע מורכב

ושילוב שלו,

כך שהתשובה היא ככל הנראה כן, יש לה מודעות.

אם זה נכון, עולות שאלות רציניות

מתחום המוסר לגבי האתיקה

של פיתוח מערכות מחשב אינטיליגנטיות

והאתיקה של כיבוי שלהן.

לסיום, אתם עשויים לשאול אותי לגבי המודעות

של קבוצות שלמות,

כוכב הלכת.

האם לקנדה יש מודעות עצמאית?

או שמודעות קיימת רק ברמה מקומית יותר,

האם קבוצה משולבת

כמו הקהל בוועידות TED,

האם אנחנו חווים כרגע מודעות TED משותפת?

סרט פנימי

של קבוצת ה- TED המשותפת

ששונה מהסרט פנימי

של כל אחד מחלקיו?

אני לא יודע מה התשובה,

אבל לדעתי זו לפחות נושא

ששווה דיון מעמיק.

אוקיי, זוהי נקודת המבט הפאן-פסיכיסטית,

היא קיצונית,

ואני לא יודע אם היא נכונה.

אני בטוח יותר לגבי

הרעיון המטורף הראשון,

שמודעות היא אבן יסוד ביקום,

מאשר לגבי הרעיון השני,

שהמודעות קיימת בכל הדברים ביקום.

לדעתי, נקודת המבט הזו מעלה המון שאלות,

מציגה המון אתגרים,

כמו מה גורם לחלקיקי

התודעה הקטנים להתקבץ

וליצור מבנים מורכבים יותר של תודעה

שאנחנו מכירים ואוהבים.

אם נוכל לענות על השאלות הללו,

נראה לי שנהיה על הדרך הנכונה

לגיבוש תאוריה רצינית של התודעה.

אם לא, ובכן, כנראה שמדובר בבעיה הקשה ביותר

בעולם המדע והפילוסופיה.

קשה לצפות שנפתור אותה בן לילה.

אבל אני בטוח שנפתור אותה בסוף.

הבנת המודעות היא מפתח חשוב, לדעתי,

גם להבנת היקום

וגם להבנת עצמנו.

ייתכן שפשוט חסר לנו הרעיון המטורף הנכון.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)