WEBVTT

00:00:02.400 --> 00:00:07.000
בוקר טוב. מה שלומכם?
היה נהדר, נכון?

00:00:08.240 --> 00:00:11.000
היה כיף אמיתי.

00:00:11.000 --> 00:00:15.000
למעשה, אני מסתלק מכאן.
[צחוק]

00:00:18.200 --> 00:00:20.970
היו שלושה נושאים
לכל אורך הכינוס,

00:00:21.690 --> 00:00:23.790
שנוגעים למה שאני רוצה
לשוחח עליו.

00:00:23.790 --> 00:00:28.420
הראשון הוא העדות המופלאה
ליצירתיות האנושית

00:00:28.420 --> 00:00:32.240
בכל המצגות שראינו
ואצל כל האנשים כאן.

00:00:32.650 --> 00:00:35.703
עצם המגוון והמבחר שלהן.

00:00:36.223 --> 00:00:37.516
השני הוא העובדה,

00:00:37.516 --> 00:00:40.510
שזה שם אותנו במצב
בו איננו יודעים מה יקרה

00:00:41.000 --> 00:00:43.000
מבחינת העתיד. שום מושג

00:00:43.000 --> 00:00:45.000
איך הדברים יתפתחו.

NOTE Paragraph

00:00:45.000 --> 00:00:47.250
יש לי עניין בחינוך--

00:00:47.250 --> 00:00:51.000
בעצם, גיליתי שלכל אחד
יש עניין בחינוך.

00:00:51.000 --> 00:00:53.450
נכון? בעיני זה מאד מעניין.

00:00:53.450 --> 00:00:56.000
אם אתה במסיבה
ואתה אומר

00:00:56.000 --> 00:00:58.460
שאתה עובד בחינוך...
למען האמת--

00:00:58.470 --> 00:01:05.780
אינך משתתף במסיבות רבות
אם אתה עובד בחינוך.

00:01:05.790 --> 00:01:09.000
[צחוק]
לא מזמינים אותך.

00:01:10.000 --> 00:01:14.000
וגם לא תוזמן שוב.
זה מוזר בעיני.

00:01:14.000 --> 00:01:16.000
אך נניח שכן,
ואתה אומר למישהו--

00:01:16.000 --> 00:01:18.000
שואלים אותך,
"במה אתה עוסק?"

00:01:18.000 --> 00:01:19.430
ואתה אומר
שאתה עוסק בחינוך,

00:01:19.460 --> 00:01:24.000
הדם אוזל מפניהם,
כאילו, "אלוהים, למה אני?

00:01:26.050 --> 00:01:30.000
"ועוד בערב החופשי שלי השבוע."
[צחוק]

00:01:30.000 --> 00:01:32.000
אך אם אתה מביע עניין
בחינוך שלהם,

00:01:32.000 --> 00:01:33.600
הם מצמידים אותך לקיר,

00:01:33.600 --> 00:01:36.710
כי זה משהו מהותי ועמוק
אצל אנשים, נכון?

00:01:36.710 --> 00:01:40.000
כמו דת, כסף
ודברים נוספים.

00:01:42.320 --> 00:01:44.810
יש לי עניין רב בחינוך,
וחושבני שלכולנו יש.

00:01:44.810 --> 00:01:46.940
יש לנו בו עניין עצום;

00:01:46.940 --> 00:01:49.000
חלקית, כי החינוך הוא שאמור

00:01:49.000 --> 00:01:52.000
לקחתנו אל העתיד הזה,
שאיננו יכולים להבינו.

00:01:52.000 --> 00:01:55.000
אם חושבים על זה,
הילדים שמתחילים השנה בית-ספר

00:01:55.000 --> 00:02:01.000
יצאו לגימלאות ב-2065.
לאיש אין מושג -

00:02:01.000 --> 00:02:04.980
למרות כל המומחיות
שהופגנה ב-4 הימים האחרונים--

00:02:04.990 --> 00:02:07.880
איך ייראה העולם בעוד 5 שנים

00:02:07.910 --> 00:02:10.170
ועם זאת אנו אמורים
לחנך אותם לקראת זה.

00:02:10.170 --> 00:02:12.860
כך שאי-היכולת לחזות
היא לדעתי מדהימה.

NOTE Paragraph

00:02:12.900 --> 00:02:14.440
והחלק השלישי הוא

00:02:14.440 --> 00:02:16.830
שבכל מקרה, כולנו מסכימים

00:02:16.840 --> 00:02:21.570
לגבי היכולות הממש-מופלאות
שיש לילדים--

00:02:21.580 --> 00:02:26.210
יכולתם לחדש.
הנה, סירינה היתה נפלאה אמש,

00:02:26.210 --> 00:02:28.410
נכון? רק לראות
למה היא מסוגלת.

00:02:28.480 --> 00:02:33.000
והיא יוצאת-דופן,
אך חושבני שבמובן מסוים,

00:02:33.000 --> 00:02:36.690
היא אינה חריגה כלל כילדה.

00:02:36.690 --> 00:02:39.130
מה שראיתם הוא אדם
בעל יכולת התמסרות מדהימה

00:02:39.130 --> 00:02:40.420
שגילה כשרון.

00:02:40.420 --> 00:02:43.000
ומסקנתי היא, שלכל הילדים
יש כשרונות עצומים.

00:02:43.000 --> 00:02:45.390
ואנו מבזבזים אותם,
ודי באכזריות.

00:02:45.940 --> 00:02:48.000
אז אני רוצה לדבר על חינוך

00:02:48.000 --> 00:02:50.760
ואני רוצה לדבר על יצירתיות.
טענתי היא,

00:02:50.780 --> 00:02:55.470
שהיום היצירתיות חשובה בחינוך
בדיוק כידיעת קרוא וכתוב.

00:02:55.470 --> 00:02:58.420
ועלינו להעניק לה אותו מעמד.

00:02:58.430 --> 00:03:05.036
[מחיאות כפיים]
תודה.

00:03:05.956 --> 00:03:07.852
זה הכל, אגב.
תודה רבה לכם.

00:03:07.852 --> 00:03:11.530
[צחוק]
ובכן, נותרו 15 דקות.

00:03:14.710 --> 00:03:18.960
ובכן, נולדתי...
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:03:19.900 --> 00:03:22.290
שמעתי לאחרונה סיפור נהדר.
שאני אוהב לספרו,

00:03:22.290 --> 00:03:24.950
על ילדה קטנה בשיעור ציור.

00:03:24.960 --> 00:03:26.800
היא בת שש,
והיא יושבת מאחור ומציירת,

00:03:26.800 --> 00:03:29.000
והמורה אומרת שהילדה הקטנה הזו
כמעט לא מקשיבה,

00:03:29.000 --> 00:03:31.170
ובאותו שיעור-ציור
היא כן הקשיבה.

00:03:31.570 --> 00:03:33.890
המורה נדהמה כל כך
עד שניגשה אליה ושאלה:

00:03:34.070 --> 00:03:35.390
"מה את מציירת?"

00:03:35.950 --> 00:03:38.480
והילדה ענתה,
"אני מציירת את אלוהים."

00:03:39.630 --> 00:03:42.370
אמרה המורה, "אבל איש
לא יודע איך נראה אלוהים."

00:03:43.150 --> 00:03:44.850
והילדה השיבה,
"בעוד רגע יידעו."

00:03:44.850 --> 00:03:51.580
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:03:56.610 --> 00:03:59.030
כשבני היה בן 4, באנגליה -

00:03:59.500 --> 00:04:03.250
בעצם הוא היה בן 4 בכל מקום,
אם לדבר בכנות. [צחוק]

00:04:03.280 --> 00:04:06.000
אם לדייק, באותה שנה
הוא היה בן 4 בכל מקום אליו הלך.

00:04:06.000 --> 00:04:07.890
הוא השתתף בהצגה
על לידת ישו.

00:04:07.890 --> 00:04:11.000
זוכרים את הסיפור?
לא, זה היה גדול.

00:04:11.000 --> 00:04:12.586
סיפור גדול.

00:04:12.586 --> 00:04:15.034
מל גיבסון עשה סרט-המשך.
אולי ראיתם,

00:04:16.024 --> 00:04:17.112
"לידה 2".

00:04:17.292 --> 00:04:21.780
אז ג'יימס שיחק את יוסף,
ואנו נורא התרגשנו.

00:04:21.790 --> 00:04:24.000
ראינו בזה את אחד
התפקידים הראשיים.

00:04:24.000 --> 00:04:26.940
מילאנו את המקום
באוהדים בחולצות טי:

00:04:26.940 --> 00:04:29.570
"ג'יימס רובינסון הוא יוסף!"
[צחוק]

00:04:29.570 --> 00:04:31.370
הוא לא היה צריך לדבר,
אבל אתם מכירים את הקטע

00:04:31.370 --> 00:04:34.000
שבו 3 המלכים נכנסים.
הם באים נושאי מתנות,

00:04:34.000 --> 00:04:36.000
הם מביאים זהב,
לבונה ומור.

00:04:36.000 --> 00:04:38.000
זה קרה באמת.
ישבנו שם,

00:04:38.000 --> 00:04:40.000
ואני חושב
שהתבלבל להם הסדר,

00:04:40.000 --> 00:04:42.000
כי שוחחנו אח"כ
עם הילד ואמרנו,

00:04:42.000 --> 00:04:44.000
"אתה בסדר עם זה?"
והוא ענה, "בטח. מה, זה לא נכון?"

00:04:44.000 --> 00:04:45.370
הם פשוט שינו את הסדר,
זה הכל.

00:04:45.370 --> 00:04:46.910
בכל אופן,
שלושת הילדים נכנסו,

00:04:46.910 --> 00:04:49.850
בני 4, עם מגבות על הראשים,
והניחו את התיבות,

00:04:49.850 --> 00:04:52.640
והילד הראשון אמר,
"אני מביא זהב."

00:04:53.060 --> 00:04:55.650
והשני אמר,
"אני מביא מור."

00:04:55.870 --> 00:04:58.050
והשלישי אמר,
"לבו-נא לך."

00:04:58.050 --> 00:05:07.290
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:05:10.650 --> 00:05:13.000
המכנה המשותף כאן הוא
שילדים לוקחים סיכון.

00:05:13.000 --> 00:05:16.330
אם אינם יודעים, הם ינסו.

00:05:17.210 --> 00:05:19.780
אני צודק?
הם לא חוששים לטעות.

00:05:20.810 --> 00:05:24.000
איני אומר שלטעות זהה
ל-להיות יצירתי.

00:05:24.860 --> 00:05:25.860
מה שאנו כן יודעים הוא,

00:05:25.860 --> 00:05:28.000
שמי שאינו מוכן לטעות,

00:05:28.000 --> 00:05:30.610
לעולם לא ימציא
שום דבר מקורי.

00:05:30.610 --> 00:05:32.666
אם לא מוכנים לטעות.

00:05:33.182 --> 00:05:37.100
וכשהם מתבגרים, רוב הילדים
מאבדים יכולת זו.

00:05:37.100 --> 00:05:39.750
הם מתחילים לחשוש לטעות.

00:05:39.820 --> 00:05:41.510
אגב, כך אנו מנהלים
את החברות שלנו.

00:05:41.520 --> 00:05:43.220
אנו מוקיעים בגלל טעויות.

00:05:43.220 --> 00:05:45.570
וכיום אנו מנהלים
מערכות חינוך לאומיות,

00:05:45.570 --> 00:05:48.710
שבהן הכי גרוע
זה לעשות טעויות,

00:05:48.710 --> 00:05:53.720
והתוצאה היא שאנו מחנכים אנשים
להתרחק מיכולתם היצירתית.

00:05:54.420 --> 00:05:56.000
פיקאסו אמר פעם,

00:05:56.000 --> 00:05:58.470
שכל הילדים נולדים אמנים.

00:05:58.490 --> 00:06:01.680
הבעיה היא
להישאר אמנים כשגדלים.

00:06:01.760 --> 00:06:02.970
אני מאמין בכך בכל לבי:

00:06:02.970 --> 00:06:05.000
איננו גדלים
ונעשים יותר יצירתיים,

00:06:05.000 --> 00:06:06.760
אלא מתרחקים מכך,

00:06:06.990 --> 00:06:09.140
יותר נכון, מחנכים אותנו
להתרחק מהיצירתיות.

00:06:09.580 --> 00:06:11.170
מדוע זה כך?

NOTE Paragraph

00:06:11.980 --> 00:06:15.140
עד לפני 5 שנים
גרתי בסטרטפורד-און-אבון.

00:06:15.140 --> 00:06:17.130
למעשה, עברנו מסטרטפורד
ללוס אנג'לס.

00:06:17.930 --> 00:06:20.350
אתם ודאי מתארים לעצמכם
איזה מעבר חלק זה היה.

00:06:20.410 --> 00:06:22.000
[צחוק]

00:06:22.000 --> 00:06:24.000
למעשה, גרנו במקום בשם סניטרפילד,

00:06:24.000 --> 00:06:25.180
ממש ליד סטרטפורד,

00:06:25.180 --> 00:06:27.883
ושם נולד אביו של שייקספיר.

00:06:28.163 --> 00:06:30.426
עברה לכם בראש מחשבה פתאומית?
לי כן.

00:06:30.426 --> 00:06:33.000
לא חשבתם
שלשייקספיר היה אבא, נכון?

00:06:33.000 --> 00:06:34.810
נכון? כי אינכם חושבים

00:06:34.810 --> 00:06:37.000
על שייקספיר כעל ילד, נכון?

00:06:37.000 --> 00:06:40.000
שייקספיר בן 7?
מעולם לא חשבתי על זה. כלומר,

00:06:40.000 --> 00:06:41.200
הוא היה מתישהו בן 7.

00:06:41.200 --> 00:06:43.633
הוא ודאי למד אנגלית
אצל מישהו, נכון?

00:06:43.633 --> 00:06:48.922
[צחוק]

00:06:50.652 --> 00:06:52.411
מטריד, נכון?

00:06:52.411 --> 00:06:57.080
[צחוק]

00:06:59.940 --> 00:07:00.976
"תשתדל יותר!"

00:07:05.376 --> 00:07:06.932
שולחים אותו למיטה
בלי ארוחת ערב.

00:07:06.932 --> 00:07:09.210
אבא אומר לשייקספיר,
"לך עכשיו למיטה!"

00:07:09.210 --> 00:07:10.950
לוויליאם שייקספיר.
"תניח מיד את העפרון.

00:07:11.560 --> 00:07:13.453
"ותפסיק לדבר ככה.

00:07:17.273 --> 00:07:18.926
"זה מביך את כולם."

00:07:18.926 --> 00:07:23.000
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:07:23.920 --> 00:07:29.010
בכל אופן, עברנו מסטרטפורד
ללוס אנג'לס,

00:07:29.340 --> 00:07:31.410
בעצם, אני רוצה
לומר מילה על המעבר.

00:07:31.410 --> 00:07:33.000
בני לא רצה לבוא.

00:07:33.000 --> 00:07:35.840
יש לי שני ילדים.
בני היום בן 21 ובתי בת 16.

00:07:35.840 --> 00:07:38.000
הוא לא רצה לבוא ללוס אנג'לס.
היא מצאה חן בעיניו,

00:07:38.000 --> 00:07:44.500
אך היתה לו חברה באנגליה.
אהבת חייו, שרה.

00:07:44.640 --> 00:07:46.140
הוא הכיר אותה רק חודש.

00:07:47.450 --> 00:07:49.820
דעו לכם שזה כמו
ארבע שנות נישואין,

00:07:50.730 --> 00:07:52.690
כי בגיל 16 זה המון זמן.

00:07:52.690 --> 00:07:54.000
בכל אופן,
הוא היה עצוב במטוס,

00:07:54.000 --> 00:07:56.000
ואמר, "לעולם לא אמצא
בחורה כמו שרה,"

00:07:56.750 --> 00:07:58.986
והאמת, זה שימח אותנו מאד,
כי...

00:07:58.986 --> 00:08:06.342
[צחוק]

00:08:07.212 --> 00:08:10.000
מפני שהיא היתה
הסיבה העיקרית לכך שעזבנו.

00:08:10.000 --> 00:08:15.430
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:08:16.200 --> 00:08:18.050
אך אתה קולט משהו,
כשאתה עובר לאמריקה

00:08:18.050 --> 00:08:19.430
ומסתובב בעולם:

00:08:19.430 --> 00:08:22.970
בכל מערכת חינוך בעולם
יש אותה היררכיה של נושאים.

00:08:23.160 --> 00:08:24.630
בכולן. לא משנה לאן תיסע.

00:08:24.630 --> 00:08:26.000
אולי חשבתם אחרת. אך לא.

00:08:26.220 --> 00:08:28.690
בראש ניצבות המתמטיקה והשפות,

00:08:28.810 --> 00:08:31.000
אחר כך המקצועות ההומניים,
ובתחתית - האמנויות.

00:08:31.000 --> 00:08:32.540
בכל מקום עלי-אדמות.

00:08:32.540 --> 00:08:35.840
וכמעט בכל מערכת יש גם

00:08:35.840 --> 00:08:37.620
היררכיה במקצועות האמנות.

00:08:37.620 --> 00:08:40.000
האמנות והמוסיקה זוכים בביה"ס
למעמד גבוה יותר

00:08:40.000 --> 00:08:43.590
מאשר דרמה ומחול.
אין מערכת חינוך אחת בעולם

00:08:43.590 --> 00:08:45.680
שבה המורים רוקדים כל יום
בפני התלמידים

00:08:45.680 --> 00:08:48.000
באותה רצינות
כפי שמלמדים מתמטיקה. מדוע?

00:08:48.000 --> 00:08:50.850
מדוע לא?
לדעתי זה חשוב.

00:08:50.960 --> 00:08:53.310
לדעתי המתמטיקה חשובה.
אך כך גם המחול.

00:08:53.310 --> 00:08:55.890
ילדים ירקדו כל הזמן
אם ירשו להם. כך גם כולנו.

00:08:55.890 --> 00:08:58.990
לכולנו יש גוף, נכון?
החמצתי איזה שיעור?

00:08:59.050 --> 00:09:01.810
[צחוק]

00:09:02.190 --> 00:09:03.510
באמת. מה שקורה הוא,

00:09:03.510 --> 00:09:05.000
שכאשר הילדים גדלים
אנו מתחילים לחנך אותם

00:09:05.000 --> 00:09:08.480
בהדרגה מהמתניים כלפי מעלה,
ומתרכזים בראש.

00:09:08.480 --> 00:09:10.510
ומעט יותר בצד מסוים.

NOTE Paragraph

00:09:11.820 --> 00:09:14.000
אם הייתם מבקרים
במערכת החינוך כחייזרים,

00:09:14.000 --> 00:09:17.000
ושואלים,
"למה החינוך הציבורי טוב?"

00:09:17.000 --> 00:09:19.560
תיאלצו לקבוע--
אם תשפטו לפי התוצרת,

00:09:19.570 --> 00:09:22.430
לפי אלה שמצליחים
ועושים את כל שצריך,

00:09:22.580 --> 00:09:25.530
הנחמדים שזוכים
בכל הנקודות, המנצחים--

00:09:25.530 --> 00:09:29.380
לדעתי תיאלצו להסיק שכל מטרת
החינוך הציבורי בכל העולם

00:09:29.380 --> 00:09:33.420
היא לייצר
פרופסורים באוניברסיטה, נכון?

00:09:33.420 --> 00:09:34.970
אלה נחשבים הכי טובים.

00:09:34.970 --> 00:09:37.980
אני הייתי כזה. הרי לכם.

00:09:37.980 --> 00:09:40.480
[צחוק]

00:09:41.110 --> 00:09:43.600
אני אוהב פרופסורים של אוניברסיטה,
אבל אתם יודעים,

00:09:43.600 --> 00:09:47.550
איננו צריכים לנופף בהם כמופת
לכל הישגי האנושות.

00:09:47.550 --> 00:09:49.480
הם רק צורת חיים מסוימת,

00:09:50.000 --> 00:09:52.390
רק צורת חיים נוספת.
אך הם די מוזרים,

00:09:52.400 --> 00:09:54.210
אני אומר זאת
מתוך חיבה להם.

00:09:54.380 --> 00:09:57.000
מנסיוני,
יש משהו מוזר בפרופסורים -

00:09:57.000 --> 00:10:00.000
לא כולם-- אבל באופן טיפוסי
הם חיים בתוך הראש.

00:10:00.000 --> 00:10:03.130
הם חיים שם למעלה,
מעט יותר בצד מסוים.

00:10:03.440 --> 00:10:06.230
במידה מסוימת הם נטולי-גוף,
די פשוטו כמשמעו.

00:10:06.230 --> 00:10:08.250
הם רואים בגופם

00:10:08.250 --> 00:10:10.400
מעין מערכת תובלה
עבור ראשיהם.

00:10:10.400 --> 00:10:15.430
[צחוק]

00:10:15.930 --> 00:10:17.190
נכון?

00:10:17.190 --> 00:10:19.630
אמצעי להביא את הראש לישיבות.

00:10:20.100 --> 00:10:23.370
[צחוק]

00:10:24.970 --> 00:10:28.210
אגב, אם אתם באמת מחפשים
עדות לחוויות חוץ-גופיות,

00:10:29.010 --> 00:10:32.210
זמנו את עצמכם לועידה
של אקדמאים בכירים,

00:10:32.570 --> 00:10:35.000
ותקפצו לדיסקוטק בערב הסיום.

00:10:35.000 --> 00:10:39.390
[צחוק] תראו שם
גברים ונשים מבוגרים

00:10:39.390 --> 00:10:43.246
מתעוותים ללא-שליטה מחוץ לקצב,

00:10:45.946 --> 00:10:47.002
מחכים שזה ייגמר,

00:10:47.002 --> 00:10:48.580
כדי שיוכלו להסתלק
ולכתוב על זה מאמר.

NOTE Paragraph

00:10:51.170 --> 00:10:54.500
מערכת החינוך שלנו מבוססת
על רעיון היכולת האקדמית.

00:10:54.870 --> 00:10:56.000
ויש לכך סיבה.

00:10:56.000 --> 00:10:58.160
כל השיטה הומצאה--
בכל העולם

00:10:58.220 --> 00:11:01.940
לא היו באמת מערכות חינוך ציבוריות
לפני המאה ה-19.

00:11:02.140 --> 00:11:04.970
כולן נוצרו כדי לענות
על דרישות התיעוש.

00:11:04.970 --> 00:11:07.670
כך שההיררכיה מעוגנת
בשני רעיונות.

00:11:07.670 --> 00:11:11.000
אחד, שהנושאים השימושיים ביותר
לצרכי עבודה

00:11:11.000 --> 00:11:13.790
נמצאים בראש הרשימה.
כך שכנראה היטו אתכם בעדינות,

00:11:13.860 --> 00:11:16.640
כשהייתם ילדים בבי"ס,
הרחק מהדברים שאהבתם

00:11:16.640 --> 00:11:20.000
בנימוק שלא תצליחו
למצוא בתחום הזה עבודה. נכון?

00:11:20.000 --> 00:11:21.740
אל תעסוק במוסיקה,
הרי לא תהיה מוסיקאי;

00:11:21.740 --> 00:11:23.820
אל תתעסק באמנות,
כי לא תהיה אמן.

00:11:24.230 --> 00:11:28.060
ייעוץ מעודן,
אך כיום, מוטעה מיסודו.

00:11:28.060 --> 00:11:30.230
כל העולם עובר מהפכה.

00:11:30.230 --> 00:11:32.300
והתחום השני הוא כישורים אקדמיים,

00:11:32.300 --> 00:11:34.350
שממש השתלט
על השקפתנו על האינטליגנציה,

00:11:34.350 --> 00:11:37.640
כי האוניברסיטאות מעצבות
את המערכת בדמותן.

00:11:37.920 --> 00:11:39.130
אם תחשבו על זה,
כל המערכת

00:11:39.130 --> 00:11:40.470
של החינוך הציבורי בעולם

00:11:40.470 --> 00:11:43.000
היא חלק מהתהליך
של כניסה לאוניברסיטה.

00:11:43.710 --> 00:11:47.150
ועקב כך כשרונות מעולים רבים,
אנשים מבריקים ויצירתיים,

00:11:47.270 --> 00:11:48.510
חושבים שהם נטולי-כישורים,

00:11:49.110 --> 00:11:50.700
כי הדברים בהם היו טובים בביה"ס

00:11:50.700 --> 00:11:53.410
לא זכו להערכה,
או אפילו הוקעו.

00:11:53.410 --> 00:11:55.750
ולדעתי איננו יכולים
להרשות לעצמנו להמשיך כך.

NOTE Paragraph

00:11:55.750 --> 00:11:58.000
ב-30 השנה הבאות, לפי "אונסקו",

00:11:58.000 --> 00:12:01.000
יותר אנשים בעולם
יסיימו את לימודיהם

00:12:01.000 --> 00:12:03.390
כבוגרי מערכת החינוך
מאשר אי-פעם בהיסטוריה.

00:12:03.390 --> 00:12:06.530
יותר אנשים, וזהו שילוב
של כל מה שדיברנו עליו -

00:12:06.530 --> 00:12:08.690
הטכנולוגיה והשפעתה
על אופי העבודה,

00:12:08.690 --> 00:12:12.000
הדמוגרפיה והתפוצצות האוכלוסין העצומה.

00:12:12.000 --> 00:12:15.930
לפתע התארים
אינם שווים דבר. נכון?

00:12:16.830 --> 00:12:19.890
כשהייתי סטודנט, אם היה לך תואר,
היתה לך עבודה.

00:12:19.890 --> 00:12:22.290
אם לא היתה לך עבודה,
זה כי לא רצית.

00:12:22.290 --> 00:12:25.000
והאמת, אני לא רציתי.
[צחוק]

00:12:25.000 --> 00:12:29.300
אך כיום, ילדים עם תארים
לעתים קרובות

00:12:29.300 --> 00:12:31.850
הולכים הביתה לשחק
משחקי וידאו,

00:12:32.120 --> 00:12:34.960
כי אתה צריך אם-איי למשרה
שדרשה פעם רק בי-איי,

00:12:34.960 --> 00:12:37.000
ותואר דוקטור לכל השאר.

00:12:37.000 --> 00:12:39.000
זהו תהליך של
אינפלציה אקדמית.

00:12:39.000 --> 00:12:40.740
והוא מורה על כך
שכל מבנה החינוך

00:12:40.740 --> 00:12:41.970
משתנה מתחת לרגלינו.

00:12:41.970 --> 00:12:44.000
אנו זקוקים לשינוי קיצוני
בהשקפתנו על האינטליגנציה.

NOTE Paragraph

00:12:44.460 --> 00:12:46.160
אנו יודעים אודות האינטליגנציה
שלושה דברים:
.

00:12:46.160 --> 00:12:49.150
אחד, היא מגוונת.
אנו חושבים על העולם בכל הדרכים

00:12:49.150 --> 00:12:51.000
בהן אנו חווים אותו.
אנו חושבים ויזואלית,

00:12:51.000 --> 00:12:53.570
אנו חושבים בצליל,
במושגי התמצאות במרחב.

00:12:53.570 --> 00:12:56.070
אנו חושבים במושגים מופשטים,
ואנו חושבים בתנועה.

00:12:56.310 --> 00:12:59.000
שנית, האינטליגנציה היא דינמית.

00:12:59.700 --> 00:13:02.000
אם מתבוננים באינטראקציות
שמבצע המוח האנושי,

00:13:02.000 --> 00:13:04.640
כפי ששמענו אתמול
במספר הרצאות,

00:13:04.640 --> 00:13:07.210
האינטליגנציה אינטראקטיבית להפליא.

00:13:07.210 --> 00:13:10.000
המוח אינו מחולק למדורים.

00:13:10.000 --> 00:13:12.500
למעשה, היצירתיות--
שאני מגדיר כתהליך

00:13:12.500 --> 00:13:15.000
של העלאת רעיונות מקוריים
ובעלי-ערך--

00:13:15.000 --> 00:13:18.000
מתרחשת הרבה יותר
הודות לאינטראקציה

00:13:18.000 --> 00:13:21.000
המתחוללת בין דרכים שונות
של ראיית דברים.

NOTE Paragraph

00:13:21.850 --> 00:13:23.900
המוח הינו במכוון-- אגב,

00:13:23.900 --> 00:13:26.000
יש מעבר עצבי בין שני
חצאי המוח

00:13:26.000 --> 00:13:28.000
הקרוי כפיס-המוח.
הוא עבה יותר אצל נשים

00:13:29.230 --> 00:13:31.230
אם לשפוט לפי הלן מאתמול, לדעתי

00:13:31.570 --> 00:13:34.000
זו אולי הסיבה מדוע
נשים טובות יותר בריבוי-משימות

00:13:34.000 --> 00:13:36.110
אתן באמת כאלה, לא?

00:13:36.110 --> 00:13:39.000
יש מחקרים רבים על כך.
אך אני יודע מנסיוני האישי,

00:13:39.000 --> 00:13:41.000
אם אשתי מבשלת בבית ארוחה--

00:13:41.000 --> 00:13:45.000
מה שלא קורה הרבה,
תודה לאל. [צחוק]

00:13:45.000 --> 00:13:48.000
היא עושה-- לא, יש דברים
שהיא טובה בהם--

00:13:48.000 --> 00:13:50.000
אך אם היא מבשלת,

00:13:50.000 --> 00:13:52.000
היא משוחחת בו-זמנית
עם אנשים בטלפון

00:13:52.000 --> 00:13:55.000
מדברת עם הילדים,
מסיידת את התקרה,

00:13:55.000 --> 00:13:58.000
מבצעת ניתוח לב פתוח.

00:13:58.000 --> 00:14:01.000
אם אני מבשל,
הדלת סגורה, הילדים בחוץ,

00:14:01.000 --> 00:14:04.000
הטלפון מנותק, ואם היא נכנסת
זה מפריע לי. אני אומר,

00:14:04.000 --> 00:14:17.000
"טרי, בבקשה, אני מנסה
לטגן ביצה, בחייך!" [צחוק]

00:14:17.000 --> 00:14:19.000
למעשה, אתם מכירים
את הקטע הפילוסופי ההוא,

00:14:19.000 --> 00:14:22.000
אם עץ נופל ביער
ואיש אינו שומע,

00:14:22.000 --> 00:14:25.000
האם זה קרה?
זוכרים את העץ ההוא?

00:14:25.000 --> 00:14:28.000
ראיתי לאחרונה חולצת טי:
"אם גבר מביע את דעתו

00:14:28.000 --> 00:14:31.000
ביער, ואין אישה ששומעת אותו,

00:14:31.000 --> 00:14:40.000
האם הוא עדיין טועה?"
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:14:40.000 --> 00:14:42.000
והדבר השלישי
בנוגע לאינטליגנציה הוא,

00:14:43.000 --> 00:14:45.000
שהיא מובהקת.
אני עובד עכשיו על ספר חדש

00:14:45.000 --> 00:14:47.000
בשם "התגלות",
שמבוסס על סדרת ראיונות

00:14:47.000 --> 00:14:49.000
עם אנשים שמספרים
איך גילו את כשרונם.

00:14:49.000 --> 00:14:51.000
מרתק אותי
איך אנשים הגיעו לכך.

00:14:51.000 --> 00:14:54.000
זה החל בעצם
משיחה שהיתה לי

00:14:54.000 --> 00:14:56.000
עם אישה נפלאה, שמרבית האנשים

00:14:56.000 --> 00:14:58.000
אולי לא שמעו אודותיה.
שמה ג'יליאן לין,

00:14:58.000 --> 00:15:00.000
שמעתם עליה?
כמה שמעו. היא כוריאוגרפית

00:15:00.000 --> 00:15:02.000
וכולם מכירים את עבודתה.

00:15:02.000 --> 00:15:04.000
היא עשתה את "קאטס"
ואת "פנטום האופרה".

00:15:04.000 --> 00:15:08.000
היא נהדרת.
הייתי בהנהלת הבלט המלכותי באנגליה,

00:15:08.000 --> 00:15:10.000
כמו שאתם רואים.

00:15:10.000 --> 00:15:12.000
בכל אופן, סעדנו ביחד יום אחד,
ואני שאלתי,

00:15:12.000 --> 00:15:14.000
"ג'יליאן, איך הגעת להיות רקדנית?"
והיא אמרה,

00:15:14.000 --> 00:15:16.000
וזה היה מעניין.
כשהיא היתה בביה"ס,

00:15:16.000 --> 00:15:19.000
היא היתה חסרת-תקנה,
וביה"ס, בשנות השלושים,

00:15:19.000 --> 00:15:21.000
כתב להוריה, "אנו סבורים

00:15:21.000 --> 00:15:23.000
שג'יליאן סובלת מליקוי-למידה."
היא לא יכלה להתרכז,

00:15:23.000 --> 00:15:25.000
היתה מתנועעת בעצבנות.
לדעתי היום היו אומרים

00:15:25.000 --> 00:15:29.000
שיש לה הפרעת-קשב, נכון?
אך אלה היו שנות ה-30,

00:15:29.000 --> 00:15:32.000
ואז עוד לא המציאו את זה.

00:15:32.000 --> 00:15:35.000
הבעיה הזו לא היתה זמינה.
[צחוק]

00:15:35.000 --> 00:15:39.000
אנשים לא ידעו
שאפשר שיהיה להם את זה.

NOTE Paragraph

00:15:39.000 --> 00:15:43.000
היא הלכה למומחה אחד,
בחדר בעל חיפוי עץ-אלון

00:15:43.000 --> 00:15:46.000
חדר מצופה עץ-אלון.
והיא היתה שם עם אימה,

00:15:46.000 --> 00:15:49.000
הובילו אותה אל כיסא בקצה,

00:15:49.000 --> 00:15:51.000
והיא ישבה 20 דקות
על כפות ידיה,

00:15:51.000 --> 00:15:53.000
בעוד האיש הזה
משוחח עם אימה

00:15:53.000 --> 00:15:57.000
על כל הבעיות של ג'יליאן בביה"ס.
בסוף--

00:15:57.000 --> 00:15:59.000
כי אנשים היו מוטרדים ממצבה,

00:15:59.000 --> 00:16:01.000
היא איחרה בהכנת שיעורי הבית וכו'

00:16:01.000 --> 00:16:04.000
ילדה בת 8--
בסוף, הרופא ניגש

00:16:04.000 --> 00:16:06.000
וישב ליד ג'יליאן ואמר, "ג'יליאן,

00:16:06.000 --> 00:16:08.000
הקשבתי לכל הדברים

00:16:08.000 --> 00:16:10.000
שאימך סיפרה לי
ואני צריך לדבר איתה ביחידות."

00:16:10.000 --> 00:16:13.000
"חכי כאן, תיכף נחזור.
זה לא ייקח הרבה זמן."

00:16:13.000 --> 00:16:15.000
והם יצאו והשאירו אותה לבד.

00:16:15.000 --> 00:16:17.000
אך בדרך החוצה
הוא הפעיל את הרדיו

00:16:17.000 --> 00:16:19.000
שעמד על שולחנו,
וכשהם יצאו מהחדר

00:16:19.000 --> 00:16:21.000
הוא אמר לאימה,

00:16:21.000 --> 00:16:24.000
"עימדי והתבונני בה."
וברגע שהם יצאו,

00:16:24.000 --> 00:16:28.000
כך סיפרה, היא קפצה על רגליה
והתנועעה עם המוסיקה.

00:16:28.000 --> 00:16:30.000
הם צפו בה כמה דקות

00:16:30.000 --> 00:16:33.000
והוא פנה אל אימה ואמר,

00:16:33.000 --> 00:16:37.000
"גברת לין, ג'יליאן אינה חולה.
היא רקדנית.

00:16:37.000 --> 00:16:39.000
קחי אותה לבי"ס למחול."

NOTE Paragraph

00:16:39.000 --> 00:16:41.000
שאלתי, "ומה קרה אז?"
והיא אמרה,

00:16:41.000 --> 00:16:44.000
"היא עשתה זאת.
איני יכולה לתאר לך כמה נהדר זה היה.

00:16:44.000 --> 00:16:46.000
נכנסנו לחדר והוא היה מלא

00:16:46.000 --> 00:16:49.000
באנשים כמוני.
אנשים שלא יכולים לשבת בשקט.

00:16:49.000 --> 00:16:52.000
שצריכים להתנועע כדי לחשוב."
להתנועע כדי לחשוב.

00:16:52.000 --> 00:16:54.000
הם רקדו בלט, 'טאפ', ג'אז,

00:16:54.000 --> 00:16:56.000
מחול מודרני, מחול עכשווי.

00:16:56.000 --> 00:16:59.000
לבסוף היא נבחנה
לביה"ס לבלט המלכותי,

00:16:59.000 --> 00:17:01.000
ונעשתה סוליסטית.
היתה לה קריירה נפלאה

00:17:01.000 --> 00:17:03.000
בבלט המלכותי. היא סיימה

00:17:03.000 --> 00:17:05.000
את בי"ס הבלט המלכותי

00:17:05.000 --> 00:17:08.000
וייסדה להקה משלה,
להקת המחול של ג'יליאן לין,

00:17:08.000 --> 00:17:11.000
פגשה את אנדרו לויד וובר.
היתה אחראית

00:17:11.000 --> 00:17:13.000
לכמה מהפקות התיאטרון המוסיקליות

00:17:13.000 --> 00:17:18.000
המצליחות ביותר בהיסטוריה,
הסבה עונג למיליונים,

00:17:18.000 --> 00:17:21.000
והיא מולטי-מיליונרית.
מישהו אחר

00:17:21.000 --> 00:17:25.000
היה אולי רושם לה תרופות
ואומר לה

00:17:25.000 --> 00:17:27.000
להירגע.

NOTE Paragraph

00:17:27.000 --> 00:17:30.000
כעת, לדעתי-- [מחיאות כפיים]
לדעתי, זו תמצית העניין:

00:17:30.000 --> 00:17:32.000
אל גור דיבר באחד הערבים

00:17:32.000 --> 00:17:35.000
על אקולוגיה,
ועל המהפכה שהחלה רייצ'ל קרסון.

00:17:35.000 --> 00:17:39.000
אני מאמין שתקוותנו היחידה לעתיד

00:17:39.000 --> 00:17:42.000
היא לאמץ תפיסה חדשה
לגבי האקולוגיה האנושית,

00:17:42.000 --> 00:17:46.000
שנתחיל לארגן מחדש
את תפישתנו

00:17:46.000 --> 00:17:48.000
לגבי עושרה של היכולת האנושית.

00:17:48.000 --> 00:17:52.000
מערכת החינוך שלנו חופרת במוחותינו
כפי שאנחנו

00:17:52.000 --> 00:17:54.000
כורים ועושקים את האדמה:
כדי להפיק מצרך מסוים.

00:17:54.000 --> 00:17:57.000
ולטווח הארוך, זה לא לטובתנו.

00:17:57.000 --> 00:18:00.000
עלינו לשקול מחדש
את עקרונות היסוד

00:18:00.000 --> 00:18:02.000
עליהם אנו מחנכים את ילדינו.
יש ציטוט נהדר

00:18:02.000 --> 00:18:06.000
מאת ג'ונתן סאלק, שאמר,
"אם כל החרקים ייכחדו

00:18:06.000 --> 00:18:09.000
מעל פני האדמה,

00:18:09.000 --> 00:18:12.000
ייעלמו תוך 50 שנה
כל החיים עלי-אדמות.

00:18:12.000 --> 00:18:15.000
אם כל בני האדם
ייכחדו מן העולם,

00:18:15.000 --> 00:18:19.000
תוך 50 שנה
כל צורות החיים ישגשגו."

00:18:19.000 --> 00:18:21.000
והוא צודק.

NOTE Paragraph

00:18:21.000 --> 00:18:24.000
TED מעלה על נס
את מתנת הדמיון האנושי.

00:18:24.000 --> 00:18:28.000
דמיון. עלינו לוודא שנשתמש
במתנה זו בחוכמה

00:18:28.000 --> 00:18:31.000
ושנסיט ממסלולם כמה מהתסריטים

00:18:31.000 --> 00:18:34.000
עליהם שוחחנו. והדרך היחידה

00:18:35.000 --> 00:18:38.000
היא לזהות עד כמה
יכולותינו היצירתיות

00:18:38.000 --> 00:18:40.000
הן עשירות, ולזהות

00:18:40.000 --> 00:18:43.000
בילדינו את התקווה שהם מגלמים.
ומשימתנו היא

00:18:43.000 --> 00:18:46.000
לחנכם כאדם שלם,
כך שיוכלו להתמודד עם עתיד זה.

00:18:46.000 --> 00:18:49.000
אגב, אנו אולי לא נראה עתיד זה,

00:18:49.000 --> 00:18:52.000
אך הם כן. ועלינו לסייע להם

00:18:52.000 --> 00:18:54.000
להפיק ממנו משהו.
תודה רבה לכם.