1
00:00:02,400 --> 00:00:07,000
בוקר טוב. מה שלומכם?
היה נהדר, נכון?

2
00:00:08,240 --> 00:00:11,000
היה כיף אמיתי.

3
00:00:11,000 --> 00:00:15,000
למעשה, אני מסתלק מכאן.
[צחוק]

4
00:00:18,200 --> 00:00:20,970
היו שלושה נושאים
לכל אורך הכינוס,

5
00:00:21,690 --> 00:00:23,790
שנוגעים למה שאני רוצה
לשוחח עליו.

6
00:00:23,790 --> 00:00:28,420
הראשון הוא העדות המופלאה
ליצירתיות האנושית

7
00:00:28,420 --> 00:00:32,240
בכל המצגות שראינו
ואצל כל האנשים כאן.

8
00:00:32,650 --> 00:00:35,703
עצם המגוון והמבחר שלהן.

9
00:00:36,223 --> 00:00:37,516
השני הוא העובדה,

10
00:00:37,516 --> 00:00:40,510
שזה שם אותנו במצב
בו איננו יודעים מה יקרה

11
00:00:41,000 --> 00:00:43,000
מבחינת העתיד. שום מושג

12
00:00:43,000 --> 00:00:45,000
איך הדברים יתפתחו.

13
00:00:45,000 --> 00:00:47,250
יש לי עניין בחינוך--

14
00:00:47,250 --> 00:00:51,000
בעצם, גיליתי שלכל אחד
יש עניין בחינוך.

15
00:00:51,000 --> 00:00:53,450
נכון? בעיני זה מאד מעניין.

16
00:00:53,450 --> 00:00:56,000
אם אתה במסיבה
ואתה אומר

17
00:00:56,000 --> 00:00:58,460
שאתה עובד בחינוך...
למען האמת--

18
00:00:58,470 --> 00:01:05,780
אינך משתתף במסיבות רבות
אם אתה עובד בחינוך.

19
00:01:05,790 --> 00:01:09,000
[צחוק]
לא מזמינים אותך.

20
00:01:10,000 --> 00:01:14,000
וגם לא תוזמן שוב.
זה מוזר בעיני.

21
00:01:14,000 --> 00:01:16,000
אך נניח שכן,
ואתה אומר למישהו--

22
00:01:16,000 --> 00:01:18,000
שואלים אותך,
"במה אתה עוסק?"

23
00:01:18,000 --> 00:01:19,430
ואתה אומר
שאתה עוסק בחינוך,

24
00:01:19,460 --> 00:01:24,000
הדם אוזל מפניהם,
כאילו, "אלוהים, למה אני?

25
00:01:26,050 --> 00:01:30,000
"ועוד בערב החופשי שלי השבוע."
[צחוק]

26
00:01:30,000 --> 00:01:32,000
אך אם אתה מביע עניין
בחינוך שלהם,

27
00:01:32,000 --> 00:01:33,600
הם מצמידים אותך לקיר,

28
00:01:33,600 --> 00:01:36,710
כי זה משהו מהותי ועמוק
אצל אנשים, נכון?

29
00:01:36,710 --> 00:01:40,000
כמו דת, כסף
ודברים נוספים.

30
00:01:42,320 --> 00:01:44,810
יש לי עניין רב בחינוך,
וחושבני שלכולנו יש.

31
00:01:44,810 --> 00:01:46,940
יש לנו בו עניין עצום;

32
00:01:46,940 --> 00:01:49,000
חלקית, כי החינוך הוא שאמור

33
00:01:49,000 --> 00:01:52,000
לקחתנו אל העתיד הזה,
שאיננו יכולים להבינו.

34
00:01:52,000 --> 00:01:55,000
אם חושבים על זה,
הילדים שמתחילים השנה בית-ספר

35
00:01:55,000 --> 00:02:01,000
יצאו לגימלאות ב-2065.
לאיש אין מושג -

36
00:02:01,000 --> 00:02:04,980
למרות כל המומחיות
שהופגנה ב-4 הימים האחרונים--

37
00:02:04,990 --> 00:02:07,880
איך ייראה העולם בעוד 5 שנים

38
00:02:07,910 --> 00:02:10,170
ועם זאת אנו אמורים
לחנך אותם לקראת זה.

39
00:02:10,170 --> 00:02:12,860
כך שאי-היכולת לחזות
היא לדעתי מדהימה.

40
00:02:12,900 --> 00:02:14,440
והחלק השלישי הוא

41
00:02:14,440 --> 00:02:16,830
שבכל מקרה, כולנו מסכימים

42
00:02:16,840 --> 00:02:21,570
לגבי היכולות הממש-מופלאות
שיש לילדים--

43
00:02:21,580 --> 00:02:26,210
יכולתם לחדש.
הנה, סירינה היתה נפלאה אמש,

44
00:02:26,210 --> 00:02:28,410
נכון? רק לראות
למה היא מסוגלת.

45
00:02:28,480 --> 00:02:33,000
והיא יוצאת-דופן,
אך חושבני שבמובן מסוים,

46
00:02:33,000 --> 00:02:36,690
היא אינה חריגה כלל כילדה.

47
00:02:36,690 --> 00:02:39,130
מה שראיתם הוא אדם
בעל יכולת התמסרות מדהימה

48
00:02:39,130 --> 00:02:40,420
שגילה כשרון.

49
00:02:40,420 --> 00:02:43,000
ומסקנתי היא, שלכל הילדים
יש כשרונות עצומים.

50
00:02:43,000 --> 00:02:45,390
ואנו מבזבזים אותם,
ודי באכזריות.

51
00:02:45,940 --> 00:02:48,000
אז אני רוצה לדבר על חינוך

52
00:02:48,000 --> 00:02:50,760
ואני רוצה לדבר על יצירתיות.
טענתי היא,

53
00:02:50,780 --> 00:02:55,470
שהיום היצירתיות חשובה בחינוך
בדיוק כידיעת קרוא וכתוב.

54
00:02:55,470 --> 00:02:58,420
ועלינו להעניק לה אותו מעמד.

55
00:02:58,430 --> 00:03:05,036
[מחיאות כפיים]
תודה.

56
00:03:05,956 --> 00:03:07,852
זה הכל, אגב.
תודה רבה לכם.

57
00:03:07,852 --> 00:03:11,530
[צחוק]
ובכן, נותרו 15 דקות.

58
00:03:14,710 --> 00:03:18,960
ובכן, נולדתי...
[צחוק]

59
00:03:19,900 --> 00:03:22,290
שמעתי לאחרונה סיפור נהדר.
שאני אוהב לספרו,

60
00:03:22,290 --> 00:03:24,950
על ילדה קטנה בשיעור ציור.

61
00:03:24,960 --> 00:03:26,800
היא בת שש,
והיא יושבת מאחור ומציירת,

62
00:03:26,800 --> 00:03:29,000
והמורה אומרת שהילדה הקטנה הזו
כמעט לא מקשיבה,

63
00:03:29,000 --> 00:03:31,170
ובאותו שיעור-ציור
היא כן הקשיבה.

64
00:03:31,570 --> 00:03:33,890
המורה נדהמה כל כך
עד שניגשה אליה ושאלה:

65
00:03:34,070 --> 00:03:35,390
"מה את מציירת?"

66
00:03:35,950 --> 00:03:38,480
והילדה ענתה,
"אני מציירת את אלוהים."

67
00:03:39,630 --> 00:03:42,370
אמרה המורה, "אבל איש
לא יודע איך נראה אלוהים."

68
00:03:43,150 --> 00:03:44,850
והילדה השיבה,
"בעוד רגע יידעו."

69
00:03:44,850 --> 00:03:51,580
[צחוק]

70
00:03:56,610 --> 00:03:59,030
כשבני היה בן 4, באנגליה -

71
00:03:59,500 --> 00:04:03,250
בעצם הוא היה בן 4 בכל מקום,
אם לדבר בכנות. [צחוק]

72
00:04:03,280 --> 00:04:06,000
אם לדייק, באותה שנה
הוא היה בן 4 בכל מקום אליו הלך.

73
00:04:06,000 --> 00:04:07,890
הוא השתתף בהצגה
על לידת ישו.

74
00:04:07,890 --> 00:04:11,000
זוכרים את הסיפור?
לא, זה היה גדול.

75
00:04:11,000 --> 00:04:12,586
סיפור גדול.

76
00:04:12,586 --> 00:04:15,034
מל גיבסון עשה סרט-המשך.
אולי ראיתם,

77
00:04:16,024 --> 00:04:17,112
"לידה 2".

78
00:04:17,292 --> 00:04:21,780
אז ג'יימס שיחק את יוסף,
ואנו נורא התרגשנו.

79
00:04:21,790 --> 00:04:24,000
ראינו בזה את אחד
התפקידים הראשיים.

80
00:04:24,000 --> 00:04:26,940
מילאנו את המקום
באוהדים בחולצות טי:

81
00:04:26,940 --> 00:04:29,570
"ג'יימס רובינסון הוא יוסף!"
[צחוק]

82
00:04:29,570 --> 00:04:31,370
הוא לא היה צריך לדבר,
אבל אתם מכירים את הקטע

83
00:04:31,370 --> 00:04:34,000
שבו 3 המלכים נכנסים.
הם באים נושאי מתנות,

84
00:04:34,000 --> 00:04:36,000
הם מביאים זהב,
לבונה ומור.

85
00:04:36,000 --> 00:04:38,000
זה קרה באמת.
ישבנו שם,

86
00:04:38,000 --> 00:04:40,000
ואני חושב
שהתבלבל להם הסדר,

87
00:04:40,000 --> 00:04:42,000
כי שוחחנו אח"כ
עם הילד ואמרנו,

88
00:04:42,000 --> 00:04:44,000
"אתה בסדר עם זה?"
והוא ענה, "בטח. מה, זה לא נכון?"

89
00:04:44,000 --> 00:04:45,370
הם פשוט שינו את הסדר,
זה הכל.

90
00:04:45,370 --> 00:04:46,910
בכל אופן,
שלושת הילדים נכנסו,

91
00:04:46,910 --> 00:04:49,850
בני 4, עם מגבות על הראשים,
והניחו את התיבות,

92
00:04:49,850 --> 00:04:52,640
והילד הראשון אמר,
"אני מביא זהב."

93
00:04:53,060 --> 00:04:55,650
והשני אמר,
"אני מביא מור."

94
00:04:55,870 --> 00:04:58,050
והשלישי אמר,
"לבו-נא לך."

95
00:04:58,050 --> 00:05:07,290
[צחוק]

96
00:05:10,650 --> 00:05:13,000
המכנה המשותף כאן הוא
שילדים לוקחים סיכון.

97
00:05:13,000 --> 00:05:16,330
אם אינם יודעים, הם ינסו.

98
00:05:17,210 --> 00:05:19,780
אני צודק?
הם לא חוששים לטעות.

99
00:05:20,810 --> 00:05:24,000
איני אומר שלטעות זהה
ל-להיות יצירתי.

100
00:05:24,860 --> 00:05:25,860
מה שאנו כן יודעים הוא,

101
00:05:25,860 --> 00:05:28,000
שמי שאינו מוכן לטעות,

102
00:05:28,000 --> 00:05:30,610
לעולם לא ימציא
שום דבר מקורי.

103
00:05:30,610 --> 00:05:32,666
אם לא מוכנים לטעות.

104
00:05:33,182 --> 00:05:37,100
וכשהם מתבגרים, רוב הילדים
מאבדים יכולת זו.

105
00:05:37,100 --> 00:05:39,750
הם מתחילים לחשוש לטעות.

106
00:05:39,820 --> 00:05:41,510
אגב, כך אנו מנהלים
את החברות שלנו.

107
00:05:41,520 --> 00:05:43,220
אנו מוקיעים בגלל טעויות.

108
00:05:43,220 --> 00:05:45,570
וכיום אנו מנהלים
מערכות חינוך לאומיות,

109
00:05:45,570 --> 00:05:48,710
שבהן הכי גרוע
זה לעשות טעויות,

110
00:05:48,710 --> 00:05:53,720
והתוצאה היא שאנו מחנכים אנשים
להתרחק מיכולתם היצירתית.

111
00:05:54,420 --> 00:05:56,000
פיקאסו אמר פעם,

112
00:05:56,000 --> 00:05:58,470
שכל הילדים נולדים אמנים.

113
00:05:58,490 --> 00:06:01,680
הבעיה היא
להישאר אמנים כשגדלים.

114
00:06:01,760 --> 00:06:02,970
אני מאמין בכך בכל לבי:

115
00:06:02,970 --> 00:06:05,000
איננו גדלים
ונעשים יותר יצירתיים,

116
00:06:05,000 --> 00:06:06,760
אלא מתרחקים מכך,

117
00:06:06,990 --> 00:06:09,140
יותר נכון, מחנכים אותנו
להתרחק מהיצירתיות.

118
00:06:09,580 --> 00:06:11,170
מדוע זה כך?

119
00:06:11,980 --> 00:06:15,140
עד לפני 5 שנים
גרתי בסטרטפורד-און-אבון.

120
00:06:15,140 --> 00:06:17,130
למעשה, עברנו מסטרטפורד
ללוס אנג'לס.

121
00:06:17,930 --> 00:06:20,350
אתם ודאי מתארים לעצמכם
איזה מעבר חלק זה היה.

122
00:06:20,410 --> 00:06:22,000
[צחוק]

123
00:06:22,000 --> 00:06:24,000
למעשה, גרנו במקום בשם סניטרפילד,

124
00:06:24,000 --> 00:06:25,180
ממש ליד סטרטפורד,

125
00:06:25,180 --> 00:06:27,883
ושם נולד אביו של שייקספיר.

126
00:06:28,163 --> 00:06:30,426
עברה לכם בראש מחשבה פתאומית?
לי כן.

127
00:06:30,426 --> 00:06:33,000
לא חשבתם
שלשייקספיר היה אבא, נכון?

128
00:06:33,000 --> 00:06:34,810
נכון? כי אינכם חושבים

129
00:06:34,810 --> 00:06:37,000
על שייקספיר כעל ילד, נכון?

130
00:06:37,000 --> 00:06:40,000
שייקספיר בן 7?
מעולם לא חשבתי על זה. כלומר,

131
00:06:40,000 --> 00:06:41,200
הוא היה מתישהו בן 7.

132
00:06:41,200 --> 00:06:43,633
הוא ודאי למד אנגלית
אצל מישהו, נכון?

133
00:06:43,633 --> 00:06:48,922
[צחוק]

134
00:06:50,652 --> 00:06:52,411
מטריד, נכון?

135
00:06:52,411 --> 00:06:57,080
[צחוק]

136
00:06:59,940 --> 00:07:00,976
"תשתדל יותר!"

137
00:07:05,376 --> 00:07:06,932
שולחים אותו למיטה
בלי ארוחת ערב.

138
00:07:06,932 --> 00:07:09,210
אבא אומר לשייקספיר,
"לך עכשיו למיטה!"

139
00:07:09,210 --> 00:07:10,950
לוויליאם שייקספיר.
"תניח מיד את העפרון.

140
00:07:11,560 --> 00:07:13,453
"ותפסיק לדבר ככה.

141
00:07:17,273 --> 00:07:18,926
"זה מביך את כולם."

142
00:07:18,926 --> 00:07:23,000
[צחוק]

143
00:07:23,920 --> 00:07:29,010
בכל אופן, עברנו מסטרטפורד
ללוס אנג'לס,

144
00:07:29,340 --> 00:07:31,410
בעצם, אני רוצה
לומר מילה על המעבר.

145
00:07:31,410 --> 00:07:33,000
בני לא רצה לבוא.

146
00:07:33,000 --> 00:07:35,840
יש לי שני ילדים.
בני היום בן 21 ובתי בת 16.

147
00:07:35,840 --> 00:07:38,000
הוא לא רצה לבוא ללוס אנג'לס.
היא מצאה חן בעיניו,

148
00:07:38,000 --> 00:07:44,500
אך היתה לו חברה באנגליה.
אהבת חייו, שרה.

149
00:07:44,640 --> 00:07:46,140
הוא הכיר אותה רק חודש.

150
00:07:47,450 --> 00:07:49,820
דעו לכם שזה כמו
ארבע שנות נישואין,

151
00:07:50,730 --> 00:07:52,690
כי בגיל 16 זה המון זמן.

152
00:07:52,690 --> 00:07:54,000
בכל אופן,
הוא היה עצוב במטוס,

153
00:07:54,000 --> 00:07:56,000
ואמר, "לעולם לא אמצא
בחורה כמו שרה,"

154
00:07:56,750 --> 00:07:58,986
והאמת, זה שימח אותנו מאד,
כי...

155
00:07:58,986 --> 00:08:06,342
[צחוק]

156
00:08:07,212 --> 00:08:10,000
מפני שהיא היתה
הסיבה העיקרית לכך שעזבנו.

157
00:08:10,000 --> 00:08:15,430
[צחוק]

158
00:08:16,200 --> 00:08:18,050
אך אתה קולט משהו,
כשאתה עובר לאמריקה

159
00:08:18,050 --> 00:08:19,430
ומסתובב בעולם:

160
00:08:19,430 --> 00:08:22,970
בכל מערכת חינוך בעולם
יש אותה היררכיה של נושאים.

161
00:08:23,160 --> 00:08:24,630
בכולן. לא משנה לאן תיסע.

162
00:08:24,630 --> 00:08:26,000
אולי חשבתם אחרת. אך לא.

163
00:08:26,220 --> 00:08:28,690
בראש ניצבות המתמטיקה והשפות,

164
00:08:28,810 --> 00:08:31,000
אחר כך המקצועות ההומניים,
ובתחתית - האמנויות.

165
00:08:31,000 --> 00:08:32,540
בכל מקום עלי-אדמות.

166
00:08:32,540 --> 00:08:35,840
וכמעט בכל מערכת יש גם

167
00:08:35,840 --> 00:08:37,620
היררכיה במקצועות האמנות.

168
00:08:37,620 --> 00:08:40,000
האמנות והמוסיקה זוכים בביה"ס
למעמד גבוה יותר

169
00:08:40,000 --> 00:08:43,590
מאשר דרמה ומחול.
אין מערכת חינוך אחת בעולם

170
00:08:43,590 --> 00:08:45,680
שבה המורים רוקדים כל יום
בפני התלמידים

171
00:08:45,680 --> 00:08:48,000
באותה רצינות
כפי שמלמדים מתמטיקה. מדוע?

172
00:08:48,000 --> 00:08:50,850
מדוע לא?
לדעתי זה חשוב.

173
00:08:50,960 --> 00:08:53,310
לדעתי המתמטיקה חשובה.
אך כך גם המחול.

174
00:08:53,310 --> 00:08:55,890
ילדים ירקדו כל הזמן
אם ירשו להם. כך גם כולנו.

175
00:08:55,890 --> 00:08:58,990
לכולנו יש גוף, נכון?
החמצתי איזה שיעור?

176
00:08:59,050 --> 00:09:01,810
[צחוק]

177
00:09:02,190 --> 00:09:03,510
באמת. מה שקורה הוא,

178
00:09:03,510 --> 00:09:05,000
שכאשר הילדים גדלים
אנו מתחילים לחנך אותם

179
00:09:05,000 --> 00:09:08,480
בהדרגה מהמתניים כלפי מעלה,
ומתרכזים בראש.

180
00:09:08,480 --> 00:09:10,510
ומעט יותר בצד מסוים.

181
00:09:11,820 --> 00:09:14,000
אם הייתם מבקרים
במערכת החינוך כחייזרים,

182
00:09:14,000 --> 00:09:17,000
ושואלים,
"למה החינוך הציבורי טוב?"

183
00:09:17,000 --> 00:09:19,560
תיאלצו לקבוע--
אם תשפטו לפי התוצרת,

184
00:09:19,570 --> 00:09:22,430
לפי אלה שמצליחים
ועושים את כל שצריך,

185
00:09:22,580 --> 00:09:25,530
הנחמדים שזוכים
בכל הנקודות, המנצחים--

186
00:09:25,530 --> 00:09:29,380
לדעתי תיאלצו להסיק שכל מטרת
החינוך הציבורי בכל העולם

187
00:09:29,380 --> 00:09:33,420
היא לייצר
פרופסורים באוניברסיטה, נכון?

188
00:09:33,420 --> 00:09:34,970
אלה נחשבים הכי טובים.

189
00:09:34,970 --> 00:09:37,980
אני הייתי כזה. הרי לכם.

190
00:09:37,980 --> 00:09:40,480
[צחוק]

191
00:09:41,110 --> 00:09:43,600
אני אוהב פרופסורים של אוניברסיטה,
אבל אתם יודעים,

192
00:09:43,600 --> 00:09:47,550
איננו צריכים לנופף בהם כמופת
לכל הישגי האנושות.

193
00:09:47,550 --> 00:09:49,480
הם רק צורת חיים מסוימת,

194
00:09:50,000 --> 00:09:52,390
רק צורת חיים נוספת.
אך הם די מוזרים,

195
00:09:52,400 --> 00:09:54,000
אני אומר זאת
מתוך חיבה להם.

196
00:09:54,380 --> 00:09:57,000
מנסיוני,
יש משהו מוזר בפרופסורים -

197
00:09:57,000 --> 00:10:00,000
לא כולם-- אבל באופן טיפוסי
הם חיים בתוך הראש.

198
00:10:00,000 --> 00:10:02,000
הם חיים שם למעלה,
מעט יותר בצד מסוים.

199
00:10:02,000 --> 00:10:06,000
במידה מסוימת הם נטולי-גוף,
פשוטו כמשמעו.

200
00:10:06,000 --> 00:10:08,000
הם רואים בגופם

201
00:10:08,000 --> 00:10:17,000
מעין מערכת תובלה
עבור ראשיהם, נכון?

202
00:10:17,000 --> 00:10:24,000
אמצעי להביא את הראש לישיבות.

203
00:10:24,000 --> 00:10:27,000
אגב, אם אתם באמת מחפשים
עדות לחוויות חוץ-גופיות,

204
00:10:27,000 --> 00:10:30,000
זמנו את עצמכם לועידה

205
00:10:30,000 --> 00:10:32,000
של אקדמאים בכירים,

206
00:10:32,000 --> 00:10:35,000
ותקפצו לדיסקוטק בערב הסיום.

207
00:10:35,000 --> 00:10:39,000
[צחוק] תראו שם
גברים ונשים מבוגרים

208
00:10:39,000 --> 00:10:43,000
מתעוותים ללא-שליטה מחוץ לקצב,
מחכים שזה ייגמר

209
00:10:43,000 --> 00:10:47,000
כדי שיוכלו ללכת הביתה
ולכתוב על זה מאמר.

210
00:10:47,000 --> 00:10:53,000
מערכת החינוך שלנו מבוססת
על רעיון היכולת האקדמית.

211
00:10:53,000 --> 00:10:56,000
ויש לכך סיבה.

212
00:10:56,000 --> 00:10:58,000
כל השיטה הומצאה--
בכל העולם

213
00:10:58,000 --> 00:11:00,000
לא היו באמת מערכות חינוך ציבוריות
לפני המאה ה-19.

214
00:11:00,000 --> 00:11:03,000
כולן נוצרו

215
00:11:03,000 --> 00:11:04,000
כדי לענות על דרישות התיעוש.

216
00:11:04,000 --> 00:11:07,000
כך שההיררכיה מעוגנת
בשני רעיונות.

217
00:11:07,000 --> 00:11:11,000
אחד, שהנושאים השימושיים ביותר
לצרכי עבודה

218
00:11:11,000 --> 00:11:13,000
נמצאים בראש הרשימה.
כך שכנראה היטו אתכם בעדינות,

219
00:11:13,000 --> 00:11:15,000
כשהייתם ילדים בבי"ס,
הרחק מהדברים שאהבתם

220
00:11:15,000 --> 00:11:17,000
בנימוק שלא תצליחו

221
00:11:17,000 --> 00:11:20,000
למצוא בתחום הזה עבודה. נכון?

222
00:11:20,000 --> 00:11:22,000
אל תעסוק במוסיקה,
הרי לא תהיה מוסיקאי;

223
00:11:22,000 --> 00:11:24,000
אל תתעסק באמנות,
כי לא תהיה אמן.

224
00:11:25,000 --> 00:11:29,000
ייעוץ מעודן--
אך מוטעה מיסודו. כל העולם

225
00:11:29,000 --> 00:11:30,000
עובר מהפכה.

226
00:11:30,000 --> 00:11:33,000
והתחום השני הוא כישורים אקדמיים,
שממש השתלט

227
00:11:33,000 --> 00:11:34,000
על השקפתנו על האינטליגנציה,

228
00:11:34,000 --> 00:11:37,000
כי האוניברסיטאות מעצבות
את המערכת בדמותן.

229
00:11:37,000 --> 00:11:39,000
אם תחשבו על זה,
כל המערכת

230
00:11:39,000 --> 00:11:41,000
של החינוך הציבורי בעולם
היא חלק מהתהליך

231
00:11:41,000 --> 00:11:43,000
של כניסה לאוניברסיטה.

232
00:11:43,000 --> 00:11:46,000
ועקב כך כשרונות מעולים רבים,
אנשים מבריקים ויצירתיים,

233
00:11:46,000 --> 00:11:48,000
חושבים שהם נטולי-כישורים,

234
00:11:48,000 --> 00:11:50,000
כי הדברים בהם היו טובים בביה"ס

235
00:11:50,000 --> 00:11:54,000
לא זכו להערכה,
או אפילו הוקעו.

236
00:11:54,000 --> 00:11:56,000
ולדעתי איננו יכולים
להרשות לעצמנו להמשיך כך.

237
00:11:56,000 --> 00:11:58,000
ב-30 השנה הבאות, לפי "אונסקו",

238
00:11:58,000 --> 00:12:01,000
יותר אנשים בעולם
יסיימו את לימודיהם

239
00:12:01,000 --> 00:12:03,000
כבוגרי מערכת החינוך
מאשר אי-פעם בהיסטוריה.

240
00:12:03,000 --> 00:12:05,000
יותר אנשים, וזהו שילוב

241
00:12:05,000 --> 00:12:07,000
של כל מה שדיברנו עליו -

242
00:12:07,000 --> 00:12:10,000
הטכנולוגיה והשפעתה
על אופי העבודה, הדמוגרפיה

243
00:12:10,000 --> 00:12:12,000
והתפוצצות האוכלוסין העצומה.

244
00:12:12,000 --> 00:12:15,000
לפתע התארים
אינם שווים דבר. נכון?

245
00:12:15,000 --> 00:12:19,000
כשהייתי סטודנט, אם היה לך תואר,
היתה לך עבודה.

246
00:12:19,000 --> 00:12:22,000
אם לא היתה לך עבודה,
זה כי לא רצית.

247
00:12:22,000 --> 00:12:25,000
והאמת, אני לא רציתי.
[צחוק]

248
00:12:25,000 --> 00:12:30,000
אך כיום, ילדים עם תארים
לעתים קרובות

249
00:12:30,000 --> 00:12:31,000
הולכים הביתה לשחק
משחקי וידאו,

250
00:12:31,000 --> 00:12:34,000
כי אתה צריך אם-איי למשרה
שדרשה פעם רק בי-איי,

251
00:12:34,000 --> 00:12:37,000
ותואר דוקטור לכל השאר.

252
00:12:37,000 --> 00:12:39,000
זהו תהליך של
אינפלציה אקדמית.

253
00:12:39,000 --> 00:12:41,000
והוא מורה על כך
שכל מבנה החינוך

254
00:12:41,000 --> 00:12:43,000
רועד מתחת רגלינו.
אנו זקוקים לשינוי קיצוני

255
00:12:43,000 --> 00:12:44,000
בהשקפתנו על האינטליגנציה.

256
00:12:44,000 --> 00:12:46,000
אנו יודעים אודות האינטליגנציה
שלושה דברים:
.

257
00:12:46,000 --> 00:12:49,000
אחד, היא מגוונת.
אנו חושבים על העולם בכל הדרכים

258
00:12:49,000 --> 00:12:51,000
בהן אנו חווים אותו.
אנו חושבים ויזואלית,

259
00:12:51,000 --> 00:12:54,000
אנו חושבים בצליל,
במושגי התמצאות במרחב.

260
00:12:54,000 --> 00:12:57,000
אנו חושבים במושגים מופשטים,
ואנו חושבים בתנועה.

261
00:12:57,000 --> 00:12:59,000
שנית, האינטליגנציה היא דינמית.

262
00:12:59,000 --> 00:13:02,000
אם מתבוננים באינטראקציות
שמבצע המוח האנושי,

263
00:13:02,000 --> 00:13:05,000
כפי ששמענו אתמול
במספר מצגות,

264
00:13:05,000 --> 00:13:07,000
האינטליגנציה אינטראקטיבית להפליא.

265
00:13:07,000 --> 00:13:10,000
המוח אינו מחולק למדורים.

266
00:13:10,000 --> 00:13:13,000
למעשה, היצירתיות--
שאני מגדיר כתהליך

267
00:13:13,000 --> 00:13:15,000
של היות בעל רעיונות מקוריים
ובעלי-ערך--

268
00:13:15,000 --> 00:13:18,000
מתרחשת הרבה מאד
הודות לאינטראקציה

269
00:13:18,000 --> 00:13:21,000
המתחוללת בין דרכים שונות
של ראיית דברים.

270
00:13:21,000 --> 00:13:23,000
המוח הינו במכוון-- אגב,

271
00:13:23,000 --> 00:13:26,000
יש מעבר עצבי בין שני
חצאי המוח

272
00:13:26,000 --> 00:13:28,000
הקרוי כפיס-המוח.
הוא עבה יותר אצל נשים

273
00:13:28,000 --> 00:13:30,000
אם לשפוט לפי הלן מאתמול, לדעתי

274
00:13:30,000 --> 00:13:34,000
זו אולי הסיבה מדוע
נשים טובות יותר בריבוי-משימות

275
00:13:34,000 --> 00:13:36,000
אתן באמת כאלה, לא?

276
00:13:36,000 --> 00:13:39,000
יש מחקרים רבים על כך.
אך אני יודע מנסיוני האישי,

277
00:13:39,000 --> 00:13:41,000
אם אשתי מבשלת בבית ארוחה--

278
00:13:41,000 --> 00:13:45,000
מה שלא קורה הרבה,
תודה לאל. [צחוק]

279
00:13:45,000 --> 00:13:48,000
היא עושה-- לא, יש דברים
שהיא טובה בהם--

280
00:13:48,000 --> 00:13:50,000
אך אם היא מבשלת,

281
00:13:50,000 --> 00:13:52,000
היא משוחחת בו-זמנית
עם אנשים בטלפון

282
00:13:52,000 --> 00:13:55,000
מדברת עם הילדים,
מסיידת את התקרה,

283
00:13:55,000 --> 00:13:58,000
מבצעת ניתוח לב פתוח.

284
00:13:58,000 --> 00:14:01,000
אם אני מבשל,
הדלת סגורה, הילדים בחוץ,

285
00:14:01,000 --> 00:14:04,000
הטלפון מנותק, ואם היא נכנסת
זה מפריע לי. אני אומר,

286
00:14:04,000 --> 00:14:17,000
"טרי, בבקשה, אני מנסה
לטגן ביצה, בחייך!" [צחוק]

287
00:14:17,000 --> 00:14:19,000
למעשה, אתם מכירים
את הקטע הפילוסופי ההוא,

288
00:14:19,000 --> 00:14:22,000
אם עץ נופל ביער
ואיש אינו שומע,

289
00:14:22,000 --> 00:14:25,000
האם זה קרה?
זוכרים את העץ ההוא?

290
00:14:25,000 --> 00:14:28,000
ראיתי לאחרונה חולצת טי:
"אם גבר מביע את דעתו

291
00:14:28,000 --> 00:14:31,000
ביער, ואין אישה ששומעת אותו,

292
00:14:31,000 --> 00:14:40,000
האם הוא עדיין טועה?"
[צחוק]

293
00:14:40,000 --> 00:14:42,000
והדבר השלישי
בנוגע לאינטליגנציה הוא,

294
00:14:43,000 --> 00:14:45,000
שהיא מובהקת.
אני עובד עכשיו על ספר חדש

295
00:14:45,000 --> 00:14:47,000
בשם "התגלות",
שמבוסס על סדרת ראיונות

296
00:14:47,000 --> 00:14:49,000
עם אנשים שמספרים
איך גילו את כשרונם.

297
00:14:49,000 --> 00:14:51,000
מרתק אותי
איך אנשים הגיעו לכך.

298
00:14:51,000 --> 00:14:54,000
זה החל בעצם
משיחה שהיתה לי

299
00:14:54,000 --> 00:14:56,000
עם אישה נפלאה, שמרבית האנשים

300
00:14:56,000 --> 00:14:58,000
אולי לא שמעו אודותיה.
שמה ג'יליאן לין,

301
00:14:58,000 --> 00:15:00,000
שמעתם עליה?
כמה שמעו. היא כוריאוגרפית

302
00:15:00,000 --> 00:15:02,000
וכולם מכירים את עבודתה.

303
00:15:02,000 --> 00:15:04,000
היא עשתה את "קאטס"
ואת "פנטום האופרה".

304
00:15:04,000 --> 00:15:08,000
היא נהדרת.
הייתי בהנהלת הבלט המלכותי באנגליה,

305
00:15:08,000 --> 00:15:10,000
כמו שאתם רואים.

306
00:15:10,000 --> 00:15:12,000
בכל אופן, סעדנו ביחד יום אחד,
ואני שאלתי,

307
00:15:12,000 --> 00:15:14,000
"ג'יליאן, איך הגעת להיות רקדנית?"
והיא אמרה,

308
00:15:14,000 --> 00:15:16,000
וזה היה מעניין.
כשהיא היתה בביה"ס,

309
00:15:16,000 --> 00:15:19,000
היא היתה חסרת-תקנה,
וביה"ס, בשנות השלושים,

310
00:15:19,000 --> 00:15:21,000
כתב להוריה, "אנו סבורים

311
00:15:21,000 --> 00:15:23,000
שג'יליאן סובלת מליקוי-למידה."
היא לא יכלה להתרכז,

312
00:15:23,000 --> 00:15:25,000
היתה מתנועעת בעצבנות.
לדעתי היום היו אומרים

313
00:15:25,000 --> 00:15:29,000
שיש לה הפרעת-קשב, נכון?
אך אלה היו שנות ה-30,

314
00:15:29,000 --> 00:15:32,000
ואז עוד לא המציאו את זה.

315
00:15:32,000 --> 00:15:35,000
הבעיה הזו לא היתה זמינה.
[צחוק]

316
00:15:35,000 --> 00:15:39,000
אנשים לא ידעו
שאפשר שיהיה להם את זה.

317
00:15:39,000 --> 00:15:43,000
היא הלכה למומחה אחד,
בחדר בעל חיפוי עץ-אלון

318
00:15:43,000 --> 00:15:46,000
חדר מצופה עץ-אלון.
והיא היתה שם עם אימה,

319
00:15:46,000 --> 00:15:49,000
הובילו אותה אל כיסא בקצה,

320
00:15:49,000 --> 00:15:51,000
והיא ישבה 20 דקות
על כפות ידיה,

321
00:15:51,000 --> 00:15:53,000
בעוד האיש הזה
משוחח עם אימה

322
00:15:53,000 --> 00:15:57,000
על כל הבעיות של ג'יליאן בביה"ס.
בסוף--

323
00:15:57,000 --> 00:15:59,000
כי אנשים היו מוטרדים ממצבה,

324
00:15:59,000 --> 00:16:01,000
היא איחרה בהכנת שיעורי הבית וכו'

325
00:16:01,000 --> 00:16:04,000
ילדה בת 8--
בסוף, הרופא ניגש

326
00:16:04,000 --> 00:16:06,000
וישב ליד ג'יליאן ואמר, "ג'יליאן,

327
00:16:06,000 --> 00:16:08,000
הקשבתי לכל הדברים

328
00:16:08,000 --> 00:16:10,000
שאימך סיפרה לי
ואני צריך לדבר איתה ביחידות."

329
00:16:10,000 --> 00:16:13,000
"חכי כאן, תיכף נחזור.
זה לא ייקח הרבה זמן."

330
00:16:13,000 --> 00:16:15,000
והם יצאו והשאירו אותה לבד.

331
00:16:15,000 --> 00:16:17,000
אך בדרך החוצה
הוא הפעיל את הרדיו

332
00:16:17,000 --> 00:16:19,000
שעמד על שולחנו,
וכשהם יצאו מהחדר

333
00:16:19,000 --> 00:16:21,000
הוא אמר לאימה,

334
00:16:21,000 --> 00:16:24,000
"עימדי והתבונני בה."
וברגע שהם יצאו,

335
00:16:24,000 --> 00:16:28,000
כך סיפרה, היא קפצה על רגליה
והתנועעה עם המוסיקה.

336
00:16:28,000 --> 00:16:30,000
הם צפו בה כמה דקות

337
00:16:30,000 --> 00:16:33,000
והוא פנה אל אימה ואמר,

338
00:16:33,000 --> 00:16:37,000
"גברת לין, ג'יליאן אינה חולה.
היא רקדנית.

339
00:16:37,000 --> 00:16:39,000
קחי אותה לבי"ס למחול."

340
00:16:39,000 --> 00:16:41,000
שאלתי, "ומה קרה אז?"
והיא אמרה,

341
00:16:41,000 --> 00:16:44,000
"היא עשתה זאת.
איני יכולה לתאר לך כמה נהדר זה היה.

342
00:16:44,000 --> 00:16:46,000
נכנסנו לחדר והוא היה מלא

343
00:16:46,000 --> 00:16:49,000
באנשים כמוני.
אנשים שלא יכולים לשבת בשקט.

344
00:16:49,000 --> 00:16:52,000
שצריכים להתנועע כדי לחשוב."
להתנועע כדי לחשוב.

345
00:16:52,000 --> 00:16:54,000
הם רקדו בלט, 'טאפ', ג'אז,

346
00:16:54,000 --> 00:16:56,000
מחול מודרני, מחול עכשווי.

347
00:16:56,000 --> 00:16:59,000
לבסוף היא נבחנה
לביה"ס לבלט המלכותי,

348
00:16:59,000 --> 00:17:01,000
ונעשתה סוליסטית.
היתה לה קריירה נפלאה

349
00:17:01,000 --> 00:17:03,000
בבלט המלכותי. היא סיימה

350
00:17:03,000 --> 00:17:05,000
את בי"ס הבלט המלכותי

351
00:17:05,000 --> 00:17:08,000
וייסדה להקה משלה,
להקת המחול של ג'יליאן לין,

352
00:17:08,000 --> 00:17:11,000
פגשה את אנדרו לויד וובר.
היתה אחראית

353
00:17:11,000 --> 00:17:13,000
לכמה מהפקות התיאטרון המוסיקליות

354
00:17:13,000 --> 00:17:18,000
המצליחות ביותר בהיסטוריה,
הסבה עונג למיליונים,

355
00:17:18,000 --> 00:17:21,000
והיא מולטי-מיליונרית.
מישהו אחר

356
00:17:21,000 --> 00:17:25,000
היה אולי רושם לה תרופות
ואומר לה

357
00:17:25,000 --> 00:17:27,000
להירגע.

358
00:17:27,000 --> 00:17:30,000
כעת, לדעתי-- [מחיאות כפיים]
לדעתי, זו תמצית העניין:

359
00:17:30,000 --> 00:17:32,000
אל גור דיבר באחד הערבים

360
00:17:32,000 --> 00:17:35,000
על אקולוגיה,
ועל המהפכה שהחלה רייצ'ל קרסון.

361
00:17:35,000 --> 00:17:39,000
אני מאמין שתקוותנו היחידה לעתיד

362
00:17:39,000 --> 00:17:42,000
היא לאמץ תפיסה חדשה
לגבי האקולוגיה האנושית,

363
00:17:42,000 --> 00:17:46,000
שנתחיל לארגן מחדש
את תפישתנו

364
00:17:46,000 --> 00:17:48,000
לגבי עושרה של היכולת האנושית.

365
00:17:48,000 --> 00:17:52,000
מערכת החינוך שלנו חופרת במוחותינו
כפי שאנחנו

366
00:17:52,000 --> 00:17:54,000
כורים ועושקים את האדמה:
כדי להפיק מצרך מסוים.

367
00:17:54,000 --> 00:17:57,000
ולטווח הארוך, זה לא לטובתנו.

368
00:17:57,000 --> 00:18:00,000
עלינו לשקול מחדש
את עקרונות היסוד

369
00:18:00,000 --> 00:18:02,000
עליהם אנו מחנכים את ילדינו.
יש ציטוט נהדר

370
00:18:02,000 --> 00:18:06,000
מאת ג'ונתן סאלק, שאמר,
"אם כל החרקים ייכחדו

371
00:18:06,000 --> 00:18:09,000
מעל פני האדמה,

372
00:18:09,000 --> 00:18:12,000
ייעלמו תוך 50 שנה
כל החיים עלי-אדמות.

373
00:18:12,000 --> 00:18:15,000
אם כל בני האדם
ייכחדו מן העולם,

374
00:18:15,000 --> 00:18:19,000
תוך 50 שנה
כל צורות החיים ישגשגו."

375
00:18:19,000 --> 00:18:21,000
והוא צודק.

376
00:18:21,000 --> 00:18:24,000
TED מעלה על נס
את מתנת הדמיון האנושי.

377
00:18:24,000 --> 00:18:28,000
דמיון. עלינו לוודא שנשתמש
במתנה זו בחוכמה

378
00:18:28,000 --> 00:18:31,000
ושנסיט ממסלולם כמה מהתסריטים

379
00:18:31,000 --> 00:18:34,000
עליהם שוחחנו. והדרך היחידה

380
00:18:35,000 --> 00:18:38,000
היא לזהות עד כמה
יכולותינו היצירתיות

381
00:18:38,000 --> 00:18:40,000
הן עשירות, ולזהות

382
00:18:40,000 --> 00:18:43,000
בילדינו את התקווה שהם מגלמים.
ומשימתנו היא

383
00:18:43,000 --> 00:18:46,000
לחנכם כאדם שלם,
כך שיוכלו להתמודד עם עתיד זה.

384
00:18:46,000 --> 00:18:49,000
אגב, אנו אולי לא נראה עתיד זה,

385
00:18:49,000 --> 00:18:52,000
אך הם כן. ועלינו לסייע להם

386
00:18:52,000 --> 00:18:54,000
להפיק ממנו משהו.
תודה רבה לכם.