WEBVTT

00:00:02.400 --> 00:00:07.000
בוקר טוב. מה שלומכם?
היה נהדר, נכון?

00:00:08.240 --> 00:00:11.000
היה כיף אמיתי.

00:00:11.000 --> 00:00:15.000
למעשה, אני מסתלק מכאן.
[צחוק]

00:00:18.200 --> 00:00:20.970
היו שלושה נושאים
לכל אורך הכינוס,

00:00:21.690 --> 00:00:23.790
שנוגעים למה שאני רוצה
לשוחח עליו.

00:00:23.790 --> 00:00:28.420
הראשון הוא העדות המופלאה
ליצירתיות האנושית

00:00:28.420 --> 00:00:32.240
בכל המצגות שראינו
ואצל כל האנשים כאן.

00:00:32.650 --> 00:00:35.703
עצם המגוון והמבחר שלהן.

00:00:36.223 --> 00:00:37.516
השני הוא העובדה,

00:00:37.516 --> 00:00:40.510
שזה שם אותנו במצב
בו איננו יודעים מה יקרה

00:00:41.000 --> 00:00:43.000
מבחינת העתיד. שום מושג

00:00:43.000 --> 00:00:45.000
איך הדברים יתפתחו.

NOTE Paragraph

00:00:45.000 --> 00:00:47.250
יש לי עניין בחינוך--

00:00:47.250 --> 00:00:51.000
בעצם, גיליתי שלכל אחד
יש עניין בחינוך.

00:00:51.000 --> 00:00:53.450
נכון? בעיני זה מאד מעניין.

00:00:53.450 --> 00:00:56.000
אם אתה במסיבה
ואתה אומר

00:00:56.000 --> 00:00:58.460
שאתה עובד בחינוך...
למען האמת--

00:00:58.470 --> 00:01:05.780
אינך משתתף במסיבות רבות
אם אתה עובד בחינוך.

00:01:05.790 --> 00:01:09.000
[צחוק]
לא מזמינים אותך.

00:01:10.000 --> 00:01:14.000
וגם לא תוזמן שוב.
זה מוזר בעיני.

00:01:14.000 --> 00:01:16.000
אך נניח שכן,
ואתה אומר למישהו--

00:01:16.000 --> 00:01:18.000
שואלים אותך,
"במה אתה עוסק?"

00:01:18.000 --> 00:01:19.430
ואתה אומר
שאתה עוסק בחינוך,

00:01:19.460 --> 00:01:24.000
הדם אוזל מפניהם,
כאילו, "אלוהים, למה אני?

00:01:26.050 --> 00:01:30.000
"ועוד בערב החופשי שלי השבוע."
[צחוק]

00:01:30.000 --> 00:01:32.000
אך אם אתה מביע עניין
בחינוך שלהם,

00:01:32.000 --> 00:01:33.600
הם מצמידים אותך לקיר,

00:01:33.600 --> 00:01:36.710
כי זה משהו מהותי ועמוק
אצל אנשים, נכון?

00:01:36.710 --> 00:01:40.000
כמו דת, כסף
ודברים נוספים.

00:01:42.320 --> 00:01:44.810
יש לי עניין רב בחינוך,
וחושבני שכך כולנו.

00:01:44.810 --> 00:01:46.940
יש לנו בו עניין עצום;

00:01:46.940 --> 00:01:49.000
חלקית, כי החינוך הוא שאמור

00:01:49.000 --> 00:01:52.000
לקחתנו אל העתיד הזה,
שאיננו יכולים להבינו.

00:01:52.000 --> 00:01:55.000
אם חושבים על זה,
הילדים שמתחילים השנה בית-ספר

00:01:55.000 --> 00:02:01.000
יצאו לגימלאות ב-2065.
לאיש אין מושג -

00:02:01.000 --> 00:02:04.980
למרות כל המומחיות
שהופגנה ב-4 הימים האחרונים--

00:02:04.990 --> 00:02:07.880
איך ייראה העולם בעוד 5 שנים

00:02:07.910 --> 00:02:10.170
ועם זאת אנו אמורים
לחנך אותם לקראת זה.

00:02:10.170 --> 00:02:12.860
כך שאי-היכולת לחזות
היא לדעתי מדהימה.

NOTE Paragraph

00:02:12.900 --> 00:02:14.440
והחלק השלישי הוא

00:02:14.440 --> 00:02:20.000
שבכל מקרה,
כולנו מסכימים לגבי

00:02:20.000 --> 00:02:23.000
היכולות הממש-מופלאות
שיש לילדים--

00:02:23.000 --> 00:02:25.000
יכולתם לחדש.
הנה, סירינה היתה נפלאה אמש,

00:02:25.000 --> 00:02:28.000
נכון? רק לראות
למה היא מסוגלת.

00:02:28.000 --> 00:02:33.000
והיא יוצאת-דופן,
אך חושבני שבמובן מסוים,

00:02:33.000 --> 00:02:36.000
היא אינה חריגה כלל כילדה.

00:02:36.000 --> 00:02:39.000
מה שראיתם הוא אדם
בעל יכולת התמסרות מדהימה

00:02:39.000 --> 00:02:41.000
שגילה כשרון.
ומסקנתי היא

00:02:41.000 --> 00:02:43.000
שלכל הילדים
יש כשרונות עצומים.

00:02:43.000 --> 00:02:45.000
ואנו מבזבזים אותם,
ודי באכזריות.

00:02:45.000 --> 00:02:48.000
אז אני רוצה לדבר על חינוך

00:02:48.000 --> 00:02:51.000
ואני רוצה לדבר על יצירתיות.
טענתי היא

00:02:51.000 --> 00:02:54.000
שהיום היצירתיות חשובה בחינוך
בדיוק כידיעת קרוא וכתוב.

00:02:54.000 --> 00:02:58.000
ועלינו להעניק לה אותו מעמד.

00:02:58.000 --> 00:03:06.000
[מחיאות כפיים]
תודה. זה הכל, אגב.

00:03:06.000 --> 00:03:10.000
תודה רבה לכם. [צחוק]
ובכן, נותרו 15 דקות.

00:03:10.000 --> 00:03:17.000
ובכן, נולדתי... סתם.
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:03:17.000 --> 00:03:21.000
שמעתי לאחרונה סיפור נהדר.
שאני אוהב לספרו,

00:03:21.000 --> 00:03:25.000
על ילדה קטנה בשיעור ציור.

00:03:25.000 --> 00:03:27.000
היא בת שש,
והיא יושבת מאחור ומציירת,

00:03:27.000 --> 00:03:29.000
והמורה אומרת שהילדה הקטנה הזו
כמעט לא מקשיבה,

00:03:29.000 --> 00:03:33.000
ובאותו שיעור-ציור
היא כן הקשיבה.

00:03:33.000 --> 00:03:35.000
המורה נדהמה כל כך
עד שניגשה אליה

00:03:35.000 --> 00:03:38.000
ושאלה, "מה את מציירת?"

00:03:38.000 --> 00:03:41.000
והילדה ענתה,
"אני מציירת את אלוהים."

00:03:41.000 --> 00:03:44.000
אמרה המורה, "אבל איש
לא יודע איך נראה אלוהים."

00:03:44.000 --> 00:03:51.000
והילדה השיבה,
"בעוד רגע יידעו."

00:03:51.000 --> 00:03:52.000
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:03:52.000 --> 00:03:57.000
כשבני היה בן 4, באנגליה -

00:03:57.000 --> 00:04:00.000
בעצם הוא היה בן 4 בכל מקום,
אם לדבר בכנות. [צחוק]

00:04:00.000 --> 00:04:06.000
אם לדייק, באותה שנה
הוא היה בן 4 בכל מקום אליו הלך.

00:04:06.000 --> 00:04:08.000
הוא השתתף בהצגה
על לידת ישו.

00:04:08.000 --> 00:04:11.000
זוכרים את הסיפור?
לא, זה היה גדול.

00:04:11.000 --> 00:04:14.000
סיפור גדול.
מל גיבסון עשה סרט-המשך.

00:04:14.000 --> 00:04:19.000
אולי ראיתם: "לידה 2".
אז ג'יימס שיחק את יוסף,

00:04:19.000 --> 00:04:22.000
ואנו נורא התרגשנו.

00:04:22.000 --> 00:04:24.000
ראינו בזה את אחד
התפקידים הראשיים.

00:04:24.000 --> 00:04:26.000
מילאנו את המקום
באוהדים בחולצות טי:

00:04:26.000 --> 00:04:29.000
"ג'יימס רובינסון הוא יוסף!"
[צחוק]

00:04:29.000 --> 00:04:31.000
הוא לא היה צריך לדבר,
אבל אתם מכירים את הקטע

00:04:31.000 --> 00:04:34.000
שבו 3 המלכים נכנסים.
הם באים נושאי מתנות,

00:04:34.000 --> 00:04:36.000
הם מביאים זהב,
לבונה ומור.

00:04:36.000 --> 00:04:38.000
זה קרה באמת.
ישבנו שם,

00:04:38.000 --> 00:04:40.000
ואני חושב
שהתבלבל להם הסדר,

00:04:40.000 --> 00:04:42.000
כי שוחחנו אח"כ
עם הילד ואמרנו,

00:04:42.000 --> 00:04:44.000
"אתה בסדר עם זה?"
והוא ענה, "בטח. מה, זה לא נכון?"

00:04:44.000 --> 00:04:46.000
הם פשוט שינו את הסדר,
זה הכל.

00:04:46.000 --> 00:04:47.000
בכל אופן,
שלושת הילדים נכנסו,

00:04:47.000 --> 00:04:49.000
בני 4, עם מגבות על הראשים,

00:04:49.000 --> 00:04:52.000
והניחו את התיבות,

00:04:52.000 --> 00:04:54.000
והילד הראשון אמר,
"אני מביא זהב."

00:04:54.000 --> 00:04:57.000
והשני אמר,
"אני מביא מור."

00:04:57.000 --> 00:05:11.000
והשלישי אמר,
"לבו-נא לך." [צחוק]

NOTE Paragraph

00:05:11.000 --> 00:05:13.000
המכנה המשותף כאן הוא
שילדים לוקחים סיכון.

00:05:13.000 --> 00:05:16.000
אם אינם יודעים, הם ינסו.

00:05:16.000 --> 00:05:19.000
אני צודק?
הם לא חוששים לטעות.

00:05:19.000 --> 00:05:24.000
איני אומר שלטעות זהה
ל-להיות יצירתי.

00:05:24.000 --> 00:05:25.000
מה שאנו כן יודעים הוא,

00:05:25.000 --> 00:05:28.000
שאם אינכם מוכנים לטעות,

00:05:28.000 --> 00:05:31.000
לעולם לא תמציאו
שום דבר מקורי.

00:05:31.000 --> 00:05:34.000
אם אינכם מוכנים לטעות.
וכשהם מתבגרים,

00:05:34.000 --> 00:05:36.000
רוב הילדים
מאבדים יכולת זו.

00:05:36.000 --> 00:05:39.000
הם מתחילים לחשוש לטעות.

00:05:39.000 --> 00:05:41.000
אגב, כך אנו מנהלים
את החברות שלנו.

00:05:41.000 --> 00:05:44.000
אנו מוקיעים בגלל טעויות.
וכיום אנו מנהלים

00:05:44.000 --> 00:05:47.000
מערכות חינוך לאומיות,

00:05:47.000 --> 00:05:50.000
שבהן הכי גרוע
זה לעשות טעויות,

00:05:50.000 --> 00:05:53.000
והתוצאה היא
שאנו מחנכים אנשים להתרחק

00:05:53.000 --> 00:05:56.000
מיכולתם היצירתית.
פיקאסו אמר פעם,

00:05:56.000 --> 00:05:59.000
שכל הילדים נולדים אמנים.
הבעיה היא,

00:05:59.000 --> 00:06:03.000
להישאר אמנים כשגדלים.
אני מאמין בכך בכל לבי:

00:06:03.000 --> 00:06:05.000
איננו גדלים
ונעשים יותר יצירתיים,

00:06:05.000 --> 00:06:08.000
אלא מתרחקים מכך.
נכון יותר, אנו מתחנכים

00:06:08.000 --> 00:06:10.000
להתרחק מהיצירתיות.
מדוע זה כך?

NOTE Paragraph

00:06:10.000 --> 00:06:14.000
עד לפני 5 שנים
גרתי בסטרטפורד-און-אבון.

00:06:14.000 --> 00:06:16.000
למעשה, עברנו מסטרטפורד
ללוס אנג'לס.

00:06:16.000 --> 00:06:20.000
אתם ודאי מתארים לעצמכם
איזה מעבר חלק זה היה.

00:06:20.000 --> 00:06:22.000
[צחוק] למעשה,

00:06:22.000 --> 00:06:24.000
גרנו במקום ששמו סניטרפילד,

00:06:24.000 --> 00:06:26.000
ממש ליד סטרטפורד,
ושם נולד

00:06:26.000 --> 00:06:31.000
אביו של שייקספיר.
עברה לכם בראש מחשבה מסוימת?

00:06:31.000 --> 00:06:33.000
לי כן. לא חשבתם
שלשייקספיר היה אבא, נכון?

00:06:33.000 --> 00:06:35.000
נכון? כי אינכם חושבים

00:06:35.000 --> 00:06:37.000
על שייקספיר כעל ילד, נכון?

00:06:37.000 --> 00:06:40.000
שייקספיר בן 7?
מעולם לא חשבתי על זה. כלומר,

00:06:40.000 --> 00:06:42.000
הוא היה מתישהו בן 7.
הוא הרי

00:06:42.000 --> 00:06:51.000
למד אנגלית אצל מישהו, נכון?
מטריד, נכון?

00:06:51.000 --> 00:07:05.000
"תשתדל יותר!" ואבא שולח אותו למיטה
בלי ארוחת ערב.

00:07:05.000 --> 00:07:08.000
אומר לשייקספיר,
"לך עכשיו למיטה,"

00:07:08.000 --> 00:07:10.000
לוויליאם שייקספיר.
"תניח מיד את העפרון.

00:07:10.000 --> 00:07:18.000
ותפסיק לדבר ככה.
זה מביך את כולם."

00:07:18.000 --> 00:07:23.000
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:07:23.000 --> 00:07:26.000
בכל אופן, עברנו מסטרטפורד
ללוס אנג'לס,

00:07:26.000 --> 00:07:30.000
בעצם, אני רוצה
לומר מילה על המעבר.

00:07:30.000 --> 00:07:33.000
בני לא רצה לבוא.

00:07:33.000 --> 00:07:36.000
יש לי שני ילדים.
בני היום בן 21 וביתי בת 16.

00:07:36.000 --> 00:07:38.000
הוא לא רצה לבוא ללוס אנג'לס.
היא מצאה חן בעיניו,

00:07:38.000 --> 00:07:43.000
אך היתה לו חברה באנגליה.
אהבת חייו, שרה.

00:07:43.000 --> 00:07:45.000
הוא הכיר אותה חודש.

00:07:45.000 --> 00:07:48.000
דעו לכם שזה כמו
ארבע שנות נישואין,

00:07:48.000 --> 00:07:52.000
כי בגיל 16 זה המון זמן.

00:07:52.000 --> 00:07:54.000
בכל אופן,
הוא היה עצוב במטוס,

00:07:54.000 --> 00:07:56.000
ואמר, "לעולם לא אמצא
בחורה כמו שרה,"

00:07:56.000 --> 00:07:58.000
והאמת, זה שימח אותנו מאד,

00:07:58.000 --> 00:08:10.000
מפני שהיא היתה
הסיבה העיקרית לכך שעזבנו.

00:08:10.000 --> 00:08:13.000
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:08:13.000 --> 00:08:16.000
אך אתה קולט משהו,
כשאתה עובר לאמריקה

00:08:16.000 --> 00:08:18.000
ומסתובב בעולם:

00:08:18.000 --> 00:08:22.000
בכל מערכת חינוך בעולם
יש אותה היררכיה של נושאים.

00:08:22.000 --> 00:08:24.000
בכולן. לא משנה לאן תיסע.

00:08:24.000 --> 00:08:26.000
אולי חשבתם אחרת. אך לא.

00:08:26.000 --> 00:08:29.000
בראש ניצבות המתמטיקה והשפות,

00:08:29.000 --> 00:08:31.000
אחר כך המקצועות ההומניים,
ובתחתית - האמנויות.

00:08:31.000 --> 00:08:33.000
בכל מקום עלי-אדמות.

00:08:33.000 --> 00:08:36.000
וכמעט בכל מערכת יש גם

00:08:36.000 --> 00:08:38.000
היררכיה במקצועות האמנות.

00:08:38.000 --> 00:08:40.000
האמנות והמוסיקה זוכים בביה"ס
למעמד גבוה יותר

00:08:40.000 --> 00:08:43.000
מאשר דרמה ומחול.
אין מערכת חינוך אחת בעולם

00:08:43.000 --> 00:08:45.000
שבה המורים רוקדים כל יום
בפני התלמידים

00:08:45.000 --> 00:08:48.000
כפי שמלמדים מתמטיקה. מדוע?

00:08:48.000 --> 00:08:50.000
מדוע לא?
לדעתי זה חשוב.

00:08:50.000 --> 00:08:53.000
לדעתי המתמטיקה חשובה.
אך כך גם המחול.

00:08:53.000 --> 00:08:56.000
ילדים ירקדו כל הזמן
אם ירשו להם. כך גם כולנו.

00:08:56.000 --> 00:08:59.000
לכולנו יש גוף, נכון?
החמצתי איזה שיעור?

00:08:59.000 --> 00:09:03.000
[צחוק]
באמת. מה שקורה הוא,

00:09:03.000 --> 00:09:05.000
שכאשר הילדים גדלים
אנו מתחילים לחנך אותם

00:09:05.000 --> 00:09:08.000
בהדרגה מהמתניים כלפי מעלה,
ומתרכזים בראש.

00:09:08.000 --> 00:09:10.000
ומעט יותר בצד מסוים.

NOTE Paragraph

00:09:10.000 --> 00:09:14.000
אם הייתם מבקרים
במערכת החינוך כחייזרים,

00:09:14.000 --> 00:09:17.000
ושואלים,
"למה החינוך הציבורי טוב?"

00:09:17.000 --> 00:09:19.000
תיאלצו לקבוע--
אם תשפטו לפי התוצרת,

00:09:19.000 --> 00:09:21.000
לפי אלה
שבאמת מצליחים שם,

00:09:21.000 --> 00:09:23.000
אלה שעושים את כל מה שצריך,

00:09:23.000 --> 00:09:26.000
הנחמדים שזוכים
בכל הנקודות, המנצחים--

00:09:26.000 --> 00:09:29.000
לדעתי תגיעו למסקנה
שמטרת החינוך הציבורי

00:09:29.000 --> 00:09:30.000
בכל העולם

00:09:30.000 --> 00:09:34.000
היא לייצר
פרופסורים באוניברסיטה, נכון?

00:09:34.000 --> 00:09:36.000
אלה נחשבים הכי טובים.

00:09:37.000 --> 00:09:40.000
[צחוק]
אני הייתי כזה. הרי לכם.

00:09:40.000 --> 00:09:44.000
אני אוהב פרופסורים של אוניברסיטה,
אבל אתם יודעים,

00:09:44.000 --> 00:09:48.000
איננו צריכים לנופף בהם כמופת
לכל הישגי האנושות.

00:09:48.000 --> 00:09:50.000
הם רק צורת חיים מסוימת,

00:09:50.000 --> 00:09:52.000
רק צורת חיים נוספת.
אך הם די מוזרים,

00:09:52.000 --> 00:09:54.000
אני אומר זאת
מתוך חיבה להם.

00:09:54.000 --> 00:09:57.000
מנסיוני,
יש משהו מוזר בפרופסורים -

00:09:57.000 --> 00:10:00.000
לא כולם-- אבל באופן טיפוסי
הם חיים בתוך הראש.

00:10:00.000 --> 00:10:02.000
הם חיים שם למעלה,
מעט יותר בצד מסוים.

00:10:02.000 --> 00:10:06.000
במידה מסוימת הם נטולי-גוף,
פשוטו כמשמעו.

00:10:06.000 --> 00:10:08.000
הם רואים בגופם

00:10:08.000 --> 00:10:17.000
מעין מערכת תובלה
עבור ראשיהם, נכון?

00:10:17.000 --> 00:10:24.000
אמצעי להביא את הראש לישיבות.

00:10:24.000 --> 00:10:27.000
אגב, אם אתם באמת מחפשים
עדות לחוויות חוץ-גופיות,

00:10:27.000 --> 00:10:30.000
זמנו את עצמכם לועידה

00:10:30.000 --> 00:10:32.000
של אקדמאים בכירים,

00:10:32.000 --> 00:10:35.000
ותקפצו לדיסקוטק בערב הסיום.

00:10:35.000 --> 00:10:39.000
[צחוק] תראו שם
גברים ונשים מבוגרים

00:10:39.000 --> 00:10:43.000
מתעוותים ללא-שליטה מחוץ לקצב,
מחכים שזה ייגמר

00:10:43.000 --> 00:10:47.000
כדי שיוכלו ללכת הביתה
ולכתוב על זה מאמר.

NOTE Paragraph

00:10:47.000 --> 00:10:53.000
מערכת החינוך שלנו מבוססת
על רעיון היכולת האקדמית.

00:10:53.000 --> 00:10:56.000
ויש לכך סיבה.

00:10:56.000 --> 00:10:58.000
כל השיטה הומצאה--
בכל העולם

00:10:58.000 --> 00:11:00.000
לא היו באמת מערכות חינוך ציבוריות
לפני המאה ה-19.

00:11:00.000 --> 00:11:03.000
כולן נוצרו

00:11:03.000 --> 00:11:04.000
כדי לענות על דרישות התיעוש.

00:11:04.000 --> 00:11:07.000
כך שההיררכיה מעוגנת
בשני רעיונות.

00:11:07.000 --> 00:11:11.000
אחד, שהנושאים השימושיים ביותר
לצרכי עבודה

00:11:11.000 --> 00:11:13.000
נמצאים בראש הרשימה.
כך שכנראה היטו אתכם בעדינות,

00:11:13.000 --> 00:11:15.000
כשהייתם ילדים בבי"ס,
הרחק מהדברים שאהבתם

00:11:15.000 --> 00:11:17.000
בנימוק שלא תצליחו

00:11:17.000 --> 00:11:20.000
למצוא בתחום הזה עבודה. נכון?

00:11:20.000 --> 00:11:22.000
אל תעסוק במוסיקה,
הרי לא תהיה מוסיקאי;

00:11:22.000 --> 00:11:24.000
אל תתעסק באמנות,
כי לא תהיה אמן.

00:11:25.000 --> 00:11:29.000
ייעוץ מעודן--
אך מוטעה מיסודו. כל העולם

00:11:29.000 --> 00:11:30.000
עובר מהפכה.

00:11:30.000 --> 00:11:33.000
והתחום השני הוא כישורים אקדמיים,
שממש השתלט

00:11:33.000 --> 00:11:34.000
על השקפתנו על האינטליגנציה,

00:11:34.000 --> 00:11:37.000
כי האוניברסיטאות מעצבות
את המערכת בדמותן.

00:11:37.000 --> 00:11:39.000
אם תחשבו על זה,
כל המערכת

00:11:39.000 --> 00:11:41.000
של החינוך הציבורי בעולם
היא חלק מהתהליך

00:11:41.000 --> 00:11:43.000
של כניסה לאוניברסיטה.

00:11:43.000 --> 00:11:46.000
ועקב כך כשרונות מעולים רבים,
אנשים מבריקים ויצירתיים,

00:11:46.000 --> 00:11:48.000
חושבים שהם נטולי-כישורים,

00:11:48.000 --> 00:11:50.000
כי הדברים בהם היו טובים בביה"ס

00:11:50.000 --> 00:11:54.000
לא זכו להערכה,
או אפילו הוקעו.

00:11:54.000 --> 00:11:56.000
ולדעתי איננו יכולים
להרשות לעצמנו להמשיך כך.

NOTE Paragraph

00:11:56.000 --> 00:11:58.000
ב-30 השנה הבאות, לפי "אונסקו",

00:11:58.000 --> 00:12:01.000
יותר אנשים בעולם
יסיימו את לימודיהם

00:12:01.000 --> 00:12:03.000
כבוגרי מערכת החינוך
מאשר אי-פעם בהיסטוריה.

00:12:03.000 --> 00:12:05.000
יותר אנשים, וזהו שילוב

00:12:05.000 --> 00:12:07.000
של כל מה שדיברנו עליו -

00:12:07.000 --> 00:12:10.000
הטכנולוגיה והשפעתה
על אופי העבודה, הדמוגרפיה

00:12:10.000 --> 00:12:12.000
והתפוצצות האוכלוסין העצומה.

00:12:12.000 --> 00:12:15.000
לפתע התארים
אינם שווים דבר. נכון?

00:12:15.000 --> 00:12:19.000
כשהייתי סטודנט, אם היה לך תואר,
היתה לך עבודה.

00:12:19.000 --> 00:12:22.000
אם לא היתה לך עבודה,
זה כי לא רצית.

00:12:22.000 --> 00:12:25.000
והאמת, אני לא רציתי.
[צחוק]

00:12:25.000 --> 00:12:30.000
אך כיום, ילדים עם תארים
לעתים קרובות

00:12:30.000 --> 00:12:31.000
הולכים הביתה לשחק
משחקי וידאו,

00:12:31.000 --> 00:12:34.000
כי אתה צריך אם-איי למשרה
שדרשה פעם רק בי-איי,

00:12:34.000 --> 00:12:37.000
ותואר דוקטור לכל השאר.

00:12:37.000 --> 00:12:39.000
זהו תהליך של
אינפלציה אקדמית.

00:12:39.000 --> 00:12:41.000
והוא מורה על כך
שכל מבנה החינוך

00:12:41.000 --> 00:12:43.000
רועד מתחת רגלינו.
אנו זקוקים לשינוי קיצוני

00:12:43.000 --> 00:12:44.000
בהשקפתנו על האינטליגנציה.

NOTE Paragraph

00:12:44.000 --> 00:12:46.000
אנו יודעים אודות האינטליגנציה
שלושה דברים:
.

00:12:46.000 --> 00:12:49.000
אחד, היא מגוונת.
אנו חושבים על העולם בכל הדרכים

00:12:49.000 --> 00:12:51.000
בהן אנו חווים אותו.
אנו חושבים ויזואלית,

00:12:51.000 --> 00:12:54.000
אנו חושבים בצליל,
במושגי התמצאות במרחב.

00:12:54.000 --> 00:12:57.000
אנו חושבים במושגים מופשטים,
ואנו חושבים בתנועה.

00:12:57.000 --> 00:12:59.000
שנית, האינטליגנציה היא דינמית.

00:12:59.000 --> 00:13:02.000
אם מתבוננים באינטראקציות
שמבצע המוח האנושי,

00:13:02.000 --> 00:13:05.000
כפי ששמענו אתמול
במספר מצגות,

00:13:05.000 --> 00:13:07.000
האינטליגנציה אינטראקטיבית להפליא.

00:13:07.000 --> 00:13:10.000
המוח אינו מחולק למדורים.

00:13:10.000 --> 00:13:13.000
למעשה, היצירתיות--
שאני מגדיר כתהליך

00:13:13.000 --> 00:13:15.000
של היות בעל רעיונות מקוריים
ובעלי-ערך--

00:13:15.000 --> 00:13:18.000
מתרחשת הרבה מאד
הודות לאינטראקציה

00:13:18.000 --> 00:13:21.000
המתחוללת בין דרכים שונות
של ראיית דברים.

NOTE Paragraph

00:13:21.000 --> 00:13:23.000
המוח הינו במכוון-- אגב,

00:13:23.000 --> 00:13:26.000
יש מעבר עצבי בין שני
חצאי המוח

00:13:26.000 --> 00:13:28.000
הקרוי כפיס-המוח.
הוא עבה יותר אצל נשים

00:13:28.000 --> 00:13:30.000
אם לשפוט לפי הלן מאתמול, לדעתי

00:13:30.000 --> 00:13:34.000
זו אולי הסיבה מדוע
נשים טובות יותר בריבוי-משימות

00:13:34.000 --> 00:13:36.000
אתן באמת כאלה, לא?

00:13:36.000 --> 00:13:39.000
יש מחקרים רבים על כך.
אך אני יודע מנסיוני האישי,

00:13:39.000 --> 00:13:41.000
אם אשתי מבשלת בבית ארוחה--

00:13:41.000 --> 00:13:45.000
מה שלא קורה הרבה,
תודה לאל. [צחוק]

00:13:45.000 --> 00:13:48.000
היא עושה-- לא, יש דברים
שהיא טובה בהם--

00:13:48.000 --> 00:13:50.000
אך אם היא מבשלת,

00:13:50.000 --> 00:13:52.000
היא משוחחת בו-זמנית
עם אנשים בטלפון

00:13:52.000 --> 00:13:55.000
מדברת עם הילדים,
מסיידת את התקרה,

00:13:55.000 --> 00:13:58.000
מבצעת ניתוח לב פתוח.

00:13:58.000 --> 00:14:01.000
אם אני מבשל,
הדלת סגורה, הילדים בחוץ,

00:14:01.000 --> 00:14:04.000
הטלפון מנותק, ואם היא נכנסת
זה מפריע לי. אני אומר,

00:14:04.000 --> 00:14:17.000
"טרי, בבקשה, אני מנסה
לטגן ביצה, בחייך!" [צחוק]

00:14:17.000 --> 00:14:19.000
למעשה, אתם מכירים
את הקטע הפילוסופי ההוא,

00:14:19.000 --> 00:14:22.000
אם עץ נופל ביער
ואיש אינו שומע,

00:14:22.000 --> 00:14:25.000
האם זה קרה?
זוכרים את העץ ההוא?

00:14:25.000 --> 00:14:28.000
ראיתי לאחרונה חולצת טי:
"אם גבר מביע את דעתו

00:14:28.000 --> 00:14:31.000
ביער, ואין אישה ששומעת אותו,

00:14:31.000 --> 00:14:40.000
האם הוא עדיין טועה?"
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:14:40.000 --> 00:14:42.000
והדבר השלישי
בנוגע לאינטליגנציה הוא,

00:14:43.000 --> 00:14:45.000
שהיא מובהקת.
אני עובד עכשיו על ספר חדש

00:14:45.000 --> 00:14:47.000
בשם "התגלות",
שמבוסס על סדרת ראיונות

00:14:47.000 --> 00:14:49.000
עם אנשים שמספרים
איך גילו את כשרונם.

00:14:49.000 --> 00:14:51.000
מרתק אותי
איך אנשים הגיעו לכך.

00:14:51.000 --> 00:14:54.000
זה החל בעצם
משיחה שהיתה לי

00:14:54.000 --> 00:14:56.000
עם אישה נפלאה, שמרבית האנשים

00:14:56.000 --> 00:14:58.000
אולי לא שמעו אודותיה.
שמה ג'יליאן לין,

00:14:58.000 --> 00:15:00.000
שמעתם עליה?
כמה שמעו. היא כוריאוגרפית

00:15:00.000 --> 00:15:02.000
וכולם מכירים את עבודתה.

00:15:02.000 --> 00:15:04.000
היא עשתה את "קאטס"
ואת "פנטום האופרה".

00:15:04.000 --> 00:15:08.000
היא נהדרת.
הייתי בהנהלת הבלט המלכותי באנגליה,

00:15:08.000 --> 00:15:10.000
כמו שאתם רואים.

00:15:10.000 --> 00:15:12.000
בכל אופן, סעדנו ביחד יום אחד,
ואני שאלתי,

00:15:12.000 --> 00:15:14.000
"ג'יליאן, איך הגעת להיות רקדנית?"
והיא אמרה,

00:15:14.000 --> 00:15:16.000
וזה היה מעניין.
כשהיא היתה בביה"ס,

00:15:16.000 --> 00:15:19.000
היא היתה חסרת-תקנה,
וביה"ס, בשנות השלושים,

00:15:19.000 --> 00:15:21.000
כתב להוריה, "אנו סבורים

00:15:21.000 --> 00:15:23.000
שג'יליאן סובלת מליקוי-למידה."
היא לא יכלה להתרכז,

00:15:23.000 --> 00:15:25.000
היתה מתנועעת בעצבנות.
לדעתי היום היו אומרים

00:15:25.000 --> 00:15:29.000
שיש לה הפרעת-קשב, נכון?
אך אלה היו שנות ה-30,

00:15:29.000 --> 00:15:32.000
ואז עוד לא המציאו את זה.

00:15:32.000 --> 00:15:35.000
הבעיה הזו לא היתה זמינה.
[צחוק]

00:15:35.000 --> 00:15:39.000
אנשים לא ידעו
שאפשר שיהיה להם את זה.

NOTE Paragraph

00:15:39.000 --> 00:15:43.000
היא הלכה למומחה אחד,
בחדר בעל חיפוי עץ-אלון

00:15:43.000 --> 00:15:46.000
חדר מצופה עץ-אלון.
והיא היתה שם עם אימה,

00:15:46.000 --> 00:15:49.000
הובילו אותה אל כיסא בקצה,

00:15:49.000 --> 00:15:51.000
והיא ישבה 20 דקות
על כפות ידיה,

00:15:51.000 --> 00:15:53.000
בעוד האיש הזה
משוחח עם אימה

00:15:53.000 --> 00:15:57.000
על כל הבעיות של ג'יליאן בביה"ס.
בסוף--

00:15:57.000 --> 00:15:59.000
כי אנשים היו מוטרדים ממצבה,

00:15:59.000 --> 00:16:01.000
היא איחרה בהכנת שיעורי הבית וכו'

00:16:01.000 --> 00:16:04.000
ילדה בת 8--
בסוף, הרופא ניגש

00:16:04.000 --> 00:16:06.000
וישב ליד ג'יליאן ואמר, "ג'יליאן,

00:16:06.000 --> 00:16:08.000
הקשבתי לכל הדברים

00:16:08.000 --> 00:16:10.000
שאימך סיפרה לי
ואני צריך לדבר איתה ביחידות."

00:16:10.000 --> 00:16:13.000
"חכי כאן, תיכף נחזור.
זה לא ייקח הרבה זמן."

00:16:13.000 --> 00:16:15.000
והם יצאו והשאירו אותה לבד.

00:16:15.000 --> 00:16:17.000
אך בדרך החוצה
הוא הפעיל את הרדיו

00:16:17.000 --> 00:16:19.000
שעמד על שולחנו,
וכשהם יצאו מהחדר

00:16:19.000 --> 00:16:21.000
הוא אמר לאימה,

00:16:21.000 --> 00:16:24.000
"עימדי והתבונני בה."
וברגע שהם יצאו,

00:16:24.000 --> 00:16:28.000
כך סיפרה, היא קפצה על רגליה
והתנועעה עם המוסיקה.

00:16:28.000 --> 00:16:30.000
הם צפו בה כמה דקות

00:16:30.000 --> 00:16:33.000
והוא פנה אל אימה ואמר,

00:16:33.000 --> 00:16:37.000
"גברת לין, ג'יליאן אינה חולה.
היא רקדנית.

00:16:37.000 --> 00:16:39.000
קחי אותה לבי"ס למחול."

NOTE Paragraph

00:16:39.000 --> 00:16:41.000
שאלתי, "ומה קרה אז?"
והיא אמרה,

00:16:41.000 --> 00:16:44.000
"היא עשתה זאת.
איני יכולה לתאר לך כמה נהדר זה היה.

00:16:44.000 --> 00:16:46.000
נכנסנו לחדר והוא היה מלא

00:16:46.000 --> 00:16:49.000
באנשים כמוני.
אנשים שלא יכולים לשבת בשקט.

00:16:49.000 --> 00:16:52.000
שצריכים להתנועע כדי לחשוב."
להתנועע כדי לחשוב.

00:16:52.000 --> 00:16:54.000
הם רקדו בלט, 'טאפ', ג'אז,

00:16:54.000 --> 00:16:56.000
מחול מודרני, מחול עכשווי.

00:16:56.000 --> 00:16:59.000
לבסוף היא נבחנה
לביה"ס לבלט המלכותי,

00:16:59.000 --> 00:17:01.000
ונעשתה סוליסטית.
היתה לה קריירה נפלאה

00:17:01.000 --> 00:17:03.000
בבלט המלכותי. היא סיימה

00:17:03.000 --> 00:17:05.000
את בי"ס הבלט המלכותי

00:17:05.000 --> 00:17:08.000
וייסדה להקה משלה,
להקת המחול של ג'יליאן לין,

00:17:08.000 --> 00:17:11.000
פגשה את אנדרו לויד וובר.
היתה אחראית

00:17:11.000 --> 00:17:13.000
לכמה מהפקות התיאטרון המוסיקליות

00:17:13.000 --> 00:17:18.000
המצליחות ביותר בהיסטוריה,
הסבה עונג למיליונים,

00:17:18.000 --> 00:17:21.000
והיא מולטי-מיליונרית.
מישהו אחר

00:17:21.000 --> 00:17:25.000
היה אולי רושם לה תרופות
ואומר לה

00:17:25.000 --> 00:17:27.000
להירגע.

NOTE Paragraph

00:17:27.000 --> 00:17:30.000
כעת, לדעתי-- [מחיאות כפיים]
לדעתי, זו תמצית העניין:

00:17:30.000 --> 00:17:32.000
אל גור דיבר באחד הערבים

00:17:32.000 --> 00:17:35.000
על אקולוגיה,
ועל המהפכה שהחלה רייצ'ל קרסון.

00:17:35.000 --> 00:17:39.000
אני מאמין שתקוותנו היחידה לעתיד

00:17:39.000 --> 00:17:42.000
היא לאמץ תפיסה חדשה
לגבי האקולוגיה האנושית,

00:17:42.000 --> 00:17:46.000
שנתחיל לארגן מחדש
את תפישתנו

00:17:46.000 --> 00:17:48.000
לגבי עושרה של היכולת האנושית.

00:17:48.000 --> 00:17:52.000
מערכת החינוך שלנו חופרת במוחותינו
כפי שאנחנו

00:17:52.000 --> 00:17:54.000
כורים ועושקים את האדמה:
כדי להפיק מצרך מסוים.

00:17:54.000 --> 00:17:57.000
ולטווח הארוך, זה לא לטובתנו.

00:17:57.000 --> 00:18:00.000
עלינו לשקול מחדש
את עקרונות היסוד

00:18:00.000 --> 00:18:02.000
עליהם אנו מחנכים את ילדינו.
יש ציטוט נהדר

00:18:02.000 --> 00:18:06.000
מאת ג'ונתן סאלק, שאמר,
"אם כל החרקים ייכחדו

00:18:06.000 --> 00:18:09.000
מעל פני האדמה,

00:18:09.000 --> 00:18:12.000
ייעלמו תוך 50 שנה
כל החיים עלי-אדמות.

00:18:12.000 --> 00:18:15.000
אם כל בני האדם
ייכחדו מן העולם,

00:18:15.000 --> 00:18:19.000
תוך 50 שנה
כל צורות החיים ישגשגו."

00:18:19.000 --> 00:18:21.000
והוא צודק.

NOTE Paragraph

00:18:21.000 --> 00:18:24.000
TED מעלה על נס
את מתנת הדמיון האנושי.

00:18:24.000 --> 00:18:28.000
דמיון. עלינו לוודא שנשתמש
במתנה זו בחוכמה

00:18:28.000 --> 00:18:31.000
ושנסיט ממסלולם כמה מהתסריטים

00:18:31.000 --> 00:18:34.000
עליהם שוחחנו. והדרך היחידה

00:18:35.000 --> 00:18:38.000
היא לזהות עד כמה
יכולותינו היצירתיות

00:18:38.000 --> 00:18:40.000
הן עשירות, ולזהות

00:18:40.000 --> 00:18:43.000
בילדינו את התקווה שהם מגלמים.
ומשימתנו היא

00:18:43.000 --> 00:18:46.000
לחנכם כאדם שלם,
כך שיוכלו להתמודד עם עתיד זה.

00:18:46.000 --> 00:18:49.000
אגב, אנו אולי לא נראה עתיד זה,

00:18:49.000 --> 00:18:52.000
אך הם כן. ועלינו לסייע להם

00:18:52.000 --> 00:18:54.000
להפיק ממנו משהו.
תודה רבה לכם.