1
00:00:02,400 --> 00:00:07,000
בוקר טוב. מה שלומכם?
היה נהדר, נכון?

2
00:00:08,240 --> 00:00:11,000
היה כיף אמיתי.

3
00:00:11,000 --> 00:00:15,000
למעשה, אני מסתלק מכאן.
[צחוק]

4
00:00:18,200 --> 00:00:20,970
היו שלושה נושאים
לכל אורך הכינוס,

5
00:00:21,690 --> 00:00:23,790
שנוגעים למה שאני רוצה
לשוחח עליו.

6
00:00:23,790 --> 00:00:28,420
הראשון הוא העדות המופלאה
ליצירתיות האנושית

7
00:00:28,420 --> 00:00:32,240
בכל המצגות שראינו
ואצל כל האנשים כאן.

8
00:00:32,650 --> 00:00:35,703
עצם המגוון והמבחר שלהן.

9
00:00:36,223 --> 00:00:37,516
השני הוא העובדה,

10
00:00:37,516 --> 00:00:40,510
שזה שם אותנו במצב
בו איננו יודעים מה יקרה

11
00:00:41,000 --> 00:00:43,000
מבחינת העתיד. שום מושג

12
00:00:43,000 --> 00:00:45,000
איך הדברים יתפתחו.

13
00:00:45,000 --> 00:00:47,250
יש לי עניין בחינוך--

14
00:00:47,250 --> 00:00:51,000
בעצם, גיליתי שלכל אחד
יש עניין בחינוך.

15
00:00:51,000 --> 00:00:53,450
נכון? בעיני זה מאד מעניין.

16
00:00:53,450 --> 00:00:56,000
אם אתה במסיבה
ואתה אומר

17
00:00:56,000 --> 00:00:58,460
שאתה עובד בחינוך...
למען האמת--

18
00:00:58,470 --> 00:01:05,780
אינך משתתף במסיבות רבות
אם אתה עובד בחינוך.

19
00:01:05,790 --> 00:01:09,000
[צחוק]
לא מזמינים אותך.

20
00:01:10,000 --> 00:01:14,000
וגם לא תוזמן שוב.
זה מוזר בעיני.

21
00:01:14,000 --> 00:01:16,000
אך נניח שכן,
ואתה אומר למישהו--

22
00:01:16,000 --> 00:01:18,000
שואלים אותך,
"במה אתה עוסק?"

23
00:01:18,000 --> 00:01:19,430
ואתה אומר
שאתה עוסק בחינוך,

24
00:01:19,460 --> 00:01:24,000
הדם אוזל מפניהם,
כאילו, "אלוהים, למה אני?

25
00:01:26,050 --> 00:01:30,000
"ועוד בערב החופשי שלי השבוע."
[צחוק]

26
00:01:30,000 --> 00:01:32,000
אך אם אתה מביע עניין
בחינוך שלהם,

27
00:01:32,000 --> 00:01:33,600
הם מצמידים אותך לקיר,

28
00:01:33,600 --> 00:01:36,710
כי זה משהו מהותי ועמוק
אצל אנשים, נכון?

29
00:01:36,710 --> 00:01:40,000
כמו דת, כסף
ודברים נוספים.

30
00:01:42,320 --> 00:01:44,810
יש לי עניין רב בחינוך,
וחושבני שכך כולנו.

31
00:01:44,810 --> 00:01:46,940
יש לנו בו עניין עצום;

32
00:01:46,940 --> 00:01:49,000
חלקית, כי החינוך הוא שאמור

33
00:01:49,000 --> 00:01:52,000
לקחתנו אל העתיד הזה,
שאיננו יכולים להבינו.

34
00:01:52,000 --> 00:01:55,000
אם חושבים על זה,
הילדים שמתחילים השנה בית-ספר

35
00:01:55,000 --> 00:02:01,000
יצאו לגימלאות ב-2065.
לאיש אין מושג -

36
00:02:01,000 --> 00:02:04,980
למרות כל המומחיות
שהופגנה ב-4 הימים האחרונים--

37
00:02:04,990 --> 00:02:07,880
איך ייראה העולם בעוד 5 שנים

38
00:02:07,910 --> 00:02:10,170
ועם זאת אנו אמורים
לחנך אותם לקראת זה.

39
00:02:10,170 --> 00:02:12,860
כך שאי-היכולת לחזות
היא לדעתי מדהימה.

40
00:02:12,900 --> 00:02:14,440
והחלק השלישי הוא

41
00:02:14,440 --> 00:02:20,000
שבכל מקרה,
כולנו מסכימים לגבי

42
00:02:20,000 --> 00:02:23,000
היכולות הממש-מופלאות
שיש לילדים--

43
00:02:23,000 --> 00:02:25,000
יכולתם לחדש.
הנה, סירינה היתה נפלאה אמש,

44
00:02:25,000 --> 00:02:28,000
נכון? רק לראות
למה היא מסוגלת.

45
00:02:28,000 --> 00:02:33,000
והיא יוצאת-דופן,
אך חושבני שבמובן מסוים,

46
00:02:33,000 --> 00:02:36,000
היא אינה חריגה כלל כילדה.

47
00:02:36,000 --> 00:02:39,000
מה שראיתם הוא אדם
בעל יכולת התמסרות מדהימה

48
00:02:39,000 --> 00:02:41,000
שגילה כשרון.
ומסקנתי היא

49
00:02:41,000 --> 00:02:43,000
שלכל הילדים
יש כשרונות עצומים.

50
00:02:43,000 --> 00:02:45,000
ואנו מבזבזים אותם,
ודי באכזריות.

51
00:02:45,000 --> 00:02:48,000
אז אני רוצה לדבר על חינוך

52
00:02:48,000 --> 00:02:51,000
ואני רוצה לדבר על יצירתיות.
טענתי היא

53
00:02:51,000 --> 00:02:54,000
שהיום היצירתיות חשובה בחינוך
בדיוק כידיעת קרוא וכתוב.

54
00:02:54,000 --> 00:02:58,000
ועלינו להעניק לה אותו מעמד.

55
00:02:58,000 --> 00:03:06,000
[מחיאות כפיים]
תודה. זה הכל, אגב.

56
00:03:06,000 --> 00:03:10,000
תודה רבה לכם. [צחוק]
ובכן, נותרו 15 דקות.

57
00:03:10,000 --> 00:03:17,000
ובכן, נולדתי... סתם.
[צחוק]

58
00:03:17,000 --> 00:03:21,000
שמעתי לאחרונה סיפור נהדר.
שאני אוהב לספרו,

59
00:03:21,000 --> 00:03:25,000
על ילדה קטנה בשיעור ציור.

60
00:03:25,000 --> 00:03:27,000
היא בת שש,
והיא יושבת מאחור ומציירת,

61
00:03:27,000 --> 00:03:29,000
והמורה אומרת שהילדה הקטנה הזו
כמעט לא מקשיבה,

62
00:03:29,000 --> 00:03:33,000
ובאותו שיעור-ציור
היא כן הקשיבה.

63
00:03:33,000 --> 00:03:35,000
המורה נדהמה כל כך
עד שניגשה אליה

64
00:03:35,000 --> 00:03:38,000
ושאלה, "מה את מציירת?"

65
00:03:38,000 --> 00:03:41,000
והילדה ענתה,
"אני מציירת את אלוהים."

66
00:03:41,000 --> 00:03:44,000
אמרה המורה, "אבל איש
לא יודע איך נראה אלוהים."

67
00:03:44,000 --> 00:03:51,000
והילדה השיבה,
"בעוד רגע יידעו."

68
00:03:51,000 --> 00:03:52,000
[צחוק]

69
00:03:52,000 --> 00:03:57,000
כשבני היה בן 4, באנגליה -

70
00:03:57,000 --> 00:04:00,000
בעצם הוא היה בן 4 בכל מקום,
אם לדבר בכנות. [צחוק]

71
00:04:00,000 --> 00:04:06,000
אם לדייק, באותה שנה
הוא היה בן 4 בכל מקום אליו הלך.

72
00:04:06,000 --> 00:04:08,000
הוא השתתף בהצגה
על לידת ישו.

73
00:04:08,000 --> 00:04:11,000
זוכרים את הסיפור?
לא, זה היה גדול.

74
00:04:11,000 --> 00:04:14,000
סיפור גדול.
מל גיבסון עשה סרט-המשך.

75
00:04:14,000 --> 00:04:19,000
אולי ראיתם: "לידה 2".
אז ג'יימס שיחק את יוסף,

76
00:04:19,000 --> 00:04:22,000
ואנו נורא התרגשנו.

77
00:04:22,000 --> 00:04:24,000
ראינו בזה את אחד
התפקידים הראשיים.

78
00:04:24,000 --> 00:04:26,000
מילאנו את המקום
באוהדים בחולצות טי:

79
00:04:26,000 --> 00:04:29,000
"ג'יימס רובינסון הוא יוסף!"
[צחוק]

80
00:04:29,000 --> 00:04:31,000
הוא לא היה צריך לדבר,
אבל אתם מכירים את הקטע

81
00:04:31,000 --> 00:04:34,000
שבו 3 המלכים נכנסים.
הם באים נושאי מתנות,

82
00:04:34,000 --> 00:04:36,000
הם מביאים זהב,
לבונה ומור.

83
00:04:36,000 --> 00:04:38,000
זה קרה באמת.
ישבנו שם,

84
00:04:38,000 --> 00:04:40,000
ואני חושב
שהתבלבל להם הסדר,

85
00:04:40,000 --> 00:04:42,000
כי שוחחנו אח"כ
עם הילד ואמרנו,

86
00:04:42,000 --> 00:04:44,000
"אתה בסדר עם זה?"
והוא ענה, "בטח. מה, זה לא נכון?"

87
00:04:44,000 --> 00:04:46,000
הם פשוט שינו את הסדר,
זה הכל.

88
00:04:46,000 --> 00:04:47,000
בכל אופן,
שלושת הילדים נכנסו,

89
00:04:47,000 --> 00:04:49,000
בני 4, עם מגבות על הראשים,

90
00:04:49,000 --> 00:04:52,000
והניחו את התיבות,

91
00:04:52,000 --> 00:04:54,000
והילד הראשון אמר,
"אני מביא זהב."

92
00:04:54,000 --> 00:04:57,000
והשני אמר,
"אני מביא מור."

93
00:04:57,000 --> 00:05:11,000
והשלישי אמר,
"לבו-נא לך." [צחוק]

94
00:05:11,000 --> 00:05:13,000
המכנה המשותף כאן הוא
שילדים לוקחים סיכון.

95
00:05:13,000 --> 00:05:16,000
אם אינם יודעים, הם ינסו.

96
00:05:16,000 --> 00:05:19,000
אני צודק?
הם לא חוששים לטעות.

97
00:05:19,000 --> 00:05:24,000
איני אומר שלטעות זהה
ל-להיות יצירתי.

98
00:05:24,000 --> 00:05:25,000
מה שאנו כן יודעים הוא,

99
00:05:25,000 --> 00:05:28,000
שאם אינכם מוכנים לטעות,

100
00:05:28,000 --> 00:05:31,000
לעולם לא תמציאו
שום דבר מקורי.

101
00:05:31,000 --> 00:05:34,000
אם אינכם מוכנים לטעות.
וכשהם מתבגרים,

102
00:05:34,000 --> 00:05:36,000
רוב הילדים
מאבדים יכולת זו.

103
00:05:36,000 --> 00:05:39,000
הם מתחילים לחשוש לטעות.

104
00:05:39,000 --> 00:05:41,000
אגב, כך אנו מנהלים
את החברות שלנו.

105
00:05:41,000 --> 00:05:44,000
אנו מוקיעים בגלל טעויות.
וכיום אנו מנהלים

106
00:05:44,000 --> 00:05:47,000
מערכות חינוך לאומיות,

107
00:05:47,000 --> 00:05:50,000
שבהן הכי גרוע
זה לעשות טעויות,

108
00:05:50,000 --> 00:05:53,000
והתוצאה היא
שאנו מחנכים אנשים להתרחק

109
00:05:53,000 --> 00:05:56,000
מיכולתם היצירתית.
פיקאסו אמר פעם,

110
00:05:56,000 --> 00:05:59,000
שכל הילדים נולדים אמנים.
הבעיה היא,

111
00:05:59,000 --> 00:06:03,000
להישאר אמנים כשגדלים.
אני מאמין בכך בכל לבי:

112
00:06:03,000 --> 00:06:05,000
איננו גדלים
ונעשים יותר יצירתיים,

113
00:06:05,000 --> 00:06:08,000
אלא מתרחקים מכך.
נכון יותר, אנו מתחנכים

114
00:06:08,000 --> 00:06:10,000
להתרחק מהיצירתיות.
מדוע זה כך?

115
00:06:10,000 --> 00:06:14,000
עד לפני 5 שנים
גרתי בסטרטפורד-און-אבון.

116
00:06:14,000 --> 00:06:16,000
למעשה, עברנו מסטרטפורד
ללוס אנג'לס.

117
00:06:16,000 --> 00:06:20,000
אתם ודאי מתארים לעצמכם
איזה מעבר חלק זה היה.

118
00:06:20,000 --> 00:06:22,000
[צחוק] למעשה,

119
00:06:22,000 --> 00:06:24,000
גרנו במקום ששמו סניטרפילד,

120
00:06:24,000 --> 00:06:26,000
ממש ליד סטרטפורד,
ושם נולד

121
00:06:26,000 --> 00:06:31,000
אביו של שייקספיר.
עברה לכם בראש מחשבה מסוימת?

122
00:06:31,000 --> 00:06:33,000
לי כן. לא חשבתם
שלשייקספיר היה אבא, נכון?

123
00:06:33,000 --> 00:06:35,000
נכון? כי אינכם חושבים

124
00:06:35,000 --> 00:06:37,000
על שייקספיר כעל ילד, נכון?

125
00:06:37,000 --> 00:06:40,000
שייקספיר בן 7?
מעולם לא חשבתי על זה. כלומר,

126
00:06:40,000 --> 00:06:42,000
הוא היה מתישהו בן 7.
הוא הרי

127
00:06:42,000 --> 00:06:51,000
למד אנגלית אצל מישהו, נכון?
מטריד, נכון?

128
00:06:51,000 --> 00:07:05,000
"תשתדל יותר!" ואבא שולח אותו למיטה
בלי ארוחת ערב.

129
00:07:05,000 --> 00:07:08,000
אומר לשייקספיר,
"לך עכשיו למיטה,"

130
00:07:08,000 --> 00:07:10,000
לוויליאם שייקספיר.
"תניח מיד את העפרון.

131
00:07:10,000 --> 00:07:18,000
ותפסיק לדבר ככה.
זה מביך את כולם."

132
00:07:18,000 --> 00:07:23,000
[צחוק]

133
00:07:23,000 --> 00:07:26,000
בכל אופן, עברנו מסטרטפורד
ללוס אנג'לס,

134
00:07:26,000 --> 00:07:30,000
בעצם, אני רוצה
לומר מילה על המעבר.

135
00:07:30,000 --> 00:07:33,000
בני לא רצה לבוא.

136
00:07:33,000 --> 00:07:36,000
יש לי שני ילדים.
בני היום בן 21 וביתי בת 16.

137
00:07:36,000 --> 00:07:38,000
הוא לא רצה לבוא ללוס אנג'לס.
היא מצאה חן בעיניו,

138
00:07:38,000 --> 00:07:43,000
אך היתה לו חברה באנגליה.
אהבת חייו, שרה.

139
00:07:43,000 --> 00:07:45,000
הוא הכיר אותה חודש.

140
00:07:45,000 --> 00:07:48,000
דעו לכם שזה כמו
ארבע שנות נישואין,

141
00:07:48,000 --> 00:07:52,000
כי בגיל 16 זה המון זמן.

142
00:07:52,000 --> 00:07:54,000
בכל אופן,
הוא היה עצוב במטוס,

143
00:07:54,000 --> 00:07:56,000
ואמר, "לעולם לא אמצא
בחורה כמו שרה,"

144
00:07:56,000 --> 00:07:58,000
והאמת, זה שימח אותנו מאד,

145
00:07:58,000 --> 00:08:10,000
מפני שהיא היתה
הסיבה העיקרית לכך שעזבנו.

146
00:08:10,000 --> 00:08:13,000
[צחוק]

147
00:08:13,000 --> 00:08:16,000
אך אתה קולט משהו,
כשאתה עובר לאמריקה

148
00:08:16,000 --> 00:08:18,000
ומסתובב בעולם:

149
00:08:18,000 --> 00:08:22,000
בכל מערכת חינוך בעולם
יש אותה היררכיה של נושאים.

150
00:08:22,000 --> 00:08:24,000
בכולן. לא משנה לאן תיסע.

151
00:08:24,000 --> 00:08:26,000
אולי חשבתם אחרת. אך לא.

152
00:08:26,000 --> 00:08:29,000
בראש ניצבות המתמטיקה והשפות,

153
00:08:29,000 --> 00:08:31,000
אחר כך המקצועות ההומניים,
ובתחתית - האמנויות.

154
00:08:31,000 --> 00:08:33,000
בכל מקום עלי-אדמות.

155
00:08:33,000 --> 00:08:36,000
וכמעט בכל מערכת יש גם

156
00:08:36,000 --> 00:08:38,000
היררכיה במקצועות האמנות.

157
00:08:38,000 --> 00:08:40,000
האמנות והמוסיקה זוכים בביה"ס
למעמד גבוה יותר

158
00:08:40,000 --> 00:08:43,000
מאשר דרמה ומחול.
אין מערכת חינוך אחת בעולם

159
00:08:43,000 --> 00:08:45,000
שבה המורים רוקדים כל יום
בפני התלמידים

160
00:08:45,000 --> 00:08:48,000
כפי שמלמדים מתמטיקה. מדוע?

161
00:08:48,000 --> 00:08:50,000
מדוע לא?
לדעתי זה חשוב.

162
00:08:50,000 --> 00:08:53,000
לדעתי המתמטיקה חשובה.
אך כך גם המחול.

163
00:08:53,000 --> 00:08:56,000
ילדים ירקדו כל הזמן
אם ירשו להם. כך גם כולנו.

164
00:08:56,000 --> 00:08:59,000
לכולנו יש גוף, נכון?
החמצתי איזה שיעור?

165
00:08:59,000 --> 00:09:03,000
[צחוק]
באמת. מה שקורה הוא,

166
00:09:03,000 --> 00:09:05,000
שכאשר הילדים גדלים
אנו מתחילים לחנך אותם

167
00:09:05,000 --> 00:09:08,000
בהדרגה מהמתניים כלפי מעלה,
ומתרכזים בראש.

168
00:09:08,000 --> 00:09:10,000
ומעט יותר בצד מסוים.

169
00:09:10,000 --> 00:09:14,000
אם הייתם מבקרים
במערכת החינוך כחייזרים,

170
00:09:14,000 --> 00:09:17,000
ושואלים,
"למה החינוך הציבורי טוב?"

171
00:09:17,000 --> 00:09:19,000
תיאלצו לקבוע--
אם תשפטו לפי התוצרת,

172
00:09:19,000 --> 00:09:21,000
לפי אלה
שבאמת מצליחים שם,

173
00:09:21,000 --> 00:09:23,000
אלה שעושים את כל מה שצריך,

174
00:09:23,000 --> 00:09:26,000
הנחמדים שזוכים
בכל הנקודות, המנצחים--

175
00:09:26,000 --> 00:09:29,000
לדעתי תגיעו למסקנה
שמטרת החינוך הציבורי

176
00:09:29,000 --> 00:09:30,000
בכל העולם

177
00:09:30,000 --> 00:09:34,000
היא לייצר
פרופסורים באוניברסיטה, נכון?

178
00:09:34,000 --> 00:09:36,000
אלה נחשבים הכי טובים.

179
00:09:37,000 --> 00:09:40,000
[צחוק]
אני הייתי כזה. הרי לכם.

180
00:09:40,000 --> 00:09:44,000
אני אוהב פרופסורים של אוניברסיטה,
אבל אתם יודעים,

181
00:09:44,000 --> 00:09:48,000
איננו צריכים לנופף בהם כמופת
לכל הישגי האנושות.

182
00:09:48,000 --> 00:09:50,000
הם רק צורת חיים מסוימת,

183
00:09:50,000 --> 00:09:52,000
רק צורת חיים נוספת.
אך הם די מוזרים,

184
00:09:52,000 --> 00:09:54,000
אני אומר זאת
מתוך חיבה להם.

185
00:09:54,000 --> 00:09:57,000
מנסיוני,
יש משהו מוזר בפרופסורים -

186
00:09:57,000 --> 00:10:00,000
לא כולם-- אבל באופן טיפוסי
הם חיים בתוך הראש.

187
00:10:00,000 --> 00:10:02,000
הם חיים שם למעלה,
מעט יותר בצד מסוים.

188
00:10:02,000 --> 00:10:06,000
במידה מסוימת הם נטולי-גוף,
פשוטו כמשמעו.

189
00:10:06,000 --> 00:10:08,000
הם רואים בגופם

190
00:10:08,000 --> 00:10:17,000
מעין מערכת תובלה
עבור ראשיהם, נכון?

191
00:10:17,000 --> 00:10:24,000
אמצעי להביא את הראש לישיבות.

192
00:10:24,000 --> 00:10:27,000
אגב, אם אתם באמת מחפשים
עדות לחוויות חוץ-גופיות,

193
00:10:27,000 --> 00:10:30,000
זמנו את עצמכם לועידה

194
00:10:30,000 --> 00:10:32,000
של אקדמאים בכירים,

195
00:10:32,000 --> 00:10:35,000
ותקפצו לדיסקוטק בערב הסיום.

196
00:10:35,000 --> 00:10:39,000
[צחוק] תראו שם
גברים ונשים מבוגרים

197
00:10:39,000 --> 00:10:43,000
מתעוותים ללא-שליטה מחוץ לקצב,
מחכים שזה ייגמר

198
00:10:43,000 --> 00:10:47,000
כדי שיוכלו ללכת הביתה
ולכתוב על זה מאמר.

199
00:10:47,000 --> 00:10:53,000
מערכת החינוך שלנו מבוססת
על רעיון היכולת האקדמית.

200
00:10:53,000 --> 00:10:56,000
ויש לכך סיבה.

201
00:10:56,000 --> 00:10:58,000
כל השיטה הומצאה--
בכל העולם

202
00:10:58,000 --> 00:11:00,000
לא היו באמת מערכות חינוך ציבוריות
לפני המאה ה-19.

203
00:11:00,000 --> 00:11:03,000
כולן נוצרו

204
00:11:03,000 --> 00:11:04,000
כדי לענות על דרישות התיעוש.

205
00:11:04,000 --> 00:11:07,000
כך שההיררכיה מעוגנת
בשני רעיונות.

206
00:11:07,000 --> 00:11:11,000
אחד, שהנושאים השימושיים ביותר
לצרכי עבודה

207
00:11:11,000 --> 00:11:13,000
נמצאים בראש הרשימה.
כך שכנראה היטו אתכם בעדינות,

208
00:11:13,000 --> 00:11:15,000
כשהייתם ילדים בבי"ס,
הרחק מהדברים שאהבתם

209
00:11:15,000 --> 00:11:17,000
בנימוק שלא תצליחו

210
00:11:17,000 --> 00:11:20,000
למצוא בתחום הזה עבודה. נכון?

211
00:11:20,000 --> 00:11:22,000
אל תעסוק במוסיקה,
הרי לא תהיה מוסיקאי;

212
00:11:22,000 --> 00:11:24,000
אל תתעסק באמנות,
כי לא תהיה אמן.

213
00:11:25,000 --> 00:11:29,000
ייעוץ מעודן--
אך מוטעה מיסודו. כל העולם

214
00:11:29,000 --> 00:11:30,000
עובר מהפכה.

215
00:11:30,000 --> 00:11:33,000
והתחום השני הוא כישורים אקדמיים,
שממש השתלט

216
00:11:33,000 --> 00:11:34,000
על השקפתנו על האינטליגנציה,

217
00:11:34,000 --> 00:11:37,000
כי האוניברסיטאות מעצבות
את המערכת בדמותן.

218
00:11:37,000 --> 00:11:39,000
אם תחשבו על זה,
כל המערכת

219
00:11:39,000 --> 00:11:41,000
של החינוך הציבורי בעולם
היא חלק מהתהליך

220
00:11:41,000 --> 00:11:43,000
של כניסה לאוניברסיטה.

221
00:11:43,000 --> 00:11:46,000
ועקב כך כשרונות מעולים רבים,
אנשים מבריקים ויצירתיים,

222
00:11:46,000 --> 00:11:48,000
חושבים שהם נטולי-כישורים,

223
00:11:48,000 --> 00:11:50,000
כי הדברים בהם היו טובים בביה"ס

224
00:11:50,000 --> 00:11:54,000
לא זכו להערכה,
או אפילו הוקעו.

225
00:11:54,000 --> 00:11:56,000
ולדעתי איננו יכולים
להרשות לעצמנו להמשיך כך.

226
00:11:56,000 --> 00:11:58,000
ב-30 השנה הבאות, לפי "אונסקו",

227
00:11:58,000 --> 00:12:01,000
יותר אנשים בעולם
יסיימו את לימודיהם

228
00:12:01,000 --> 00:12:03,000
כבוגרי מערכת החינוך
מאשר אי-פעם בהיסטוריה.

229
00:12:03,000 --> 00:12:05,000
יותר אנשים, וזהו שילוב

230
00:12:05,000 --> 00:12:07,000
של כל מה שדיברנו עליו -

231
00:12:07,000 --> 00:12:10,000
הטכנולוגיה והשפעתה
על אופי העבודה, הדמוגרפיה

232
00:12:10,000 --> 00:12:12,000
והתפוצצות האוכלוסין העצומה.

233
00:12:12,000 --> 00:12:15,000
לפתע התארים
אינם שווים דבר. נכון?

234
00:12:15,000 --> 00:12:19,000
כשהייתי סטודנט, אם היה לך תואר,
היתה לך עבודה.

235
00:12:19,000 --> 00:12:22,000
אם לא היתה לך עבודה,
זה כי לא רצית.

236
00:12:22,000 --> 00:12:25,000
והאמת, אני לא רציתי.
[צחוק]

237
00:12:25,000 --> 00:12:30,000
אך כיום, ילדים עם תארים
לעתים קרובות

238
00:12:30,000 --> 00:12:31,000
הולכים הביתה לשחק
משחקי וידאו,

239
00:12:31,000 --> 00:12:34,000
כי אתה צריך אם-איי למשרה
שדרשה פעם רק בי-איי,

240
00:12:34,000 --> 00:12:37,000
ותואר דוקטור לכל השאר.

241
00:12:37,000 --> 00:12:39,000
זהו תהליך של
אינפלציה אקדמית.

242
00:12:39,000 --> 00:12:41,000
והוא מורה על כך
שכל מבנה החינוך

243
00:12:41,000 --> 00:12:43,000
רועד מתחת רגלינו.
אנו זקוקים לשינוי קיצוני

244
00:12:43,000 --> 00:12:44,000
בהשקפתנו על האינטליגנציה.

245
00:12:44,000 --> 00:12:46,000
אנו יודעים אודות האינטליגנציה
שלושה דברים:
.

246
00:12:46,000 --> 00:12:49,000
אחד, היא מגוונת.
אנו חושבים על העולם בכל הדרכים

247
00:12:49,000 --> 00:12:51,000
בהן אנו חווים אותו.
אנו חושבים ויזואלית,

248
00:12:51,000 --> 00:12:54,000
אנו חושבים בצליל,
במושגי התמצאות במרחב.

249
00:12:54,000 --> 00:12:57,000
אנו חושבים במושגים מופשטים,
ואנו חושבים בתנועה.

250
00:12:57,000 --> 00:12:59,000
שנית, האינטליגנציה היא דינמית.

251
00:12:59,000 --> 00:13:02,000
אם מתבוננים באינטראקציות
שמבצע המוח האנושי,

252
00:13:02,000 --> 00:13:05,000
כפי ששמענו אתמול
במספר מצגות,

253
00:13:05,000 --> 00:13:07,000
האינטליגנציה אינטראקטיבית להפליא.

254
00:13:07,000 --> 00:13:10,000
המוח אינו מחולק למדורים.

255
00:13:10,000 --> 00:13:13,000
למעשה, היצירתיות--
שאני מגדיר כתהליך

256
00:13:13,000 --> 00:13:15,000
של היות בעל רעיונות מקוריים
ובעלי-ערך--

257
00:13:15,000 --> 00:13:18,000
מתרחשת הרבה מאד
הודות לאינטראקציה

258
00:13:18,000 --> 00:13:21,000
המתחוללת בין דרכים שונות
של ראיית דברים.

259
00:13:21,000 --> 00:13:23,000
המוח הינו במכוון-- אגב,

260
00:13:23,000 --> 00:13:26,000
יש מעבר עצבי בין שני
חצאי המוח

261
00:13:26,000 --> 00:13:28,000
הקרוי כפיס-המוח.
הוא עבה יותר אצל נשים

262
00:13:28,000 --> 00:13:30,000
אם לשפוט לפי הלן מאתמול, לדעתי

263
00:13:30,000 --> 00:13:34,000
זו אולי הסיבה מדוע
נשים טובות יותר בריבוי-משימות

264
00:13:34,000 --> 00:13:36,000
אתן באמת כאלה, לא?

265
00:13:36,000 --> 00:13:39,000
יש מחקרים רבים על כך.
אך אני יודע מנסיוני האישי,

266
00:13:39,000 --> 00:13:41,000
אם אשתי מבשלת בבית ארוחה--

267
00:13:41,000 --> 00:13:45,000
מה שלא קורה הרבה,
תודה לאל. [צחוק]

268
00:13:45,000 --> 00:13:48,000
היא עושה-- לא, יש דברים
שהיא טובה בהם--

269
00:13:48,000 --> 00:13:50,000
אך אם היא מבשלת,

270
00:13:50,000 --> 00:13:52,000
היא משוחחת בו-זמנית
עם אנשים בטלפון

271
00:13:52,000 --> 00:13:55,000
מדברת עם הילדים,
מסיידת את התקרה,

272
00:13:55,000 --> 00:13:58,000
מבצעת ניתוח לב פתוח.

273
00:13:58,000 --> 00:14:01,000
אם אני מבשל,
הדלת סגורה, הילדים בחוץ,

274
00:14:01,000 --> 00:14:04,000
הטלפון מנותק, ואם היא נכנסת
זה מפריע לי. אני אומר,

275
00:14:04,000 --> 00:14:17,000
"טרי, בבקשה, אני מנסה
לטגן ביצה, בחייך!" [צחוק]

276
00:14:17,000 --> 00:14:19,000
למעשה, אתם מכירים
את הקטע הפילוסופי ההוא,

277
00:14:19,000 --> 00:14:22,000
אם עץ נופל ביער
ואיש אינו שומע,

278
00:14:22,000 --> 00:14:25,000
האם זה קרה?
זוכרים את העץ ההוא?

279
00:14:25,000 --> 00:14:28,000
ראיתי לאחרונה חולצת טי:
"אם גבר מביע את דעתו

280
00:14:28,000 --> 00:14:31,000
ביער, ואין אישה ששומעת אותו,

281
00:14:31,000 --> 00:14:40,000
האם הוא עדיין טועה?"
[צחוק]

282
00:14:40,000 --> 00:14:42,000
והדבר השלישי
בנוגע לאינטליגנציה הוא,

283
00:14:43,000 --> 00:14:45,000
שהיא מובהקת.
אני עובד עכשיו על ספר חדש

284
00:14:45,000 --> 00:14:47,000
בשם "התגלות",
שמבוסס על סדרת ראיונות

285
00:14:47,000 --> 00:14:49,000
עם אנשים שמספרים
איך גילו את כשרונם.

286
00:14:49,000 --> 00:14:51,000
מרתק אותי
איך אנשים הגיעו לכך.

287
00:14:51,000 --> 00:14:54,000
זה החל בעצם
משיחה שהיתה לי

288
00:14:54,000 --> 00:14:56,000
עם אישה נפלאה, שמרבית האנשים

289
00:14:56,000 --> 00:14:58,000
אולי לא שמעו אודותיה.
שמה ג'יליאן לין,

290
00:14:58,000 --> 00:15:00,000
שמעתם עליה?
כמה שמעו. היא כוריאוגרפית

291
00:15:00,000 --> 00:15:02,000
וכולם מכירים את עבודתה.

292
00:15:02,000 --> 00:15:04,000
היא עשתה את "קאטס"
ואת "פנטום האופרה".

293
00:15:04,000 --> 00:15:08,000
היא נהדרת.
הייתי בהנהלת הבלט המלכותי באנגליה,

294
00:15:08,000 --> 00:15:10,000
כמו שאתם רואים.

295
00:15:10,000 --> 00:15:12,000
בכל אופן, סעדנו ביחד יום אחד,
ואני שאלתי,

296
00:15:12,000 --> 00:15:14,000
"ג'יליאן, איך הגעת להיות רקדנית?"
והיא אמרה,

297
00:15:14,000 --> 00:15:16,000
וזה היה מעניין.
כשהיא היתה בביה"ס,

298
00:15:16,000 --> 00:15:19,000
היא היתה חסרת-תקנה,
וביה"ס, בשנות השלושים,

299
00:15:19,000 --> 00:15:21,000
כתב להוריה, "אנו סבורים

300
00:15:21,000 --> 00:15:23,000
שג'יליאן סובלת מליקוי-למידה."
היא לא יכלה להתרכז,

301
00:15:23,000 --> 00:15:25,000
היתה מתנועעת בעצבנות.
לדעתי היום היו אומרים

302
00:15:25,000 --> 00:15:29,000
שיש לה הפרעת-קשב, נכון?
אך אלה היו שנות ה-30,

303
00:15:29,000 --> 00:15:32,000
ואז עוד לא המציאו את זה.

304
00:15:32,000 --> 00:15:35,000
הבעיה הזו לא היתה זמינה.
[צחוק]

305
00:15:35,000 --> 00:15:39,000
אנשים לא ידעו
שאפשר שיהיה להם את זה.

306
00:15:39,000 --> 00:15:43,000
היא הלכה למומחה אחד,
בחדר בעל חיפוי עץ-אלון

307
00:15:43,000 --> 00:15:46,000
חדר מצופה עץ-אלון.
והיא היתה שם עם אימה,

308
00:15:46,000 --> 00:15:49,000
הובילו אותה אל כיסא בקצה,

309
00:15:49,000 --> 00:15:51,000
והיא ישבה 20 דקות
על כפות ידיה,

310
00:15:51,000 --> 00:15:53,000
בעוד האיש הזה
משוחח עם אימה

311
00:15:53,000 --> 00:15:57,000
על כל הבעיות של ג'יליאן בביה"ס.
בסוף--

312
00:15:57,000 --> 00:15:59,000
כי אנשים היו מוטרדים ממצבה,

313
00:15:59,000 --> 00:16:01,000
היא איחרה בהכנת שיעורי הבית וכו'

314
00:16:01,000 --> 00:16:04,000
ילדה בת 8--
בסוף, הרופא ניגש

315
00:16:04,000 --> 00:16:06,000
וישב ליד ג'יליאן ואמר, "ג'יליאן,

316
00:16:06,000 --> 00:16:08,000
הקשבתי לכל הדברים

317
00:16:08,000 --> 00:16:10,000
שאימך סיפרה לי
ואני צריך לדבר איתה ביחידות."

318
00:16:10,000 --> 00:16:13,000
"חכי כאן, תיכף נחזור.
זה לא ייקח הרבה זמן."

319
00:16:13,000 --> 00:16:15,000
והם יצאו והשאירו אותה לבד.

320
00:16:15,000 --> 00:16:17,000
אך בדרך החוצה
הוא הפעיל את הרדיו

321
00:16:17,000 --> 00:16:19,000
שעמד על שולחנו,
וכשהם יצאו מהחדר

322
00:16:19,000 --> 00:16:21,000
הוא אמר לאימה,

323
00:16:21,000 --> 00:16:24,000
"עימדי והתבונני בה."
וברגע שהם יצאו,

324
00:16:24,000 --> 00:16:28,000
כך סיפרה, היא קפצה על רגליה
והתנועעה עם המוסיקה.

325
00:16:28,000 --> 00:16:30,000
הם צפו בה כמה דקות

326
00:16:30,000 --> 00:16:33,000
והוא פנה אל אימה ואמר,

327
00:16:33,000 --> 00:16:37,000
"גברת לין, ג'יליאן אינה חולה.
היא רקדנית.

328
00:16:37,000 --> 00:16:39,000
קחי אותה לבי"ס למחול."

329
00:16:39,000 --> 00:16:41,000
שאלתי, "ומה קרה אז?"
והיא אמרה,

330
00:16:41,000 --> 00:16:44,000
"היא עשתה זאת.
איני יכולה לתאר לך כמה נהדר זה היה.

331
00:16:44,000 --> 00:16:46,000
נכנסנו לחדר והוא היה מלא

332
00:16:46,000 --> 00:16:49,000
באנשים כמוני.
אנשים שלא יכולים לשבת בשקט.

333
00:16:49,000 --> 00:16:52,000
שצריכים להתנועע כדי לחשוב."
להתנועע כדי לחשוב.

334
00:16:52,000 --> 00:16:54,000
הם רקדו בלט, 'טאפ', ג'אז,

335
00:16:54,000 --> 00:16:56,000
מחול מודרני, מחול עכשווי.

336
00:16:56,000 --> 00:16:59,000
לבסוף היא נבחנה
לביה"ס לבלט המלכותי,

337
00:16:59,000 --> 00:17:01,000
ונעשתה סוליסטית.
היתה לה קריירה נפלאה

338
00:17:01,000 --> 00:17:03,000
בבלט המלכותי. היא סיימה

339
00:17:03,000 --> 00:17:05,000
את בי"ס הבלט המלכותי

340
00:17:05,000 --> 00:17:08,000
וייסדה להקה משלה,
להקת המחול של ג'יליאן לין,

341
00:17:08,000 --> 00:17:11,000
פגשה את אנדרו לויד וובר.
היתה אחראית

342
00:17:11,000 --> 00:17:13,000
לכמה מהפקות התיאטרון המוסיקליות

343
00:17:13,000 --> 00:17:18,000
המצליחות ביותר בהיסטוריה,
הסבה עונג למיליונים,

344
00:17:18,000 --> 00:17:21,000
והיא מולטי-מיליונרית.
מישהו אחר

345
00:17:21,000 --> 00:17:25,000
היה אולי רושם לה תרופות
ואומר לה

346
00:17:25,000 --> 00:17:27,000
להירגע.

347
00:17:27,000 --> 00:17:30,000
כעת, לדעתי-- [מחיאות כפיים]
לדעתי, זו תמצית העניין:

348
00:17:30,000 --> 00:17:32,000
אל גור דיבר באחד הערבים

349
00:17:32,000 --> 00:17:35,000
על אקולוגיה,
ועל המהפכה שהחלה רייצ'ל קרסון.

350
00:17:35,000 --> 00:17:39,000
אני מאמין שתקוותנו היחידה לעתיד

351
00:17:39,000 --> 00:17:42,000
היא לאמץ תפיסה חדשה
לגבי האקולוגיה האנושית,

352
00:17:42,000 --> 00:17:46,000
שנתחיל לארגן מחדש
את תפישתנו

353
00:17:46,000 --> 00:17:48,000
לגבי עושרה של היכולת האנושית.

354
00:17:48,000 --> 00:17:52,000
מערכת החינוך שלנו חופרת במוחותינו
כפי שאנחנו

355
00:17:52,000 --> 00:17:54,000
כורים ועושקים את האדמה:
כדי להפיק מצרך מסוים.

356
00:17:54,000 --> 00:17:57,000
ולטווח הארוך, זה לא לטובתנו.

357
00:17:57,000 --> 00:18:00,000
עלינו לשקול מחדש
את עקרונות היסוד

358
00:18:00,000 --> 00:18:02,000
עליהם אנו מחנכים את ילדינו.
יש ציטוט נהדר

359
00:18:02,000 --> 00:18:06,000
מאת ג'ונתן סאלק, שאמר,
"אם כל החרקים ייכחדו

360
00:18:06,000 --> 00:18:09,000
מעל פני האדמה,

361
00:18:09,000 --> 00:18:12,000
ייעלמו תוך 50 שנה
כל החיים עלי-אדמות.

362
00:18:12,000 --> 00:18:15,000
אם כל בני האדם
ייכחדו מן העולם,

363
00:18:15,000 --> 00:18:19,000
תוך 50 שנה
כל צורות החיים ישגשגו."

364
00:18:19,000 --> 00:18:21,000
והוא צודק.

365
00:18:21,000 --> 00:18:24,000
TED מעלה על נס
את מתנת הדמיון האנושי.

366
00:18:24,000 --> 00:18:28,000
דמיון. עלינו לוודא שנשתמש
במתנה זו בחוכמה

367
00:18:28,000 --> 00:18:31,000
ושנסיט ממסלולם כמה מהתסריטים

368
00:18:31,000 --> 00:18:34,000
עליהם שוחחנו. והדרך היחידה

369
00:18:35,000 --> 00:18:38,000
היא לזהות עד כמה
יכולותינו היצירתיות

370
00:18:38,000 --> 00:18:40,000
הן עשירות, ולזהות

371
00:18:40,000 --> 00:18:43,000
בילדינו את התקווה שהם מגלמים.
ומשימתנו היא

372
00:18:43,000 --> 00:18:46,000
לחנכם כאדם שלם,
כך שיוכלו להתמודד עם עתיד זה.

373
00:18:46,000 --> 00:18:49,000
אגב, אנו אולי לא נראה עתיד זה,

374
00:18:49,000 --> 00:18:52,000
אך הם כן. ועלינו לסייע להם

375
00:18:52,000 --> 00:18:54,000
להפיק ממנו משהו.
תודה רבה לכם.