WEBVTT

00:00:01.790 --> 00:00:04.936
בוקר טוב.
מה שלומכם?

00:00:05.696 --> 00:00:07.702
היה נהדר, נכון?

00:00:08.172 --> 00:00:10.660
היה כיף אמיתי.

00:00:10.660 --> 00:00:12.156
למעשה, אני מסתלק מכאן.

00:00:12.156 --> 00:00:15.752
[צחוק]

00:00:17.532 --> 00:00:20.970
היו שלושה נושאים
לכל אורך הכנס,

00:00:21.460 --> 00:00:23.620
שנוגעים למה שאני רוצה
לשוחח עליו.

00:00:23.620 --> 00:00:28.420
הראשון הוא העדות המופלאה
ליצירתיות האנושית

00:00:28.420 --> 00:00:32.240
בכל ההרצאות ששמענו
ואצל כל האנשים כאן.

00:00:32.650 --> 00:00:35.703
- עצם המגוון והמבחר שלהן -

00:00:36.223 --> 00:00:37.516
השני הוא העובדה,

00:00:37.516 --> 00:00:40.510
שזה מעמיד אותנו במצב
שבו אין לנו מושג מה יקרה,

00:00:40.510 --> 00:00:43.000
מבחינת העתיד. שום מושג

00:00:43.000 --> 00:00:45.000
איך הדברים יתפתחו.

NOTE Paragraph

00:00:45.000 --> 00:00:47.150
יש לי עניין בחינוך--

00:00:47.150 --> 00:00:51.000
בעצם, גיליתי שלכל אחד
יש עניין בחינוך.

00:00:51.000 --> 00:00:53.370
נכון? בעיני זה מאד מעניין.

00:00:53.370 --> 00:00:55.500
אם אתה במסיבה,

00:00:55.500 --> 00:00:57.890
ואתה אומר שאתה עובד בחינוך...

00:00:57.900 --> 00:01:00.366
למען האמת,
אינך משתתף במסיבות רבות...


00:01:00.366 --> 00:01:04.552
[צחוק]

00:01:04.552 --> 00:01:07.461
...אם אתה עובד בחינוך.
לא מזמינים אותך.

00:01:07.461 --> 00:01:10.290
[צחוק]

00:01:10.290 --> 00:01:14.000
וגם לא תוזמן שוב,
למרבה הפליאה...

00:01:14.000 --> 00:01:16.000
אך נניח שכן,
ואתה אומר למישהו--

00:01:16.000 --> 00:01:18.000
שואלים אותך,
"במה אתה עוסק?"

00:01:18.000 --> 00:01:19.430
ואתה אומר
שאתה עוסק בחינוך,

00:01:19.460 --> 00:01:22.973
הדם אוזל מפניהם:
"אלוהים, למה אני?

00:01:22.973 --> 00:01:26.046
[צחוק]

00:01:26.046 --> 00:01:30.000
"ועוד בערב החופשי היחיד שלי."
[צחוק]

00:01:30.000 --> 00:01:31.780
אך אם אתה מביע עניין
בחינוך שלהם,

00:01:31.780 --> 00:01:33.600
הם מצמידים אותך לקיר,

00:01:33.600 --> 00:01:36.710
כי זה משהו מהותי ועמוק
אצל אנשים, נכון?

00:01:36.710 --> 00:01:40.600
כמו דת, כסף
ודברים נוספים.

00:01:42.320 --> 00:01:44.810
יש לי עניין רב בחינוך,
וחושבני שלכולנו יש.

00:01:44.810 --> 00:01:46.940
הוא חשוב לנו מאד;

00:01:46.940 --> 00:01:48.860
חלקית, כי החינוך הוא שאמור

00:01:48.860 --> 00:01:52.000
לקחתנו אל העתיד הזה,
שאיננו יכולים להבינו.

00:01:52.000 --> 00:01:55.000
אם חושבים על זה,
הילדים שמתחילים השנה בית-ספר

00:01:55.000 --> 00:01:58.906
יצאו לגימלאות ב-2065.

00:02:00.006 --> 00:02:01.652
לאיש אין מושג -

00:02:01.652 --> 00:02:04.980
למרות כל המומחיות
שהופגנה ב-4 הימים האחרונים--

00:02:04.990 --> 00:02:07.880
איך ייראה העולם
אפילו בעוד 5 שנים,

00:02:07.910 --> 00:02:10.170
ועם זאת אנו אמורים
לחנך אותם לקראת זה.

00:02:10.170 --> 00:02:12.860
כך שאי-היכולת לחזות
היא לדעתי מדהימה.

NOTE Paragraph

00:02:12.900 --> 00:02:14.440
והחלק השלישי הוא

00:02:14.440 --> 00:02:16.700
שבכל מקרה, כולנו מסכימים

00:02:16.700 --> 00:02:21.570
לגבי היכולות הממש-מופלאות
שיש לילדים--

00:02:21.580 --> 00:02:26.210
יכולתם לחדש.
הנה, סרינה היתה נפלאה אמש,

00:02:26.210 --> 00:02:28.400
נכון? רק לראות
למה היא מסוגלת.

00:02:28.400 --> 00:02:33.000
והיא יוצאת-דופן,
אך חושבני שבמובן מסוים,

00:02:33.000 --> 00:02:36.690
היא אינה חריגה כלל כילדה.

00:02:36.690 --> 00:02:39.070
מה שראיתם הוא אדם
בעל יכולת התמסרות מדהימה

00:02:39.070 --> 00:02:40.420
שגילה בעצמו כשרון.

00:02:40.420 --> 00:02:42.950
ומסקנתי היא, שלכל הילדים
יש כשרונות עצומים.

00:02:42.950 --> 00:02:45.930
ואנו מבזבזים אותם,
ודי באכזריות.

00:02:45.940 --> 00:02:48.000
אז אני רוצה לדבר על חינוך

00:02:48.000 --> 00:02:50.660
ואני רוצה לדבר על יצירתיות.
טענתי היא,

00:02:50.660 --> 00:02:55.470
שהיום היצירתיות חשובה בחינוך
בדיוק כידיעת קרוא וכתוב.

00:02:55.470 --> 00:02:58.420
ועלינו להעניק לה אותו מעמד.

00:02:58.430 --> 00:02:59.720
[מחיאות כפיים]

00:02:59.720 --> 00:03:01.264
תודה.

00:03:01.264 --> 00:03:05.478
[מחיאות כפיים]

00:03:05.478 --> 00:03:07.442
זה הכל, אגב.
תודה רבה לכם.

00:03:07.442 --> 00:03:09.704
[צחוק]

00:03:09.704 --> 00:03:11.989
ובכן, נותרו 15 דקות...

00:03:11.989 --> 00:03:14.704
[צחוק]

00:03:14.704 --> 00:03:16.566
ובכן, נולדתי...
סתם...

00:03:16.566 --> 00:03:19.808
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:03:19.808 --> 00:03:22.290
שמעתי לאחרונה סיפור נהדר.
שאני אוהב לספרו,

00:03:22.290 --> 00:03:24.840
על ילדה קטנה בשיעור ציור.

00:03:24.840 --> 00:03:26.640
היא בת שש,
והיא יושבת מאחור ומציירת,

00:03:26.640 --> 00:03:29.000
והמורה אומרת שהילדה הקטנה הזו
כמעט לא מקשיבה,

00:03:29.000 --> 00:03:31.170
ובאותו שיעור-ציור
היא כן הקשיבה.

00:03:31.570 --> 00:03:33.890
המורה הופתעה כל-כך
עד שניגשה אליה ושאלה:

00:03:33.910 --> 00:03:35.750
"מה את מציירת?"

00:03:35.750 --> 00:03:38.730
והילדה ענתה,
"אני מציירת את אלוהים."

00:03:39.340 --> 00:03:42.370
אמרה המורה, "אבל איש
לא יודע איך נראה אלוהים."

00:03:43.020 --> 00:03:44.850
והילדה השיבה,
"בעוד רגע יידעו."

00:03:44.850 --> 00:03:53.450
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:03:56.610 --> 00:03:59.030
כשבני היה בן 4, באנגליה -

00:03:59.300 --> 00:04:03.250
בעצם הוא היה בן 4 בכל מקום,
אם לדבר בכנות... [צחוק]

00:04:03.280 --> 00:04:06.000
...אם לדייק. באותה שנה
הוא היה בן 4 בכל מקום בו היה.

00:04:06.000 --> 00:04:07.780
הוא השתתף בהצגה
על לידת ישו.

00:04:07.780 --> 00:04:09.455
זוכרים את הסיפור?

00:04:10.445 --> 00:04:12.406
לא, זה היה גדול.
סיפור גדול.

00:04:12.406 --> 00:04:16.024
מל גיבסון עשה סרט-המשך.
אולי ראיתם... [צחוק]

00:04:16.024 --> 00:04:17.112
"לידה 2".

00:04:17.292 --> 00:04:21.580
אז ג'יימס שיחק את יוסף,
ואנו נורא התרגשנו.

00:04:21.580 --> 00:04:24.000
ראינו בזה את אחד
התפקידים הראשיים.

00:04:24.000 --> 00:04:26.940
מילאנו את המקום
באוהדים בחולצות טי:

00:04:26.940 --> 00:04:29.570
"ג'יימס רובינסון הוא יוסף!"
[צחוק]

00:04:29.570 --> 00:04:31.210
הוא לא היה צריך לדבר,
אבל אתם מכירים את הקטע

00:04:31.210 --> 00:04:34.000
שבו 3 המלכים נכנסים.
הם באים נושאי מתנות,

00:04:34.000 --> 00:04:35.840
הם מביאים זהב,
לבונה ומור.

00:04:35.840 --> 00:04:37.800
זה קרה באמת.
ישבנו שם,

00:04:37.800 --> 00:04:40.000
ואני חושב
שהתבלבל להם הסדר,

00:04:40.000 --> 00:04:42.000
כי שוחחנו אח"כ
עם הילד ואמרנו,

00:04:42.000 --> 00:04:44.000
"אתה בסדר עם זה?"
והוא ענה, "בטח. מה, זה לא נכון?"

00:04:44.000 --> 00:04:45.370
הם פשוט שינו את הסדר,
זה הכל.

00:04:45.370 --> 00:04:46.910
בכל אופן,
שלושת הילדים נכנסו,

00:04:46.910 --> 00:04:49.850
בני 4, עם מגבות על הראשים,
והניחו את התיבות,

00:04:49.850 --> 00:04:52.640
והילד הראשון אמר,
"אני מביא זהב."

00:04:52.900 --> 00:04:55.650
והשני אמר,
"אני מביא מור."

00:04:55.870 --> 00:04:58.050
והשלישי אמר,
"לבו-נא לך."

00:04:58.050 --> 00:05:07.290
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:05:10.650 --> 00:05:13.000
המכנה המשותף כאן הוא
שילדים לוקחים סיכון.

00:05:13.000 --> 00:05:16.330
אם אינם יודעים, הם ינסו.

00:05:17.210 --> 00:05:19.780
אני צודק?
הם לא חוששים לטעות.

00:05:20.810 --> 00:05:24.000
איני אומר שלטעות זהה
ל-להיות יצירתי.

00:05:24.860 --> 00:05:25.860
מה שאנו כן יודעים הוא,

00:05:25.860 --> 00:05:28.000
שמי שאינו מוכן לטעות,

00:05:28.000 --> 00:05:30.610
לעולם לא ימציא
שום דבר מקורי.

00:05:30.610 --> 00:05:32.666
אם לא מוכנים לטעות.

00:05:33.182 --> 00:05:37.100
וכשהם מתבגרים, רוב הילדים
מאבדים יכולת זו.

00:05:37.100 --> 00:05:39.720
הם מתחילים לחשוש לטעות.

00:05:39.720 --> 00:05:41.370
אגב, כך אנו מנהלים
את החברות שלנו.

00:05:41.370 --> 00:05:43.220
אנו מוקיעים בגלל טעויות.

00:05:43.220 --> 00:05:45.460
וכיום אנו מנהלים
מערכות חינוך לאומיות,

00:05:45.460 --> 00:05:48.710
שבהן הדבר הכי גרוע
הוא לטעות,

00:05:48.710 --> 00:05:54.190
והתוצאה היא שאנו מחנכים אנשים
להתרחק מיכולתם היצירתית.

00:05:54.190 --> 00:05:55.910
פיקאסו אמר פעם,

00:05:55.910 --> 00:05:58.470
שכל הילדים נולדים אמנים.

00:05:58.490 --> 00:06:01.680
הבעיה היא
להישאר אמנים כשגדלים.

00:06:01.690 --> 00:06:02.970
אני מאמין בכך בכל לבי:

00:06:02.970 --> 00:06:05.000
איננו גדלים
ונעשים יותר יצירתיים,

00:06:05.000 --> 00:06:06.800
אלא מתרחקים מכך,

00:06:06.800 --> 00:06:09.320
יותר נכון, מחנכים אותנו
להתרחק מהיצירתיות.

00:06:09.320 --> 00:06:11.170
מדוע זה כך?

NOTE Paragraph

00:06:11.980 --> 00:06:14.930
עד לפני 5 שנים
גרתי בסטרטפורד-און-אבון.

00:06:14.930 --> 00:06:17.130
למעשה, עברנו מסטרטפורד
ללוס אנג'לס.

00:06:17.800 --> 00:06:20.350
אתם ודאי מתארים לעצמכם
איזה מעבר חלק זה היה.

00:06:20.350 --> 00:06:22.000
[צחוק]

00:06:22.000 --> 00:06:23.780
למעשה, גרנו במקום בשם סניטרפילד,

00:06:23.780 --> 00:06:24.920
ממש ליד סטרטפורד,

00:06:24.920 --> 00:06:27.883
ושם נולד אביו של שייקספיר.

00:06:27.893 --> 00:06:30.426
עברה לכם בראש מחשבה פתאומית?
לי כן.

00:06:30.426 --> 00:06:33.000
לא חשבתם
שלשייקספיר היה אבא, נכון?

00:06:33.000 --> 00:06:34.810
נכון? כי אינכם חושבים

00:06:34.810 --> 00:06:36.870
על שייקספיר כעל ילד, נכון?

00:06:36.870 --> 00:06:39.900
שייקספיר בן 7?
מעולם לא חשבתי על זה. כלומר,

00:06:39.900 --> 00:06:41.120
הוא היה מתישהו בן 7.

00:06:41.120 --> 00:06:43.633
הוא ודאי למד אנגלית
אצל מישהו, נכון?

00:06:43.633 --> 00:06:48.922
[צחוק]

00:06:50.652 --> 00:06:52.411
מטריד, נכון?

00:06:52.411 --> 00:06:57.080
[צחוק]

00:06:59.640 --> 00:07:01.520
"תשתדל יותר!"

00:07:01.520 --> 00:07:05.410
[צחוק]

00:07:05.410 --> 00:07:07.162
שולחים אותו למיטה
בלי ארוחת ערב.

00:07:07.162 --> 00:07:09.610
אבא אומר לו: "לך עכשיו למיטה!"
לוויליאם שייקספיר!

00:07:09.610 --> 00:07:11.560
"תניח מיד את העפרון.

00:07:11.560 --> 00:07:13.745
"ותפסיק לדבר ככה!

00:07:13.745 --> 00:07:17.080
[צחוק]

00:07:17.080 --> 00:07:18.926
"זה מאד מבלבל."

00:07:18.926 --> 00:07:23.000
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:07:23.740 --> 00:07:29.010
בכל אופן, עברנו מסטרטפורד
ללוס אנג'לס,

00:07:29.340 --> 00:07:31.250
בעצם, אני רוצה
לומר מילה על המעבר.

00:07:31.250 --> 00:07:33.000
בני לא רצה לבוא.

00:07:33.000 --> 00:07:35.710
יש לי שני ילדים.
בני היום בן 21 ובתי בת 16.

00:07:35.710 --> 00:07:38.260
הוא לא רצה לבוא ללוס אנג'לס.
היא מצאה חן בעיניו,

00:07:38.260 --> 00:07:41.506
אך היתה לו חברה באנגליה.

00:07:41.506 --> 00:07:44.492
אהבת חייו, שרה.

00:07:44.492 --> 00:07:47.440
הוא הכיר אותה רק חודש.
[צחוק]

00:07:47.450 --> 00:07:50.150
דעו לכם שזה כמו
ארבע שנות נישואין,

00:07:50.730 --> 00:07:52.690
כי בגיל 16 זה המון זמן.

00:07:52.690 --> 00:07:54.000
בכל אופן,
הוא היה עצוב במטוס,

00:07:54.000 --> 00:07:56.460
ואמר, "לעולם לא אמצא
בחורה כמו שרה,"

00:07:56.750 --> 00:07:58.886
ולמען האמת, זה שימח אותנו מאד,
כי...

00:07:58.886 --> 00:08:06.342
[צחוק]

00:08:07.212 --> 00:08:10.000
...מפני שהיא היתה
הסיבה העיקרית לכך שעזבנו.

00:08:10.000 --> 00:08:15.430
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:08:16.200 --> 00:08:18.050
אך אתה קולט משהו,
כשאתה עובר לאמריקה

00:08:18.050 --> 00:08:19.310
ומסתובב בעולם:

00:08:19.310 --> 00:08:23.070
בכל מערכת חינוך בעולם
יש אותה היררכיה של נושאים.

00:08:23.070 --> 00:08:26.210
בכולן. לא משנה איפה.
אולי חשבתם שזה אחרת. אך לא.

00:08:26.220 --> 00:08:28.830
בראש ניצבות המתמטיקה והשפות,

00:08:28.830 --> 00:08:30.770
אחר כך המקצועות ההומניים,
ובתחתית - האמנויות.

00:08:30.770 --> 00:08:32.440
בכל מקום עלי-אדמות.

00:08:32.440 --> 00:08:37.370
וכמעט בכל מערכת יש גם
היררכיה במקצועות האמנות.

00:08:37.370 --> 00:08:40.000
האמנות הפלסטית והמוסיקה
זוכות בביה"ס למעמד גבוה יותר

00:08:40.000 --> 00:08:41.680
מאשר הדרמה והמחול.

00:08:41.680 --> 00:08:43.700
אין מערכת חינוך אחת בעולם

00:08:43.700 --> 00:08:45.550
שבה המורים רוקדים כל יום
בפני התלמידים

00:08:45.550 --> 00:08:47.033
באותה רצינות
כפי שהם מלמדים מתמטיקה.

00:08:47.033 --> 00:08:48.386
מדוע?

00:08:48.386 --> 00:08:50.960
מדוע לא?
לדעתי זה חשוב.

00:08:50.960 --> 00:08:53.310
לדעתי המתמטיקה חשובה.
אך כך גם המחול.

00:08:53.310 --> 00:08:55.750
ילדים ירקדו כל הזמן
אם יאפשרו להם. כך גם כולנו.

00:08:55.750 --> 00:08:59.150
לכולנו יש גוף, נכון?
החמצתי איזה שיעור?

00:08:59.150 --> 00:09:01.940
[צחוק]

00:09:02.550 --> 00:09:03.700
למען האמת, מה שקורה הוא,

00:09:03.700 --> 00:09:05.000
שכאשר הילדים גדלים
אנו מתחילים לחנך אותם

00:09:05.000 --> 00:09:07.110
בהדרגה מהמתניים כלפי מעלה,

00:09:07.110 --> 00:09:10.800
ולבסוף מתרכזים בראש,
מעט יותר בצד מסוים.

NOTE Paragraph

00:09:11.820 --> 00:09:14.000
אם הייתם מבקרים
במערכת החינוך כחייזרים,

00:09:14.000 --> 00:09:17.000
ושואלים,
"למה החינוך הציבורי טוב?"

00:09:17.000 --> 00:09:19.470
תיאלצו לקבוע--
אם תשפטו לפי התוצרת,

00:09:19.470 --> 00:09:22.430
לפי אלה שמצליחים
ועושים את כל שצריך,

00:09:22.580 --> 00:09:25.530
הנחמדים שזוכים
בכל הנקודות, המנצחים--

00:09:25.530 --> 00:09:29.380
לדעתי תיאלצו להסיק שכל מטרת
החינוך הציבורי בכל העולם

00:09:29.380 --> 00:09:33.420
היא לייצר
פרופסורים באוניברסיטה, נכון?

00:09:33.420 --> 00:09:34.970
אלה נחשבים הכי טובים.

00:09:34.970 --> 00:09:37.980
אני הייתי כזה. הרי לכם.

00:09:37.980 --> 00:09:40.480
[צחוק]

00:09:41.110 --> 00:09:43.600
אני אוהב פרופסורים של אוניברסיטה,
אבל אתם יודעים,

00:09:43.600 --> 00:09:47.550
איננו צריכים לנופף בהם כמופת
לכל הישגי האנושות.

00:09:47.550 --> 00:09:49.480
הם רק צורת חיים מסוימת,

00:09:50.000 --> 00:09:52.390
רק צורת חיים נוספת.
אך הם די מוזרים,

00:09:52.400 --> 00:09:54.210
אני אומר זאת
מתוך חיבה להם.

00:09:54.380 --> 00:09:56.340
מנסיוני,
יש משהו מוזר בפרופסורים -

00:09:56.340 --> 00:10:00.000
לא כולם-- אבל באופן טיפוסי
הם חיים בתוך הראש.

00:10:00.000 --> 00:10:03.130
הם חיים שם למעלה,
מעט יותר בצד מסוים.

00:10:03.440 --> 00:10:06.230
במידה מסוימת הם נטולי-גוף,
די פשוטו כמשמעו.

00:10:06.230 --> 00:10:08.250
הם רואים בגופם

00:10:08.250 --> 00:10:10.400
מעין מערכת תובלה
עבור ראשיהם.

00:10:10.400 --> 00:10:15.430
[צחוק]

00:10:15.930 --> 00:10:17.190
נכון?

00:10:17.190 --> 00:10:19.630
אמצעי להביא את הראש לישיבות.

00:10:20.100 --> 00:10:23.370
[צחוק]

00:10:24.970 --> 00:10:28.620
אגב, אם אתם באמת מחפשים
עדות לחוויות חוץ-גופיות,

00:10:29.010 --> 00:10:32.340
זמנו את עצמכם לועידה
של אקדמאים בכירים,

00:10:32.340 --> 00:10:35.000
ותקפצו לדיסקוטק בערב הסיום.

00:10:35.000 --> 00:10:39.390
[צחוק] תראו שם
גברים ונשים מבוגרים

00:10:39.390 --> 00:10:43.596
מתעוותים ללא-שליטה מחוץ לקצב,

00:10:45.736 --> 00:10:47.002
מחכים שזה ייגמר,

00:10:47.002 --> 00:10:48.910
כדי שיוכלו להסתלק
ולכתוב על זה מאמר.

NOTE Paragraph

00:10:51.170 --> 00:10:54.500
מערכת החינוך שלנו מבוססת
על רעיון היכולת האקדמית.

00:10:54.870 --> 00:10:56.000
ויש לכך סיבה.

00:10:56.000 --> 00:10:58.160
כל השיטה הומצאה--
בכל העולם

00:10:58.220 --> 00:11:01.940
לא היו באמת מערכות חינוך ציבוריות
לפני המאה ה-19.

00:11:01.980 --> 00:11:04.970
כולן נוצרו כדי לענות
על דרישות התיעוש.

00:11:04.970 --> 00:11:07.540
כך שההיררכיה מעוגנת
בשני רעיונות.

00:11:07.540 --> 00:11:11.000
אחד, שהנושאים השימושיים ביותר
לצרכי עבודה

00:11:11.000 --> 00:11:13.790
נמצאים בראש הרשימה.
כך שכנראה היטו אתכם בעדינות,

00:11:13.800 --> 00:11:16.640
כשהייתם ילדים בבי"ס,
הרחק מהדברים שאהבתם

00:11:16.640 --> 00:11:20.000
בנימוק שלא תצליחו
למצוא בתחום הזה עבודה. נכון?

00:11:20.000 --> 00:11:21.740
"אל תעסוק במוסיקה,
הרי לא תהיה מוסיקאי;"

00:11:21.740 --> 00:11:23.820
"אל תתעסק באמנות,
כי לא תהיה אמן."

00:11:24.230 --> 00:11:28.060
ייעוץ מעודן,
אך כיום, מוטעה מיסודו.

00:11:28.060 --> 00:11:30.230
כל העולם עובר מהפכה.

00:11:30.230 --> 00:11:32.300
והתחום השני הוא כישורים אקדמיים,

00:11:32.300 --> 00:11:34.350
שממש השתלט
על השקפתנו על האינטליגנציה,

00:11:34.350 --> 00:11:37.640
כי האוניברסיטאות מעצבות
את המערכת בדמותן.

00:11:37.770 --> 00:11:38.710
אם תחשבו על זה,

00:11:38.710 --> 00:11:40.470
כל מערכת החינוך הציבורי בעולם

00:11:40.470 --> 00:11:43.240
היא חלק מהתהליך
של כניסה לאוניברסיטה.

00:11:43.710 --> 00:11:47.150
ועקב כך כשרונות מעולים רבים,
אנשים מבריקים ויצירתיים,

00:11:47.150 --> 00:11:48.890
חושבים שהם נטולי-כישורים,

00:11:48.900 --> 00:11:50.630
כי הדברים בהם היו טובים בביה"ס

00:11:50.630 --> 00:11:53.410
לא זכו להערכה,
או אפילו הוקעו.

00:11:53.410 --> 00:11:55.750
ולדעתי איננו יכולים
להרשות לעצמנו להמשיך כך.

NOTE Paragraph

00:11:55.750 --> 00:11:58.000
ב-30 השנה הבאות, לפי 'אונסק"ו',

00:11:58.000 --> 00:11:59.530
יותר אנשים בעולם

00:11:59.530 --> 00:12:03.390
יסיימו כבוגרים את מערכת החינוך
מאשר אי-פעם בהיסטוריה.

00:12:03.390 --> 00:12:06.400
יותר אנשים, וזהו שילוב
של כל מה שדיברנו עליו -

00:12:06.400 --> 00:12:08.690
הטכנולוגיה והשפעתה
על אופי העבודה,

00:12:08.690 --> 00:12:12.000
הדמוגרפיה והתפוצצות האוכלוסין העצומה.

00:12:12.000 --> 00:12:16.110
לפתע התארים
אינם שווים דבר. נכון?

00:12:16.700 --> 00:12:19.890
כשהייתי סטודנט, אם היה לך תואר,
היתה לך עבודה.

00:12:19.890 --> 00:12:22.290
אם לא היתה לך עבודה,
זה כי לא רצית.

00:12:22.290 --> 00:12:25.000
והאמת, אני לא רציתי.
[צחוק]

00:12:25.000 --> 00:12:29.300
אך כיום, ילדים עם תארים
לעתים קרובות

00:12:29.300 --> 00:12:31.850
הולכים הביתה לשחק
משחקי וידאו,

00:12:32.120 --> 00:12:34.960
כי אתה צריך אם-איי למשרה
שדרשה פעם רק בי-איי,

00:12:34.960 --> 00:12:37.000
ותואר דוקטור לכל השאר.

00:12:37.000 --> 00:12:39.000
זהו תהליך של
אינפלציה אקדמית.

00:12:39.000 --> 00:12:40.650
והוא מורה על כך
שכל מבנה החינוך

00:12:40.650 --> 00:12:41.970
משתנה מתחת לרגלינו.

00:12:41.970 --> 00:12:44.000
אנו זקוקים לשינוי קיצוני
בהשקפתנו על האינטליגנציה.

NOTE Paragraph

00:12:44.290 --> 00:12:46.040
אנו יודעים אודות האינטליגנציה
שלושה דברים:
.

00:12:46.040 --> 00:12:49.150
אחד, היא מגוונת.
אנו חושבים על העולם בכל הדרכים

00:12:49.150 --> 00:12:51.000
בהן אנו חווים אותו.
אנו חושבים ויזואלית,

00:12:51.000 --> 00:12:53.570
אנו חושבים בצליל,
במושגי התמצאות במרחב.

00:12:53.570 --> 00:12:56.070
אנו חושבים במושגים מופשטים,
ואנו חושבים בתנועה.

00:12:56.310 --> 00:12:59.000
שנית, האינטליגנציה היא דינמית.

00:12:59.620 --> 00:13:01.890
אם מתבוננים באינטראקציות
שמבצע המוח האנושי,

00:13:01.890 --> 00:13:04.640
כפי ששמענו אתמול
במספר הרצאות,

00:13:04.640 --> 00:13:07.210
האינטליגנציה אינטראקטיבית להפליא.

00:13:07.210 --> 00:13:10.000
המוח אינו מחולק למדורים.

00:13:10.000 --> 00:13:12.500
למעשה, היצירתיות--
שאני מגדיר כתהליך

00:13:12.500 --> 00:13:15.000
של העלאת רעיונות מקוריים
ובעלי-ערך,

00:13:15.000 --> 00:13:18.000
מתרחשת הרבה יותר
הודות ליחסי הגומלין

00:13:18.000 --> 00:13:21.000
שבין דרכים שונות של ראיית דברים.

NOTE Paragraph

00:13:21.850 --> 00:13:23.900
המוח הינו במכוון-- אגב,

00:13:23.900 --> 00:13:26.000
יש מעבר עצבי בין שני
חצאי המוח

00:13:26.000 --> 00:13:28.290
הקרוי כפיס-המוח.
הוא עבה יותר אצל נשים

00:13:29.230 --> 00:13:31.330
אם לשפוט לפי הלן מאתמול, לדעתי

00:13:31.330 --> 00:13:34.000
זו אולי הסיבה מדוע
נשים טובות יותר בריבוי-משימות

00:13:34.000 --> 00:13:36.110
אתן באמת כאלה, לא?

00:13:36.110 --> 00:13:39.320
יש מחקרים רבים על כך.
אך אני יודע מנסיוני האישי,

00:13:39.320 --> 00:13:41.360
אם אשתי מבשלת בבית ארוחה--

00:13:41.360 --> 00:13:43.203
מה שלא קורה הרבה,

00:13:43.963 --> 00:13:45.148
תודה לאל.

00:13:45.148 --> 00:13:47.703
[צחוק]

00:13:47.703 --> 00:13:49.270
לא, יש דברים שהיא טובה בהם,

00:13:49.290 --> 00:13:50.630
אך אם היא מבשלת,

00:13:50.630 --> 00:13:52.000
היא משוחחת בו-זמנית
עם אנשים בטלפון,

00:13:52.000 --> 00:13:54.000
מדברת עם הילדים,
מסיידת את התקרה,

00:13:54.000 --> 00:13:55.510
[צחוק]

00:13:55.510 --> 00:13:58.000
מבצעת ניתוח לב פתוח.

00:13:58.000 --> 00:14:01.000
אם אני מבשל,
הדלת סגורה, הילדים בחוץ,

00:14:01.000 --> 00:14:04.550
הטלפון מנותק, ואם היא נכנסת
זה מפריע לי. אני אומר,

00:14:04.560 --> 00:14:07.363
"טרי, בבקשה, אני מנסה
לטגן ביצה, בחייך!"

00:14:07.363 --> 00:14:12.432
[צחוק]

00:14:14.232 --> 00:14:15.941
"תעזבי אותי בשקט!"

00:14:17.041 --> 00:14:19.740
למעשה, אתם מכירים
את הקטע הפילוסופי ההוא,

00:14:19.740 --> 00:14:21.860
אם עץ נופל ביער
ואיש אינו שומע,

00:14:21.860 --> 00:14:24.550
האם זה קרה?
זוכרים את העץ ההוא?

00:14:24.550 --> 00:14:26.700
ראיתי לאחרונה חולצת טי נהדרת
שעליה כתוב:

00:14:27.200 --> 00:14:30.920
"אם גבר מביע את דעתו ביער
ואין אישה ששומעת אותו,

00:14:30.920 --> 00:14:33.063
"האם הוא עדיין טועה?"

00:14:33.063 --> 00:14:38.306
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:14:40.056 --> 00:14:42.050
והדבר השלישי
בנוגע לאינטליגנציה הוא,

00:14:42.050 --> 00:14:43.780
שהיא מובהקת.

00:14:44.180 --> 00:14:45.900
אני עובד עכשיו על ספר חדש
בשם "התגלות",

00:14:45.900 --> 00:14:48.440
שמבוסס על סדרת ראיונות,
עם אנשים שמספרים

00:14:48.440 --> 00:14:50.110
איך גילו את כשרונם.

00:14:50.320 --> 00:14:52.460
מרתק אותי
איך אנשים הגיעו לכך.

00:14:52.700 --> 00:14:55.420
זה החל בעצם משיחה
שהיתה לי עם אישה נפלאה,

00:14:55.420 --> 00:14:56.706
שמרבית האנשים אולי לא שמעו אודותיה,

00:14:56.706 --> 00:14:58.882
ג'יליאן לין, שמעתם עליה?

00:14:59.192 --> 00:15:00.820
כמה שמעו. היא כוריאוגרפית

00:15:00.820 --> 00:15:02.000
וכולם מכירים את עבודתה.

00:15:02.000 --> 00:15:04.610
היא עשתה את "קאטס"
ואת "פנטום האופרה".

00:15:04.610 --> 00:15:07.840
היא נהדרת.
הייתי בהנהלת הבלט המלכותי באנגליה,

00:15:07.840 --> 00:15:10.600
כמו שאתם רואים.
[צחוק]

00:15:10.930 --> 00:15:12.300
סעדנו ביחד יום אחד,
ושאלתי אותה:

00:15:12.300 --> 00:15:14.300
"איך הגעת להיות רקדנית?"
והיא אמרה,

00:15:14.300 --> 00:15:15.840
וזה מעניין.
כשהיא היתה בביה"ס,

00:15:15.840 --> 00:15:17.286
היא היתה חסרת-תקנה,

00:15:18.052 --> 00:15:20.520
וביה"ס, בשנות השלושים,
כתב להוריה:

00:15:20.520 --> 00:15:22.463
"לדעתנו ג'יליאן סובלת מליקוי-למידה."

00:15:22.483 --> 00:15:24.106
היא לא יכלה להתרכז,
היתה מתנועעת בעצבנות.

00:15:24.106 --> 00:15:27.550
לדעתי היום היו אומרים
שיש לה הפרעת-קשב, נכון?

00:15:28.270 --> 00:15:32.380
אך אלה היו שנות ה-30,
ועוד לא המציאו את זה.

00:15:32.380 --> 00:15:34.873
הבעיה הזו לא היתה זמינה.

00:15:34.873 --> 00:15:37.606
[צחוק]

00:15:37.606 --> 00:15:39.904
אנשים לא ידעו שאפשר
שיהיה להם את זה.

00:15:39.904 --> 00:15:42.652
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:15:42.652 --> 00:15:46.240
היא הלכה למומחה אחד,

00:15:46.690 --> 00:15:49.790
בחדר מצופה עץ-אלון.
והיא היתה שם עם אימה,

00:15:49.790 --> 00:15:52.430
הושיבו אותה על כיסא בקצה,

00:15:52.430 --> 00:15:53.930
והיא ישבה 20 דקות
על כפות ידיה,

00:15:53.930 --> 00:15:55.210
בעוד האיש הזה
משוחח עם אימה

00:15:55.210 --> 00:15:57.493
על כל הבעיות של ג'יליאן בביה"ס.

00:15:57.493 --> 00:15:58.226
בסוף --

00:15:58.306 --> 00:16:01.760
כי אנשים היו מוטרדים ממצבה,
היא איחרה בהכנת שיעורי הבית וכו'

00:16:01.760 --> 00:16:02.830
ילדה בת 8--

00:16:02.840 --> 00:16:06.370
בסוף, הרופא ניגש,
ישב ליד ג'יליאן ואמר:

00:16:06.370 --> 00:16:08.516
"ג'יליאן, הקשבתי לכל הדברים
שאימך סיפרה לי,

00:16:08.516 --> 00:16:10.590
"ואני צריך לדבר איתה ביחידות."

00:16:10.790 --> 00:16:13.800
"חכי כאן, תיכף נחזור.
זה לא ייקח הרבה זמן."

00:16:13.800 --> 00:16:16.050
והם יצאו והשאירו אותה לבד.

00:16:16.050 --> 00:16:17.780
אך בדרך החוצה
הוא הפעיל את הרדיו

00:16:17.780 --> 00:16:19.580
שעמד על שולחנו,

00:16:20.130 --> 00:16:22.020
וכשהם יצאו מהחדר,
הוא אמר לאימה:

00:16:22.020 --> 00:16:25.890
"עימדי והתסתכלי בה."
וברגע שהם יצאו,

00:16:25.890 --> 00:16:29.340
כך סיפרה, היא קפצה על רגליה
והתנועעה עם המוסיקה.

00:16:29.760 --> 00:16:32.720
הם צפו בה כמה דקות,
והוא פנה אל אימה ואמר:

00:16:32.720 --> 00:16:37.250
"גברת לין, ג'יליאן אינה חולה.
היא רקדנית.

00:16:37.860 --> 00:16:39.500
"קחי אותה לבי"ס למחול."

NOTE Paragraph

00:16:39.500 --> 00:16:41.190
שאלתי, "ומה קרה אז?"
והיא אמרה:

00:16:41.190 --> 00:16:42.213
"זה מה שהיא עשתה.

00:16:42.213 --> 00:16:43.846
"איני יכולה לתאר לך
כמה נהדר זה היה.

00:16:43.846 --> 00:16:46.330
"נכנסנו לחדר מלא באנשים כמוני.

00:16:46.350 --> 00:16:49.000
"אנשים שלא יכולים לשבת בשקט.

00:16:49.000 --> 00:16:51.696
"שצריכים להתנועע כדי לחשוב."

00:16:51.696 --> 00:16:53.572
שצריכים להתנועע כדי לחשוב.

00:16:53.752 --> 00:16:56.040
הם רקדו בלט, 'טאפ', ג'אז,

00:16:56.040 --> 00:16:57.420
מחול מודרני, מחול עכשווי.

00:16:57.420 --> 00:16:59.650
לבסוף היא נבחנה
לביה"ס לבלט המלכותי,

00:16:59.860 --> 00:17:02.370
ונעשתה סוליסטית.
היתה לה קריירה נפלאה בבלט המלכותי.

00:17:02.650 --> 00:17:04.820
היא סיימה את
בי"ס הבלט המלכותי

00:17:04.820 --> 00:17:08.000
וייסדה להקה משלה,
"להקת המחול של ג'יליאן לין",

00:17:08.000 --> 00:17:09.150
פגשה את אנדרו לויד וובר.

00:17:09.150 --> 00:17:11.080
היתה אחראית לכמה
מהפקות התיאטרון המוסיקליות

00:17:11.080 --> 00:17:13.696
המצליחות ביותר בהיסטוריה,
הסבה עונג למיליונים,

00:17:13.696 --> 00:17:15.384
והיא מולטי-מיליונרית.

00:17:15.600 --> 00:17:19.600
מישהו אחר היה אולי
רושם לה תרופות ואומר לה להירגע.

NOTE Paragraph

00:17:20.440 --> 00:17:22.093
לדעתי...

00:17:22.093 --> 00:17:27.496
[מחיאות כפיים]

00:17:27.996 --> 00:17:31.780
לדעתי, זו תמצית העניין:
אל גור דיבר באחד הערבים

00:17:31.820 --> 00:17:36.250
על אקולוגיה,
ועל המהפכה שהחלה רייצ'ל קרסון.

00:17:36.780 --> 00:17:39.000
אני מאמין שתקוותנו היחידה לעתיד

00:17:39.000 --> 00:17:42.880
היא לאמץ תפיסה חדשה
לגבי האקולוגיה האנושית,

00:17:42.960 --> 00:17:45.650
שבה נתחיל לארגן מחדש
את האופן בו אנו תופשים

00:17:45.670 --> 00:17:47.820
את עושרה של היכולת האנושית.

00:17:48.000 --> 00:17:51.550
מערכת החינוך שלנו
חפרה עד כה במוחותינו

00:17:51.550 --> 00:17:53.666
כפי שאנו כורים ועושקים את
כדור הארץ:

00:17:53.666 --> 00:17:55.332
כדי להפיק מצרך מסוים.

00:17:55.332 --> 00:17:57.840
ולטווח הארוך, זה לא לטובתנו.

00:17:57.840 --> 00:17:59.760
עלינו לשקול מחדש
את עקרונות היסוד

00:17:59.760 --> 00:18:02.000
עליהם אנו מחנכים את ילדינו.

00:18:02.000 --> 00:18:04.290
יש ציטוט נהדר
מאת ג'ונה סאלק, שאמר,

00:18:04.780 --> 00:18:09.000
"אם כל החרקים ייכחדו
מעל פני האדמה,

00:18:09.000 --> 00:18:12.750
"ייעלמו תוך 50 שנה
כל החיים עלי-אדמות.

00:18:13.270 --> 00:18:16.550
"אם כל בני האדם
ייכחדו מן העולם,

00:18:16.570 --> 00:18:20.040
"תוך 50 שנה
כל צורות החיים ישגשגו."

00:18:20.370 --> 00:18:21.700
והוא צודק.

NOTE Paragraph

00:18:22.160 --> 00:18:26.230
TED מעלה על נס
את מתנת הדמיון האנושי.

00:18:26.230 --> 00:18:30.390
עלינו להקפיד להשתמש
במתנה זו בחוכמה

00:18:30.410 --> 00:18:33.990
ולהסיט ממסלולם כמה מהתסריטים
עליהם שוחחנו.

00:18:33.990 --> 00:18:35.580
והדרך היחידה לכך היא,

00:18:35.580 --> 00:18:39.530
לזהות את העושר האמיתי
של יכולותינו היצירתיות,

00:18:39.540 --> 00:18:42.670
ולזהות בילדינו את התקווה
שהם מגלמים.

00:18:42.670 --> 00:18:46.480
ומשימתנו היא לחנכם כאדם שלם,
כך שיוכלו להתמודד עם עתיד זה.

00:18:46.480 --> 00:18:49.150
אגב, אנו אולי לא נזכה
לראות עתיד זה,

00:18:49.160 --> 00:18:52.000
אך הם כן.
ותפקידנו הוא לסייע להם

00:18:52.000 --> 00:18:54.590
להפיק ממנו משהו.
תודה רבה לכם.

00:18:54.590 --> 00:19:07.200
[מחיאות כפיים]