1
00:00:00,000 --> 00:00:07,000
בוקר טוב. מה שלומכם? היה נהדר, נכון?

2
00:00:07,000 --> 00:00:11,000
היה כיף אמיתי.

3
00:00:11,000 --> 00:00:15,000
למעשה, אני מסתלק מכאן. [צחוק]

4
00:00:15,000 --> 00:00:19,000
היו שלושה נושאים,

5
00:00:19,000 --> 00:00:23,000
לכל אורך הכינוס, שנוגעים

6
00:00:23,000 --> 00:00:25,000
למה שאני רוצה לשוחח עליו.

7
00:00:25,000 --> 00:00:29,000
אחד הוא העדות המופלאה ליצירתיות האנושית

8
00:00:29,000 --> 00:00:32,000
בכל המצגות שראינו

9
00:00:32,000 --> 00:00:35,000
ואצל כל האנשים כאן. עצם המגוון

10
00:00:35,000 --> 00:00:38,000
והמבחר שלהן. השני הוא

11
00:00:38,000 --> 00:00:41,000
שזה שם אותנו במצב בו איננו יודעים מה עומד להתרחש,

12
00:00:41,000 --> 00:00:43,000
מבחינת העתיד. שום מושג

13
00:00:43,000 --> 00:00:45,000
מה יהיו פני הדברים.

14
00:00:45,000 --> 00:00:48,000
יש לי עניין בחינוך -

15
00:00:48,000 --> 00:00:51,000
בעצם, גיליתי שלכל אחד יש עניין בחינוך.

16
00:00:51,000 --> 00:00:53,000
נכון? בעיני זה מאד מעניין.

17
00:00:53,000 --> 00:00:56,000
אם אתה במסיבה ואתה אומר

18
00:00:56,000 --> 00:00:59,000
שאתה עובד בחינוך...למעשה, האמת היא -

19
00:00:59,000 --> 00:01:06,000
שאינך משתתף במסיבות רבות, אם אתה עובד בחינוך.

20
00:01:06,000 --> 00:01:09,000
[צחוק] לא מזמינים אותך.

21
00:01:09,000 --> 00:01:14,000
וגם לא תוזמן שוב. זה מוזר בעיני.

22
00:01:14,000 --> 00:01:16,000
...אך נניח שכן, ואתה אומר למישהו...

23
00:01:16,000 --> 00:01:18,000
שואלים אותך, "במה אתה עוסק?"

24
00:01:18,000 --> 00:01:20,000
ואתה אומר שאתה עוסק בחינוך,

25
00:01:20,000 --> 00:01:24,000
אתה רואה שהדם אוזל מפניהם, כאילו, "אלוהים,

26
00:01:24,000 --> 00:01:30,000
מדוע אני? ועוד בערב החופשי שלי השבוע." [צחוק]

27
00:01:30,000 --> 00:01:32,000
אך אם אתה מביע עניין בחינוך שלהם,

28
00:01:32,000 --> 00:01:34,000
הם מצמידים אותך לקיר. כי זה דבר

29
00:01:34,000 --> 00:01:37,000
מהותי ועמוק אצל אנשים, נכון?

30
00:01:37,000 --> 00:01:40,000
כמו דת, כסף ודברים נוספים.

31
00:01:40,000 --> 00:01:44,000
יש לי עניין רב בחינוך, וחושבני שכך כולנו.

32
00:01:44,000 --> 00:01:46,000
יש לנו בו עניין עצום ואיכפתי,

33
00:01:46,000 --> 00:01:49,000
חלקית, כי החינוך הוא שאמור

34
00:01:49,000 --> 00:01:52,000
לקחתנו אל העתיד הזה, שאיננו יכולים להבינו.

35
00:01:52,000 --> 00:01:55,000
אם חושבים על זה, הילדים שמתחילים השנה בית ספר

36
00:01:55,000 --> 00:02:01,000
יצאו לגימלאות ב-2065. לאיש אין מושג -

37
00:02:01,000 --> 00:02:04,000
למרות כל המומחיות שהופגנה ב-4 הימים האחרונים -

38
00:02:04,000 --> 00:02:06,000
איך ייראה העולם

39
00:02:06,000 --> 00:02:08,000
בתוך 5 שנים. ועם זאת אנו אמורים

40
00:02:08,000 --> 00:02:11,000
לחנך אותם לקראת זה. כך שאי-היכולת לחזות,

41
00:02:11,000 --> 00:02:13,000
היא לדעתי מדהימה.

42
00:02:13,000 --> 00:02:15,000
והחלק השלישי הוא

43
00:02:15,000 --> 00:02:20,000
שבכל מקרה, כולנו מסכימים לגבי

44
00:02:20,000 --> 00:02:23,000
היכולות הממש-מופלאות שיש לילדים -

45
00:02:23,000 --> 00:02:25,000
יכולתם לחדש. כוונתי, סירינה היתה נפלאה אמש,

46
00:02:25,000 --> 00:02:28,000
נכון? רק לראות למה היא מסוגלת.

47
00:02:28,000 --> 00:02:33,000
והיא יוצאת-דופן, אך חושבני שבמובן מסוים,

48
00:02:33,000 --> 00:02:36,000
היא אינה חריגה כלל כילדה.

49
00:02:36,000 --> 00:02:39,000
מה שראיתם זה אדם בעל יכולת התמסרות מדהימה

50
00:02:39,000 --> 00:02:41,000
שגילה כשרון. ומסקנתי היא

51
00:02:41,000 --> 00:02:43,000
שלכל הילדים יש כשרונות עצומים.

52
00:02:43,000 --> 00:02:45,000
ואנו מבזבזים אותם, ודי באכזריות.

53
00:02:45,000 --> 00:02:48,000
אז אני רוצה לדבר על חינוך

54
00:02:48,000 --> 00:02:51,000
ואני רוצה לדבר על יצירתיות. טענתי היא

55
00:02:51,000 --> 00:02:54,000
שהיום היצירתיות חשובה בחינוך בדיוק כידיעת קרוא וכתוב.

56
00:02:54,000 --> 00:02:58,000
ועלינו להעניק לה אותו מעמד.

57
00:02:58,000 --> 00:03:06,000
[מחיאות כפיים] תודה. זה הכל, אגב.

58
00:03:06,000 --> 00:03:10,000
תודה רבה לכם. [צחוק] ובכן, נותרו 15 דקות.

59
00:03:10,000 --> 00:03:17,000
ובכן, נולדתי... סתם. [צחוק]

60
00:03:17,000 --> 00:03:21,000
שמעתי לאחרונה סיפור נהדר. אני אוהב לספרו -

61
00:03:21,000 --> 00:03:25,000
על ילדה קטנה בשיעור ציור.

62
00:03:25,000 --> 00:03:27,000
היא בת שש, ויושבת מאחור ומציירת,

63
00:03:27,000 --> 00:03:29,000
והמורה אומרת שהילדה הקטנה הזו כמעט לא מקשיבה,

64
00:03:29,000 --> 00:03:33,000
ובאותו שיעור-ציור היא כן הקשיבה.

65
00:03:33,000 --> 00:03:35,000
המורה נדהמה כל כך עד שניגשה אליה

66
00:03:35,000 --> 00:03:38,000
ושאלה, "מה את מציירת?"

67
00:03:38,000 --> 00:03:41,000
והילדה ענתה, "אני מציירת את אלוהים."

68
00:03:41,000 --> 00:03:44,000
אמרה המורה, "אבל איש לא יודע איך נראה אלוהים."

69
00:03:44,000 --> 00:03:51,000
והילדה השיבה, "בעוד רגע יידעו."

70
00:03:51,000 --> 00:03:52,000
[צחוק]

71
00:03:52,000 --> 00:03:57,000
כשבני היה בן 4, באנגליה -

72
00:03:57,000 --> 00:04:00,000
בעצם הוא היה בן 4 בכל מקום, אם לדבר בכנות. [צחוק]

73
00:04:00,000 --> 00:04:06,000
אם לדייק, באותה שנה הוא היה בן 4 בכל מקום אליו הלך.

74
00:04:06,000 --> 00:04:08,000
הוא השתתף בהצגה על לידת ישו.

75
00:04:08,000 --> 00:04:11,000
זוכרים את הסיפור? לא, זה היה גדול.

76
00:04:11,000 --> 00:04:14,000
סיפור גדול. מל גיבסון עשה סרט המשך.

77
00:04:14,000 --> 00:04:19,000
אולי ראיתם: "לידה 2". אז ג'יימס שיחק את יוסף,

78
00:04:19,000 --> 00:04:22,000
ואנו נורא התרגשנו.

79
00:04:22,000 --> 00:04:24,000
ראינו בזה אחד התפקידים הראשיים.

80
00:04:24,000 --> 00:04:26,000
מילאנו את המקום באוהדים בחולצות טי:

81
00:04:26,000 --> 00:04:29,000
"ג'יימס רובינסון הוא יוסף!" [צחוק]

82
00:04:29,000 --> 00:04:31,000
הוא לא היה צריך לדבר, אבל אתם מכירים את הקטע

83
00:04:31,000 --> 00:04:34,000
שבו 3 המלכים נכנסים. הם באים נושאי מתנות,

84
00:04:34,000 --> 00:04:36,000
הם מביאים זהב, לבונה ומור.

85
00:04:36,000 --> 00:04:38,000
זה קרה באמת. ישבנו שם

86
00:04:38,000 --> 00:04:40,000
ואני חושב שהתבלבל להם הסדר,

87
00:04:40,000 --> 00:04:42,000
כי שוחחנו אח"כ עם הילד הקטן ואמרנו,

88
00:04:42,000 --> 00:04:44,000
"אתה בסדר עם זה?" והוא ענה, "בטח. למה, זה לא נכון?"

89
00:04:44,000 --> 00:04:46,000
הם פשוט שינו את הסדר, זה הכל.

90
00:04:46,000 --> 00:04:47,000
בכל אופן, שלושת הילדים נכנסו,

91
00:04:47,000 --> 00:04:49,000
בני 4, עם מגבות על הראשים,

92
00:04:49,000 --> 00:04:52,000
והניחו את התיבות,

93
00:04:52,000 --> 00:04:54,000
והילד הראשון אמר, "אני מביא זהב."

94
00:04:54,000 --> 00:04:57,000
והשני אמר, "אני מביא מור."

95
00:04:57,000 --> 00:05:11,000
והשלישי אמר, "לבו-נא לך." [צחוק]

96
00:05:11,000 --> 00:05:13,000
המכנה המשותף כאן הוא שילדים לוקחים סיכון.

97
00:05:13,000 --> 00:05:16,000
אם אינם יודעים, הם ינסו.

98
00:05:16,000 --> 00:05:19,000
אני צודק? הם לא חוששים לטעות.

99
00:05:19,000 --> 00:05:24,000
איני אומר שלטעות זהה ל-להיות יצירתי.

100
00:05:24,000 --> 00:05:25,000
מה שאנו כן יודעים הוא,

101
00:05:25,000 --> 00:05:28,000
שאם אינכם מוכנים לטעות,

102
00:05:28,000 --> 00:05:31,000
לעולם לא תמציאו שום דבר מקורי.

103
00:05:31,000 --> 00:05:34,000
אם אינכם מוכנים לטעות. וכשהם מתבגרים,

104
00:05:34,000 --> 00:05:36,000
רוב הילדים מאבדים יכולת זו.

105
00:05:36,000 --> 00:05:39,000
הם מתחילים לחשוש לטעות.

106
00:05:39,000 --> 00:05:41,000
אגב, כך אנו מנהלים את החברות שלנו.

107
00:05:41,000 --> 00:05:44,000
אנו מוקיעים בגלל טעויות. וכיום אנו מנהלים

108
00:05:44,000 --> 00:05:47,000
מערכות חינוך לאומיות שבהן

109
00:05:47,000 --> 00:05:50,000
טעויות הן הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות.

110
00:05:50,000 --> 00:05:53,000
והתוצאה היא שאנו מחנכים אנשים להתרחק

111
00:05:53,000 --> 00:05:56,000
מיכולתם היצירתית. פיקאסו אמר פעם,

112
00:05:56,000 --> 00:05:59,000
שכל הילדים נולדים אמנים. הבעיה היא,

113
00:05:59,000 --> 00:06:03,000
להישאר אמנים כשגדלים. אני מאמין בכך בלהט:

114
00:06:03,000 --> 00:06:05,000
איננו גדלים ונעשים יצירתיים,

115
00:06:05,000 --> 00:06:08,000
אלא מתרחקים מכך. נכון יותר, אנו מתחנכים

116
00:06:08,000 --> 00:06:10,000
להתרחק מהיצירתיות. מדוע זה כך?

117
00:06:10,000 --> 00:06:14,000
עד לפני 5 שנים גרתי בסטרטפורד-און-אבון.

118
00:06:14,000 --> 00:06:16,000
למעשה, עברנו מסטרטפורד ללוס אנג'לס.

119
00:06:16,000 --> 00:06:20,000
אתם ודאי מתארים לעצמכם איזה מעבר חלק זה היה.

120
00:06:20,000 --> 00:06:22,000
[צחוק] למעשה,

121
00:06:22,000 --> 00:06:24,000
גרנו במקום ששמו סניטרפילד,

122
00:06:24,000 --> 00:06:26,000
ממש ליד סטרטפורד, ושם נולד

123
00:06:26,000 --> 00:06:31,000
אביו של שייקספיר. עברה לכם בראש מחשבה מסוימת?

124
00:06:31,000 --> 00:06:33,000
לי כן. לא חשבתם שלשייקספיר היה אבא, נכון?

125
00:06:33,000 --> 00:06:35,000
נכון? כי אינכם חושבים

126
00:06:35,000 --> 00:06:37,000
על שייקספיר כעל ילד, נכון?

127
00:06:37,000 --> 00:06:40,000
שייקספיר בן 7? מעולם לא חשבתי על זה. כלומר,

128
00:06:40,000 --> 00:06:42,000
הוא היה מתישהו בן 7. הוא הרי למד

129
00:06:42,000 --> 00:06:51,000
אנגלית אצל מישהו, נכון? מטריד, נכון?

130
00:06:51,000 --> 00:07:05,000
"תשתדל יותר!" ואבא שולח אותו למיטה בלי ארוחת ערב

131
00:07:05,000 --> 00:07:08,000
אומר לשייקספיר, "לך עכשיו למיטה,"

132
00:07:08,000 --> 00:07:10,000
לוויליאם שייקספיר. "תניח מיד את העפרון.

133
00:07:10,000 --> 00:07:18,000
ותפסיק לדבר ככה. זה מביך את כולם."

134
00:07:18,000 --> 00:07:23,000
[צחוק]

135
00:07:23,000 --> 00:07:26,000
בכל אופן, עברנו מסטרטפורד ללוס אנג'לס,

136
00:07:26,000 --> 00:07:30,000
בעצם, אני רוצה לומר מילה על המעבר.

137
00:07:30,000 --> 00:07:33,000
בני לא רצה לבוא.

138
00:07:33,000 --> 00:07:36,000
יש לי שני ילדים. הוא היום בן 21; בתי בת 16.

139
00:07:36,000 --> 00:07:38,000
הוא לא רצה לבוא ללוס אנג'לס. היא מצאה חן בעיניו,

140
00:07:38,000 --> 00:07:43,000
אך היתה לו חברה באנגליה. אהבת חייו, שרה.

141
00:07:43,000 --> 00:07:45,000
הוא הכיר אותה חודש.

142
00:07:45,000 --> 00:07:48,000
דעו לכם שזה כמו 4 שנות נישואין,

143
00:07:48,000 --> 00:07:52,000
כי בגיל 16 זה המון זמן.

144
00:07:52,000 --> 00:07:54,000
בכל אופן, הוא היה עצוב במטוס,

145
00:07:54,000 --> 00:07:56,000
ואמר, "לעולם לא אמצא בחורה כמו שרה,"

146
00:07:56,000 --> 00:07:58,000
והאמת, זה שימח אותנו מאד,

147
00:07:58,000 --> 00:08:10,000
מפני שהיא היתה הסיבה העיקרית לכך שעזבנו.

148
00:08:10,000 --> 00:08:13,000
[צחוק]

149
00:08:13,000 --> 00:08:16,000
אך אתה קולט משהו, כשאתה עובר לאמריקה

150
00:08:16,000 --> 00:08:18,000
ומסתובב בעולם:

151
00:08:18,000 --> 00:08:22,000
בכל מערכת חינוך בעולם יש אותה היררכיה של נושאים.

152
00:08:22,000 --> 00:08:24,000
בכולן. לא משנה לאן תיסע.

153
00:08:24,000 --> 00:08:26,000
אולי חשבתם אחרת. אך לא.

154
00:08:26,000 --> 00:08:29,000
בראש ניצבות המתמטיקה והשפות,

155
00:08:29,000 --> 00:08:31,000
אחר כך המקצועות ההומניים, ובתחתית - האומנויות.

156
00:08:31,000 --> 00:08:33,000
בכל מקום עלי אדמות.

157
00:08:33,000 --> 00:08:36,000
וכמעט בכל מערכת יש גם

158
00:08:36,000 --> 00:08:38,000
היררכיה במקצועות האמנות.

159
00:08:38,000 --> 00:08:40,000
אמנות ומוסיקה זוכים בביה"ס למעמד גבוה יותר

160
00:08:40,000 --> 00:08:43,000
מאשר דרמה ומחול. אין מערכת חינוך אחת בעולם

161
00:08:43,000 --> 00:08:45,000
שבה המורים רוקדים כל יום בפני התלמידים

162
00:08:45,000 --> 00:08:48,000
כפי שמלמדים אותם מתמטיקה. מדוע?

163
00:08:48,000 --> 00:08:50,000
מדוע לא? לדעתי זה חשוב.

164
00:08:50,000 --> 00:08:53,000
לדעתי המתמטיקה חשובה. אך גם המחול.

165
00:08:53,000 --> 00:08:56,000
ילדים ירקדו כל הזמן אם ירשו להם. כך גם כולנו.

166
00:08:56,000 --> 00:08:59,000
לכולנו יש גוף, נכון? החמצתי איזה שיעור?

167
00:08:59,000 --> 00:09:03,000
[צחוק] באמת. מה שקורה הוא,

168
00:09:03,000 --> 00:09:05,000
שכאשר הילדים גדלים אנו מתחילים לחנך אותם

169
00:09:05,000 --> 00:09:08,000
בהדרגה מהמתניים כלפי מעלה, ומתרכזים בראש.

170
00:09:08,000 --> 00:09:10,000
ומעט יותר בצד מסוים.

171
00:09:10,000 --> 00:09:14,000
אם הייתם מבקרים במערכת החינוך כחייזרים,

172
00:09:14,000 --> 00:09:17,000
ושואלים, "למה החינוך הציבורי טוב?"

173
00:09:17,000 --> 00:09:19,000
תיאלצו לקבוע... אם תשפטו לפי התוצרת,

174
00:09:19,000 --> 00:09:21,000
לפי מי שבאמת מצליחים שם,

175
00:09:21,000 --> 00:09:23,000
אלה שעושים את כל מה שצריך,

176
00:09:23,000 --> 00:09:26,000
הנחמדים שזוכים בכל הנקודות, המנצחים -

177
00:09:26,000 --> 00:09:29,000
לדעתי יהיה עליכם להסיק שמטרת החינוך הציבורי

178
00:09:29,000 --> 00:09:30,000
בכל העולם

179
00:09:30,000 --> 00:09:34,000
היא לייצר פרופסורים באוניברסיטה, נכון?

180
00:09:34,000 --> 00:09:36,000
אלה נחשבים הכי טובים.

181
00:09:37,000 --> 00:09:40,000
[צחוק] אני הייתי כזה. אז בבקשה.

182
00:09:40,000 --> 00:09:44,000
אני אוהב פרופסורים של אוניברסיטה, אבל אתם יודעים,

183
00:09:44,000 --> 00:09:48,000
איננו צריכים לנופף בהם כמופת לכל הישגי האנושות.

184
00:09:48,000 --> 00:09:50,000
הם רק צורת חיים מסוימת,

185
00:09:50,000 --> 00:09:52,000
רק צורת חיים נוספת. אך הם די מוזרים,

186
00:09:52,000 --> 00:09:54,000
אני אומר זאת מתוך חיבה להם.

187
00:09:54,000 --> 00:09:57,000
מנסיוני יש משהו מוזר בפרופסורים -

188
00:09:57,000 --> 00:10:00,000
לא כולם...אבל באופן טיפוסי הם חיים בתוך הראש.

189
00:10:00,000 --> 00:10:02,000
הם חיים שם למעלה, מעט יותר בצד מסוים.

190
00:10:02,000 --> 00:10:06,000
במידה מסוימת הם נטולי-גוף, פשוטו כמשמעו.

191
00:10:06,000 --> 00:10:08,000
הם רואים בגופם

192
00:10:08,000 --> 00:10:17,000
מעין מערכת תובלה עבור ראשיהם, נכון?

193
00:10:17,000 --> 00:10:24,000
אמצעי להביא את הראש לישיבות.

194
00:10:24,000 --> 00:10:27,000
אגב, אם אתם באמת מחפשים עדות לחוויות חוץ-גופיות,

195
00:10:27,000 --> 00:10:30,000
זמנו את עצמכם לועידה

196
00:10:30,000 --> 00:10:32,000
של אקדמאים בכירים,

197
00:10:32,000 --> 00:10:35,000
ותקפצו לדיסקוטק בערב הסיום.

198
00:10:35,000 --> 00:10:39,000
[צחוק] ותראו שם גברים ונשים מבוגרים

199
00:10:39,000 --> 00:10:43,000
מתעוותים ללא-שליטה מחוץ לקצב, מחכים שזה ייגמר

200
00:10:43,000 --> 00:10:47,000
כדי שיוכלו ללכת הביתה ולכתוב על זה מאמר.

201
00:10:47,000 --> 00:10:53,000
מערכת החינוך שלנו מבוססת על רעיון היכולת האקדמית.

202
00:10:53,000 --> 00:10:56,000
ויש לכך סיבה.

203
00:10:56,000 --> 00:10:58,000
כל השיטה הומצאה...בכל העולם

204
00:10:58,000 --> 00:11:00,000
לא היו באמת מערכות חינוך ציבוריות לפני המאה ה-19.

205
00:11:00,000 --> 00:11:03,000
כולן נוצרו

206
00:11:03,000 --> 00:11:04,000
כדי לענות על דרישות התיעוש.

207
00:11:04,000 --> 00:11:07,000
כך שההיררכיה מעוגנת בשני רעיונות.

208
00:11:07,000 --> 00:11:11,000
אחד, שהנושאים השימושיים ביותר לצרכי עבודה

209
00:11:11,000 --> 00:11:13,000
נמצאים למעלה. כך שכנראה היטו אתכם בעדינות,

210
00:11:13,000 --> 00:11:15,000
כשהייתם ילדים בבי"ס, הרחק מדברים שאהבתם

211
00:11:15,000 --> 00:11:17,000
בנימוק שלא תצליחו

212
00:11:17,000 --> 00:11:20,000
למצוא בתחום הזה עבודה. נכון?

213
00:11:20,000 --> 00:11:22,000
אל תעסוק במוסיקה, הרי לא תהיה מוסיקאי;

214
00:11:22,000 --> 00:11:24,000
אל תתעסק באמנות, כי לא תהיה אמן.

215
00:11:25,000 --> 00:11:29,000
ייעוץ מעודן - אך מוטעה מיסודו. כל העולם

216
00:11:29,000 --> 00:11:30,000
עובר מהפכה.

217
00:11:30,000 --> 00:11:33,000
והתחום השני, כישורים אקדמיים, שממש השתלט

218
00:11:33,000 --> 00:11:34,000
על השקפתנו על האינטליגנציה,

219
00:11:34,000 --> 00:11:37,000
כי האוניברסיטאות מעצבות את המערכת בדמותן.

220
00:11:37,000 --> 00:11:39,000
אם תחשבו על זה, כל המערכת

221
00:11:39,000 --> 00:11:41,000
של החינוך הציבורי בעולם היא חלק מהתהליך

222
00:11:41,000 --> 00:11:43,000
של כניסה לאוניברסיטה.

223
00:11:43,000 --> 00:11:46,000
ועקב כך כשרונות מעולים רבים, אנשים מבריקים

224
00:11:46,000 --> 00:11:48,000
ויצירתיים, חושבים שהם נטולי כישורים,

225
00:11:48,000 --> 00:11:50,000
כי הדברים בהם היו טובים בביה"ס

226
00:11:50,000 --> 00:11:54,000
לא זכו להערכה, או אפילו הוקעו.

227
00:11:54,000 --> 00:11:56,000
ולדעתי איננו יכולים להרשות לעצמנו להמשיך כך.

228
00:11:56,000 --> 00:11:58,000
ב-30 השנה הבאות, לפי "אונסקו",

229
00:11:58,000 --> 00:12:01,000
יותר אנשים בעולם יסיימו את לימודיהם

230
00:12:01,000 --> 00:12:03,000
כבוגרי מערכת החינוך מאשר אי-פעם בהיסטוריה.

231
00:12:03,000 --> 00:12:05,000
יותר אנשים, וזהו שילוב

232
00:12:05,000 --> 00:12:07,000
של כל מה שדיברנו עליו -

233
00:12:07,000 --> 00:12:10,000
הטכנולוגיה והשפעתה על אופי העבודה, הדמוגרפיה

234
00:12:10,000 --> 00:12:12,000
והתפוצצות האוכלוסין העצומה.

235
00:12:12,000 --> 00:12:15,000
לפתע התארים אינם שווים דבר. נכון?

236
00:12:15,000 --> 00:12:19,000
כשהייתי סטודנט, אם היה לך תואר - היתה לך עבודה.

237
00:12:19,000 --> 00:12:22,000
אם לא היתה לך עבודה, זה כי לא רצית.

238
00:12:22,000 --> 00:12:25,000
והאמת, אני לא רציתי. [צחוק]

239
00:12:25,000 --> 00:12:30,000
אך כיום, ילדים עם תארים לעתים קרובות

240
00:12:30,000 --> 00:12:31,000
הולכים הביתה לשחק משחקי וידאו,

241
00:12:31,000 --> 00:12:34,000
כי אתה צריך אם.איי למשרה שדרשה פעם רק בי.איי,

242
00:12:34,000 --> 00:12:37,000
ותואר דוקטור לכל השאר.

243
00:12:37,000 --> 00:12:39,000
זהו תהליך של אינפלציה אקדמית.

244
00:12:39,000 --> 00:12:41,000
והוא מורה על כך שכל מבנה החינוך

245
00:12:41,000 --> 00:12:43,000
רועד מתחת רגלינו. אנו זקוקים לשינוי קיצוני

246
00:12:43,000 --> 00:12:44,000
בהשקפתנו על האינטליגנציה.

247
00:12:44,000 --> 00:12:46,000
אנו יודעים 3 דברים אודות האינטליגנציה.

248
00:12:46,000 --> 00:12:49,000
אחד, היא מגוונת. אנו חושבים על העולם בכל הדרכים

249
00:12:49,000 --> 00:12:51,000
בהן אנו חווים אותו. אנו חושבים ויזואלית,

250
00:12:51,000 --> 00:12:54,000
אנו חושבים בצליל, במושגי התמצאות במרחב.

251
00:12:54,000 --> 00:12:57,000
אנו חושבים במושגים מופשטים, ובתנועה.

252
00:12:57,000 --> 00:12:59,000
שנית, האינטליגנציה היא דינמית.

253
00:12:59,000 --> 00:13:02,000
אם מתבוננים באינטראקציות שמבצע המוח האנושי,

254
00:13:02,000 --> 00:13:05,000
כפי ששמענו אתמול במספר מצגות,

255
00:13:05,000 --> 00:13:07,000
האינטליגנציה אינטראקטיבית להפליא.

256
00:13:07,000 --> 00:13:10,000
המוח אינו מחולק למדורים.

257
00:13:10,000 --> 00:13:13,000
למעשה, היצירתיות... שאני מגדיר כתהליך

258
00:13:13,000 --> 00:13:15,000
של היות בעל רעיונות מקוריים בעלי-ערך -

259
00:13:15,000 --> 00:13:18,000
מתרחשת הרבה מאד הודות לאינטראקציה

260
00:13:18,000 --> 00:13:21,000
המתחוללת בין דרכים שונות לראיית דברים.

261
00:13:21,000 --> 00:13:23,000
המוח הינו במכוון... אגב,

262
00:13:23,000 --> 00:13:26,000
יש מעבר עצבי בין שני חצאי המוח

263
00:13:26,000 --> 00:13:28,000
הקרוי כפיס-המוח. הוא עבה יותר אצל נשים

264
00:13:28,000 --> 00:13:30,000
אם לשפוט לפי הלן מאתמול, לדעתי

265
00:13:30,000 --> 00:13:34,000
זו אולי הסיבה מדוע נשים טובות יותר בריבוי-משימות

266
00:13:34,000 --> 00:13:36,000
אתן באמת כאלה, לא?

267
00:13:36,000 --> 00:13:39,000
יש מחקרים רבים על כך. אך אני יודע מנסיוני האישי,

268
00:13:39,000 --> 00:13:41,000
אם אשתי מבשלת בבית ארוחה -

269
00:13:41,000 --> 00:13:45,000
מה שלא קורה הרבה, תודה לאל. [צחוק]

270
00:13:45,000 --> 00:13:48,000
היא עושה... לא, יש דברים שהיא טובה בהם -

271
00:13:48,000 --> 00:13:50,000
אך אם היא מבשלת,

272
00:13:50,000 --> 00:13:52,000
היא משוחחת בו-זמנית עם אנשים בטלפון

273
00:13:52,000 --> 00:13:55,000
מדברת עם הילדים, מסיידת את התקרה,

274
00:13:55,000 --> 00:13:58,000
מבצעת ניתוח לב פתוח.

275
00:13:58,000 --> 00:14:01,000
אם אני מבשל, הדלת סגורה, הילדים בחוץ,

276
00:14:01,000 --> 00:14:04,000
הטלפון מנותק, ואם היא נכנסת זה מפריע לי. אני אומר,

277
00:14:04,000 --> 00:14:17,000
"טרי, בבקשה, אני מנסה לטגן ביצה, בחייך!" [צחוק]

278
00:14:17,000 --> 00:14:19,000
למעשה, אתם מכירים את הקטע הפילוסופי ההוא,

279
00:14:19,000 --> 00:14:22,000
אם עץ נופל ביער ואיש אינו שומע,

280
00:14:22,000 --> 00:14:25,000
האם זה קרה? זוכרים את העץ ההוא?

281
00:14:25,000 --> 00:14:28,000
ראיתי לאחרונה חולצת טי: "אם גבר מביע את דעתו

282
00:14:28,000 --> 00:14:31,000
ביער, ואין אישה ששומעת אותו,

283
00:14:31,000 --> 00:14:40,000
האם הוא עדיין טועה?" [צחוק]

284
00:14:40,000 --> 00:14:42,000
והדבר השלישי בנוגע לאינטליגנציה הוא,

285
00:14:43,000 --> 00:14:45,000
שהיא מובהקת. אני עובד עכשיו על ספר חדש

286
00:14:45,000 --> 00:14:47,000
בשם "התגלות", שמבוסס על סדרת ראיונות

287
00:14:47,000 --> 00:14:49,000
עם אנשים, על איך שגילו את כשרונם.

288
00:14:49,000 --> 00:14:51,000
מרתק אותי איך אנשים הגיעו לכך.

289
00:14:51,000 --> 00:14:54,000
זה החל בעצם משיחה שהיתה לי

290
00:14:54,000 --> 00:14:56,000
עם אישה נפלאה שמרבית האנשים אולי

291
00:14:56,000 --> 00:14:58,000
לא שמעו אודותיה. שמה ג'יליאן לין,

292
00:14:58,000 --> 00:15:00,000
שמעתם עליה? כמה שמעו. היא כוריאוגרפית

293
00:15:00,000 --> 00:15:02,000
וכולם מכירים את עבודתה.

294
00:15:02,000 --> 00:15:04,000
היא עשתה את "קאטס" ואת "פנטום האופרה".

295
00:15:04,000 --> 00:15:08,000
היא נהדרת. הייתי בהנהלת הבלט המלכותי באנגליה,

296
00:15:08,000 --> 00:15:10,000
כמו שאתם רואים.

297
00:15:10,000 --> 00:15:12,000
בכל אופן, סעדנו ביחד יום אחד, ואני שאלתי,

298
00:15:12,000 --> 00:15:14,000
"ג'יליאן, איך הגעת להיות רקדנית?" והיא אמרה,

299
00:15:14,000 --> 00:15:16,000
וזה היה מעניין. כשהיא היתה בביה"ס,

300
00:15:16,000 --> 00:15:19,000
היא היתה חסרת-תקנה, וביה"ס, בשנות השלושים,

301
00:15:19,000 --> 00:15:21,000
כתב להוריה, "אנו סבורים

302
00:15:21,000 --> 00:15:23,000
שג'יליאן סובלת מליקוי-למידה." היא לא יכלה להתרכז,

303
00:15:23,000 --> 00:15:25,000
היתה מתנועעת בעצבנות. לדעתי היום היו אומרים

304
00:15:25,000 --> 00:15:29,000
שיש לה הפרעת-קשב, נכון? אך אלה היו שנות ה-30,

305
00:15:29,000 --> 00:15:32,000
ואז עוד לא המציאו את זה.

306
00:15:32,000 --> 00:15:35,000
הבעיה הזו לא היתה זמינה. [צחוק]

307
00:15:35,000 --> 00:15:39,000
אנשים לא ידעו שאפשר שיהיה להם את זה.

308
00:15:39,000 --> 00:15:43,000
היא הלכה למומחה אחד, בחדר בעל חיפוי עץ-אלון

309
00:15:43,000 --> 00:15:46,000
חדר מצופה עץ-אלון. והיא היתה שם עם אימה,

310
00:15:46,000 --> 00:15:49,000
הובילו אותה אל כיסא בקצה,

311
00:15:49,000 --> 00:15:51,000
והיא ישבה 20 דקות על כפות ידיה,

312
00:15:51,000 --> 00:15:53,000
בעוד האיש הזה משוחח עם אימה

313
00:15:53,000 --> 00:15:57,000
על כל הבעיות שיש לג'יליאן בביה"ס. בסוף -

314
00:15:57,000 --> 00:15:59,000
כי אנשים היו מוטרדים ממצבה,

315
00:15:59,000 --> 00:16:01,000
היא איחרה בהכנת שיעורי הבית וכו'

316
00:16:01,000 --> 00:16:04,000
ילדה בת 8... בסוף, הרופא ניגש וישב

317
00:16:04,000 --> 00:16:06,000
ליד ג'יליאן ואמר, "ג'יליאן,

318
00:16:06,000 --> 00:16:08,000
הקשבתי לכל הדברים שאימך

319
00:16:08,000 --> 00:16:10,000
סיפרה לי ואני צריך לדבר איתה ביחידות."

320
00:16:10,000 --> 00:16:13,000
"חכי כאן, תיכף נחזור. זה לא ייקח הרבה זמן."

321
00:16:13,000 --> 00:16:15,000
והם יצאו והשאירו אותה לבד.

322
00:16:15,000 --> 00:16:17,000
אך בדרך החוצה הוא הפעיל את הרדיו

323
00:16:17,000 --> 00:16:19,000
שעמד על שולחנו, וכשהם יצאו מהחדר

324
00:16:19,000 --> 00:16:21,000
הוא אמר לאימה,

325
00:16:21,000 --> 00:16:24,000
"עימדי והתבונני בה." וברגע שהם יצאו,

326
00:16:24,000 --> 00:16:28,000
כך סיפרה, היא קפצה על רגליה והתנועעה עם המוסיקה.

327
00:16:28,000 --> 00:16:30,000
הם צפו בה כמה דקות

328
00:16:30,000 --> 00:16:33,000
והוא פנה אל אימה ואמר,

329
00:16:33,000 --> 00:16:37,000
"גברת לין, ג'יליאן אינה חולה. היא רקדנית.

330
00:16:37,000 --> 00:16:39,000
קחי אותה לבי"ס למחול."

331
00:16:39,000 --> 00:16:41,000
שאלתי, "ומה קרה?" והיא אמרה,

332
00:16:41,000 --> 00:16:44,000
"היא עשתה כך. איני יכולה לתאר לך כמה נהדר זה היה.

333
00:16:44,000 --> 00:16:46,000
נכנסנו לחדר והוא היה מלא

334
00:16:46,000 --> 00:16:49,000
באנשים כמוני. אנשים שלא יכולים לשבת בשקט.

335
00:16:49,000 --> 00:16:52,000
שצריכים להתנועע כדי לחשוב." להתנועע כדי לחשוב.

336
00:16:52,000 --> 00:16:54,000
הם רקדו בלט, 'טאפ', ג'אז,

337
00:16:54,000 --> 00:16:56,000
מחול מודרני, מחול עכשווי.

338
00:16:56,000 --> 00:16:59,000
לבסוף היא נבחנה לביה"ס לבלט המלכותי,

339
00:16:59,000 --> 00:17:01,000
ונעשתה סוליסטית. היתה לה קריירה נפלאה

340
00:17:01,000 --> 00:17:03,000
בבלט המלכותי. היא סיימה

341
00:17:03,000 --> 00:17:05,000
את בי"ס הבלט המלכותי וייסדה

342
00:17:05,000 --> 00:17:08,000
להקה משלה, להקת המחול של ג'יליאן לין,

343
00:17:08,000 --> 00:17:11,000
פגשה את אנדרו לויד וובר. היתה אחראית

344
00:17:11,000 --> 00:17:13,000
לכמה מהפקות התיאטרון המוסיקליות

345
00:17:13,000 --> 00:17:18,000
המצליחות ביותר בהיסטוריה, גרמה עונג למיליונים,

346
00:17:18,000 --> 00:17:21,000
והיא מולטי-מיליונרית. מישהו אחר

347
00:17:21,000 --> 00:17:25,000
היה אולי רושם לה תרופות ואומר לה

348
00:17:25,000 --> 00:17:27,000
להירגע.

349
00:17:27,000 --> 00:17:30,000
כעת, לדעתי... [מחיאות כפיים] לדעתי, זו תמצית העניין:

350
00:17:30,000 --> 00:17:32,000
אל גור דיבר באחד הערבים

351
00:17:32,000 --> 00:17:35,000
על אקולוגיה, ועל המהפכה שהחלה רייצ'ל קרסון.

352
00:17:35,000 --> 00:17:39,000
אני מאמין שתקוותנו היחידה לעתיד

353
00:17:39,000 --> 00:17:42,000
היא לאמץ תפיסה חדשה לגבי האקולוגיה האנושית,

354
00:17:42,000 --> 00:17:46,000
שנתחיל לארגן מחדש את תפישתנו

355
00:17:46,000 --> 00:17:48,000
לגבי עושרה של היכולת האנושית.

356
00:17:48,000 --> 00:17:52,000
מערכת החינוך שלנו חופרת במוחותינו כמו שאנו

357
00:17:52,000 --> 00:17:54,000
כורים ועושקים את האדמה: כדי להפיק מצרך מסוים.

358
00:17:54,000 --> 00:17:57,000
ולטווח הארוך, זה לא לטובתנו.

359
00:17:57,000 --> 00:18:00,000
עלינו לשקול מחדש את עקרונות היסוד

360
00:18:00,000 --> 00:18:02,000
עליהם אנו מחנכים את ילדינו. יש ציטוט נהדר

361
00:18:02,000 --> 00:18:06,000
מאת ג'ונתן סאלק, שאמר, "אם כל החרקים ייכחדו

362
00:18:06,000 --> 00:18:09,000
מעל פני האדמה,

363
00:18:09,000 --> 00:18:12,000
ייעלמו תוך 50 שנה כל החיים עלי-אדמות.

364
00:18:12,000 --> 00:18:15,000
אם כל בני האדם ייכחדו מן העולם,

365
00:18:15,000 --> 00:18:19,000
תוך 50 שנה כל צורות החיים ישגשגו."

366
00:18:19,000 --> 00:18:21,000
והוא צודק.

367
00:18:21,000 --> 00:18:24,000
TED מעלה על נס את מתנת הדמיון האנושי.

368
00:18:24,000 --> 00:18:28,000
דמיון. עלינו לוודא שנשתמש במתנה זו

369
00:18:28,000 --> 00:18:31,000
בחוכמה, ושנסיט ממסלולם כמה מהתסריטים

370
00:18:31,000 --> 00:18:34,000
עליהם שוחחנו. והדרך היחידה

371
00:18:35,000 --> 00:18:38,000
היא לזהות עד כמה יכולותינו היצירתיות

372
00:18:38,000 --> 00:18:40,000
הן עשירות, ולזהות

373
00:18:40,000 --> 00:18:43,000
בילדינו את התקווה שהם מגלמים. ומשימתנו היא

374
00:18:43,000 --> 00:18:46,000
לחנכם כאדם שלם, כך שיוכלו להתמודד עם עתיד זה.

375
00:18:46,000 --> 00:18:49,000
אגב, אנו אולי לא נראה עתיד זה,

376
00:18:49,000 --> 00:18:52,000
אך הם כן. ועלינו לסייע להם

377
00:18:52,000 --> 00:18:54,000
להפיק ממנו משהו. תודה רבה לכם.