1
00:00:00,000 --> 00:00:05,000
אתם יודעים,
אני כל-כך גרוע בטכנולוגיה,

2
00:00:05,000 --> 00:00:07,000
עד שבתי
- היום היא בת 41 -

3
00:00:07,000 --> 00:00:10,000
כשהיתה בת חמש,
שמעתי אותה פעם

4
00:00:10,000 --> 00:00:12,000
אומרת לאחד מחבריה,

5
00:00:12,000 --> 00:00:14,000
אם לא יורד לזה דם
כשחותכים את זה,

6
00:00:14,000 --> 00:00:16,000
אבא שלי לא מבין בזה.

7
00:00:16,000 --> 00:00:17,000
[צחוק]

8
00:00:17,000 --> 00:00:19,000
כך שהמשימה שהוטלה עלי

9
00:00:19,000 --> 00:00:21,000
עלולה להיות עבורי מכשול
שאין להתגבר עליו,

10
00:00:21,000 --> 00:00:24,000
אך אין ספק שאעשה מאמץ.

11
00:00:24,000 --> 00:00:26,000
מה שמעתי

12
00:00:26,000 --> 00:00:29,000
במשך ארבעת הימים האחרונים?

13
00:00:29,000 --> 00:00:31,000
זהו ביקורי השלישי ב-TED.

14
00:00:31,000 --> 00:00:33,000
פעם אחת היתה ב-TEDMED,
והשניה, כפי ששמעתם,

15
00:00:33,000 --> 00:00:35,000
היתה ב-TED רגיל לפני שנתיים.

16
00:00:35,000 --> 00:00:38,000
שמעתי משהו
שלדעתי הוא יוצא-דופן,

17
00:00:38,000 --> 00:00:42,000
ושבשני כינוסי TED הקודמים
שמעתי ממנו רק מעט,

18
00:00:42,000 --> 00:00:45,000
והוא רוח מסוימת
ששורה על הכל,

19
00:00:45,000 --> 00:00:48,000
שמשתלבת ונשזרת בכל,

20
00:00:48,000 --> 00:00:51,000
רוח של אחריות חברתית

21
00:00:51,000 --> 00:00:54,000
שמובעת בהרצאות כה רבות --

22
00:00:54,000 --> 00:00:57,000
אחריות גלובלית, למען האמת,

23
00:00:57,000 --> 00:01:01,000
הפונה אל האינטרס העצמי הנאור,

24
00:01:01,000 --> 00:01:05,000
אולם מרחיקה
מעבר לאינטרס העצמי הנאור.

25
00:01:05,000 --> 00:01:07,000
אחד הדברים המרשימים ביותר

26
00:01:07,000 --> 00:01:10,000
שאחדים - אולי עשרה -

27
00:01:10,000 --> 00:01:13,000
מהנואמים דיברו עליו

28
00:01:13,000 --> 00:01:16,000
הוא ההבנה, אם הקשבתם היטב,
שהם לא אומרים:

29
00:01:16,000 --> 00:01:19,000
"טוב, זה מה שעלינו לעשות,
זה מה שאני רוצה שתעשו."

30
00:01:19,000 --> 00:01:21,000
אלא: "זה מה שעשיתי,

31
00:01:21,000 --> 00:01:23,000
כי זה מרגש אותי,

32
00:01:23,000 --> 00:01:26,000
כי זה דבר נהדר
וזה עשה לי משהו,

33
00:01:26,000 --> 00:01:29,000
וכמובן, זה השיג הרבה מאד."

34
00:01:29,000 --> 00:01:32,000
זוהי התפישה הישנה,
התפישה היוונית הישנה,

35
00:01:32,000 --> 00:01:36,000
של פילנתרופיה במובנה המקורי:

36
00:01:36,000 --> 00:01:39,000
"פיל-אנתרופיה":
האהבה למין האנושי.

37
00:01:39,000 --> 00:01:41,000
וההסבר היחיד שיש לי

38
00:01:41,000 --> 00:01:44,000
לחלק ממה ששמעתם
בארבעת הימים האחרונים

39
00:01:44,000 --> 00:01:48,000
הוא שזה בעצם נובע
מתוך צורה מסוימת של אהבה.

40
00:01:48,000 --> 00:01:51,000
וזה נוטע בי תקווה עצומה.

41
00:01:51,000 --> 00:01:53,000
ותקווה, כמובן, היא הנושא

42
00:01:53,000 --> 00:01:55,000
שאני אמור לדבר עליו,

43
00:01:55,000 --> 00:01:59,000
ואני שכחתי מכך לגמרי,
עד שהגעתי לכאן.

44
00:01:59,000 --> 00:02:01,000
וכשנזכרתי, חשבתי לעצמי,

45
00:02:01,000 --> 00:02:04,000
כדאי שאחפש את המילה במילון.

46
00:02:04,000 --> 00:02:07,000
אז שרה - אשתי - ואני
הלכנו לספריה הציבורית,

47
00:02:07,000 --> 00:02:11,000
ארבעה רחובות מכאן, ברח' פסיפיק,
פתחנו את מילון אוקספורד,

48
00:02:11,000 --> 00:02:15,000
הסתכלנו בו,
ויש שם 14 הגדרות למילה "תקווה",

49
00:02:15,000 --> 00:02:18,000
שאף אחת מהן לא פוגעת

50
00:02:18,000 --> 00:02:21,000
בול במטרה בתור הגדרה קולעת.

51
00:02:21,000 --> 00:02:23,000
וזה, כמובן, הגיוני,

52
00:02:23,000 --> 00:02:26,000
כי התקווה היא תופעה מופשטת;
זהו רעיון מופשט,

53
00:02:26,000 --> 00:02:29,000
ולא מילה מוחשית.

54
00:02:29,000 --> 00:02:32,000
ובכן, זה קצת הזכיר לי ניתוח.

55
00:02:32,000 --> 00:02:36,000
אם למחלה כלשהי יש ניתוח אחד,
אתה יודע שהוא יצליח.

56
00:02:36,000 --> 00:02:38,000
אם ישנם 15 ניתוחים,
אתה יודע שאף לא אחד מהם יצליח.

57
00:02:38,000 --> 00:02:41,000
וככה זה עם הגדרות של מלים.

58
00:02:41,000 --> 00:02:45,000
אם יש לך תוספתן,
מוציאים לך אותו, ואתה נרפא.

59
00:02:45,000 --> 00:02:48,000
אם יש לך ריפלוקס בוושט,
יש 15 נוהלי-טיפול,

60
00:02:48,000 --> 00:02:50,000
ודני עושה זאת כך,

61
00:02:50,000 --> 00:02:52,000
ומשה עושה זאת אחרת,

62
00:02:52,000 --> 00:02:55,000
ואף נוהל לא מצליח.
כך גם עם המילה הזו, "תקווה".

63
00:02:55,000 --> 00:02:58,000
כל ההגדרות מתמצות ברעיון הציפייה

64
00:02:58,000 --> 00:03:01,000
למשהו טוב שעתיד שיתרחש.

65
00:03:01,000 --> 00:03:03,000
ואתם יודעים מה גיליתי?

66
00:03:03,000 --> 00:03:06,000
השורש ההודי-אירופי
של המילה "תקווה"

67
00:03:06,000 --> 00:03:08,000
הוא קיי-אי-יו --

68
00:03:08,000 --> 00:03:13,000
כותבים זאת "קיו" אך מבטאים "קוי" --

69
00:03:13,000 --> 00:03:17,000
וזה אותו השורש
ממנו באה המילה "עיקול".

70
00:03:17,000 --> 00:03:21,000
אך משמעותו בהודית-אירופית

71
00:03:21,000 --> 00:03:25,000
היא שינוי כיוון, פנייה לדרך שונה.

72
00:03:25,000 --> 00:03:28,000
ואני מוצא שזה מאד מעניין
ומעורר-מחשבה,

73
00:03:28,000 --> 00:03:31,000
כי מה ששמעתם
בארבעת הימים האחרונים

74
00:03:31,000 --> 00:03:35,000
הוא רוח של פניה לכיוונים שונים:

75
00:03:35,000 --> 00:03:38,000
כיוונים ספציפיים וייחודיים לבעיות.

76
00:03:38,000 --> 00:03:40,000
יש פרדיגמות שונות.

77
00:03:40,000 --> 00:03:42,000
שמעתם מילה זו כמה פעמים
בארבעת הימים האחרונים,

78
00:03:42,000 --> 00:03:45,000
וכולכם מכירים את
"הפרדיגמות של קון" [תומס סמואל].

79
00:03:45,000 --> 00:03:47,000
אז כשאנו חושבים כעת על תקווה,

80
00:03:47,000 --> 00:03:50,000
עלינו לחשוב על חיפוש בכיוונים שונים

81
00:03:50,000 --> 00:03:53,000
מאלה בהם חיפשנו.

82
00:03:53,000 --> 00:03:56,000
יש עוד - לא הגדרה, אלא תיאור -
של תקווה

83
00:03:56,000 --> 00:04:00,000
שתמיד קסם לי,
והוא של וצלאב האוול

84
00:04:00,000 --> 00:04:04,000
בספרו הנפלא "בשורת השלום",

85
00:04:04,000 --> 00:04:06,000
שבו הוא אומר כי התקווה

86
00:04:06,000 --> 00:04:09,000
איננה הציפייה שהדברים

87
00:04:09,000 --> 00:04:11,000
יסתדרו בצורה הכי טובה,

88
00:04:11,000 --> 00:04:14,000
אלא הציפייה שיהיו הגיוניים,

89
00:04:14,000 --> 00:04:17,000
ללא קשר לדרך בה יסתדרו.

90
00:04:17,000 --> 00:04:20,000
איני יכול לומר לכם כמה נרגעתי

91
00:04:20,000 --> 00:04:23,000
מן המשפט הממש-אחרון

92
00:04:23,000 --> 00:04:28,000
במצגת הנהדרת של דין קיימן
מלפני כמה ימים.

93
00:04:28,000 --> 00:04:30,000
חשבתי שאוזני הטעו אותי,

94
00:04:30,000 --> 00:04:34,000
אז תפסתי אותו
באחד המפגשים הפנימיים.

95
00:04:34,000 --> 00:04:37,000
הוא שוחח עם גבר מגודל מאד,
אבל לא היה לי איכפת.

96
00:04:37,000 --> 00:04:39,000
הפרעתי להם, ושאלתי,
"באמת אמרת את זה?"

97
00:04:39,000 --> 00:04:41,000
הוא ענה, "אני חושב שכן."

98
00:04:41,000 --> 00:04:43,000
אז הנה מה שהוא אמר.
אחזור על כך:

99
00:04:43,000 --> 00:04:47,000
"העולם לא יינצל בידי האינטרנט."

100
00:04:47,000 --> 00:04:51,000
זה נפלא.
אתם יודעים בידי מה יינצל העולם?

101
00:04:51,000 --> 00:04:53,000
אגיד לכם.
הוא יינצל בידי הרוח האנושית.

102
00:04:53,000 --> 00:04:56,000
ובאומרי "הרוח האנושית"
אינני מתכוון למשהו מקודש.

103
00:04:56,000 --> 00:04:58,000
אינני מתכוון למשהו על-טבעי --

104
00:04:58,000 --> 00:05:02,000
את זה ודאי שלא תשמעו
מפי הספקן הזה.

105
00:05:02,000 --> 00:05:04,000
כוונתי ליכולת הזו

106
00:05:04,000 --> 00:05:06,000
שיש לכל אחת ואחד מאיתנו

107
00:05:06,000 --> 00:05:12,000
להיות מישהו גדול מעצמה או מעצמו.

108
00:05:12,000 --> 00:05:16,000
להתעלות מעל עצמנו הרגילים
ולהשיג משהו

109
00:05:16,000 --> 00:05:20,000
שבתחילה חשבנו
שלא נהיה מסוגלים להשיג.

110
00:05:20,000 --> 00:05:23,000
ברמה הבסיסית, כולנו זכינו לחוש

111
00:05:23,000 --> 00:05:26,000
את היבט הרוחני
של רגע לידתו של ילד.

112
00:05:26,000 --> 00:05:28,000
כמה מכם חשו זאת במעבדה;

113
00:05:28,000 --> 00:05:30,000
כמה מכם חשו זאת
ליד שולחן העבודה.

114
00:05:30,000 --> 00:05:32,000
אנו חשים זאת בקונצרטים.

115
00:05:32,000 --> 00:05:35,000
אני חשתי זאת בחדר הניתוח,
ליד מיטת החולה.

116
00:05:35,000 --> 00:05:38,000
זוהי התעלות אל מחוץ ומעבר לעצמנו

117
00:05:38,000 --> 00:05:42,000
ואני חושב שאלה יהיו, עם הזמן,

118
00:05:42,000 --> 00:05:46,000
איתני הרוח האנושית עליהם שמענו

119
00:05:46,000 --> 00:05:51,000
מעט פה, מעט שם,
מפי כה רבים מהדוברים בימים האחרונים.

120
00:05:51,000 --> 00:05:55,000
ואם יש איזה דבר
שחדר והתפשט בחלל האולם הזה,

121
00:05:55,000 --> 00:05:58,000
הרי שזהו בדיוק הדבר.

122
00:05:58,000 --> 00:06:01,000
מסקרנת אותי

123
00:06:01,000 --> 00:06:04,000
תפישה שהוחזרה לחיים

124
00:06:04,000 --> 00:06:06,000
בתחילת המאה ה-19 --

125
00:06:06,000 --> 00:06:10,000
למעשה, בעשור השני
של המאה ה-19 --

126
00:06:10,000 --> 00:06:13,000
ע"י משורר בן 27

127
00:06:13,000 --> 00:06:15,000
ששמו היה פרסי שלי.

128
00:06:15,000 --> 00:06:17,000
כולנו רואים בשלי

129
00:06:17,000 --> 00:06:20,000
את המשורר הרומנטי הדגול,
והוא אכן היה כזה;

130
00:06:20,000 --> 00:06:25,000
רבים מאיתנו נוטים לשכוח
שהוא כתב

131
00:06:25,000 --> 00:06:28,000
גם כמה חיבורים מושלמים ונפלאים,

132
00:06:28,000 --> 00:06:31,000
והחיבור הזכור ביותר

133
00:06:31,000 --> 00:06:35,000
קרוי "בזכות השירה."

134
00:06:35,000 --> 00:06:38,000
אורכו הוא כחמישה, שישה,
שבעה, שמונה עמודים,

135
00:06:38,000 --> 00:06:41,000
והוא נעשה מעמיק וקשה
אחרי העמוד השלישי בערך,

136
00:06:41,000 --> 00:06:45,000
אך היכנשהו בעמוד השני,

137
00:06:45,000 --> 00:06:49,000
הוא מתחיל לדבר על הרעיון

138
00:06:49,000 --> 00:06:54,000
אותו הוא מכנה "דמיון מוסרי."

139
00:06:54,000 --> 00:06:59,000
וזה מה שהוא אומר שם,
בתרגום חופשי:

140
00:06:59,000 --> 00:07:03,000
אדם -- אדם באופן כללי --

141
00:07:03,000 --> 00:07:06,000
אדם, כדי שיהיה טוב לאין-שיעור,

142
00:07:06,000 --> 00:07:09,000
חייב לדמיין בבהירות.

143
00:07:09,000 --> 00:07:14,000
עליו לראות את עצמו ואת העולם

144
00:07:14,000 --> 00:07:17,000
דרך עיניו של אחר,

145
00:07:17,000 --> 00:07:20,000
ועיני רבים אחרים.

146
00:07:22,000 --> 00:07:28,000
לראות עצמו ואת העולם -
לא רק את העולם, אלא גם את עצמו.

147
00:07:28,000 --> 00:07:31,000
מהו שמצופה מאיתנו

148
00:07:31,000 --> 00:07:34,000
ע"י מיליארדי בני-אדם

149
00:07:34,000 --> 00:07:37,000
שחיים במה שלורי גארט,
לפני כמה ימים,

150
00:07:37,000 --> 00:07:39,000
כינה באורח כה הולם

151
00:07:39,000 --> 00:07:41,000
ייאוש ונבדלות?

152
00:07:41,000 --> 00:07:45,000
מהו הדבר שזכותם המלאה

153
00:07:45,000 --> 00:07:47,000
לדרוש מאיתנו?

154
00:07:47,000 --> 00:07:51,000
מהו הדבר שזכותנו המלאה
לדרוש מעצמנו,

155
00:07:51,000 --> 00:07:56,000
מתוך אנושיותנו המשותפת
ומתוך הרוח האנושית?

156
00:07:56,000 --> 00:07:59,000
ובכן, אתם יודעים בדיוק מה זה.

157
00:07:59,000 --> 00:08:01,000
יש המון ויכוחים

158
00:08:01,000 --> 00:08:05,000
בשאלה האם אנו,
בתור האומה הגדולה הזו,

159
00:08:05,000 --> 00:08:08,000
צריכים להיות השוטר של העולם,

160
00:08:08,000 --> 00:08:11,000
תחנת המשטרה של העולם,

161
00:08:11,000 --> 00:08:15,000
אך לא צריך להיות בעצם שום ויכוח

162
00:08:15,000 --> 00:08:20,000
בשאלה האם עלינו להיות
מרפאי העולם.

163
00:08:20,000 --> 00:08:23,000
אין ספק שהיתה על כך
תמימות-דעים גמורה,

164
00:08:23,000 --> 00:08:27,000
באולם זה,
בארבעת הימים האחרונים.

165
00:08:27,000 --> 00:08:30,000
כך שאם בדעתנו להיות
מרפאי העולם,

166
00:08:30,000 --> 00:08:33,000
הרי שכל אדם מקופח בעולם הזה --

167
00:08:33,000 --> 00:08:38,000
כולל בארה"ב --
הופך להיות פציינט שלנו.

168
00:08:38,000 --> 00:08:42,000
כל אומה מקופחת,
ואולי גם האומה שלנו,

169
00:08:42,000 --> 00:08:45,000
הופכות להיות הפציינטיות שלנו.

170
00:08:45,000 --> 00:08:50,000
ונחמד לבחון
את שורשי המילה "פציינט".

171
00:08:50,000 --> 00:08:59,000
מקורה במילה הלטינית "פטיור":
לשאת או לסבול.

172
00:08:59,000 --> 00:09:02,000
אז אם נחזור לשורש ההודי-אירופי,

173
00:09:02,000 --> 00:09:06,000
נמצא שהשורש ההודי-אירופי
מבוטא "פאיין" --

174
00:09:06,000 --> 00:09:11,000
היינו מאייתים זאת פי-איי-אי-אן,
והנה פלא דקדוקי,

175
00:09:11,000 --> 00:09:17,000
זהו אותו שורש ממנו באה
המילה חמלה.

176
00:09:17,000 --> 00:09:22,000
כך שהלקח ברור מאד.
הלקח הוא שהפציינט שלנו --

177
00:09:22,000 --> 00:09:26,000
העולם ומקופחי העולם --

178
00:09:26,000 --> 00:09:31,000
הפציינט הזה ראוי לחמלה שלנו.

179
00:09:31,000 --> 00:09:34,000
אך מעבר לחמלה שלנו,
וגדול בהרבה מן החמלה,

180
00:09:34,000 --> 00:09:36,000
קיים דמיוננו המוסרי

181
00:09:36,000 --> 00:09:40,000
וההזדהות שלנו עם כל אדם

182
00:09:40,000 --> 00:09:43,000
שחי בעולם זה,

183
00:09:43,000 --> 00:09:47,000
לא לחשוב עליהם כעל יער ענק,

184
00:09:47,000 --> 00:09:50,000
אלא כעל עצים נפרדים.

185
00:09:50,000 --> 00:09:54,000
בימינו, כמובן, החוכמה היא
למנוע מכך שכל עץ ועץ

186
00:09:54,000 --> 00:09:58,000
יוסתר ע"י השיח (בוש)
שיושב בוושינגטון ועלול -

187
00:09:58,000 --> 00:10:00,000
עלול להפריע.

188
00:10:00,000 --> 00:10:02,000
[צחוק]

189
00:10:02,000 --> 00:10:04,000
אז הרי לכם.

190
00:10:04,000 --> 00:10:07,000
אנו הננו, וצריכים להיות,

191
00:10:07,000 --> 00:10:10,000
מחוייבים מבחינה מוסרית

192
00:10:10,000 --> 00:10:14,000
להיות מרפאי העולם.

193
00:10:14,000 --> 00:10:18,000
וראינו עוד ועוד ועוד דוגמאות --

194
00:10:18,000 --> 00:10:22,000
זה עתה שמעתם דוגמה כזו,
ב-15 הדקות האחרונות --

195
00:10:22,000 --> 00:10:26,000
על אנשים שלא רק נטלו
על עצמם מחוייבות זו,

196
00:10:26,000 --> 00:10:28,000
אלא היתה להם גם
הכריזמה, הגאונות --

197
00:10:28,000 --> 00:10:32,000
וחושבני שבאולם זה קל להשתמש
במילה "גאונות", אלוהים אדירים --

198
00:10:32,000 --> 00:10:36,000
הגאונות להצליח, לפחות בתחילתה

199
00:10:36,000 --> 00:10:38,000
של שליחותם,

200
00:10:38,000 --> 00:10:41,000
ואין ספק שימשיכו להצליח,

201
00:10:41,000 --> 00:10:45,000
ככל שעוד ועוד מאיתנו
יתגייסו למען מטרתם.

202
00:10:46,000 --> 00:10:49,000
ואם אנו מדברים

203
00:10:49,000 --> 00:10:51,000
על רפואה,

204
00:10:51,000 --> 00:10:54,000
ועל ריפוי,

205
00:10:54,000 --> 00:10:58,000
ברצוני לצטט מישהו
שלא זכה שיצטטו אותו.

206
00:10:58,000 --> 00:11:00,000
נראה לי שכל אחד בעולם
זכה שיצטטו אותו כאן:

207
00:11:00,000 --> 00:11:02,000
ציטטו את פוגו;

208
00:11:02,000 --> 00:11:06,000
את שייקספיר ציטטו
קדימה, אחורה ובכל הכיוונים.

209
00:11:06,000 --> 00:11:09,000
הייתי רוצה לצטט
אחד מן האלים האישיים שלי.

210
00:11:09,000 --> 00:11:12,000
אני חושד שהוא מעולם
לא אמר זאת,

211
00:11:12,000 --> 00:11:15,000
מפני שאיננו יודעים מה באמת
אמר היפוקרטס,

212
00:11:15,000 --> 00:11:18,000
אך אנו יודעים לבטח
שאחד הרופאים היווניים הדגולים

213
00:11:18,000 --> 00:11:21,000
אמר כדלקמן,

214
00:11:21,000 --> 00:11:24,000
וזה תועד באחד הספרים
המיוחסים להיפוקרטס,

215
00:11:24,000 --> 00:11:26,000
הספר קרוי "פתגמים."

216
00:11:26,000 --> 00:11:29,000
אקריא לכם זאת.

217
00:11:29,000 --> 00:11:32,000
זיכרו שדיברתי

218
00:11:32,000 --> 00:11:34,000
על פילנתרופיה מהותית:

219
00:11:34,000 --> 00:11:39,000
אהבת המין האנושי,
המין האנושי כאינדיבידואלים,

220
00:11:39,000 --> 00:11:41,000
המין האנושי כאינדיבידואלים

221
00:11:41,000 --> 00:11:43,000
שמסוגלים לסוג זה של אהבה

222
00:11:43,000 --> 00:11:46,000
כשהיא מיתרגמת לפעולה,

223
00:11:46,000 --> 00:11:49,000
מיתרגמת, במקרים מסוימים,
לאינטרס עצמי נאור.

224
00:11:49,000 --> 00:11:53,000
והנה זה, מלפני 2,400 שנה:

225
00:11:54,000 --> 00:11:58,000
"במקום בו קיימת אהבת המין האנושי,

226
00:11:58,000 --> 00:12:01,000
קיימת האהבה המרפאת."

227
00:12:01,000 --> 00:12:04,000
נוכחנו בכך כאן, היום

228
00:12:04,000 --> 00:12:06,000
בהרגשה,

229
00:12:06,000 --> 00:12:09,000
ברגישות -

230
00:12:09,000 --> 00:12:11,000
ובשלושת הימים האחרונים,

231
00:12:11,000 --> 00:12:15,000
גם בכוחה העשוי ללא-חת
של הרוח האנושית.

232
00:12:15,000 --> 00:12:17,000
תודה רבה לכם.

233
00:12:17,000 --> 00:12:19,000
[מחיאות כפיים]