WEBVTT

00:00:00.703 --> 00:00:03.515
כך מתחילה מלחמה.

00:00:03.515 --> 00:00:06.781
יום אחד אתם חיים את חייכם הרגילים,

00:00:06.781 --> 00:00:09.297
אתם מתכננים ללכת למסיבה,

00:00:09.297 --> 00:00:11.681
אתם מלווים את ילדיכם לבית הספר,

00:00:11.681 --> 00:00:14.394
אתם קובעים תור לרופא שיניים.

00:00:14.394 --> 00:00:18.020
הדבר הבא שקורה, הוא שקוי הטלפון נופלים,

00:00:18.020 --> 00:00:21.957
כבים שידורי הטלביזיה, יש אנשים חמושים ברחוב,

00:00:21.957 --> 00:00:24.273
יש מחסומים.

00:00:24.273 --> 00:00:28.750
חייכם כפי שאתם מכירים אותם עוברים להשהיה.

00:00:28.750 --> 00:00:30.955
הם נעצרים.

NOTE Paragraph

00:00:30.955 --> 00:00:33.513
אני אגנוב סיפור מידידה שלי,

00:00:33.513 --> 00:00:36.491
ידידה בוסנית, על מה שעבר עליה,

00:00:36.491 --> 00:00:40.868
משום שאני חושבת שזה ימחיש עבורכם בדיוק את תחושת המצב.

00:00:40.868 --> 00:00:44.962
היא הלכה יום אחד לעבודה באפריל, 1992,

00:00:44.962 --> 00:00:48.110
בחצאית מיני ונעלי עקב. היא עבדה בבנק.

00:00:48.110 --> 00:00:51.634
היא הייתה אמא צעירה. היא הייתה אחת כזאת שאהבה לחגוג.

00:00:51.634 --> 00:00:53.468
אחלה בן אדם.

00:00:53.468 --> 00:00:56.775
ופתאום היא רואה טנק

00:00:56.775 --> 00:00:59.981
מתגלגל לו ברחוב הראשי של סרייבו

00:00:59.981 --> 00:01:03.533
מעיף כל דבר מדרכו.

00:01:03.533 --> 00:01:07.564
נדמה לה שהיא חולמת, אבל היא לא.

00:01:07.564 --> 00:01:10.309
והיא רצה כמו שכל אחד מאתנו היה עושה

00:01:10.309 --> 00:01:14.326
ותופסת מחסה והיא מסתתרת מאחורי איזה פח אשפה,

00:01:14.326 --> 00:01:16.925
בנעלי העקב ובחצאית המיני שלה.

00:01:16.925 --> 00:01:21.144
ובשעת ההסתתרות שם, היא חשה מגוכחת,

00:01:21.144 --> 00:01:23.840
אבל היא רואה את הטנק הזה עובר עם חיילים

00:01:23.840 --> 00:01:26.200
ואנשים בכל עבר והכאוס

00:01:26.200 --> 00:01:30.827
והיא חושבת, "אני מרגישה כמו עליזה בארץ הפלאות

00:01:30.827 --> 00:01:33.162
יורדת במחילת הארנבת,

00:01:33.162 --> 00:01:36.230
מטה, מטה, מטה לתוך הכאוס,

00:01:36.230 --> 00:01:41.631
וחיי לעולם לא יהיו אותו הדבר."

NOTE Paragraph

00:01:41.631 --> 00:01:45.418
כמה שבועות מאוחר יותר, ידידתי הייתה בין המוני אנשים

00:01:45.418 --> 00:01:50.368
דוחפת עם בנה התינוק בידיה

00:01:50.368 --> 00:01:52.904
למסרו לאדם זר באוטובוס,

00:01:52.904 --> 00:01:55.928
שהיה אחד מאחרוני האוטובוסים שעוזב את סרייבו

00:01:55.928 --> 00:01:59.093
להוציא ילדים החוצה על מנת שיוכלו להיות בטוחים.

00:01:59.093 --> 00:02:03.203
והיא זוכרת מאבק עם אמא שלה קדימה,

00:02:03.203 --> 00:02:06.629
המון המון אנשים, "קח את הילד שלי! קח את הילד שלי!"

00:02:06.629 --> 00:02:12.682
ומוסרת את ילדה למישהו מבעד לחלון.

00:02:12.682 --> 00:02:15.550
והיא לא ראתה אותו למשך שנים.

00:02:15.550 --> 00:02:19.269
המצור נמשך שלוש וחצי שנים

00:02:19.269 --> 00:02:21.558
וזו היה מצור ללא מים,

00:02:21.558 --> 00:02:26.847
ללא אנרגיה, ללא חשמל, ללא חימום, ללא מזון,

00:02:26.847 --> 00:02:32.202
בלב אירופה, באמצע המאה העשרים.

NOTE Paragraph

00:02:32.202 --> 00:02:36.004
הייתה לי הזכות להיות אחת מהכתבים האלה

00:02:36.004 --> 00:02:38.423
ששרדו את המצור הזה,

00:02:38.423 --> 00:02:41.461
ואני אומרת שיש לי את הכבוד ואת הזכות להיות שם

00:02:41.461 --> 00:02:43.651
מפני שזה לימד אותי הכל,

00:02:43.651 --> 00:02:47.780
לא רק בנוגע להיותי כתבת אך בנוגע להיותי בן אדם.

00:02:47.780 --> 00:02:50.135
למדתי על חמלה.

00:02:50.135 --> 00:02:53.946
למדתי על אנשים מן המניין שהיו מסוגלים להיות גיבורים.

00:02:53.946 --> 00:02:58.317
למדתי על שיתופיות. למדתי על אחווה.

00:02:58.317 --> 00:03:01.228
יותר מהכל, למדתי על אהבה.

00:03:01.228 --> 00:03:06.507
ועל אף היותי בתוך הרס נוראי ומוות וכאוס,

00:03:06.507 --> 00:03:09.643
למדתי כיצד אנשים רגילים יכלו לעזור לשכניהם,

00:03:09.643 --> 00:03:12.287
לחלוק במזון, לגדל את ילדיהם,

00:03:12.287 --> 00:03:15.539
לגרור מי שצולפים בו מאמצע הרחוב

00:03:15.539 --> 00:03:18.396
למרות שאתה בעצמך סכנת את חייך,

00:03:18.396 --> 00:03:21.647
לעזור לאנשים פצועים להיכנס למוניות

00:03:21.647 --> 00:03:24.268
בנסיון להובילם לבתי חולים.

NOTE Paragraph

00:03:24.268 --> 00:03:27.487
למדתי כל כך הרבה על עצמי.

00:03:27.487 --> 00:03:30.512
מרת'ה גלהורן, אחת אחת מהגיבורות שלי, פעם אמרה,

00:03:30.512 --> 00:03:35.710
"אתה יכול לאהוב רק מלחמה אחת. השאר היא אחריות."

00:03:35.710 --> 00:03:39.246
המשכתי לסקר הרבה, הרבה, הרבה מלחמות לאחר מכן,

00:03:39.246 --> 00:03:41.875
כל כך הרבה שאבדתי את הספירה

00:03:41.875 --> 00:03:44.958
אך לא היה דבר שדמה לסרייבו.

NOTE Paragraph

00:03:44.958 --> 00:03:48.913
באפריל האחרון, חזרתי למשהו מאוד מוזר --

00:03:48.913 --> 00:03:52.687
מה שאני קוראת פגישת מחזור מטורפת של התיכון.

00:03:52.687 --> 00:03:57.030
מה שזה היה, היה יום השנה העשרים למצור,

00:03:57.030 --> 00:03:59.502
ההתחלה של המצור על סרייבו,

00:03:59.502 --> 00:04:03.942
ואני לא אוהבת את המונח " חגיגת ום השנה," כי זה נשמע כמו מסיבה,

00:04:03.942 --> 00:04:05.345
וזו לא הייתה מסיבה.

00:04:05.345 --> 00:04:09.333
זו הייתה התכנסות קודרת מאוד של כתבים

00:04:09.333 --> 00:04:12.724
שעבדו שם בזמן המלחמה, עובדי סיוע הומניטרי

00:04:12.724 --> 00:04:17.193
וכמובן מאליו האנשים הנועזים והאמיצים של סרייבו עצמם.

00:04:17.193 --> 00:04:19.612
והדבר שהלם בי יותר מהכל,

00:04:19.612 --> 00:04:21.353
ששבר לי את הלב,

00:04:21.353 --> 00:04:23.523
היה להתהלך במורד הרחוב הראשי של סרייבו,

00:04:23.523 --> 00:04:27.598
המקום שבו הידידה שלי אייאידה ראתה את הטנק בבואו לפני עשרים שנה,

00:04:27.598 --> 00:04:34.295
ובתוך הרחוב הזה היו 12,000, יותר מ- 12,000 כסאות אדומים,

00:04:34.295 --> 00:04:35.921
ריקים,

00:04:35.921 --> 00:04:38.190
וכל אחד ואחד מהם מסמל

00:04:38.190 --> 00:04:41.907
אדם שמת במהלך המצור,

00:04:41.907 --> 00:04:46.194
רק בסרייבו, לא בבוסניה כולה,

00:04:46.194 --> 00:04:48.781
וזה נמתח מקצה האחד של העיר

00:04:48.781 --> 00:04:51.055
לחלק גדול ממנה

00:04:51.055 --> 00:04:54.558
והכי עצוב עבורי היו הכסאות הקטנים הזעירים

00:04:54.558 --> 00:04:57.414
לילדים.

NOTE Paragraph

00:04:57.414 --> 00:05:00.541
כעת אני סוקרת את סוריה

00:05:00.541 --> 00:05:03.731
ואני התחלתי לסקר אותה היות שאני האמנתי

00:05:03.731 --> 00:05:05.987
שזה צריך להיעשות.

00:05:05.987 --> 00:05:08.992
אני מאמינה שישנו סיפור שם שצריך לספרו.

00:05:08.992 --> 00:05:12.962
אני רואה, שוב, תבניתה של המלחמה בבוסניה.

00:05:12.962 --> 00:05:15.191
וכשהגעתי לראשונה לדמשק,

00:05:15.191 --> 00:05:17.593
אני ראיתי רגע מוזר כזה שבו אנשים

00:05:17.593 --> 00:05:21.153
לא נראו כמאמינים שמלחמה עומדת לנחות עליהם

00:05:21.153 --> 00:05:23.088
וזה היה בדיוק אותו הדבר בבוסניה

00:05:23.088 --> 00:05:25.902
וכמעט בכל מדינה אחרת שבה ראיתי כשמלחמה מגיעה.

00:05:25.902 --> 00:05:28.445
אנשים לא רוצים להאמין שהיא קרבה,

00:05:28.445 --> 00:05:31.912
לכן הם לא נוטשים, הם לא נוטשים בעודם יכולים.

00:05:31.912 --> 00:05:33.582
הם לא מוציאים את כספם.

00:05:33.582 --> 00:05:37.477
הם נשארים כי אתה רוצה להישאר בבית שלך.

00:05:37.477 --> 00:05:41.516
ואז המלחמה והכאוס נוחתים.

NOTE Paragraph

00:05:41.516 --> 00:05:45.319
רואנדה היא מקום שרודף אותי הרבה.

00:05:45.319 --> 00:05:51.473
ב-1994, אני עזבתי את סרייבו לזמן קצר לטובת סקירת רצח העם ברואנדה.

00:05:51.473 --> 00:05:56.322
בין אפריל לאוגוסט, 1994,

00:05:56.322 --> 00:06:00.523
נטבחו מיליון אנשים.

00:06:00.523 --> 00:06:05.750
עכשיו אם 12,000 הכסאות האלו הוציאו אותי מאיפוס

00:06:05.750 --> 00:06:07.822
בזכות עוצמת המספר בלבד,

00:06:07.822 --> 00:06:11.453
אני רוצה שתחשבו שנייה על מיליון אנשים.

00:06:11.453 --> 00:06:13.990
ולספק לכם קנה מידה כלשהי, אני זוכרת

00:06:13.990 --> 00:06:19.071
שאני עומדת ומביטה במורד הרחוב ככל שיכולתי לראות,

00:06:19.071 --> 00:06:25.160
לפחות קילומטר וחצי ושם היו גופות שנערמו לכפול מהגובה שלי

00:06:25.160 --> 00:06:26.884
מהמתים.

00:06:26.884 --> 00:06:30.219
ואלו היו רק אחוז קטן של המתים.

00:06:30.219 --> 00:06:32.188
והיו אמהות אוחזות בילדיהן

00:06:32.188 --> 00:06:35.529
שנכבלו בעבותות הסופניות של המוות.

NOTE Paragraph

00:06:35.529 --> 00:06:38.859
ובכן אנו למדים הרבה ממלחמה

00:06:38.859 --> 00:06:41.211
ואני מזכירה את רואנדה

00:06:41.211 --> 00:06:45.329
כי זו מקום אחד, בדומה לדרום אפריקה,

00:06:45.329 --> 00:06:49.311
שבה עשרים שנים בקירוב, ישנו ריפוי.

00:06:49.311 --> 00:06:52.779
חמישים ושישה אחוזים מחברי הפרלמנט הן נשים,

00:06:52.779 --> 00:06:55.231
שזה נפלא

00:06:55.231 --> 00:06:59.257
ויש גם בתוך החוקה הלאומית עכשיו,

00:06:59.257 --> 00:07:02.430
אסור לכם למעשה לומר הוטו או טוטסי.

00:07:02.430 --> 00:07:06.299
אסור לכם לזהות אדם על פי גזע,

00:07:06.299 --> 00:07:10.845
שהוא, כמובן, מה שהביא לטבח מלכתחילה.

00:07:10.845 --> 00:07:13.952
וידידה עובדת סיוע סיפרה לי סיפור יפהפה,

00:07:13.952 --> 00:07:15.435
או שהוא יפהפה בעיני.

00:07:15.435 --> 00:07:20.352
הייתה קבוצת ילדים, מעורבת הוטוים וטוטסים

00:07:20.352 --> 00:07:23.066
והייתה קבוצת נשים שעמדו לאמצם

00:07:23.066 --> 00:07:27.000
והם התיישרו בשורות והאחד פשוט נמסר לשניה.

00:07:27.000 --> 00:07:30.166
לא היה שום התחשבות ל-, אתה טוטסי,

00:07:30.166 --> 00:07:33.081
את הוטו, אתה אולי הרגת את אמא שלי,

00:07:33.081 --> 00:07:34.927
את אולי הרגת את אבא שלי.

00:07:34.927 --> 00:07:40.233
הם פשוט קובצו יחדיו במן התפייסות

00:07:40.233 --> 00:07:43.817
וזה נראה לי יוצא דופן.

00:07:43.817 --> 00:07:46.659
לכן כשאנשים שואלים אותי איך אני ממשיכה לסקור מלחמה

00:07:46.659 --> 00:07:48.871
ולמה אני ממשיכה לעשות כן,

00:07:48.871 --> 00:07:50.340
זו הסיבה.

NOTE Paragraph

00:07:50.340 --> 00:07:53.731
כשאני שבה לסוריה, בשבוע הבא למעשה,

00:07:53.731 --> 00:07:57.692
מה שאני רואה זה אנשים שתעוזם לא תיאמן,

00:07:57.692 --> 00:07:59.965
חלקם נאבקים למען דמוקרטיה,

00:07:59.965 --> 00:08:03.982
בעבור דברים שאנו מקבלים כמובנים מאליהם כל יום ביומו.

00:08:03.982 --> 00:08:07.220
וזו בדיוק הסיבה שאני עושה את זה.

NOTE Paragraph

00:08:07.220 --> 00:08:11.688
ב- 2004, ילדתי ילד קטן

00:08:11.688 --> 00:08:14.883
ואני מכנה אותו ילד הנס שלי,

00:08:14.883 --> 00:08:17.929
כי אחרי שראיתי כל כך הרבה מוות

00:08:17.929 --> 00:08:22.106
והרס וכאוס וחושך בחיי,

00:08:22.106 --> 00:08:25.965
קרן תקווה זו נולד.

00:08:25.965 --> 00:08:30.162
ואני קראתי לו לוקה, שמשמעותו "המאיר,"

00:08:30.162 --> 00:08:35.085
מפני שהוא כן מביא אור לחיי.

00:08:35.085 --> 00:08:38.536
אך אני מדברת עליו כי כשהיה בן ארבעה חודשים,

00:08:38.536 --> 00:08:43.208
עורך החוץ שלי הכריח אותי לשוב לבגדד

00:08:43.208 --> 00:08:46.540
איפה שדיווחתי למשך כל תקופת שלטונו של סדאם

00:08:46.540 --> 00:08:49.419
ובמשך נפילתה של בגדד ולאחר מכן

00:08:49.419 --> 00:08:52.513
ואני זוכרת שאני עולה על המטוס בדמעות,

00:08:52.513 --> 00:08:55.499
בוכייה מההיפרדות מבני

00:08:55.499 --> 00:08:57.732
וכשהייתי שם,

00:08:57.732 --> 00:09:00.467
פוליטיקאי עיראקי די מפורסם שהיה ידיד שלי

00:09:00.467 --> 00:09:02.941
אמר לי, "מה את עושה כאן?

00:09:02.941 --> 00:09:04.782
למה את לא בבית עם לוקה?"

00:09:04.782 --> 00:09:08.567
ואני אמרתי , "תראה, אני חייבת לראות." זה היה ב- 2004

00:09:08.567 --> 00:09:12.954
שהייתה ההתחלה של תקופה מאוד מוכתמת בדם בעיראק,

00:09:12.954 --> 00:09:16.194
"אני חייבת לראות, אני חייבת לראות מה מתרחש כאן.

00:09:16.194 --> 00:09:17.059
אני מוכרחה לדווח עליו."

00:09:17.059 --> 00:09:20.623
והוא אמר, "לכי הביתה,

00:09:20.623 --> 00:09:23.909
כי אם תחמיצי את השן הראשונה שלו,

00:09:23.909 --> 00:09:26.907
אם תחמיצי את צעדו הראשון, לעולם לא תסלחי לעצמך.

00:09:26.907 --> 00:09:30.770
אך לעולם תהיה מלחמה נוספת."

NOTE Paragraph

00:09:30.770 --> 00:09:35.111
ויהיו, למרבה העצב, מלחמות תמיד.

00:09:35.111 --> 00:09:38.965
ואני משלה את עצמי אם אני חושבת, בתור עיתונאית,

00:09:38.965 --> 00:09:40.731
בתור סוקרת, בתור כתבת,

00:09:40.731 --> 00:09:45.569
מה שאני עושה יכול לעצור בעדן. איני יכולה.

00:09:45.569 --> 00:09:48.116
איני קופי ענאן. הוא אינו יכול לעצור בעד מלחמה.

00:09:48.116 --> 00:09:51.093
הוא השתדל להביא למשא ומתן בסוריה ולא הצליח.

00:09:51.093 --> 00:09:55.089
איני איש פותר עימותים מהאו"ם.

00:09:55.089 --> 00:09:57.372
איני אפילו רופאה סיוע הומניטרי

00:09:57.372 --> 00:10:00.198
ואיני יכולה לספר לכם על הפעמים שחשתי כה חסרת אונים

00:10:00.198 --> 00:10:03.469
שמתים אנשים מולי ולא יכולתי להצילם .

00:10:03.469 --> 00:10:07.304
כל מה שאני היא עדה.

00:10:07.304 --> 00:10:12.358
תפקידי הוא להעניק קול לאנשים חסרי קול.

00:10:12.358 --> 00:10:15.591
עמית שלי תיאר זאת כאילו להאיר אור

00:10:15.591 --> 00:10:18.353
בפינות האפלות ביותר של העולם.

00:10:18.353 --> 00:10:21.000
וזה מה שאני מנסה לעשות.

00:10:21.000 --> 00:10:24.036
איני תמיד מצליחה

00:10:24.036 --> 00:10:26.577
ולפעמים זה מייאש בטירוף,

00:10:26.577 --> 00:10:28.783
משום שאתה חש כאילו אתה כותב לתוך חלל,

00:10:28.783 --> 00:10:31.112
או אתה חש שלאף אחד לא אכפת.

00:10:31.112 --> 00:10:33.361
למי אכפת מסוריה? למי אכפת מבוסניה?

00:10:33.361 --> 00:10:35.374
למי אכפת מקונגו,

00:10:35.374 --> 00:10:37.648
מחוף השנהב, מליבריה, מסיירה ליאון,

00:10:37.648 --> 00:10:39.763
כל חלקי המקומות האלה

00:10:39.763 --> 00:10:43.736
שאני אזכור לשארית חיי?

00:10:43.736 --> 00:10:46.989
אך המקצוע שלי הוא להעיד עדות

00:10:46.989 --> 00:10:50.171
וזה המוקד, לב לבו של העניין,

00:10:50.171 --> 00:10:52.712
לנו הכתבים שעושים את זה.

00:10:52.712 --> 00:10:56.303
וכל מה שאני באמת יכולה לעשות הוא לקוות,

00:10:56.303 --> 00:10:58.911
לא לקובעי מדיניות או פוליטיקאים,

00:10:58.911 --> 00:11:01.308
כי עד כמה שהייתי רוצה לאחוז באמונה

00:11:01.308 --> 00:11:03.773
שהם יקראו את מילותיי ושיעשו משהו,

00:11:03.773 --> 00:11:06.933
איני משלה את עצמי.

NOTE Paragraph

00:11:06.933 --> 00:11:11.150
אך אני כן מקווה שאם תזכרו דבר כלשהו ממה שאמרתי

00:11:11.150 --> 00:11:14.703
או סיפור מהסיפורים שלי למחרת היום בארוחת בוקר,

00:11:14.703 --> 00:11:17.385
אם תוכלו לזכור את הסיפור של סרייבו

00:11:17.385 --> 00:11:20.876
או הסיפור של רואנדה,

00:11:20.876 --> 00:11:23.449
אז הצלחתי בעבודתי.

NOTE Paragraph

00:11:23.449 --> 00:11:25.487
תודה רבה לכם.

NOTE Paragraph

00:11:25.487 --> 00:11:32.717
(מחיאות כפיים)