אנו גונבים את הטבע מהילדים שלנו.

עכשיו, כשאני אומרת זאת, אני לא
מתכוונת שאנחנו הורסים את הטבע

שהם ירצו שאנחנו נשמר,

למרות שלמרבה הצער
גם זה המקרה.

למה שאני מתכוונת הוא שהתחלנו
להגדיר את הטבע בדרך

שהיא כל-כך טהורה וכל-כך נוקשה

שתחת ההגדרה שיצרנו לעצמנו,

לא יישאר שום טבע לילדנו

כאשר הם יהיו מבוגרים.

אבל יש פתרון לזה.

אז הרשו לי להסביר.

ממש עכשיו, בני אדם משתמשים 
במחצית מהעולם

כדי לחיות, כדי לגדל את יבולם
ואת העץ שלהם,

כדי לספק מרעה לבעלי החיים שלהם.

אם תסכמו את כל בני האדם,

אנחנו נשקול פי עשרה
מאשר כל היונקים הפראיים יחדיו.

אנחנו חותכים כבישים דרך היער.

הוספנו חלקיקי פלסטיק
לחולות של חופי האוקיינוסים.

שינינו את הכימיה של האדמה
עם המדשנים המלאכותיים.

וכמובן, שינינו את הכימיה של האוויר.

אז כאשר אתם לוקחים
את הנשימה הבאה שלכם,

אתם תשאבו 42 אחוזים
יותר פחמן דו חמצני

מאשר הייתם נושמים ב-1750.

אז כל השינויים הללו, ועוד רבים אחרים,

התקבצו יחד למין גוש תחת
הכותרת של "האנטרופוקן".

וזה מושג שכמה גאולוגים מציעים

שאנחנו צריכים לתת לעידן הנוכחי,

בהתייחס לכמה מתפשטת
ההשפעה האנושית עליו.

עכשיו, זה עדיין רק עידן מוצע
אבל אני חושבת שזו דרך מועילה

לחשוב על גודל ההשפעה
של בני האדם על הפלנטה.

אז איפה זה שם את הטבע?

מה נחשב כטבע בעולם כאשר
הכל מושפע עלי ידי בני אדם?

אז לפני 25 שנים, סופר הסביבה
ביל מקקיבן אמר

שבגלל שטבע היה דבר
נפרד מהאדם

ובגלל שמשמעות שינויי האקלים

שכל סנטימטר על כדור הארץ
השתנה על ידי האדם,

שהטבע נגמר.

למעשה, הוא קרא לספרו
"סופו של הטבע".

אני לא מסכימה עם זה.
אני רק לא מסכימה עם זה.

אני לא מסכימה עם ההגדרה של טבע,
בגלל, באופן בסיסי, אנחנו חיות.

נכון? כאילו, התפתחנו על הפלנטה הזו

בהקשר של כל שאר בעלי החיים
אשר אתם אנחנו חולקים את הפלנטה,

ועם כל שאר הצמחים
ועם כל שאר המיקרובים.

ולכן אני חושבת שהטבע

הוא לא זה שלא ננגע 
על ידי האנושות, גבר או אישה.

אני חושבת שטבע
הוא בכל מקום שהחיים משגשגים,

בכל מקום שיש כמה זנים יחדיו,

בכל מקום שיש ירוק וכחול
ומשגשגים ומלאים עם חיים

וגדלים.

ותחת הגדרה זו,

דברים נראים מעט שונה.

עכשיו, אני מבינה שישנם חלקים 
מסוימים של הטבע הזה

שמדברים עבורנו בדרך מיוחדת.

מקומות כמו יילוסטון,

או הפסגות המונגוליים,

או שונית המחסום הגדולה

או הסרנגטי.

מקומות שאנחנו חושבים כמעין
ייצוג של גן עדן

של הטבע לפני שהרסנו את הכל.

ובדרך מסוימת הם פחות מושפעים 
על על ידי הפעילות היום יומית שלנו.

במרבית המקומות הללו
אין כבישים או מעט כבישים,

הלאה, כמו אלה.

אבל בסופו של דבר, אפילו גני העדן הללו
מושפעים עמוקות על ידי בני אדם.

עכשיו, בואו רק ניקח
את צפון אמריקה, לדוגמה,

מכיוון שזה האזור שאנחנו נפגשים.

אז בין לפני בערך 15,000 שנים 
כאשר אנשים רק הגיעו לכאן,

הם התחילו תהליך
של אינטראקציה עם הטבע

שהוביל להכחדה 
של בעלי חיים בעלי גופים גדולים,

מהמסטודנים ועד לעצלן האדמה הענק,

חתולי שן-חרב,

כל בעלי החיים המגניבים הללו
שלצערנו כבר לא איתנו.

וכאשר בעלי החיים הללו הוכחדו,

אתם יודעים, המערכת האקולוגית
לא עמדה מלכת.

גלי אפקט ענקיים
שינו שטחי מראה ליערות,

שינו את הרכב היער מעץ אחד למשנהו.

לכן אפילו בגני-עדן הללו,

אפילו באזורים שנראים מושלמים הללו

שנראה שמזכירים לנו
עבר לפני אנשים,

אנחנו למעשה מסתכלים על נוף מושפע מבני אדם.

לא רק בני אדם פרהיסטוריים,
אלא גם אנשים היסטוריים, אוכלוסיית הילידים

עד לרגע שבו המתיישבים הראשונים הופיעו.

וזה אותו דבר גם לגבי היבשות האחרות.

אנשים פשוט מעורבים בטבע

בדרך מאוד משפיעה
ולאורך זמן מאוד ארוך.

עכשיו, רק לאחרונה,
מישהו אמר לי,

"או, אבל ישנם עדיין מקומות פראיים."

ואני אמרתי, "איפה? איפה? אני רוצה ללכת."

והוא אמר, "באמזונס".

ואני אמרתי, "או, האמזונס,
בדיוק הייתי שם.

זה היה אדיר. נאשיונאל ג'יאוגרפיק
שלחו אותי לפארק הלאומי מאנו,

שהוא באמזונס הפרואני,

אבל זה יער גשם ענק,
לא מבורא, אין כבישים,

מוגן כ-פארק לאומי,

אחד הפארקים בעלי המגוון
הביולוגי הגדולים בעולם.

וכאשר הגעתי לשם עם הקאנו שלי,
מה מצאתי, אנשים.

אנשים גרים שם מאות ואלפי שנים.

אנשים גרים שם, והם לא סתם
צפים מעל הג'ונגל.

יש להם מערכת יחסים משמעותית עם הנוף.

הם צדים. הם מגדלים יבולים.

הם מבייתים יבולים.

הם משתמשים במשאבים הטבעיים
כדי לבנות את בתיהם,

לסוכך על ביתיהם.

הם אפילו הופכים חיות לבעלי חיים
כאלו שאנו מחשיבים בעלי חיים פראיים.

האנשים הללו שם

והם באינטראקציה עם הסביבה

בדרך משמעותית
ושאתה יכול לראות בסביבה.

עכשיו, אני הייתי עם 
אנתרופולוג בטיול הזה,

והוא אמר לי, כאשר צפנו במורד הנהר,

הוא אמר, "אין ריק דמוגרפי באמזונס."

ההצהרה הזו ממש נתקעה איתי,

בגלל מה שזה אומר שכל האמזונס
הוא כמו זה.

ישנם אנשים בכל מקום.

ויערות טרופים נוספים רבים
הם אותו דבר,

ולא רק יערות טרופיים.

אנשים השפיעו על מערכות אקולוגיות בעבר,

והם ממשיכים להשפיע עליהן בהווה,

אפילו במקומות שקשה 
יותר להבחין.

אז, אז אם כל ההגדרות
של טבע בהן אנחנו רוצים להשתמש

קשורות לכך שהוא 
לא הושפע על ידי בני אדם

או שאין בו אנשים,

אם כולם נותנים לנו תוצאה
שאין לנו טבע,

אז אולי אלו הגדרות שגויות.

אולי אנחנו צריכים להגדיר זאת
על ידי הנוכחות של מספר מינים,

על ידי הנוכחות של חיים משגשגים.

עכשיו, אם אנחנו עושים זאת בדרך הזו,

מה קיבלנו?

ובכן, זה הפלא הזה.

לפתע, ישנו טבע מסביב כולנו.

לפתע, אנחנו רואים את 
מרבה הרגליים דנאית מלכותית

סועדת מהצמח הזה,

ואנחנו מבינים שהנה זה,

ובמגרש הריק הזה בצ'טנוגה.

ותראו את המגרש הריק הזה.

אני מתכוונת, הנה, כמו, כנראה,

תריסר, מינימום,
סוגים של מני צמחים גדלים שם,

תומכים בכל מיני חרקים שונים,

וזה לחלוטין חלל שאינו מנוהל,
לחלוטין חלל פראי.

זהו סוג של טבע פרטי
ישר מתחת לאפינו,

שאנחנו אפילו לא מבחינים בו.

וישנו פרדוקס קטן ומעניין.

אז הטבע הזה,

הסוג הזה של הפרא, החלק הלא מרוסן

של הקיום האורבני שלנו,
פרה-אורבני, חקלאי פרברי

שטס מתחת לרדאר,

והוא כנראה יותר פראי
מפארק לאומי,

בגלל שפארקים לאומיים
מנוהלים בקפידה יתרה

במאה ה-21.

אגם קרטר בדרום אורגון,
שהוא הפארק הלאומי הקרוב אלי,

זו דוגמה יפיפייה לנוף
שנראה שהוא מגיע מן העבר.

אבל הם מנהלים אותו בקפידה.

אחד הנושאים שיש להם כעת
הוא מוות של קליפת האורן הלבן.

אורן לבן קליפה
הוא יפיפייה, כריזמטי --

אני אומר שהוא זן כריזמטי

שגדל במקומות גבוהים --

ויש לו את כל הבעיות כרגע עם מחלות.

יש יבלות חלודה שהתגלו,

חיפושיות קליפה.

אז כדי להתמודד עם זה,
שירותי הפארק שתלו

זרעי אורן לבן עמיד לחלודה בפארק,

אפילו באזורים שהם מנהלים כטבעיים.

והם אפילו שמים דוחי 
חיפושיות באזורי מפתח

כמו שראיתי בפעם האחרונה 
שהלכתי לצעוד שם.

ודברים מהסוג הזה
יותר נפוצים משהייתם נוטים לחשוב.

פארקים לאומיים מנוהלים בקפידה.

החיים הפראיים נשמרים 
בגודל אוכלוסייה ומבנה מסוימים.

שרפות נבלמות.

שרפות מוצתות בכוונה.

מינים שאינם מקומיים מוצאים החוצה.

מינים מקומיים מוחזרים.

ולמעשה, הסתכלתי,

והפארק הלאומי בנף
עושה את כל הדברים שכרגע ציינתי:

מדכא שרפות, יוצר שרפות,

קולר רדיו לזאבים,
מחזיר לשטח ביזונים.

זו הרבה עבודה לגרום למקומות
להיראות שלא ננגעו.

(צחוק)

(מחיאות כפיים)

ואירוניה נוספת היא,
המקומות האלו שאהבנו מאוד

אלו המקומות שאנחנו
אוהבים יותר מדי, לפעמים.

רבים מאיתנו ישמחו ללכת לשם,

ובגלל שאנחנו מנהלים אותם להיות יציבים

בפני העולם המשתנה,

לעתים קרובות הם נהיים
יותר שבירים לאורך זמן.

מה שאומר שהם המקומות
הכי גרועים לחלוטין

לקחת את הילדים שלכם לחופשה,

בגלל שאתם לא יכולים לעשות שם כלום.

אתם לא יכולים לטפס על העצים.

אתם לא יכולים לדוג את הדגים.

אתם לא יכולים לעשות 
מדורה באמצע שום מקום.

אתם לא יכולים לקחת 
אצטרובלים הביתה

ישנם כל-כך הרבה חוקים
ומגבלות

שמנקודת מבט של ילד,

זה כאילו, הטבע הכי גרוע אי פעם.

כי ילדים לא רוצים לצעוד

דרך מרחב יפיפה במשך חמש שעות

ואז להסתכל על נוף יפה.

זה אולי מה שאנחנו
רוצים לעשות כמבוגרים,

אבל מה שילדים רוצים
לעשות זה להתמקם בנקודה אחת

ופשוט לשחק את זה, פשוט לעבוד עם זה,

פשוט להרים את זה, לבנות בית,
לבנות מבצר, לעשות משהו כמו זה.

בנוסף, מעין גני העדן הללו

לרוב מרוחקים מהיכן שאנשים חיים.

ויקר לבקר בהם. הם קשים לביקור.

מה שאומר שהם רק זמינים לאליטות,

וזו בעיה אמתית.

ארגון שימור הטבע
ביצע סקר בקרב ילדים צעירים,

והם שאלו אותם, כמה זמן
אתם מבלים בחוץ?

ורק שניים מתוך חמישה
מבלים זמן בחוץ

לפחות פעם בשבוע.

שאר השלושה מתוך חמישה
פשוט נשארו בפנים.

וכאשר שאלו אותם למה,
מהם המחסומים לצאת החוצה,

התגובה של 61 אחוזים היתה,

"אין אזורים טבעיים ליד הבית שלי."

וזה משוגע.
זה פשוט לא נכון.

אני מתכוונת, 71 אחוזים
מהאנשים בארה"ב

גרים במרחק 10 דקות
הליכה מפארק עירוני.

ואני בטוחה שמספרים
דומים במדינות אחרות.

וזה אפילו לא כולל
את הגינה האחורית שלכם,

החריצים האורבניים,
המגרש הריק.

כולם חיים ליד טבע.

כל ילד חי ליד טבע.

משום מה פשוט שכחנו
איך לראות את זה.

בילינו יותר מדי זמן לצפות בסרטים
תיעודיים של דיויד אטנבורו

שם הטבע ממש סקסי --

(צחוק)

ופשוט שכחנו איך לראות את הטבע
שנמצא כמשמעו ממש מחוץ לדלתנו,

הטבע של עצי הרחוב.

אז הנה דוגמא: פילדלפיה.

יש מסילה מורמת מגניבה

שניתן לראות מהקרקע, שהיא ננתשה.

עכשיו, זה אולי נשמע כמו תחילת
הסיפור של ההיי-ליין במנהטן,

והוא מאוד דומה, אלא שהם 
עדיין לא פיתחו אותו לפארק עדיין,

למרות שהם עובדים על זה.

אז כרגע, זה עדיין מעין פרא סודי

בלב פילדלפיה,

ואם אתה יודע איפה 
החור בגדר השרשראות,

אתה יכול להידחס למעלה

ואתה יכול למצוא את 
האחו הפראי הזה

פשוט צף מעל העיר של פילדלפיה.

כל אחד מהצמחים הללו
גדל מתוך זרע

שזרע את עצמו שם.

זה טבע פראי-עצמאי
אוטונומי לחלוטין.

והוא בדיוק במרכז העיר.

והם שלחו אנשים למעלה
כדי לעשות מעין סקר ביולוגי,

וישנם למעלה מ 50 מיני צמחים שם למעלה.

ואלו לא רק צמחים.

זו מערכת אקולוגית,
מערכת אקולוגית מתפקדת ופעילה.

היא יוצרת אדמה,
היא סופחת פחמן.

האבקה מתבצעת.

אני מתכוונת, זו ממש מערכת אקולוגית.

אז מדענים התחילו לקרוא למערכות 
אקולוגיות כאלו כ"מערכות אקולוגיות חדשניות"

בגלל שלרוב הן נשלטות
על-ידי מינים לא מקומיים,

ובגלל שהם ממש מוזרים.

הם לא דומים לדבר שראינו קודם.

במשך זמן רב, ביטלנו את כל 
המערכות האקולוגיות החדשניות הללו כשטות.

אנחנו מדברים על שדות חקלאיים
שגדלו מחדש,

מטעי עצים שלא 
מנוהלים על בסיס יום-יומי,

גדילה שנייה של היער,
כל החוף המזרחי,

שאחראי שהחקלאות נעה מערבה,
היער צץ חזרה.

וכמובן, פחות או יותר כל הוואי,

שמערכות אקולוגיות חדשניות
הן הנורמה,

היכן שמינים אקזוטיים שולטים.

ביער הזה כאן יש עץ אדר מייפל,

יש בו שרכי חרב מדרום-מזרח אסיה.

אתם יכולים לייצר מערכת 
אקולוגית חדשנית משלכם.

זה דיי פשוט.

אתם פשוט מפסיקים
להשתמש במכסחת הדשא.

(צחוק)

ללקה האנסקי היה אקולוג בפינלנד,
והוא עושה את הניסוי הזה בעצמו.

הוא פשוט הפסיק לכסח 
את הדשא שלו,

ואחרי כמה שנים,
הוא הביא כמה סטודנטים,

והם עשו מעין בליץ-ביולוגי בגינה שלו,

והם מצאו 375 מינים של צמחים,

כולל שני מינים בסכנת הכחדה.

אז כשתהיו שם למעלה
על ההיי-ליין העתידי של פילדלפיה,

מוקפים בפרא הטבעי הזה,

מוקפים במגוון הזה,
השפע הזה, הפעילות הזו,

אתם יכולים להסתכל הצידה

ואתם יכולים לראות גן משחקים
מקומי עבור בית ספר מקומי,

וככה זה נראה.

לילדים הללו יש, זה --

אתם יודעים, תחת ההגדרה שלי,

יש הרבה מכדור הארץ
שנחשב כטבע,

אבל אלו יהיו אחד ממעט המקומות
שלא ייחשבו כטבע.

אין כאן דבר מלבד בני אדם,
שום צמחים אחרים, שום בעלי חיים אחרים.

ומה שאני באמת רציתי לעשות

היה רק, כמו,
לזרוק סולם על הצד

ולהביא את כל הילדים לעלות
למעלה איתי לאחו המגניב.

בדרך מסיימת, אני מרגישה
כאילו אלו הבחירות שעומדות בפנינו.

אם נבטל את הטבע החדש הזה
כלא מתקבל או סתמי או לא טוב,

אנחנו עלולים לשים עליהם מדרכה.

ובעולם שבו הכל משתנה.

אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים
לגבי איך אנחנו מגדירים טבע.

כדי לא לגנוב אותו
מהילדים שלנו,

אנחנו צריכים לעשות שני דברים.

ראשית, אנחנו לא יכולים
להגדיר את הטבע כמשהו שלא ננגע.

לא היה בזה שום הגיון גם ככה.

טבע לא היה ללא מגע
במשך אלפי שנים.

וזה לא כולל את רוב הטבע
שרוב האנשים יכולים לבקר בו

ולקיים מערכת יחסים איתו,

כולל רק טבע שילדים
לא יכולים לגעת.

מה שמביא אותי לדבר השני
שאנחנו חייבים לעשות,

זה שאנחנו חייבים לתת
לילדים לגעת בטבע,

בגלל שמה שלא ננגע לא נאהב.

(מחיאות כפיים)

אנחנו עומדים בפני כמה שינויים
סביבתיים מאתגרים ועגומים בכדור הארץ.

שינויי אקלים הוא אחד מהם.

ישנם עוד: איבוד מגוון ביולוגי 
הוא האהוב עלי

להיכנס ללחץ באמצע הלילה.

אבל כדי לפתור אותם.

אנחנו צריכים אנשים --
חכמים, אנשים מסורים --

שאכפת להם מהטבע.

והדרך היחידה שבה נגדל
דור של אנשים

שאכפת להם מהטבע

הוא על-ידי כך שניתן 
להם לגעת בטבע.

יש לי תיאוריה מבצר על אקולוגיה.

תיאוריה מבצר של שימור.

כל אקולוגי שאני מכירה,
כל ביולוג שימור שאני מכירה,

כל מומחה שימור שאני מכירה,

בנו מבצרים כאשר הם היו ילדים.

אם יש לנו דור שלא
יודע כיצד לבנות מבצר,

יהיה לנו דור שלא יודע
איך שיהיה לו אכפת מהטבע.

ואני לא רוצה להיות זו שתספר
לילד הזה,

שבתכנית מיוחדת

שלוקחת ילדים מפילדלפיה
משכונה ענייה

ולוקחת אותם 
לפארקים העירוניים,

אני לא רוצה להיות זו שתספר
לו שהפרח שהוא מחזיק

הוא עשב פולש לא מקומי
שהוא צריך לזרוק כמו אשפה.

אני חושבת שאני מעדיפה ללמוד
מהילד הזה

שלא משנה מאיפה 
הצמח הזה הגיע,

הוא יפיפה, ומגיע לו
שיגעו בו ויעריכו אותו.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)