1
00:00:00,981 --> 00:00:05,860
חזרנו לתוכנית שלנו שמשתמשת בפונקציה בכדי לצייר את וינסטון ארבע פעמים.

2
00:00:05,860 --> 00:00:11,472
ושיניתי אותה קצת על מנת להראות באיזה גיל הוא נמצא בכל נקודה של בחיים, ותראו למה בקרוב.

3
00:00:11,472 --> 00:00:16,290
אבל קודם אני צריכה לספר לכם משהו על ווינסטון: לוינסטון יש התמכרות לסופגניות.

4
00:00:16,290 --> 00:00:21,954
הוא אוכל שלוש מהן ביום. זו הסיבה כנראה לכך שהפנים שלו כל-כך גדולות וצהובות.

5
00:00:21,954 --> 00:00:32,120
אז כדי להזהיר וינסטון שסופגניות הן רעות בשבילו, אני רוצה לשנות את התוכנית כך שתראה כמה סופגניות הוא אכל בכל נקודה בחיים שלו.

6
00:00:32,120 --> 00:00:46,119
לדוגמה, כשהוא בן שנתיים, זה אומר שהוא אכל 2 פעמים (שנתיים) כפול 365 פעמים (מספר הימים בשנה) כפול 3 פעמים (שלוש פעמים ביום), אז פי שלוש ביום, כפול 365 ימים, לשנתיים.

7
00:00:46,119 --> 00:00:54,669
אנחנו רק נציג את זה מתחת לכותרת הזו, אז וואו! אלפיים סופגניות, זה הרבה סופגניות למישהו בן שנתיים.

8
00:00:54,669 --> 00:01:04,272
עכשיו כאשר הוא בן 14, בוא נראה, יש לו 3 פעמים ביום כפול 365 ימים כפול 14 שנים.

9
00:01:04,272 --> 00:01:13,455
זה חמש עשרה אלף סופגניות. בסדר. אז אני יכולה להמשיך את המתמטיקה הזאת, אבל אני מתחילה לשים לב דפוס.

10
00:01:13,455 --> 00:01:20,784
אני חוזרת על החישובים שלי כאן, ואני משנה רק דבר אחד: מספר השנים.

11
00:01:20,784 --> 00:01:28,116
בכל פעם שאני רואה קוד שחוזר על עצמו ככה, אני חושבת לעצמי, "הממ, אולי אני יכולה להפוך את זה לפונקציה?"

12
00:01:28,116 --> 00:01:33,095
כן, בהחלט, אנחנו יכולים. אז בואו נעשה את זה עכשיו.

13
00:01:33,095 --> 00:01:41,006
אני אגדיר את הפונקציה כאן למעלה ואקרא לפונקציה בשם calcTotalDonuts (נכתוב: calcTotalDonuts = function)

14
00:01:41,006 --> 00:01:49,239
היא הולכת לקבל פרמטר אחד, את מספר שנים, כי זה הדבר היחיד שאנו משנים כל הזמן בחישוב הזה

15
00:01:49,239 --> 00:02:00,930
ואז בפנים, נוכל לעשות את החישוב, לשמור אותו לתוך משתנה, כך שיהיה שהמשתנה יהיה מספר השנים (numYears) כפול 3 פעמים כפול 365.

16
00:02:00,930 --> 00:02:12,862
בסדר, אז עכשיו שיש לנו את הפונקציה הזו, אני הולכת להחליף את הביטוי הזה כאן עם calcTotalDonuts - הקריאה לפונקציה - ואני אעביר לה את הערך "2".

17
00:02:12,862 --> 00:02:17,427
טוב, עכשיו אנחנו לא רואים את הסך הכל בכלל.

18
00:02:17,427 --> 00:02:26,515
המממ, אוקיי, מה קרה? ובכן, הפונקציה שלנו חישבה את הסך הכל כאן, אבל היא לא סיפרה לאף אחד על הסכום.

19
00:02:26,515 --> 00:02:33,824
זה כמו שאם מורה קורא לך בכיתה בכדי להשיב על שאלה, ואתה תענה לו בראש שלך אבל אתה מתבייש לומר את התשובה.

20
00:02:33,824 --> 00:02:37,638
עשית את העבודה, אבל המורה שלך לעולם לא יידע על כך.

21
00:02:37,638 --> 00:02:45,971
אם אנחנו רוצים שהפונקציה תתקשר את הערך למי שקרא לה, הפונקציה צריכה להחזיר את הערכים באופן ספציפי.

22
00:02:45,971 --> 00:02:55,221
אז בשביל שפונקציה תחזיר ערך, אנחנו צריכים להגיד מהו סוג הערך שהיא תחזיר, ואז מה הערך עצמו. אולי זה משתנה, או ערך או ביטוי.

23
00:02:55,221 --> 00:03:02,138
אז כאן נגיד שאנחנו רוצים להחזיר את זה totalDonuts חזרה, בסדר? אז מי שקורא לאותה הפונקציה הולך לקבל את התשובה הזו.

24
00:03:02,138 --> 00:03:05,021
כעת הערך שלנו מוצג, איזה כיף!

25
00:03:05,021 --> 00:03:10,477
בעצם אנחנו יכולים לקצר את הפונקציה שלנו, אנחנו אפילו לא צריכים לאחסן אותו לתוך משתנה, נוכל לקחת את הביטוי הזה כאן

26
00:03:10,477 --> 00:03:15,418
לשים אותו בערך שהפונקציה מחזירה (ה-return), ואז זו רק שורה אחד של קוד. מגניב.

27
00:03:15,418 --> 00:03:24,558
בסדר, אז עכשיו אנו יכולים לעבור ולחשב את מספר הסופגניות הכולל בכל נקודה בחיים על-ידי פשוט לקרוא לפונקציה זו, ולהעביר לה את מספר השנים.

28
00:03:24,558 --> 00:03:36,426
בוא נראה, זה (calcTotalDonuts(25, נמקם את זה כראוי, (calcTotalDonuts(65

29
00:03:36,426 --> 00:03:45,239
בסדר! וואו, אז אם הוא יגיע עד גיל 65, הוא יאכל 70,000 סופגניות. זה הרבה סופגניות...

30
00:03:45,239 --> 00:03:48,351
אני לא חושבת שוינסטון הולך להגיע לזה...

31
00:03:48,351 --> 00:03:53,325
אבל עכשיו כשהפכנו את זה לפונקציה, זה מאוד קל לנו לשנות חלקים ממנה.

32
00:03:53,325 --> 00:03:59,211
אם וינסטון יראה את זה ויאמר "רגע, רגע, זה המון. מה אם אני פשוט אוכל אחת ביום? "

33
00:03:59,211 --> 00:04:04,432
טוב אנחנו יכולים פשוט ללכת לכאן, לשנות את המספר לאחד, והכל ישתנה.

34
00:04:04,432 --> 00:04:12,698
אז זה סך הכל 23,000. עדיין הרבה. אז אולי וינסטון יגיד: "בסדר, בסדר, מה אם אני פשוט אוכל אחת בשבוע?" כן, זה הגיוני, בסדר.

35
00:04:12,698 --> 00:04:17,793
אז אנחנו פשוט יכולים לשנות את 365 ל-50, כי יש 50 שבועות בשנה, נכון?

36
00:04:17,793 --> 00:04:23,361
טוב, זה הרבה יותר טוב, 3,000 דונאטס, נשמע הגיוני.

37
00:04:23,361 --> 00:04:27,361
מעולה, אז כפי שראיתם, עם פונקציות וערכים חוזרים, אנחנו יכולים לחסוך בקוד ולהציל חיים!