1
00:00:00,603 --> 00:00:06,465
אני מכירה אדם שממריא מעל לעיר בכל לילה.

2
00:00:06,465 --> 00:00:09,459
בחלומותיו, הוא מסתובב ומסתחרר

3
00:00:09,459 --> 00:00:12,326
כשאצבעות רגליו נושקות לארץ.

4
00:00:12,326 --> 00:00:15,140
לכל דבר יש תנועה, הוא טוען,

5
00:00:15,140 --> 00:00:19,982
אפילו לגוף משותק כשלו.

6
00:00:19,982 --> 00:00:24,812
איש זה הוא אבי.

7
00:00:24,812 --> 00:00:26,713
לפני שלוש שנים, כשגיליתי

8
00:00:26,713 --> 00:00:29,300
שאבי עבר שבץ מוחי חמור

9
00:00:29,300 --> 00:00:31,426
בגזע המוח,

10
00:00:31,426 --> 00:00:34,900
נכנסתי לחדרו ביחידה לטיפול נמרץ,

11
00:00:34,900 --> 00:00:37,884
במכון הנוירולוגי במונטריאול

12
00:00:37,884 --> 00:00:40,527
ומצאתי אותו שוכב דומם כמת,

13
00:00:40,527 --> 00:00:43,463
רתום למכונת הנשמה.

14
00:00:43,463 --> 00:00:47,894
שיתוק סגר על גופו אט אט,

15
00:00:47,894 --> 00:00:49,965
מתחיל בבהונותיו, לאחר מכן רגליו,

16
00:00:49,965 --> 00:00:52,495
טורסו, אצבעות וזרועות.

17
00:00:52,495 --> 00:00:54,700
הוא עשה את דרכו במעלה צווארו,

18
00:00:54,700 --> 00:00:56,905
משתק את יכולתו לנשום,

19
00:00:56,905 --> 00:01:01,382
ועצר ממש מתחת לעיניים.

20
00:01:01,382 --> 00:01:03,553
הוא לא איבד הכרה לרגע,

21
00:01:03,553 --> 00:01:06,140
אלא צפה מבפנים

22
00:01:06,140 --> 00:01:08,446
כיצד גופו ננעל,

23
00:01:08,446 --> 00:01:10,583
יד אחר יד, רגל אחר רגל

24
00:01:10,583 --> 00:01:13,542
שריר אחר שריר

25
00:01:13,542 --> 00:01:18,100
בחדר הטיפול הנמרץ, ניגשתי לגופו של אבי,

26
00:01:18,100 --> 00:01:21,699
ובקול רועד ומבעד לדמעות,

27
00:01:21,699 --> 00:01:25,112
התחלתי לדקלם את האלפבית.

28
00:01:25,112 --> 00:01:31,010
איי, בי, סי, די, אי, אף, ג'י,

29
00:01:31,010 --> 00:01:35,140
אייץ', איי, ג'יי, קיי,

30
00:01:35,140 --> 00:01:38,092
וב"קיי", הוא מצמץ.

31
00:01:38,092 --> 00:01:40,246
התחלתי שוב.

32
00:01:40,246 --> 00:01:44,740
איי, בי, סי, די, אי, אף, ג'י,

33
00:01:44,740 --> 00:01:46,750
אייץ', איי,

34
00:01:46,750 --> 00:01:49,888
הוא מצמץ שוב באות איי,

35
00:01:49,888 --> 00:01:53,880
ואז ב"טי", ב"אר", וב"איי":

36
00:01:53,880 --> 00:01:55,727
"כיתרא", באנגלית.

37
00:01:55,727 --> 00:01:59,685
הוא אמר "כיתרא, יפתי, אל תבכי."

38
00:01:59,685 --> 00:02:04,140
"זוהי ברכה."

39
00:02:04,140 --> 00:02:06,655
הוא לא דיבר בקול, אבל אבא שלי

40
00:02:06,655 --> 00:02:09,843
אמר את שמי בחוזקה.

41
00:02:09,843 --> 00:02:12,935
72 שעות בלבד לאחר השבץ

42
00:02:12,935 --> 00:02:14,690
הוא כבר השלים באופן מוחלט

43
00:02:14,690 --> 00:02:18,165
עם המצב שלו.

44
00:02:18,165 --> 00:02:20,665
למרות מצבו הפיזי הקיצוני,

45
00:02:20,665 --> 00:02:23,621
הוא היה נוכח עמי לחלוטין,

46
00:02:23,621 --> 00:02:26,253
מנחה, מטפח,

47
00:02:26,253 --> 00:02:28,503
וממלא את תפקידו כאבי
באותה מידה,

48
00:02:28,503 --> 00:02:31,739
אם לא יותר, מבעבר.

49
00:02:31,739 --> 00:02:33,302
תסמונת הנעילה

50
00:02:33,302 --> 00:02:36,703
היא הסיוט הגרוע ביותר של אנשים רבים.

51
00:02:36,703 --> 00:02:39,111
בצרפתית, היא נקראת לעתים

52
00:02:39,111 --> 00:02:41,191
".maladie de l'emmuré vivant"

53
00:02:41,191 --> 00:02:46,512
מילולית: "מחלת הקבורה בחיים."

54
00:02:46,512 --> 00:02:48,267
לחלק מהאנשים, יתכן שלרובם,

55
00:02:48,267 --> 00:02:51,799
שיתוק הוא אימה שלא תתואר,

56
00:02:51,799 --> 00:02:54,140
אבל החוויה של אבי,

57
00:02:54,140 --> 00:02:56,511
אובדן כל מערכת בגופו,

58
00:02:56,511 --> 00:02:59,572
לא הייתה חוויה של תחושת כליאה,

59
00:02:59,572 --> 00:03:03,733
אלא של הפניית הנפש פנימה,

60
00:03:03,733 --> 00:03:06,928
עמעום הפטפוט החיצוני,

61
00:03:06,928 --> 00:03:09,853
העימות מול נבכי מוחו שלו,

62
00:03:09,853 --> 00:03:11,690
ובמקום הזה,

63
00:03:11,690 --> 00:03:16,470
להתאהב מחדש בחיים ובגופו.

64
00:03:16,470 --> 00:03:19,166
בתור רב ואדם רוחני

65
00:03:19,166 --> 00:03:23,280
המתנודד בין נפש וגוף, חיים ומוות,

66
00:03:23,280 --> 00:03:27,807
השיתוק עורר בו מודעות חדשה.

67
00:03:27,807 --> 00:03:30,221
הוא הבין שהוא כבר לא צריך להביט

68
00:03:30,221 --> 00:03:33,250
מעבר לעולם הגוף

69
00:03:33,250 --> 00:03:36,499
בכדי למצוא את האלוהי.

70
00:03:36,499 --> 00:03:40,388
"גן העדן נמצא בגוף זה.

71
00:03:40,388 --> 00:03:44,150
"הוא בעולם הזה", הוא אמר.

72
00:03:44,150 --> 00:03:48,006
ישנתי לצד אבי
במשך ארבעת החודשים הראשונים,

73
00:03:48,006 --> 00:03:50,120
טיפלתי כמידת יכולתי

74
00:03:50,120 --> 00:03:52,765
בכל אי-נוחות שלו,

75
00:03:52,765 --> 00:03:56,115
בהביני את הפחד האנושי והפסיכולוגי העמוק

76
00:03:56,115 --> 00:03:59,970
של חוסר היכולת לקרוא לעזרה.

77
00:03:59,970 --> 00:04:03,326
אמי, אחיותיי, אחי ואני,

78
00:04:03,326 --> 00:04:07,690
הקפנו אותו בפקעת של ריפוי.

79
00:04:07,690 --> 00:04:09,790
הפכנו לשופר עבורו,

80
00:04:09,790 --> 00:04:13,619
כשאנו מבלים שעות כל יום
בדקלום האלפבית

81
00:04:13,619 --> 00:04:15,981
בעודו לוחש דרשות

82
00:04:15,981 --> 00:04:19,650
ושירה במצמוצי עינו

83
00:04:19,650 --> 00:04:25,104
חדרו הפך למקדש הריפוי שלנו.

84
00:04:25,104 --> 00:04:27,728
צד מיטתו נהפך אתר עליה לרגל לאלו

85
00:04:27,728 --> 00:04:31,582
המחפשים יעוץ ונחמה רוחנית, ודרכנו,

86
00:04:31,582 --> 00:04:32,961
אבי היה מסוגל

87
00:04:32,961 --> 00:04:36,361
לדבר, ולרומם,

88
00:04:36,361 --> 00:04:38,506
אות אחר אות,

89
00:04:38,506 --> 00:04:39,966
מצמוץ אחר מצמוץ.

90
00:04:40,826 --> 00:04:44,770
הכל בעולמנו נהיה איטי ורך,

91
00:04:44,770 --> 00:04:48,312
בעוד הרעש, הדרמה והמוות
של מחלקת בית החולים

92
00:04:48,312 --> 00:04:50,746
נבלעים ברקע.

93
00:04:51,786 --> 00:04:53,980
אני רוצה לקרוא לכם את אחד הדברים הראשונים

94
00:04:53,980 --> 00:04:58,490
שהעלינו על הכתב בשבוע לאחר השבץ.

95
00:04:58,490 --> 00:05:00,411
הוא ניסח מכתב,

96
00:05:00,411 --> 00:05:02,861
ובו פנה אל קהילת מתפללי
בית הכנסת שלו,

97
00:05:02,861 --> 00:05:06,462
והוא סיים אותו בשורות הבאות:

98
00:05:06,462 --> 00:05:09,101
"כשהמפרקת שלי התפוצצה,

99
00:05:09,101 --> 00:05:11,790
עברתי למימד אחר:

100
00:05:11,790 --> 00:05:16,633
לא מגובש, תת-פלנטרי, חד-תאי.

101
00:05:16,633 --> 00:05:21,090
יקומים נפתחים ונסגרים ללא הרף.

102
00:05:21,090 --> 00:05:23,139
ישנם רבים שכאשר אני דועך,

103
00:05:23,139 --> 00:05:25,288
מפסיקים לגדול.

104
00:05:25,288 --> 00:05:27,643
בשבוע שעבר דעכתי כל-כך,

105
00:05:27,643 --> 00:05:31,027
אך הרגשתי את ידו של אבי סביבי,

106
00:05:31,027 --> 00:05:33,592
ואבי החזיר אותי."

107
00:05:34,532 --> 00:05:36,602
כשלא היינו הקול שלו,

108
00:05:36,602 --> 00:05:39,597
היינו הרגליים והידיים שלו.

109
00:05:39,597 --> 00:05:42,650
הזזתי אותן כמו שאני הייתי רוצה

110
00:05:42,650 --> 00:05:45,222
שידיי ורגליי יהיו מוזזות

111
00:05:45,222 --> 00:05:49,269
אם היו דוממות במשך כל שעות היום.

112
00:05:49,269 --> 00:05:53,111
אני זוכרת שהייתי מקרבת
את אצבעותיו אל פניי,

113
00:05:53,111 --> 00:05:57,114
מכופפת כל מפרק על מנת לשמרו רך וגמיש.

114
00:05:57,114 --> 00:05:59,960
הייתי מבקשת ממנו שוב ושוב

115
00:05:59,960 --> 00:06:02,071
לדמיין את התנועה,

116
00:06:02,071 --> 00:06:05,738
לצפות מבפנים בזמן שאצבעותיו מתעקלות

117
00:06:05,738 --> 00:06:09,969
ונמתחות, ולזוז יחד איתן

118
00:06:09,969 --> 00:06:11,201
במוחו.

119
00:06:12,561 --> 00:06:14,522
ואז, יום אחד, מזווית עיני,

120
00:06:14,522 --> 00:06:18,195
ראיתי את גופו מתפתל כנחש,

121
00:06:18,195 --> 00:06:23,518
עווית לא רצונית עברה לאורך כל גפיו.

122
00:06:23,518 --> 00:06:25,730
בתחילה, חשבתי שהייתה זו הזיה שלי,

123
00:06:25,730 --> 00:06:30,045
לאחר זמן כה רב כל כך שטיפלתי בגוף אחד זה,

124
00:06:30,045 --> 00:06:34,000
והייתי נואשת כל כך לראות משהו שמגיב מעצמו.

125
00:06:34,000 --> 00:06:36,480
אבל הוא אמר לי שהוא מרגיש בעקצוצים,

126
00:06:36,480 --> 00:06:40,480
ניצוצות של חשמל שנדלקים ונכבים

127
00:06:40,480 --> 00:06:44,070
ממש מתחת לפני העור.

128
00:06:44,070 --> 00:06:47,872
בשבוע שלאחר מכן, הוא החל מעט שבמעט

129
00:06:47,872 --> 00:06:50,129
להראות התנגדות שרירים.

130
00:06:50,129 --> 00:06:52,885
חיבורים החלו להיווצר.

131
00:06:52,885 --> 00:06:58,090
הגוף החל שב ומתעורר באיטיות ועדינות

132
00:06:58,090 --> 00:07:01,294
יד אחר יד, רגל אחר רגל,
שריר אחר שריר,

133
00:07:01,294 --> 00:07:04,350
עווית אחר עווית.

134
00:07:04,350 --> 00:07:07,471
בתור צלמת תיעודית,

135
00:07:07,471 --> 00:07:09,188
הרגשתי את הצורך לצלם

136
00:07:09,188 --> 00:07:11,000
כל אחת מתנועותיו הראשונות

137
00:07:11,000 --> 00:07:13,820
כמו אם עם תינוקה

138
00:07:13,820 --> 00:07:18,650
צילמתי אותו נושם לראשונה ללא סיוע,

139
00:07:18,650 --> 00:07:20,984
את רגע החגיגה לאחר שהוא הפגין

140
00:07:20,984 --> 00:07:25,373
התנגדות שרירים בפעם הראשונה,

141
00:07:25,373 --> 00:07:28,140
הטכנולוגיות החדשות שאפשרו לו

142
00:07:28,140 --> 00:07:31,700
לזכות ביותר ויותר עצמאות.

143
00:07:31,700 --> 00:07:36,700
צילמתי את הדאגה והאהבה ששררו סביבו.

144
00:07:44,810 --> 00:07:46,647
אבל התמונות שלי רק סיפרו

145
00:07:46,647 --> 00:07:48,784
את הסיפור החיצוני

146
00:07:48,784 --> 00:07:51,671
של אדם השוכב במיטת בית חולים

147
00:07:51,671 --> 00:07:53,858
מחובר למכונת הנשמה.

148
00:07:53,858 --> 00:07:55,585
לא הייתי מסוגלת לתאר

149
00:07:55,585 --> 00:07:57,120
את הסיפור מבפנים,

150
00:07:57,120 --> 00:08:00,755
וכך התחלתי לחפש אחר שפה חזותית חדשה,

151
00:08:00,755 --> 00:08:03,643
כזו ששואפת לתאר את האיכות החמקמקה

152
00:08:03,643 --> 00:08:06,639
של חוייתו הרוחנית.

153
00:08:26,286 --> 00:08:28,284
לבסוף, אני רוצה לחלוק איתכם

154
00:08:28,284 --> 00:08:31,642
סרטון מסדרה שאני עובדת עליה

155
00:08:31,642 --> 00:08:34,910
שמנסה לתאר את הקיום האיטי והארעי

156
00:08:34,910 --> 00:08:37,620
שאבי חווה.

157
00:08:37,620 --> 00:08:41,170
כאשר הוא החל לחזור לנשום בעצמו,

158
00:08:41,170 --> 00:08:43,802
התחלתי לתעד את מחשבותיו

159
00:08:43,802 --> 00:08:45,726
אז הקול שאתם שומעים בסרטון זה

160
00:08:45,726 --> 00:08:48,336
הוא קולו.

161
00:08:48,336 --> 00:08:51,418
(סרטון) רוני כהנא: עליך להאמין

162
00:08:51,418 --> 00:08:54,152
שאתה משותק

163
00:08:54,152 --> 00:08:56,907
כדי למלא את התפקיד

164
00:08:56,907 --> 00:09:02,140
של משותק בארבע גפיים.

165
00:09:02,140 --> 00:09:04,108
אני לא מאמין.

166
00:09:04,108 --> 00:09:06,694
במוחי,

167
00:09:06,694 --> 00:09:09,456
ובחלומותי,

168
00:09:09,456 --> 00:09:12,296
כל לילה

169
00:09:12,296 --> 00:09:17,691
אני צף כבתוך ציור של שאגאל

170
00:09:17,691 --> 00:09:20,339
מעל לעיר

171
00:09:20,339 --> 00:09:23,556
מסתובב ומסתחרר

172
00:09:23,556 --> 00:09:31,475
כשאצבעות רגלי נושקות לרצפה.

173
00:09:31,475 --> 00:09:38,382
אני לא יודע דבר על האמירה:

174
00:09:38,382 --> 00:09:44,175
"אדם ללא תנועה".

175
00:09:44,175 --> 00:09:47,799
לכל יש תנועה.

176
00:09:47,799 --> 00:09:51,150
הלב פועם.

177
00:09:51,150 --> 00:09:55,446
הגוף מתמלא.

178
00:09:55,446 --> 00:10:00,160
הפה זז.

179
00:10:00,160 --> 00:10:04,231
אנחנו אף פעם לא קופאים על השמרים.

180
00:10:04,231 --> 00:10:09,785
החיים מנצחים במעלה ובמורד.

181
00:10:11,505 --> 00:10:13,131
כיתרא כהנא: לרובנו,

182
00:10:13,131 --> 00:10:15,865
שרירינו מתחילים להתעוות ולזוז

183
00:10:15,865 --> 00:10:18,373
זמן רב לפני שאנחנו בהכרה

184
00:10:18,373 --> 00:10:21,290
אבל אבי אומר שהזכות שלו

185
00:10:21,290 --> 00:10:23,939
היא לחיות בשוליים המרוחקים

186
00:10:23,939 --> 00:10:26,472
של החוויה האנושית.

187
00:10:26,472 --> 00:10:29,104
כמו האסטרונאוט שרואה מראה

188
00:10:29,104 --> 00:10:32,322
שמתי-מעט מאיתנו יחוו אי פעם,

189
00:10:32,322 --> 00:10:35,428
הוא תוהה וצופה בעודו שואף

190
00:10:35,428 --> 00:10:37,305
את נשימותיו הראשונות

191
00:10:37,305 --> 00:10:41,344
וחולם לזחול חזרה הביתה.

192
00:10:41,344 --> 00:10:45,123
כך מתחילים חיים בגיל 57, הוא אומר.

193
00:10:45,123 --> 00:10:48,622
לפעוט אין שום עמדה לגבי הוויתו,

194
00:10:48,622 --> 00:10:53,628
אבל מבוגר תובע את עולמו מידי יום.

195
00:10:54,478 --> 00:10:56,384
מעטים מאיתנו ייאלצו אי-פעם

196
00:10:56,384 --> 00:10:57,970
להתמודד עם מגבלות פיזיות

197
00:10:57,970 --> 00:11:00,928
ברמה שבה אבי נאלץ לעשות זאת,

198
00:11:00,928 --> 00:11:04,079
אבל לכולנו יהיו רגעי שיתוק

199
00:11:04,079 --> 00:11:06,440
בחיינו.

200
00:11:06,440 --> 00:11:09,658
אני יודעת שאני מתמודדת עם חומות
לעתים קרובות

201
00:11:09,658 --> 00:11:12,897
שנראות בלתי מנוצחות,

202
00:11:12,897 --> 00:11:15,157
אבל אבי מתעקש

203
00:11:15,157 --> 00:11:18,030
שאין מבואות סתומים.

204
00:11:18,030 --> 00:11:23,240
תחת זאת הוא מזמין אותי
למרחב הריפוי ההדדי שלו,

205
00:11:23,240 --> 00:11:26,844
כדי לתת את המיטב מעצמי, ובשבילו

206
00:11:26,844 --> 00:11:30,274
לתת את המיטב מעצמו למעני.

207
00:11:30,274 --> 00:11:33,311
השיתוק היה עבורו שער.

208
00:11:33,311 --> 00:11:35,662
זו הייתה הזדמנות להגיח,

209
00:11:35,662 --> 00:11:37,856
להצית מחדש את כוח החיים.

210
00:11:37,856 --> 00:11:39,890
ולשבת בדממה עם עצמו

211
00:11:39,890 --> 00:11:43,200
מספיק כדי להתאהב ברצף המלא

212
00:11:43,200 --> 00:11:45,494
של הבריאה.

213
00:11:45,494 --> 00:11:49,476
היום אבי כבר איננו נעול בתוך גופו.

214
00:11:49,476 --> 00:11:52,637
הוא מזיז את צווארו בקלות,

215
00:11:52,637 --> 00:11:55,368
תותב ההאכלה שלו הוסר,

216
00:11:55,368 --> 00:11:58,150
הוא נושם באמצעות ריאותיו שלו,

217
00:11:58,150 --> 00:12:01,634
מדבר באיטיות בקולו השקט,

218
00:12:01,634 --> 00:12:03,938
ועובד כל יום

219
00:12:03,938 --> 00:12:09,148
לזכות בתנועה רבה יותר מגופו המשותק.

220
00:12:09,148 --> 00:12:11,499
אבל העבודה לעולם לא תסתיים,

221
00:12:11,499 --> 00:12:16,212
כדבריו, "אני חי בעולם שבור,

222
00:12:16,212 --> 00:12:19,243
ויש עבודת קודש לעשות."

223
00:12:19,243 --> 00:12:20,743
תודה רבה.

224
00:12:20,743 --> 00:12:25,120
(מחיאות כפיים)