חלק 4: שאלות, הבעת וקבלת הוקרת תודה

הבוקר הזכרנו התאבלות בשפת ג'ירפה

ושיש דרך שונה להגיד למישהו\מישהי שאני מצטער\ת

ואני רציתי לשמוע מה זה היה.

אוקי, בואו נעשה מבט זריז למה אני מתכוון בהתאבלות בשפת ג'ירפה.

תחשבו על משהו שעשיתם\עשיתן

שהייתן מאחלות שלא הייתן עושות.

וזהו... תזכרו כמיטב יכולתכם איך דיברתם אל עצמכם.

כשאמרתן את זה, או עשיתן את זה, מה שזה לא יהיה שעשיתן.

אז מה אתם עשיתם? שאיחלתם שלא הייתם עושים אחרי שעשיתם את זה?

ותנו לי דוגמא של מה אמרתם לעצמכם כשעשיתם את זה.

חשבתם על אחת?

שאני הרגשתי מגננתית,

ושביקרתי מישהו.

אז, מה שאת עשית זה שאמרת דברים לאדם אחר שהיית מאחלת שלא היית אומרת.

נכון.

אוקי. ומה את אמרת לעצמך כשעשית את זה?

בדרך כלל, באותו רגע אני מרגישה... אתה יודע... מגננתית עם עצמי.

לא, אני רוצה לדעת באופן מוחשי... עבורי התרגיל הזה אני צריך לדעת באופן מוחשי

מה את אומרת לעצמך כשאת מתנהגת באופן שאת לא אוהבת.

זה מאוד חשוב כדי לענות לשאלה שלך על התאבלות בשפת ג'ירפה.

מאוד חשובה לזהות את... מה שהמחנך הפנימי שלך אומר לך.

את רואה את זה? לכולנו יש מחנך פנימי,

אשר מטרתו היא לחנך אותנו כשאנחנו פחות מאשר מושלמים.

עכשיו, רובנו עשינו את הטעות ושלחנו את המחנך הפנימי שלנו

אל האקדמיה האכזרית של תנים עבור מחנכים פנימיים.

וכך, זה חשוב להיות מודעים איך המחנך הפנימי שלנו מדבר אלינו.

אז זה מה שאני מבקש מכם.

כשאמרת מה עשית לבעלך, מה המחנך הפנימי שלך...

איך המחנך הפנימי שלך ניסה לחנך אותך?

מה הוא אמר לך ומה עשית?

באותו רגע או אחר כך?

איזה מהם שאת רוצה.

ובכן, הנקודה בה אני מתחילה להרגיש שאני מצטערת היא מאוחר יותר.

בכל נקודה, מה אמרת לעצמך על איזה דבר שאת עשית?

אוקי. אמרתי שאני בן-אדם רע...

עכשיו, זה מספיק. את רואה?

רואה, המחנך הפנימי שלך מנסה לחנך אותך דרך עונש.

על ידי לגרום לעצמך לשנוא את עצמך עבור מה שעשית

זה משתמש בשפה שרומזת שיש דבר כזה בן-אדם רע.

בסדר. עכשיו, אם את מתנצלת מתוך אותה אנרגיה, זו תנית.

כל התנצלות שבאה מתוך חשיבה שעשית משהו לא בסדר

לא תהיה טובה עבורך או עבור האדם האחר.

את איתי בינתיים?

אני יודעת שזה מרגיש רע.

כן, זה מרגיש רע.

ואני באמת רוצה שתרגישי רע במצב כזה,

אבל אני רוצה שזה יהיה רע מתוק.

רע מתוק שיעזור לך ללמוד מזה בלי לשנוא את עצמך.

כשיש לך מחשבה בתוך הראש שלך שאת בן-אדם רע, זה רע מכוער.

זה רע מעניש.

קודם כל, זה יעשה את זה קשה ללמוד.

ואפילו אם תלמדי, זה יהיה מתוך שנאה עצמית,

אז כל שינויים שתעשי יבואו במחיר גבוה.

אז, זה המחנך הפנימי שלך.

זה היה המחנך הפנימי שלך מדבר אלייך

כשהוא אמר שאת אדם רע.

עכשיו, אנחנו למדנו היום

שכל השיפוטים הם ביטויים של צרכים, נכון?

אז, למחנך הפנימי שלך יש כוונה טובה.

באמת יש לו כוונה טובה. הוא רוצה שתלמדי מזה

באופן שמשרת את החיים.

יש לו כוונה טובה, זו פשוט השפה שהיא גרועה. אוקי?

אז אנחנו לא רוצים לשמוע מה המחנך הפנימי שלנו חושב עלינו.

אנחנו רוצים לשמוע את הצורך שאינו מתמלא,

שהוא מנסה לקרוא את תשומת ליבנו אליו.

אז, איזה צורך המחנך הפנימי שלך מנסה להביא לתשומת ליבך,

שאת לא ממלאת בדרך שבה התנהגת?

צורך עבור...

להיות במערכת יחסים עם האדם האחר?

צורך... איזה סוג של מערכת יחסים?

>> הבנה הדדית, מכבדת? >> נכון.

אז זה לא מילא את הצורך שלך עבור כיבוד והבנה של האדם האחר.

כן.

ואיך את מרגישה כשהצורך הזה אינו מתמלא?

אשמה.

אז עדיין יש לך את תדמית האדם הרע בראשך. רואה?

את עדיין חושבת שאת בן-אדם רע...

אם משהו עדיין קורה,

האשמה הזו מגיעה מהשיפוט.

ובכן, אני מרגישה מיואשת ומבודדת.

אבל איך את מרגישה? איזה רגש את מרגישה לגבי

זה שלא מילאת את הצרכים שלך

עבור הבנה וכבוד?

את רואה, האשמה באה מהדמות הזו של בן-אדם רע.

איזו הרגשה באה מאי מילוי הצורך שלך

להגיב אל האדם הזה בכבוד ובהבנה?

עצב.

זה כאב מתוק.

זה התאבלות של ג'ירפה.

אז אם את אומרת אל האדם,

"אתה יודע, הדרך בה אני מדברת אלייך, אני מרגישה ממש עצובה."

"זה לא ממלא את הצורך שלי לכבד אותך ולהבין אותך."

את רואה? אין שום דמות שאני בן-אדם רע.

אני עצוב.

לא מילאתי את הצורך שלי עבור לכבד ולהבין אותך.

תבדקי עם האדם האחר מה הוא היה מעדיף לשמוע.

אם הוא היה מעדיף לשמוע את התאבלות הג'ירפה,

או את ההתנצלות שאת בן-אדם רע.

כן...

יש לי קצת בעיה למצוא את השיניים

במודל הזה באופן כלשהוא.

זה נראה כאילו שהכל...

למרות שאנחנו מדברים ברמת הרגשות,

הכל נראה... אני מפרש זאת, בכל אופן...

שזה בערך ברמה שכלית לעומת רמה רגשית,

ואני מניח שאני פועל הרבה מתחושת הבטן שלי, אמנם.

ואני מנסה לרדת לשם איכשהו.

ואני צריך קצת עזרה עם זה.

בעצם, תאמר לי איך

אני יכול להשתמש בשיטה הזו בחיי היום יום שלי.

כדי שזה לא יהיה...

ובכן, שזה יהיה טבעי, אתה יודע?

זה לא טבעי עבורי לפעול בדרך זו.

הדבר הראשון שאני הייתי... הדבר שאני הייתי ממליץ לך

הוא לשנות את המילה "טבעי" אל "נהוג".

לעשות מה?

שנה את המילה "טבעי" אל "נהוג". (מנהג)

אני חושב שהתהליך הזה טבעי.

יותר טבעי מאשר הדרך בה חונכנו לחשוב.

אז, גנדי אומר שזה מסוכן מאוד לערבב בין המילים

"טבעי" לבין "נהוג".

הוא אומר שאימנו אותנו להיות מאוד רגילים לתקשר

בדרכים שהן לגמרי לא טבעיות.

אז, אני לא יכול לחשוב על דרך יותר טבעית לתקשר

מאשר לדבר על מה שחי בתוכנו.

פשוט מה שאנחנו מרגישים וצריכים.

או כשבא לי לומר... אם בא לי לומר לא,

לומר לא נראה לי בסדר.

אבל מה שאתה אמרת קודם זה ש...

למה אתה מתכוון בבסדר?

זה בסדר לומר לא.

למה אתה מתכוון למה אני מתכוון?

אתה יודע, אנחנו יכולים ללכת סחור סחור.

סליחה?

אנחנו יכולים ללכת סחור סחור ולשאול אחד את השני...

כן, אז הרשה לי להיות יותר ספציפי.

כשאתה אומר לא,

אני צופה שבכך שתאמר לא,

לעיתים יותר קרובות משהיית רוצה,

האדם האחר הולך להגיב אלייך באופן שסותר את...

האינטרס האישי שלך באופן הטוב ביותר.

אבל אם תגיד את הצורך שעומד מאחורי הלא, פחות סביר שזה יקרה.

אז, אם כן, אם אני מבין את מה שאתה אומר,

אתה מנסה... הרעיון הוא לתקשר באופן שבו

האדם האחר היה מתקשר חזרה איתך,

כך שזה ישרת הכי טוב את האינטרס האישי שלי?

אני אומר שהמטרה של התהליך הזה הוא למלא את הצרכים של כולם,

ושהם יתמלאו על ידי אנשים שנותנים מרצונם,

לא מתוך מניעים של כפייה.

ואני אומר שמתי שאתה אומר לא, זה מכשול

שמוריד את הסבירות שהצרכים של כולם בסופו של דבר יתמלאו.

אם אתה אומר את הצורך שמונע בעדך לומר כן,

אני צופה סבירות גבוהה יותר שהצרכים של כולם

יתמלאו בסופו של דבר.

אז זה פשוט... אם אני מבין את מה שאתה אומר,

אתה אומר: "פשוט בטא את הצרכים שלך בלי לומר לא."

אני אומר שהצורך הוא ביטוי יותר ברור של מה שאתה מנסה לומר מאשר לא.

אתה נהיה ברור יותר ומחובר יותר אל החיים

כשאתה אומר את הצורך שמונע בעדך לומר כן

מאשר פשוט לומר לא.

ויש פחות סבירות שזה יתפרש בתור דחייה

בתור זה שאתה מתנהג במגננתיות.

לומר את הלא לבדו, אני צופה שיותר סביר שזה יקבל פרשנויות

שהן נגד האינטרס האישי שלך.

לפעמים כשאני לא שומע לא

אני רואה בזה סוג של תגובה פאסיבית אגרסיבית

עבור משהו שאני אולי... רוצה?

מישהו, נגיד אם אתה...

נגיד אם אני קובע פגישה עם מישהו

ובמקום לומר לי לא, הם פשוט לא מגיעים לפגישה.

כן.

ואז הם נותנים לי סיבה למה הם לא הגיעו.

כן. אני לא מציע את זה. אני לא מציע את התגובה הזו.

אני מציע שאני הייתי רוצה שאותו אדם

היה אומר לי בכנות באותו זמן מה הצורך שלהם היה.

אני חושב שאם הם היו עושים את זה הם לא היו נכנסים לאותו המצב.

הם אמרו כן שלא היה באמת כך.

חלק מהאנשים לא יאמרו: "אני מפחד."

בואו נאמר אם הסיבה היא שהם מפחדים לעשות את זה.

זה יהיה מאוד תלוי במה קרה בעבר

להם, כשהם היו צריכים להגיד לא בכל אופן שבו הם אמרו אותו.

אם הם לא נהנו מתגובות אמפתיות במיוחד עבור זה בעבר,

אז הם בטח מפחדים להיות כנים לגבי זה כעת.

אני רואה את הערך בכל זה, אני באמת רואה אותו.

אני מניח שזה הרעיון שזה עניין רגשי-מגעי שכזה'

שאני לא רגיל לעבוד סביב זה.

מה שאתה מנסה לפענח, אם אני מבין,

זה איך באמת ליישם את זה

באופן שבו תוכל להשתמש בזה ביום יום ולהרגיש בנוח עם זה.

זו דרך אחת לנסח את זה.

וכך, בהכשרה שלנו,

אנו קודם מראים לאנשים כיצד לפתח את השפה\הבנה,

ואחר כך איך להכניס את זה אל תוך השפה הרגילה שלהם.

היה לי תלמיד שנסע איתי,

והוא רצה לתת לי... הכרת תודה.

אוקי? הוא אהב משהו שאני עשיתי.

אני באמת נתתי לקבוצה עבודה קשה.

ובמהלך ההפסקה, הוא אמר "דיקטטור".

זה היה בשפת ג'ירפה,

כי הוא ידע שאני ידעתי אל מה הוא הגיב.

הוא ידע שאני לא אשמע שיפוט.

הוא ידע שאני אוכל לנחש שמה מה הוא הרגיש והיה צריך.

אתה רואה? אז הוא יכל לאמר לי את זה. "דיקטטור".

אז אחרי שאנחנו באמת יודעים כיצד לזהות באופן ברור

את הרגשות, הצרכים, הבקשות,

אז אנחנו יכולים להתחיל להכניס את זה אל תוך שפה

שיכולה לחבר אותנו עם האנשים שאנחנו מדברים איתם.

אבל בשלב הזה של היום, אחרי יום אחד,

אני עוד עובד איתכם על לוודא שאתם מבינים\מבינות

מה היא הרגשה ומה הוא צורך,

כי אם אתן לא מבינות באמת את זה,

זה יהיה מאוד קשה לדעת איך ליישם אז את השיטה הזו אל הניב שלך.

אני מניח שאני תן ניו יורק בהחלמה.

אני מקבלת את הרושם ש...

התנצלות איננה באמת...

השרות הטוב יותר של להיות ג'ירפה.

ואני הייתי רוצה לדעת כיצד היית בונה מודל...

הייתי רוצה שתבנה מודל עבורי

הכרה של החטאה למטרה.

לחטוא באומץ לב.

אם את זוכרת קודם,

אני הראתי דוגמא של זה בה הראתי את האדם אומר

"אני מרגיש עצובה. הייתי רוצה

להגיב עם יותר הבנה ממה שהגבתי."

אז את לא משתמשת במילים "אני מצטערת". את אומרת "אני עצובה."

זה פחות עצם המילים "אני מצטערת",

המעבר שעשינו היה מלחשוב שעשינו משהו לא בסדר.

שזה היה רע.

זו החשיבה הזו שמהווה את הבעיה,

והחלק של "אני מצטערת" נובע מאותה חשיבה.

אז זה לא רק שאני לא אומר "אני מצטערת",

אני אומר "אני עצובה" אם אני עצוב

רואה? המילים "אני מצטערת" הן כמעט חסרות משמעות.

אנשים יכולים לומר את זה ולא להרגיש כלום.

את אומרת את זה כדי לקנות סלחנות.

אז, אם אני מרגיש עצוב, אני אומר את זה.

"אני מרגישה עצובה. הייתי רוצה

להיות יותר מודעת לצרכים שלך, למשל,

איפה שאני לקחתי בחשבון את צרכי האדם.

אבל אני לא אומר "אני מצטערת, זה היה לא מתחשב מצידי".

אין האשמה עצמית. לא עשיתי משהו לא בסדר.

אין דבר כזה לעשות משהו לא בסדר.

מה שאני עשיתי לא היה בהרמוניה עם הצרכים שלי.

אני רוצה להתאבל על זה.

"אני עצובה. הייתי רוצה להיות יותר מודעת לצרכים שלך".

משהו כזה. זה נותן לך את הדוגמא?

בהחלט. תודה.

יש לי שאלה. כאן. משמאלך.

יש לי מצב עם הפרטנר האינטימי שלי

שפעמים רבות אנחנו נפגשים ואנחנו מתווכחים המון,

ויש לי צורך כזה...

שאתה אומרת קודם שזה לא נכון:

שאני רוצה שהיא תהיה מאושרת.

אני לא אמרתי שזה לא נכון. אמרתי שזה לא בר ביצוע.

אוקי. נכון. זה מה שהיא כל הזמן אומרת לי.

אם אתה תגיד לי להיות מאושר, תגיד לי את הפעולה כדי להגיע לשמה.

את זה אני יכול לעשות. אם תאמר לי את הפעולה,

שאתה צופה שאם אעשה אותה,

שאהיה מאושר בסופה, זה יכול לעזור לי.

תגיד לי את הפעולה. אל תגיד לי פשוט להיות מאושר.

אל תגיד לי תהיה בטוח בעצמך.

תגיד לי מה אתה היית רוצה שאעשה כדי להרגיש בטחון עצמי.

הפעולה תוביל אותי לשם, אבל פשוט לומר לי מה להרגיש

שם אותי במלכודת פראדוקסלית.

אוקי...

אחד הדברים האחרים שזה היה...

זה אם אנחנו נפגשים,

אני לא בהכרח רוצה...

ללכת לאיזשהו מקום איתה אם היא לא במצב רוח טוב באותו זמן

או אם יש איזשהו סוג של מתח...

אז תיתן לי אמפתיה לגבי למה אני במצב רוח לא טוב ואני אהיה במצב רוח טוב.

אבל להגיד לי שאני צריך להיות במצב רוח יותר טוב

בשביל שתרצה לבוא מוביל אותי למצב רוח יותר גרוע.

אוקי.

אני תוהה אם יש פעמים ש...

זה נמצא כאן... זה...

אני מרגיש איזו חרדה לגבי טיול שאני מתכנן כדי לבקר את אמא שלי בקרוב

ויש בינינו דינמיקה בה היא מאוד רוצה לעזור לי

להבין כל פרט של מה שאני עושה במשך הלינה שלי, ואני רוצה שיתנו לי להיות לבד.

אז, תראה לי איך לעשות את זה.

ואני מפחד שאם אני אדבר אליה ככה,

שזה הולך להחמיר את הדברים הרבה יותר.

אוקי. אז אנחנו נלמד אותך איך... אם זה קורה,

אנחנו נראה לך איך להנות מזה כשזה נהיה יותר גרוע.

אבל קודם, תן לי להראות לך את הדבר הראשון שאנחנו עושים\עושות

אם אנחנו רוצות שאדם ישקול התנהגות שונה מזו שהיא עשתה עד עתה,

התחל את התקשורת בכך שאתה מראה שמה

שהן עושות\עושים זה הדבר היקר ביותר שהן היו יכולות לעשות.

באופן זה: אמפתיה -

התחל באמפתיה כלפי הכוונה של אמא שלך כשהיא מתנהגת כפי שהיא מתנהגת.

אמא, אני מנחש שמתי שאת קופצת ורוצה

להראות לי את כל הדברים שאפשר לעשות,

מאוד אכפת לך שאני אהיה במהלך הטיול הזה

ואת רוצה להיות בטוחה שיש תמיכה לכך.

הו, כן, כן, בלה, בלה...

כן, אז, זה מאוד חשוב עבורך

שאני אהנה ואת רוצה לתרום לכך.

כן.

זה שלב ראשון. רואה למה אני מתכוון?

לזה אני מתכוון בלהתחיל על ידי להראות שאתה מבין.

עכשיו, ככל שאנחנו יותר מודאגים מאותה התנהגות,

כך יותר חשוב להתחיל עם זה.

רואה? זה למה מתי שאני עובד בבתי כלא,

והבן אדם הזה תקף אנשים מינית, או אנס אנשים,

אם אני רוצה למצוא דרך אחרת עבורו להתנהג,

הדבר הראשון לעשות הוא לוודא שהם לא שונאים את עצמם עבור מה שהם עושים.

ככל שהם שונאים את עצמם עבור מה שהם עושים, כך הם ימשיכו לעשות אותו.

אז אני מתחיל עם אמפתיה

כלפי מה הצרכים שלהם, עבורם הם עושים את זה.

אוקי. אז, יש לך את הצעד הזה. הצעד הבא...

מה שהתחלנו איתו את היום...

הייתי אומר לך בכנות איך אני מרגיש.

אמא, אני מרגיש קרוע כרגע כי אני מודה לך על הכוונה שלך.

אבל...

באמת יש לי צורך בערך לעשות את הבחירות שלי כאן,

כי אני חושב שזה יהיה קשה מאוד עבור כל אדם אחר לדעת באמת

מה אני צריך, ואני צריך את המרחב הזה כדי להבין את זה עבור עצמי.

אז, האם את יכולה לומר לי מה את שמעת אותי אומר, אמא,

כדי שאני אראה אם אני מבהיר את עצמי?

אז עכשיו אני יודע שאמא לא שמעה אותי.

עכשיו אני יודע שאמא לא שמעה את הצרכים שלי.

היא כנראה שמעה דחייה.

היא כנראה שמעה שהיא לא מוערכת.

אבל זה חשוב שאני לא אחשוב שהתגובה שלי היא בגלל מה שאני אמרתי.

אם אני מבטא את הרגשות והצרכים שלי,

זה יהיה בלתי אפשרי לאדם להגיב באופן זה, אם הם שמעו אותם.

הם היו מקבלים מתנה.

היו להם את העיניים של ילד קטן שמקבל מתנה מסנטה קלאוס.

זה לא נראה כפי שאמא נראית ברגע זה.

אז, אמא, האם תוכלי לומר לי מה בדיוק שמעת אותי אומר?

אתה לא רוצה אותי.

אז, את שמעת את זה בתור סוג של דחייה, אמא?

כמובן. איך עוד הייתי יכולה לשמוע את זה?

ובכן, תודה שאת אומרת לי ששמעת את זה בתור דחייה, אמא.

שימו לב שלא אמרתי "זה לא מה שאני אמרתי". רואה?

אם אתן רוצות\רוצים שאנשים יבינו אתכן אחרת,

אף פעם אל תאמרו להן "את\ה לא מבינ\ה אותי נכון".

אל תאמרו "זה לא מה שאני אמרתי".

תגידו "תודה שאמרת לי שזה מה ששמעת.

אני רואה שלא הבהרתי את עצמי.

הייתי רוצה לנסות שוב, אמא,

כי אני מאוד מעריך, את ההצעה שלך לעזרה,

אבל יש לי צורך להבהיר את הצרכים שלי ולהבנות את הזמן שלי.

האם את יכולה לומר לי מה שמעת אותי אומר?"

אז אתה חושב שאין לי שוב חכמה לגבי לעזור לך.

תודה שאת אומרת לי שזה מה שאת שומעת, אמא.

הייתי שמח שתשמעי את זה אחרת.

הייתי רוצה שתשמעי רק את הצרכים שלי.

שיש לי צורך אמיתי לסדר דברים בעצמי, ולהבנות את הזמן שלי.

האם את יכולה לומר לי מה את שמעת?

יש לך צורך בערך להבהיר עבור עצמך מה אתה רוצה ולפענח דברים.

תודה, אמא.

רואים כמה זה קל לקבל אמפתיה מתן? רק בערך

שלוש משיכות אוזניים, וקיבלתי את זה. נכון?

עכשיו, יש גם תנים של שמונה משיכות, אני יודע את זה.

אבל אני יכול לומר לפי כמה אמא שלך מתוקה שהיא תן של שלוש משיכות.

תודה.

כן...

הזכרת קודם בבוקר על הנאה מסבל.

האם אתה יכול להרחיב לגבי זה?

הו כן. זה מאוד חשוב. תודה שהחזרת אותי לנושא הזה.

אוקי. חבר\ה שלך אומרת לך

"אני אפס. אני אף פעם לא אגיע לשום דבר.

תראה, אני עובד זוטר בגיל 45.

אח שלי מנהל החברה שלו.

אחותי עורכת דין מובילה,

ואני אפס."

אוקי?

עכשיו, כדי להנות מסבלו של אדם אחר,

אנחנו צריכות לשחרר אותנו משני סוגים של אחריות.

הראשונה, היא שאנחנו לא גרמנו לכאב.

ואנחנו רוצות\רוצים לשחרר את עצמנו מזה,

במיוחד כשהאדם השני מנסה לגרום לנו להאמין

שאנחנו גרמנו לכאב.

רואות? אז האדם התחיל "ואת אשמה עבור כל זה לה למה אני אפס."

במיוחד כשאדם אחר אומרת את זה,

אנחנו לא רוצות בשום צורה

שאנחנו גרמנו לכאב שלה,

כי את לא יכולה לגרום לכאב הפסיכולוגי של אדם אחר.

ובכן, במקרה זה, היא לא אמרה את זה כך שזה די קל

לשחרר את עצמנו מלהרגיש אחראים.

אבל הדבר השני הוא הקשה.

לחשוב שאנחנו צריכים לתקן את זה.

לגרום לבן-אדם להרגיש יותר טוב.

ככל שאנחנו חושבים שזה תפקידנו לגרום לבן-אדם להרגיש יותר טוב,

כך אנחנו יותר נחמיר את המצב.

כי אתן\אתם לא יכולות לתקן אנשים.

החדשות הטובות הן שאתן לא צריכות.

יש אנרגיית ריפוי מאוד חזקה שתמיד זמינה

אם אנחנו לא חוסמים אותה.

ואיך אנחנו חוסמים את האנרגיה הזו?

על ידי לנסות לתקן דברים בעצמנו.

אז, איך אנחנו עוזרים לאנרגיה הזו לעשות את העבודה?

דרך אמפתיה.

אמפתיה דורשת נוכחות.

פשוט להיות נוכח\ת.

כשאנחנו פשוט נוכחות,

כשאנחנו זוכרות את עצת הבודהא

"אל תעשו משהו. תעמדו שם."

כשאנחנו עושים את זה, והאנרגיה הזו עוברת דרכנו,

יש חיבור יקר בין האדם ההוא ובינינו.

והחיבור היקר הזה הוא מה שאני מתכוון אליו בלהנות מהכאב.

להנות מהחיבור היקר הזה.

ובין אם האדם הזה מרגיש שמחה או כאב,

אם אנחנו נוכחים שם איתם,

לזה אני מתכוון.

אבל אנחנו חוסמים את האנרגיה הנפלאה הזו בכל פעם שאנחנו נכנסים פנימה וחושבים שאנחנו צריכים לתקן דברים.

אז, אם אנחנו אומרים "די, די, די. אתה תרגיש יותר טוב. אתה תתגבר על זה" אנחנו מחמירים את המצב.

כשאנחנו מתחילים לתת עצות, אנחנו מחמירים את המצב.

אז, איך זה נראה?

אז, אתה מרגיש ממש חסר רוח והיית מאוד אוהב אם

היית מספיק לבצע יותר דברים בחייך ברגע זה ממה שהספקת לעשות.

כן, כן, הייתה לי כל הזדמנות, ותראה אותי.

אני פשוט אף פעם לא השתמשתי בשום דבר.

אז, אתה ממש חסר רוח ומתוסכל,

ובאמת היית רוצה לעשות שימוש אחר עם חלק מהדברים מאשר זה שעשית.

כן.

רואה, אני פשוט נוכח.

אני לא מנסה לתקן את זה.

וכשזה קורה, יש חיבור מאוד יקר.

לזה אני מתכוון בהנאה.

והחיבור היקר הזה עושה את הריפוי.

לא העצה שלך, לא המה שלא יהיה שלך.

כן...

האם אתה יכול להבהיר את ההבדל בין אמפתיה,

לבין סוג העידוד ותמיכה באופרת הסבון של,

אתה ידוע, מישהי\מישהו שהיא...

מישהי שסובלת, ולפעמים על ידי

להיות שם, זה סוג של

עידוד עדין, בניגוד ל...

סוג העידוד שאני חושב שאת מדברת עליו

מגיע כשהאדם הזה מדבר על מה שקרה לה,

בערך בפעם החמישים ששמעת את הסיפור.

אז, אם אני באמת מקשיב להן\להם,

אני לא שומע מה הן אומרות לגבי העבר,

כי אני יודע שככל שאנחנו מדברות יותר על העבר,

פחות ריפוי עומד להתרחש.

אז אני מפריע.

אבל אני מפריע כדי להחזיר את השיחה לחיים.

הן מדברות על העבר, אז אני מפריע ואני אומר

"סלחי לי, זה נשמע שכרגע את עדיין מרגישה כאב,

כי את הצורך שלך עבור כבוד לא התמלא".

רואה? כי על ידי פשוט לתת להן לדבר על העבר

ולשאול שאלות על מה קרה לגבי העבר

זה פשוט תחזוקה של אופרת הסבון.

אז אני מפריע כשהן מדברות על העבר

כי אנחנו לא מתרפאות על ידי לדבר על העבר.

אנחנו מתרפאות על ידי לדבר על מה שחי בתוכנו ברגע זה,

שגורה על ידי העבר.

אבל זה מה שכאן עכשיו

וכשאני מתחבר ברמה הזו הן לא ימשיכו לדבר על זה.

הן יתרפאו.

שאלה אחרונה ואז אני אכנס

לנושא שאני רוצה לכסות לפני הסיום. כן?

אתה מדבר על זה שיש... בוא נראה...

אם מישהו אחר לא יכול לגרום לכאב הרגשי שלנו...

>> זה נכון. >> ואני חושב על

הניצול עליו גדלתי ומה שאני רואה במשפחות רבות

והסבל שאני חוויתי לאורך חיי,

לאורך ההחלמה שלי וכל זה.

>> ואנשים אחרים היו גירוי עבור אותו סבל

ואתה היית מעורב לפי איך שהתמודדת עם זה.

למשל, אם תעקבו אחרי בעבודתי

אתם תראו זאת בבהירות רבה.

במקומות כגון רואנדה, בורונדי, סיארה ליאון,

אני עובד עם אנשים שהמשפחות שלהם נהרגו.

לחלק מהאנשים האלה יכול להיות זעם כה עוצמתי

שכל מה שהם חיים עבורו, מרגע לרגע זו האפשרות של נקמה.

לאחרים אין שום כעס, אף פעם לא היה להם כעס.

אותו גירוי בדיוק.

יש להם רגשות עמוקים, אבל לא זעם.

אז זה לא הגירוי שקובע איך תראה התגובה הרגשית שלנו.

החלק הזה תלוי בנו.

אני עובד עם כמה נשים, למרבה הצער רבות, אשר נאנסו.

וחלק מהן מרגישות אשמה, אשמה עמוקה,

חלק מרגישות זעם, חלק דברים אחרים.

אז אותו הגירוי

תלוי באיך אנשים לוקחים אותו אם הם מרגישים אשמה, זעם או דברים אחרים.

אני עובד עם אישה מרואנדה אשר...

היא שמעה את שלושת ילדיה נהרגים כי היא הגיעה

אל מתחת לכיור, היא התחבאה בכיור באותו זמן,

הילדים לא הגיעו אל מקום המחבוא בזמן, הם נהרגו, היא שמעה אותם,

והיא שמעה את בעלה נהרג ואחיה.

היא הייתה צריכה להישאר שם 11 ימים כדי להציל את חייה

כי הם נשארו בבית אחרי שהם הרגו את המשפחה.

לאישה הזו יש רגשות עמוקים,

אבל אף פעם לא היה לה את סוג הכעס שגורם לה לרצות להתנקם.

היא הקדישה את כל רגשותיה והרבה מתוכם אל הגנה...

מניעה מכך שזה יקרה למישהי\מישהו שוב.

אתן רואות?

אז הדרך בה היא הסתכלה על זה הובילה אותה לרצות

למנוע מזה לקרות לכל אדם אחר.

היא באה אל הסדנא שלי

כי היא רצתה לדעת איך להתמודד עם הזעם כלפיה

מאנשים אחרים בשבט שלה שכעסו עליה מאוד

שהיא לא הצטרפה למאמצים שלהם להרוג את האנשים האחרים.

אותו גירוי, תגובות מאוד שונות.

אוקי, אז היה לי את הגירוי הזה

ואיפשהו אני למדתי איך

להתמודד עם זה באופן שאני התמודדתי עם זה

ועכשיו אני לומד לשנות את זה.

כן. הדבר הגרוע ביותר כמובן יהיה לא משנה איך אתה תבחר להתמודד עם זה

הוא לחשוב שיש משהו שגוי באיך שבחרת להתמודד עם זה.

אני לא רוצה שנכנס אל דרך אחת היא נכונה או שגוהי, אני פשוט אומר

שלא משנה מה קורה לנו,

האדם האחר אחראי עבור מה שהיא\הוא עשתה,

אני לא אומר שלאדם האחר אין אחריות.

זו השאלה שלי על מי צריך לתת מענה.

האדם האחר אחראי עבור מה שהוא\היא עשתה ולמה היא עשתה זאת.

אנחנו אחראים לגבי איך אנחנו מתמודדות עם זה.

אוקי?

אני פשוט תוהה איך ילד נהיה אחראי... כלומר עדיין...

הדבר הראשון שאני עושה הוא, אני לא הייתי רוצה ללמד את הילד את השיעור שבדיוק לימדתי אותך

עד שהייתי נותן לילד הזה את כל האמפתיה שהיא\הוא צריכה

ואני מנחש שזו כנראה תהיה הרבה.

אז אני יכול לראות את עצמי מתמודד עם זמן רב

של שמיעת הכאב העצום של הילד\ה כתוצאה מכך.

אבל אז במהלך העניין אני אראה את הילדה הזו

חווה כאב שנוצר מאיך שהיא רואה את זה.

אז אני אראה שהיא\הוא מוסיפה כאב על פני כאב,

על ידי איך שהיא מסתכלת על זה

אז, אחרי שהילדה קיבלה את כל האמפתיה שהוא או היא צריכה

אז הייתי עושה את מה שאני יכול כדי לגרום לה לראות את זה

באופן שלא ייצור כאב מיותר עבור עצמה.

זוהי תן תינוקת כן.

אוקי, עכשיו מה שאני רוצה לעשות בזמן היקר שנותר לנו

זה להתמודד עם חלק מאוד חשוב של שפת ג'ירפה, כי אני לא הייתי רוצה

שתקבלו את הרעיון שתקשורת מקרבת (שאיננה אלימה)

מעוניינת בפתרון מחלוקות בלבד.

כי היא מעוניינת במידה שווה בחגיגה.

איך אנחנו יכולים לחגוג את החיים

למעשה, החלק שנותר לי עבור עשר דקות לפני הסוף

הוא במובנים מסוימים החלק החשוב ביותר כי זה מאיפה שאנחנו מקבלים את הדלק

להישאר ג'ירפות

בעולם שהוא לעיתים קרובות מאוד תני

אתן רואות , זה הולך להיות די קשה לעשות את השינוי הראדיקלי הזה

חזרה אל הטבע שלנו

במצבים רבים אלא אם כן נקבל הרבה דלק.

עכשיו מאיפה מגיע הדלק?

הדלק מגיע מחגיגה.

איזה סוג של חגיגה?

הוא מגיע מלומר תודה בשפת ג'ירפה.

אז בואו נראה כעת, בדקות האחרונות, איך אנחנו חוגגות

על ידי לומר תודה בשפת ג'ירפה.

ביטוי הכרת תודה בשפת ג'ירפה.

וקודם אני הייתי רוצה להזכיר לכם\לכן כיצד תנים אומרים תודה.

"עשית עבודה טובה במאמר ההוא."

"אתה אדם מאוד אדיב."

"אתה רקדן טוב."

האם אתן רואות למה זו תנית?

שיפוטים מוסריים.

שיפוטים מוסריים חיוביים הם באותה מידה

אלימים בהערכתי כמו שיפוטים שליליים.

כלומר הן אוכפות את הרעיון שהשלילי קיים. אם אני אומר שאת בן-אדם אדיב,

אני רומז שיש דבר כזה בן-אדם שלא אדיב.

אני גם רומז שאני השופט שיודע את ההבדל.

אז אין יותר שבחים ומחמאות, אוקי? אין יותר שבחים ומחמאות.

במיוחד כשהן מכוונות כפרס.

זוהי אי ההאנשה הגדולה ביותר, להשתמש בתודה בתור פרס.

לומר את זה במטרה לנסות לאכוף משהו,

כדי לגרום לבן-אדם להמשיך לעשות את זה.

זה כמו לשלוח... מה קורה בבית ספר לציות של כלבים?

ענישה ופרסים.

לתת מחמאה או שבח במטרה לאכוף

היא לתת לכלב... משהו לאכול כדי לאכוף משהו בו.

אנשים לא נועדו ליחס הזה.

וזה הורס את היופי של תודה,

כשאנשים צריכים לתהות:

"האם זה נאמר מתוך אותה האנרגיה?"

"אבל זה עובד!"

מה עובד, תן?

"מחקרים בניהול מראים שאם מנהלים

משבחים ומחמיאים עובדים באופן יום יומי, היצור עולה בהתאם."

"מחקרים בבתי ספר מראים שאם מורים

משבחים ומחמיאים לתלמידים באופן יום יומי הם עובדים יותר קשה."

תן תסתכל שוב על המחקר.

אני חושב שתראה שזה עובד רק לזמן קצר מאוד,

עד שאנשים רואים את התחבולה\ניצול.

ואז זה מפסיק לעבוד.

וזה הורס את היופי שבתודה

כי עכשיו את אפילו לא יכול\ה לבטוח בהכרת תודה

בלי לתהות אם זה משמש כאכיפה, בתור פרס.

ובכן מה אם אני רוצה לבנות את הבטחון העצמי של האדם האחר, מה רע בזה?

אז את\ה... תן אתה לא רואה את האירוניה שבכך?

מה?

אם האדם האחר יכול לאהוב את עצמם רק מתי שאתה מחמיא להם, אין להם שום הערכה עצמית.

בדיוק גרמת להם להתמכר לשני פרסים.

שהם מרגישים טוב רק מתי שאתה אומר משהו טוב לגביהם. אין להם הערכה עצמית.

אוקי.

איך ג'ירפה אומרת "תודה"? או הכרת תודה?

קודם, יש שלושה דברים שמעורבים בביטוי של ג'ירפה

של הכרת תודה שנותנת לנו אנרגיה להמשיך להיות ג'ירפות.

הדבר הראשון בהכרת תודה של ג'ירפה

הוא שאנחנו מביאים לתשומת לב האדם האחר באופן קונקרטי

מה הם עשו שעשה את החיים שלנו נפלא עבורם.

רואים, זה מה שאנחנו צריכים לעשות, באופן יום יומי.

אנחנו צריכים להביא את התודעה ותשומת הלב שלנו

אל הכוח שיש לכל אחת מאיתנו

לעשות את החיים נהדרים.

כל אחד\אחת מאיתנו היא בית חרושת.

יש לנו מילים

שיש להן את הכוח לתרום לעשות את החיים של אנשים נהדרים.

יש לנו מגע, אנחנו יכולים לגעת באנשים בדרכים

שעושות את החיים יותר נהדרים.

אנחנו יכולות לספק שרותים עבור אנשים.

אנחנו בתי חרושת.

ככל שאנחנו זוכרות את זה,

אנחנו לא ניתפס במשחקים אלימים.

למה שנשתמש באנרגיה שלנו

בכל דרך אחרת מאשר לעשות את החיים נהדרים כשאנחנו זוכרות שיש לנו את הכוח הזה?

אז זה דבר אחד שאנחנו צריכות להבהיר בביטוי הכרת התודה שלנו

ספציפית מה האדם עשתה,

לא איזו כלליות מעורפלת.

למשל אישה בז'נבה שבדיה הגיעה אלי פעם בסוף של סדנא.

הנה מה שהיא אמרה לי: "אתה מבריק."

אמרתי:" לא עוזר."

היא אמרה: "למה אתה מתכוון?"

אני אמרתי: "את יודעת גבירתי, קראו לי בשמות רבים לאורך חיי, באמת שקראו לי."

"חלקם חיוביים וחלקם הרבה פחות חיוביים."

ואני אף פעם לא יכול לזכור למידה ברת ערך כלשהיא על ידי זה שאמרו לי מה אני.

אני חושב שיש אפס מידע בר ערך כשאומרים לך מה אתה

וסכנה גדולה, שאולי אתה תאמין לזה.

וזה מסוכן באותה מידה להאמין שאתה חכם כפי שזה מסוכן להאמין שאתה טיפש.

שניהם מורידים אותך לרמה של דבר.

אנחנו הרבה יותר מכל אחד מהדברים האלה.

אבל אני יכול לראות בעינייך שאת רוצה לבטא איזו הכרת תודה.

"כן!"

ואני רוצה לקבל אותה אבל, זה לא עוזר לי שאומרים לי מה אני.

"מה אתה צריך לשמוע?"

מה אני עשיתי כדי לעשות את החיים יותר נהדרים עבורך?

"טוב, נו, אתה כל כך אינטיליגנטי."

לא, זה לא עוזר.

זה לא עוזר. מה אני עשיתי?

"אה אני קלטתי אותך, קלטתי אותך."

היא פותחת את החוברת שלה,

היא הראתה לי שני דברים שאני אמרתי שהיא רשמה.

היא שמה כוכב גדול לידם.

רואות? זה עזר לי איכשהו. אוקי.

זה עוזר לי לדעת, שאיכשהו,

זה שאמרתי את שני הדברים האלה עשו את החיים של האדם הזו יותר נפלאים.

אז זה הדבר הראשון שאנחנו צריכות לומר

בהערכה. אנחנו צריכים להביא את תשומת לב האדם קונקרטית מה הן עשו

שעשה את החיים יותר נהדרים.

שנית: ברגע שאנחנו נותנים את הכרת התודה

לומר איך אנחנו מרגישות באותו רגע על זה שהאדם עשה זאת.

אז אני אמרתי לאישה הזו:

"האם את תוכלי לומר לי כיצד את מרגישה עכשיו כתוצאה מזה שאמרתי את שני הדברים האלה?"

היא אמרה ברת תקווה ונינוחה.

הו! ברת תקווה ונינוחה!

זה נותן לי הרבה יותר מאשר לומר לי מה אני, שאני מבריק.

רק לדעת שאיכשהו זה שאמרתי את אותם שני דברים,

עכשיו האדם הזו מרגישה ברת תקווה ונינוחה.

עכשיו כשאני שומע את הדבר השלישי אני אוכל באמת להנות מהכרת התודה הזו.

אני אמרתי: איזה צורך שלך התמלא

בזה שאמרתי את מה שאמרתי

שמשאיר אותך מרגישה ברת תקווה ונינוחה?

וזה הדבר השלישי שאנחנו צריכים לראות בהכרת תודה ג'ירפית.

היא אמרה, יש לי ילד בן 18.

אני אף פעם לא הייתי יכולה להתחבר איתו.

זה היה מאוד כואב שאנחנו לעולם לא מצליחים להתחבר,

ואני הייתי צריכה איזשהו כיוון, לעזור לי להתחבר איתו.

אותם שני דברים שהוא אמר מילאו את הצורך שלי עבור כיוון קונקרטי.

אז היא ביטאה את התודה שלה בג'ירפית, היא הייתה אומרת:

מארשל כשאתה אומר את שני הדברים האלה,

(הראתה לי מה שני הדברים האלה היו)

זה משאיר אותי בהרגשה של תקווה והקלה,

זה מכיר בצורך שלי להתחבר לבן שלי באופן שאני רוצה.

אוקי, זה איך שאנחנו אומרות תודה בג'ירפה. אלו שלושת הדברים.

זה גם חשוב איך אנחנו מקבלות הכרת תודה.

הרשו לי להראות לכן\לכם איך לקבל הכרת תודה בתנית.

תן כשאת הצעת לי את הטרמפ

שעכשיו לאן שאני הולך אחר כך

אני מרגיש הכרת תודה כי

אני ממש מרגיש צורך לבלות זמן עם המשפחה שלי,

ואם הייתי לוקח אוטובוס היה לי פחות שעה זמן.

זה כלום.

זה כלום.

אם אתה רוצה לעשות טרור לתן, בטא אהבה והערכה כלפיו.

באמת, אם אתן רוצות להפחיד תן,

אני לעולם לא ראיתי משהו שמפחיד אנשים שמדברים בשפת תן יותר

מאשר הכרת תודה או אהבה כנה.

למה את נהיית כה עצבנית, תן, כשאת שומעת את זה?

ובכן אני לא יודעת אם זה הגיע לי.

רואות, לתנים יש את הרעיון המסוכן הזה בראש שלהן:

שמשהו מגיע להן\להם.

זה רעיון מאוד אלים.

זה רומז שאנחנו צריכים להרוויח הערכה.

מגיע לך עונש אם אתה מתנהג באופן מסוים, רואים, הרעיון שמגיע לך

זהו מרכיב מרכזי בדרך חיים אלימה.

אם אתה מאמין ב"מגיע לי" אתה חושב שדברים מסוימים שווים דברים מסוימים,

ואתה תכין מערכת כלכלית מאוד הרסנית.

אתה תכין מערכת תיקונית הרסנית.

רעיון מאוד מסוכן.

ובכן זו לא הסיבה היחידה.

למה עוד את נבהלת כל כך כשאת שומעת הכרת תודה תן?

מה רע בלהיות צנועה?

אז את רוצה... יש לך צורך בצניעות?

כן.

ובכן את יודעת תן יש צורות שונות של צניעות.

אני חושש שהסוג צניעות שלך היא צניעות תנית.

אני חושב ששלך זה הסוג שגולדה מאיר, ראש הממשלה של ישראל,

הגיבה אליו כשהיא אמרה אל אחד מהפוליטיקאים שלה:

"אל תהיי כה צנועה, את לא כה אדירה."

אבל הסיבה העיקרית שאני מאמין שהכרת תודה

היא כה מפחידה עבור רבים מאיתנו לקבל

היא באופן יפה ושירתי כתובה בספר הניסים

בוא הם אומרים שזה האור שלנו, לא החושך שלנו,

שמפחיד אותנו ביותר.

רואות, חינכו אותנו בצורה תנית זו לשנוא את עצמנו,

לחשוב שמשהו דפוק בנו.

זו קפיצה ענקית באמת לראות מה אני אמרתי.

שיש לנו כוח אדיר לגרום לחיים להיות נהדרים.

ושאין שום דבר שאנחנו נהנים ממנו יותר מלהשתמש בכוח הזה.

זה למרבה הצער קפיצה גדולה עבורנו להגיע אליה. אבל אנחנו יכולות להגיע אליה.

אז זה איך אנחנו מבטאות הכרת תודה: הבחנה, הרגשה וצורך.

אותה שפה.

לוודא שזה בא מהלב ולחגוג,

ואף פעם לא לשבח, להחמיא, לתת פרס.

אז האם יש עוד הערות או שאלות לפני שהזמן שלנו נגמר?

אני מודה לכם\לכן על כל הזמן ותשומת הלב שלכן אלי.