WEBVTT

00:00:00.605 --> 00:00:02.359
אני מתפרנס בעצם מגרירת מזחלות,

00:00:02.359 --> 00:00:05.543
אז לא נורא קשה להתקיל אותי
עם שאלות אינטלקטואליות,

00:00:05.543 --> 00:00:07.085
אבל בכל זאת אקריא
את השאלה הזו,

00:00:07.085 --> 00:00:09.552
מראיון שנערך מוקדם יותר השנה:

00:00:09.552 --> 00:00:12.944
"מבחינה פילוסופית,
האם הזרם המתמיד של מידע

00:00:12.944 --> 00:00:15.679
גוזל את יכולתנו לדמיין

00:00:15.679 --> 00:00:18.495
או מחליף את חלומותינו ושאיפותינו?

00:00:18.495 --> 00:00:21.281
הרי אם מישהו, היכנשהו,
כבר עושה את זה

00:00:21.281 --> 00:00:23.584
ואנו יכולים לקחת בכך חלק
באופן וירטואלי,

00:00:23.584 --> 00:00:27.085
אז בשביל מה לטרוח
לצאת מהבית?"

NOTE Paragraph

00:00:27.085 --> 00:00:29.734
בד"כ מציגים אותי
כחוקר קטבים.

00:00:29.734 --> 00:00:32.035
איני בטוח שזה הכי מתקדם
או הכי המאה ה-21

00:00:32.035 --> 00:00:36.801
מבחינת תיאור משרה,
אך עד כה ביליתי מעל 2 אחוזים

00:00:36.801 --> 00:00:40.529
מכל חיי באוהל בחוג הארקטי,

00:00:40.529 --> 00:00:44.056
כך שאני מרבה למדי
לצאת מהבית.

00:00:44.056 --> 00:00:47.603
ואני משער שמטבעי אני
אדם של עשייה,

00:00:47.603 --> 00:00:52.095
יותר מאשר אדם
שצופה בדברים או הוגה בהם,

00:00:52.095 --> 00:00:56.319
ובפיצול הזה,
בפער בין רעיונות ופעולה,

00:00:56.319 --> 00:00:59.185
בו אנסה כעת לעסוק בקצרה.

NOTE Paragraph

00:00:59.185 --> 00:01:02.518
התשובה הכי תמציתית
לשאלה "מדוע?"

00:01:02.518 --> 00:01:04.886
שמציקה לי כבר 12 שנה

00:01:04.886 --> 00:01:07.670
נזקפת לזכותו של הבחור הזה,
האדון בעל המראה המופקר

00:01:07.670 --> 00:01:09.926
שעומד מאחור, שני משמאל,

00:01:09.926 --> 00:01:12.564
ג'ורג' לי מלורי, שרבים מכם
ודאי מכירים את שמו.

00:01:12.564 --> 00:01:16.553
שנראה לאחרונה ב-1924
כשהוא נעלם בין העננים

00:01:16.553 --> 00:01:18.227
בקרבת פסגת האוורסט.

00:01:18.227 --> 00:01:21.482
הוא היה - ואולי לא - האדם הראשון
שטיפס על האוורסט,

00:01:21.482 --> 00:01:23.458
יותר מ-30 שנה לפני
אדמונד הילרי.

00:01:23.458 --> 00:01:26.154
איש אינו יודע אם הוא הגיע לפסגה.
זו עדיין תעלומה.

00:01:26.154 --> 00:01:29.223
אבל הוא נודע בשל הביטוי שטבע,
"כי הוא שם."

00:01:29.223 --> 00:01:31.913
אני לא בטוח שהוא
אכן אמר זאת,

00:01:31.913 --> 00:01:34.239
אין הרבה הוכחות לכך,
אבל מה שהוא כן אמר,

00:01:34.239 --> 00:01:36.719
בעצם הרבה יותר יפה,

00:01:36.719 --> 00:01:39.773
ושוב, הדפסתי את זה.
אקריא לכם:

NOTE Paragraph

00:01:39.773 --> 00:01:41.727
"השאלה הראשונה שוודאי תשאל

00:01:41.727 --> 00:01:44.224
ושעלי לנסות להשיב עליה, היא:

00:01:44.224 --> 00:01:48.000
'איזו תועלת יש בטיפוס
על האוורסט?'

00:01:48.000 --> 00:01:50.688
ותשובתי הברורה תהיה,
'אין שום תועלת.

00:01:50.688 --> 00:01:54.449
אין שמץ של רווח
שאפשר להפיק מכך.'

00:01:54.449 --> 00:01:56.322
נכון, אולי נלמד משהו
על התנהגות

00:01:56.322 --> 00:01:58.404
הגוף האנושי בגובה רב,

00:01:58.404 --> 00:02:01.068
ואנשי הרפואה אולי
ישתמשו בממצאינו

00:02:01.068 --> 00:02:04.097
במידה מסוימת בתחום התעופה,

00:02:04.097 --> 00:02:06.297
אבל פרט לכך
לא יצמח מזה דבר.

00:02:06.297 --> 00:02:08.683
לא נחזיר איתנו
גרם אחד של זהב או כסף,

00:02:08.683 --> 00:02:11.282
ושום אבן-חן, פחם או ברזל.

00:02:11.282 --> 00:02:14.081
לא נמצא אפילו מטר רבוע אחד
של אדמה שאפשר לשתול בה

00:02:14.081 --> 00:02:18.223
ולגדל מזון.
כך שאין בכך שום תועלת.

00:02:18.223 --> 00:02:19.882
אם אינך יכול להבין
שיש באדם משהו

00:02:19.882 --> 00:02:22.554
שמגיב לאתגר של ההר הזה,

00:02:22.554 --> 00:02:25.777
והוא יוצא לעמוד באתגר זה,
שהמאבק

00:02:25.777 --> 00:02:30.231
הוא מאבק החיים עצמם:
למעלה, תמיד למעלה,

00:02:30.231 --> 00:02:33.479
אז לא תבין מדוע אנו
יוצאים לשם.

00:02:33.479 --> 00:02:36.608
מה שאנו מפיקים מהרפתקה זו
הוא רק שמחה טהורה,

00:02:36.608 --> 00:02:39.542
והרי שמחה היא מטרת החיים.

00:02:39.542 --> 00:02:41.745
אנו לא חיים כדי לאכול
ולעשות כסף.

00:02:41.745 --> 00:02:44.207
אנו אוכלים ועושים כסף
כדי שנוכל ליהנות מהחיים.

00:02:44.207 --> 00:02:49.115
זו משמעות החיים,
ולכך החיים נועדו."

NOTE Paragraph

00:02:49.115 --> 00:02:52.569
אבל הטיעון של מלורי,
שעזיבת הבית,

00:02:52.569 --> 00:02:55.012
והיציאה להרפתקות נשגבות אלה
הם שמחה וכיף,

00:02:55.012 --> 00:02:58.918
לא לגמרי עולה בקנה אחד
עם נסיוני האישי.

00:02:58.918 --> 00:03:02.320
הכי רחוק שאי-פעם הרחקתי
מדלת ביתי

00:03:02.320 --> 00:03:05.464
היתה באביב 2004.
עדיין לא ברור לי מה בדיוק

00:03:05.464 --> 00:03:07.971
עבר עלי אז,
אבל תכננתי לצאת

00:03:07.971 --> 00:03:12.214
למסע-יחיד, ללא סיוע,
לחציית האוקיינוס הארקטי

00:03:12.214 --> 00:03:14.771
עקרונית, תכננתי לצעוד
מהחוף הצפוני של רוסיה

00:03:14.771 --> 00:03:18.103
ועד לקוטב הצפוני, ואחר להמשיך
עד לחוף הצפוני של קנדה.

00:03:18.103 --> 00:03:21.011
איש טרם עשה זאת.
הייתי אז בן 26.

00:03:21.011 --> 00:03:23.263
המון מומחים אמרו
שזה בלתי-אפשרי,

00:03:23.263 --> 00:03:26.617
וברור שאימי
לא התלהבה מהרעיון.

00:03:26.617 --> 00:03:28.970
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:03:28.970 --> 00:03:31.896
המסע מתחנת מזג-אוויר קטנה
שבחוף הצפוני

00:03:31.896 --> 00:03:34.081
של סיביר
ועד לנקודת ההתחלה הסופית שלי,

00:03:34.081 --> 00:03:36.633
שולי הקרח הצף,
חוף האוקיינוס הארקטי,

00:03:36.633 --> 00:03:40.094
ארך כחמש שעות,
ואם מישהו מכם ראה את

00:03:40.094 --> 00:03:43.406
פליקס באומגרטנר העשוי ללא-חת
עולה למטוס, ולא סתם צונח ממנו,

00:03:43.406 --> 00:03:46.010
ודאי תעריכו את
החששות שלי,

00:03:46.010 --> 00:03:49.322
כשישבתי במסוק שרעם צפונה,

00:03:49.322 --> 00:03:51.979
ואת התחושה, אם בכלל חשתי משהו,
של סופי הממשמש ובא.

00:03:51.979 --> 00:03:55.669
ישבתי שם וחשבתי,
למה לעזאזל הכנסתי את עצמי.

00:03:55.669 --> 00:03:57.713
היה קצת כיף,
היתה טיפת שמחה.

00:03:57.713 --> 00:03:59.554
הייתי בן 26,
ואי זוכר שישבתי שם

00:03:59.554 --> 00:04:02.146
והבטתי על המזחלת שלי.
המגלשיים שלי היו מוכנים,

00:04:02.146 --> 00:04:04.387
היה לי טלפון לווייני, רובה ציד,

00:04:04.387 --> 00:04:06.410
למקרה שאותקף ע"י דוב קוטב.

00:04:06.410 --> 00:04:08.701
אני זוכר שהבטתי דרך החלון
וראיתי את המסוק השני.

00:04:08.701 --> 00:04:12.187
שנינו טסנו ברעם מנועים
דרך השחר הסיבירי המדהים הזה,

00:04:12.187 --> 00:04:15.052
והרגשתי קצת כמו שילוב
של ג'ייסון בורן (סוכן חשאי)

00:04:15.052 --> 00:04:17.944
ו-וילפרד טסיג'ר (כתב מסעות).
במקום כלשהו

00:04:17.944 --> 00:04:24.266
הייתי די גאה בעצמי,
אך באופן כללי הייתי מפוחד לגמרי.

NOTE Paragraph

00:04:24.266 --> 00:04:26.356
אותו מסע ארך 10 שבועות,
72 יום.

00:04:26.356 --> 00:04:28.855
לא ראיתי איש.
את התמונה הזו צילמנו ליד המסוק.

00:04:28.855 --> 00:04:31.414
ופרט לכך לא ראיתי איש
במשך 10 שבועות.

00:04:31.414 --> 00:04:33.356
הקוטב הצפוני תקוע באמצע הים,

00:04:33.356 --> 00:04:36.617
אז עשיתי את המסע על
פניו הקפואים של האוקיינוס הארקטי.

00:04:36.617 --> 00:04:40.727
נאס"א תיארה את התנאים באותה שנה
כגרועים ביותר שתועדו עד אז.

00:04:40.727 --> 00:04:44.383
גררתי 180 קילו
של מזון, דלק וציוד,

00:04:44.383 --> 00:04:46.984
כ-400 ליברות. הטמפרטורה הממוצעת
במשך עשרת השבועות

00:04:46.984 --> 00:04:49.675
היתה מינוס 35.
הכי קר היה מינוס 50.

00:04:49.675 --> 00:04:56.954
אז שוב, לא היה בזה 
מי יודע כמה כיף.

NOTE Paragraph

00:04:56.954 --> 00:04:58.487
אבל אחד הדברים הקסומים
במסע הזה,

00:04:58.487 --> 00:05:00.590
היה, מפני שצעדתי מעל הים,

00:05:00.590 --> 00:05:04.652
על קרום הקרח הצף,
הנסחף והנע הזה,

00:05:04.652 --> 00:05:06.847
שצף על גבי האוקיינוס הארקטי,

00:05:06.847 --> 00:05:08.795
היה שזו סביבה שנמצאת
בהשתנות מתמדת.

00:05:08.795 --> 00:05:11.141
הקרח ללא הרף זז, נשבר,
נסחף מסביב,

00:05:11.141 --> 00:05:14.601
קופא שוב, כך שהנוף שראיתי
במשך 3 חודשים כמעט

00:05:14.601 --> 00:05:18.048
נועד לעיני בלבד. איש לא יראה
ולא יוכל לראות לעולם

00:05:18.048 --> 00:05:23.077
את המראות, את הנופים,
שאני ראיתי במשך 10 שבועות.

00:05:23.077 --> 00:05:27.040
ונראה לי שזה הטיעון הטוב ביותר
בעד עזיבת הבית.

00:05:27.040 --> 00:05:30.922
אני יכול לנסות לספר לכם
איך זה היה,

00:05:30.922 --> 00:05:32.767
אבל לעולם לא תדעו
איך זה היה,

00:05:32.767 --> 00:05:35.695
וככל שאנסה להסביר
כמה בודד חשתי,

00:05:35.695 --> 00:05:39.414
הייתי האדם היחיד בשטח
של 14 מיליון קילומטרים רבועים,

00:05:39.414 --> 00:05:43.719
היה קר, קרוב למינוס 75
ביום גרוע עם רוח,

00:05:43.719 --> 00:05:47.551
ככל שאכביר מלים, הן תקצרנה מלהביע
וכל תיאור שלי יהיה עלוב.

00:05:47.551 --> 00:05:51.742
ולכן נראה לי שהעשייה עצמה,

00:05:51.742 --> 00:05:57.040
הנסיון לחוות, לעסוק בדבר,
לעשות את המאמץ,

00:05:57.040 --> 00:06:02.426
יותר מאשר לצפות ולתהות,
רק שם אפשר

00:06:02.426 --> 00:06:04.652
למצוא את המשמעות האמיתית
של החיים,

00:06:04.652 --> 00:06:08.596
את התמצית שאנו יכולים להפיק
מן השעות והימים שלנו.

00:06:08.596 --> 00:06:11.079
אבל הייתי מוסיף כאן אזהרה.

00:06:11.079 --> 00:06:13.167
מנסיוני, יש משהו ממכר

00:06:13.167 --> 00:06:17.606
בכך שטועמים את החיים
על קצה גבול היכולת האנושית.

00:06:17.606 --> 00:06:19.841
ואינני מתכוון רק בתחום

00:06:19.841 --> 00:06:22.128
ההעזה האדוארדיאנית
המאצ'ואית המטופשת,

00:06:22.128 --> 00:06:24.321
אלא גם בתחומים כמו
ריפוי סרטן הלבלב,

00:06:24.321 --> 00:06:26.228
יש בכך משהו ממכר,
ובמקרה שלי,

00:06:26.228 --> 00:06:28.778
נראה לי שמשלחות לקוטב
אינן שונות בהרבה

00:06:28.778 --> 00:06:30.160
מהתמכרות לקראק.

00:06:30.160 --> 00:06:33.865
אינני יכול להסביר לכם
כמה זה טוב. תצטרכו לנסות בעצמכם,

00:06:33.865 --> 00:06:37.682
אבל יש לזה הכוח לשרוף את כל
הכסף שאני מצליח להשיג,

00:06:37.682 --> 00:06:41.260
להרוס כל מערכת יחסים
שאי-פעם הייתי בה,

00:06:41.260 --> 00:06:45.661
אז תיזהרו בשאיפותיכם.

NOTE Paragraph

00:06:45.661 --> 00:06:48.042
מלורי סבר שיש משהו באדם

00:06:48.042 --> 00:06:50.682
שמגיב לאתגר שבהר,

00:06:50.682 --> 00:06:52.708
ואני תוהה אם יש משהו

00:06:52.708 --> 00:06:55.765
באתגר עצמו, במאמץ, ובמיוחד

00:06:55.765 --> 00:06:58.877
באתגרים הגדולים, הרציניים והבלתי-גמורים
שהאנושות ניצבת לעומתם,

00:06:58.877 --> 00:07:03.193
שקוראים לנו, ומנסיוני,
אין ספק שזה כך.

00:07:03.193 --> 00:07:04.973
יש אתגר בלתי-גמור אחד

00:07:04.973 --> 00:07:08.245
שקורא לי מזה רוב חיי הבוגרים.

NOTE Paragraph

00:07:08.245 --> 00:07:09.673
רבים מכם ודאי
מכירים את הסיפור.

00:07:09.673 --> 00:07:12.264
זהו תצלום של קפטן סקוט וצוותו.

00:07:12.264 --> 00:07:14.137
סקוט ניסה, לפני מעט יותר
ממאה שנה,

00:07:14.137 --> 00:07:17.404
להיות האדם הראשון שיגיע
לקוטב הדרומי.

00:07:17.404 --> 00:07:19.228
איש לא ידע מה יש שם.
זה היה לגמרי לא ממופה

00:07:19.228 --> 00:07:21.253
באותה עת. ידענו יותר
על פני השטח של הירח

00:07:21.253 --> 00:07:24.000
מאשר על מרכז אנטארקטיקה.

00:07:24.000 --> 00:07:26.916
סקוט, כפי שרבים מכם
ודאי יודעים, נוצח במירוץ זה

00:07:26.916 --> 00:07:29.209
ע"י רואלד אמונדסן
וצוותו הנורבגי,

00:07:29.209 --> 00:07:31.564
שהשתמש בכלבים ובמזחלות.
סקוט וצוותו נעו ברגל,

00:07:31.564 --> 00:07:33.985
כשכל החמישה לבושים בריתמות
וגוררים מזחלות,

00:07:33.985 --> 00:07:38.417
והם הגיעו לקוטב
ומצאו שהדגל הנורבגי כבר שם,

00:07:38.417 --> 00:07:41.675
ואני מניח שהיו
די ממורמרים ומיואשים.

00:07:41.675 --> 00:07:43.945
כל החמישה פנו לאחור
והחלו לצעוד בחזרה לעבר החוף

00:07:43.945 --> 00:07:47.533
וכל החמישה מתו במסע חזרה.

NOTE Paragraph

00:07:47.533 --> 00:07:49.767
יש היום איזו סברה מוטעית

00:07:49.767 --> 00:07:53.393
שכל זה נעשה
לשם המחקר וההרפתקה.

00:07:53.393 --> 00:07:54.680
כשאני מדבר על אנטארקטיקה,
אנשים מרבים לשאול,

00:07:54.680 --> 00:07:55.970
"זה מעניין,

00:07:55.970 --> 00:07:59.163
האם מנחת הטלוויזיה ההיא
לא עשתה את זה באופניים?"

00:07:59.163 --> 00:08:02.753
או, "נחמד מאד.
סבתא שלי יוצאת

00:08:02.753 --> 00:08:05.383
לשיט לאנטארקטיקה בשנה הבאה.

00:08:05.383 --> 00:08:08.249
יש סיכוי שתיפגשו?"

00:08:08.249 --> 00:08:10.067
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:08:10.067 --> 00:08:13.281
אבל מסעו של סקוט
נותר לא-גמור.

00:08:13.281 --> 00:08:15.608
איש לא צעד ממש
מחוף אנטארקטיקה

00:08:15.608 --> 00:08:17.405
עד לקוטב הדרומי ובחזרה מאז.

00:08:17.405 --> 00:08:20.179
אפשר לקבוע
שזהו המאמץ הנועז ביותר

00:08:20.179 --> 00:08:22.804
של תור הזהב של התגליות
בתקופה האדוארדית,

00:08:22.804 --> 00:08:25.357
ונראה לי שהגיע הזמן,
בהינתן כל הדברים

00:08:25.357 --> 00:08:27.278
שגילינו במרוצת המאה הנוכחית

00:08:27.278 --> 00:08:30.859
החל מטיפול בצפדינה
ועד לוחות סולריים, שהגיע הזמן

00:08:30.859 --> 00:08:32.636
שמישהו ייקח על עצמו
לסיים את המלאכה.

00:08:32.636 --> 00:08:35.332
וזה בדיוק מה שאני נערך לבצע.

NOTE Paragraph

00:08:35.332 --> 00:08:37.900
כעת חיה בשנה הבאה, באוקטובר,
אני מוביל צוות של שלושה.

00:08:37.900 --> 00:08:40.759
יידרשו לנו כ-4 חודשים
לבצע את המסע הזה חזרה.

00:08:40.759 --> 00:08:43.812
זה קנה המידה. ברור שהקו האדום
הוא במחצית הדרך לקוטב.

00:08:43.812 --> 00:08:45.206
עלינו לפנות לאחור
ולחזור על עקבותינו.

00:08:45.206 --> 00:08:47.453
אני מודע לאירוניה
בכך שאני מודיע לכם שאנו

00:08:47.453 --> 00:08:50.188
נכתוב בלוגים ונצייץ.
תוכלו לחוות איתנו

00:08:50.188 --> 00:08:52.621
בעקיפין ובאופן וירטואלי
לאורך כל המסע

00:08:52.621 --> 00:08:55.628
כפי שאיש טרם עשה עד כה.

00:08:55.628 --> 00:08:58.211
ולי יהיו 4 חודשים
לחשוב סוף-סוף

00:08:58.211 --> 00:09:02.085
על תשובה תמציתית וחכמה
לשאלה, "למה?"

NOTE Paragraph

00:09:02.085 --> 00:09:07.018
חיינו היום יותר בטוחים ונוחים

00:09:07.018 --> 00:09:09.600
מאי-פעם. ודאי שכבר
אין הרבה ביקוש

00:09:09.600 --> 00:09:13.458
למגלים בימינו.
יועץ התעסוקה שלי בבית הספר

00:09:13.458 --> 00:09:16.099
מעולם לא העלה זאת כאפשרות.

00:09:16.099 --> 00:09:18.521
אילו רציתי לדעת, למשל,

00:09:18.521 --> 00:09:20.817
כמה כוכבים יש בשביל החלב,

00:09:20.817 --> 00:09:23.396
מה גילם של ראשי הענק
באי הפסחא,

00:09:23.396 --> 00:09:25.521
מרביתכם הייתם ודאי
מוצאים מיד את התשובה

00:09:25.521 --> 00:09:28.347
מבלי שאפילו תצטרכו
לקום מהכיסא.

00:09:28.347 --> 00:09:31.112
ובכל זאת, אם יש משהו שלמדתי
ב-12 השנים שעברו

00:09:31.112 --> 00:09:34.199
שבהן גררתי דברים כבדים
בכל מיני מקומות קרים,

00:09:34.199 --> 00:09:38.158
הרי זה שהשראה וצמיחה של אמת

00:09:38.158 --> 00:09:42.418
יכולות לנבוע רק ממצוקה ואתגר.

00:09:42.418 --> 00:09:45.434
מהתרחקות ממה שנוח ומוכר

00:09:45.434 --> 00:09:47.915
ומיציאה אל הבלתי-נודע.

00:09:47.915 --> 00:09:51.456
החיים מזמנים לכולנו סערות לרכב עליהן
וקטבים לצעוד אליהם,

00:09:51.456 --> 00:09:53.265
ולדעתי, לפחות כדימוי,

00:09:53.265 --> 00:09:56.135
כולנו יכולים להפיק תועלת
מעזיבת הבית

00:09:56.135 --> 00:10:00.016
לעתים קצת יותר קרובות,
אם רק נוכל לגייס את האומץ לכך.

00:10:00.016 --> 00:10:03.241
אני בוודאי דוחק בכם
לפתוח את הדלת ממש קצת

00:10:03.241 --> 00:10:06.137
ולהסתכל במה שיש בחוץ.

00:10:06.137 --> 00:10:07.365
תודה רבה לכם.

00:10:07.365 --> 00:10:16.334
;[מחיאות כפיים]