היה זה באמצע הקיץ והרבה לאחר שעת הסגירה
בבר במרכז העיר ברקלי,
היכן שאני וחברתי, פולי,
עבדנו יחד כברמניות.
בדרך כלל בסוף המשמרת שלנו שתינו,
אך לא באותו לילה.
"אני בהריון.
עוד לא בטוחה מה אעשה"
אמרתי לפולי.
בלי להסס, היא ענתה,
"אני עברתי הפלה."
לפני פולי, אף אחת מעולם לא אמרה לי
שהיא עברה הפלה.
הייתי בוגרת מכללה רק כמה חודשים מוקדם יותר
והייתי במערכת יחסים חדשה
כשגיליתי שאני בהריון.
כשחשבתי על האפשרויות,
באמת לא ידעתי מה להחליט,
באלו קריטריונים להשתמש.
איף אדע מהי הבחירה הנכונה?
חששתי שבהמשך אתחרט על הפלה.
כשהתבגרתי על חופי קליפורניה,
גדלתי באמצע מלחמות ההפלה הלאומיות.
נולדתי בקרוון ביום השנה השלישי
של רו נגד וויד.
הקהילה שלנו היתה של גולשים נוצרים.
היה אכפת לנו מאלוהים, המסכנים בחברה,
והים.
כולם היו בעד חיים.
כילדה, הרעיון של הפלות כל כך העציב אותי
שידעתי שאם אי פעם אכנס להריון
לא אוכל לעבור אחת.
ואז נכנסתי להריון.
זה היה צעד אל עבר הלא ידוע.
אבל פולי נתנה לי מתנה מיוחדת במינה:
הידע שאני לא לבד
וההבנה שהפלות זה משהו שאפשר לדבר עליו.
הפלות נפוצות.
לפי מכון גוטמאכר, אחת משלוש נשים באמריקה
תעבור הפלה במהלך חייה.
אבל במשך עשרות השנים האחרונות,
השיח סביב הפלות בארה"ב
השאיר מעט מאוד מקום
למשהו מעבר לבעד חיים או בעד בחירה.
הוא פוליטי, ומקטב.
אבל כמה שהפלות נידונות בתשוקה,
זה עדיין נדיר בשבילנו,
בין אם כנשים עמיתות או אפילו סתם כאנשים,
לדבר אחד עם השני על ההפלות שעברנו.
ישנו פער.
בין מה שקורה בפוליטיקה
ומה שקורה בחיים האמיתיים.
ובתוך הפער הזה, מנטליות של שדה קרב.
עמדה של "אתם איתנו או נגדנו?" משתרשת.
זה לא רק בנוגע להפלות.
יש כל כך הרבה עיניינים חשובים
שאנחנו לא יכולים לדבר עליהם.
ולכן מציאת דרכים להעביר את העימות
למקום של שיח
היא עבודת חיי.
וישנן שתי דרכים עיקריות להתחיל.
דרך אחת היא להקשיב היטב.
ודרך נוספת היא לשתף בסיפורים.
אז, לפני 15 שנים,
יסדתי ארגון שנקרא אקסהייל
בכדי להתחיל להקשיב לנשים שעברו הפלות.
הדבר הראשון שעשינו היה ליצור קו שיחה,
שם נשים וגברים
יכלו לקבל תמיכה ריגשית.
ללא שיפוטיות או פוליטיקה,
תאמינו או לא, שום דבר כמו השירות שלנו
לא היה קיים מעולם.
היינו צריכים מסגרת חדשה שיכלה להחזיק
את כל החוויות
ששמענו בקו הזה.
הפמיניסטית, שמתחרטת על ההפלה שלה.
הקתולית שמודה על שלה.
החוויות האישיות שלא נכנסו יפה
למשבצת זו או אחרת.
לא חשבנו שזה נכון לבקש מנשים
לבחור צד.
רצינו להראות להן,
שכל העולם הוא לצידן,
בזמן שהן עוברות את החוויה
המאוד אישית הזו.
אז המצאנו את "פרו ווייס."
מעבר להפלות, פרו ווייס עובד על נושאים קשים
שאנחנו נאבקים איתם באופן גלובלי
במשך שנים,
עיניינים כמו הגירה, סובלנות דתית,
אלימות נגד נשים.
הוא גם עובד על נושאים
מאוד אישיים שאולי משנים רק לכם
ולמשפחה וחברים הקרובים שלכם.
יש להם מחלה סופנית, אימם מתה לאחרונה,
יש להם ילד עם צרכים מיוחדים
והם לא יכולים לדבר על זה.
הקשבה וסיפור סיפורים הם החלקים
הכי חשובים של השיטה של פרו ווייס.
הקשבה וסיפור.
זה נשמע די טוב.
נשמע אולי קל?
כולנו יכולים לעשות זאת.
זה לא קל.
זה מאוד קשה.
פרו ווייס זה קשה מפני שאנחנו חושבים
על דברים שכולם נלחמים עליהם
או העניינים שאף אחד לא רוצה לדבר עליהם.
הללואי שהייתי יכולה לספר לכם
שכשאתם מחליטים להיות פרו ווייס, שתמצאו
רגעים יפיפיים של פריצות דרך
וגנים מלאים בפרחים,
בהם הקשבה וסיפור סיפורים
יוצרים רגעי "א-הא" נפלאים.
הלוואי שהייתי יכולה להגיד לכם שתהיה
מסיבת "ברוכים הבאים" פמניסטית,
או שיש אחוות אחיות ארוכת שנים
של אנשים שפשוט מוכנים
לשמור עליכם כשפוגעים בכם.
אבל זה יכול להיות פגיע ומעייף
לספר את הסיפורים שלנו
כשזה מרגיש כאילו לאף אחד לא אכפת.
ואם באמת נקשיב אחד לשני,
אנחנו נשמע דברים שדורשים מאיתנו
לשנות את התפיסות שלנו.
אין זמן מושלם ואין מקום מושלם
כדי להתחיל שיחה קשה.
אף פעם אין זמן שכולם יהיו על אותו תדר,
יחלקו את אותה תפיסה,
או יכירו את אותה היסטוריה.
אז בואו נדבר על הקשבה
ואיך להיות מקשיבים טובים.
ישנן דרכים רבות להיות מקשיבים טובים
ואני אתן לכם רק כמה.
הדרך הראשונה היא לשאול שאלות פתוחות.
אפשר לשאול את עצמכם או מישהו שאתם מכירים
"איך אתם מרגישים?"
"איך זה היה?"
"למה אתם מקווים עכשיו?"
דרך נוספת להיות מקשיבים טובים היא
להשתמש בשפה שיקופית.
אם מישהו מדבר על החוויה האישית שלו,
השתמשו במילים שהוא משתמש בהן.
אם מישהו מדבר על הפלה ומשתמש במילה "תינוק"
אפשר להגיד "תינוק"
אם הוא משתמש במילה "עובר"
אפשר להגיד "עובר"
אם מישהו מתאר את עצמו כ"קוויר מגדר",
אתם יכולים להגיד "קוויר מגדר."
אם מישהו סוג של נראה כמו הוא,
אבל הם אומרים שהם היא - זה מגניב.
קראו לאדם הזה "היא".
כאשר אנחנו משקפים את השפה של האדם
המשתף את הסיפור האישי שלו,
אנחנו מעבירים שאנחנו מעוניינים
להבין מי הוא,
ומה עובר עליו.
באותו אופן שאנחנו מקווים שאנשים מעוניינים
להכיר אותנו.
אז, אני לעולם לא אשכח
שהייתי באחד ממפגשי היעוץ של אקסהייל,
מקשיבה למתנדבת מדברת על כך
שהיא מקבלת הרבה שיחות
מנשים נוצריות שדיברו על אלוהים.
חלק מהמתנדבים שלנו דתיים,
אבל המתנדבת הספציפית הזו לא הייתה.
בתחילה, זה הרגיש לה קצת מוזר
לדבר עם מתקשרות על אלוהים.
אז היא החליטה להרגיש בנוח.
והיא עמדה מול המראה שלה בבית,
והיא אמרה את המילה "אלוהים"
"אלוהים"
"אלוהים"
"אלוהים"
"אלוהים"
"אלוהים"
"אלוהים"
שוב ושוב, עד שהגיית המילה כבר לא
הרגישה מוזרה, בפה שלה.
אמירת המילה "אלוהים" לא הפכה את המתנדבת
הזו לנוצרייה,
אבל זה כן הפך אותה למקשיבה
הרבה יותר טובה עבור נשים נוצריות.
אז, דרך אחרת להיות פרו ווייס
היא לחלוק סיפורים,
וסיכון אחד שאתם לוקחים כאשר אתם
משתפים את הסיפור שלכם עם אדם אחר,
הוא שבהתחשב באותו סט של נסיבות כמו שלכם
הם אולי למעשה יעשו החלטה שונה.
לדוגמא, אם את מספרת את סיפור ההפלה שלך,
הביני שיכול להיות שהיא הייתה
יולדת את התינוק.
יכול להיות שהיא הייתה מוסרת לאימוץ.
יכול להיות שהייתה מספרת להורים שלה
ולבן זוגה, או שלא.
יכול להיות שהייתה מרגישה הקלה וביטחון
למרות שאת הרגשת עצובה ואבודה.
זה בסדר.
אמפתיה נוצרת ברגע שאנחנו מדמיינים את עצמנו
בנעליים של מישהו אחר.
זה לא אומר שכולנו חייבים לסיים באותו מקום.
זה לא הסכם, זה לא להיות
אותו הדבר שפרו ווייס מחפש.
זה יוצר תרבות וחברה שמעריכות את מה
שגורם לנו להיות מיוחדים.
הוא מעריך מה שעושה אותנו לאנושיים,
הפגמים שלנו וחוסר השלמות.
וצורת החשיבה הזו מאפשרת לנו לראות
את ההבדלים ביננו עם כבוד,
במקום פחד.
וזה מייצר את האמפתיה שאנחנו צריכים
בשביל להתגבר על כל הדרכים
שאנחנו מנסים לפגוע אחד בשניה.
סטיגמה, אשמה, דעות קדומות, דיכוי.
פרו ווייס מדבק, וככל שתשתמשו בו יותר
הוא יתפשט יותר.
אז שנה שעברה הייתי שוב בהריון.
הפעם, ציפיתי בהתרגשות להולדת בני.
ובזמן שהייתי בהריון, שאלו אותי איך
אני מרגישה יותר מכל זמן אחר בחיי.
(צחוק)
ואיך שלא עניתי,
בין אם הרגשתי נפלא, מרוגשת,
או מפוחדת ולגמרי לחוצה
היה תמיד מישהו שם שנתן לי
את תגובת ה"הייתי שם."
זה היה מדהים.
זה היה פרידה מעולה אבל דרמטית ממה שחוויתי
כשדיברתי על הרגשות המעורבים שלי
בנוגע להפלה שלי.
פרו ווייס נוגע לסיפורים האמיתיים
של אנשים אמיתיים
שמשפיעים על הדרך בה הפלות
וכל כך הרבה נושאים
שנהפכו לפוליטיים ולסטיגמות
מובנים ודנים בהם.
מהמיניות והבריאות הנפשית לעוני ומאסר.
הרבה מעבר להגדרה כהחלטות יחידות
נכונות או לא,
הנסיון שלנו יכול להתקיים כמנעד.
פרו ווייס ממקד את השיחה הזו בניסיון האנושי
והוא הופך תמיכה וכבוד אפשריים לכולם.
תודה לכם.
(מחיאות כפיים)