האם אי פעם חלמתם
שאתם יכולים לעוף?
כילדה נחשפתי
לשתי מיתולוגיות יפות ורחבות
גדלתי שקועה במיתוסים הקלאסים של יוון העתיקה
ובחלומות של האבוריג'ינים של אוסטרליה
כך שהתמכרתי
לנארטיבים גדולים מחוברים
שכללו תעופת קסם ומסע בזמן
קיבלתי השראה מהסיפורים האלה
על אלים, גיבורים ורוחות
המתייצבים וכובשים מפלצות מזויעות
נוסעים לרוחב הארץ, שרים את העולם לקיום.
ילדותי הייתה מסע ארוך דרך העת העתיקה
הסיפורים האלה הועברו לי בעל פה
במקומות המקודשים בהם הסיפורים התרחשו
כאן בפיקניק משפחתי על הר אולימפוס
היכן שהאלים היוונים גרים- ובכן, הם לא היו אמיתיים,
אבל בשבילי כילדה, הם הרגישו כל כך קרובים,
אז למדתי מגיל צעיר את החשיבות
של להיות מסוגלת לערב בצורה
אלגנטית בדיה ומציאות.
המיתולוגיה חשובה.
לכל תרבות יש את המיתוסים לפיהם חולמים וחיים.
לכל תרבות יש את זה.
אז מעבר לבידור ולמופעים
הפונקציה של מיתוס היא ללמד אותנו
כיצד להתמודד עם אובדן.
אבל מה שאני הכי אוהבת במיתוסים
זה שהם מונעים ממני לחשוב בצורה קווית,
ועבר עלי שינוי אידיאולוגי,
מהסיפור המוכל והסופי
עם התחלה, אמצע וסוף אופייניים
לעולמות סיפור מתרחבים אין סופית,
שמכריחים אותך לראות את הקישוריות של כל הדברים.
אז עם ילדות של התמכרות לעולמות האין סופיים הללו,
אתם יכולים לדמיין את העונג שלי
25 שנה מאוחר יותר
כשקיבלתי את הג'וב הזה ב-BBC
בו ניתנת לי האחריות לרכישה או הפצה
של הסיפורים בכל המדיות
בשביל התוכנית האיקונית ביותר של ה-BBC:
ד"ר הו
כילדה, כשצפיתי בד"ר הו, פחדתי.
נהגתי לצפות מאחורי הספה.
ולעיתים אני עדיין צריכה להפנות את מבטי;
המפלצות עדיין מפחידות אותי.
זה בגלל שהתמצית של ד"ר הו
נשארה יציבה לאורך 48 שנותיה.
זוהי סדרת המדע הבדיוני שרצה במשך הזמן הרב ביותר
וחיותה נובעת מהעובדה שהיא יותר מרק מדע בדיוניֿ:
זו תוכנית אנתולוגיה.
היא חוצה את כל הז'אנרים מדרמה, לאימה, לקומדיה
והיא נוצרה כדי לרתק את הילד שבכולנו.
וכמובן, מי אינו רוצה לקחת את מסע הקסם בזמן
להציל את העולם כמו שהדוקטור אכן עושה בכל פרק.
מיהו הד"ר?
הוא לורד של הזמן שנוסע אחורה וקדימה בזמן
במכונת זמן דמויית עמדת משטרה,
קטנה מבחוץ, מסיבית מבפנים בשם טארדיס.
בפעם הראשונה בה ביקרתי בסט של ד"ר הו בווילס,
זה ללא ספק היה שיא בקריירה.
הנה אני בטרדיס עם המברג הקולי של הדוקטור,
מדהים,
כך היא הדרך הקסומה של הסיפור.
ידעתי שאני בסט
אבל ברגע ההוא, שוב,
בדיה ומציאות התערבבו
וחשבתי לעצמי,
"כמה פנטסטי זה יוכל להיות
לתת למעריצי ד"ר הו
את הנסיון שכולל לא רק לצפות בתוכנית,
אלא להיכנס לחלל המיתולוגי העמוק הזה בעצמם.
מה אם באמת אוכל להיות הדוקטור ולהציל את היקום?
אז זהו המוטיב שהוביל אותנו לעצב
את משחקי ההרפתקה של ד"ר הו.
ב-2010 ה-BBC יצר 17 פרקים של ד"ר הו.
13 פרקי טלוויזיה ו-4 אפיזודות נוספות שהיו בעצם משחקים,
3 שעות של משחק נוסף בכל אחת.
זה היה, אני חושבת, רגע מאד יחודי
בטלוויזיה ובהיסטוריה של המדיה מרובת הערוצים
השילוב המוצלח של טלוויזיה ומדיה אחרת.
אחד מהרגעים האהובים עלי
היה כשלקחתי את מעצבי המשחק לטרדיס
בכדי לשתף פעולה עם צוות התוכנית.
צ'רלס, כותב המשחק, שאל,
"מה הדלת שם?",
והם ענו "זוהי הדלת שלך. קח אותה, השתמש בה
עשה מה שאתה רוצה איתה,
קח את הדוקטור למקומות שאנחנו לא יכולים לקחת אותו בטלוויזיה."
אז, ברגע ההוא לאחר שנים של עבודה בנפרד,
ארגוני מדיה מסורתיים,
שמנסים נואשות לגרום לאנשים להבין
כיצד מדיה מרובה אינה יכולה להגיע לסיפורים שלהם,
ברגע ההוא אני השגתי לבסוף, מה שחשבנו לבלתי אפשרי,
לחדור ל-DNA של הפקה
וליצור סיפורים ודמויות שווי ערך לשאר המרכיבים בזיכיון
עם המשחקים האלה הצלחנו לשמר לעתיד את הקהל
של דור חדש של הילדים
אבל גם גם לתת למעריצים המכורים
את היכולת לפסוע לתוך מכונת זמן.
אני יודעת שאני משתפכת עכשיו בדרך מאד גיקית של ד"ר הו
על התוכנית הזו. זהו סיכון מקצועי!
אבל אני חושבת שכל ריבוי המדיה המדהים והאפקטיבי
נולד מתוך חיבור למעריץ הפנימי שבכם.
ללא התשוקה הלוהטת של המעריץ, אי אפשר ליצור את החוויה המיטבית.
אתם חייבים לחדור לתוך הלא מודע הקולקטיבי,
למוזה, ליקום, איך שתקראו לאנרגיה האין סופית הזו
שהיא המקור של כל הנרטיבים הגדולים.
ניסיתי להגיע למקום הלא-מילולי.
בלב של הסיפור, היכן שאינני חושבת אלא מרגישה.
זה כמו ללמוד שפה חדשה.
מרגע שאתם חולמים בשפה,
אתם יודעים שאתם שולטים בה סוף סוף.
כמספרי סיפורים אנו צריכים להתחבר למיתולוגיה
להגיע ללא מודע הקולקטיבי הזה
ולספר סיפורים שמשנים,
סיפורים שעוזרים לאנשים להתמודד עם הסודות הכואבים של החיים,
שאף אחד אינו מחוסן מהם
הדברים שכולנו נתקלים בהם באיזו נקודה של אהבה ואובדן
ואהבה ואובדן,
הריקוד הלא נגמר של החיים.
בפרק האחרון של ד"ר הו:
הד"ר מתאבל על מותו המתקרב,
כי אפילו אדוני זמן אינם יכולים להימנע מהכאב האמיתי הזה.
אנו יכולים לשהתשמש בריבוי מדיה בכדי לנסות רעיונות מתחום המשחקים
לפני העולם האמיתי
כדי להבין את ההשלכות,
כדי להיקשר אחד עם השני באמצעות
מסעות קסומים בזמן ובחלל.
מיתולוגיות קסומות הן כלי חיוני
לעזור לאנשים דרך מחזור החיים.
זוהי הדרך המושלמת להקל על אנשים
דרך התחלות, סופים ומעברים
בדרך שמובילה לשינוי ממשי בחייהם.
בתחילת חיי,
אימי ספרה לי סיפורים
בשביל לעזור לי להתמודד עם השנים שלפני,
על האלים היוונים וכיצד הם התמודדו
עם הטראומות של החיים.
בסוף החיים שלה,
אני סיפרתי לה סיפורים שעזרו לה
להתמודד באומץ עם ימיה האחרונים.
מה אם נוכל לנחם, לתת השראה ואומץ אחד לשני עם ריבוי מדיה?
מה אם נוכל לקחת את הגישה של ד"ר הו,
את המתכון המוצלח של 48 שנים של בידור,
ולמצוא דרך יחודית
להוסיף שכבה של קסם לסיפורי העולם המאד אמיתי שלנו?
(מחיאות כפיים)