הייתי רוצה לשתף איתכם היום
ניסיון מאוד מעניין
שהיה לי בחיי כמנתחת מוח.
אני נוירוכירורגית,
ובכל יום אני צריכה להתמודד
עם טרגדיות אנושיות.
זה אסון אמיתי לראות אנשים
אחרי תאונת דרכים או אחרי שבץ.
אם יש חלק גדול מהמוח שלך שנהרס,
לרוע המזל, למערכת העצבים המרכזית
יש יכולת מאוד קטנה לתיקון עצמי.
אחד מהחלומות שלי כנוירוכירורגית
היה תמיד לתת בחזרה תפקוד
למישהו שאיבד אותו
מכיוון שאנשים נשארים נכים באופן חמור
וזה מקומם לראות את זה בכל יום.
אז זו כנראה הסיבה בגללה בחרתי בהתמחות הזו
שנקראת נוירוכירורגיה תפקודית.
נוירוכירורגים תפקודיים מנסים
להחזיר תפקודים או לשפר אותם
דרך אסטרטגייה ניתוחית
כמו גירוי עמוק במוח, לדוגמא,
זו האסטרטגיה המפורסמת ביותר.
לפני 14 שנים, השתתפתי
בגילוי אדיר, שלדעתי
יהיה בעל השפעה חשובה
על התאוששות החולה
לאחר פגיעה רצינית,
למערכת העצבים המרכזית.
זה הסיפור שהייתי רוצה לספר לכם היום.
לפני שאני אספר את הסיפור,
אני צריכה להציג בפניכם
שני שחקנים חשובים ושונים;
בלעדיהם הסיפור היום
לא היה יכול להיות אפשרי.
הראשון לא נמצא בחדר.
אתם יכולים להבין למה.
זה לא בדיוק הפרה הזו,
אבל היא מייצגת בת דודה שלה,
הפרה הדרום אמריקנית.
בלי הסרום של הפרה הדרום אמריקנית הזו,
לא היינו יכולים לגדל תאי מוח בוגרים.
השחקן שני, הוא לא בחדר,
אבל הוא לא אוכל עשב.
הוא חבר ושותף מאוד טוב שלי,
ז'אן פרנסואה ברונה,
שהוא ביולוג,
וללא הסבלנות ויצר הלחימה שלו,
לא היינו יכולים לגדל תאי מוח.
עכשיו, בואו נחזור לסיפור.
אתם צריכים לדמיין
שלפני 14 שנים בערך,
הייתי מתמחה ראשית
בנוירוכירורגיה,
ומתמחים ראשיים עובדים הרבה,
יום ולילה, עושים הרבה מקרי חירום.
ולפעמים, במהלך מקרי החירום האלו
צריך להוריד חתיכה מהמוח.
זה לא בשביל הכיף,
זה בגלל שמישהו עבר תאונת דרכים,
יש לו נפיחות במוח,
וצריך לעשות הורדה של חתיכה מהגולגולת,
אחרת המטופל ימות;
אז, לפעמים, צריך להוריד
חתיכה מהמוח,
ואנחנו חשבנו עם ז'אן פרנסואה
שהוא ביולוג במעבדה שלו:
"למה שלא נעשה משהו
עם חתיכות המוח
שאנחנו צריכים לדגום לעיתים קרובות?"
ז'אן פרנסואה והמטופל שלו אמרו:
"אני בטוח שאני הולך לעשות משהו
מאוד מעניין עם זה."
הוא ניסה עם סוגים שונים של סרומים,
והוא ראה, בסופו של דבר,
לאחר הרבה הרבה ניסיונות,
שהסרומים מהפרה שהצגתי בפניכם מקודם...
יום אחד הוא ראה את זה מתחת למיקרוסקופ שלו.
ואתם צריכים להבין שסוג כזה של תרבית
נראה ממש כמו תרבית של תאי גזע.
אבל אתם גם צריכים לדעת
שבאותו זמן, לפני 14 שנים,
חשבנו שתאי הגזע היחידים שיש לנו
במערכת העצבים המרכזית
היו ממוקמים מאוד עמוק במוח
בשתי נישות מאוד קטנות.
אבל כאן, ז'אן פרנסואה עם כל סוג של דגימה
שהוא קיבל מקליפת המוח,
קיבל סוג כזה של תאים,
מה שהיה מדהים.
ומה שאתם יכולים לראות,
על סוג כזה של תאים,
התאים הירוקים כאן הם אסטרוציטים
אלו התאים שתומכים בנוירונים
במוח הנורמלי,
ובתוך התאים העגולים הקטנים יש נוירונים
לא מפותחים, תאים קטנים לא מפותחים
שיכולים להפוך לתאים בוגרים.
אז כשהראינו את זה אז לאנשים,
הם אמרו:
"זה לא אפשרי שקיימים תאי גזע
בסוג כזה של תרבית מקליפת המוח,
כנראה שלקחתם קצת תאי גזע
[מקליפת המוח לתרבית]."
אנחנו אמרנו - "לא",
כי הם לא מתנהגים כמו תאי גזע,
הם מתחלקים הרבה יותר לאט
והם אף פעם לא יוצרים גידולים,
והם למעשה יותר "עצלנים",
ולאחר זמן מה, 10 או 15 שבועות של תרבית,
הם גם מתים.
זה לא כמו משהו שמתחדש ומתחדש.
בסופו של דבר, הבנו מאיפה
הגיעו התאים האלו
- כי הם לא הגיעו מתאי גזע -
התאים הכחולים שאתם רואים כאן.
לכולכם יש את התאים האלו במוח.
וזה משהו שהתגלה די לאחרונה.
התאים האלו נקראים
תאי קליפה כפולים חיוביים.
הם נמצאים בשפע בעוברים
כי הם עוזרים להיווצרות הקיפולים בקליפה.
קליפת המוח שלנו היא כמו מבנה מקופל
והתאים האלו עוזרים עם זה.
אבל אנחנו חשבנו
שהם לא מופיעים אצל מבוגרים,
אבל גילינו לאחרונה שזה לא נכון.
4% מתאי קליפת המוח הם
תאי קליפה כפולים חיוביים.
אנחנו לא יודעים למה הם משמשים.
או מה הם.
האם הם עוזרים לנו כשיש לנו פגיעה איפשהו?
אנחנו לא יודעים בדיוק.
אבל מה שאנחנו יודעים
זה שמהתאים האלו
קיבלנו את תרבית התאים שהראיתי לכם.
אז כמובן,
כשביולוגים עובדים עם נוירוכירורגים,
נוירוכירורגים נוטים להיות יותר מעשיים:
"וואו, זה מקור נפלא של תאים.
אנחנו יכולים לעשות משהו."
אני אמרתי לכם שהיינו כל כך מתוסכלים
כי למערכת העצבים המרכזית
יש יכולת מאוד מועטה לתיקון עצמי.
אולי מצאנו משהו שיכול לעזור עם המטופלים.
אנחנו חשבנו קצת,
והגענו לרעיון אחד.
למה שלא ניקח ביופסיה מאינדיבידואל אחד?
- כי אנחנו יודעים איך לעשות את זה -
אנחנו נשים את התאים האלו בתרבית
- אנחנו יודעים איך לעשות את זה -
נסמן את התאים,
ואז נשתיל מחדש את התאים במקום אחר במוח.
מצוין. בואו נעשה את זה.
כמובן, לא ניתן לעשות את זה
ישר על בני אדם;
כולם יודעים שצריך לעשות את זה קודם
על מודל של מכרסם.
אבל לרוע המזל, מכרסמים חסרים
את התאים בעלי המנה החיובית הכפולה
בקליפת המוח שלהם
אנחנו לא יודעים למה,
אבל מכרסמים לא עוזרים לנו.
אז היינו צריכים למצוא סוג אחר של חיה
כדי לעבוד איתה.
למזלנו, פגשנו את...
אני כבר הכרתי אותו, הוא היה חבר טוב
והאמין ברעיון שלנו,
אריק רוילר, פרופסור לפיזיולוגיה מפריבורג,
שיש לו את המתקן הגדול ביותר לקופים בשוויץ
והוא עזר לנו.
הוא אמר: "הרעיון שלכם מצוין,
אני מאמין במה שאתם עושים.
תנסו עם שני הקופים האלו."
היינו מאוד נרגשים.
קודם כל, יכולנו להוכיח
שאנחנו יכולים לעשות בדיוק את אותה תרבית
כמו בבני אדם,
מכיוון שלקופים יש בדיוק
את אותו מבנה של תאים כמו שלנו.
אחרי זה, עשינו את הסימון של תרבית התאים
ואת ההשתלה מחדש.
השאלה הראשונה שהיתה לנו:
איך התאים האלו יתנהגו,
אם נשתיל אותם בחזרה במוח נורמלי?
למה הם יהפכו אם נשתיל אותם
בפגיעה או קרוב לפגיעה?
באופן מעניין מאוד, כשהם מושתלים קרוב
במוח נורמלי, הם נעלמים.
זה כאילו עושים ביופסיה,
מוציאים את התאים מהבית שלהם,
שמים אותם בתרבית,
משתילים אותם מחדש באותם אינדיבידואלים
- כדי שלא תהיה תגובה חיסונית,
הם מזהים שהם שם,
אבל הם רואים שהחלל כבר תפוס,
אז הם אומרים: "אני לא הכרחי כאן,
להתראות, אני עוזב."
אבל אם משתילים אותם קרוב לפגיעה,
הם חוזרים בחזרה הביתה ואומרים,
"יש פה חלל ריק."
הם מתחילים להרגיש טוב,
וזה ייקח להם חודש, חודש וחצי,
אבל אז הם מתחילים לגדול
ולהפוך לנוירונים מפותחים.
זה בדיוק מה שראינו שלושה חודשים
לאחר השתלה מחדש באיזור פגיעה.
אתם רואים את התאים האדומים
שהם אלו התאים שהושתלו מחדש,
ושימו לב שהם לא תאים עגולים קטנים
כמו שהראיתי לכם בתחילה,
אלא הם נוירונים גדולים יותר
עם אקסונים;
היינו תחת הרושם הם יישבו מחדש את האיזור.
היינו יכולים גם להוכיח בצורה יפה
שאלו הם אותם תאים
בהם השתמשנו בהם בתרבית.
כיוון שאתם רואים כאן את הצבע
שהשתמשנו בו בתרבית, הצבע האדום,
בזמן שהצבע הירוק
הוא סמן לנוירונים מפותחים.
אז אתם רואים ששני התאים האלו
הם בעלי סימון כפול:
זה אומר שהם גם ירוקים וגם אדומים:
זה אומר שהם נוירונים מפותחים
שהיו קודם לכן בתרבית שלנו,
כנוירונים לא מפותחים,
והם הפכו לנוירונים מפותחים.
אז כמובן, מה השלב הבא?
במיוחד בשביל נוירוכירורג, אתה רוצה לדעת
מה הן ההשלכות:
האם זה עובד? האם זה טוב
שהתאים האלו חוזרים?
אז זה מה שעשינו.
מה שעשינו זה לאמן מספר קופים
לעשות משימה מסוימת
- לקחת ולתפוס אוכל ממגש -
והם נהיו די טובים בזה.
לקח קצת זמן לאמן אותם היטב.
הם הגיעו לרמה טובה של ביצוע.
כשהם היו יציבים ברמה הזו של ביצוע,
ביצענו פגיעה קטנה בקליפת המוח
באיזור המוטורי
שמתאים לתנועת היד.
אז כמובן, מיד לאחר מכן,
הם היו משותקים,
הם לא יכולים להזיז את היד יותר,
הם לא היו מסוגלים לבצע את המשימה.
אבל הטבע עשה די טוב.
אנחנו מסוגלים להתאוששות,
התאוששות ספונטנית,
- בעיקר עקב עוויתות -
והביצוע הפך לטוב יותר
אבל רק עד גבול מסוים.
אז הם מסוגלים לעשות משהו
אבל לא טוב כמו לפני הפגיעה.
בשלב הזה, עשינו את הביופסיה,
עשינו את התרבית, השתלנו מחדש.
ומה שראינו,
ואני חושבת שהתמונה הזו טובה יותר
מכל גרף...
אז אתם רואים,
מצד שמאל
יש את הקוף בסופה של ההתאוששות
הכי טובה שלו,
כשהוא התאושש באופן ספונטני.
מצד ימין, כחודשיים
לאחר השתלה מחדש.
אז כל הקופים שעשינו להם
השתלה מחדש
ביצעו טוב יותר מאשר אלו
שלא הושתלו מחדש.
טוב, אני חושבת שזה סיפור נחמד.
אז עכשיו מה הצעד הבא?
כמובן, עשינו עוד הרבה ניסויים,
עם מודלים שונים,
והבנו הרבה דברים מאז.
אבל עדיין, המטרה שלי, ומתחילת השיחה,
היא ליישם את זה על בני אדם.
אני חייבת להגיד שההתלהבות ירדה קצת
כשמבינים כמה קשה זה
לעבור את כל התהליכים האלו.
ולקבל אישור להגיע לניסויים על בני אדם.
אבל, אני עדיין מקווה לבצע את זה
לפני שאפרוש.
תודה רבה על תשומת הלב.
(מחיאות כפיים)