הכירו את ג'יין.

היא בהריון בסיכון גבוה.

לאחר 24 שבועות הריון,

היא מאושפזת בבית החולים,

במעקב אחר צירים מוקדמים.

היא לא נראית הכי שמחה.

בחלקו כי נדרשים טכנאים ומומחים 
שיחברו את החגורות המסורבלות הללו

שיעקבו אחר הצירים שלה.

סיבה נוספת בגללה ג'יין 
לא נראית כל כך שמחה היא דאגתה.

במיוחד, היא דואגת למה שיקרה

כשיסתיימו עשרת ימי המנוחה שלה
בבית החולים.

מה יקרה כשתגיע לביתה?

אילו היתה יולדת כה מוקדם, זה היה אסון.

כאישה אפרו-אמריקאית,

יש לה סיכון כפול ללידה מוקדמת 
או ללידת עובר מת.

אז לפני ג'יין ניצבות למעשה שתי אפשרויות:

להישאר לשמירת הריון בבית החולים,

כבולה לטכנולוגיה עד לרגע לידתה,

ואז לבלות את שארית חייה בתשלום הטיפול.

או לשוב לביתה בתום 10 ימי האשפוז 
ולקוות לטוב.

אף אחת מהאופציות הללו אינה מושכת.

כשחשבתי ושמעתי על סיפורים כאלה,

שאלתי את עצמי ודמיינתי:

האם קיימת אפשרות אחרת?

האם קיימת דרך בה נזכה 
ליתרונות שבמעקב האיכותי

אותו אנו מקבלים 
משותפינו האמונים בבית החולים

בזמן שאנו חיים את שגרת חיינו בביתנו?

במחשבה זו,

עודדתי את חברי בקבוצת המחקר

לחבור לכמה מהנדסי חומרים חכמים,

וכולנו נפגשנו לסיעור מוחות.

ובתום תהליך ארוך

עלינו על חזון, רעיון,

למערכת לבישה אותה תוכלי ללבוש כמו תכשיט

או להניח על עצמך כמו פלסטר.

ובתום ניסיונות רבים, תלאות, ושנים של מאמץ,

הגענו למדבקה האלקטרונית הגמישה שלפניכם

שנוצרה באותם תהליכים בהם יוצרים שבבי מחשב,

רק שהאלקטרוניקה מועברת ממוליך למחצה

לחומר גמיש שניתן לממשק עם גוף האדם.

המערכות הללו הן בעובי שערת אדם.

הן יכולות למדוד את סוג המידע 
אותו אנחנו מבקשים,

כמו:

תנועות הגוף,

חום הגוף,

מקצבי החשמל בגוף

וכן הלאה.

אפשר גם להנדס מערכות אלו,

כך שישלבו מקורות אנרגיה

ושיהיו להן יכולות תשדורת אלחוטית.

אז כשהתחלנו בבניית מערכות כאלה,

בחנו אותן על עצמנו בקבוצת המחקר.

אבל בנוסף, יצרנו קשר 
עם כמה משותפינו בסן דייגו,

ובחנו אותן על מטופלים שונים 
במצבים רפואיים שונים,

כולל אמהות לעתיד כמו ג'יין.

לפניכם תמונה של אשה הריונית

בעיצומה של לידה בבית החולים של האוניברסיטה

הנמצאת במעקב אחר הצירים שלה 
באמצעות החגורה הקונבנציונלית.

בנוסף,

המדבקות האלקטרוניות הגמישות שלנו שם.

תמונה זו מציגה גלים 
המתייחסים לקצב הלב של העובר,

בה האדום משקף את הנתונים שהושגו

באמצעות החגורה הקונבנציונלית,

והכחול משקף את הערכותינו

בשימוש המדבקות האלקטרוניות הגמישות 
והאלגוריתמים שלנו.

באותו הרגע,

נתנו לעצמנו טפיחה גדולה על השכם.

חלק מהדברים שדמיינו החלו להתגשם

וראינו זאת הלכה למעשה בקליניקה.

אבל עדיין היתה בעיה.

הבעיה היתה, 
שהדרך בה ייצרנו את המערכות הללו

היתה בלתי יעילה,

בעלת תפוקה נמוכה,

ומועדת לתקלות.

בנוסף,

כששוחחנו עם כמה מהאחיות בבית החולים,

הם הציעו לנו לוודא שהאלקטרוניקה שלנו

תשולב עם דבקים רפואיים מסויימים 
בהם משתמשים בבית החולים.

עלה בנו רעיון ואמרנו, "רגע.

"במקום סתם להדביק אות,

"בואו נטמיע אותן בתוך הדבקים,

"וזה אולי יפתור את בעיית הייצור."

התמונה שלפניכם,

מציגה את יכולתנו להטמיע חיישנים אלו 
בתוך נייר דבק

באמצעות קילופן מפרוסת סיליקון.

העבודה הנוכחית בקבוצת המחקר שלנו 
מאפשרת לנו, בנוסף,

להטביע מעגלים משולבים 
לתוך נייר הדבק הגמיש

שיאפשרו פעולות כמו הגברת אותות 
והמרתם לתצורה דיגיטלית,

עיבודם

וקידוד לתשדורת אלחוטית.

כל אלה משולבים לאותו נייר דבק רפואי

בו משתמשים בבית החולים.

אז כשהגענו לנקודה זו,

ניצבו בפנינו אתגרים נוספים,

הן מבחינה הנדסית והן מבחינת שימושיות,

כדי לוודא שנוכל להשתמש בה הלכה למעשה.

בדיוני רפואה דיגיטלית רבים,

אנשים מאמינים ומאמצים את הרעיון 
שנוכל פשוט להמיר את המידע לתצורה דיגיטלית,

לשדר אותו אלחוטית,

לשלוח אותו לענן מחשוב,

ובענן המחשוב,

נוכל לשלוף מידע משמעותי לפענוח.

ואכן, ניתן לעשות את כל אלה,

אם אינכם מודאגים מכמה אתגרים אנרגטיים.

חשבו על ג'יין לשנייה.

היא לא מתגוררת בפאלו אלטו

וגם לא בבוורלי הילס.

מה שזה אומר הוא,

שעלינו לקחת בחשבון את תוכנית הנתונים שלה 
וכמה זה יעלה לה

להזרים אותם באופן מתמשך.

קיים אתגר נוסף 
שלא לכולם בעולם הרפואה נוח לשוחח עליו

והוא שלג'יין אין אמון מלא בעולם הרפואה.

לה, לאנשים כמוה, לאבותיה,

לא היה נסיון כל כך טוב 
עם רופאים, בתי החולים

או חברות הביטוח הרפואי.

זה אומר שעלינו לקחת בחשבון 
סוגיות של פרטיות.

יתכן שג'יין לא תחוש בנוח

עם כל הנתונים הנשלחים לענן המחשוב.

ובג'יין לא ניתן לשטות;

היא חשופה לחדשות,

היא יודעת שאם ניתן לפרוץ 
למחשבי הממשל הפדרלי,

אם ניתן לפרוץ למחשבי מגזין פורצ'ן,

ניתן לפרוץ גם לרופא שלה.

ובמחשבה זו,

עלה בנו רעיון.

אין בכוחנו להערים על 
כל פורצי המחשבים בעולם

אבל אולי נוכל להציג בפניהם 
מטרת תקיפה קטנה יותר.

מה יקרה

אם במקום האלגוריתמים הללו 
האמונים על פענוח נתונים

הרצים בענן המחשוב,

נוכל להריץ את האלגוריתמים

על המעגלים המשולבים הקטנים

המוטמעים בניירות הדבק?

כשמשלבים את התכונות הללו יחד,

זה אומר שכעת אפשר לדמיין עתיד

בו אשה כמו ג'יין 
עדיין יכולה להמשיך בשגרת חייה,

ניתן לעקוב אחריה,

ניתן לעשות זאת בצורה

שלא תחייב אותה לקחת משרה נוספת

לתשלום המעקב שלה,

ואפשר גם להתייחס 
לכמה מחששותיה לגבי הפרטיות.

אז בשלב זה,

אנחנו מרוצים מאוד מעצמנו.

הצלחנו.

התחלנו להתייחס לכמה מסוגיות הפרטיות,

ואנחנו מרגישים שהעניין סגור, פחות או יותר.

והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה, 
נכון?

ובכן, לא כל כך מהר.

(צחוק)

אחד הדברים שעלינו לזכור, כפי שציינתי קודם,

הוא שלג'יין אין אמון רב בעולם הרפואה.

עלינו לזכור

שקיימים פערים בריאותיים
ההולכים ומתרחבים,

וקיים אי-שוויון בטיפול רפואי הולם.

וזה אומר שהתמונה הפשוטה

של ג'יין ונתוניה –

גם אם תחוש בנוח 
לשלוח את נתוניה באלחוט לענן המחשוב

ולתת לרופא להתערב במידת הצורך –

היא לא סוף הסיפור.

אז מה שהתחלנו לעשות

הוא לחשוב על דרכים לשלב מתווכים אמינים

בין אנשים כמו ג'יין לצוות הרפואי שלה.

למשל, חברנו לכנסיות

במחשבה על אחיות החברות בכנסיות,

המגיעות מאותה קהילה מהימנה,

כתומכות ומאמנות בריאות לאנשים כמו ג'יין.

דבר נוסף שפועל לטובתנו,

הוא שחברות הביטוח הרפואי

מתעניינות יותר ויותר ברעיונות הללו.

הן מבינות יותר ויותר,

שאולי מוטב לשלם דולר אחד היום

להתקן לביש ומאמן בריאות,

מלשלם עשרה דולר בהמשך

כשהתינוק הזה יוולד מוקדם

ויסיים בטיפול נמרץ לילודים –

אחת המחלקות היקרות ביותר בבית חולים.

זה היה תהליך למידה ארוך עבורנו.

תהליך חוזר ונשנה זה 
של התמודדות עם בעיה אחת

מבלי להיות כל כך מרוצים,

וזיהוי הבעיה הבאה,

סייעה לנו ללכת בדרך

בה ניסינו לא רק לחדש עם הטכנולוגיה הזו,

אלא גם להבטיח שתהיה נגישה 
לאנשים שהכי זקוקים לה.

שיעור נוסף שלמדנו מתהליך זה,

שמילא אותנו ענווה,

הוא שבעוד שהטכנולוגיה 
ממשיכה להתקדם בקצב מסחרר,

עלינו לזכור שבני אדם 
משתמשים בטכנולוגיה זו,

ועלינו לקחת בחשבון שלבני אדם אלה

יש פנים,

יש שמות

וחיים.

ובמקרה של ג'יין,

בתקווה, שניים.

תודה לכם.

(מחיאות כפיים)