WEBVTT

00:00:00.439 --> 00:00:02.531
שלום לכולם. שמי מאק.

00:00:02.531 --> 00:00:06.589
העבודה שלי היא לשקר לילדים,

00:00:06.589 --> 00:00:08.605
אבל אלה שקרים ישרים.

NOTE Paragraph

00:00:08.605 --> 00:00:10.373
אני כותב ספרי ילדים,

00:00:10.373 --> 00:00:13.601
ויש ציטטה מדברי פאבלו פיקסו:

00:00:13.601 --> 00:00:16.787
"כולנו יודעים שאמנות איננה אמת.

00:00:16.787 --> 00:00:20.429
"אמנות היא שקר שגורם לנו
להבין את האמת,

00:00:20.429 --> 00:00:23.127
"או לפחות את האמת
שנותנים לנו להבין.

00:00:23.127 --> 00:00:25.237
"על האמן לדעת כיצד

00:00:25.237 --> 00:00:30.074
"לשכנע אחרים באמת שבשקריו."

NOTE Paragraph

00:00:30.074 --> 00:00:32.932
שמעתי את זה לראשונה
כשהייתי ילד,

00:00:32.932 --> 00:00:34.623
וזה מצא חן בעיני,

00:00:34.623 --> 00:00:37.195
אבל לא היה לי מושג
מה זה אומר.

00:00:37.195 --> 00:00:38.992
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:00:38.992 --> 00:00:42.499
אבל זה הנושא
שעליו באתי לדבר אתכם היום,

00:00:42.508 --> 00:00:44.721
אמת ושקרים, בדיון ומציאות.

00:00:44.721 --> 00:00:46.573
אז איך אוכל לפרום

00:00:46.573 --> 00:00:49.100
את סבך המשפטים הזה?

00:00:49.100 --> 00:00:52.527
אז חשבתי, יש לי "פאואר פוינט",
נשרטט דיאגרמת "ון".


00:00:52.527 --> 00:00:55.020
[אמת. שקרים.]
[צחוק]

00:00:55.020 --> 00:00:56.780
הנה זה. כאן. בום.

00:00:56.780 --> 00:00:58.485
יש לנו אמת ושקרים

00:00:58.485 --> 00:01:01.117
וישנו המרחב הקטן הזה,
הקצוות, באמצע.

00:01:01.118 --> 00:01:04.540
המרווח הסיפי הזה,
הוא האמנות.

00:01:04.540 --> 00:01:07.932
[צחוק]

00:01:07.932 --> 00:01:12.915
בסדר. דיאגרמת ון.
[צחוק] [מחיאות כפיים]

NOTE Paragraph

00:01:12.915 --> 00:01:15.941
אבל גם זה לא ממש עוזר.

00:01:15.941 --> 00:01:20.316
מה שאיפשר לי להבין

00:01:20.316 --> 00:01:22.806
את הציטטה,
ומהי בעצם אמנות,

00:01:22.806 --> 00:01:25.023
לפחות אמנות הבדיון,

00:01:25.023 --> 00:01:26.463
היה העבודה עם ילדים.

00:01:26.463 --> 00:01:28.723
פעם הייתי יועץ בקייטנה.

00:01:28.723 --> 00:01:31.010
עסקתי בזה
בחופשות הקיץ שלי מהקולג',

00:01:31.010 --> 00:01:34.389
ונהניתי מזה.

00:01:34.389 --> 00:01:36.148
זו היתה קייטנת ספורט

00:01:36.148 --> 00:01:37.912
לילדים בני 4 עד 6.

00:01:37.912 --> 00:01:39.308
הייתי אחראי על בני ה-4,

00:01:39.308 --> 00:01:40.451
וזה היה טוב,

00:01:40.451 --> 00:01:44.780
כי בני 4 לא יודעים לשחק
במשחקי ספורט, וגם אני לא.

00:01:44.780 --> 00:01:46.355
[צחוק]

00:01:46.355 --> 00:01:49.280
אני משחק ברמה של בן 4,

00:01:49.280 --> 00:01:52.777
אז מה שקרה הוא

00:01:52.777 --> 00:01:54.696
שהילדים היו משחקים קצת בכדור,
ואז היה נעשה חם,

00:01:54.696 --> 00:01:56.959
והם היו מתיישבים מתחת לעץ,

00:01:56.959 --> 00:01:59.804
אני כבר ישבתי שם --
[צחוק]

00:01:59.804 --> 00:02:02.349
והייתי ממציא ומספר להם סיפורים

00:02:02.349 --> 00:02:04.168
ומספר להם סיפורים מהחיים שלי.

00:02:04.168 --> 00:02:05.911
סיפרתי להם שבסופי-שבוע

00:02:05.911 --> 00:02:09.179
אני הולך הביתה ומרגל
עבור מלכת אנגליה.

00:02:09.179 --> 00:02:10.847
[צחוק]

00:02:10.847 --> 00:02:12.447
ובמהרה, ילדים נוספים,

00:02:12.447 --> 00:02:14.287
שבכלל לא היו בקבוצה שלי,

00:02:14.287 --> 00:02:15.756
היו ניגשים אלי ואומרים,

00:02:15.756 --> 00:02:17.668
"אתה מאק ברנט, נכון?

00:02:17.668 --> 00:02:20.737
"אתה המרגל של מלכת אנגליה."

00:02:21.387 --> 00:02:24.109
ואני חיכיתי כל חיי
שזרים יגשו אלי

00:02:24.109 --> 00:02:26.389
ויציגו לי את השאלה הזאת.

00:02:26.389 --> 00:02:28.662
בפנטזיה שלי אלו היו
נשים רוסיות חטובות,

00:02:28.662 --> 00:02:29.899
אבל, ילדים בני 4 --

00:02:29.899 --> 00:02:34.528
זה מה שיש בברקלי, קליפורניה.
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:02:34.528 --> 00:02:38.956
והבנתי שהסיפורים שאני מספר

00:02:38.956 --> 00:02:42.453
הם אמיתיים בדרך מוכרת לי,

00:02:42.453 --> 00:02:43.658
וממש מלהיבים.

00:02:43.658 --> 00:02:45.864
בעיני, השיא של זה היה--
לעולם לא אשכח זאת --

00:02:45.864 --> 00:02:48.687
היתה ילדה קטנה בשם ריילי.
היא היתה זעירה,

00:02:48.687 --> 00:02:51.126
והיא תמיד לקחה איתה
את ארוחת הצהרים,

00:02:51.126 --> 00:02:53.466
והיתה זורקת את הפרי.

00:02:53.466 --> 00:02:54.874
היא פשוט לקחה את הפרי,

00:02:54.874 --> 00:02:56.222
את המלון שאמא שלה
ארזה לה בכל יום,

00:02:56.222 --> 00:02:57.971
והיא היתה זורקת אותו לשיחים

00:02:57.971 --> 00:03:00.284
והיתה אוכלת חטיפי פרי

00:03:00.284 --> 00:03:02.657
וגביעי פודינג,
ואני אמרתי לה: "ריילי,

00:03:02.657 --> 00:03:06.193
"אסור לך לעשות את זה.
את חייבת לאכול את הפרי."

00:03:06.193 --> 00:03:07.530
היא אמרה: "למה?"

00:03:07.530 --> 00:03:09.362
ואני אמרתי: "כי אם תמשיכי
לזרוק את הפרי לשיחים,

00:03:09.362 --> 00:03:13.254
"מהר מאד יתחילו
לצמוח כאן מלונים."

00:03:13.254 --> 00:03:15.256
וזו הסיבה לדעתי שהתחלתי

00:03:15.256 --> 00:03:18.718
לספר לילדים סיפורים
ולא הפכתי לתזונאי ילדים.

00:03:18.718 --> 00:03:20.820
[צחוק]

00:03:20.820 --> 00:03:22.603
אז ריילי אמרה:
"אין סיכוי שזה יקרה.

00:03:22.603 --> 00:03:23.863
"זה לא יקרה."

00:03:23.863 --> 00:03:26.914
אז ביום האחרון של הקייטנה,

00:03:26.914 --> 00:03:31.387
קמתי מוקדם בבוקר
והבאתי מלון ענק מהמכולת,

00:03:31.393 --> 00:03:33.495
והסתרתי אותו בשיחים,

00:03:33.495 --> 00:03:34.946
ובארוחת הצהריים אמרתי:

00:03:34.946 --> 00:03:37.621
"ריילי, כדאי שתגשי לשם
ותראי מה עשית."

00:03:37.621 --> 00:03:40.796
ו -- [צחוק] --

00:03:40.796 --> 00:03:43.474
היא עברה בקושי בין השיחים,
ואז עיניה

00:03:43.474 --> 00:03:45.566
התרחבו כל-כך,
והיא הצביעה על המלון

00:03:45.566 --> 00:03:47.680
שהיה גדול יותר מהראש שלה,

00:03:47.680 --> 00:03:50.650
וכל הילדים רצו לשם
והתאספו סביבה,

00:03:50.650 --> 00:03:52.237
ואחד הילדים שאל: "היי,

00:03:52.237 --> 00:03:54.396
"למה יש עליו מדבקה?"

00:03:54.396 --> 00:03:57.980
[צחוק]

00:03:57.980 --> 00:03:59.819
ואני אמרתי: "בגלל זה
גם אמרתי לכם

00:03:59.819 --> 00:04:02.811
"לא להשליך את המדבקות בשיחים.--
[צחוק]

00:04:02.811 --> 00:04:06.238
"שימו אותן באשפה.
אחרת זה הורס את הטבע."

00:04:06.238 --> 00:04:08.735
[צחוק]

00:04:08.735 --> 00:04:13.633
וריילי סחבה איתה
את המלון הזה כל היום.

00:04:13.633 --> 00:04:15.661
היא היתה כל-כך גאה.

NOTE Paragraph

00:04:15.661 --> 00:04:20.505
ריילי ידעה שהיא לא
גידלה מלון תוך 7 ימים

00:04:20.505 --> 00:04:23.441
אבל היא גם ידעה שכן.

00:04:23.441 --> 00:04:25.657
וזה קטע מוזר.

00:04:25.657 --> 00:04:28.402
אבל זה לא מוגבל רק לילדים.

00:04:28.402 --> 00:04:31.934
זה בכל דבר.
האמנות יכולה לקחת אותנו לשם.

00:04:31.934 --> 00:04:33.891
היא נמצאה בדיוק
במקום ההוא שבאמצע,

00:04:33.891 --> 00:04:37.316
המקום שאפשר לכנותו
"אמנות" או "בדיון".

00:04:37.316 --> 00:04:39.381
אני אכנה אותו "פלא".

00:04:39.381 --> 00:04:42.010
זה מה שקולרידג' כינה:
"ההשעייה מרצון של חוסר-האמונה",

00:04:42.010 --> 00:04:43.690
או מתן האמון הפואטי,

00:04:43.690 --> 00:04:46.100
בהתייחסו לרגעים שבהם
סיפור כלשהו, מוזר ככל שיהיה,

00:04:46.100 --> 00:04:48.140
מזכיר במשהו את האמת,

00:04:48.140 --> 00:04:50.117
ואז אפשר להאמין לו.

00:04:50.117 --> 00:04:51.747
לא רק ילדים יכולים
להגיע לשם.

00:04:51.747 --> 00:04:54.436
גם מבוגרים יכולים,
ואנו מגיעים לשם כשאנו קוראים.

00:04:54.436 --> 00:04:56.536
ולכן, בעוד יומיים,

00:04:56.536 --> 00:05:01.950
אנשים יפשטו על דבלין
כדי להשתתף בסיור "בלומסדיי"

00:05:01.950 --> 00:05:05.825
ולראות את כל מה שקרה
ב"יוליסס",

00:05:05.825 --> 00:05:08.080
למרות שדבר מזה לא קרה.

00:05:08.080 --> 00:05:10.337
או כשאנשים הולכים ללונדון
ומבקרים ברחוב בייקר

00:05:10.337 --> 00:05:11.809
כדי לראות את דירתו
של שרלוק הולמס,

00:05:11.809 --> 00:05:13.936
למרות ש-"221בי"
הוא רק מספר שצוייר

00:05:13.936 --> 00:05:17.082
על בניין שהכתובת הזו
מעולם לא שכנה בו.

00:05:17.082 --> 00:05:18.807
ידוע לנו שדמויות אלה
אינן אמיתיות,

00:05:18.807 --> 00:05:21.427
אבל יש לנו רגשות אמיתיים
ביחס אליהן,

00:05:21.427 --> 00:05:22.471
ואנו מסוגלים לכך.

00:05:22.471 --> 00:05:24.364
ברור לנו שאותן דמויות
אינן אמיתיות,

00:05:24.364 --> 00:05:27.682
אבל ברור לנו גם
שהן כן.

NOTE Paragraph

00:05:27.682 --> 00:05:31.338
ילדים מסוגלים לכך בקלות רבה
יותר מאשר מבוגרים,

00:05:31.338 --> 00:05:32.891
ולכן אני אוהב לכתוב עבור ילדים.

00:05:32.891 --> 00:05:34.871
לדעתי, ילדים הם הקהל הכי טוב

00:05:34.871 --> 00:05:39.260
לספרות בדיונית רצינית.

00:05:39.260 --> 00:05:42.084
כשהייתי ילד,

00:05:42.084 --> 00:05:44.710
הייתי משוגע על סיפורים
שכללו דלת סתרים,

00:05:44.710 --> 00:05:45.871
דברים כמו "נארניה",

00:05:45.871 --> 00:05:49.574
שבהם פותחים ארון בגדים
ועוברים לארץ קסומה.

00:05:49.574 --> 00:05:52.304
והייתי משוכנע שדלתות נסתרות
אכן קיימות,

00:05:52.304 --> 00:05:54.332
ונהגתי לחפש אותן
ולנסות לעבור דרכן.

00:05:54.332 --> 00:05:58.076
רציתי לעבור לעולמות בדיוניים
ולחיות בהם, ולכן --

00:05:58.076 --> 00:06:03.771
תמיד פתחתי דלתות של ארונות
אצל אנשים. [צחוק]

00:06:03.771 --> 00:06:06.548
הייתי עובר דרך הארון
של החבר של אמא שלי,

00:06:06.548 --> 00:06:08.798
ולא היתה שם
שום ארץ קסומה ומסתורית.

00:06:08.798 --> 00:06:11.386
היו שם דברים מוזרים שחשבתי
שכדאי שאמי תדע עליהם.

00:06:11.386 --> 00:06:13.107
[צחוק]

00:06:13.107 --> 00:06:17.272
ושמחתי לספר לה.

NOTE Paragraph

00:06:19.545 --> 00:06:23.183
אחרי הקולג',
העבודה הראשונה שלי

00:06:23.183 --> 00:06:26.231
היתה מאחורי אחת
הדלתות הנסתרות האלה.

00:06:26.231 --> 00:06:28.188
זהו מקום בשם
"ולנסיה 826".

00:06:28.188 --> 00:06:30.280
זה ברחוב ולנסיה מס' 826

00:06:30.280 --> 00:06:32.766
במיסיון שבסן-פרנסיסקו,

00:06:32.766 --> 00:06:35.712
וכשעבדתי שם, היתה שם הנהלה
של חברת הוצאה לאור

00:06:35.712 --> 00:06:37.431
בשם "מק'סוויני'ס",

00:06:37.431 --> 00:06:40.585
מרכז מלכ"רי לכתיבה
בשם "ולנסיה 826",

00:06:40.585 --> 00:06:42.790
אבל החזית שלו

00:06:42.790 --> 00:06:44.360
היתה חנות משונה.

00:06:44.360 --> 00:06:45.874
זה היה אזור קמעונאי,

00:06:45.874 --> 00:06:48.718
ובסן-פרנסיסקו לא הסכימו
לאשר לנו חריגה,

00:06:48.718 --> 00:06:51.790
אז הסופר שייסד את זה,
דייב אגרס,

00:06:51.790 --> 00:06:54.129
כדי להתאים את העסק
לחזות הכללית, אמר: "בסדר,

00:06:54.129 --> 00:06:58.505
"אני פשוט אקים חנות ציוד לפיראטים."

00:06:58.505 --> 00:07:01.583
וזה מה שהוא עשה.
[צחוק]

00:07:01.583 --> 00:07:03.534
וזה נהדר. הכל עשוי עץ.

00:07:03.534 --> 00:07:05.464
יש מגירות שאפשר לפתוח
ולמצוא פרי-הדר

00:07:05.464 --> 00:07:08.483
כדי שלא לחטוף צפדינה.
[צחוק]

00:07:08.483 --> 00:07:10.631
יש להם טלאי עיניים במגוון צבעים,

00:07:10.631 --> 00:07:13.331
כי באביב שודדי הים
אוהבים להתפרע.

00:07:13.331 --> 00:07:17.674
לא ידעתם?
שחור זה משעמם. גווני פסטל.

00:07:17.674 --> 00:07:19.670
או עיניים,
גם בהמון צבעים,

00:07:19.670 --> 00:07:21.475
עיני זכוכית, לפי הצבע הרצוי

00:07:21.475 --> 00:07:24.867
שיתאימו לכל מצב.
[צחוק]

00:07:24.867 --> 00:07:28.312
והחנות, כמה מוזר,

00:07:28.312 --> 00:07:32.324
אנשים ממש נכנסו וקנו דברים,
[צחוק]

00:07:32.324 --> 00:07:34.151
ובסופו של דבר
זה כיסה את שכר הדירה

00:07:34.151 --> 00:07:36.215
של מרכז החונכות שלנו,
שהיה מאחור,

00:07:36.215 --> 00:07:39.267
אבל מבחינתי,
חשובה יותר היתה העובדה

00:07:39.267 --> 00:07:41.918
שאיכות העבודה שאתה עושה...

00:07:41.918 --> 00:07:44.404
ילדים היו באים
ומקבלים הוראות בכתב,

00:07:44.404 --> 00:07:48.670
וכשעליך לעבור דרך המרחב הבדיוני
הסיפי והמוזר הזה כדי לכתוב,

00:07:48.670 --> 00:07:52.420
זה משפיע על איכות
היצירה שלך.

00:07:52.420 --> 00:07:54.607
זאת דלת סתרים, שאפשר לעבור דרכה.

NOTE Paragraph

00:07:54.607 --> 00:07:57.358
אז אני ניהלתי את "826"
בלוס-אנג'לס,

00:07:57.358 --> 00:08:00.840
והתפקיד שלי היתה להקים
את החנות שם,

00:08:00.840 --> 00:08:04.400
"מרכול אקו פארק למסעות בזמן".

00:08:04.400 --> 00:08:07.240
זה המוטו שלנו:
"בכל זמן שתהיה - אנו כבר אז."

00:08:07.240 --> 00:08:11.100
[צחוק]

00:08:12.250 --> 00:08:15.857
זה בשדרות סנסט בלוס-אנג'לס.

00:08:15.857 --> 00:08:17.967
הצוות הידידותי שלנו מוכן לשירותכם.

00:08:17.967 --> 00:08:20.110
הם מכל התקופות,

00:08:20.110 --> 00:08:23.719
כולל שנות ה-80,
זה הבחור בקצה,

00:08:23.719 --> 00:08:25.916
הוא מהעבר הקרוב ביותר.

00:08:25.916 --> 00:08:27.618
אלו "עובדי החודש" שלנו,

00:08:27.618 --> 00:08:30.604
ביניהם ג'ינג'יס חאן, צ'רלס דיקנס.

00:08:30.604 --> 00:08:33.596
אנשים דגולים עברו בשורותינו.

00:08:33.596 --> 00:08:35.947
זהו איזור בית המרקחת.

00:08:35.947 --> 00:08:37.286
יש לנו כמה תרופות פטנט,

00:08:37.286 --> 00:08:39.637
צנצנות חניטה עבור האיברים שלכם,

00:08:39.637 --> 00:08:41.271
סבון קומוניסטי שעליו הכתובת:

00:08:41.271 --> 00:08:45.722
"זה הסבון שלך לשנה הקרובה."
[צחוק]

00:08:45.722 --> 00:08:47.938
מכונת הברד שלנו התקלקלה

00:08:47.938 --> 00:08:50.571
בערב הפתיחה
ולא ידענו מה לעשות.

00:08:50.571 --> 00:08:52.810
האדריכל שלנו כוסה בסירופ אדום,

00:08:52.810 --> 00:08:55.284
ונראה כאילו
זה עתה רצח מישהו.

00:08:55.284 --> 00:08:56.971
וזו בהחלט היתה אפשרות

00:08:56.971 --> 00:08:59.021
מבחינת האדריכל ההוא,

00:08:59.021 --> 00:09:00.607
ואנו לא ידענו מה לעשות.

00:09:00.607 --> 00:09:01.639
זה היה הפריט המרכזי
בחנות שלנו.

00:09:01.639 --> 00:09:02.984
אז פשוט תלינו שלט:

00:09:02.984 --> 00:09:07.489
"מקולקל. בואו שוב אתמול."
[צחוק]

00:09:07.489 --> 00:09:09.525
והתברר שהבדיחה הזו
טובה יותר מברד,

00:09:09.525 --> 00:09:13.621
אז השארנו את זה כך.
לנצח.

00:09:13.621 --> 00:09:17.934
נתחי ממותה. הדברים האלה
שוקלים כ-3 קילו כ"א.

00:09:17.934 --> 00:09:21.724
חומר דוחה ברברים:
הוא מלא סלט ותערובת בשמים,

00:09:21.724 --> 00:09:24.712
דברים שברברים שונאים.

00:09:24.712 --> 00:09:26.670
שפות מתות.

00:09:26.670 --> 00:09:29.370
[צחוק]

00:09:29.370 --> 00:09:32.450
עלוקות, הרופאות הקטנות של הטבע.

00:09:32.450 --> 00:09:35.960
ומבשם ויקינגי,
שמגיע בהמון ריחות נהדרים:

00:09:35.960 --> 00:09:39.595
ריח ציפורני רגליים, זיעה,
ירקות רקובים, אפר.

00:09:39.595 --> 00:09:41.703
כי אנו מאמינים שתרסיס גוף
של "אקס"

00:09:41.703 --> 00:09:43.366
זה משהו שצריך למצוא
רק בשדה הקרב,

00:09:43.366 --> 00:09:47.560
ולא בבית השחי.
[צחוק]

00:09:47.560 --> 00:09:49.544
אלה שבבי רגש לרובוטים,

00:09:49.544 --> 00:09:51.771
כדי שרובוטים יוכלו להרגיש
אהבה או שנאה.

00:09:51.771 --> 00:09:53.481
הספק הכי גדול שלנו
הוא "שאדנפרויד",

00:09:53.481 --> 00:09:54.782
משהו שלא ציפינו לו.

00:09:54.782 --> 00:09:55.793
[צחוק]

00:09:55.793 --> 00:09:58.240
לא חשבנו שזה יקרה.

00:09:58.240 --> 00:10:00.051
אבל מאחורי זה קיים מלכ"ר,

00:10:00.051 --> 00:10:02.481
והילדים עוברים דרך דלת
שעליה כתוב: "עובדים בלבד"

00:10:02.481 --> 00:10:03.696
ומגיעים למרחב הזה

00:10:03.696 --> 00:10:05.870
שבו הם מכינים שיעורי-בית
וכותבים סיפורים

00:10:05.870 --> 00:10:08.330
ויוצרים סרטים,
וזאת מסיבת השקה של ספר

00:10:08.330 --> 00:10:09.814
כולל הקראה של הילדים.

00:10:09.814 --> 00:10:11.716
מתפרסם רבעון

00:10:11.716 --> 00:10:13.145
שמכיל רק דברים שכתבו הילדים

00:10:13.145 --> 00:10:14.602
שמגיעים כל יום
אחרי בית הספר,

00:10:14.602 --> 00:10:16.070
ויש לנו מסיבות השקה

00:10:16.100 --> 00:10:18.677
והם אוכלים עוגה
ומקריאים לפני ההורים

00:10:18.677 --> 00:10:21.529
ושותים חלב מכוסות שמפניה.

00:10:21.529 --> 00:10:24.777
וזה מרחב מיוחד מאד,

00:10:24.777 --> 00:10:27.996
כי ישנו החלל המוזר שבחזית.

00:10:27.996 --> 00:10:31.295
הבדיחה איננה בדיחה.

00:10:31.295 --> 00:10:33.695
אי-אפשר לגלות את התפרים שבבדיון,

00:10:33.695 --> 00:10:36.603
ואני מת על זה.
זו פיסת בדיון

00:10:36.603 --> 00:10:39.865
שהתנחלה בעולם האמיתי.

00:10:39.865 --> 00:10:43.922
אני רואה בזה מעין ספר
בשלושה מימדים.

NOTE Paragraph

00:10:43.922 --> 00:10:46.442
יש מונח בשם "בדיון-על",

00:10:46.442 --> 00:10:50.245
שזה פשוט סיפורים אודות סיפורים,

00:10:50.245 --> 00:10:51.820
וכיום יש לזה תחיה.

00:10:51.820 --> 00:10:53.845
הרגע הגדול האחרון שלה
היה כנראה בשנות ה-60

00:10:53.845 --> 00:10:56.522
עם סופרים כמו וויליאם גאדיס
וג'ון בארת',

00:10:56.522 --> 00:10:57.770
אבל זה עדיין קיים.

00:10:57.770 --> 00:11:01.311
ימיו כימי אמנות הסיפור עצמה.

00:11:01.311 --> 00:11:03.851
וטכניקת בדיון-על אחת

00:11:03.851 --> 00:11:05.645
היא לנפץ את הקיר הרביעי, נכון?

00:11:05.645 --> 00:11:08.895
זה כשהשחקן פונה לקהל

00:11:08.895 --> 00:11:09.961
ואומר: "אני שחקן,

00:11:09.961 --> 00:11:12.552
"אלה רק קלעים."

00:11:12.552 --> 00:11:14.577
ואפילו הרגע הכן-לכאורה הזה

00:11:14.577 --> 00:11:16.803
לטענתי, משרת את השקר,

00:11:16.803 --> 00:11:21.249
אבל הוא אמור להביא למרכז
את המלאכותיות של הבדיון.

00:11:21.249 --> 00:11:23.395
אישית, אני מעדיף את ההיפך.

00:11:23.395 --> 00:11:25.529
אם בדעתי לנפץ את הקיר הרביעי,

00:11:25.529 --> 00:11:27.872
אני רוצה שהבדיון יחרוג

00:11:27.872 --> 00:11:29.955
וייצא אל העולם האמיתי.

00:11:29.955 --> 00:11:32.624
אני רוצה שספר יהיה
דלת סתרים

00:11:32.624 --> 00:11:37.326
שנפתחת ומוציאה את הסיפורים
אל המציאות.

NOTE Paragraph

00:11:37.326 --> 00:11:40.427
אני מנסה לעשות זאת
בספרים שלי

00:11:40.427 --> 00:11:41.970
והנה רק דוגמה אחת.

00:11:41.970 --> 00:11:43.782
זה הספר הראשון שאי-פעם כתבתי.

00:11:43.782 --> 00:11:46.513
שמו הוא: "בילי טוויטר
ובעיית הלוויתן הכחול."

00:11:46.513 --> 00:11:48.643
הוא מספר על ילד
שמקבל לוויתן כחול כחיית-מחמד

00:11:48.643 --> 00:11:50.229
אבל זהו עונש

00:11:50.229 --> 00:11:52.704
וזה הורס את חייו.

00:11:52.704 --> 00:11:55.516
זה נשלח אליו תוך יום
ע"י שירות "פדאפ" (נמאס).

00:11:55.516 --> 00:11:58.316
[צחוק]

00:11:58.316 --> 00:12:00.100
והוא נאלץ לקחת אותו איתו לביה"ס.

00:12:00.100 --> 00:12:01.454
הוא גר בסן-פרנסיסקו --

00:12:01.454 --> 00:12:04.245
עיר שקשה בה להחזיק
בלוויתן כחול.

00:12:04.245 --> 00:12:08.419
הרבה גבעות, תנופת בניה.

00:12:08.419 --> 00:12:10.927
זה שוק משוגע, חבר'ה.

00:12:10.927 --> 00:12:14.718
אבל מתחת לעטיפת הספר
ישנו הדבר הזה,

00:12:14.718 --> 00:12:18.904
זה נמצא מתחת לעטיפה,

00:12:18.904 --> 00:12:20.284
וזאת פרסומת

00:12:20.284 --> 00:12:23.527
שמציעה 30 יום
תקופת נסיון ללא סיכון

00:12:23.527 --> 00:12:25.426
של אימוץ לוויתן כחול.

00:12:25.426 --> 00:12:28.420
ואפשר לשלוח מעטפה מבויילת

00:12:28.420 --> 00:12:32.270
ואנו נשלח לוויתן.

00:12:33.880 --> 00:12:36.610
וילדים באמת כותבים לנו.

NOTE Paragraph

00:12:36.610 --> 00:12:40.018
הנה מכתב כזה:
"אנשים יקרים,

00:12:40.018 --> 00:12:43.199
"אני מתערב איתכם על 10 דולר
שלא תשלחו לי לוויתן כחול.

00:12:43.199 --> 00:12:45.496
"אליוט גאנון, בן 6."

00:12:45.496 --> 00:12:49.350
[צחוק]
[מחיאות כפיים]

NOTE Paragraph

00:12:50.838 --> 00:12:52.960
אז מה שאליוט וילדים נוספים

00:12:52.960 --> 00:12:55.451
ששלחו לנו את זה,
קיבלו בתשובה,

00:12:55.451 --> 00:12:58.376
הוא מכתב באותיות קטנטנות
מחברת עורכי-דין נורבגית --

00:12:58.376 --> 00:13:02.337
[צחוק]

00:13:02.337 --> 00:13:05.698
ובו כתוב
שעקב שינוי בחוקי המכס,

00:13:05.698 --> 00:13:07.905
הלוויתן מתעכב בסונפיורד,

00:13:07.905 --> 00:13:09.129
פיורד נחמד מאד,

00:13:09.129 --> 00:13:10.593
ואז המכתב ממשיך ומדבר קצת
על סונפיורד

00:13:10.593 --> 00:13:13.073
ועל אוכל נורווגי.
הוא סוטה מהנושא.

00:13:13.073 --> 00:13:15.955
[צחוק]

00:13:16.767 --> 00:13:18.680
אבל בסופו נאמר:

00:13:18.680 --> 00:13:21.414
"הלוויתן שלך ישמח לשמוע ממך.

00:13:21.414 --> 00:13:23.000
"יש לו מספר טלפון,

00:13:23.000 --> 00:13:27.714
"ואפשר להתקשר ולהשאיר לו הודעה."

00:13:27.714 --> 00:13:30.290
וכשמתקשרים ומשאירים הודעה,

00:13:30.290 --> 00:13:32.281
במסר המוקלט שומעים רק

00:13:32.281 --> 00:13:37.399
קולות של לוויתנים ואז "ביפ",
[צחוק]

00:13:37.399 --> 00:13:40.954
שגם הוא מזכיר מאד
קול של לוויתן.

00:13:40.954 --> 00:13:42.934
הם גם מקבלים תמונה של הלוויתן.

00:13:42.934 --> 00:13:45.465
זהו רנדולף,

00:13:45.465 --> 00:13:48.806
ורנדולף שייך לילד בשם ניקו

00:13:48.806 --> 00:13:53.088
שהיה אחד הילדים הראשונים שהתקשרו,


00:13:53.088 --> 00:13:55.398
ואני אשמיע לכם
חלק מההודעה של ניקו.

00:13:55.398 --> 00:13:59.530
זאת ההודעה הראשונה
שקיבלתי מניקו.

NOTE Paragraph

00:13:59.530 --> 00:14:01.769
[הקלטה] ניקו: הלו, מדבר ניקו.

00:14:01.769 --> 00:14:05.803
אני הבעלים שלך, רנדולף. שלום.

00:14:05.803 --> 00:14:09.279
זאת הפעם הראשונה
שאני מצליח לדבר איתך,

00:14:09.279 --> 00:14:15.523
ואולי אדבר איתך שוב
מתישהו בקרוב. ביי. [צחוק]

NOTE Paragraph

00:14:15.523 --> 00:14:18.110
מאק ברנט: ניקו טילפן שוב
אחרי שעה בערך.

00:14:18.110 --> 00:14:20.360
[צחוק]

00:14:20.360 --> 00:14:23.907
והנה עוד הודעה של ניקו.

NOTE Paragraph

00:14:23.907 --> 00:14:27.840
[הקלטה] ניקו: הלו, רנדולף,
מדבר ניקו.

00:14:27.840 --> 00:14:32.993
לא דיברתי איתך
כבר הרבה זמן,

00:14:32.993 --> 00:14:37.688
אבל דיברתי איתך
בשבת או ביום ראשון,

00:14:37.688 --> 00:14:39.938
כן, בשבת או ביום ראשון,

00:14:39.938 --> 00:14:42.953
אז הנה אני מצלצל שוב

00:14:42.953 --> 00:14:47.869
כדי לומר שלום,
ואני תוהה מה אתה עושה כרגע

00:14:47.869 --> 00:14:50.805
ואולי אטלפן שוב

00:14:50.805 --> 00:14:52.988
מחר או היום,
[צחוק]

00:14:52.988 --> 00:14:57.184
נדבר. ביי.

NOTE Paragraph

00:14:57.184 --> 00:15:01.492
מ"ב: הוא טילפן שוב באותו יום.

00:15:01.492 --> 00:15:05.373
הוא השאיר יותר מ-25
הודעות לרנדולף

00:15:05.373 --> 00:15:08.125
במשך 4 שנים.

00:15:08.125 --> 00:15:10.216
הוא מספר בהן הכל
על עצמו,

00:15:10.216 --> 00:15:11.852
ועל הסבתא שהוא אוהב,

00:15:11.852 --> 00:15:13.977
ועל הסבתא שהוא אוהב
קצת פחות --

00:15:13.977 --> 00:15:16.400
[צחוק] --

00:15:16.400 --> 00:15:18.827
ועל התשבצים שהוא פותר,

00:15:18.827 --> 00:15:22.607
וזה-- אשמיע לכם
עוד הודעה מאת ניקו.

00:15:22.607 --> 00:15:25.910
זאת ברכת חג-מולד
מאת ניקו.

NOTE Paragraph

00:15:25.910 --> 00:15:28.273
[הקלטה] ניקו: שלום, רנדולף,

00:15:28.273 --> 00:15:31.528
מצטער שלא התקשרתי הרבה זמן.

00:15:31.528 --> 00:15:34.194
הייתי פשוט נורא עסוק

00:15:34.194 --> 00:15:36.893
כי התחילו הלימודים,

00:15:36.893 --> 00:15:39.926
ואתה בטח לא יודע את זה,

00:15:39.926 --> 00:15:43.807
כי אתה לוויתן,
אז אתה לא יודע,

00:15:43.807 --> 00:15:48.487
ואני מתקשר אליך
רק כדי לומר, אה...

00:15:48.487 --> 00:15:52.177
לאחל לך חג-מולד שמח.

00:15:52.177 --> 00:15:56.778
אז שיהיה לך חג-מולד נחמד,

00:15:56.778 --> 00:16:03.651
וביי ביי, רנדולף. להתראות.

00:16:03.651 --> 00:16:05.175
מ"ב: קיבלתי מניקו...

00:16:05.175 --> 00:16:08.306
לא שמעתי ממנו
במשך שנה וחצי,

00:16:08.306 --> 00:16:12.424
והוא השאיר הודעה
רק לפני יומיים.

00:16:12.424 --> 00:16:14.850
הקול שלו שונה לגמרי,

00:16:14.850 --> 00:16:18.350
אבל הוא נתן לשמרטפית שלו לדבר,

00:16:18.350 --> 00:16:22.211
וגם היא התייחסה יפה מאד לרנדולף.

NOTE Paragraph

00:16:22.211 --> 00:16:26.561
אבל ניקו הוא הקורא
הכי טוב שיכולתי לקוות לו.

00:16:26.561 --> 00:16:30.287
הייתי רוצה שכל מי
שאני כותב עבורו

00:16:30.287 --> 00:16:32.428
יהיה במקום הזה מבחינה רגשית

00:16:32.428 --> 00:16:34.407
ביחס לדברים שאני יוצר.

00:16:34.407 --> 00:16:35.826
אני חש בר-מזל.

00:16:35.826 --> 00:16:38.365
ילדים כמו ניקו
הם הקוראים הכי טובים,

00:16:38.365 --> 00:16:41.960
ומגיעים להם מאיתנו
הסיפורים הכי טובים.

NOTE Paragraph

00:16:41.960 --> 00:16:43.912
תודה רבה לכם.

NOTE Paragraph

00:16:43.912 --> 00:16:46.817
[מחיאות כפיים]