אני פוסעת במורד השביל הצר
הצל שלי מועד
על המדרכה המרוסקת
עשבים נושמים דרך הסדקים.
המעקות החלודים
מעוטרים בקורי עכביש דקיקים;
אני מברישה אותם הצידה,
החוטים הבלתי נראים
תלויים מקולאז' של כוכבים דהויים.
אני מחליקה לאורכו של קיר הלבנים.
הקיסוס המטפס על הלבנים
לפת בחוזקה את רגלי!
אני נופלת
בקבלה שאיננה מוטלת בספק.
כשהשמש מכה,
קרניים זוהרות ומבריקות
מניצוץ המהל,
נשפך כמפל מן העצים.
הטפטוף הזהוב
מאמצת את ריחו החריף
של טבע בתולי,
ארומות של אורן רענן.
נעמדתי,
מתענגת על האושר העילאי
של התענוג האסור,
העוטף אותי במפלט
של הלא נודע.
יכול להיות שאינני טועמת את גן העדן,
אך טעם החירות
מרגיע את לשוני.
תודה רבה.
(מחיאות כפיים)