WEBVTT

00:00:05.170 --> 00:00:07.521
לאחרונה, טסתי מעל קהל

00:00:07.521 --> 00:00:09.906
של אלפי אנשים בברזיל

00:00:09.906 --> 00:00:13.539
וניגנתי מוזיקה של גיאורג פרידריך הנדל.

00:00:13.539 --> 00:00:16.543
נסעתי גם ברחובות אמסטרדם,

00:00:16.543 --> 00:00:19.918
שוב מנגנת מוזיקה של אותו מלחין.

00:00:19.918 --> 00:00:22.685
בואו נביט.

NOTE Paragraph

00:00:22.685 --> 00:00:31.265
(מוזיקה: אלגרו מאת גיאורג פרידריך הנדל.
מבוצע על ידי דריה ון דן ברקן.)

NOTE Paragraph

00:00:41.888 --> 00:00:43.960
(סרטון) דריה ון דן ברקן:
אני גרה בקומה השלישית,

00:00:43.960 --> 00:00:45.849
(בהולנדית) אני גרה שם בפינה.

00:00:45.849 --> 00:00:47.457
אני למעשה גרה שם, מעבר לפינה.

00:00:47.457 --> 00:00:49.133
ואתם באמת מוזמנים.

NOTE Paragraph

00:00:49.133 --> 00:00:51.952
איש: (בהולנדית) זה נשמע כמו כיף?
ילד: (בהולנדית) כן!

NOTE Paragraph

00:00:51.952 --> 00:00:55.739
[(בהולנדית) "קונצרט בית הנדל"]

NOTE Paragraph

00:01:16.722 --> 00:01:22.636
(מחיאות כפיים)

NOTE Paragraph

00:01:28.236 --> 00:01:30.154
דריה ון דן ברקן: כל זה היה חוויה

00:01:30.154 --> 00:01:33.810
אמיתית וקסומה ממאות סיבות.

NOTE Paragraph

00:01:33.810 --> 00:01:36.330
עכשיו אתם אולי שואלים,
למה עשיתי את הדברים האלה?

00:01:36.330 --> 00:01:40.912
הם לא באמת מאפיינים
את חיי היומיום של מוזיקאים.

00:01:40.913 --> 00:01:44.463
ובכן, עשיתי את זה בגלל שהתאהבתי במוזיקה

00:01:44.463 --> 00:01:47.545
ורצית לחלוק אותה עם הרבה אנשים

00:01:47.545 --> 00:01:49.829
ככל האפשר.

NOTE Paragraph

00:01:49.829 --> 00:01:51.944
זה התחיל לפני כמה שנים.

00:01:51.944 --> 00:01:55.375
ישבתי בבית על הספה עם שפעת

00:01:55.375 --> 00:01:57.497
ושוטטתי באינטרנט קצת,

00:01:57.497 --> 00:02:00.320
ומצאתי שהנדל כתב יצירות

00:02:00.320 --> 00:02:02.320
לקלידים.

00:02:02.320 --> 00:02:04.637
ובכן, הופתעתי. לא ידעתי את זה.

00:02:04.637 --> 00:02:09.020
אז הורדתי את התווים והתחלתי לנגן.

00:02:09.020 --> 00:02:10.920
ומה שקרה היה

00:02:10.920 --> 00:02:13.921
שנכנסתי למצב של

00:02:13.921 --> 00:02:17.360
פליאה טהורה ובלתי-משוחדת.

00:02:17.360 --> 00:02:19.700
זו היתה חוויה

00:02:19.700 --> 00:02:22.827
של יראת כבוד עצומה מהמוזיקה,

00:02:22.827 --> 00:02:26.607
ולא הרגשתי ככה הרבה זמן.

00:02:26.607 --> 00:02:30.760
אולי יהיה לכם קל יותר להתחבר לזה
אם תשמעו את זה.

00:02:30.760 --> 00:02:34.051
היצירה הראשונה שניגנתי

00:02:34.051 --> 00:02:36.840
התחילה כך.

NOTE Paragraph

00:02:37.845 --> 00:02:43.792
(מוזיקה)

NOTE Paragraph

00:03:02.950 --> 00:03:06.680
ובכן, זה נשמע מאוד מלנכולי, נכון?

00:03:06.680 --> 00:03:09.714
והפכתי את הדף ומה שבא בהמשך

00:03:09.714 --> 00:03:11.292
היה זה.

NOTE Paragraph

00:03:11.292 --> 00:03:15.392
(מוזיקה)

NOTE Paragraph

00:03:38.624 --> 00:03:42.690
ובכן, זה נשמע מאוד נמרץ, לא?

00:03:42.690 --> 00:03:45.390
אז תוך כמה דקות,

00:03:45.390 --> 00:03:47.550
והיצירה עדיין אפילו לא הסתיימה,

00:03:47.550 --> 00:03:51.645
חוויתי שני מאפיינים מנוגדים:

00:03:51.645 --> 00:03:53.542
מלנכוליה יפיפיה ואנרגיה טהורה.

00:03:54.889 --> 00:03:56.597
ובעיני אלה

00:03:56.597 --> 00:04:00.140
שני רגשות אנושיים חיוניים.

00:04:00.140 --> 00:04:03.315
וטוהר המוזיקה
גורם לכם לשמוע אותה

00:04:03.315 --> 00:04:06.247
באפקטיביות רבה.

NOTE Paragraph

00:04:07.893 --> 00:04:10.233
עשיתי הרבה קונצרטים לילדים

00:04:10.233 --> 00:04:13.371
בגילאי שבע ושמונה,

00:04:13.371 --> 00:04:17.185
ומה שניגנתי, בין אם זה היה באך, בטהובן,

00:04:17.185 --> 00:04:18.760
אפילו שטוקהאוזן,

00:04:18.760 --> 00:04:21.752
או מוזיקת ג'אז,

00:04:21.752 --> 00:04:23.901
הם היו פתוחים לשמוע אותה,

00:04:23.901 --> 00:04:25.188
באמת מוכנים להאזין,

00:04:25.188 --> 00:04:28.716
ונוח להם לעשות את זה.

00:04:28.716 --> 00:04:30.250
וכשכיתות מגיעות

00:04:30.250 --> 00:04:33.699
עם ילדים שמבוגרים רק בכמה שנים,

00:04:33.699 --> 00:04:38.547
11,12, הרגשתי שלפעמים אני כבר מתקשה

00:04:38.547 --> 00:04:40.640
להגיע אליהם ככה.

00:04:40.640 --> 00:04:44.307
המורכבות של המוזיקה הופכת לבעיה,

00:04:44.307 --> 00:04:48.140
ולמעשה הדעות של אחרים --

00:04:48.140 --> 00:04:52.823
הורים, חברים, מדיה -- הם מתחילים להשפיע.

00:04:52.823 --> 00:04:55.331
אבל הצעירים, הם לא מטילים ספק

00:04:55.331 --> 00:04:58.672
בדעה של עצמם.

00:04:58.672 --> 00:05:01.664
הם במצב קבוע של פליאה.

00:05:01.664 --> 00:05:05.354
ואני מאמינה בחוזקה
שאנחנו יכולים להמשיך להאזין

00:05:05.354 --> 00:05:07.638
כמו בני השבע הצעירים האלה,

00:05:07.638 --> 00:05:10.112
אפילו כשגדלים.

00:05:10.112 --> 00:05:12.261
ולכן ניגנתי

00:05:12.261 --> 00:05:14.601
לא רק באולמות קונצרטים

00:05:14.601 --> 00:05:18.930
אלא גם ברחובות, ברשת, באוויר:

00:05:18.930 --> 00:05:21.497
כדי להרגיש את מצב הפליאה הזה,

00:05:21.497 --> 00:05:23.679
באמת להאזין,

00:05:23.679 --> 00:05:27.223
ולהאזין בלי דעות קדומות.

00:05:27.223 --> 00:05:29.349
והייתי רוצה להזמין אתכם

00:05:29.349 --> 00:05:32.382
לעשות את זה עכשיו.

00:05:38.862 --> 00:05:45.830
(מוזיקה: צ'קונה בסול מז'ור, מאת גיאורג פרידריך הנדל.
בביצוע דריה ון דן ברקן.)

NOTE Paragraph

00:09:05.733 --> 00:09:11.960
(מחיאות כפיים)

00:09:11.960 --> 00:09:13.906
תודה לכם.

00:09:13.906 --> 00:09:17.400
(מחיאות כפיים)