1
00:00:05,170 --> 00:00:07,521
לאחרונה, טסתי מעל קהל

2
00:00:07,521 --> 00:00:09,906
של אלפי אנשים בברזיל

3
00:00:09,906 --> 00:00:13,539
וניגנתי מוזיקה של גיאורג פרידריך הנדל.

4
00:00:13,539 --> 00:00:16,543
נסעתי גם ברחובות אמסטרדם,

5
00:00:16,543 --> 00:00:19,918
שוב מנגנת מוזיקה של אותו מלחין.

6
00:00:19,918 --> 00:00:22,685
בואו נביט.

7
00:00:22,685 --> 00:00:31,265
(מוזיקה: אלגרו מאת גיאורג פרידריך הנדל.
מבוצע על ידי דריה ון דן ברקן.)

8
00:00:41,888 --> 00:00:43,960
(סרטון) דריה ון דן ברקן:
אני גרה בקומה השלישית,

9
00:00:43,960 --> 00:00:45,849
(בהולנדית) אני גרה שם בפינה.

10
00:00:45,849 --> 00:00:47,457
אני למעשה גרה שם, מעבר לפינה.

11
00:00:47,457 --> 00:00:49,133
ואתם באמת מוזמנים.

12
00:00:49,133 --> 00:00:51,952
איש: (בהולנדית) זה נשמע כמו כיף?
ילד: (בהולנדית) כן!

13
00:00:51,952 --> 00:00:55,739
[(בהולנדית) "קונצרט בית הנדל"]

14
00:01:16,722 --> 00:01:22,636
(מחיאות כפיים)

15
00:01:28,236 --> 00:01:30,154
דריה ון דן ברקן: כל זה היה חוויה

16
00:01:30,154 --> 00:01:33,810
אמיתית וקסומה ממאות סיבות.

17
00:01:33,810 --> 00:01:36,330
עכשיו אתם אולי שואלים,
למה עשיתי את הדברים האלה?

18
00:01:36,330 --> 00:01:40,912
הם לא באמת מאפיינים
את חיי היומיום של מוזיקאים.

19
00:01:40,913 --> 00:01:44,463
ובכן, עשיתי את זה בגלל שהתאהבתי במוזיקה

20
00:01:44,463 --> 00:01:47,545
ורצית לחלוק אותה עם הרבה אנשים

21
00:01:47,545 --> 00:01:49,829
ככל האפשר.

22
00:01:49,829 --> 00:01:51,944
זה התחיל לפני כמה שנים.

23
00:01:51,944 --> 00:01:55,375
ישבתי בבית על הספה עם שפעת

24
00:01:55,375 --> 00:01:57,497
ושוטטתי באינטרנט קצת,

25
00:01:57,497 --> 00:02:00,320
ומצאתי שהנדל כתב יצירות

26
00:02:00,320 --> 00:02:02,320
לקלידים.

27
00:02:02,320 --> 00:02:04,637
ובכן, הופתעתי. לא ידעתי את זה.

28
00:02:04,637 --> 00:02:09,020
אז הורדתי את התווים והתחלתי לנגן.

29
00:02:09,020 --> 00:02:10,920
ומה שקרה היה

30
00:02:10,920 --> 00:02:13,921
שנכנסתי למצב של

31
00:02:13,921 --> 00:02:17,360
פליאה טהורה ובלתי-משוחדת.

32
00:02:17,360 --> 00:02:19,700
זו היתה חוויה

33
00:02:19,700 --> 00:02:22,827
של יראת כבוד עצומה מהמוזיקה,

34
00:02:22,827 --> 00:02:26,607
ולא הרגשתי ככה הרבה זמן.

35
00:02:26,607 --> 00:02:30,760
אולי יהיה לכם קל יותר להתחבר לזה
אם תשמעו את זה.

36
00:02:30,760 --> 00:02:34,051
היצירה הראשונה שניגנתי

37
00:02:34,051 --> 00:02:36,840
התחילה כך.

38
00:02:37,845 --> 00:02:43,792
(מוזיקה)

39
00:03:02,950 --> 00:03:06,680
ובכן, זה נשמע מאוד מלנכולי, נכון?

40
00:03:06,680 --> 00:03:09,714
והפכתי את הדף ומה שבא בהמשך

41
00:03:09,714 --> 00:03:11,292
היה זה.

42
00:03:11,292 --> 00:03:15,392
(מוזיקה)

43
00:03:38,624 --> 00:03:42,690
ובכן, זה נשמע מאוד נמרץ, לא?

44
00:03:42,690 --> 00:03:45,390
אז תוך כמה דקות,

45
00:03:45,390 --> 00:03:47,550
והיצירה עדיין אפילו לא הסתיימה,

46
00:03:47,550 --> 00:03:51,645
חוויתי שני מאפיינים מנוגדים:

47
00:03:51,645 --> 00:03:53,542
מלנכוליה יפיפיה ואנרגיה טהורה.

48
00:03:54,889 --> 00:03:56,597
ובעיני אלה

49
00:03:56,597 --> 00:04:00,140
שני רגשות אנושיים חיוניים.

50
00:04:00,140 --> 00:04:03,315
וטוהר המוזיקה
גורם לכם לשמוע אותה

51
00:04:03,315 --> 00:04:06,247
באפקטיביות רבה.

52
00:04:07,893 --> 00:04:10,233
עשיתי הרבה קונצרטים לילדים

53
00:04:10,233 --> 00:04:13,371
בגילאי שבע ושמונה,

54
00:04:13,371 --> 00:04:17,185
ומה שניגנתי, בין אם זה היה באך, בטהובן,

55
00:04:17,185 --> 00:04:18,760
אפילו שטוקהאוזן,

56
00:04:18,760 --> 00:04:21,752
או מוזיקת ג'אז,

57
00:04:21,752 --> 00:04:23,901
הם היו פתוחים לשמוע אותה,

58
00:04:23,901 --> 00:04:25,188
באמת מוכנים להאזין,

59
00:04:25,188 --> 00:04:28,716
ונוח להם לעשות את זה.

60
00:04:28,716 --> 00:04:30,250
וכשכיתות מגיעות

61
00:04:30,250 --> 00:04:33,699
עם ילדים שמבוגרים רק בכמה שנים,

62
00:04:33,699 --> 00:04:38,547
11,12, הרגשתי שלפעמים אני כבר מתקשה

63
00:04:38,547 --> 00:04:40,640
להגיע אליהם ככה.

64
00:04:40,640 --> 00:04:44,307
המורכבות של המוזיקה הופכת לבעיה,

65
00:04:44,307 --> 00:04:48,140
ולמעשה הדעות של אחרים --

66
00:04:48,140 --> 00:04:52,823
הורים, חברים, מדיה -- הם מתחילים להשפיע.

67
00:04:52,823 --> 00:04:55,331
אבל הצעירים, הם לא מטילים ספק

68
00:04:55,331 --> 00:04:58,672
בדעה של עצמם.

69
00:04:58,672 --> 00:05:01,664
הם במצב קבוע של פליאה.

70
00:05:01,664 --> 00:05:05,354
ואני מאמינה בחוזקה
שאנחנו יכולים להמשיך להאזין

71
00:05:05,354 --> 00:05:07,638
כמו בני השבע הצעירים האלה,

72
00:05:07,638 --> 00:05:10,112
אפילו כשגדלים.

73
00:05:10,112 --> 00:05:12,261
ולכן ניגנתי

74
00:05:12,261 --> 00:05:14,601
לא רק באולמות קונצרטים

75
00:05:14,601 --> 00:05:18,930
אלא גם ברחובות, ברשת, באוויר:

76
00:05:18,930 --> 00:05:21,497
כדי להרגיש את מצב הפליאה הזה,

77
00:05:21,497 --> 00:05:23,679
באמת להאזין,

78
00:05:23,679 --> 00:05:27,223
ולהאזין בלי דעות קדומות.

79
00:05:27,223 --> 00:05:29,349
והייתי רוצה להזמין אתכם

80
00:05:29,349 --> 00:05:32,382
לעשות את זה עכשיו.

81
00:05:38,862 --> 00:05:45,830
(מוזיקה: צ'קונה בסול מז'ור, מאת גיאורג פרידריך הנדל.
בביצוע דריה ון דן ברקן.)

82
00:09:05,733 --> 00:09:11,960
(מחיאות כפיים)

83
00:09:11,960 --> 00:09:13,906
תודה לכם.

84
00:09:13,906 --> 00:09:17,400
(מחיאות כפיים)