ברגע של חזון...
אלו הן שנות ה-20.
אופנת הפלאפר שולטת.
נשים מסתירות את גזרתן בשמלות ישרות
וגופיות בנדאו מגבילות.
מעצבת שמלות בשם אידה רוזנטל
מתוסכלת מהדרך
שבה שמלותיה המורכבות
יוצרות אשליה של חזה שטוח
אז היא, בעלה וויליאם,
והשותפה העסקית שלהם אניד ביסט
מפתחים קו של הלבשה אינטימית
שמבליטה את החמוקיים.
העיצוב מכיל שני גביעים,
רצועות כתפיים,
ורצועת חזה שנסגרת מאחור.
בהתחלה, החזיות נכללו במכירת השמלות,
אבל הפופולריות של פריט ההלבשה התחתונה
גברה במהרה על זו של הבגד עצמו.
השלושה הקימו עסק שמכר חזיות באופן בלעדי
וקראו לו מיידנפורם.
וויליאם, ברגע של חזון,
ממציא שיטת דירוג סטנדרטית למדידת הגביע
שמתאימה לנשים בכל הגילים ובכל הצורות.
במהלך תקופת השחרור הנשי
ושריפת החזיות של שנות ה-60,
אידה רוזנטל מתבקשת להגיב
על הנפילה של תעשיית החזיות.
היא עונה בפשטות,
"אחרי גיל 35, גזרת האישה
לא מאפשרת לבוש ללא תמיכה.
הזמן משחק לטובתי."