אי שם קיים אדם, שנראה קצת כמו השחקן אידריס אלבה או לפחות כך היה נראה, לפני 20 שנה. אני לא יודעת עליו שום דבר נוסף, חוץ מהעובדה שהוא הציל את חיי על ידי כך שהוא סיכן את חייו שלו. אותו אדם חצה ארבעה נתיבים בכביש המהיר באמצע הלילה על מנת להוציא אותי מכלל סכנה לאחר תאונת דרכים שהייתה יכולה להרוג אותי. וכל זה השאיר אותי המומה, מן הסתם אבל זה גם השאיר אותי עם צורך עז להבין מדוע הוא עשה זאת, אילו כוחות בתוכו גרמו לו לעשות את הבחירה, שבגינה אני חייבת לו את חיי, לסכן את חייו שלו על מנת להציל את אלו של אדם זר? במילים אחרות, מה גורם לאלטרואיזם אצלו או אצל כל אדם אחר? אבל קודם כל הרשו לי לספר לכם מה קרה. בלילה ההוא, הייתי בת 19 ובעודי נוסעת חזרה לביתי שבטקומה, וושינגטון, דרומה על אוטוסטרדה 5, כלב קטן זינק מול מכוניתי. ועשיתי בדיוק מה שלא אמורים לעשות - סטיתי כדי לא לפגוע בו. וגיליתי מדוע לא אמורים לעשות זאת. פגעתי בכלב בכל מקרה, והדבר גרם למכונית להטלטל מצד לצד ובהמשך להכנס לסחרור, עד שלבסוף היא נעצרה על הנתיב המהיר של האוטוסטרדה נגד כיוון התנועה ואז המנוע כבה. ובאותו הרגע הייתי בטוחה שאני עומדת למות, אבל לא מתתי בשל מעשיו של איש אמיץ אחד שוודאי לקח החלטה בשבריר שניה מהרגע שבו ראה את מכוניתי התקועה, לעצור בצד ולחצות ארבעה נתיבי כביש מהיר בחושך כדי להציל את חיי. ולאחר שהוא הצליח להתניע את מכוניתי להוציא אותי מכלל סכנה ולוודא שאהיה בסדר, הוא נסע משם. הוא מעולם לא אמר לי את שמו, ואני די בטוחה ששכחתי להגיד תודה. אז לפני שאמשיך הלאה, אני רוצה לקחת רגע כדי לעצור ולהגיד תודה לאותו אדם זר. (מחיאות כפיים) אני מספרת לכם את כל זה מכיוון שאירועי אותו לילה שינו את כיוון חיי במידה מסוימת. נהייתי פסיכולוגית חוקרת, והקדשתי את עבודתי להבנה של היכולת האנושית לדאוג לאחרים. מהיכן היא באה, וכיצד היא מתפתחת, ואיך היא באה לידי ביטוי בצורה קיצונית? שאלות אלו חשובות מאוד להבנת היבטים בסיסיים של הטבע החברתי האנושי. הרבה אנשים, והכוונה לכולם החל מפילוסופים וכלכלנים וכלה באדם הפשוט מאמינים שהטבע האנושי הוא אנוכי מטבעו, שאנחנו פועלים למעשה על פי מניעים אישיים בלבד. אבל אם זה נכון אז למה אנשים מסוימים, כמו הזר שהציל אותי, עושים דברים לא אנוכיים, כמו לעזור לאנשים אחרים תוך לקיחת סיכון עצמי עצום? על מנת לענות על שאלה זו יש צורך בחקירת המקור של מעשי אלטרואיזם יוצאי דופן, ובמה שונים האנשים שנוקטים במעשים אלו מאנשים אחרים. אולם עד לאחרונה, נעשתה מעט מאוד עבודה בנושא זה. מעשיו של האדם שהציל אותי נופלים תחת ההגדרה הנוקשה של אלטרואיזם, שהיא התנהגות התנדבותית, תוך הקרבה עצמית שמונעת על ידי הרצון לעזור לזולת. אז זהו מעשה לא אנוכי שבא להסב טוב לאחרים בלבד. מה עשוי להסביר מעשה שכזה? תשובה אחת היא חמלה, מן הסתם, שהיא המניע העיקרי לאלטרואיזם. אבל קיימת שאלה נוספת, למה נראה כי לאנשים מסוימים יש יותר חמלה מלאחרים? והתשובה עשויה להיות שהמוחות של אנשים שהם מאוד אלטרואיסטים שונים מיסודם. אך בשביל לגלות כיצד, התחלתי למעשה מההפך הגמור, עם פסיכופתים. גישה רווחת להבנת היבטים בסיסיים של הטבע האנושי, כמו הרצון לעזור לזולת, היא לחקור אנשים שהרצון הזה חסר אצלם, ופסיכופתים הם בדיוק קבוצה שכזו. פסיכופתיה היא הפרעה התפתחותית בעלת מקורות גנטיים חזקים, הגורמת לאישיות קרה ולא אכפתית ולנטייה להתנהגות לא חברתית ולעתים אלימה. פעם אחת, עמיתי ואני במוסד הלאומי לבריאות הנפש ערכנו כמה ממחקרי הדמיית המוח הראשונים מסוגם במתבגרים פסיכופתים. והממצאים שלנו, וממצאיהם של חוקרים אחרים כיום, הראו כי אנשים פסיכופתים מציגים באופן די מהימן שלושה מאפיינים. [קושי בזיהוי פחד אצל האחר] ראשית, למרות שהם לא חסרי רגישות באופן כללי לרגשותיהם של אחרים, הם חסרי רגישות כלפי סימנים המצביעים על מצוקתו של האחר. ובאופן ספציפי, הם מתקשים בזיהוי הבעות פנים מפוחדות כמו זו. והבעות פנים מפוחדות מלמדות על צורך דחוף ומצוקה רגשית, והן בדרך כלל מעוררות חמלה ורצון לעזור אצל אנשים שמבחינים בהן. לכן הגיוני שאנשים חסרי חמלה, נוטים להיות חסרי רגישות לרמזים אלו. חלק המוח החשוב ביותר בזיהוי הבעות מפוחדות נקרא אמיגדלה. קיימים מקרים נדירים מאוד של אנשים שאין להם אמיגדלה בכלל, והם חסרי יכולת זיהוי של הבעות פנים מפוחדות. [תגובה מופחתת של האמיגדלה לפחד] ובעוד שמבוגרים וילדים בריאים מראים בדרך כלל עליות חדות בפעילות האמיגדלה כשהם מתבוננים על הבעות מפוחדות, אמיגדלות של פסיכופתים לא מראות תגובה משמעותית להבעות אלו. לעתים הן לא מגיבות כלל, וזו עשויה להיות הסיבה לכך שהם מתקשים בזיהוי רמזים אלו. לבסוף, האמיגדלות של פסיכופתים קטנות מהממוצע ב-18 או 20 אחוזים לערך. [אמיגדלה קטנה מהממוצע] לכן, כל הממצאים הללו מהימנים ואיתנים, והם מאוד מעניינים. אך זכרו כי העניין העיקרי שלי הוא לא בהבנת הסיבה לחוסר האכפתיות של אנשים מאחרים. אלא בהבנה מדוע כן אכפת להם. אז השאלה האמיתית היא, האם אלטרואיזם יוצא דופן, שהוא ההפך הגמור מפסיכופתיה, במובנים של חמלה והרצון לעזור לזולת, הוא פרי יצרו של מוח שהוא ההפך מזה של פסיכופתים? סוג של מוח אנטי-פסיכופתי, שמסוגל לזהות באופן טוב יותר פחד של אנשים אחרים, אמיגדלה שמגיבה יותר להבעה הזו ואולי גם גדולה יותר מהממוצע? כפי שהמחקר שלי הראה, כל שלושת הדברים הללו נכונים. וגילינו זאת על ידי בדיקת אוכלוסיה של אלטרואיסטים יוצאי דופן. אלו הם אנשים שתרמו אחת מהכליות שלהם לזר מוחלט. אלו הם אנשים שהתנדבו לעבור ניתוח רציני להסרת אחת מהכליות הבריאות שלהם לשם השתלתה בזר מאוד חולה שהם מעולם לא פגשו וכנראה לעולם לא יפגשו. "למה שמישהו יעשה זאת?" זו שאלה מאוד נפוצה. והתשובה עשויה להיות שלמוחות של אלטרואיסטים יוצאי דופן אלו יש מאפיינים מיוחדים ספציפים. [טובים יותר בזיהוי פחד] הם טובים יותר בזיהוי הפחד של אנשים אחרים. הם פשוטו כמשמעו טובים יותר בזיהוי מצוקתו של האחר. [אמיגדלה היפרריאקטיבית] זה בחלקו נכון משום שהאמיגדלה שלהם מגיבה יותר להבעות אלה. וזכרו, זהו אותו חלק במוח שמצאנו שלא הגיב משמעותית אצל אנשים פסיכופתים. [אמיגדלה מוגדלת] ובסופו של דבר, האמיגדלות שלהם גדולות מהממוצע, בשמונה אחוזים בערך. [עקומת האכפתיות] אז יחד מה שנתונים אלה מראים זה קיומה של מעין עקומת אכפתיות בעולם שמעוגת בקצה אחד על ידי אנשים מאוד פסיכופתים, ובקצה השני על ידי אנשים מאוד רחומים, המונעים לביצוע מעשי אלטרואיזם קיצוני. אך עלי להוסיף שמה שהופך אלטרואיסטים יוצאי דופן לשונים כ״כ זה לא זה שהם פשוט רחומים יותר מהממוצע זה אכן נכון, אבל מה שאפילו יותר יוצא דופן בהם זה שהם רחומים ואלטרואיסטים, לא רק כלפי אנשים שנמצאים במעגל הפנימי ביותר שלהם של חברים ומשפחה. נכון? משום שלהיות רחומים כלפי אנשים שאתה אוהב ומזדהה איתם זה לא דבר יוצא דופן. חמלה של אלטרואיסטים יוצאי דופן יוצאת הרבה מעבר לתחומי מעגל זה, אפילו מעבר למעגל הרחב יותר של מכריהם ומופנית כלפי אנשים שנמצאים לגמרי מחוץ למעגל החברתי שלהם, זרים מוחלטים, בדיוק כמו האדם שהציל אותי. ונפלה בחלקי ההזדמנות לשאול תורמי כליות אלטרואיסטים רבים כיצד הם מצליחים לייצר מעגל כה רחב של חמלה שמוביל אותם לתרום את כלייתם לזר מוחלט. ומצאתי שזו שאלה שהם מאוד התקשו לתת עליה מענה. אני שואלת, "איך זה ייתכן שאתה מוכן לעשות זאת ״בעוד כ״כ הרבה אנשים לא מוכנים? ״אתה אחד מתוך פחות מ-2,000 אמריקאים ״שתרמו את הכליה שלהם לזר. ״מה יש בך שהופך אותך לכל כך מיוחד?" ומה הם עונים? הם עונים, "כלום. ״אין בי שום דבר מיוחד. ״אני בדיוק כמו כולם״. ואני חושבת שזוהי תשובה שחושפת הרבה, מכיוון שהיא מראה שהמעגלים של אלטרואיסטים אלה לא נראים כך, אלא נראים יותר כך. אין להם מרכז. אלטרואיסטים אלו למעשה לא מחשיבים את עצמם, כמרכז של משהו, כטובים יותר או חשובים יותר ביסודם מכל אחד אחר. כששאלתי אלטרואיסטית אחת למה תרומת הכליה שלה נראתה לה כ״כ הגיונית, היא אמרה, "מכיוון שזה לא קשור אלי". מישהו אחר אמר, "אני לא שונה. אני לא מיוחד. ״המחקר שלך הולך לגלות שאני בדיוק כמוך". אני חושבת שהתיאור הטוב ביותר לחוסר האנוכיות המדהים הזה הוא ענוה, שהיא התכונה הזו שעל פי אוגוסטין הקדוש הופכת אנשים למלאכים. ומדוע? מכיוון שאם במעגל שלכם אין מרכז, אז לא יכולות להיות טבעות פנימיות או חיצוניות, או אדם הראוי יותר או פחות לחיבה ולחמלה שלכם מכל אדם אחר. ואני חושבת שזה מה שבאמת מבדיל אלטרואיסטים יוצאי דופן מהאדם הממוצע. אבל אני גם חושבת שראייה זו של העולם הנה ברת-השגה על ידי רבים ואולי אף על ידי רוב האנשים. ואני חושבת כך מכיוון שברמה החברתית התפשטות של אלטרואיזם וחמלה כבר מתרחשת בכל מקום. הפסיכולוג סטיבן פינקר ואחרים הראו שבכל רחבי העולם אנשים הופכים ליותר ויותר רגישים כלפי סבל של זרים, והדבר הוביל לירידה בכל מיני סוגים של אכזריות ואלימות, החל מהתעללות בבעלי חיים וכלה באלימות במשפחה ובעונש מוות. והדבר הוביל לעליה בכל מיני סוגים של אלטרואיזם. לפני מאה שנים, אנשים היו חושבים שזה מגוחך שתרומת דם ומח עצם לזרים מוחלטים הנה כ״כ מקובלת ושכיחה כיום הייתכן כי בעוד מאה שנים אנשים יחשבו שתרומת כליה לזר זה דבר נורמלי ורגיל כפי שאנו חושבים על תרומת דם ומח עצם כיום? ייתכן. אז מה מקורם של כל השינויים הנפלאים הללו? נראה כי באופן חלקי מקורם בעלייה בעושר ובשיפור ברמת חיים. כשחל גידול בעושר, נראה כי אנשים מפנים את תשומת ליבם החוצה, וכתוצאה מכך, חל גידול בכל מיני סוגי אלטרואיזם כלפי הזולת, החל ממעשי התנדבות וכלה בתרומות נדיבות ואפילו תרומות כליה אלטרואיסטיות. אבל כל השינויים הללו מניבים גם תוצאה פרדוקסלית ומשונה, והיא שאפילו שהעולם הופך למקום טוב והומני יותר, מה שאכן נכון, עדיין קיימת תפיסה רווחת שהוא נעשה גרוע יותר ואכזרי יותר, דבר שאינו נכון. ואני לא בדיוק יודעת למה, אבל אני חושבת שהסיבה היא שכיום אנחנו יודעים הרבה יותר אודות הסבל של זרים במקומות רחוקים, ולכן כיום אכפת לנו יותר אודות הסבל של זרים רחוקים אלה. אבל מה שברור הוא שסוגי השינויים שאנחנו רואים מראים שיסודותיהם של אלטרואיזם וחמלה הם חלק מהטבע האנושי בדיוק כמו אכזריות ואלימות, אולי אפילו יותר, ובעוד שנראה שיש אנשים שהם רגישים יותר מטבעם לסבל של זרים רחוקים, אני באמת מאמינה שהיכולת להסיר את עצמכם ממרכז המעגל ולהרחיב את מעגל החמלה החוצה כדי לכלול אפילו זרים הוא בר השגה עבור כמעט כולם. תודה. (מחיאות כפיים)